תניית בוררות בהסכם בבית דין רבני

בסעיף 14 להסכם השכירות נקבע, כי כל סכסוך בנוגע לאותו הסכם או כל ענין אחר בו יהיו חילוקי דעות בין הצדדים יתברר בפני בית דין של רבני חב"ד.

בית משפט זה לא העביר את הסכסוך לבוררות אלא הוא הועבר לבוררות בפני בית הדין בהתאם לתניית הבוררות שבין הצדדים, המצויה בהסכם השכירות, ואשר נאכפה תוך עיכוב ההליכים בתביעה שבתיק העיקרי. לפיכך בית משפט זה אינו בית המשפט המוסמך לדון בענייני הבוררות שבפני בית הדין.

להלן החלטה בנושא תניית בוררות בהסכם בבית דין רבני:

החלטה

1.     המבקשת הגישה בתיק העיקרי תביעה נגד המשיבה. בתביעתה עתרה המבקשת לפינוי המשיבה ממבנה פנימיה, שהשכירה המבקשת למשיבה, המצוי בקרית החינוך של המבקשת בכפר חב"ד ב'. כמו כן, עתרה המבקשת בכתב התביעה לחיוב המשיבה בתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש, שהמשיבה עושה בפנימיה בגין התקופה שמיום 16.3.06.

בסעיף 14 להסכם השכירות נקבע, כי כל סכסוך בנוגע לאותו הסכם או כל ענין אחר בו יהיו חילוקי דעות בין הצדדים יתברר בפני בית דין של רבני חב"ד. יצויין, כי המדובר בשתי עמותות, המשתייכות לתנועת חסידות חב"ד.

בהתאם להוראות הסכם הבוררות ביקשה המשיבה את עיכוב ההליכים בתיק העיקרי. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 16.11.06 בבש"א 1946/06. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור, ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 3079/06 עוכבו ההליכים בתיק העיקרי.

2.     הצדדים חתמו ביום כ"ח אב תשס"ז על שטר הבוררות, אשר צורף כנספח 1 לבקשה, ולפיו יוכרע הסכסוך ביניהם ע"י בית דין של רבני חב"ד בהרכב הרב משה הבלין, הרב דוד דרוקמן והרב אפרים בוגרד. בסעיף יא להסכם הבוררות נאמר:

"כל אחד מהצדדים מתחייב לא לפנות לערכאות ו/או להוצאה לפועל של ערכאות בכל ענין שקשור לתביעה שבענין, לרבות למטרת אכיפתה, בלא שיקבל רשות מפורשת לכך בכתב מבית הדין".

בהחלטתו של בית הדין מיום ב' אייר תשס"ח, אשר צורפה כנספח 7 לבקשה, נקבע, בין השאר, כי כל עוד ישהו במושכר לפחות 35 תלמידים מפרוייקט "ילדי צ'רנוביל" יש לאפשר למשיבה להחזיק במושכר ולנהל בו את הפרוייקט.

3.     עתה מונחת בפני בקשת המבקשת לחידוש ההליכים בתיק ולמתן צו, שיורה למשיבה לפנות את המושכר באופן מיידי. המבקשת טוענת, כי בביקור שערכו חברי בית הדין במושכר, שהו בו רק 11 תלמידות מהפרוייקט. לכן עותרת המבקשת לפינוי מיידי של המשיבה מהמושכר, וזאת בהתאם להחלטת בית הדין האמורה לעיל. המבקשת מבססת הבקשה על הוראות סעיף 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, שם נאמר:

"אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה".

המבקשת טוענת, כי הוראות אלו חלות גם על זכויות וחיובים, שנוצרו בפסק ביניים של בית הדין, וזאת לאור ההגדרה שבסעיף 1 לחוק הבוררות:

"'פסק בוררות' - פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים".

יצויין, כי אף אחד מהצדדים לא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור או לביטול החלטת בית הדין, האמורה לעיל.

4.     ראשית, יש לבדוק, האם בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה או שמא נתונה הסמכות לדון בבקשה לבית המשפט המחוזי בלבד?

בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, נאמר:

"(א)     בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות.
(ב)          ...
(ג)     הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם 'בית המשפט' שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".

ברע"א 2325/99, מודן נ' קופת חולים מכבי, פורסם באתר , נידון מקרה של רופא שהתקשר בהסכם להענקת שירותי רפואה לקופת החולים. בהסכם נקבע הסדר בוררות ליישוב חלוקי דעות בין הצדדים להסכם לפיו כל סכסוך הקשור להסכם יוכרע אך ורק על ידי בית דין, הפועל מתוקף תקנון הקופה. הקופה ביקשה להפסיק את התקשרותה עם הרופא. הרופא פנה עקב כך לבית הדין של הקופה, וביקש מתן פסק דין הצהרתי, ולפיו הופסקה ההתקשרות עימו שלא כדין. תביעה זו נדחתה על ידי בית הדין. בית הדין של מכבי ישראל סרב לדון בערעורו של הרופא. אז פנה הרופא לבית המשפט המחוזי בבקשה למנות בורר חלופי. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקש הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון מינה בורר חלופי. הבורר נתן פסק בורר, אשר ביטל את החלטת בית הדין. הרופא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור פסק הבורר, והקופה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבורר. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הביטול של הקופה, ודחה את בקשת הרופא לאישור פסק הבורר. המבקש הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, והבקשה נדחתה. כחלוף זמן פנה שוב המבקש לבית המשפט העליון, וביקשו לאשר במישרין את פסק הבורר.

נאמר שם על ידי בית המשפט (סעיף 6 לפסק הדין):

"מושכלות ראשונים הם כי הדין מכיר כיום במסגרות שונות לניהול בוררות; המסגרת האחת, השגרתית, היא בוררות המתנהלת על פי הסכם בוררות וחלים עליה כל הכללים המפורטים בחוק הבוררות. בבוררות רגילה מסוג זה, בית המשפט המוסמך לדון בתובענות הקשורות לבוררות הוא בית המשפט המחוזי (סעיף 1 לחוק הבוררות). בצד הבוררות הרגילה, התגבש בדין הסדר מיוחד, המתייחס למצב בו אין הסכם בוררות בין צדדים, והמסמיך בית משפט כלשהו הדן בתובענה אזרחית להעביר ענין הנדון בפניו לבוררות, באם ניתנה לכך הסכמת הצדדים במהלך הדיון. הסדר זה מעוגן בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט, והוא מסדיר תנאים שונים לקיומה של בוררות במסלול מיוחד זה. על בוררות במסלול זה חלה ההוראה שבסעיף 79ב(ג) לפיה "בית משפט" לצורך בוררות זו יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות. יוצא, איפוא, כי במסלול הבוררות הרגילה, המתנהלת על פי הסכם בוררות, בית המשפט המוסמך לענין הבוררות הוא לעולם בית המשפט המחוזי. במסלול הבוררות המיוחד, בית המשפט המוסמך הוא אותו בית משפט - שלום או מחוזי - שבפניו התנהלה התובענה, ואשר במסגרתה הושגה הסכמת הצדדים להעביר את הענין לבוררות, ובית המשפט נענה להסכמה זו".

עוד נאמר שם (סעיף 7 לפסק הדין):

"לענין הנדון בפנינו אין כל שייכות להסדר הבוררות המיוחד המעוגן בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט; זאת, מהטעם שבין בעלי הדין קיים הסכם בוררות, אשר על פיו ובמסגרתו התבררה המחלוקת ביניהם לאורך כל הדרך. גם פסק הדין של בית משפט זה ברע"א 2325/99 למנות את עו"ד שמעוני כבורר נעשה במסגרת התדיינות הצדדים כחלק מהליך של בוררות רגילה אשר נתקיימה מכח הסכם בוררות, ובהתאם לחוק הבוררות. בהליך זה, בית המשפט המוסמך לצורך הבוררות הוא בית המשפט המחוזי על פי חוק הבוררות, וכך, אכן, התנהל ההליך כולו בין הצדדים ...".

דומה כי הדברים יפים גם למקרה שבפנינו. גם במקרה זה לא היה זה בית משפט זה מי שהעביר את הסכסוך בין הצדדים לבוררות בפני בית הדין. בין הצדדים קיים הסכם שכירות, הכולל תניית בוררות, כאמור לעיל. בהתאם לתניית בוררות זו עוכבו ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת לבית משפט זה בתיק העיקרי. בית משפט זה לא העביר את הסכסוך לבוררות אלא הוא הועבר לבוררות בפני בית הדין בהתאם לתניית הבוררות שבין הצדדים, המצויה בהסכם השכירות, ואשר נאכפה תוך עיכוב ההליכים בתביעה שבתיק העיקרי. לפיכך בית משפט זה אינו בית המשפט המוסמך לדון בענייני הבוררות שבפני בית הדין. בית המשפט המוסמך לעשות כן הוא בית המשפט המחוזי, וזאת לאור האמור בסעיף 1 לחוק הבוררות.

5.     עדין יש לבדוק, האם הוראות סעיף 1 הנ"ל תחולנה גם על תובענה לפי סעיף 39 לחוק הבוררות, באופן שרק בית המשפט המחוזי יהיה רשאי לדון בתובענה המוגשת עפ"י הוראותיו של סעיף 39 הנ"ל?

בע"א 556/75, צביק נ' צביק, פד"י לא(1), 12, ניתנה לשאלה זו תשובה שלילית, וכך נאמר שם:

"תובענה על יסוד פסק-הדין למה הדבר דומה? לתובענה על יסוד פסק-בורר השמורה לצד על-פי סעיף 39 לחוק הבוררות,
תשכ"ח-1968. כדרך שהתובענה על יסוד פסק- הבורר אינה כפופה להוראות החוק הנ"ל, לא להלכות הסמכות שנקבעו בו ולא להוראות אחרות - כך, לדוגמה, אם סכום התביעה אינו עולה על 50.000 ל"י, תוגש, על-אף ההגדרה של בית-המשפט בסעיף 1 לחוק הנ"ל, לבית-משפט השלום ...".

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בע"א 2846/03, אלדרמן נ' ארליך, פד"י נט(3)529, 538, ואמר:

"בית המשפט המוסמך לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, הינו בית המשפט המחוזי (ראו הגדרת 'בית משפט' בסעיף 1 לחוק זה). לבית משפט אחר נתונה סמכות בענייני בוררות מקום שהעביר את העניין שבפניו לבוררות: סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט. נשאלת השאלה לאיזה בית משפט נתונה הסמכות לעניין הליך בו מבקש הזוכה בבוררות לתבוע על יסוד הפסק. התשובה שניתנה היא, כי הסמכות תיקבע על פי הסעד המבוקש וכי אין מדובר בעניין הנתון לסמכותו של בית המשפט המוסמך בענייני בוררות".

בהתאם להלכה זו מוסמך בית משפט זה לדון בבקשת המבקשת, אשר הוגשה על יסוד החלטת בית הדין ועפ"י הוראות סעיף 39 לחוק הבוררות, למרות שאין הוא בית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות.

6.     הסעד המבוקש על ידי המבקשת הוא, כפי שנאמר בפתח הבקשה:

"לתקן את כתב התביעה בהתאם לנסיבות ולצוות על המשיבה לפנות באופן מיידי את בנין הפנימיה של המבקשת המוחזק על ידה במתחם המבקשת, ולחייבה לשלם למבקשת את מלוא נזקיה כתוצאה מאי פינוי הבנין ביום 7.5.08 ...".

בפתח שטר הבוררות נאמר:

"הצדדים מסכימים למסור את ההכרעה בתביעות הדדיות לכבןד הדיינים:
הרה"ג משה הבלין שליט"א
הרה"ג דוד דרוקמן שליט"א
הרה"ג אפרים בוגרד שליט"א
בענין פינוי בנין בבית רבקה שמוחזק על ידי צא"ח ותביעה ממונית וכל הסכסוכים המסתעפים מהנ"ל".

העולה מהאמור בשטר הבוררות הוא, כי הצדדים העבירו להכרעת בית הדין את תביעת הפינוי וכן את הסעדים הכספיים הנתבעים. בית הדין טרם סיים מלאכתו, ועדיין לא ניתן על ידו פסק דין סופי בתביעה לפינוי ולחיוב המשיבה בתשלום כספי למבקשת. משהועברה תביעת הפינוי והתביעה הכספית להכרעה בהליכי בוררות, אין הצדדים יכולים לפנות לבית המשפט בתביעה על פי סעיף 39 לחוק הבוררות, כשהסעדים הנתבעים בה הם אותם סעדים הנתבעים בפני הבורר, וזאת בטרם הכריע הבורר בעניינם של אותם סעדים, וההליכים בענין זה עדין מתנהלים בפניו. תביעה עפ"י סעיף 39 הינה תביעה מכח זכויות שנקבעו בפסק הבורר בענין שהובא להכרעתו של הבורר, כאשר הסעדים הנתבעים אינם ממשיכים להיות נידונים באותה עת בפני הבורר, והבורר סיים מלאכתו בענין זה. לא כך הם פני הדברים במקרה דנן. התביעה לסעד הפינוי הועברה להכרעת בית הדין, וכך גם התביעה לסעד הכספי. בית הדין עדיין יושב על המדוכה, וטרם סיים מלאכתו בענין זה. לפיכך אין המבקשת יכולה לעתור עתה לבית המשפט לפינויה של המשיבה ולחיובה בסעד הכספי המבוקש, כשבית הדין עדין ממשיך לדון באותו ענין. העתרות לבקשה וקיום דיון בפני בית המשפט בסעדים הנתבעים תביא בהכרח לכך שהסעדים הנתבעים ידונו במקביל ובאותה עת הן בפני בית המשפט והן בפני בית הדין. על המבקשת להמתין עד שבית הדין יכריע בתביעת הפינוי ובתביעה הכספית, ואז תוכל להגיש כל תביעה או בקשה בנוגע לפסק הבוררות בהתאם להוראות החוק.

7.     המבקשת מעלה בבקשה טענות שונות נגד תפקודו של בית הדין וטוענת, כי אין הוא יכול להמשיך ולדון בסכסוך בין הצדדים. אין צורך להתייחס לטענות אלו בשלב זה משני נימוקים. הנימוק הראשון, אין המבקשת עותרת להעברת בית הדין מתפקידו כבורר בסכסוך שבין הצדדים ואין סעד זה נמנה על הסעדים המבוקשים בבקשה. הטעם השני, כפי שנאמר לעיל, אין מדובר בסכסוך שהועבר לבוררות על ידי בית משפט זה, ולכן מי שמוסמך לדון במקרה זה בבקשה להעברת הבורר מתפקידו הוא בית המשפט המחוזי בלבד, בעוד שבית משפט זה איננו מוסמך לדון בכך.

8.     אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דינה בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כיבוד הדדי בין ערכאות

  2. סגירת תיק בבית הדין הרבני

  3. בקשה לצו זמני בבית דין רבני

  4. מינוי אישה מנהלת בתי דין רבניים

  5. סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים

  6. תניית בוררות בהסכם בבית דין רבני

  7. סמכות בית הדין הרבני בענייני רכוש

  8. שינוי מזונות קטינים בבית דין רבני

  9. עתירה לבג''צ על החלטת בית דין רבני

  10. האם פסק דין בית הדין הרבני מחייב קטינים

  11. זיקה למדינת ישראל - סמכות בית הדין הרבני

  12. צו מניעה נגד המשך הדיונים בבית הדין הרבני

  13. סמכות בית הדין הרבני בעניין מזונות קטינים

  14. תביעת מזונות בבית משפט לפני שהסתיים ההליך בבית הדין הרבני

  15. תקנות הדיינים (החזרת פיקדונות בבתי דין רבניים), התשנ''ט-1999

  16. תקנות בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ''ט-1999

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון