צו מניעה זמני למניעת חילוט ערבות בנקאית אוטונומית

להלן החלטה בנושא צו מניעה זמני למניעת חילוט ערבות בנקאית אוטונומית:

החלטה

1.      המבקשת, חב' סופרמרקט כפר יונה בע"מ, ביקשה צו מניעה זמני למניעת חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית, על סך 120,000 ₪ (להלן: הערבות), שניתנה לטובת המשיב 1, בהתאם להסכם שכירות בין הצדדים.
המשיב 2 הוא בנק הפועלים, שהוציא את הערבות (להלן: הבנק), והוא משיב פורמלי גרידא. על כן ייקרא להלן המשיב 1: המשיב.
הסכם השכירות שבו מדובר נחתם ביום 22.10.02 בין המשיב וחברה שלו, בהקמה, שהם "המשכיר"; לבין המבקשת, והוא יקרא להלן: ההסכם. תוקפו של ההסכם - עד יום 22.10.07 (ההסכם צורף כנספח ג', הן לבקשה והן לתגובת המשיב).

2.     במבקשת שני שותפים: מר משה יצחקי, שהוא בעל 50.5 אחוזים ממניותיה, ומר שלמה אהרוני. הנכס שהושכר על פי ההסכם מצוי בבעלות משותפת של שני בעליה של המבקשת ושל המשיב, בחלקים שווים (למען הדיוק: מדובר בשיתוף בזכויות חכירה בנכס, שמצוי על אדמת מינהל מקרקעי ישראל).
     יש מחלוקת בין מר יצחקי, מצד אחד, לבין שותפו, מר אהרוני, והמשיב, מצד שני, לגבי המשך השכרת הנכס.


     
3.     ביום 15.10.07, כשבוע לפני תום תקופת השכירות, פנה המשיב אל הבנק בדרישה לממש את הערבות. המועד למימושה הוא תוך עשרה ימים מהדרישה, היינו - עד יום 24.10.07.
     המבקשת הגישה את הבקשה דנן ביום 18.10.07, לאחר שהבנק הודיע לה על דרישתו של המשיב.
     המבקשת טוענת כי הערבות נועדה למימוש רק במקרה של הפרת ההסכם על ידה. המבקשת טוענת כי לא הפרה את ההסכם, ועל כן הדרישה למימוש הערבות יסודה במרמה ובחוסר תום לב קיצוני, עד כדי הצדקה למנוע את מימוש הערבות.

4.     מנגד טוען המשיב כי מר יצחקי, שהוא המוציא והמביא במבקשת, הודיע פעמים רבות, במפורש, כי אין בכוונתו לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות. המשיב מסתמך על סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: חוק התרופות), שעניינו הפרה צפוייה, וטוען כי מכוח ההפרה הצפוייה קמה זכותו לממש את הערבות.
ב"כ המשיב העלה אף טענת-סף, ולפיה אין לראות את הבקשה דנן כבקשה של המבקשת, כיוון שהוגשה על דעתו של אחד משותפיה בלבד, מר יצחקי, ולא על דעתו של השותף השני.
ב"כ המשיב ציין, בסעיף 33 לכתב תשובתו, כי על פי רישומי רשם החברות ופרוטוקול המבקשת מיום 21.10.07, יש צורך בחתימת שני בעלי המניות בחשבון הבנק של המבקשת, ולשיטתו - יש צורך בהסכמת שניהם גם לפעולות אחרות של המבקשת. משאין מחלוקת, כי השותף, מר אהרוני, לא עמד מאחורי הגשת הבקשה דנן לביהמ"ש, אלא רק מר יצחקי, אזי טוען ב"כ המשיב כי אין לפנינו, לאמיתו של דבר, בקשה של המבקשת.
     ב"כ המבקשת השיב על כך, כי אמנם בחשבון הבנק של המבקשת יש צורך בחתימת שני השותפים, אך לא כך הדבר לגבי פעולות אחרות, כמו הגשת הבקשה דנן, וכי לצורך הגשת הבקשה די בשכירת שירותיו על ידי מר יצחקי, מטעם המבקשת.

     איני רואה צורך להכריע בעניין זה, כיוון שמצאתי שיש לדחות את הבקשה לגופה.
     על כן - לצורך הדיון בבקשה, ומבלי לקבוע מסמרות בטענת סף זו - אני מוכנה לראות את הבקשה כבקשה של המבקשת.

5.     מכאן, לגוף המחלוקת:
אין מחלוקת כי מר יצחקי הודיע במפורש, במספר דרכים, כי המבקשת לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות. הדרכים שבהן הודיע מר יצחקי על כך פורטו בהרחבה בתשובת המשיב לבקשה, ואציין רק את העיקריות שבהן: דבריו של מר יצחקי בדיון בביהמ"ש, ביום 11.10.07, ב-בש"א 3418/07 שבה ביקש צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד בנו של המשיב, על רקע המחלוקת בעניין המשך השכרת הנכס המשותף (נספח ד' לתשובה); מכתבו של ב"כ המבקשת, מיום 9.10.07 אל מר אהרוני ואל המשיב (נספח ו' לתשובה), שבו כתב במפורש כי המבקשת תמשיך לשהות במושכר, עד שיימצא שוכר אחר, וכי מר יצחקי שוקל להמשיך ולהשכיר את הנכס למבקשת (בניגוד לעמדתם של מר אהרוני ושל המשיב, אשר ממכתב זה עולה בבירור כי שניהם מצויים בצידו השני של המתרס, כנגד מר יצחקי).
ב"כ המבקשת אינו חולק על ההודעות המפורשות הללו, ואחרות, מצד מר יצחקי, על כך שהמבקשת לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות.

6.     בסעיף 19 של ההסכם התחייבה המבקשת, בתום תקופת השכירות, "לפנות את המושכר ולמסרו לחזקתו הבלעדית של המשכיר, כשהוא פנוי וריק מכל אדם וחפץ השייכים ו/או הקשורים בשוכר, ובמצב תקין".
     בסעיף 26 א' להסכם נמנו הן סעיף 7, שמגדיר את תקופת השכירות, והן סעיף 19 האמור, כסעיפים שהפרתם תהווה הפרה יסודית של ההסכם.
     בסעיף 17 לחוק התרופות נקבע כי אם "גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, ... זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה", ... (החלקים שהושמטו אינם רלבנטיים לענייננו).

     משאין מחלוקת כי מר יצחקי גילה את דעתו, שהמבקשת לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות, ואין מחלוקת על הוראות ההסכם ועל הוראת הדין הרלבנטיות לעניין - כיצד זה טוענת המבקשת כי היא לא הפרה את ההסכם, לרבות לא על ידי הפרה צפוייה, וכי לא היתה למשיב כל הצדקה לדרוש את מימוש הערבות?

7.     ב"כ המבקשת השיב על כך בטענה עובדתית חדשה, בדבר מצב דברים שנוצר אך אמש, ולא היה קיים בעת הגשת הבקשה: לטענתו, על אף הצהרותיו המפורשות של מר יצחקי, כי המבקשת לא תעזוב את המושכר בתום תקופת השכירות, הרי אמש - 22.10.07, בחצות - בכל זאת פינתה המבקשת את המושכר.
ב"כ המבקשת טען כי אתמול נחתם הסכם שכירות בין מר יצחקי, כמשכיר - מכוח היותו הבעלים של שליש מהנכס המושכר - לבין חברה בשם "חינם פלוס", ששוכרת את הנכס החל מיום 23.10.07. ב"כ המבקשת מסר כי המבקשת מכרה לחב' "חינם פלוס" את כל המלאי שלה, ובדרך זו - לשיטתו - "פינתה" המבקשת מהמושכר כל חפץ ששייך לה או שקשור אליה, בהתאם להוראת סעיף 19 להסכם (על פי הדברים שמסר ב"כ המבקשת, נראה כי חב' "חינם פלוס" תמשיך לנהל בנכס עסק דומה לזה שניהלה בו המבקשת).
הסכם השכירות עם "חינם פלוס" לא הוצג לפני ביהמ"ש, אך ככל שהבנתי, השותף השני במבקשת, מר אהרוני - שאף הוא בעלים של שליש הנכס - לא היה שותף להסכם שכירות זה (למותר לומר, שהמשיב לא היה שותף לו).
     ב"כ המבקשת טען כי אין כל קשר בין התחייבויותיה של המבקשת על פי ההסכם - אשר להבטחתן ניתנה הערבות - לבין זכותו של מר יצחקי, כבעלים של שליש הנכס, להשכירו לאחר (כנראה, שלא על דעתם של שני הבעלים האחרים בנכס: מר אהרוני והמשיב).



על פי טיעונו של ב"כ המבקשת, הרי "הציפייה" להפרת ההסכם, שעליה הסתמך המשיב בדרישתו למימוש הערבות - וזאת על סמך הצהרותיו המפורשות של מר יצחקי - נתבדתה ברגע האחרון ולא ארעה בפועל. המבקשת קיימה את הוראות סעיף 19 להסכם. היא, מצידה, פינתה את המושכר לחלוטין, וכעת מצוי בו שוכר אחר, באופן אשר לדעתו של ב"כ המבקשת אינו מהווה הפרה של ההסכם.
אשר לחובתה של המבקשת, על פי סעיף 19 להסכם, למסור את המושכר, עם פינויו, לחזקתו הבלעדית של המשיב, טוען ב"כ המבקשת כי "המושכר" מוגדר בפתח ההסכם כשליש הנכס ששייך למשיב, והגדרת "המושכר" אינה משתרעת על הנכס במלואו, אשר שני שלישים ממנו שייכים למר יצחקי ולמר אהרוני. על כן חובתה של המבקשת להחזיר את "המושכר" לחזקתו הבלעדית של המשיב חלה רק לגבי שליש הנכס.
ב"כ המבקשת הזמין את המשיב לבוא וליטול חזקה ב"שליש הנכס", אם רצונו בכך, תוך שהוא מציין כי מדובר בנכס מסוג מושע.
מהטעמים הללו, טוען ב"כ המבקשת, הרי בפועל לא הפרה המבקשת את ההסכם, אף אם היתה "צפוייה" הפרה כזאת מצידה, ועל כן נשמט הבסיס מתחת לזכותו של המשיב לממש את הערבות.

8.     ב"כ המשיב חולק על הטענה כי המבקשת לא הפרה את ההסכם.
     כפי שצויין, מצב הדברים החדש של השכרת הנכס על ידי מר יצחקי לחב' "חינם פלוס" לא נולד אלא אתמול, ועל כן לא יכול היה ב"כ המשיב להתייחס אליו בתגובה שהגיש על הבקשה, כפי שהוגשה.

     בדיון שהתקיים ביום 23.10.07 אמר ב"כ המשיב, בקצרה, כי הוא דוחה את טיעונו של ב"כ המבקשת, כאילו המבקשת קיימה כנדרש את הפינוי, על פי ההסכם, ואת מסירת החזקה בחזרה למשיב, בדרך שתיאר ב"כ המבקשת.


     על פי כל שפורט לעיל, נקל לתאר מה יכולים להיות טיעוניו של ב"כ המשיב כנגד ביצוע הפינוי על ידי המבקשת בדרך שבא-כוחה טען לה.
     אזכיר לעניין זה רק את הצהרותיו החוזרות ונשנות של מר יצחקי, כי המבקשת לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות, הצהרות שניתנו אך לאחרונה; וכן את העובדה שאינה במחלוקת, כי המשיב לא קיבל מהמבקשת את החזקה הבלעדית, אפילו לא בשליש הנכס. מובן כי אין בכך כדי למצות את הטענות שניתן להעלות כנגד אופן הביצוע הנטען של פינוי המושכר על ידי המבקשת, ומידת התאמתו להוראות ההסכם.
     על כל פנים, אין מחלוקת על כך, שקיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם המבקשת הפרה את ההסכם, אם לאו.

9.     כידוע, הכלל הוא כי ערבות בנקאית אוטונומית היא עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד, וכי התנאי היחיד למימושה הוא הצגת דרישה בכתב לבנק, על ידי המוטב.
     במהלך הדיון דימיתי כלל זה - לאחר שהמוטב דרש מהבנק בכתב לממש את הערבות - למטוס שהמריא, ואשר אין אפשרות לעצור את טיסתו.
החריג היחיד, שמאפשר "ליירט" את המטוס שהמריא, הוא כאשר במימוש הערבות ביצע המוטב מעשה תרמית חמור או נהג באופן חמור ושרירותי, מתוך שיקולים זרים, כאשר לא היתה כל הצדקה למימוש הערבות.
ב"ב הצדדים ציינו וציטטו בכתבי הטענות שלהם פסיקה רבה לעניין זה. כיוון שהדברים ידועים ואינם שנויים במחלוקת, אסתפק בהפנייה למובאות הללו, בכתבי הטענות של הצדדים, ואין צורך שאחזור ואצטט אותן כאן.
השאלה היא: האם התקיימו במשיב דנן אותן נסיבות חמורות וחריגות, שיש בהן כדי להצדיק את מניעת מימוש הערבות.
התשתית העובדתית הנדרשת כדי להשיב על שאלה זו אינה שנוייה כלל במחלוקת, והדברים פורטו לעיל.


אף ב"כ המבקשת אישר, כי כאשר המשיב דרש מהבנק, ביום 15.10.07, את מימוש הערבות - הוא פעל כדין, בהתחשב בהפרה הצפוייה של ההסכם על ידי המבקשת, אשר נכון לאותו מועד הוצהרה על ידי מר יצחקי בריש גלי.

10.     נותרה איפוא רק השאלה: האם העובדות החדשות, אשר לטענת המבקשת נולדו אך אתמול, משנות בדיעבד את תמונת הדברים, באופן שכיום ברור, שהמבקשת לא הפרה את ההסכם, ועל כן אין הצדקה למימוש הערבות.
     על כך יש להשיב בשלילה, כיוון שיש מחלוקת בין הצדדים בשאלה זו. ב"כ המשיב טוען, כאמור, שאין לראות את האופן שבו, לטענת המבקשת, היא פינתה את המושכר, כביצוע של ההסכם מבלי להפירו. על פי המפורט לעיל, יש לכאורה בסיס לטענה זו, ובלשון המעטה - אין היא מופרכת על פניה.

     בפסיקה נקבע כי כאשר יש מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם קמה זכותו של מוטב הערבות לחלט אותה, אם לאו; או לענייננו: האם הפרה המבקשת את ההסכם, אם לאו - אין בקיומה של מחלוקת כזאת כדי למנוע את מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית (ראו למשל פש"ר 1739/02 רו"ח ברדיצ'ב נ. בנק הפועלים ואח' והאמור בהקשר לפסק דין זה בסעיף 30 של תגובת המשיב).
     ב"כ המבקשת מודע לפסיקה זו ואינו חולק עליה.

11.     המורם מן המקובץ הוא כי גם אם נתחשב בהשתלשלות הדברים החדשה מאמש, שלא עמדה על הפרק בבקשה ובתגובה, הרי לנוכח המחלוקת שנותרה בין הצדדים בשאלה: האם המבקשת הפרה את ההסכם אם לאו - נותרה בעינה זכותו של המשיב לממש את הערבות.
     משנתברר גדר המחלוקת כאמור לעיל, הודיע ב"כ המבקשת כי הוא מותיר את
ההחלטה בבקשה לשיקול דעת ביהמ"ש (בעמ' 3 לפר').


12.     אין ספק כי דין הבקשה להידחות.
     כאמור, אין מחלוקת כי המשיב נהג כדין, כאשר ביקש לממש את הערבות, ואין מחלוקת כי גם בנסיבות שנתחדשו אמש, זכותו לעשות כן נותרה בעינה.
     לא נותר אלא לתמוה, מדוע הגיש ב"כ המבקשת את הבקשה מלכתחילה, כאשר במועד הגשתה לא חלק אף הוא, לאמיתו של דבר, על זכותו של המשיב לדרוש את מימוש הערבות.
     הבקשה הוגשה ביום 18.10.07, המועד למימוש הערבות חל ביום 24.10.07, ובין שני המועדים הללו חלו ימי סוף השבוע. בשל קרבת המועד של מימוש הערבות, היה צורך לקבוע את הדיון בדחיפות. הבקשה נמסרה לב"כ המשיב לא לפני יום 21.10.07, והדיון בה נקבע ליום 23.10.07. לוח זמנים זה הצריך את ב"כ המשיב לעבודה דחופה ואינטנסיבית, על מנת להגיש את תגובתו המפורטת והסדורה, לרבות תצהירו של המשיב, ולהכין כנדרש את הנספחים הרבים שצורפו לתגובה. ב"כ המשיב ביקש להתחשב, לעניין פסיקת ההוצאות, בכך שהצורך בעבודה דחופה בהיקף כזה גרם למשיב הוצאות ניכרות.
     אני דוחה, איפוא, את הבקשה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חילוט ערבות בנקאית

  2. דיני ערבות בנקאית

  3. שחרור ערבות בנקאית

  4. ערבות בנקאית לא תקינה

  5. ערבות בנקאית אוטונומית

  6. בקשה להחלפת ערבות בנקאית

  7. בקשה להגשת ערבות בנקאית

  8. פגם בערבות בנקאית במכרז

  9. בקשה להשבת ערבות בנקאית

  10. טעות בערבות בנקאית במכרז

  11. ערבות בנקאית כבטוחה לאשראי

  12. אחריות על מימוש ערבות בנקאית

  13. ערעור על חילוט ערבות בנקאית

  14. ביטול ערבות בנקאית אוטונומית

  15. בקשה לחיוב הפקדת ערבות בנקאית

  16. ערבות בנקאית להבטחת הוצאות משפט

  17. ערבות בנקאית לתשלום אגרת בית משפט

  18. הסכם רישום בית משותף - ערבות בנקאית

  19. צו מניעה מימוש ערבות בנקאית אוטונומית

  20. החזר כספי ערבות בנקאית שהופקדו בקופת בית המשפט

  21. 2 חריגים לעקרון עצמאות הערבות הבנקאית האוטונומית

  22. צו מניעה זמני למניעת חילוט ערבות בנקאית אוטונומית

  23. רשות להתגונן סדר דין מקוצר בכפוף להפקדת ערבות בנקאית

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון