הליך של גילוי מסמכים מהווה אמצעי עזר, כדי להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן נוגע לחיסכון זמן שיפוטי וחלקן נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו לבסס את הוכחת התביעה או דחייתה. על בית המשפט לבחון בעין ביקורתית את הבקשה לגילוי מסמכים, לאור שיקול הדעת הרחב בקביעת הליכי גילוי המסמכים הנתון לבית המשפט, בעיקר כאשר מדובר במסמכים עסקיים הנוגעים גם למי שאינו צד ישיר לסכסוך. נקודת המוצא בבחינת כללי הליכי גילוי המסמכים והשאלונים, היא שלכל צד קמה הזכות לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, על מנת לייעל את הדיון המשפטי. (ראה לעניין זה ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793) והלכה היא כי במסגרת הדיון האזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של המידע הרלבנטי למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ואשר נדונה בבית המשפט. (ראה לעניין זה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט (4) 54 וכן ספרו של יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 485) הרי שיש לבדוק במסגרת השימוש בכלי דיוני זה של גילוי המסמכים, האם מתן צו כמבוקש, יצור שיוויון בין בעלי הדין, ויעמידם, עד כמה שניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה. לבית המשפט שיקול דעת רחב בכל הנוגע לקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם והרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, תוך בחינת הבקשה לגילוי מסמכים, זאת בהתאם לתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 שקובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך בהוצאות..." להלן החלטה בנושא גילוי מסמכים של מי שאינו בעל דין: החלטה המבקשת הגישה שתי בקשות. האחת, בש"א 21642/05, בה מבוקש כי בית המשפט יוציא צו שיורה למשיבים ליתן תצהיר גילוי מסמכים כללי; ליתן תצהיר מסמכים ספציפיים המפורטים במכתבים המצורפים לבקשה וכן להשיב על שאלות שבשאלון המצורף אף הוא למכתבים הנספחים לבקשה, כל זאת תוך 30 יום. השניה, בש"א 4740/06, בה מבוקש כי בית המשפט יורה למשיבים ליתן תצהיר גילוי מסמכים פלוניים מטעם משיבה 1, בהתאם לנספח א' לבקשה; לחייב את משיבים 2-4, תוך 7 ימים ממתן ההחלטה לאפשר עיון במסמכים המבוקשים, או לחילופין, להורות על מתן תצהיר גילוי מסמכים פלוניים וכן לחייב את משיבים 2-4 ליתן תצהיר תשובות לשאלון המפורט הנספחים לבקשה. ואלו העובדות הדרושות למקרה: משיבות 1-2 חתמו ביוני 2000 על הסכם לביצוע קידוחי נפט עם המבקשת, בהתאם לזיכיון שניתן להם מטעם ממשלת קונגו. לאחר שהמבקשת השלימה את עבודתה ופנתה למשיבים לתשלום שכרה, התחמקו משיבות 1-2 מהתשלום בנימוקים שונים. לאחר מספר התראות שנשלחו מטעם המבקשת, שלא נענו, הוגשה מטעמה תביעה במדינת טקסס בארצות הברית, כנגד משיבה 1, הקשורה עמה בהסכם. בית המשפט העביר את הסכסוך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות בהסכם ביניהן. ביום 29.9.03 נחתם הסכם בוררות שהסמיך את הבורר לדון ולהכריע במחלוקת בין הצדדים באופן סופי. ביום 3.11.03 הסתיימה הבוררות בפסק דין סופי שהורה למשיבה 1 לשלם סכום לתובעת. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט בטקסס בינואר 2004 והפך לחלוט. התובעת - המבקשת - טוענת בכתב התביעה כי היות וניתן פסק דין סופי ומחייב בארצות הברית, זכאית היא לאכיפתו וכי בשל התקיימות שלושת התנאים לאכיפת פסק דין זר: סכום קצוב; פסק דין סופי ומוסמך. בש"א 21642/05 הבקשה הוגשה לאחר שפניות המבקשת למשיבים נענו חלקית. המבקשת טוענת כי מאחר שבכתב התביעה נתבקשה הרמתו של מסך ההתאגדות של המשיבה 1 והטלת חיוב אישי על מי מהנתבעים - המשיבים - דבר המצריך תשתית עובדתית, המצויה בידיעת המשיבים, תשתית הנדרשת למבקשת, לכן יש צורך במימוש ההליכם המקדמיים. משיבה 1 טוענת לעניין גילוי המסמכים הכללי כי החומר הנדרש מצוי בחזקת עורך הדין האמריקאי ועל כן נדרש לה זמן כדי לקבלו ולמיינו כדי תצהיר גילוי מסמכים מסודר. באשר לגילוי הספציפי טענה משיבה 1 כי מהות התביעה הינה כספית ואין במסמכים המתייחסים לעניינים הפנימיים של המשיבה רלבנטיות לתביעה, וחל עליהם חסיון. גם לגבי השאלון הנדרש, נטען כי הוא אינו רלבנטי. בהתייחס להליך כולו, טענה משיבה 1 כי מדובר בניסיון "דייג" של מידע, שאינו קשור ישירות למהות הסכסוך שבין הצדדים. משיבים 2-4 טענו כי פניית המבקשת לגילוי מסמכים נעשתה לאחר המועד הקבוע בתקנות ומכאן שעליה להידחות. עוד טענה הינה כי דרישת המבקשת עולה כדי "דייג" של מסמכים, והמסמכים המבוקשים אינם קשורים רק למשיבים, ואינם רלבנטיים לתובענה. בש"א 4740/06 המבקשת טוענת כי משיבים 2-4 כלל לא הגיבו לדרישת גילוי המסמכים שנשלחה מטעמה. המבקשת טענה עוד כי בקשה זו הוגשה לאחר שהתברר מעיון בתגובה שהוגשה לבש"א 21642/05 אודות קיומו של הסכם שהתיימר להיות הסכם למכירת אחזקות משיבה 2 במניות משיבה 1 לידי צד ג'. לאור מסמך זה התעורר הצורך בגילוי מסמכים נוסף. לבקשה זו לא הגיבו המשיבות. דיון נקודת המוצא בבחינת כללי הליכי גילוי המסמכים והשאלונים, היא שלכל צד קמה הזכות לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, על מנת לייעל את הדיון המשפטי. (ראה לעניין זה ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793) והלכה היא כי במסגרת הדיון האזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של המידע הרלבנטי למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ואשר נדונה בבית המשפט. (ראה לעניין זה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט (4) 54 וכן ספרו של יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 485) הרי שיש לבדוק במסגרת השימוש בכלי דיוני זה של גילוי המסמכים, האם מתן צו כמבוקש, יצור שיוויון בין בעלי הדין, ויעמידם, עד כמה שניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה. לבית המשפט שיקול דעת רחב בכל הנוגע לקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם והרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, תוך בחינת הבקשה לגילוי מסמכים, זאת בהתאם לתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 שקובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך בהוצאות..." הליך של גילוי מסמכים מהווה אמצעי עזר, כדי להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן נוגע לחיסכון זמן שיפוטי וחלקן נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו לבסס את הוכחת התביעה או דחייתה. על בית המשפט לבחון בעין ביקורתית את הבקשה לגילוי מסמכים, לאור שיקול הדעת הרחב בקביעת הליכי גילוי המסמכים הנתון לבית המשפט, בעיקר כאשר מדובר במסמכים עסקיים הנוגעים גם למי שאינו צד ישיר לסכסוך. במקרה שלפני, לאחר שניתן פסק בורר שחייב את המשיבה 1 וכעת מנסה המבקשת להוכיח חבות אישית, ולאור העובדה כי מדובר בסכסוך רחב היקף, שחלקו נדון בפני הבורר בארצות הברית, הרי שיש לאפשר למבקשת לעיין במלוא המסמכים לשם הוכחת תביעתה. אם יטען לגבי מסמך מסוים שהוא חסוי הרי שיש לגלותו ולבקש הכרעת בית המשפט לעניין החיסיון. באשר חיובם של המשיבים במענה על שאלון - תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "122. הפרת צו בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק ביתה משפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו." מטרת המענה על השאלון היא בין היתר מיקוד הצדדים אל הסוגיות השנויות במחלוקת ולשם השגת הודיות. (ראה לעניין זה א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, תל אביב, מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003 עמ' 152 ). הסנקציה המצויה בידי בית המשפט כאשר לא מקוים צו מענה על שאלון, הינה מחיקת כתב טענותיו של בעל דין. סנקציה זו הינה סנקציה חריפה. ככלל, נזהרים בתי המשפט מלהפעיל סנקציה זו ולנקוט בה. ואולם, אם נוכח בית המשפט כי מי מהצדדים הפר צו זה ונמנע ממענה על שאלונים, עשוי בית המשפט להשתמש בה ולמחוק כתב טענות. הפניית שאלות שאינן רלבנטיות לסוגיות שמחלוקת אינה מחייבת מענה, כלשון תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי. יחד עם זאת, אין צד מתדיין רשאי לבחור לעצמו שלא לענות כלל על שאלון המופנה אליו. לאור האמור לעיל, ולשם קידומם של ההליכים המקדמיים, הנני מורה למשיבים לענות על השאלון שהופנה אליהם בצורה מלאה ומפורטת תוך 30 יום, שאם לא כן - ישקול בית המשפט את מחיקת כתב הגנתם. המשיבים ישאו בשכ"ט המבקשים בסך -.5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. גילוי מסמכיםמסמכים