הטענה העיקרית שבפי רשות שדות התעופה היא כי המזנונים פועלים ללא רישיון עסק. קיומו של רישיון עסק הוא אכן תנאי יסודי בהסכמים, אך גם הטענה בדבר היעדרו של רישיון עסק צריכה להיטען בתָםֿֿלב. להלן החלטה בנושא הפעלת מזנון ללא רשיון עסק: החלטה בין המבקשת, 'יילו-קפ בע"מ' (להלן: ,,יילו-קפ"), לבין רשות שדות התעופה בישראל (להלן: ,,הרשות") נחתם, ביום 13/01/07, חוזה הרשאה למתן שירותים של ניהול והפעלת מערך מזנונים ושירותי הסעדה בבתי-הנתיבות בנמלי-התעופה אילת ועובדה, וביום 02/07/07 נחתם חוזה הרשאה נוסף לגבי מסוף הגבול היבשתי בטאבה (להלן: ,,חוזי ההרשאה"). הרשות פועלת, למעשה, לסילוק ידה של 'יילו-קפ' ממערך המזנונים והמסעדות אותם היא מפעילה בכל נמלי-התעופה. במאמר מוסגר אציין כי סכסוך דומה קיים לגבי חוזה ההרשאה בנתב"ג, שנדון בפניי במסגרת בש"א 178876/07, ובו ניתנה היום החלטה, לפיה בקשה לסילוקֿֿיד של הרשות כנגד 'יילו-קפ' נדחתה. בפניי, למעשה, שתי בקשות. בבקשה הראשונה, בש"א 178386/07, שהוגשה ביום 11/11/07, מטעם 'יילו-קפ' נגד הרשות (להלן: ,,בקשת יילו-קפ"), התבקש ביתֿֿהמשפט ליתן צו מניעה זמני אשר יאסור על הרשות למנוע מ'יילו-קפ' את הפעלת המזנונים באילת, בעובדה ובטאבה, ובכלל זה, למנוע ניתוק החשמל והמים מן המזנונים. בו ביום נתתי צו מניעה זמני, אשר אסר על הרשות לנקוט באמצעים, לרבות ניתוק החשמל והמים ממקומות השירות של 'יילו-קפ' בבתי-הנתיבות אילת, בעובדה ובמסוף הגבול בטאבה, וכן צו שאסר על הרשות להוציא ציוד, מוצרים וחפצים השייכים למבקשת. מבחינה עובדתית, הבינותי כי בעקבות הצו הארעי שניתן, ממשיכה 'יילו-קפ', עד למועד מתן החלטה זו, להפעיל את המזנונים. בקשה נוספת היא בקשתה של הרשות, שהוגשה ביום 18/11/07 בבש"א 179044/07 (להלן: ,,בקשת הרשות"), ובה נתבקש ביתֿֿהמשפט לבטל את צו המניעה הזמני שניתן ביום 11/11/07 ולהורות על סילוק ידה של 'יילו-קפ' לאלתר משטח המזנונים בבתי-הנתיבות באילת ובעובדה וממסוף הגבול בטאבה. בין הצדדים הוסכם כי בקשתה של הרשות תיחשב כתשובה לבקשתה של 'יילו-קפ' לצו שנתבקש שלא לנתק את זרם החשמל והמים מן המזנונים ולמנוע את הפעלת המזנונים בידי 'יילו-קפ', ובקשת 'יילו-קפ' תשמש תגובה לבקשת הרשות לסילוק ידה מן המזנונים. עוד הוסכם, כי ההחלטה תינתן ללא חקירות המצהירים, ועל יסוד טיעוני הצדדים הכלולים בכתבי-בי-דּין, על נספחיהם, וטיעוניהם הקצרים בפניי היום. המניע לבקשות שבפניי הוא מכתבה של הרשות מיום 07/11/07, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של מר יצקן התומך בבקשת 'יילו-קפ', ואשר כותרתו ,,הודעת ביטול חוזי ההרשאה למתן שירותים של ניהול והפעלת מערך מזנונים ושירותי הסעדה לקהל הרחב ולעובדים בבתי הנתיבות עובדה, אילת ומסוף הגבול היבשתי טאבה", בו הודיעה הרשות ל'יילו-קפ' על ביטול חוזי ההרשאה שנחתמו להפעלת מערך המזנונים כאמור, וזאת - לאור שורה של הפרות יסודיות של חוזי הרשות מצד 'יילו-קפ', כפי שפורטו במכתבה של הרשות (להלן: ,,הודעת הביטול"). בנקודה זו אציין כי הודעת הביטול לגבי המזנונים באילת, עובדה וטאבה יצאה, באופן לא-מפתיע, בסמוך למועד שבו יצאה הודעת ביטול נוספת מצד הרשות לגבי חוזי ההרשאה של דלפקי 'יילו-קפ' בנמלֿֿהתעופה 'בן-גוריון'. טענותיה של הרשות כלפי 'יילו-קפ' הנן כי אין בידי 'יילו-קפ' רישיון עסק לגבי אף אחד מהמזנונים, וזאת - בניגוד לסעיף 14 לחוזי ההרשאה, המחייבים את מפעילת המזנונים להחזיק בכל האישורים והרישיונות הנדרשים לשם מתן השירותים נשוא החוזים, לרבות רישיון לניהול עסק. אי-קיומו של רישיון עסק מהווה, לטענת הרשות, הפרה יסודית של חוזה ההרשאה, בהתאם לסעיף 14(ה) שבו. עוד טוענת הרשות, כי במזנונים אותם מפעילה 'יילו-קפ' אין מלאי מספק של מוצרים, וזאת - בניגוד לאמור בסעיף 6(ח) לחוזי ההרשאה, הקובע כי על המפעיל להחזיק בכל אחד מהמזנונים מלאי מספיק של מוצרים המפורטים בנספחים ט' לחוזי ההרשאה. אעיר כי עיון בנספחים ט'1 וט'2 שצורפו לחוזי ההרשאה מעלה כי מדובר בנספחים שלא מפורטת בהם רשימת מוצרים כלל. הפרה יסודית נוספת שמייחסת הרשות ל'יילו-קפ' היא שאין המזנונים פועלים בכל שעות הפעילות שנקבעו בהסכמים, והרשות פירטה מועדים בהם נמצאו המזנונים סגורים בשעות שהמזנונים צריכים היו להיות פתוחים. לטענת הרשות, גם שעות הפתיחה של המזנונים מהוות תנאי יסודי וחיוני להפעלתם, ובהתאם לסעיף 11 לחוזי ההרשאה, אי-פתיחתם בשעות הפעילות שהוגדרו בחוזים מהווה גם היא הפרה יסודית של ההסכם. כבר בנקודה זו אציין שעיינתי בסעיף 11 לחוזי ההרשאה, ולא מצאתי כי האמור בו מהווה תנאי יסודי בהסכם. אדרבה, נמצא כי מנהלי נמלֿֿהתעופה באילת ובעובדה או מי מטעמם רשאים, לפי שיקולֿֿדעתם, להורות על שינוי שעות הפעילות, ולפיכך, המועדים הנקובים בסעיף 11(א) ברי-שינוי. הרשות טוענת כי לא מועסק כחֿֿאדם מספיק במזנונים, כי רמת השירות אינה מספקת וכי התקבלו תלונות רבות, ומעל הכול, כי קיימת המלצה של משרד הבריאות להורות על סגירת המזנונים בנמלֿֿהתעופה באילת, דבר המחייב את ביטול ההסכמים שבין 'יילו-קפ' לבין הרשות. 'יילו-קפ' טוענת בבקשתה כי לא הפרה את חוזי ההרשאה. לטענתה, מתחילת העבודה בשדהֿֿהתעופה, מתנכל לה מנהל ביתֿֿהנתיבות באילת, ומערים קשיים על ביצוע עבודתה, מתוך מטרה לסלק אותה מן המקום, וכל זאת - על רקע טובותֿֿהנאה כביכול שקיבלו אנשים אלו או אחרים מן המפעילים הקודמים של המזנונים - טובותֿֿהנאה ש'יילו-קפ' סירבה לספק להם. בשל כך, מוכשלת 'יילו-קפ' בפעולות שנקטה לצורך קבלת רישיון העסק, ובין השאר נטען, כי נמנעת כניסת עובדים שלה לנמל וכי הקשו עליה את עבודות השיפוץ בתואנותֿֿשווא, דבר המעכב את קבלת אישור משרד הבריאות הנחוץ לצורך קבלת רישיון העסק. הרשות, מצדה, מכחישה כל טענה בדבר התנכלות - טענה שלא נטענה לגבי מסוף הגבול בטאבה, ובכלֿֿזאת אין למזנון שם רישיון עסק. הרשות מפנה לשורה ארוכה של התראות חוזרות ונשנות שנשלחו ל'יילו-קפ' על הפרות ההסכם, שלא הביאו לשיפור הליקויים התברואתיים שנתגלו ולהפעלה מסודרת של המזנונים, עד כי לא היה מנוס בידי הרשות מלבטל את חוזי ההרשאה, כפי שעשתה במכתבה מיום 07/11/07. ד י ו ן המבקש סעד זמני צריך להראות שיש לו עילת תביעה לכאורה. למעשה, עליי לשאול את עצמי, בבואי לדון בבקשות הללו המונחות בפניי, אם זכאית הייתה הרשות להוציא את מכתב ביטול חוזי ההרשאה נשוא נספח א' לבקשת 'יילו-קפ', ובמילים אחרות: האם בידי הרשות ראיות טובות לכאורה להפרות יסודיות של ההסכמים מצד 'יילו-קפ' המקנות לרשות את הזכות המיידית לבטל את חוזי ההרשאה. הטענה העיקרית שבפי הרשות היא כי המזנונים פועלים ללא רישיון עסק. קיומו של רישיון עסק הוא אכן תנאי יסודי בהסכמים, אך גם הטענה בדבר היעדרו של רישיון עסק צריכה להיטען בתָםֿֿלב. לטענת 'יילו-קפ', חסרונו של רישיון עסק בכל הקשור למזנונים באילת נובע מהדרישות לשפץ את המזנון התחתון. ל'יילו-קפ' טענות כלפי הרשות כי לא אפשרה לה לשפץ את המזנון, וטענות אלו, מן הראוי כי תתבררנה במסגרת התביעה העיקרית. זאת ועוד: המזנונים העליונים שופצו, כפי שניתן לראות בתצלומים, והם פועלים כסדרם, וגם ראש-עיריית אילת, מתוקף סמכותו כראש אגף רישוי ואכיפה, אישר הפעלה מוגבלת של המזנונים בהתאם לאישור שנתקבל ממשרד הבריאות, וצו ההפסקה המנהלי שהוצא למזנונים צומצם, כמפורט במכתבו מיום 22/11/07, אשר צורף לתצהירה המעודכן של 'יילו-קפ'. זאת ועוד: החוזים נחתמו, לגבי אילת, לפני אחדֿֿעשר חודש, ולגבי טאבה - לפני ארבעה חודשים. לכאורה, אם סברה הרשות כי קיומם של רישיונות עסק הוא תנאי יסודי שאי-קיומו מהווה הפרה יסודית המזכה אותה בביטול ההסכם, מדוע השהתה את ביטול ההסכם עד למועד שבו הוצא מכתב הביטול? מכאן שפעולותיה של הרשות נגועות בשיהוי. גם ההפרות האחרות, לגבי שעות הפעילות של המזנון, היקף המוצרים הנמכרים בו והתנאים הסניטאריים הירודים, מן הראוי כי תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי, ואין הרשות רשאית לעשות דין עצמי ולהורות באופן חדֿֿצדדי על ניתוק החשמל והמים למזנונים, והלכהֿֿלמעשה, לסלק בצורה כזאת את ידה של 'יילו-קפ' מן המזנונים אותם היא מפעילה. טוענת הרשות, כי מאזן-הנוחות פועל לטובתה. הואיל ואין בידי 'יילו-קפ' רישיונות עסק, ממילא נאסר עליה להפעיל את המזנונים, כך שלא ייגרם לה, למעשה, כל נזק, במידה וייעתר ביתֿֿהמשפט לבקשה שהגישה הרשות, או לכל היותר, ייגרם לה נזק כספי, שניתן להערכה, ובתשלום ממון יהיה בו כדי פיצוי הולם לנזקי 'יילו-קפ'. מאידך, לרשות ייגרמו נזקים כבדים שאינם ניתנים לפיצוי כספי אם לא יינתנו הצווים, שכן לאור השירות הלקוי, צו הסגירה המנהלי גורם לנזק תדמיתי עצום לרשות, פגיעה באיכות השירות לציבור בכללותו, אשר נמנעים ממנו שירותי הסעדה הנחוצים לו מאוד. הרשות מצביעה על כך שבמסגרת מאזן-הנוחות, על ביתֿֿהמשפט לשקול גם את הנזק שעלול להיגרם לציבור הרחב, וכאשר הנזק לציבור עולה במשקלו והשפעתו על הנזק שנגרם ליחיד, על ביתֿֿהמשפט להעדיף את האינטרס הציבורי עלֿֿפני האינטרס הפרטי. טענה זו היא טענה יפה, שובה את הלב, אך אין בה כדי להסביר כיצד, אם יינתנו הצווים לרשות ותסולק ידה של 'יילו-קפ' מן המזנונים בנמלי-התעופה באילת ובעובדה ובמסוף הגבול בטאבה, יהיה בכך כדי לשרת את האינטרס הציבורי, שכן בן-לילה לא יינתן רישיון עסק לאף גורם. מן הסתם, כל גורם שייכנס יצטרף להתחיל את התהליך מתחילתו. שיפוצים שעליהם הורה משרד הבריאות ממילא יצטרכו להתבצע על מנת לקבל רישיון עסק, ודווקא האינטרס הציבורי מצביע על כך של'יילו-קפ' הסיכויים הטובים יותר לקבל רישיון עסק בזמן קצר יותר, שיאפשר את ההפעלה המסודרת והתקינה של המזנונים עלֿֿפני כל גורם אחר, שיצטרך להתחיל את התהליכים מתחילתם. לפיכך, אני סבורה כי יש מקום להותיר את צו המניעה הזמני אשר נתתי ביום 11/11/07 במסגרת בש"א 178386/07 על כנו, בכפוף להמצאת הערבויות המפורטות בו. בקשת הרשות שהוגשה בבש"א 179044/07 - נדחית. הוצאות הבקשה, בסך 10,000 ₪, בצירוף מע"מ, תהיינה בהתאם לתוצאות בהליך העיקרי.רישיון עסקהפעלת מזנון