להלן פסק דין בנושא תביעת פינוי עקב הפקעה לצורכי ציבור: פסק דין רקע המשיב מחזיק במבנה ברח' סמטת שלוש 17 הידוע כחלק מחלקה 43 בגוש 7041 בתל אביב (להלן:"המבנה"). על המקרקעין עליהם מצוי המבנה חלות תוכניות מס' 1200 שפורסמה למתן תוקף ביום 3.7.75 המייעדת את המקרקעין לדרך ותמ"מ 1/5 שפורסמה למתן תוקף ביום 25.12.03 בי.פ 5258 עמ' 1396 המייעדת את המקרקעין לצורך הקמת הרכבת הקלה. ביום 17.7.06 פרסמה המבקשת בילקוט הפרסומים 5555 הודעה לפיה זכות השימוש והחזקה הבלעדית במקרקעין עליהם מצוי המבנה דרושה למבקשת לצרכי ציבור. כן דרשה המבקשת מכל המחזיק במקרקעין למסור לה את החזקה במקרקעין מיד. תוכן ההודעה האמורה פורסם על גבי שלטים בקרבת המקרקעין וביום 5.12.06 נמסרה למשיב הודעה על הפקעת המקרקעין לצרכי ציבור ודרישה למסור למבקשת את החזקה במבנה תוך 60 יום. לפני תובענה מכוח הוראות סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") להורות למשיב לסלק ידו מן המבנה ולמוסרו למבקשת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם. טענות המשיב א. המבקשת הודיעה למשיב ביום 5.12.06 על דרישתה לפינוי המקרקעין ומסירתם לה תוך 60 יום. לפיכך, ביום הגשת התובענה, קרי 13.12.06, חלפו רק 8 ימים מדרישת המבקשת לפינוי המקרקעין. ממילא במועד הגשת התובענה טרם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 8 לפקודת הקרקעות המגבשים את זכותה לסעד המבוקש. ב. המבקש מתגורר במקרקעין כדין ועל כן אין המבקשת זכאית לפנות את המשיב בטרם תמציא לו דיור חלוף כאמור בסעיף 194 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. ג. בעת הגשת התובענה התנהל בין הצדדים משא ומתן שהיה על סף פשרה ועל כן יש לראות בהגשת התובענה במועד האמור משום חוסר תום לב מצד המבקשת. דיון א. סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, קובע: "בהליכי הפקעה מכוח פרק זה לא יפונה בית מגורים שנועד בתכנית להריסה אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר במועד פרסום ההודעה על הכוונה לרכוש את המקרקעין, או, אם רצה הדייר בכך, לאחר ששולמו לו או לזכותו פיצויים כדי השגת שיכון חלוף סביר." ב. לטענת המשיב, בסמוך לשנת 1965 שכר שני נכסים המהווים את המבנה ובהסכמת הבעלים משמש המבנה למגוריו. זאת ועוד. ביום 14.9.04 קבעה ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב - יפו (להלן: "ועדת הערר") כי החל מיום 1.1.03 ישונה סיווג המבנה למגורים. המבקשת טוענת כי מהסכם השכירות מכוחו מחזיק המשיב בנכס עולה כי המבנה הושכר למשיב למטרת בית מלאכה. לפיכך, שימוש במבנה למטרת מגורים מהווה שימוש שלא כדין ומשום כך אין המשיב זכאי להיבנות מהוראות סעיף 194 לחוק התכנון והבניה. עוד טוענת המבקשת, כי המבנה משמש כמחסן גרוטאות ואינו ראוי למגורים ומבדיקה שנעשתה במקום נמצא שהמשיב אינו מתגורר במבנה. ג. בחקירתו העיד המשיב (ש' 23 בע' 2 לפרוטוקול מיום 1.3.07): "ש.ת בעבר היה עסק של החזקת ציוד במקום. אחרי הגירושין שלי התחלתי להתגורר בנכס, החל משנת 92." רוני נשר, המצהיר מטעם המבקשת, העיד (ש' 6 בע' 2 לפרוטוקול מיום 1.3.07): "ש.ת. נכון שלטענתי המחסן נראה נטוש. ש.ת. נכון שלא ראיתי את המשיב במקום. אני עושה סיור קבוע בשטח 1 - 3 בשבוע, לא ראיתי איש במקום והמקום מלא בגרוטאות. למחסן יש סככה ורואים קצת בפנים ואני מבין מזה שאף אחד לא גר בו. יכול להיות שיש במחסן מיטה, מקרר שירותים. אני יודע שיש במחסן שירותים, מיטה ומקרר ראיתי תמונות שהשמאי עשה, אני לא ראיתי באופן אישי את זה. ש. אם ראית את הפריטים האלה האם יש סיכוי שמישהו גר? ת. אני לא ראיתי אף פעם מישהו גר שם בשעות שאני בדקתי והסתובבתי במקום. אני בדקתי והסתובבתי בשטח בשעות 8:00 ל - 17:00." איני מטיל ספק במהימנות עדותו של רוני נשר לפיה לא ראה שמישהו מתגורר במבנה, אולם נוכח עדותו לפיה בדק את סביבת המבנה בין פעם אחת לשלוש פעמים בשבוע בין השעות 8:00 ל - 17:00, אין בעדותו כדי לשלול אפשרות שהמשיב אשר העיד כי הוא יוצא מהמקום בשעה 9:00 בבוקר ושב בשעה 19:00 (ש' 20 בע' 3 לפרוטוקול), אכן מתגורר במבנה. מהתמונות שצולמו על ידי חוקר שמונה על ידי המבקשת (מוצגים 1 - 6), עולה כי תכולת המבנה כוללת מקרר, מכונת כביסה, תנור, כיור ואסלה, ומעדותו של רוני נשר, עולה כי יש במבנה גם מיטה. הימצאותם של פריטים אלה במבנה תומכת במסקנה שהמבנה משמש למגורים. בהחלטת ועדת הערר מיום 14.9.04 (נספח ה לתשובת המשיב) שונה סיווג המבנה לעניין הארנונה למגורים בהסכמת עיריית תל אביב אשר נסמכה בין היתר על מכתבה של עובדת סוציאלית מטעם העירייה אשר ביקרה במקום. נוכח הממצאים שלעיל שוכנעתי שהמבנה משמש את המשיב למגורים. ד. המשיב סומך את זכותו להחזיק במבנה על חוזה שכירות מיום 5.9.65 (נספח א1 לתשובת המשיב) וחוזה שכירות מיום 15.12.63 (נספח א2 לתשובת המשיב). בחוזה מיום 5.9.65 שנכרת בין המשיב לבין בעלי הנכס, נקבע כדלהלן: "השוכר מתחייב להשתמש במושכר למטרת בית מלאכה לייצור רהיטי פלדה ועץ בלבד ולא לשום מטרה אחרת." ובהסכם מיום 15.12.63 נקבע כדלהלן: "השוכר מתחייב להשתמש במושכר למטרת צביעת רהיטים ודברי אמנות בלבד (בלבד) ולא לשום מטרה אחרת." נמצא, שעל פי ההסכמים עליהם סומך המשיב את זכותו להחזיק במבנה אין הוא רשאי להשתמש במבנה למטרת מגורים וממילא אין המבקש מתגורר במבנה מכוח זכות שבדין. ה. בחקירתו העיד המשיב (ש' 7 בע' 3 לפרוטוקול): "ש.ת אני טוען שאני דייר מוגן מכח חוזה השכירות. ש. אתה יודע שחוזה השכירות לא מתיר לך לעשות שימוש במקום כמגורים. ת. לא. זה בהסכמה של בעל הבית והוא יודע את זה שאני מתגורר שם. אין לי הסכמה בכתב ממנו, יש בעל פה. אם תפנה אליו הוא יאשר לך בכתב. בזמנו החוזה הראשון נערך עם נעים כהן שהוא אחד הבעלים ובינתיים נפטר, בחוזה השני גורי נכנס שמייצג את כל הבעלים והוא אישר לי שאני אגור במקום. גם גורי וגם נעים כהן בזמנו שניהם אישרו לי להתגורר במקום. אם הייתי עושה משהו אחר במקום, הבעלים היו מפנים אותי ועובדה שהם לא הגישו נגדי פינוי." אין די בעדותו של המשיב כדי לסתור את האמור במפורש בהסכמים שמכוחם מחזיק הוא במבנה, ומשבחר המשיב שלא לזמן את הבעלים של הנכס למתן עדות בעניין, פועל הדבר לרעתו. טענת המשיב, לפיה אילו לא הסכים הבעלים שהמבנה ישמש למגורי המשיב היה פועל לפינויו מהמבנה, אינה יכולה לסייע לו כל עוד לא מצאתי שהבעלים אכן יודעים שהמשיב משתמש במבנה למגורים. ו. אשר על כן, אני קובע כי אין להחיל על המקרקעין נשוא תובענה זו את הוראות סעיף 194 לחוק התכנון והבניה. ז. נוכח הוראות תקנות 255 ו - 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מקובלת עליי טענת המשיב לפיה על עילת התובענה להתגבש במועד הגשת המרצת הפתיחה ולא במועד הדיון בתובענה. תובענת המבקשת הוגשה ביום 13.12.06 ועוד בטרם חלפה התקופה (60 יום) שקצבה המבקשת למשיב לפינוי המבנה ומסירתו לה (נספח ז). נמצא, שבעת הגשת תובענת המבקשת לא הייתה למבקשת עילה לפינוי המשיב מכוח הוראות סעיף 8 לפקודת המקרקעין. התקופה שנקצבה למשיב לפנות את המבנה בו הוא מחזיק חלפה זה מכבר והתנגדותו לתובענה מלמדת שהוא מסרב לפנות את המקרקעין. נמצא, שנכון להיום התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 8 לפקודת הקרקעות ואילו הייתה המבקשת מגישה את תובענתה כעת, הייתה זכאית לצו שיורה למשיב לפנות את המבנה שהופקע ולמסור אותו לחזקתה. ועוד. למשיב ניתנה הזדמנות ראויה לשטוח את טענותיו ולא מצאתי שנגרם לו עיוות דין מהגשת התובענה טרם זמנה. משכך, נראה שלא יהיה זה נכון להורות על מחיקת התובענה וגרירת בעלי הדין להתדיינות משפטית נוספת בעניינים שנדונו במסגרת התובענה כאן. סוף דבר אני מורה למשיב ו/או מי מטעמו לסלק ידו מן המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 43 בגוש 7041 המסומנים בקוים צהובים על גבי התשריט המצורף כנספח א לתובענה, לפנותם ולמוסרם לחזקת המבקשת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. מאחר וכאמור התובענה הוגשה בטרם עת, אין צו להוצאות.קרקעותתביעת פינויהפקעהפינוי