המצאה לעורך דין ללא ייפוי כוח

בית המשפט ציין כי ייצוג בעל דין מחייב מסירת יפוי כוח מטעמו, ובמקרה שבו יפוי כוח מעין זה אינו בנמצא, אין מקום לקבוע כי בעל הדין מיוצג על ידי עורך דין כלשהו. להלן החלטה בנושא המצאה לעורך דין ללא ייפוי כוח: החלטה התובעים מבקשים להורות כי ההמצאה שבוצעה לב"כ הנתבעים 3-5, עו"ד שוורץ, היא המצאה כדין. בכתב התביעה עתרו התובעים להצהיר כי הנתבעים הפרו את החוזים שנערכו עם התובעים, וכן למנות את ב"כ התובעים ככונס נכסים של הבניין, על מנת לאכוף את החוזים ולמלא, במקום הנתבעים, אחר התחייבויותיהם על פי ההסכמים. על פי כתב התביעה, הפרת ההתחייבויות מתבטאת בכך שלתובעים לא הועברו זכויות הבעלות והחכירה בבניין, אלא חלף זאת, הנתבעים מכרו את הזכויות לצדדים שלישיים, מבלי להעביר לתובעים את התמורה החוזית שהתקבלה תמורת המכירה. בכותרת כתב התביעה צויין, כי הנתבע 3 יושב כיום בארגנטינה, והנתבעים 4 ו-5 הם בעלי דרכון ארגנטינאי. בבקשה מתוארת התפתחות העניינים, בכל הנוגע לאופן המצאת כתב התביעה, והגורמים המעורבים בניסיונות ההמצאה. אציין, כי בתגובתו, קובל עו"ד שוורץ על צירופם של מסמכים מסויימים לבקשה (נספחים י"א וי"ג), בטענה שמדובר במסמכים חסויים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת משא ומתן, ולכן צירופם מנוגד לכללי האתיקה. אני בספק עד כמה ניתן להתייחס למסמכים האמורים כמסמכים שנערכו במסגרת משא ומתן לפשרה, שכן אין בהם התייחסות קונקרטית למהות המשא ומתן (אלא רק אמירה כללית בנספח י"ג). לעומת זאת, מסמכים אלה עשויים לתרום להבהרת שאלת היקף ייצוג הנתבעים 3-5 על ידי עו"ד שוורץ, ולביסוס עמדתו של עו"ד שוורץ בעניין, כפי שיובהר מייד. על פי הנטען, התובעים המציאו את כתב התביעה לנתבעים 3-5 על ידי מסירתו לעו"ד רענן בלטנר, שנודע כבא כוחם של הנתבעים 3-5 בארץ, ומטפל עבורם בענייני נכס המקרקעין נשוא התביעה. עו"ד בלטנר הגיב, וטען כי הוא קיבל לרשותו את הטיפול בכל הנוגע לניסיון הנתבעים 3-5 לפעול לקבלת היתרי בנייה, אך הוא אינו מייצגם, אינו מצוי בקשר רציף עימם, ואינו מיופה כוח לקבלת כתבי בי-דין עבורם. עמדתו של עו"ד בלטנר התקבלה בהחלטתו מיום 27/5/07 של כב' השופט שמואל ברוך, שניתנה במסגרת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה שהוגשה מטעם התובעים, ובה נקבע, בין היתר- "...כידוע, ייצוג בעל דין מחייב מסירת יפוי כוח מטעמו, ובמקרה שבו יפוי כוח מעין זה אינו בנמצא, אין מקום לקבוע כי בעל הדין מיוצג על ידי עורך דין כלשהו. בענייננו, מאחר שעו"ד בלטנר מכחיש במפורש את עצם הייצוג, אין מקום לקבוע כי בוצעה המצאה כדין. לאור זאת, נדחית הבקשה ככל שהיא מתייחסת לנתבעים מס' 3-5" (נספח ג'). התובעים הגישו בקשה לתחליף המצאה, שהתקבלה בהחלטתו מיום 19/7/07 של כב' השופט ברוך. תחליף ההמצאה ניתן על דרך פרסום בעיתון יומי ישראלי וכן עיתון יומי המפורסם בבואנוס איירס. הפרסום בעיתון היומי הישראלי התבצע ביום 11/9/07 ולעומתו, התובעים לא הצליחו להביא לפירסומה של הודעה בעיתון יומי ארגנטינאי (נראה שהתבצעו פניות לשלושה עיתונים), לאור סירובם לפרסם את המודעה. התובעים טוענים, כי לאחר מכן, בעודם מתלבטים כיצד להמציא את כתב התביעה לנתבעים 3-5, התקשר אליהם עו"ד שוורץ, הציג עצמו כנציגם וכמורשם של הנתבעים 3-5, והציע בשמם הצעות בנוגע לנכס נשוא התביעה. ב"כ התובעים ועו"ד שוורץ נפגשו ביום 27/2/08, על מנת לדון בהתחייבויות החוזיות נשוא התביעה. לאחר פגישת הצדדים, מסר עו"ד שוורץ מכתב בו ציין כי הוא משמש כנציגם של הנתבעים 3-5, אך אינו מהווה מען להמצאת כתבי בי-דין עבורם (נספחים י' ו-י"א). התובעים טוענים, כי מאחר שעו"ד שוורץ מייצג את הנתבעים 3-5 בכל הנוגע לנכס המקרקעין נשוא התביעה, הרי שממילא, כתובתו מהווה מען להמצאת כתבי בי-דין. בתגובתו, טוען עו"ד שוורץ, כי הבקשה הנוכחית מהווה ניסיון להשיג על החלטתו מיום 20/5/07 של כב' השופט ברוך, שלא על דרך הגשת ערעור. בנוסף, טוען עו"ד שוורץ, כי לא ניתן להסיק על קיומם של יחסי שליחות רחבים, הכוללים גם סמכות לקבל כתבי בי-דין עבור הנתבעים 3-5, שעה שזו נשללה במפורש במסגרת הודעותיו. בתשובתם לתגובה, טוענים התובעים, כי חלו שינויים במצב העניינים, ובין היתר, התחלפו באי הכוח המייצגים, וניסיונות ההמצאה לנתבעים 3-5 נקלעו למבוי סתום. התובעים מסתמכים בבקשתם על פסק הדין בע"א 23/83 יוחימק ואח' נ' קדם ו-2 אח', פ"ד לח(4) 309, בו נקבע כי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה דורשת כי הלקוח יסמיך את בא כוחו לקבלת כתבי בי-דין, אלא די בכך שבא כוחו פועל כבא כח, על מנת שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין עבורו. אלא שכפי שטוען עו"ד שוורץ בתגובתו, אין משמעותה של פסיקה זו הרחבה גורפת של תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, אל מעבר למתחם ההרשאה המפורש שהותווה על ידי הלקוח עבור בא כוחו. בבש"א 33/87 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מד(3) 221 נאמר- "פעולתו של שלוח בפני ערכאות השיפוט חייבת להיות מעוגנת בהרשאה מפורשת (סעיף 5(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965), ומשניתנה הרשאה הרי בכוחו של השולח להגבילה ואם נקבעה הגבלה מפורשת אין ממילא אפשרות להסתמך על ההרשאה הכללית המשתמעת כאילו מנושא השליחות, כדי להרחיב את החובה של מעבר לסייג המפורש שנקבע בהרשאה (ע"א 569/80, אלסינט נ. מדינת ישראל, פד"י לה(4) 80,82). דברי בית משפט זה בע"א 23/83 יוחימק נ. קדם, פד"י לח(4), 309,314) אינם סותרים את האמור בע"א 569/80 הנ"ל: ע"א 23/83 דן במערכת נסיבות בה פעל עורך הדין מכוח הרשאה, מבלי שנכללו בה הגבלה או סייג מפורשים, אך לא כן הדבר במקרה שבפנינו". כלומר, היקף ההרשאה הניתנת לעו"ד מצד לקוחו, מותווית על פי העקרונות הרלוונטיים לדיני השליחות. בפרשת אלסינט, שאוזכרה קודם לכן, הוסבר עיקרון זה באופן הבא- "על-פי דיני השליחות הרגילים, פעולתו המשפטית של השלוח במסגרת הרשאתו מחייבת ומזכה את השולח (סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965). פעולת שלוח ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו אינה מחייבת ואינה מזכה את השולח, ואף עשויה להטיל אחריות, לעתים, על השלוח עצמו. הרשאתו של השלוח נקבעת על-פי התנהגותו של השולח כלפי השלוח או כלפי הצד השלישי, והיא עשויה להיות הרשאה מפורשת או הרשאה, המשתמעת מנושא השליחות, ממעמדו של השלוח ומהנהוג והמקובל לענין נושא השליחות (ראה: 475/79). נמצא, כי אפילו אין הרשאה מפורשת מטעם השולח לביצוע פעולה פלונית, עדיין עשוי השולח להתחייב בגין אותה פעולה, אם, למשל, זו בוצעה על-ידי שלוח, שמעמדו מקנה לו, כרגיל, הרשאה לבצע אותה פעולה...כללים אלה סויגו במידת מה על-ידי הוראותיו של סעיף 5(א) לחוק השליחות, לפיו אין השליחות חלה-באין הרשאה מפורשת לכך- על הליכים לפני בית-משפט, בית-דין או בורר, ולא על פשרה או על ויתור או על פעולה בלי תמורה. נמצא, כי בעניינים אלה אין להסיק הרשאה משתמעת מנושא השליחות או ממעמד השלוח או מהנהוג והמקובל, אלא יש ליתן בהם הרשאה מפורשת מאת השולח". (ראה עוד בעניין זה בר"ע (תל אביב-יפו) 1728/05 גוטפריד נ' ווליל בע"מ ואח', תק-מח 2005(4) 10469; בר"ע (ירושלים) 738/05 קידר נ' רבינוביץ', תק-מח 2005(3) 4979). בענייננו, לא רק שאין אינדיקציה פוזיטיבית לכך שעו"ד שוורץ ייצג את הנתבעים 3-5 באופן הכולל המצאת כתבי בי-דין אליו בעבורם, אלא שלמעשה, מצב הדברים הוא הפוך, כלומר נראה כי כמעט בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו, הבהיר עו"ד שוורץ לב"כ התובעים, כי משרדו אינו משמש מען להמצאת כתבי בי-דין עבור הנתבעים 3-5 (נספחים י'-י"ג לבקשה). הבהרה מפורשת זו, בהנחה שהיא משקפת לאשורו את טווח ההרשאה שניתן על ידי הנתבעים 3-5, מוציאה את ה"פונקציה" של "מען להמצאת כתבי בי-דין" ממסגרת הסמכויות של עו"ד שוורץ על פי המתווה הרלוונטי לחוק השליחות. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי ההמצאה לעו"ד שוורץ מהווה המצאה כדין עבור הנתבעים 3-5 ומאותה סיבה, גם לא ניתן להורות לעו"ד שוורץ למסור את כתב התביעה לנתבעים 3-5. אני מניח, כי עו"ד שוורץ יידע את הנתבעים 3-5 על דבר עצם הגשת התביעה, וככל שהם יסמיכוהו לכך באופן מפורש, הוא יפעל להשגתו של עותק מכתב התביעה, לשם מסירתו אליהם. אלא שכל עוד אין אינדיקציה ברורה לכך כעת, לא ניתן להצהיר, באופן פוזיטיבי, כי זהו מצב הדברים. עם זאת, ברור כי לא ראוי להותיר את התובעים ללא אפשרות מעשית להמציא את כתב התביעה עבור הנתבעים 3-5. מהבקשה עולה כי התובעים פנו לשלושה עיתונים יומיים בארגנטינה, לצורך פירסום המודעה, אך נתקלו בסירובים חוזרים ונשנים. אני קובע שהפרסום בעיתון היומי הישראלי "הארץ" מהווה המצאה כדין. הנתבעים 3-5 יגישו כתב הגנה בתוך 60 יום. עורך דיןמסמכיםייפוי כוח