בקשה להגיש ראיה חדשה בערעור

תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקת בראיות נוספות קובעת: "(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות. (ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את העניינים שבהם יש לצמצם את הראיות". על פרשנותה של תקנה זו יפים דברי הנשיא מ' שמגר בע"א 488/83 צנעני נ' אגמון לח(4) 141, 147: "לפי הפרשנות המקובלת עלינו לתקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963(עתה תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, השמ"ד - 1984) אין בעלי הדין זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית המשפט שלערעור כדרך השיגרה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל מרשה בית המשפט שדן בערעור הבאת ראיה נוספת, ולעניין זה יש משקל מכריע לשאלה, אם הייתה אפשרות להגיש את הראיה בשלב הדיוני הקודם" את ההלכה בנושא ראיות נוספות היטיב לבטא השופט בך בע"א 4272/91 יוסף ברבי נ. פרדי ברבי, פ"ד מח(4) 691 בע"מ 697-698: "אמנם מוסמך בית המשפט לערעורים להרשות הגשת ראיות אם יש בכך צורך "כדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת" (תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), אולם הכלל הוא שאין להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור, אם היתה קיימת אפשרות להגישן לפני בית המשפט בערכאה הקודמת (ע"א 488/83 צנעני נ. אגמון, פ"ד לח(147 ,141 (4 והאסמכתאות שם), ובעל הדין איננו נותן טעם משכנע על שום מה לא גילה את הראיה כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה... המבקש נדרש להוכיח כי אי-הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מלבו כל חשד בדבר תום הלב בהגשת הבקשה...". להלן החלטה בנושא בקשה להגיש ראיה חדשה בערעור: החלטה בפנינו בקשת המבקשים - המערערים בע"א 1164/04 להתיר להם הגשת ראיה נוספת בערעור, שהיא צילומים של אבן שנפלה מקיר ביתם (להלן - הצילומים). לטענת המבקשים אי הצגת צילומים אלה, 4 במספרם, תגרע מראיותיהם ותמנע מבית המשפט לקבל ראיה חיונית לצורך הכרעה בערעור, שכן לצילומים יש השלכה לעניין הערעור שנידון בפני בית המשפט. המשיבים 1 עד 3 מתנגדים לבקשה בטענה כי לראיה הנוספת אין כל רלוונטיות לדיון בערעור מאחר ובית המשפט קמא העניק למבקשים את כל הפיצוי לו עתרו בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעמם ועל כן ראיה נוספת לכך שמצב התוספת חמור אין בו כדי להגדיל את גובה הפיצוי מעבר למומלץ בחוות הדעת. חוסר הרלוונטיות מתבטא לטענתם גם בעובדה שבית המשפט קמא כבר פסק כי תוספת תיהרס. עוד טענו המשיבים כי מהתצהיר המצורף לבקשה ניתן ללמוד כי אין בצילומים משום ראיה חדשה שכן בפני בית המשפט נמצאים כבר מספר צילומים כאלה המראים על סדקים בתוספת. ההליך העיקרי המתנהל בין הצדדים הינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופטת מויאל) בת.א. 1100/99 מיום 15.3.04 בו קיבלה השופטת חלק מתביעת המבקשים וחייבה אותם בתשלום פיצויים בגין נזק של ממון וכן פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש. על גובה הפיצויי הכולל שנפסק מערערים המבקשים בפנינו. יש גם ערעור מצד המשיבים. תביעתם המקורית של המבקשים בבית משפט קמא באה בעקבות ליקויים בתוספת בניה לביתם. הם טענו כי תוספת הבניה שהזמינו אצל המשיבים הולכת ושוקעת וכי בקווי החיבור בין התוספת לדירה הישנה נפערו מרווחים גדולים בהם יש חדירה של רוח ורטיבות. עוד טענו המבקשים כי ריצפת התוספת שקעה ונוצרה מדרגה בין מפלסי הריצפה בדירה ובתוספת דבר המהווה מפגע בטיחותי ואסתטי. זאת ועוד, כתוצאה ממפגעים אלו נוצרו מפגעי לוואי בתוספת, פגיעה בצנרת בקיר חדר האמבטייה במישור החיבור, פגיעות באדני שיש בחלונות במישור החיבור ונשירות של אריחי קרמיקה בקרבת מישור החיבור. המבקשים רוצים להגיש לבית המשפט צילומים של אבן שנפלה מהסדקים שבתוספת במטרה להראות כי ממועד מתן פסק הדין ועד למועד נפילת האבן מצב התוספת הלך והחמיר. תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקת בראיות נוספות בערעור [להלן- התקנה], קובעת: "(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות. (ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את העניינים שבהם יש לצמצם את הראיות". על פרשנותה של תקנה זו יפים דברי הנשיא מ' שמגר בע"א 488/83 צנעני נ' אגמון לח(4) 141, 147: "לפי הפרשנות המקובלת עלינו לתקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963(עתה תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, השמ"ד - 1984) אין בעלי הדין זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית המשפט שלערעור כדרך השיגרה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל מרשה בית המשפט שדן בערעור הבאת ראיה נוספת, ולעניין זה יש משקל מכריע לשאלה, אם הייתה אפשרות להגיש את הראיה בשלב הדיוני הקודם" את ההלכה בנושא ראיות נוספות היטיב לבטא השופט בך בע"א 4272/91 יוסף ברבי נ. פרדי ברבי, פ"ד מח(4) 691 בע"מ 697-698: "אמנם מוסמך בית המשפט לערעורים להרשות הגשת ראיות אם יש בכך צורך "כדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת" (תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), אולם הכלל הוא שאין להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור, אם היתה קיימת אפשרות להגישן לפני בית המשפט בערכאה הקודמת (ע"א 488/83 צנעני נ. אגמון, פ"ד לח(147 ,141 (4 והאסמכתאות שם), ובעל הדין איננו נותן טעם משכנע על שום מה לא גילה את הראיה כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה... המבקש נדרש להוכיח כי אי-הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מלבו כל חשד בדבר תום הלב בהגשת הבקשה...". כפי שעולה מהתצהיר המצורף לבקשה שתאריכו 5.6.05, מצב הדברים המשתקף בצילומים, המתארים את נפילת האבן מהסדק, נוצר כשבוע ימים לפני חתימת התצהיר, לאחר הגשת הערעור ולאחר מועד הדיון האחרון בו ביום 30.5.05. את לוח הזמנים המפורט לעיל , מכנה בא כוח המשיבים "צירוף מקרים". לטענתו נפילת האבנים מהסדקים דווקא במועד סמוך לדיון האחרון שהתקיים ולא לפני כן במהלך ניהול ההליך, מעלה תמיהה לגבי העיתוי ונכונות התצהיר. בטענתו זו מנסה בא כוח המשיבים לשכנע את בית המשפט כי יתכן שהמבקשים יכלו להגיש את הראיה הזו בשלב יותר מוקדם, אולם נמנעו לעשות כן מסיבות השמורות עמן. השופט בך בע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נגד המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מז (1), 661 אמר בעמ' 666: "עם זאת, אין זה כלל בל יעבור וייתכנו מקרים, בהם חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר, עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו. זאת בעיקר כאשר מתרשם בית-המשפט כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה מאד משמעותית להשלמת התמונה העובדתית ולגלוי האמת, והדבר עשוי לסייע בעשיית הצדק. אולם, מאידך גיסא, אין גם להתיר את הרצועה יתר על המידה, שמא יעודד הדבר רשלנות מצד הפרקליטים בקיום ההוראות הדיוניות." בענייננו, השאלה מתי נוצרה הראיה, קרי מתי נפלה האבן, היא שאלה משנית, הבעיה היא שראיה מסוג זה מיועדת להראות כי לתוספת נגרם נזק רב, ההולך ומחמיר, דבר העשוי להשפיע על גובה הפיצוי הממוני אלא שלשם הכרעה בטענה זו מן הדין לצרף חוות דעת של מומחה הבקיא בדבר, ואין לצפות מבית המשפט להכריע בשאלה של מומחיות על סמך צילום בלבד. הדבר גם מחייב חקירה נגדית של עדים. לכן אין מקום להגשת הראיה הנוספת בערעור. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.ראיות חדשותערעור