להלן החלטה בנושא היתר בניה מסוף מכולות: החלטה 1. המשיבות 2 ו- 3 הקימו ומפעילות, מסוף מכולות על גבי מקרקעין שבבעלות המשיבה 1, המצויים באזור התעשייה "מפעלי העמק" - המצוי בתחום שיפוטה של המועצה האזורית עמק יזרעאל, והגובל בתחום השיפוט של המבקשת. על המקרקעין האמורים, עמד בעבר מפעל "פרי העמק" - אשר חדל מפעילות לפני שנים. 2. לצורך הקמת מסוף המכולות, הגישו משיבות 2 ו- 3, עוד בחודש אוגוסט שעבר, בקשה להיתר בנייה, לוועדה המקומית לתכנון ולבניה יזרעאלים שבתחום שיפוטה מצויים המקרקעין. משהסתבר למבקשת, כי דרך המעבר למסוף המכולות המתוכנן, מתוכננת להתחבר לרחוב האריזה, הנמצא, לטענתה, בתחום שיפוטה, החלה לנקוט בפעולות שונות כנגד מתן היתר בנייה ואיסור השימוש במקרקעין כמסוף מכולות, וזאת על דרך של פניות למועצה האזורית ולוועדה המקומית לתכנון ובנייה. בינתיים, השלימו המשיבות את הקמת מסוף המכולות, ואף סללו, לטענת המבקשת, או רק רבדו, לטענתן, דרך גישה, המובילה ומתחברת לרחוב האריזה. 3. לטענת המבקשת, הקמת מסוף המכולות אינה חוקית. שכן, על פי הבקשה להיתר בניה, נאמר כי המדובר בחניון לבית קירור. ואילו הדרך שנסללה, נסללה ללא היתר בנייה כלל, ובניגוד לתב"ע. לטענתה של המבקשת, עושים המשיבים, אגב הפעלת מסוף המכולות, שימוש בדרך הבלתי חוקית, לצורך שינוען של המכולות/ דרך זו, מתחברת לדרך שבאזור שיפוטה של המבקשת, ובכך גורמת לעומס תעבורה של משאיות כבדות, על תשתית תעבורתית, העוברת בתחום שיפוטה, אשר אינה מסוגלת לספוג נפח גדול של תעבורה כבדה, מבלי לסכן את המשתמשים הקיימים. 4. כאמור, טוענת המבקשת כי המסוף פועל ללא היתר בנייה וללא רישיון עסק. שכן, היתר הבנייה לא ניתן להקמת מסוף כאמור, ולא ניתן היתר לשימוש, אלא לביצוע עבודות בלבד. כן לא ניתן רישיון עסק להפעלתו. על כן, עומדת למבקשת לטענתה, עילה למתן סעד של ציווי, האוסר שימוש במסוף ובדרך, בגין עוולת הפרת חובה חקוקה, הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב]. בגדרה של תביעתה הוגשה בקשה זו לסעד ביניים של ציווי, שימנע שימוש במסוף ובדרך, עד להכרעה בתובענה. 5. כל המשיבות מתנגדות לקבלת הבקשה. נימוקיהן, בקליפת אגוז הינן, בין היתר, כדלקמן: א. הבקשה לוקה בשיהוי, שכן למבקשת נודע על הפעולות שננקטו להקמת המסוף עוד בחודש אוגוסט, ואילו התביעה הוגשה רק בסוף דצמבר האחרון. ב. ניתנו היתרי בנייה כדין להפעלת במסוף. ג. הדרך נשוא הבקשה, דרך קיימת היתה בשימוש שנים רבות. ד. לא הוכח כי נגרם נזק למבקשת, או כי המדובר ביצירת עומסי תנועה בלתי סבירים. ה. לא הוכח כי המדובר בפעולות החורגת מן ההיתר. ו. מכל מקום, טוענות המשיבות כי המבקשת מתעלמת מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר דן בעתירה שהגישה המבקשת כנגדן. בפסק דין זה, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה, תוך שהוא קובע כי אין היקפי התעבורה הקיימים חורגים מן המקובל, או מאלה שנהגו בעבר. זאת, במיוחד, נוכח העובדה כי המסוף פעל בעבר במרחק של קילומטר אחד ממיקומו הנוכחי. 5. אומר כבר עתה, כי אכן בדעתי לדחות את הבקשה. בהגיעי לכלל הכרעה זו, לא התעלמתי מן הטענות הנוגעות לחוקיות הבנייה והשימוש במקרקעין. עם זאת, סבורני כי לא די בהוכחת אי חוקיות, כדי הענקת סעד זמני של ציווי, האוסר עשיית שימוש שכבר החל במסוף המכולות. על כן, גם אם אצא תוך הנחה, כי העבודות והשימוש נעשים ללא היתר או רישיון כחוק, עדיין אין בכך כדי להביא לקבלת הבקשה. 6. סבורני, כי צודקות המשיבות בהאחזן בפסק דינו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בתיק עתירה מנהלית 6181/06. בעתירה זו, אשר הוגשה נגד המשיבות וכן נגד הועדה המקומית לתכנון ולבנייה יזרעאלים ונגד המועצה האזורית, (שהיו משיבות 1 ו- 2), טענה המבקשת נגד משיבות 1 ו- 2 כי אינן מפעילות את סמכויות האכיפה הנתנות להן כנגד הפעלת המסוף. אף זאת, נוכח העובדה כי בניית המסוף נעשתה ללא היתר בנייה, ושעה שהמסוף פועל ללא רישיון עסק. חברי הנכבד כב' השופט אברהם דחה את העתירה בפסק דין שניתן ביום 20.2.07. בפסק דינו קבע השופט אברהם: "....המסוף פעל עד לפני כחודשיים, במקום המרוחק כקילומטר אחד מן המקום אליו הועתק עתה, ובאותו איזור תעשייה. המשאיות המובילות את המכולות אל המסוף וממנו, והרי עליהן יצא הקצף, על שום שהדרכים אינן מסוגלות לספוג את תנועתן הרבה, נוסעות באותו דרכים שנסעו קודם לכן, בשינויים שאינם נראים משמעותיים. ואנה הועתק המסוף? למקום בו עמד, בשעתו, מפעל פרי העמק, והרי ממפעל זה ואליו זרמו כל העת משאיות עמוסות תוצרת חקלאית, ובאותן דרכים בדיוק בהן נוסעות עתה המשאיות אל מסוף המכולות בו עסקינן וממנו. כל הדברים הללו, אנו מזכירים על מנת לראות באור הנכון את טענותיה של העותרת אודות הפגם שבהפעלת המסוף בלא רישיון, שהרי טענתה היחידה של העותרת כנגד פעילות המסוף היא טענה לפגם תעבורתי, ולשם כך בלבד היא דורשת כי פעילות המסוף תיפסק, עד כי יינתן לו רישיון עסק. ובהקשר הזה נוסיף, כי העותרת לא הציגה בפנינו כל ראייה לכך, שהדרכים הקיימות אינן מסוגלות לשאת את עומס התעבורה של המשאיות, אפילו היינו מתעלמים מכך, שמשאיות אלה נסעו באזור התעשייה גם יום קודם להעתקת המסוף. טענתה, כאילו המשיבות הן שצריכות להוכיח את היפוכה של טענה [על ידי כך שישכנעו את נותני רישיון העסק בכך], אינה ממין העניין, שהרי לפתחה שלה רובץ הנטל לשכנע בדבר אי-סבירות ההחלטה של המשיבה 2. מכל מקום, נדגיש את מה שאמרנו למעלה במשתמע: לעותרת אין כל טענה אחרת לבד מן הטענה התעבורתית. היא לא טוענת לזיהום אוויר, ריח, רעש וכדומה. כל טענתה מכוונת לאי ההתאמה בין נפח התנועה של המשאיות לבין סגולתן של הדרכים לשאת נפח זה, ולכך לא הביאה ולו בדל ראייה". קביעות אלה, הנוגעות ללב המחלוקת שהוצבה לפני, יש בהן משום הכרעות אף בפלוגתאות שהוצבו לפתחי. קביעות אלה, מלמדות אותנו, כי אין בשימוש בדרך הנוכחית, אשר כביכול, נסללה על ידי המשיבות 2 ו- 3, משום גרימת הפרעה כל שהיא למבקשת. המבקשת התעלמה, משום מה, מפסק דין זה. אי הצגתו של פסק הדין, יש בה יותר משמץ של מנהג בחוסר ניקיון כפיים. מסכים אנוכי, כי הכרעת בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר הינו בית המשפט המוסמך לדון בעתירה, מהווה בענייננו משום מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא. 7. עם זאת, אוסיף ואציין, כי אף בדיון שהתקיים לפני, לא הובאו כל ראיות של ממש, לפיהן השימוש בדרך האמורה יגדיל את נפחי התעבורה באורח בלתי סביר, באופן שיגרום למפגעי תעבורה ולסיכון למשתמשי הדרך שבתחום שיפוטה של המבקשת. יש לזכור, כי כולי עלמא מסכימים כי, במקום עמד בעבר מפעל פרי העמק. מפעל זה אף הוא היווה גורם תעבורתי, אשר היה להתחשב בו. אין לדעת מהו ההבדל בין נפח התעבורה הנוכחי באתר, לעומת נפח התעבורה שהיה קיים בעבר עת פעל המפעל באתר. מעדותו של מר אמציה כפרי בפני, עלה כי הדרך, עליה מלינה המבקשת, שימשה עוד בעבר למעבר משאיות כבדות לעבר רחוב האריזה, כאשר ריבוד הדרך הנוכחית, לא נעשה אלא לצורך ביצוע מעקף של עמוד חשמל, אשר הפריע בעבר לתנועת משאיות כבדות [ראה עדותו של מר כפרי בעמודים 12 - 13 לפרוטוקול]. על פי אישור משרד התחבורה, מוצג 1, מקובלת דרך הגישה אף על משרד התחבורה. מנגד, לא השכילה המבקשת להציג בפני כל חוות דעת של מומחה בתחום התעבורה, ממנה יעלה כי השימוש בדרך למשאיות כבדות, יצור עומסי תעבורה בלתי סבירים ברחוב האריזה, באופן אשר יגרום להפרעה או ליצירת סיכון בלתי סביר למשתמשים בדרך. בתצהיר התומך בבקשה, בסעיף 25 טען המצהיר מטעם המבקשת, ראש העיר, מר ברדה כדלקמן: "25. אני חוזר ומדגיש כי התשתית ברחוב האריזה, בכביש ובצמתים שברחוב דרך העמק הדרומי, אינם מסוגלים במצבם הנוכחי לספוג נפח גדול של תחבורה כבדה, והשימוש שעושים המשיבים בכבישים ובצמתים אלו, לצורך שינוע המכולות, גורם לסכנות בטיחותיות ממשיות לכל משתמשי הכביש הקיימים, כמו גם לעומסי תנועה כבדים - התאונה הקטלנית בכביש הזה הינה עניין של זמן בלבד". טיעון סתמי זה, אין בו כדי לענות, ולו על הדרישות הראייתיות המינימליות, הנדרשות לדיון בשלב מוקדם זה, של בקשה לצו זמני. כאשר לא הובאו כל נתונים של ממש, ולו מינימלים, באשר לנפח התעבורה, לו מיועדת הדרך הקיימת, האם קיימת חריגה מנפח זה, האם הדרך מיועדת לשימוש משאיות כבדות אם לאו, מה היה נפח התעבורה בעבר, עת פעל במקום מפעל פרי העמק, מהן הסכנות הבטיחותיות למשתמשי הדרך, וכיוצא באלה. אף בחקירתו הנגדית, לא היה מסוגל מר ברדה למסור כל נתונים כאמור. [ראה תשובותיו בעמודים 4 ו- 5 לפרוטוקול]. בסיכומיה, מתייחסת המבקשת לנפח תעבורה מוערך של משאית כבדה אחת כל 5 דקות. דהיינו, 12 משאיות בשעה, איני סבור, כי כמות מעין זו, המבוססת על השערה שרירותית גרידא, יש בה כדי לגרום לעומסי תעבורה כל שהם בכל דרך. בנסיבות אלה, אין בפני כל תשתית ראייתית, אשר יהא בה כדי לשכנעני כי אכן יש בהפעלת המסוף כדי לפגוע במבקשת או בתושביה. 8. כידוע, גם על פי דעת המבקשת, העוולה שעל פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מורכבת ממספר יסודות, כאשר אחד התנאים הנדרשים, הינו קיומו של נזק, אליו התכוון המחוקק [ראה סעיף 28 ואילך לבקשה]. משלא הוכיחה המבקשת תנאי הכרחי זה, הרי ממילא הראתני כי לא נתקיימו כל יסודות העילה. כידוע, עצם העובדה כי בוצע מעשה בלתי חוקי כשלעצמו, אין בה כדי להקים עילת תביעה. אין אדם יכול לתבוע את משנהו על הפרה של חוקי התכנון והבנייה, אלא אם הראה כי המעשה גרם נזק או פגע בנוחיותו או בהנאתו [גם אם אותה פגיעה אינה מגעת כדי עוולת מטרד בדיני הנזיקין], [ראה ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ' לוי, פ"ד ט 1666. הלכה זו באה בעקבות ההלכה שנפסקה בבג"ץ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ' ועדת בניין ערים ת"א, פ"ד ה 220 וכן ראה בר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח [1] 281]. 9. נוכח האמור, אין לי אלא לקבוע, כי משלא הובאה לפני ראייה, ולו לכאורית, בדבר התקיימות אחד התנאים העיקריים המקימים למבקשת עילה, הרי דין הבקשה להדחות. עם זאת, סבורני כי במקרה דידן קיימים אף נימוקים נוספים, אשר בהצטרפם, יש בהם כדי להביא לדחיית הבקשה, בשלב זה. להלן אתייחס אליהם בקצרה. 10. צודקות המשיבות בטענתן, כי הבקשה לוקה בשיהוי. נכון אמנם, כי המבקשת עמדה על זכויותיה, בפנותה לועדה המקומית ולרשות המקומית, בהתראות ובהתנגדויות כנגד הקמת והפעלת המסוף. עם זאת, המבקשת היתה ערה לעובדה כי המסוף יוקם, עוד בחודש אוגוסט האחרון. המבקשת לא נקטה כל פעולה של ממש כדי להעלות טיעוניה בפני הרשויות, כאשר במהלך התקופה ראתה כי המסוף הולך ומוקם. תוך שהמשיבות נכנסות להוצאות ניכרות. רק כחודש ימים לאחר שהמסוף החל לפעול, הוגשה הבקשה דידן [המסוף החל לפעול ביום 1.12.06 - ראה סעיף 11 לתצהיר מר כפרי - כאשר הבקשה הוגשה ביום 28.12.06], אף בקשה זו הוגשה לבית המשפט, אשר נתפס בעיני הצדדים כבלתי מוסמך, כך שהצדדים הסכימו על העברת הדיון לבית משפט זה, ובכך גרמה המבקשת לשיהוי נוסף בדיון בבקשה. כבר בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 31.12.06, קבע בית משפט השלום כי אין מקום ליתן צו מניעה ארעי שעה שהמסוף כבר פועל. שעה שמשמעות היעתרות לבקשה, הינה שינוי המצב הקיים. ואכן, מסכים אנוכי עם קביעה זו. משהחל המסוף לפעול, ולשם כך פינתה המשיבה 2 את המסוף הקודם שהפעילה, הרי נוצר מצב חדש. כידוע, לא בנקל, יטה בית המשפט ליתן צו זמני, אשר משמעו שינוי מצב קיים. 11. ובהמשך לנימוק הקודם, מקבל אנוכי אף את הטענה, שאף בית המשפט לעניינים מנהליים, נתן עליה דעתו, כי כיום, לאחר יצירת המצב הקיים, משמעו של מתן הצו הינו הפסקת ניהולו של עסק המפרנס משפחות רבות, שעה שמקום העסק הקודם נסגר. כך שנוצר מצב בלתי הפיך. על כן, מאזן הנוחות בנסיבות אלה, נוטה אף הוא לצידן של המשיבות. וזאת, שעה, שכאמור, לא הראתני המשיבה כי יגרם לה נזק של ממש מהמשך הפעלת המסוף. 11. מובן, כי נוכח השינוי שחל, יהא בהעתרות לבקשה משום שינוי מצב קיים. על כן, לא בנקל יטה בית המשפט לצוות על שינוי כאמור, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. נסיבות כאמור, אינן קיימות במקרה דידן. 12. נוכח כל האמור, לא מצאתי כי יש מקום להיענות לבקשה זו שהוצבה לפתחי. על כן אני מחליט לדחות את הבקשה. בניההיתר בניה