להלן החלטה בנושא ביטול פסק דין בהעדר רשות להתגונן: החלטה זוהי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקשים ביום 8.11.05 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמם, בגין ערבותם להלוואה שנטלו החייבים העיקריים. בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסה"ד, שהוגשה ביום 30.11.06, דהיינו כשנה לאחר מתן פסה"ד, טוענים המבקשים כי אינם זוכרים באם קיבלו את כתב - התביעה, אך הם זוכרים היטב כי הוטעו ע"י אורי קרובי, הלווה העיקרי, אשר הבטיחם שאין להם מה לדאוג והוא יסדר את העניין. בתיק ביהמ"ש מצויים שלושה אישורי מסירה, אישור מסירה לכל מבקש בצירוף תצהירו של המוסר. 1. זלקר בצלאל. עפ"י אישור המסירה נמסרו מסמכי התביעה למבקש 1 בכתובתו ברח' יאיר 5/11 קומה 6, נתניה. המוסר ערך שלושה ביקורים במקום במועדים שונים, ומאחר ולא נמצא אדם בבית בביקור השלישי, הדביק את מעטפת התביעה על דלת הדירה. בתצהיר הנלווה לאישור המסירה ציין השליח כי ביקר שלוש פעמים בבית החייב בנתניה, רח' יאיר שטרן 5/11 קומה 6, וכי בהעדרו הדביק את המסירה על דלת הבית. הביקורים נערכו במרוצת חודש יולי שנת 2005. בחקירתו הנגדית אמר המבקש 1: "אני לא זוכר אם קיבלתי את כתב - התביעה. בשנת 2005 התגוררתי ברח' יאיר 5 נתניה. זאת הכתובת שבה אני מתגורר יאיר 5/11 קומה 6 ובה התגוררתי גם בתקופה הרלבנטית, אני לא זוכר שראיתי את כתב - התביעה". מאחר שמסירת מסמכי התביעה בוצעה בכתובתו של המבקש והודבקה על דלת דירתו לאחר שלושה ביקורים, הרי שהדוור פעל בשקידה ראויה וסבירה, והמצאת מסמכי התביעה בוצעה אפוא כדין. ביטול פסה"ד, אם בכלל, הוא אפוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק. הלווה העיקרי, אורי קרובי, הוא אחיינו של המבקש: "בן אחותי ביקש ממני לחתום על ערבות. אחייני ואשתו הם הלווים העיקריים. הסכמתי לחתום לו על ערבות להלוואה". 2. קרובי ז'אן. עפ"י אישור המסירה נמסרו מסמכי התביעה למבקש 2 בכתובתו בנתניה: רח' עולי הגרום 18 א' נתניה. הדוור ערך במקום שלושה ביקורים במהלך חודש יולי שנת 2005, ומאחר ולא נמצא אדם בבית בביקור השלישי, הדביק את הכתב על דלת הדירה. כך גם רשם הדוור בתצהיר הנלווה. בחקירתו הנגדית אמר המבקש 2: "אני אביו של אורי קרובי הלווה העיקרי. אני מתגורר ברח' עולי הגרדום 18 א' נתניה, גם ב - 2005 התגוררתי שם. את מפנה אותי לאישור המסירה ולתצהיר המוסר ואני משיב שהדירה מצד שמאל, קומה ב' דירה שלוש. אני לא זוכר אם ראיתי את מסמכי התביעה". גם הפעם בוצעה מסירת מסמכי התביעה כדין, וביטול פסה"ד, אם בכלל, הוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק. 3. גרוס אליהו. עפ"י אישור המסירה נמסרו מסמכי התביעה למבקש 3 בכתובתו, רח' הרואה 285 רמת גן. גם הפעם ערך הדוור שלושה ביקורים בחודש יולי 2005, ולאחר שלא מצא איש בבית בביקור השלישי, הדביק את הכתב על דלת הדירה. העובדות הנ"ל מופיעות גם בתצהירו של השליח המצורף לאישור המסירה ולבקשה למתן פס"ד. בחקירתו הנגדית אמר המבקש 3: "בשנת 2005 התגוררתי ברח' הרואה 285 רמת - גן. עד כמה שזכור לי לא מצאתי את מסמכי התביעה". המצאת מסמכי התביעה בוצעה כדין. ב"כ המשיב הראתה למבקש כי ביום 6.12.05 הומצאה לאותה כתובת גם אזהרת הוצל"פ. המבקש אמר כי ביום 20.12.05 פנה להוצל"פ בבקשה לעיכוב הליכים בעקבות האזהרה. הבקשה הוגשה ביום 19.12.05, והמבקש זכר כי ראש הוצל"פ דחה אותה. (מוצג מש/1 - הליכי הוצל"פ שהתקיימו במסגרת התיק). גם למבקש זה קירבה משפחתית ללווים העיקריים: "אשתו של אורי, החייבת העיקרית, היא אחותה של אשתי, דהיינו גיסתי. גיסתי ביקשה ממני לחתום ערבות להלוואה". התביעה בה עסקינן היא כאמור תביעה נגד הערבים שערבו להלוואה שניטלה ע"י הלווים העיקריים. עפ"י כתב - התביעה הלווה הבנק ללווים סכומים אותם התחייבו להחזיר עפ"י הסכם ההלוואה. (הסכם ההלוואה מצורף לכתב - התביעה). הלווים פיגרו בהחזר התשלום החודשי, ומאחר שנוצרה יתרת - פיגורים הועמדה יתרת ההלוואה לפרעון מיידי. ביום 9.12.08 נפתח ת. הוצל"פ למימוש הנכס אשר שעבדו הלווים לטובת הבנק. הנכס לא נמכר זמן רב, וביום 1.12.02 הוגשה תביעה כספית נגד הלווים. ביום 4.2.03 ניתן פס"ד אשר הוגש לביצוע בלישכת הוצל"פ, אך ללא הועיל. ביום 22.9.03 אושרה מכירת הנכס הממושכן באמצעות כונס הנכסים במסגרת תיק המימוש, וחוב הלווים הופחת בהתאם. לאחר נקיטת כל ההליכים העומדים לרשות ב"כ הזוכה, קבע ראש הוצל"פ כי מוצו ההליכים נגד החייבים העיקריים, וניתנה החלטה ביום 23.9.04. (החלטת יו"ר הוצל"פ - מצורפת לכתב - התביעה). עפ"י כתב הערבות ערב כ"א מן הערבים בשיעור של 100% של להלוואה, כאשר ערבותם אינה תלויה בכך שלבנק תהיה בטוחה אחרת מהלווים. כמו כן מצהירים הערבים כי ספרי הבנק וחשבונותיו נאמנים עליהם בנוגע להלוואה, וישמשו בכל עת ראיה לכאורה לגבי כל הרשום בהם. לנתבעים נשלחו התראות (מכתב מיום 12.12.02 מצורף לכתב - התביעה), אשר לא נענו. סכום התביעה עומד ע"ס 300,069 ₪ נכון ליום הגשתה - 19.6.05. (דף יתרות - מצורף לכתב - התביעה). שלושת המבקשים, כולם קרובי משפחה של החייבים העיקריים, נענו לבקשתם לחתום להם על ערבות להלוואה, והיו מודעים לחלוטין למשמעות חתימתם. בקשתם לביטול פסה"ד הוגשה ביום 30.11.06, כשנה לאחר שהתייצבו בלישכת הוצל"פ (בחודש 12/05) שם ננקטו נגדם הליכי הוצל"פ כך שהמבקשים השתהו שיהוי ניכר בהגשת בקשתם, ללא כל הסבר מתקבל על הדעת. המבקש 1, דודו של אורי, אמר בעדותו כי הבנק לא הסב את תשומת ליבו לפרטים הקטנים, וכל עניין החתימה ארך זמן קצר מאוד. הוא הוסיף וציין כי פנה ללווה העיקרי, "והוא אמר לי שיהיה בסדר, שהוא מטפל בזה". המבקש לא פנה לבנק לברר את העניין, והסתפק בתשובתו של הלווה. המבקש 2, אביו של אורי, זכר כי הגיעו מכתבים מן הבנק הבינ"ל ומבנק דיסקונט, על אף שזכרונו אינו טוב: "הגיעו מכתבים, נתתי לבן אורי. אני לא זוכר מכתב ספציפי. כל מה שהגיע לי בקשר למשפטים היה לו גם בנק לאומי ובנק דיסקונט, העברתי לו ... אני ערב ולכן אני לא יכול להגיד לבנק שלא ישלח לי מכתבים, לא פניתי לבנק, בכל טיפל הבן שלי". שלושת המבקשים אינם מכחישים כי הם חתומים על מפרט תשלומים - נספח ה לתגובת ב"כ המשיב. כפי שכבר צויין, אזהרות הוצל"פ נמסרו למבקשים כמפורט בתדפיס ת. הוצל"פ (נספח ב' לתגובת ב"כ המשיב לבקשת הביטול). המבקש 1 קיבל את האזהרה ב - 20.3.06, המבקש מס' 2 קיבל אותה ב - 11.5.06. והמבקש מס' 3 קיבל אותה ב 6.12.05. נגד המבקשים התנהלו הליכי הוצל"פ ממושכים, אך הבקשה לביטול פס"ד הוגשה כאמור רק ביום 30.11.06. המבקשים מעלים טענות שונות כנגד תביעת הבנק, אך שלושתם כאחד כלל לא פנו אליו לאחר קבלת מכתב ההתראה. כולם כאיש אחד הסתפקו בפנייה לקרוב משפחתם, הלווה העיקרי, אשר הבטיח להם שהוא מטפל בעניין, וכי אין להם מה לדאוג. הם סמכו על דבריו ולא פנו לבנק לברר מכלי ראשון מה פשר החוב שכבר ביום 12.12.02 (מוצג מש/1), קיבלו הודעה על קיומו. המבקשים אישרו את חתימתם על נספח מפרט התשלומים ותנאי הריבית (נספח ה לתגובת ב"כ המשיב) אשר בו מצויינת באופן מפורש ריבית הפיגורים, ועל כן אין הם יכולים לטעון כי הבנק חייב אותם "בריבית פיגורים שרירותית ללא בסיס הסכמי". מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי סעיפי ריבית הפיגורים בהסכם ההלוואה אינם סעיפים מקפחים בחוזה אחיד, שכן המבקשים חתמו על כתב- הערבות מרצונם, ולא ניתן לטעון כי חיוב בריבית פיגורים בגין סכומים שלא נפרעו במועד - הינו תנאי מקפח. תנאי ריבית הפיגורים עמדו לנגד עיני הלווים והערבים, והם הסכימו לתנאים אלה. אין זה נכון שהבנק נמנע מלשלוח למבקשים מידע שהיה חייב לשלוח להם. לערבים נשלחו הודעות בדואר (נספחים ו' 1, ו' 2 לתגובת ב"כ המשיב) אך כפי שצויין לעיל, הם לא פנו כלל לבנק בבקשת מסמכים ו/או בקבלת הסברים, והסתפקו בהודעות ההרגעה של הלווה. טענת המבקשים כי הנכס נמכר ברשלנות וללא שיתופם במכירה אינה יכולה להתקבל. ביום 15.7.03 נשלחה ללווים העקיריים הודעה הנוגעת להצעה לרכישת הנכס, בה נאמר כי הם זכאים לפדות את הדירה. (נספחים ט' 1, ט' 2, ט' 3 לתגובת ב"כ המשיב). הלווים לא התנגדו למכירת הדירה ולא ביקשו לפדותה. מכל האמור לעיל עולה כי המבקשים, שכולם קרובי משפחה של החייבים העיקריים, קיבלו לידיהם את אזהרות הוצל"פ ואת מכתבי הבנק, בחרו לפנות לחייב העיקרי ולא לבנק, וטענותיהם כלפי הבנק הן בגדר "חכמה שלאחר מעשה". טענות כלפי הליך המימוש ניתן היה להעלות במסגרת הליך המימוש בהוצל"פ ואין מקומן בשלב זה. הבקשה לרשות להתגונן נדחית. התובע זכאי ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב התביעה. אין צו להוצאות. בקשת רשות להתגונןביטול פסק דין