מהו הליך ביזיון בית משפט ? הליך בזיון בית משפט, שהורתו היא פקודת ביזיון בית משפט המנדטורית משנת 1929, הינו הליך מעין פלילי. וראה ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ. אמיל ביטון ואח' פד לד 4 232 בעמ' 241-242 - "אמת הדבר, סעיף 6 לפקודה אינו סעיף עונשין, ואינו קובע עבירות, אך הוא גם לא סעיף 'אזרחי' רגיל הקובע תרופה אזרחית. זו הוראה sui Generis המצוייה באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי". מדובר בהליך מיוחד במינו שמטרתו להביא לידי כך שצווי ביהמ"ש יבוצעו ויוצאו מן הכח אל הפועל. וכך נאמר בהקשרו של הליך ביזיון בית משפט: "הסדר הציבורי מחייב שפסקי דין יקויימו והאינטרס הציבורי הוא שהציבור ידע שפסקי הדין מבוצעים הלכה למעשה, וההליכים שקויימו בפני ביהמ"ש לא התנהלו לשווא"... "למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הביזיון ע"י ביהמ"ש, מהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים". (ראה רע"א 3888/04 שרבט נ. שרבט פד נט (4) עמ' 49, ס' 9 לפסק הדין). אותה החלטה מצטטת דברי כב' השופט זוסמן בהקשר אחר - "משטר חופשי ודמוקרטי זכאי לשמור על טהרת הדיון המשפטי, שאם לא ייעשה כן, יהיו חופש והפקרות שמות נרדפים". (שם בס' 9 לפסק הדין). על חשיבות הכח לכפיית הציות לפסקי דין אומר כב' השופט חיים כהן בספרו "המשפט" (מוסד ביאליק תשנ"ב) בעמ' 189: "נמצא שדרכי כפיית החוק משמשות במדינה דמוקרטית תריס חשוב מפני שימוש בלתי מבוקר בכח בלתי חוקי... אי תלותם של השופטים, שהיא אחד הסממנים החשובים גם של שלטון החוק, מותנית לא במעט בכוחם לכפות ציות לפסקיהם - ואף זה הוא כח שטיבו וגבולותייו קבועים בחוק". וכן - "הפסיקה האמיצה ביותר לא תועיל אם אין בצידה כח כפייה". (שם בעמ' 149). תפיסת הליך ביזיון בית משפט כמעין פלילי וחשיבות ערך האכיפה של ביצוע פסקי דין הינם אבני בניין בשיטת המשפט שמכתיבים היעדר שליטה לצדדים עצמם לגבי השאלה האם הליכי הבזיון יעוכבו, אם לאו. לא מדובר במישור אובליגטורי שבין הצדדים, ולכן הסכמה כזו או אחרת של צד, אין לה נפקות, מרגע שהעניין נידון בבימ"ש, וניתנה החלטה על ביזיון בימ"ש. על המבקשים היה לקיים את החובה שהטיל עליהם ביהמ"ש - כל עוד לא בוטלה. (ראו: רע"פ 10143/04 קליינר הנדסה בע"מ נ. מנהל מקרקעי ישראל) - "כפירה בצורך לקיים את החובה 'בשל בטחון בהצלחתו של הערעור' על ההחלטה או מטעמים אחרים, עולה כדי זילות המערכת המשפטית. צד שחש כי החלטתו של בימ"ש עושה עמו עוול יכול לבקש את עיכוב ביצועה של אותה החלטה. יכול לתבוע את בחינתה המחודשת, יכול לערער עליה; אין הוא יכול להתעלם מן ההחלטה בלא שתתלווה לכך סנקציה הולמת - תהא ההחלטה נשוא הערעור אשר תהא; יהיו סיכויי הערעור עליה, אשר יהיו". מאז ומתמיד הייתה עמדת ביהמ"ש, כי צד שהתעלם מהחלטות ביהמ"ש וביזה בכך את ביהמ"ש, לא יצא נשכר. וראו לדוגמא ע"פ 243/65 גולן בע"מ נ. רבינוביץ' ואח' פד י"ט (4) 261, שם ביהמ"ש המחוזי קנס את המערערת לפי ס' 6 לפק' בזיון בימ"ש על שלא צייתה לפסק דינו לבצע רישום דירה תוך זמן מסויים. המערערת בצעה את חיוביה לאחר הגשת הערעור. על אף שהמשיבים שם לא התנגדו לקבלת הערעור דהיינו- ביטול החלטת ביהמ"ש המחוזי שקנס את המערערת על מנת לאכוף את ביצוע חיוביה, סרב ביהמ"ש העליון לעשות כן וציין - "הרי אין הדעת סובלת שמשנקט ביהמ"ש באמצעי זה והצליח ע"י כך להביא את פסק הדין לידי ביצוע, יוחזר המצב ליושנו ויושב בשל כך בלבד כסף הקנס לחייב, אשר צריך היה לקיים את פסק הדין במועדו ולא קיימו". ביהמ"ש העליון מצא כי העובדה שעד למועד הערעור פסק הדין בוצע יש בו כדי "להמתיק" את דין המערערת, אך לא מעבר לכך. ביזיון בית המשפט