התובע טען בתביעה כי עם קבלת החזקה בדירה מצא אותה "הרוסה וחרבה" ובמצב שלא איפשר מגורים בה. להלן פסק דין בנושא פיצוי על נזק לדירה בשכירות: פסק-דין הנסיבות 1. בתאריך 1/8/02 נחתם חוזה שכירות בין התובע 1 (להלן: "התובע") כמורשה של התובע 2 לבין הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), לפיו שכר האחרון דירת דופלקס באגף הצפוני של הבניין הבנוי ברח' אזר 20, רמת השרון (להלן "חוזה השכירות" ו - "הדירה" - בהתאמה). תקופת השכירות נקבעה בחוזה לשנה אחת, החל מיום 1/8/02 וכלה ביום 31/7/03, כאשר לנתבע ניתנה הברירה (אופציה) להאריך תקופת השכירות בשנה נוספת, קרי: עד ליום 31/7/04. 2. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה אשתו של הנתבע, אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה התגוררה בדירה. 3. במסגרתה של תובענה קודמת (שנייה במספר), אשר הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע לבית משפט השלום (ת.א. 62929/04), הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה ביום 10/1/05 אשר קיבל תוקף של פסק דין בו ביום, לפיו התחייב הנתבע - בין היתר - לפנות את המושכר לא יאוחר מיום 12/2/05 שעה 12:00 (להלן: "פסק הדין שבפשרה"). בפסק הדין שבפשרה נקבע כי איחור של 7 ימים בפינוי הדירה, לא יהווה הפרתו של הסכם הפשרה. 4. מפתחות הדירה נמסרו לתובע ביום 19/2/05. העתירה וטענות הצדדים 5. בתביעה שבכאן, טען התובע כי עם קבלת החזקה בדירה מצא אותה "הרוסה וחרבה" ובמצב שלא איפשר מגורים בה. לשיטתו, הנזקים והליקויים שנתגלו בה נגרמו על ידי הנתבעים 1 ו-2, או מי מהם, עקב שימוש רשלני והזנחה מתמשכת משך כל תקופת שהייתם בה. גלל כן, עתר התובע לחייב הנתבעת והנתבעים 1 ו-3 (שייקראו להלן יחדיו "הנתבעים") בתשלום עלות תיקון הליקויים העולים לסך של 47,127 ₪. התובע סמך תביעתו לעניין ראש נזק זה על חוות דעתו של האדריכל מר א. גולדשטיין מיום 4/5/05 (להלן: "חוות דעת גולדשטיין"), כמו גם על תמונות וקלטת וידאו אשר צולמו על ידו בחודש פברואר 2005. עוד עתר התובע בתביעתו, לחייב הנתבעים בתשלום הפיצויים המוסכמים על פי החוזה (77,350 ש"ח) בגין האיחור במסירת החזקה בדירה כמתחייב מהסכם הפשרה, עוגמת נפש (25,000 ש"ח), כמו גם אובדן דמי שכירות לתקופה שמיום 19/2/05 ועד ליום 18/4/05 (15,200 ש"ח). עוד ובנוסף, עתר התובע לחייב הנתבעים בתשלום חובות ארנונה ומים לעירייה (9,770 ש"ח) והחזר הוצאות שכר טרחת האדריכל גולדשטיין (2,000 ש"ח). התובע העמיד תביעתו על סך 176,447 ש"ח. 6. בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים הנטען בכתב התביעה ועתרו לסילוקה על הסף בהיותה טרדנית וקנטרנית. לטענתם, עובר להגשת התביעה הקודמת ביקר התובע בדירה ולא טען טענה כלשהי בדבר ליקויים ו/או נזקים בדירה, מה שמוכיח כי עד למועד הגשתה (28/9/04) לא היו כלל נזקים בדירה. לטענת הנתבע, כבר ביום 15/11/04 עזב את הדירה עקב צו הרחקה שהוצא כנגדו על ידי הנתבעת, כך שאין הוא חב כלל ועיקר בעלות תיקון הליקויים ככל שאלה קיימים. הנתבעים הוסיפו וטענו כי המדובר בנזקים ו/או ליקויים שמקורם בבלאי סביר שהינו תוצאה מהשימוש רב השנים שעשו בדירה. עוד ובנוסף טענו הנתבעים כי פסק הדין שבפשרה מהווה מעשה בית דין בכל הקשור למצבה של הדירה, שכן הוסכם על הצדדים כי הדירה תימסר לתובע במצבה כפי שהיא As is)) בלא צורך אף בסיודה. לבסוף, הכחישו הנתבעים אמיתוּת חוות דעת גולדשטיין, במיוחד נוכח העובדה כי זו ניתנה בחלוף כ-3 חודשים מעת פינוייה של הדירה. בד בבד, עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד הנתבעת, לשפותו בגין כל סכום אשר יחוייב בו, ככל שיחוייב, במסגרתה של התביעה דנן. 7. הנתבעת, מצידה, טענה בכתב הגנתה להעדר יריבות בינה לבין התובעים ועתרה לסילוק התביעה כנגדה על הסף. לשיטת הנתבעת הדירה הושכרה לנתבע לבדו, אין היא צד לחוזה כך שהיא אינה חבה מכוח הוראותיו. לטענת הנתבעת, הגם שהתובע ידוע ידע אל נכון כי הנתבע יתגורר בדירה יחד עם בני משפחתו (היא וילדיה), בחר הוא מדעת לערוך החוזה עם הנתבע לבדו כאשר הנתבע 3 - אחיו - ערב לחיוביו על פי חוזה השכירות. הנתבעת הכחישה תיאור מצב הדירה המתואר בכתב התביעה וטענה כי עם מסירת מפתחות הדירה לתובע, מצבה של הדירה היה טוב וסביר והיא הייתה ראוייה למגורים. הנתבעת הכחישה אמיתות חוות דעת גולדשטיין וטענה כי המדובר בחוות דעת "מנופחת" ובלתי סבירה, אשר נועדה להכשיר תביעתו המופרכת של התובע המגעת למימדים מפלצתיים. הנתבעת עתרה, איפוא, לדחיית התביעה אף לגופה. ההסדר הדיוני 8. בישיבה מיום 21/9/06, אשר נועדה לשמיעת הראיות, הגיעו הצדדים, בסיועו של בית המשפט להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית בו ביום (להלן: "ההסכמה"), שאלו עיקריה: א. התביעה כמו גם הודעת צד ג' כנגד הנתבעת - תידחנה ללא צו להוצאות. ב. ימונה מומחה מטעם בית המשפט, לבדיקת הליקויים הנטענים (ככל שאלה קיימים) ועלות תיקונם. במידת האפשר, יקבע המומחה מה הם הליקויים שהינם תוצאה של שימוש סביר בדירה. ג. העתירה לדמי שכירות ולפיצויים המוסכמים - עקב אי פינוי הדירה כמתחייב מפסק הדין שבפשרה - תידחה. ד. בית המשפט הוסמך על ידי הצדדים לפסוק על פי שיקול דעתו, מכוח הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, בשאלת הפיצוי המגיע לתובעים - ככל שמגיע - בגין הליקויים הנטענים, זאת בהסתמך על חוות הדעת שתינתן ולאחר שהצדדים יטענו בפניו לעניין זה. עוד הוסמך בית המשפט על ידי הצדדים, להכריע - על פי שיקול דעתו כאמור - בעתירת התובעים לסעדים הכספיים בגין אובדן דמי השכירות, עוגמת הנפש ובשאלת ההוצאות. 9. על בסיס ההסכמות האמורות, מונה המהנדס והשמאי מר אייל שנהב למומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") וזה הוציא מתחת ידו חוות דעת מיום 25/1/07 (להלן: "חוות דעת המומחה"). בפתח חוות הדעת הבהיר המומחה כי חלקם הארי של הליקויים שבחוות הדעת גולדשטיין תוקנו, כך שחוות דעתו נסמכת על התמונות אשר צורפו לכתב התביעה, כמו גם על קלטת הוידאו /DVD, אשר צורפה על ידי התובע. המומחה, העריך בחוות הדעת את עלות הליקויים בסך כולל של 25,428 ₪ (כולל פיקוח הנדסי בשיעור 10%) ובתוספת מע"מ בשיעור 17% ובסך הכל 29,751 ₪. יצויין, כי בכל הקשור לעבודות טיח וצבע (סך של 6,000 ₪) קבע המומחה כי אין הוא יכול לאשר עלות זו (אשר נקבעה בחוות דעת גולדשטיין), הואיל והתמונות וסרט הוידאו מראים אך מספר מקומות מוגבל של הדירה. 10. בסיכומי טענותיהם בכתב, התייחסו ב"כ הצדדים לכל אחת מן השאלות בהן הוסמך בית המשפט להכריע כאמור לעיל. במיוחד התייחסו הצדדים - ארוכות - לחוות דעתו של המומחה, כאשר ב"כ התובעים עתר להוסיף על חוות הדעת סכומים נוספים בסך כולל של 5,897 ₪. מנגד, עתרה ב"כ הנתבעים לדחות את חוות דעתו של המומחה, בין היתר, בטענה כי הוא חרג מסמכותו עת לא מילא אחר כתב המינוי בכך שלא קבע איזה הם הליקויים שהינם בגדר ליקוי כתוצאה משימוש סביר בדירה. לשיטת ב"כ הנתבעים הסכום המירבי שעל הנתבעים לשלם בגין הליקויים, הינו בסך 5,000 ₪, וגם זאת לפנים משורת הדין. ב"כ הנתבעים עתרה לדחיית עתירת התובעים לסעדים הכספיים האחרים בגין אובדן שכירות, עוגמת נפש והוצאות. ההכרעה 11. אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים בסיכומיהם על רקע חוות דעת המומחה, תצהירי הצדדים והמסמכים הנלווים להם ומכוח הסמכות שניתנה לי להכריע במחלוקת דלעיל על פי הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, הנני קובע כזאת: א. מצאתי, כי בגין הנזקים והליקויים שנתגלו בדירה יש לחייב הנתבעים בתשלום סך 21,510 ₪ (כולל מע"מ). ב. העתירה לתשלום פיצויים בגין אובדן דמי שכירות - נדחית. ג. העתירה לתשלום בגין עוגמת נפש - נדחית. 12. אשר על כן, ולאור האמור לעיל התוצאה הינה כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובעים - יחד ולחוד - סך של 21,510 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (16/5/05) ועד התשלום המלא בפועל. ב. הנני מחייב הנתבעים 1 ו-3 בתשלום הוצאות בסך 3,400 ₪ בערכי יום הגשת התביעה. ג. בהתחשב בהסדר הדיוני ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, אל מול היקף סכום התביעה כפי שהוגשה במקורה - הנני מחייב הנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך 2,200 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. 13. התביעה והודעת צד ג' כנגד הנתבעת - נדחית בלא לעשות צו להוצאות. 14. הואיל ולא נתקיימה ישיבת הוכחות בתיק זה ולאור ההסכם הדיוני, הנני מורה על החזר המחצית השנייה של האגרה לידי ב"כ התובעים. פיצוייםמקרקעיןשכירות