בית המשפט פסק כי משיקולים של עשיית צדק ועל מנת לתת למבקשת את יומה בבית המשפט והזדמנות מלאה להעלות את טענותיה, יש לבטל את פסק הדין משיקולי צדק. משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לעניין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול פסק הדין. להלן החלטה בנושא ביטול פסק דין משיקולי צדק: החלטה בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 12/5/04 ע"י כב' הרשם גבאי, לפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיבה סכום של 103,108 ₪ בצרוף שכ"ט והוצאות. המבקשת ניהלה אצל המשיבה חשבון בנק כשבמסגרתו נתנה המשיבה למבקשת אשראי בסכומים שונים, לרבות הלוואה בסך של 35,000 ₪. בכתב התביעה נטען כי יתרת החובה של המבקשת בחשבון כוללת יתרה בעו"ש בסך של 82,264 ₪, ויתרה בגין הלוואה בסך של 17,177.46 ₪. המבקשת טוענת כי מעולם לא קיבלה לידה את כתב התביעה, וכי הפעם הראשונה שידעה על קיום התביעה היתה בסוף חודש ינואר 2005, עת קיבל בעלה לידיו את האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ. המבקשת טוענת כי מכיוון שלא ידעה על קיום פסק הדין נמנעה ממנה האפשרות להגיש כתב הגנה ולקבל את יומה בבית המשפט. כמו כן, טוענת המבקשת כי בידה טענות הגנה טובות, אך בתצהירה לא פירטה טענת הגנה כלשהי. בחקירה מיום 31/10/05 טענה המבקשת כי אביה קיבל את כתב התביעה אך היא לא מתגוררת עימו. לטענתה, אמנם היא ואביה גרים באותה כתובת אך בשני גושים שונים. מוסיפה המבקשת וטוענת כי היא נתנה לאביה יפוי כח לפעול בחשבון אך לא תיארה לעצמה שהבנק יתן לאביה למשוך כספים מעבר לתוכנית החסכון שהיתה על שמה, מכיוון שחשבונה סווג כחשבון סטודנט. המשיבה טוענת כי כתב התביעה נמסר כדין לבן משפחה הגר עימה ולכן אין המדובר בביטול מחובת הצדק. לעניין סיכויי ההצלחה לא נטען בבקשה דבר לגופו של עניין, ולפיכך יש לדחות את הבקשה. בית המשפט רשאי להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול דעתו של ביהמ"ש" (ע"א 3645/92 קלמר נ' לופוביץ, פד"י מז' (4) 133). ביטול פסק דין מחמת הצדק: הלכה היא כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע בשל אי המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה. בעניננו, אי התגוננותה של המבקשת אינה נובעת מאי המצאה כדין. לפי תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ניתן לבצע המצאה לבן משפחה בגיר המתגורר עם הנתבע. אין חולק כי אביה של המבקשת קיבל לידיו את כתב התביעה, אם כי המבקשת טוענת כי העלים זאת ממנה. טענתה של המבקשת כי הינה ואביה מתגוררים בשני גושים שונים, לא הובהרה ולא הובאה ראיה כלשהי לאימותה. לפיכך, אין למבקשת עילת ביטול בשל פגם שנפל בהליך. פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, בדין ניתן. (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 282). במצב דברים זה בו בוצעה המסירה כדין, נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט. ביטול פסק הדין על פי שיקול דעת: בבואו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת זה, מציב ביהמ"ש שתי שאלות שעליהן יש לתת תשובה. השאלה הראשונה, מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן. השאלה השניה, מהי מידת סיכויי ההצלחה כי ההגנה תתקבל. באשר לשאלה הראשונה טוענת המבקשת כי לא התגוננה מכיוון שלא ידעה על קיום התביעה. בחקירה מיום 31/10/05 טענה המבקשת כי נתנה לאביה יפוי כח לפעול בחשבון אך מכיוון שהיה זה הוא שמשך את הכספים שבגינם נוצר החוב, בחר להעלים ממנה את כתב התביעה. בנסיבות אלה ניתן לאמר כי למבקשת סיבה טובה למחדלה באי הגשת כתב הגנה, אם אמנם העלים ממנה אביה את קבלת התביעה. באשר לשאלה השניה, על בית המשפט לשקול, איפוא, אם יש טעם בביטול פסק הדין והאם לגופו של עניין עשוי הביטול להצמיח תועלת. "ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. (ראה לעניין זה רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק - על 2001 (1) בעמ' 1121). יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 8864/99, ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמר: "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עימו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון". ברוח זו ציין גם כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית, ירושלים, התשנ"ט בעמודים 203 ו-204 כי: "משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לעניין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו... מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק...". בקשתה של המבקשת לא היתה מפורטת כלל ותצהירה היה כללי, אך ניתן לייחס זאת לעובדה שהמבקשת לא היתה מיוצגת ואינה בקיאה בסדרי הדין. יתר על כן, בחקירה מיום 31/10/05 ניסתה המבקשת להשלים את קו הגנתה בכך שטענה כי נתנה לאביה ייפוי כח לפעול בחשבון אך לא העלתה על דעתה כי הבנק יתן לאביה למשוך כספים בסכומים גבוהים, נוכח העובדה כי חשבונה היה מסווג כחשבון סטודנט. בע"א 168/86 נקבע כי: "ההתקשרות החוזית בין בנק ללקוחותיו טומנת בחובה חובת זהירות מצד הבנק כלפי הלקוח לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות ולדאוג שכספו או נכסיו המופקדים בבנק לא יפגעו". בע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פד"י מה (3) 265 (להלן "פרשת כחולי") נפסק בדעת הרוב כי: "קיימת חובת זהירות של הבנק גם כאשר הפעולות בחשבון נעשו ונחתמו על ידי מי שכלפי חוץ היה מורשה לפעול ולחייב את החשבון... על הבנק מוטלת חובת זהירות למנוע תרמית בחשבונות של לקוחות. בנק היודע על תרמית ועל ניצול לרעה של ההרשאה, לא יוכל להתגונן בטענה שפעל לפי הוראות הלקוח ובהתאם להרשאה כשרה על פניה... ככל שהחשד המתעורר גדול יותר וככל שהחקירה הנדרשת כדי לגלות אם בתרמית מדובר קלה ומהירה יותר, כך תוגדל חובתו של הבנק במסגרת חובת הזהירות שהוא חב ללקוחו לברר ולחקור בדבר נסיבות המקרה האמיתיות". מובן שאינני באה לקבוע מסמרות בדבר שכן עדיין נעלמות מידיעתי עובדות רבות, כך לדוגמא לא הובהר מהו היקף יפוי הכח שניתן, האם נודע למבקשת על פעולות חריגות של אביה אם אכן נעשו, האם אושרו משיכות החורגות ממסגרת האשראי הרגילה, איזה חלק מיתרת החוב נוצרה בשל פעולותיו של אביה של המבקשת וכיוצ"ב. שאלות אלו אין לבוחנן כעת אלא ראוי הוא שיתבררו לגופו של עניין. בשלב זה די לנו כי המבקשת העלתה טענת הגנה לכאורית, אשר היה ותוכח עשויה היא לשמש לה כתריס ומגן כנגד תביעת המשיב. אוסיף עוד כי בעניין כחולי נפסק גם כי את חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחותיו יש לסייג. יש לקחת בחשבון שפעולות הבנק מבוססות על ההנחה שנותני ההוראות הם אנשים ישרים, ולגבי פעולה שנראית על פניה שהיא כשרה, אין בסיס לחקירה מצד הבנק בדבר כשרות הפעולה. חובת זהירות בלתי מוגבלת יהא בה להטיל נטל בלתי סביר על הבנק ולהביא לפגיעה חמורה בתפקודו. זאת ועוד, בל נשכח שמול חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו, ניצבת חובת הזהירות של לקוח כלפי הבנק, ובכללה החובה המוטלת על בעל החשבון לדאוג לכך שמיופה כוחו לא יבצע פעולות אשר עלולות לגרום נזקים לבנק. עליו להיות ערני לפעולות מיופה כוחו, מעצם היותו בעל החשבון. בין חובות אלו יש לאזן. מכאן עולה כי מוטל על המבקשת לשכנע מדוע דווקא הבנק היה צריך לגלות לה על פעולותיו החורגות (אם היו כאלה) של אביה, תחת חובתה היא להיות ערנית לעניין פעולותיו של אביה שהיה מיופה כוחה. על אף האמור, משיקולים של עשיית צדק ועל מנת לתת למבקשת את יומה בבית המשפט והזדמנות מלאה להעלות את טענותיה, אני מבטלת את פסק הדין. המבקשת תגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 ימים ממסירת החלטה זו לידיה.שיקולי צדקביטול פסק דין