פסק דין על דרך הפשרה בליקויי בניה

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי יוגשו סיכומים בכתב ובית המשפט יתן החלטתו על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב תשמ"ד - 1984], עם הנמקה קצרה, על יסוד כתבי הטענות וחוות דעת המומחה וכן יהיו רשאים לטעון לעניין ירידת ערך הדירות. להלן פסק דין בנושא פסק דין על דרך הפשרה בליקויי בניה: פסק דין התביעה שבפני עניינה ליקויי בנייה בדירות, ירידת ערך, ביצוע תיקונים, הוצאות למומחים ופיצויים בגין איחור במסירת דירות ונזק לא ממוני, אותם תובעים התובעים מהנתבעת אשר בנתה את הבית בו מצויות הדירות. הנתבעת מצידה הגישה הודעת צד ג' כלפי 13 צדדים שלישיים כמפורט בכתב ההגנה, שהינם למעשה קבלני משנה שביצעו באותם בתים עבודות שונות עבור הנתבעת. חלקם הגישו כתב הגנה והינם צדדים להסדר, והאחרים כפי שיפורט בהמשך לא הגישו כתב הגנה או שהושגה עימם הסכמה כפי שיפורט. באשר לליקויי הבנייה מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט אשר הגיש חוות דעתו. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי יוגשו סיכומים בכתב ובית המשפט יתן החלטתו על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב תשמ"ד - 1984], עם הנמקה קצרה, על יסוד כתבי הטענות וחוות דעת המומחה וכן יהיו רשאים לטעון לעניין ירידת ערך הדירות. לצערי פסק הדין התעכב מחמת שלא הובא אלי במועד לכתיבתו. האם החוזה שבין הצדדים הינו חוזה אחיד הכולל תנאים מקפחים: התובעים ציינו בכתב תביעתם בסעיף 7 את אותם סעיפים בחוזה שלדעתם הינם מקפחים, ואולם עיון בסעיפים אלה מלמד כי מדובר בסעיפים רגילים שנהוג לכלול אותם בחוזים שבין רוכשי דירות לבין קבלנים, וככלל ניתן לומר כי אין בכל אחד ואחד מהסעיפים האלה כל קיפוח, מעבר לכך שלא הוכח שכל אחד ואחד מהתובעים בפועל חתם על אותו חוזה ולא הוכח שנשלל מהם כח המיקוח. האם התובעים הודיעו לנתבעת על קיום הליקויים נשוא התובענה: על פי החומר שהובא בפני, עולה כי התובעים אכן נתנו הודעה לנתבעת בדבר הליקויים, חלק מהם הודיעו על כך במעמד המסירה, חלק מהם הודיעו על כך בהזדמנויות רבות במכתבים ואף בהודעות בעל-פה. הנתבעת מאשרת זאת בסעיף 11 לכתב הגנתה. האם התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע את תיקון הליקויים: על פי הדין על המוכר ובמקרה זה על הנתבעת לתקן את הליקויים עליהם הודיע הקונה תוך זמן סביר. [סעיף 4 ב' לחוק המכר [דירות] תשל"ג 1973]. היקפו של הזמן הסביר לביצוע תיקונים הינו עניין שצריך להיקבע על פי אופי הליקויים, מאחר ויש ליקויים שמן הראוי לתקנם תוך זמן קצר, כמו ליקויי איטום, שעה שעומדים בפני עונת גשמים וברור כי עלול להיגרם נזק נוסף עקב כניסת מים, ויש ליקויים שניתן לתקנם תוך פרק זמן יותר ארוך, כמו ליקויי טיח וצבע הדורשים התארגנות וקביעת מועדים, והנזק הינו יותר אסטטי באופיו. התובעים לא התייחסו בסיכומיהם לנושא מתן ההזדמנות לנתבעת לתקן את הליקויים, ואילו הנתבעת התייחסה לנושא זה בסיכומיה. הנתבעת אישרה כי קיבלה הודעות מהנתבעים לגבי הליקויים, אולם איש מהצדדים לא התייחס לליקויים הנטענים בכתב התביעה ולליקויים המופיעים בחוות דעת המומחה אחד לאחד על מנת להראות כי לגבי כל אחד ואחד מהליקויים קבלה הנתבעת הודעה, כך שניתן לקבוע כי נשלחה הודעה כללית בדבר ליקויים, וכעקרון נתנה לנתבעת הזדמנות לבדוק ולבחון ולהחליט האם רצונה לתקן או לא, וזאת לא עשתה. הליקויים בדירות: בעניין זה קבע מומחה מטעם בית המשפט את היקף הליקויים בכל דירה ודירה וקביעותיו קובלו על ידי הצדדים ולפיהן ערכם של הליקויים הינו כדלקמן: התובעים מס' 1 - משפחת אסייג סך 12,753 ₪. התובעים מס' 2 - משפחת חניא סך 20,726.55 ₪. הערה - משפחת חניא סירבה לאפשר תיקון הליקויים, לפיכך יש להפחית מסכום הפיצוי סכום כלשהו בגין הסירוב ואני מעמידה על כן את הסכום שיש לשלם להם על סך 18,000 ₪. התובעים מס' 3 - משפחת אזולאי סך 17,064.09 ₪. התובעים מס' 4 - משפחת כהן סך 16,058.25 ₪. התובעים מס' 5 - משפחת סבאג סך 22,212.45 ₪. התובעים מס' 6 - משפחת קחלון סך 7,722 ₪. אני קובעת כי בסופו של יום, אין לאפשר לנתבעת היום לתקן את הליקויים על ידה, וזאת על מנת לסיים את הסכסוך הארוך בין הצדדים ועל כן על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הנ"ל כשהם צמודים למדד הבנייה מיום חוו"ד המומחה ועד ליום התשלום בפועל. ליקויים בלתי ניתנים לתיקון: בעניין זה מקובלת עלי חוו"ד השמאי מטעם הנתבעת אשר פסק רק לתובעים 1 ו- 2 סכומים בגין ירידת ערך בשל ליקוים כאלה, אולם הסכומים בהם נקב נמוכים, ואני מעמידה אותם על סך 1,000 ₪ לכל אחד מהתובעים הנ"ל. ירידת ערך: לאחר שקראתי את חוות דעת המומחה מטעם התובעים, ולאחר שקראתי את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, ונוכח ממצאי המומחה מטעם בית המשפט לגבי הליקויים שנמצאו, סבורתני כי בסופו של יום לאחר תיקון הליקויים, ניתן יהיה לראות את הדירה כמתוקנת כראוי ולא תתקיים עוד כל ירידת ערך כלשהי. האיחור במסירה : התובעים טוענים כי בהסכם המכר בין הצדדים, נקבע כי איחור של 90 יום במסירת הדירה לא יזכה את הקונים בפיצוי. התובעים טוענים כי הנתבעת איחרה במסירת הדירה מעבר לאותם 90 יום שנקבעו בהסכם שבין הצדדים, ועל כן לטענתם, זכאים הם לפיצוי בגין כל התקופה, היינו ממועד המסירה החוזי ועד ליום המסירה בפועל ובכלל זה אותה תקופה של 90 יום שנקבעה בחוזה בגינה אין הם זכאים לפיצוי. על פי החוזה שבין הצדדים, נתנה למוכרת תקופת חסד של 90 יום ובגינה אין הקונים זכאים לכל פיצוי, גם אם איחרה המוכרת במסירת הדירות מעבר לאותם 90 יום. באשר לאיחור במסירת הדירות מעבר לאותם 90 יום, ניתן לקבוע זאת על סמך דמי שכירות ממוצעים בשוק. אתייחס להלן לכל אחד ואחד מהתובעים. משפחת אסייג התובעים מס' 1: מועד המסירה המקורי היה 12/98 ובפועל נמסרה הדירה ב- 9/99. מתוך 9 חודשים אלה יש לנכות את אותם שלושה חודשים של תקופת החסד על פי החוזה הנ"ל ועל כן מדובר ב- 6 חודשים לכל היותר. עיון בחוות דעתו של המומחה המתייחס למשפחת אסייג, מעלה כי רוב הליקויים שנמצאו הם ליקויים של מה בכך, ואין לומר כי לאור הליקויים הנ"ל לא ניתן היה להתגורר בדירה, ועל כן אין לפסוק להם כל סכום בגין האיחור איש מהצדדים לא המציא כל מסמך ממנו ניתן היה ללמוד מתי בפועל הדירה היתה מוכנה. אך נמצא מסמך ממנו ניתן ללמוד כי משפחת אסייג סירבה לאכלס את הדירה במועד שנקבע לה. לאור כל הנ"ל, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים אלו שכ"ד בגין שלושה חודשי איחור בסך 350$ לחודש לפי השער היציג ביום התשלום. משפחת חניא - התובעים מס' 2 : מועד המסירה על פי החוזה נקבע לחודש 31/5/98 - בפועל נמסרה הדירה ב- 1/10/98, ובהתאם לקביעותיי לעיל, מדובר באיחור של חודש אחד, היינו בגין ספט' 98. הגם שבסופו של יום נכנסו הדיירים לדירה, יש לפצותם בגין חודש האיחור ואני מעמידה סכום הפיצוי בגין נזק זה על חודש שכירות אחד בדירה ממוצעת בשיעור של 500$ לפי השער היציג ביום התשלום. גב' אזולאי - תובעת מס' 3 : מועד המסירה על פי החוזה היה 31/5/98 והדירה בפועל נמסרה ביום 9/11/98 - הדירה היתה מוכנה למסירה ביום 1/10/98 וזאת לפי הודעה שנשלחה לתובעת. כך שלכל היותר המדובר בחודש אחד בגינו זכאית היתה תובעת זו לקבל פיצוי בגין האיחור. נכון למועד ההודעה שנשלחה, תובעת זו עדיין לא השלימה תשלום התמורה עבור הדירה ונותרה חייבת 20,000 דולר. אולם הודעה בדבר החוב נשלחה לגב' אזולאי רק ביום 29/10/98, ולמעשה באותו מכתב נתנת האופציה לסיים את התשלום במועד המסירה החדש. מכאן שיש לפצותה בגין חודש אחד של איחור. מאחר והיא התגוררה בדירה ושילמה דמי שכירות בשיעור 400$ לחודש, זהו הפיצוי המגיע לה, צמוד לשער היציג ביום התשלום. משפחת כהן - התובעים מס' 4 : מועד המסירה החוזי היה 31/5/98 ונדחה בהסכמה ליום 30/6/98, בפועל נמסרה הדירה ביום 6/10/98 [למרות שבמסמך המסירה נפלה כנראה טעות ונרשם שנת 99 אולם שני הצדדים מתייחסים בסיכומיהם לשנת 98]. לפי הנ"ל מדובר באיחור של 6 ימים בלבד, ובגין איחור כזה אין לפסוק בגינו שכ"ד אלא יש להתחשב בכך בנזק הבלתי ממוני. משפחת סבג - התובעים מס' 5: מועד המסירה המקורי היה 31/5/98 והדירה נמסרה לידיהם בפועל ביום 20/10/98. לפי אותו חישוב שפורט לעיל, זכאים תובעים אלו לפיצוי בגין חודש איחור בלבד ועל כן אני פוסקת להם סך 500$ דולר עפ"י שכ"ד ממוצע, בדירות דומות לפי השער היציג ביום התשלום. משפחת קחלון התובעים מס' 6 : מועד המסירה היה 31/5/98, בפועל נמסרה הדירה ביום 12/11/98. גם כאן טוענת הנתבעת כי תובעים אלו לא השלימו את התמורה ועל כן לא היו זכאים לקבל את הדירה. גם כאן טוענת הנתבעת כי משפחת קחלון לא השלימה את תשלום התמורה במועד המסירה, אולם גם למשפחת קחלון נשלח מכתב מיום 29/10/98 המתריע על יתרת חוב בסך 1,076 ₪ המאפשר את התשלום עם המסירה, ועל כן גם למשפחה זו מגיע פיצוי בגין חודשיים ו- 12 ימים של איחור. בהתאם לאותם פרמטרים שקבעתי לעיל, מגיע להם 1,200$ לפי השער היציג, ביום התשלום. נזק לא ממוני: לאור הפער הגדול בין תביעת התובעים ובין הליקויים שבסופו של יום נמצאו על פי חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, סבורתני כי עגמת הנפש שנגרמה עקב הליקויים לא היתה כה משמעותית כפי שמתארים התובעים בכתב תביעתם, ויתכן כי לו היה מדובר מראש בהיקף כזה מן הסתם גם התיק לא היה מתנהל. בסופו של יום, סבורתני כי יש לפצות את התובעים בנזק לא ממוני, היינו בגין אי הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמו להם בסכומים כדלקמן: משפחת אסייג סך 3,500 ₪. משפחת חניא סך 2,500 ₪. גב' אזולאי סך 2,500 ₪. משפחת כהן סך 1,500 ₪. משפחת סבג סך 3,000 ₪. משפחת קחלון סך 1,500 ₪. לעניין ההוצאות הנלוות, אכלול זאת בפסיקת ההוצאות הכוללת. ומכאן להודעות הצדדים השלישיים: צד ג' 1 - לא הגיש כתב הגנה למרות אישור מסירה כדין. על פי הסכם בין הצדדים ועל פי חוות דעת המומחה, עולה כי צד ג' 1 אחראי לליקויים בסך כולל של 3,700 ₪ בצירוף מע"מ כדין, ועל כן אני מחייבת אותו לשלם לנתבעת סכום זה, וכן השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. צד ג' 2 - על פי הודעת הנתבעת ההודעה כלפיו נמחקת. צד ג' 3 - דין ההודעה כלפי צד ג' 3 להדחות, מאחר ולא הוכח כי הנתבעת הודיעה לצד ג' זה על התיקונים שעליו לבצע, כפי שנקבע בהסכם שבין הצדדים, ועל כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לצד ג' 3 שכ"ט עו"ד בסך 2,500 והוצאות כלליות בסך 1,000 ₪. צד ג' 4 - אף הוא לא הגיש כתב הגנה למרות אישור מסירה. על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי חוות דעת המומחה, אני קובעת כי צד ג' 4 ישלם לנתבעת סך 15,720 ₪ בצירוף מע"מ נכון ליום 3/02 וכן השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. צד ג' 5 - הנתבעת לא הוכיחה כי הודיעה לצד ג' 5 על הליקויים ועל כן דין תביעתה בעניין זה להידחות. על הנתבעת לשלם לצד ג' 5 שכ"ט בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. צד ג' 6 - צד זה לא הגיש כתב הגנה ולא הגיש סיכומים. לפי ההסכם בין הצדדים ועל פי חוות דעת המומחה צד ג' 6 חייב לשלם לנתבעת סך 730 ₪ בצירוף מע"מ וכן ישלם הוצאות כלליות בסך 500 ₪. צד ג' 7 - על פי הודעת הנתבעת, התביעה נגדו נדחית. צד ג' 8 - הגיש כתב הגנה, הנתבעת טוענת כי זומן כדין אך לא ראיתי בתיק כל זימון כדין. בעניין זה היה על הנתבעת לדאוג לזימונו של צד ג', ומכל מקום להמציא לבית המשפט אישורי מסירה על הזימונים, ובהעדר אישור כדין, לא ניתן ליתן פסק דין כפי שמבקשת הנתבעת ועל כן דין התביעה נגד צד ג' 8 להדחות. צד ג' 9 - נמחק. צד ג' 10 - נמחק. צד ג' 11 - הנתבעת לא הוכיחה כי הודיעה לצד זה על הליקויים ועל רצונה כי יבוצעו התיקונים ואף החזירה לו את שיק הערבות שניתן, על כן דין תביעתה כנגד צד ג' 11 להדחות. צד ג' 12 - על פי הודעת הנתבעת, צד זה הסכים למתן פסק הדין על פי סעיף 79 אך לא הגיש סיכומים. לאור חוות דעת המומחה על צד זה לשפות את הנתבעת בסך 1,625 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. צד ג' 13 - נמחק. סוף דבר - הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים [והכוונה לכל משפחה] את הסכומים שנקבעו לעיל לגבי כל אחד ואחד מהתובעים, ותשלם לכל אחד מהם שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת בהתחשב בעובדה שהם יוצגו על ידי עו"ד אחד ובהתחשב בפער הגדול שבין תביעתם לבין מה שנמצא בסופו של יום, וכן הוצאות כלליות בסך של 750 ₪ לכל משפחה. צדדי ג' שפורטו לעיל, ישלמו לנתבעת את הסכומים שננקבו לעיל. בניהפסק דין בפשרה (סעיף 79א')ליקויי בניה