הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין לעבודה

בית המשפט פסק לעניין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה ביום 09.05.06, והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 12.06.06. בפרק זמן זה, בן למעלה מחודש ימים, נתגבשה למשיבה ציפייה סבירה לסיום ההתדיינות, והמבקש לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק פגיעה בציפייה זו. להלן החלטה בנושא הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין לעבודה: החלטה 1. בפני "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (דמ 5034/05). פסק הדין הומצא למבקש ביום 24.04.06, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה יום 09.05.06. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה ביום 12.06.06. 2. המבקש תבע בהליך של דיון מהיר שכר עבודה לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2004, החזר הוצאות ותשלום עבור יום חופשה. 3. בפסק דינו של בית הדין קמא נדחתה ברובה תביעת המבקש, כמפורט להלן: 3.1. נדחתה גרסתו של המבקש לפיה סוכם עמו שכר בסך 5,000 ₪ נטו לחודש, ונקבע כי יש להעדיף את גרסת המשיב לפיה סוכם על תשלום שכר לפי שעות, וזאת לפי תעריף שכר מינימום. 3.2. נדחתה תביעת המבקש להחזר הוצאות, משלא הובהר בגין מה הוציא המבקש את ההוצאות הנתבעות וכי עשה זאת על דעת המשיב. 3.3. נדחתה תביעת המבקש לתשלום יום חופשה. 3.4. נתקבלה תביעת המבקש בהתאם להודאת בעל דין של המשיב לתשלום הסכום המגיע לו בגין שכר עבודה בסך 1,934 ₪. 4. העובדות הדרושות להכרעה בבקשה יפורטו להלן: 4.1. ביום 09.04.06 ניתן פסק הדין בבית הדין קמא בתביעת המבקש. בפסק הדין הובהר (בסעיף 10) כי בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. 4.2. פסק הדין הומצא למבקש לכתובת בפרדסיה, אותה מסר ככתובת להמצאת כתבי בי-דין. 4.3. ביום 24.04.06 שלח המבקש לבית דין זה, באמצעות הפקס, "הודעת ערעור". 4.4. ביום 26.04.06 נשלח מכתב למבקש על ידי מזכירות בית הדין הארצי (להלן: המכתב הראשון), בו נכתב כי ערעורו התקבל בפקס ביום 26.04.05, בעותק אחד וללא פסק דין. כן הובהר, כי על פי התקנות לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור באמצעות הפקס וכי על מנת שניתן יהיה לטפל בבקשתו לערער על המבקש לשלוח בהקדם 3 עותקים של הבקשה לערעור וכן 3 עותקים של פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי. בנוסף, התבקש המבקש לצרף 58 ₪ הבולי הכנסה, בגין האגרה. 4.5. ביום 25.05.06 התקבלו במזכירות בית הדין העותקים המבוקשים מן הבקשה וכן בולי ההכנסה. 4.6. ביום 28.05.06 נשלח מכתב נוסף למבקש על ידי מזכירות בית הדין הארצי בו נכתב, בין היתר, כי לא ניתן לפתוח תיק מאחר שחלף המועד לפתיחת תיק. הוסבר למבקש כי מאחר שהאגרה התקבלה רק ביום 25.05.06, למרות שבמכתב הקודם מיום 26.04.06 התבקש המבקש לשלם האגרה באופן מיידי, הרי שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף. 4.7. ביום 12.06.06 הוגשה הבקשה להארכת מועד. 5. נימוקי הבקשה הם: 5.1. בשל סיבות אישיות המבקש לא היה זמן מה בפרדסיה. לפיכך, המבקש קיבל את המכתב הראשון רק ביום 23.05.06. 5.2. מייד לאחר קבלת המכתב, ביום 24.05.06, שלח את הערעור בדואר רשום, בצירוף אגרה. 6. המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה: 6.1. על פי הוראות סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, על המבקש היה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ואילו בקשתו של המבקש מתייחסת למתן הארכת מועד להגשת ערעור. 6.2. ככל שעסקינן בערעור ברשות ולא בערעור בזכות, היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור תוך 15 ימים מיום שהומצא למבקש פסק הדין נשוא בקשתו. הדבר אף צוין מפורשות בסעיף 10 לפסק הדין של בית הדין קמא. 6.3. המבקש לא הצביע על טעם מיוחד כלשהו המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. 6.4. המבקש כלל לא הצביע בבקשתו על סיכויי ערעורו. 7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים החלטתי כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן. 8. ראשית יצוין כי הוראות סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה קובעות כדלקמן: "פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא נתנו לכך רשות". 9. כאמור, הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור במקום ערעור אף הובהר למבקש בפסק הדין של בית הדין האזורי (בסעיף 10). 10. גם מכותרת המכתב הראשון שנשלח למבקש, ניתן ללמוד כי למבקש הובהר שעליו להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור. 11. על המבקש היה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ולא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור כפי שעשה בפועל, ודי בעובדה זו כדי לדחות את הבקשה. עם זאת, בהתחשב בעובדה כי המבקש אינו מיוצג, אבחן אם מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. 12. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". 13. המבקש טוען כי בשל סיבות אישיות המבקש לא היה זמן מה בפרדסיה אך לא מביא פירוט בבקשתו מהן נסיבות אישיות אלו והאם הן עולות לכדי "טעם מיוחד". 14. לעניין זה נאמר בספרו של זוסמן כי : "המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור...אינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד". זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 689. 15. זאת ועוד. משמסר המבקש את הכתובת בפרדסיה ככתובת להמצאת כתבי בי-דין היה עליו לדאוג לבדוק כל זמן סביר האם הומצא דבר דואר מבית הדין ובענייננו, המכתב הראשון. 16. שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור. בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (מיום 21.8.2005). עיון בפסק הדין נשוא הבקשה מעלה כי הוא מבוסס בעיקרו על התרשמותו של בית הדין קמא מהעדויות בפניו. קביעותיו של בית הדין קמא מעוגנות בחומר הראיות. בקביעות עובדתיות המבוססות על התרשמות מהעדויות, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב, ובמיוחד כך הדבר עת מדובר בפסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר. לפיכך, גם בהיבט של סיכויי ערעור אין מקום להאריך המועד להגשת בקשת רשות ערעור. 17. המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה ביום 09.05.06, והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 12.06.06. בפרק זמן זה, בן למעלה מחודש ימים, נתגבשה למשיבה ציפייה סבירה לסיום ההתדיינות, והמבקש לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק פגיעה בציפייה זו. 18. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקש החלטה זו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעורבית הדין לעבודה