בקשה להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד

להלן החלטה בנושא בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד: החלטה מבוא: בפני בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד ע"י הנתבעים בתיק שבכותרת. המשיבים הגישו תגובה, לפיה הם מתנגדים לבקשה מטעמים שפרטו. המבקשים הגישה תשובה לתגובת המשיבים. רקע- התביעה העיקרית: עניינה של התובענה שבכותרת בנזקי מים שנגרמו לביתם של המשיבים, אשר בוטח באמצעות הנתבעת 1, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"). בכתב התביעה טענו המשיבים, כי המבקשת והנתבע 2, הוא מנכ"ל המבקשת, הפרו הפרה גסה את הוראות פוליסת הביטוח וכי פעלו להתשת המשיבים, הכל על מנת למנוע מהמשיבים מלממש את זכותם הבסיסית להטבת נזקיהם ולכפות עליהם לקבל סכומים נמוכים בהרבה מערך הנזקים שנגרמו להם בפועל. סכום התביעה הועמד על סך של 4,375,266 ש"ח. קודם להגשת התובענה התגלו פערים גבוהים בין הדרישות הכספיות שהפנו המשיבים למבקשת לבין הערכת המהנדס שהופעל מטעם המבקשת ועל כן לא ניתן היה להגיע לסיכום כספי סופי. במהלך שנת 2003, שילמה המבקשת למשיבים סכום של 468,375 ₪, כמקדמות על חשבון תגמולי הביטוח, זאת כסכום שאינו שנוי במחלוקת. עבודות השיקום בביתם של המשיבים התנהלו בתקופה שבין אוגוסט 2003 ועד מרץ 2004. לטענת המבקשים, הם לא ידעו איזה עבודות בוצעו בבית, על פי איזה מפרט, באילו חומרים נעשה שימוש ומהן העלויות בפועל, כל זאת עד לאחרונה; בחודש ספטמבר 2004 הוגשה התובענה. בשלהי שנת 2005 התנהלו בין הצדדים הליכי עיון וגילוי ולאחריהם הגישו המשיבים והמבקשים את ראיותיהם. לטענת המבקשים, במהלך לימוד אלפי עמודי התצהירים והמסמכים שהגישו המשיבים, הסתבר, כי נבנה בית חדש מן המסד ועד הטפחות והתעורר חשד כבד ביותר, כי כל המהלכים שנקטו המשיבים נועדו להטעות את המבקשים, לזרות חול בעיניהם, ליצור מצגי שווא של מחלוקת אודות עלויות, בעוד שמלכתחילה התגבשה אצל המשיבים כוונה לזכות בתגמולי ביטוח שאינם מגיעים להם. לטענתם, המשיבים ניצלו את נזק המים שניתן היה לתקנו בעלויות נמוכות מרבע מדרישותיהם, על מנת לבנות בית חדש, תוך ייחוס העלויות הכרוכות בכך לנזקי המים. כך, אפילו אותם קבלנים, שאת הצעותיהם הגישו המשיבים במסגרת תביעתם לתגמולי ביטוח, מאשרים כיום, כי העבודות המיוחסות לנזקי המים מגיעים לשיעור של כ- 35%-30% מהצעותיהם. לטענת המבקשים, מעשים אלה של המשיבים עולים לכדי מעשי הטעייה ומרמה במובן סעיפים 24ב' ו-25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א- 1981. המבקשים טוענים, כי עובדות אלה לא היו ידועות להם, לא בזמן תשלום תגמולי הביטוח, גם לא בזמן הגשת התובענה וכי הם נודעו להם רק עת הוגשו תצהירי המשיבים. לטענתם, בשל מעשי ההטעיה והמרמה כאמור, אין מגיעה למשיבים ולו אגורה ובדעתם להגיש תובענה להשבת הסכומים ששולמו למשיבים. מכאן הבקשה שבפני. טענות המבקשים: לטענת המבקשים, התיק מצוי בשלבי קדם משפט וכשם שננקטת גישה ליבראלית לגבי תיקון כתבי טענות גם בשלבים מאוחרים, זהו הדין גם לגבי הגשת תביעה שכנגד. לטענתם, אין כל צל של ספק עדיף ששתי התובענות ידונו במאוחד באותו התיק בבית משפט זה, שכן אם לא תיענה בקשתם, יאלצו להגיש תובענה נפרדת לבית-משפט השלום, כאשר לא קיימת דרך דיונית לאחד בין התיקים המתנהלים בבתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה. טענות המשיבים: לטענת המשיבים, כל הטענות העומדות בבסיס עתירתם של המבקשים להגיש את כתב התביעה שכנגד היו ידועות להם זמן רב עובר להגשת בקשה זו, לא כל שכן, זמן רב עובר למועד הגשת התביעה נשוא תיק זה על ידי המשיבים וממילא כל הטענות נשוא בקשה זו הועלו אחת לאחת במסגרת כתב הגנתם של המבקשים בתיק, מבלי שתוגש בגינן תביעה שכנגד. לטענת המשיבים, מטרתה היחידה של הבקשה היא לעכב בכל מחיר את שמיעת ההוכחות בתיק, לאחר שהסתיימו כל ההליכים המקדמיים והוגשו תצהירי הצדדים, באמצעות סרבול ההליכים ותוך גרימת נזק ועיוות דין קשים למשיבים. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אין בבקשה כל הסבר מהם "הטעמים המיוחדים" אשר בגינם שומה על בית המשפט להידרש לבקשה ומהו אותו "עיוות דין" שייגרם למבקשים אם בקשתם לא תתקבל, הכל בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), שעניינם הנסיבות בהן תותר הגשת בקשה לאחר שתם קדם המשפט. זאת ועוד, איחוד הדיון עם התביעה שכנגד יעכב, ללא כל ספק, ולמעשה "יתקע", כלשון המשיבים, באופן מוחלט, את שמיעת התביעה העיקרית, תוך גרימת נזקים כבדים למשיבים. תשובת המבקשים: בתשובתם טוענים המבקשים, כי תקנה 149 לתקנות כלל אינה רלבנטית למקרה הנוכחי, שעה שלא נסתיימו כלל הליכי קדם המשפט. השאלה היחידה הרלבנטית לעניין, היא האם יש מקום להטריד שתי ערכאות נפרדות בעניינם, כאשר ניתן לאחד את התיקים, תוך חיסכון בזמן שיפוטי יקר. המבקשים עומדים על זכותם לחקירת המשיבה 1 על תצהירה היה ובקשתם תדחה. דיון והכרעה: ככלל, רשאי נתבע להגיש תביעה שכנגד, ולשם כך די בזהות בעלי-הדין. במצב דברים זה, יאוחד בדרך-כלל הדיון בשתי התביעות ובית-המשפט ייתן "פסק דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד" (ראה ספרו של כב' הנשיא, א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 88 (מהדורה שמינית, תשס"ה- 2005). עם זאת, תקנה 59 לתקנות קובעת, כי הנתבע בתביעה שכנגד רשאי לפנות לבית-המשפט לקבלת צו, המורה על הפרדת הדיון, או אף על מחיקת התביעה שכנגד, אם סבור אותו נתבע, כי "...אין זה מן הראוי לפסוק בה על דרך תביעה שכנגד אלא בתובענה נפרדת...". בית-המשפט רשאי לשקול ולצוות על הפרדת הדיון, אם מתברר לו כי בירור התביעה הנגדית עלול לעכב או לסבך את בירור התביעה העיקרית (ראה רע"א 210/00 שלומביץ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נד(2) 69. בענייננו, יש אמנם טעם בבקשת המבקשים לאחד את הדיון לאור העובדה שבשתי התביעות מדובר באותם בעלי-דין וכי עולות בהן סוגיות עובדתיות משותפות. ברם, התובענה שבכותרת הוגשה לפני כשנתיים. הליכי קדם המשפט התמשכו על פני זמן רב, תוך שבית-המשפט חוזר שוב ושוב, כי על הצדדים לסיים את הליכי הביניים. בית-המשפט אף קבע, במפורש, כי היה ולצד כלשהו תוותר בקשה כלשהי, היא תוגש לא יאוחר מאשר יום 1.9.05 (ראה את החלטת כב' השופט לבהר שרון מיום 12.7.05). קדם המשפט תם זה מכבר, כפי שנקבע ע"י כב' השופט ברוך בהחלטתו מיום 11.1.06, אשר אושררה מאוחר יותר גם ע"י כב' השופטת דותן. במצב דברים זה אכן חלה תקנה 149(ב) לתקנות, על הקריטריונים הקבועים בה. לא מצאתי בבקשה שבפני כל טעם, לא כל שכן "טעם מיוחד", על שום מה מוגשת הבקשה בשלב זה. על אחת כמה וכמה בענייננו, עת עיון קצר בכתב ההגנה ילמדנו, כי אין ממש בטענת המבקשים, כי המדובר בעובדות ובראיות שהתגלו להם רק לאחרונה. הטענות העומדות בבסיס הבקשה הועלו כבר בכתב ההגנה אשר הוגש בחודש אוקטובר 2004 ועל כן ברי כי כבר באותו מועד יכולים היו המבקשים להגיש כתב תביעה שכנגד (ראה, בהקשר זה, סעיפים 1, 15, 22 ו-49 לכתב ההגנה). זאת ועוד, איני סבורה כי דחיית הבקשה והגשת התביעה לבית משפט השלום, יש בה כדי לגרום "עיוות דין" למבקשים. ודוק, כאשר בית המשפט נדרש לשאלת איחוד דיון בין תביעה עיקרית לתביעה שכנגד, מרכז הדיון הוא התביעה העיקרית ומידת העיכוב וההכבדה שייגרמו לבירורה כתוצאה מהדיון המאוחד. בנסיבות אלה, צודקים המשיבים בטענתם, כי לא יהיה זה הוגן כלפיהם לאחד את הדיון, באשר איחוד הדיון יעכב את בירור התביעה העיקרית ויאריכה ללא צורך. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאתי להיענות לבקשת המבקשים לחקור את המשיבה על תצהירה. בבקשתם לא הראו המבקשים איזו תשתית עובדתית הייתה חקירתה של המשיבה מערערת או מקוממת ובמה הייתה החקירה מסייעת לעניינה (השווה לרע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול נ' סופר פארם (ישראל), פ"ד נג(4) 193). הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בעת מתן פסק-הדין. הארכת מועדתביעה שכנגד