להלן החלטה בנושא בקשה למתן צו להפסקת בניה: החלטה לפני בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים שיורה להם להפסיק ולהמנע מביצוע עבודות בניה בחלקה הנמצאת בשכנות לחלקתם וביתם של המבקשים. המבקשים טוענים בבקשתם כי המשיבים בונים בנין בהיקף גדול זאת ללא היתר כאשר בסופו של יום יגרום הבנין לפגיעה באיכות חייהם של המבקשים תוך הסתרת נוף, אור שמש ואויר צח. כמו-כן נטענות טענות בדבר ביצוע העבודות באופן לקוי ומסוכן שגם עלול לגרום נזק לביתם ולתכולתו. כבר בשלב זה יש לומר שטענות אחרונות אלא לא גובו בשום ראיה ובשום חוות דעת וכל נזק שיגרם אם יגרם הוא בר פיצוי בתביעה נזיקית אך בשלב זה אין הטענה כשלעצמה והחשש התיאורטי די בהם כדי ליתן צו זמני. כך גם עלתה בדיון טענה של פלישה לחצר המבקשים אך זו נטענה בחצי פה ואין ראיה כי היתה או שיש חשש שתהיה פלישה והסגת גבול כלשהן. כמו-כן נטען כי במקום בוצעה ותבוצע כריתת עצי בר ברם גם נושא זה אינו מצדיק מתן הצו שכן אין המבקשים מופקדים על שמירת הסביבה והנוף. הכריתה ככל שהיתה כבר בוצעה ואין ראיות לביסוס חשש לכריתה נוספת בעתיד. מכאן שיש לדון בשאלת זכאותם של המבקשים לקבל צו מניעה זמני מחמת אי הנוחות, הסתרת הנוף, השמש והאויר שעלולים להגרם להם כתוצאה מהבניה. הנטל רובץ על המבקשים ונראה כי לא עמדו בו. צו מניעה הוא סעד, הוא אינו יוצר זכות חדשה אלא בא להגן על זכויות קיימות או עתידיות שמעוגנות בדין או מכוח דיני היושר. הכללים של דיני היושר מהווים גם הם חלק ממכלול השיקולים ששוקל ביהמ"ש בבואו ליתן צו מניעה ושיקול הדעת כולל גם אלמנטים של התנהגות הצדדים (שיהוי, ניקיון כפיים) ומאזן נוחות והאפשרות לקבלת סעד חלופי. שני ב"כ הצדדים הפנו לפסיקה, כל אחד לזו התומכת בטיעוניו ברם השלב הראשון המהווה בסיס לטיעונים המשפטיים הוא הוא שלב בירור העובדות. שלב זה אינו עושה חסד עם המבקשים שכן המקרה שלפני שונה ומובחן מהמקרים שהביאו במסגרת הפסיקה. מהבקשה, מהתצהיר וגם מחקירת המצהיר לא עולה בכלל שיש למבקשים זכות במקרקעין. אומנם "הגיוני" שאם בנו וילה על החלקה אזי יש להם זכות כלשהי ברם לא די בהנחה "הגיונית" שכזו, גם לא די בהסכם רכישת מקרקעין שצורף לבקשה ונערך עם מי שאין שום ראיה שהוא בעל זכות כלשהי במקרקעין. ויובהר, בנסח הרישום שצורף לבקשה לא רשומות זכויות כלשהן לא של המבקשים ולא של מי שמכר להם את הקרקע. למעשה, היה די בכך כדי לדחות את הבקשה למתן סעד זמני. יתירה מכך, במהלך הדיון התברר כי בכלל מדובר בקרקע חקלאית שאסור לבנות עליה. הוילה המפוארת שבנו המבקשים על גינתה הרחבה הוקמה ללא היתר על קרקע חקלאית ובגין כך אף הוגש כתב אישום שהביא להרשעה ולקנס. המבקשים לא הציגו בקשה לקבלת היתר, לא הציגו החלטה בענין היתר בניה, הם גם לא פנו למשיבים לפני שהחלו לבנות ולא שאלו את מי מבעלי החלקות השכנות האם יש להם התנגדות לבניה ולקביעת העובדות בשטח. ניקיון הכפיים הוא אחד העקרונות החשובים במערכת השיקולים של מתן צו מניעה זמני שהשפעתו על הצד שכנגד קשה וחזקה. המבקשים לא באו לבית המשפט בידיים נקיות והם טובלים ידיהם באותו שרץ בדיוק בו טובלים המשיבים אם כי ל"זכות" המשיבים עומדות נסיבות "מקילות" שאינן עומדות לזכות המבקשים. נושא נוסף הקשור בהתנהגות המבקשים הוא נושא השיהוי. למרות שהמבקש 1 טען בתצהירו שהעבודות החלו באופן מפתיע לפני מספר שבועות, שוכנעתי על סמך הראיות והחקירות שנשמעו בפני כי "כל הכפר" (ואני משתמש במינוח זה היות ושני הצדדים הדגישו כי באזורם יש "כללים" אחרים ולנושא כאוב זה עוד אתייחס בהמשך) ידע עוד מזה זמן רב על הכוונות להקים במקום מרכז קהילתי/ציבורי, שוכנעתי כי בחודש אוגוסט נערך במקום טקס הנחת אבן פינה בנוכחות כל מכובדי "האיזור", נציגי כל הדתות לרבות זו של המבקשים, בעלי התפקידים הבכירים ביותר באיזור וגם המבקש 1 "השתתף" בטקס מחלון ביתו. המבקש ידע גם ידע שהולך להבנות שם בנין, הדבר עלה גם בעדותו, באותו הטקס הוצגו תמונות גדולות של הפרוייקט ושוכנעתי כי העבודות החלו מיד לאחר הטקס. הוכח בפני שכבר בחודש אפריל הופקדו תוכניות בועדה המקומית ולא ברור מדוע המתינו המבקשים עד שהמשיבים ישקיעו ממון רב בישור השטח, בחפירת יסודות ובביצוע יציקות שמן הסתם עולים בממון רב. גם לא ברור כיצד הגיעו המבקשים לדיון לפני שפנו לעירית עיר הכרמל, לועדה המקומית או למשיבים עצמם ע"מ לברר את היקף העבודות, לעיין בתוכניות, לברר את המצב החוקי ולברר את עמדת הרשות ביחס לבניה זו ובהתאם גם להגיש בקשה מבוססת ומפורטת יותר. הכל בבחינת קל וחומר כשבטקס משתתפים כל מי שמופקדים על קביעת מדיניות הבינוי ומתן ההיתרים ושאותם רואה המבקש ממרפסת ביתו. טעם זה של השיהוי הרב והעדר פניה לגופים הנכונים טרם הריצה לביהמ"ש לקבלת סעד דחוף קיצוני ומבחינת המשיבים גם פתאומי ובלתי צפוי, מצטרף למכלול הטעמים לדחיית הבקשה. כמו לניקיון הידיים הרי שגם לשיהוי משקל רב ואולי אף יותר כי השיהוי משמעו נזק כספי כבד למשיבים שכבר השקיעו בביצוע עבודות נרחבות ויקרות במשך כ- 3 חודשים. כבר נפסק שרק מפאת שיהוי ממשי, ניתן לדחות מתן סעד זמני (ראה ע"א 25/66). זאת ועוד, הגם ששני הצדדים בנו או בונים ללא היתרי בניה הרי שבעוד שמי מהמבקשים הורשע בגין כך הרי שלטקס הנחת אבן הפינה להקמת המבנה בקרקע החקלאית הוזמנו והופיעו ברוב הדר ופאר, ראש העיריה, סגניו, ראש המועצה וכל המכובדים שגם טרחו להצטלם כשהם שותפים למעמד הנרגש. לא שיש בכך כדי לכפר על עבירות הבניה הקשות אך הדבר יכול להעיד שמבחינת הרשויות המופקדות על חוקי התכנון והבניה, יש "סלחנות" בולטת לבניית המרכז הציבורי ואולי בגלל זה לא צורפו הרשויות כמשיבים לבקשה שלפני. בכלל יש לומר שהתרשמתי שהגם שעיר הכרמל מצויה במרחק גיאורפי קטן מבית משפט זה, מדובר בעולם שונה שבו יש חוקים אחרים ושני הצדדים אגב מרוצים מאוד מכך שאם לא כן, לאיש מהם לא היה או לא יהיה מבנה בקרקע חקלאית. מסתבר שבאיזור המריבה נבנים גם בתים נוספים ו"חלקת האלוהים" או "גן העדן" כפי שמכונה הוילה והגינה בבקשה, הופכים להיות לשכונה רגילה לגמרי ולכן גם אין לקבל את הטענה כי בית המבקשים היא שמורת טבע בתוך שמורת טבע. תמיד, בכל מקרה של ביצוע עבודות בניה בחלקה הסמוכה לבית מגוריו של אדם, תגרם אי נוחות. תמיד עבודות הבניה תהוונה מטרד אך אין בכך כדי למנוע ממי שבעל זכות קנין במקרקעין מלפתח ולממש את זכותו. אלו שגרים בערים הגדולות על קרקע שמיועדת לבניה, נאלצים לחיות עם בנינים ושכנים חוסמי אויר ונוף כמעט מכל כיוון ורק לעיתים רחוקות תתקבל תביעה (או השגה או התנגדות) שתעצור בניה או פיתוח שכאלו. הדברים כאמור הינם בבחינת קל וחומר במקרה שלפני. לא מצאתי שום זכות עדיפה של המבקשים על זו של המשיבים. העובדה שהם חטאו ראשונים ובנו בית היכן שאסור אינה מקנה להם זכות עדיפה. זה שהם השתהו ולא טרחו אפילו לברר מה קורה מתחת לאפם, גם זה אינו מקנה להם זכות עדיפה. זה המחיר שעלול לשלם מי שמתיישב באיזור בו אין תוכנית מיתאר, תב"ע ואין בו לא דין ולא דיין וכל אחד בונה מה שרוצה איך רוצה ומתי שרוצה. למרות שהעבודות מתבצעות לאורך זמן, אין בבקשה שום ראיה למידת הפגיעה ואי הנוחות כתוצאה מהבניה, לא הוגשה שום חוות דעת מטעם המבקשים כאשר מצד המשיבים הוגשו תוכניות וניתנו הסברים לפיהם צומצמה הפגיעה במבקשים ע"י הקטנת שתי הקומות העליונות ולכן גם במאזן הנוחות נראה כי חוץ מהסתרה מסויימת של הנוף, לא יגרם למבקשים מטרד מהסוג המצדיק מתן צו שיגרום למשיבים לנזק כבד הן כלכלית, הן תדמיתית והן מבחינת היכולת להשלים בעתיד את המבנה באמצעות המימון הקיים והמגיע מגרמניה. הבקשה שלפני היא בקשה למתן סעד זמני. אם יחליטו המבקשים להמשיך בניהול התיק הרי שזה עוד יתנהל ארוכות, לא ראיתי מקום היום לעצור את העבודות, לא שוכנעתי כי למבקשים זכות עדיפה על זו של המשיבים, התיישבות באיזור שאינו מיועד לכך חוקית צופנת בחובה סיכונים בדמות מתיישבים אחרים באופן דומה, מי שמבקש להתלות בחוקי התכנון והבניה, בעקרונות של יושר דין וחוקים, צריך לנהוג על פיהם ויש להצטער על כך ש"במדינת עיר הכרמל" חלק מהדברים מתנהלים אחרת, כך לפחות טענו הצדדים בפני אך בבואם לקבל סעד מביהמ"ש במדינת ישראל, חוקיהם אינם רלוונטיים וגם אם הביקורת כלפי שני הצדדים זהה, בגלל נטל השכנוע הרובץ על המבקשים, הביקורת פועלת בעיקר כנגד הטענות שהעלו. כמובן שאין בהחלטה זו כדי להכריע את התיק העיקרי, למבקשים עומדים גם סעדים אחרים (כספיים, מנהליים, הריסה וכיו"ב) אך בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, לא מצאתי מקום ליתן את הסעד הזמני. הצו שניתן ביום 26.11.07 מבוטל. היות ואין ביהמ"ש יכול להשלים עם ביצוע עבירות על חוקי תכנון ובניה, לא אעבור על כך בשתיקה ובוודאי שהחלטה זו אינה באה להכשיר את הבניה ללא היתר של מי מהצדדים. משכך, הנני מורה למזכירות להעביר עותק מהחלטה זו ליועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז חיפה אשר יפעל על פי שיקול דעתו.בניהצווים