תביעה לפיצוי בגין פגמים וליקויים שונים בביצוע עבודות מסגרות, שהפיצוי המגיע לנתבעת עבורם, על פי טענתה, הוא בשיעור העולה על יתרת התמורה המגיעה לתובעת. להלן פסק דין בנושא פיצוי בגין עבודות מסגרות: פסק דין 1. התובעת והנתבעת-שכנגד (להלן - התובעת) עוסקת בביצוע עבודות מסגרות. הנתבעת והתובעת-שכנגד (להלן - הנתבעת) עוסקת בתחום הבנין. ביום 10/5/99 נכרת בין הצדדים הסכם, לפיו תבצע התובעת עבודות מסגרות שונות בבנינים שהנתבעת בנתה בכרמיאל (להלן - ההסכם, העבודות). התביעה הראשית היא תביעה לתשלום יתרת התמורה, שלא שולמה לתובעת על פי ההסכם. התביעה שכנגד היא תביעה לפיצוי בגין פגמים וליקויים שונים בביצוע העבודות, שהפיצוי המגיע לנתבעת עבורם, על פי טענתה, הוא בשיעור העולה על יתרת התמורה המגיעה לתובעת. הצדדים חלוקים כמעט בכל השאלות שעל הפרק: מהי התמורה המגיעה לתובעת עבור העבודות? מהי התמורה שקיבלה ומהי היתרה המגיעה לה? לגבי עבודות שונות, הם חלוקים בשאלה כיצד היה צריך לבצען, כיצד בוצעו ומי ביצע אותן? וכמובן, הם חלוקים בשאלת קיומם של הליקויים והפגמים הנטענים, האחריות להם ומהו הפיצוי המגיע בגינם? 2. בענין הליקויים, הגיש כל צד חוות דעת מומחה מטעמו: המומחה מטעם התובעת - אינג' סופיאן חנא מויס (להלן - סופיאן), המומחה מטעם הנתבעת - המהנדס מרזוק יעקב (להלן - מרזוק). בנוסף אליהם, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס והשמאי יצחק ברמן (להלן - ברמן), שגם הוא הגיש את חוות דעתו. למרות מינוי המומחה מטעם בית המשפט, לא ויתרו הצדדים על חוות הדעת שהוגשו, והמומחים מטעמם העידו ונחקרו. הצדדים ויתרו על חקירתו של ברמן. להלן אתייחס לנושאים שונים שהועלו בחוות הדעת השונות. התמורה המגיעה לתובעת 3. ב"כ הנתבעת טרח רבות בסיכומיו, להראות, כי אין להסתמך על החשבון, עליו הסתמכה התובעת כדי להראות מהי התמורה המגיעה לה. למעשה, וכפי שנראה להלן, אין כמעט פער בין הצדדים בשאלה זו. 4. התובעת מסתמכת על מסמך "חשבון סופי" שנרשם ונערך בתום העבודות (נספח ג' לתצהיר כהן). כהן טען בתצהירו (סעיף 7), כי החשבון נערך ונכתב בכתב ידו של מנהל העבודה של הנתבעת באתר הבניה מר יאני. אלא, שיאני טינקיגיו האמור נחקר והעיד (עמ' 22), כי מסמך זה לא נכתב על ידו, והוא אינו מוכר לו. התובעת כבר לא חזרה בסיכומיה על הטענה, לפיה המסמך נערך על ידי יאני. מכאן, שנשמט הבסיס המרכזי להסתמכות התובעת על מסמך זה. למעשה, לא הוברר מי ערך אותו, וממילא עורכו לא העיד עליו ולא נחקר על האמור בו. 5. הנתבעת הסתמכה מצידה על "חשבון סופי" משלה (נספח ג' לתצהיר פרץ), אך גם פרץ התקשה להשיב על שאלות, שנשאל לגביו והפנה להנהלת החשבונות שערכה אותו (עמ' 35). 6. למעשה, כאמור, אין פער ממשי בין הצדדים. חשבון התובעת הוא, כדלקמן: הסך המופיע ב"חשבון הסופי" שצורף לתצהיר כהן (נספח ג') - 195,611 ₪, ובצירוף מע"מ: 228,865 ₪. אולם, חשבון זה, על פי דברי התובעת, מציג שיעור של 90% מהתמורה בלבד, כיוון שעל פי ההסכם (סעיף 6(2)), 10% הנותרים צריכים להיות משולמים במועד מאוחר יותר. אם כן, לחשבונה של התובעת, יש להוסיף 10% נוספים: 22,886 ₪ (כולל מע"מ). סה"כ התמורה המגיעה לתובעת, על פי חשבונה (ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית, אך כולל מע"מ): 251,751 ₪. הסכום המגיע לתובעת, על פי החשבון הסופי של הנתבעת (נספח ג' לתצהיר פרץ): 251,575 ₪ (דף מס' 5). כך אישר גם פרץ בעדותו (עמ' 34, שורות 17-19). ההפרש המסוים יכול להיות מוסבר בהערות, שהעיר ב"כ הנתבעת בסיכומיה על חשבונה של התובעת, אך הוא איננו מצדיק דיון בגוף אותן הערות. ממילא, לאחר שחשבונה של התובעת לא הוכח, מוחזקת הנתבעת בהודאתה, ולפיה התמורה שצריכה להיות משולמת היא: 251,575 ₪ (כולל מע"מ). התמורה ששולמה לתובעת 7. שאלת התמורה ששולמה בפועל לתובעת יכלה להיפתר על נקלה, אילו טרחו שני הצדדים להציג את כל החשבוניות והקבלות והשיקים שברשותם הנוגעים לתשלומים אלה. משום מה, שני הצדדים נמנעו מכך. התובעת הפנתה בענין זה לשלוש קבלות (כלולות בנספחי ח' לתצהיר כהן), המעידות על ארבעה תשלומים, ששולמו בין המועדים 15/12/1999 - 28/10/00 בסכום כולל של 195,793 ₪ (כולל מע"מ), וזהו כל הסכום ששולם לה, לטענתה. ההפרש בין מלוא התמורה המגיעה (251,751 ₪, על פי התובעת) לבין סכום זה: 55,958 ₪ (כולל מע"מ) הוא הסכום הנתבע (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית). אלא, שב"כ הנתבעת הצליח בחקירתו הנגדית של כהן לערער את משקלה ומהימנותה של עדות זו (עמ' 11-13). כהן נשאל אם התובעת לא קיבלה תשלום כלשהו קודם לחודש דצמבר 1999. תחילה השיב, כי הוא אינו יודע והפנה את השאלה להנהלת החשבונות, ואחר כך "תיקן" את עצמו והשיב בשלילה מוחלטת. אולם, משהוצגו לו חשבוניות קודמות, תשובותיו היו מהוססות. מכל מקום, עמד על דעתו, כי גם אם אותן חשבוניות, או חלק מהן, קשורות לפרויקט הנדון, הרי שלא התקבל כסף בגינן. זאת, למעט חשבונית אחת בסך 10,500 ₪, בצירוף מע"מ, שכהן הודה כי התקבלה על ידי התובעת עבור העבודה הראשונה שהתבצעה במסגרת הפרויקט: עבודת מסגרות לחדר טרנספורמציה (עמ' 12). עבודה זו היא העבודה המפורטת בשורה הראשונה בין פירוט העבודות שבחשבון הסופי, עליו הסתמכה התובעת (נספח ג' לתצהיר כהן). כלומר, התובעת לא פירטה בתצהירה ולא כללה בחשבונה לפחות סכום משמעותי אחד בסך 10,500 ₪ בצירוף מע"מ, שהתקבל על ידה, ושקשור לתביעה הנדונה. 9. אלא, שגם הנתבעת לא היתה טובה יותר מהתובעת בפתרון השאלה הנדונה. ראשית, היא נמנעה, כאמור, מלהציג את כל פירוט השיקים ששולמו, העברות חשבון שנעשו, קבלות, חשבוניות וכיו"ב. שנית, הנתבעת הסתמכה בענין זה על "החשבון הסופי" שלה (נספח ג' לתצהיר פרץ). אלא, שלדברי פרץ עצמו (עמ' 34) מסמך זה אינו מתייחס לסכומים ששולמו בפועל, אלא לסכומים שהיו צריכים להיות משולמים, אילו העבודה היתה נעשית עד תומה וללא פגמים כלשהם. פרץ טוען שיתרת החוב היא 14,158 ₪. אין כל פירוט או כל אסמכתא שהיא לסכום זה, מלבד העובדה שזהו ההפרש בין הסכום הסופי שבחשבון הסופי לבין השורה שקודמת לו (דף מס' 5 בנספח ג' הנ"ל). מנין, שהסכום ששולם הוא הסכום שעד לאותה שורה? סתם פרץ ולא פירש. 10. כיצד יש לנהוג, כאשר גירסאות שני הצדדים בדבר גובה התשלום שבוצע לא הוכחו כדבעי? על פי דיני הראיות, הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על הצד שאותה טענה חשובה לעמדתו (א. הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 200). משהודתה הנתבעת בסכום שצריך היה להיות משולם לתובעת (אלולא הפגמים הנטענים), עליה הנטל להראות כמה שילמה בפועל לתובעת. משהודתה התובעת בתשלום סכום מסוים, על הנתבעת להראות, כי שילמה יותר מהסכום שהתובעת הודתה בקבלתו. 11. לנסיבות הספציפיות דנן: התובעת הודתה בקבלת סכום של 195,793 ₪ (כולל מע"מ). כהן הודה בחקירתו בקבלת סכום נוסף של 12,285 ₪ (10,500 ₪, בצירוף מע"מ). כמו כן, לא הצליח כהן להסביר קיזוזו של סכום של 5,850 ₪ (כולל מע"מ), שנעשה על ידי התובעת באחת הקבלות, שהוצגו על ידה (קבלה מס' 8054 בנספח ח' לתצהיר כהן, עדות כהן בעמ' 13). צירוף כל הסכומים דלעיל: 213,928 ₪ (כולל מע"מ). מלוא התמורה, כאמור לעיל 251,575 ₪ (כולל מע"מ). יתרת החוב: 37,647 ₪ (כולל מע"מ). ליקויים ופגמים בעבודות 12. לטענת הנתבעת, יש לקזז מיתרת החוב את עלות תיקונן והשלמתן של עבודות שונות, שבוצעו שלא כראוי ו/או בניגוד להסכם על ידי התובעת. הנתבעת בתביעתה שכנגד אף תובעת בגין כך תשלום יתר על יתרת החוב המגיעה לתובעת. המחלוקת הקשורה להתאמת העבודות להסכם הינה בקשר לשני מרכיבים: גלוון המעקות/פריטי המסגרות (הכוונה לתהליך שנעשה בעבוד המתכת, שנועד למנוע התפתחות קורוזיה וחלודה) וצביעתם. בינתיים, ולאור עדותו של יאני בנדון, חזרה בה נתבעת בסיכומיה ממרבית הטענות הנוגעות לגלוון ולא נדון בהם עוד כאן. המחלוקת הקשורה לליקויים ופגמים הינה בעיקר בקשר לשני מרכיבים: פגמים בצביעה, התפתחות חלודה. להלן נדון בפרטי הליקויים הנטענים. מעקות המרפסות בבתים 13. הטענה הראשונה נוגעת להתפתחות חלודה (סעיף ב(1) לחוו"ד מרזוק). ברמן מצא, כי אין חלודה (סעיף 7(א)(1) לחוו"ד). מרזוק הסכים בחקירתו, כי ייתכן ולא דייק בממצא זה (עמ' 28). המסקנה: טענה זו לא הוכחה. 14. טענה נוספת נטענה בקשר לפגמים בצביעה. טענה זו אושרה בחוות דעתו של ברמן (סעיף 7(א)(2)). אלא, שהתובעת טוענת בענין זה, כי היא כלל לא התבקשה לספק מעקות צבועים על פי ההסכם, ובהתאם לכך גם לא סיפקה מעקות צבועים, אלא מעקות מגולוונים ובצבע יסוד בלבד. התובעת מפנה להסכם שצורף על ידה (נספח א' לתצהיר כהן). בעמ' 2 להסכם נרשם: "צבע יסוד בלבד פרט למעקה בפיתוח" (הדגשה במקור). הנתבעת, לעומתה, מפנה להסכם שהיא צירפה (נספח א' לתצהיר פרץ), שבו, ובאותו עמוד, שורה זו לא מופיעה. אולם, העד יאני העיד (עמ' 27), כי שני הדפים הללו נרשמו בכתב ידו. לא היה לו הסבר לשוני בין הנוסחים, וההסבר היחיד האפשרי הוא, שתוספת זו הוספה על ידו בעותק שנמסר לתובעת. יאני היה, כאמור, מנהל העבודה של הנתבעת באתר, ומכאן שהסכים לכך שמעקות המרפסת יסופקו בצבע יסוד בלבד. 15. התובעת אף העידה שני עדים מטעמה: כהן ופנחס סלוחה, שעבד כמנהל עבודה באתר מטעם התובעת, ושניהם העידו כי המעקות סופקו לא צבועים (כהן בסעיף 12(1) לתצהירו, מסלוחה בסעיף 12 לתצהירו). הנתבעת, לעומתה, לא העידה כל עד בענין זה ויאני, מנהל העבודה שלה, לא זכר פרט זה (עמ' 26, שורה 6). 16. עוד היטיבה ב"כ התובעת להפנות בסיכומיה לאבחנה שנמצאת בתוכניות העבודה המתייחסות למעקות המרפסת לעומת התכניות המתייחסות למעקות אחרות, כמו מעקות הירידה לחניון. אלה צורפו כנספחים לחוו"ד מרזוק. בתכנית המתייחסת למעקות הירידה לחניון (נספח 23) צוין במפורש (שורה אחרונה): "צבע המרייט אפור בהיר". בתכנית המתייחסת למעקות המרפסות (נספח 22) לא צוין דבר. 17. ב"כ הנתבעת טוענת להרחבת חזית (בעצם מדובר בשינוי חזית) בנדון מטעם התובעת, מאחר ובכתב תשובתה לתביעה שכנגד, בסעיף המתייחס לפריט זה (סעיף 9(ב)) נכתב: "הנתבעת שכנגד תוסיף ותטען כי המעקות בדירות נצבעו בהתאם לדרישת התובעת שכנגד ולהוראות ההסכם, באופן תקין לחלוטין וללא כל פגם או ליקוי". לכאורה, עדויותיהם המאוחרות יותר של עדי התובעת בנדון סותרות את האמור בכתב התשובה. אולם, ניתן לומר, כי הכוונה במלה "נצבעו" היא לצבע היסוד שנדרש היה להיעשות על פי ההסכם, גם לגירסת התובעת, ואם כך, יש להעדיף את בירור האמת, מתוך הראיות שהובאו, על פני הטענה הפורמלית המונעת בירור זה. 18. אמנם, גם באשר לצבע היסוד, נטען על ידי הנתבעת בחוו"ד מרזוק, כי לא בוצע כראוי (סעיף ב(2) לחווה"ד), אולם ברמן לא התייחס כלל לנתון זה, אולי כיון שכלל אותו בכלל הצביעה הנדרשת, וכמובן שסכום התיקון הנדרש, שננקב הן על ידי ברמן והן על ידי מרזוק מתייחס לכלל הצביעה הנדרשת, ולא נעשתה הערכה נפרדת לצביעת היסוד בלבד. 19. המסקנה מכל האמור לעיל היא, שיש לדחות את טענות הנתבעת בקשר לפגמים וליקויים במעקות המרפסות. מעקות הירידה לחניון 20. לאחר שהנתבעת חזרה בה מטענתה בקשר להעדר גלוון המעקות, נותרה הטענה בקשר לליקויי הצבע. אלה אושרו על ידי ברמן בחוות דעתו (סעיף 7(ב)(2)). הערכתו לתיקון הנדרש - 2,000 ₪ (לפני מע"מ). דלתות יציאה לגגות 21. ברמן אישר קיומם של פגמי חלודה וצביעה, הדורשים תיקוני צביעה: שפשוף החלודה והצבע וצביעה מחדש (סעיף 7(ג)). הערכתו לתיקון הנדרש - 1,800 ₪ (לפני מע"מ). מעקות מדרגות 22. לאחר שהנתבעת חזרה בה מטענתה בקשר להעדר גלוון, נותרה הטענה בקשר לליקויי הצבע. ליקויים אלה אושרו על ידי ברמן (סעיף 7(ד)(2)). יצוין, כי ברמן נמנע מלהכריע בשאלה, האם בוצעה צביעה בצבע המרייט (הנתבעת טענה שלא נצבע המרייט, בניגוד להסכם), כיוון שנדרשת לכך בדיקה מעבדתית. בין כה וכה, קבע ברמן כי נדרשת צביעה מחודשת. הערכתו - 2,100 ₪ (לפני מע"מ). מאחזי יד במדרגות 23. ברמן מצא פגמי חלודה וליקויי צביעה. הערכתו - 2,700 ₪ (לפני מע"מ). מעקות ומרפסות גג עליון 24. ברמן אמנם מצא ליקויי צביעה במעקות אלה, אולם כל האמור בקשר למעקות המרפסות בבתים חל גם על מעקות מרפסות הגג. זו היתה התייחסותה של התובעת (עמ' 10 לסיכומיה, בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעת), וכך גם היתה התייחסותו של ברמן (סעיף 7(ו) לחווה"ד). לפיכך, טענה זו נדחית, בהתאם לאמור לעיל. מסגרות חדרי המכונות של המעליות 25. הנתבעת ויתרה על טענה זו בסיכומיה (סעיף 87). הטענה, לפיה הנתבעת גרמה לליקויי הצבע 26. התובעת טענה, כי היא נדרשה להתקין את המעקות תוך כדי עבודות הבניה, וליקויי הצבע אירעו בעטייה של הנתבעת ובשל פגיעות של כלי רכב ועבודה שונים שלה. למרות זאת, לטענתה, הסכימה לבצע תיקוני צבע פעמים אחדות. אינני מוכן לקבל טענה זו ככל שהיא מתייחסת באופן כוללני לכל האלמנטים שפורטו. כך, למשל, כלי הרכב הכבדים ודאי לא הגיעו למעקות המרפסות. בהעדר פרוט ספציפי - הטענה נדחית. ליקויים - כללי 27. בכל הממצאים וההערכות העדפתי את ממצאיו של ברמן, הן משום היותו מומחה בלתי תלוי והן משום שהצדדים לא טרחו לחוקרו על חוות דעתו, או אף להציג לו שאלות הבהרה. הצדדים גם לא הראו כל פירכה שתצדיק סטיה מההלכה הנוהגת, המעדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי; ע"א 2934/99 סולל בונה נ' ארז). ליקויים - סיכום 28. סיכום הפיצוי המגיע לנתבעת בקשר לתיקון הליקויים שנמצאו, ועל פי האמור לעיל הוא: 10,062 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יש להפחית מיתרת החוב המגיעה לתובעת. סיכום 29. על פי כל האמור לעיל, יתרת התמורה המגיעה לתובעת מאת הנתבעת היא: 37,647 ₪. ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד האחרון, שבו בוצע תשלום לתובעת (28/10/00): 50,984 ₪. הפיצוי המגיע לנתבעת מאת התובעת הוא: 10,062 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום כתיבת חוות דעת ברמן (2/12/04): 10,579 ₪. ההפרש, נכון ליום כתיבת פסק הדין: 40,405 ₪. כל הסכומים כוללים מע"מ. תוצאה 30. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 40,405 ₪ (כולל מע"מ), וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪, בצירוף מע"מ והוצאות בסכום כולל של 1,500 ₪. לכל הסכומים האמורים יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. פיצוייםמסגרות