המבקש טען כי הינו הבעלים של הרכב מכוח סעיף 34 לחוק המכר אשר דן בתקנת השוק אל מול טענת המשיב לפיה זכותו של המשיב ברכב גוברת על פני זכותו של המבקש ברכב מכוח סעיף 12 לחוק המיטלטלין אשר דן בעסקאות נוגדות. סעיף 34 לחוק המכר קובע כי: "נמכר נכס - נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב." סעיף 12 לחוק המיטלטלין קובע כדלקמן: "התחייב אדם להקנות בעלות או זכות אחרת במיטלטלין, ולפני שמסר לו את המיטלטלין או הקנה לו את הזכות חזר והתחייב עם אדם אחר בהקניה נוגדת, זכותו של הראשון עדיפה, אך אם השני התקשר בעסקה וקיבל את המיטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה זכותו עדיפה." להלן פסק דין בנושא בעלות על רכב לפי תקנת השוק: פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקש ליתן פסק דין הצהרתי לפיו רכב מסוג פיאט דוקאטו מ.ר. 88-55-224 (להלן - "הרכב") הינו בבעלותו של המבקש, ולהורות למשרד הרישוי לבצע העברת בעלות בו ע"ש המבקש כנגד תשלום יתרת התשלומים עבור הרכב בסך של 9,000 ₪. גרסת המבקש הינה כי הוא התקשר בהסכם עם המשיבה 2, הסכם מיום 22/2/04, לצורך רכישת הרכב תמורת 75,000 ₪, ובמעמד החתימה שילם למשיבה 2 סך של 30,000 ₪ וסכום נוסף בסך של 45,000 ₪ ב- 10 תשלומים חודשיים החל מיום 10/4/04 ובכל 10 לחודש שלאחריו. בנוסף לכך נטען על ידי המבקש כי נכון ליום הכנת תצהירו אשר הוגש בתמיכה לתובענה שולמו 8 תשלומים מתוך ה- 10 הנ"ל, ועל כן למעשה שולמו 66,000 ₪ אשר מהווים 88% משוויו של הרכב על פי ההסכם. עוד נטען כי המבקש לא ידע כלל כי הרכב משועבד, ולו היה מודע לכך כלל לא היה רוכש את הרכב מהמשיבה 2. לעניין זה נטען בנוסף כי המבקש הופתע לגלות כי הוטל עיקול על הרכב כאשר אין לו כל חוב כלפי המשיב 1. המבקש מודה בתצהירו כי אכן לא טרח לבדוק "את כל נבכי ההסכם" טרם חתימתו עליו, ונמסר לו על פי ייעוץ משפטי שקיבל כי מדובר בהסכם ובו תנאים אחידים ומקפחים, שכן על פי הסכם זה, הרכב בבעלות המשיבה 2 עד לביצוע התשלום האחרון בגינו בפועל. לבסוף נטען כי המבקש אף פנה למשיב 1 בבקשה לשלם 9,000 ה-₪ הנותרים ולקבל הבעלות ברכב, אולם המשיב 1 סירב. מר דוד רוזמן, מנהל סניף המשיב 1 במודיעין, הגיש תצהיר בתמיכה לכתב התשובה לתובענה. מתצהירו של מר רוזמן הנ"ל עולה כי המשיבה 2 התקשרה עם המשיב 1 ביום 25/10/01 לפתיחת חשבון בנק, ובתחילת חודש מרץ 2004 פנה המשיב 1 למשיבה 2 לצורך קבלת בטוחות נוספות לאשראי, והמשיבה 2 הציעה לשעבד כלי רכב אשר בבעלותה. עוד נטען כי ביום 16/3/04 הוצג בפניו פרוטוקול המשיבה 2 אשר קבע כי הרכב נשוא התובענה שועבד לטובת המשיב 1. בנוסף לכך נטען כי מר אילן ברון מטעם המשיבה 2 הציג בפני המשיב 1 אישור ממנו עולה כי הרכב נרכש על ידי המשיבה 2 מחברת אל דן ביום 4/3/04, וכי המשיבה 2 רשומה בתור הבעלים של הרכב. בתצהירו של מר רוזמן נטען בנוסף כי מר אילן בראון אף הודיע למשיב כי הרכב מצוי במגרש מכוניות אותו מפעילה המשיבה 2. עוד נטען כי בבדיקה אשר נערכה על ידי המשיב 1 במשרד הרישוי עלה כי הרכב לא היה משועבד לטובת צד ג' כלשהו, וכן רשום על שם המשיבה 2. לגרסת המשיב 1, ביום 38/3/04 נמסרה אגרת החוב למשרדי רשם החברות, וביום 18/4/04 נרשם השעבוד בספרי החברה אצל רשם החברות. בהתייחס למשיבה 2, נטען בנוסף, כי חובה למשיב נכון ליום 19/10/04 הסתכם בסך של 994,334 ₪, והיות והמשיבה 2 לא שילמה את החוב, המשיב הגיש את אגרת החוב לביצוע, ואף מונה כונס נכסים על הרכב ביום 3/11/04. לבסוף נטען כי הרכב אותר על ידי קבלני הוצל"פ, נתפס, והועבר למחסן הולצ"פ, ורק ביום 24/11/04 ובעת שהוגשה בקשה על ידי המבקש לשחרור הרכב, נודע למשיב 1 את הנטען בתובענה, ועל כן רישום השעבוד נעשה בתום לב, ומכאן זכותו של המשיב 1 ברכב גוברת על זכותו של המבקש. המבקש נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד , בין השאר, כי כשבדק את הרכב לפני רכישתו "הרכב היה רשום על אלדן". המבקש הוסיף והעיד כי בעת תפיסת הרכב על ידי כונס הנכסים הוא במפורש לא חשב כי הרכב היה בבעלותו. עוד עלה מהחקירה כי שולמו 28,500 ₪ במזומן ועל סכום זה אין קבלה. המבקש הוסיף והעיד כי לא ראה רישום על גבי הרישיון הראשון שראה של הרכב ממנו עולה כי קיים שעבוד לטובת בנק מזרחי. במהלך החקירה החוזרת המבקש העיד כי בעת שקיבל את הרישיון החדש לא היה רשום בבעלות אלדן אלא נטקאר. מר אילן ברון אשר הוזמן להעיד מטעם המבקש נחקר אף הוא במסגרת חקירה ראשית ונגדית. מר אילן ברון אישר במהלך החקירה כי הוא אכן חתם על האג"ח מיום 16/3/04 וכי הרכב אכן שועבד לטובת המשיב 1. מר דוד רוזמן נחקר אף הוא על תצהירו במסגרת חקירה נגדית. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. בסיכומי ב"כ המבקש נטען, בין היתר, כי המבקש והמשיב 1 נפלו קורבן למעשה המירמה והעוקץ של החייבת ובראשה ברון אשר מכרו להם רכבים, פדו את השיקים לחשבונה של המשיבה 2 מבלי לשלם את חובותיה למשיב 1. עוד נטען בסיכומי ב"כ המבקש כי יש להעדיף את זכותו של המבקש שתירשם בעלותו על הרכב על פני זכותו של המשיב 1 מכוח שיעבוד אשר נרשם לטובתו, היות ודובר בתנאים מקפחים של הסכם אחיד - הסכם המכר של הרכב וכלה בהחלת תקנת השוק על פי חוק המכר. בסיכומי המשיב 1 נטען כי בפנינו מקרה קלאסי של עסקאות נוגדות כאמור בסעיף 12 לחוק המיטלטלין, וכי זכותו של המשיב 1 עדיפה מאחר ועסקת השעבוד הסתיימה לפני סיומה של עסקת המכר של הרכב. במילים אחרות נטען כי אם בעסקה הראשונה הוסכם שהבעלות תעבור רק במועד מאוחר למסירת החזקה כי אז אין די במסירת החזקה, וזכותו של הראשון נותרת זכות אובליגטורית בלבד, וכל זאת כאשר המשיב הפך לבעל זכות קניינית בתמורה ובתום לב, ועל כן זכותו גוברת על זכותו של המבקש. בנוסף לאמור לעיל, נטען בסיכומי המשיב 1 כי התנהגותו של המבקש אל מול התנהגותו של המשיב 1 אף היא מובילה למסקנה כי יש להעדיף את זכותו של המשיב 1 על פני זכותו של המבקש באשר לרכב. לעניין זה ב"כ המשיב 1 הדגיש בסיכומיו כי המבקש לא דאג כי הרכב ירשם על שמו במשרד הרישוי, ואף לא דאג לרשום משכון על הרכב לטובתו, ובהתייחס למשיב 1 נטען כי המשיב 1 ביצע את כל הבדיקות החיוניות על מנת לוודא כי אכן לא נרשמו שעבודים או עיקולים כלשהם על גבי הרכב. בסיכומי ב"כ המשיב 1 התייחסות למספר טענות אשר הועלו בסיכומי המבקש, ונטען לגביהן כי מדובר בטענות אשר כלל לא נטענו בתובענה ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה, טענות לפיהן זכותו של המבקש באשר לרכב גוברת על זכותו של המשיב 1 מכוח תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר, וכי המשיב 1 נהג בחוסר תום לב בכך שנתן אשראי למשיבה 2 למרות שהמשיבה 2 שעבדה רכבים רבים אחרים. לבסוף קיימת התייחסות בסיכומי ב"כ המשיב 1 לכך "שבנסיבות של שימור בעלות אין הצדקה להתערב באוטונומיות הרצון של הצדדים ולקבוע כי למרות שהתנו ביניהם הצדדים אחרת, עברה הבעלות אל החייב במועד מסירתו של הממכר" ועל כן גם מטעם זה אין מקום להיעתר לתובענה. דיון בתיק שבפני קיימת טענה בפיו של המבקש לפיה הינו הבעלים של הרכב מכוח סעיף 34 לחוק המכר אשר דן בתקנת השוק אל מול טענת המשיב 1 לפיה זכותו של המשיב 1 ברכב גוברת על פני זכותו של המבקש ברכב מכוח סעיף 12 לחוק המיטלטלין אשר דן בעסקאות נוגדות. סעיף 34 לחוק המכר קובע כי: "נמכר נכס - נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב." סעיף 12 לחוק המיטלטלין קובע כדלקמן: "התחייב אדם להקנות בעלות או זכות אחרת במיטלטלין, ולפני שמסר לו את המיטלטלין או הקנה לו את הזכות חזר והתחייב עם אדם אחר בהקניה נוגדת, זכותו של הראשון עדיפה, אך אם השני התקשר בעסקה וקיבל את המיטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה זכותו עדיפה." הסכם המכר אשר נחתם בין המבקש ובין המשיבה מיום 22/2/04 אכן ציין כי המבקש רכש מאת המשיבה את הרכב הנ"ל בהתאם לתנאי ההסכם. בתנאים המיוחדים בהסכם הוסכם בין הצדדים כי "הרכב ירשם ע"ש נטקאר רכב בע"מ עד גמר חשבון הלקוח וקיים בטוח מקיף משועבד לבנק מזרחי סניף מודיעין." בסעיף 3 בהסכם צוין בצורה מפורשת כי: "המכונית הינה רכוש המוכר עד פירעון התשלום האחרון, המוכר שומר לעצמו את הזכות לקחת מהקונה את המכונית ללא הודעה מוקדמת, במידה והקונה לא עמד בתנאי התשלום או המחאותיו לא כובדו על ידי הבנק...". סעיף 6 בהסכם ציין אף הוא כי: " העברת הבעלות על שם הקונה עם גמר כל התשלום." סעיף 4 בהסכם קבע כי: "הקונה אינו רשאי לבטל את ההסכם, ואולם אם בהסכמת המוכר יבטל הקונה את ההסכם יוחזרו לו התשלומים אשר שולמו, ללא הצמדה וריבית, בניכוי הוצאות המוכר." עיננו רואות כי על פי ההסכם אשר נחתם בין המבקש ובין המשיבה 2, רישום הבעלות באשר לרכב ישאר על שם המשיבה 2 בפועל עד לביצוע השלמת מלוא התשלומים בגינו על ידי המבקש לידי המשיבה 2 וכל זאת כאשר "המכונית הינה רכוש המוכר עד פירעון התשלום האחרון". בנוסף לכך המבקש נשאל בעצמו במהלך החקירה הנגדית על תצהירו ובמהלכה העיד כי בעת תפיסת הרכב על ידי כונס הנכסים הוא במפורש לא חשב כי הרכב היה בבעלותו. לאור כל האמור לעיל, ולאור תנאי הסכם הרכישה אין לקבוע כי המבקש היה הבעלים החוקיים ברכב הנ"ל לפני תפיסתו על ידי כונס הנכסים כאשר אף אין חולק כי לא שולמו לפחות 9,000 ₪ האחרונים בגינו, בית משפט זה דוחה את טענת המבקש לפיה הסכם המכר של הרכב הינו הסכם אחיד שבו תנאים מקפחים. ראשית טענה זו איננה מפורטת כנדרש בהמרצת הפתיחה ושנית, טיבו של הסכם מכר של רכב בדרך של ליסינג להשאיר את הבעלות ברכב אצל המוכר עד לקבלת מלוא התשלומים בגינו בפועל. אותו הסכם אף מוסיף כי המוכר מתחייב לנקוט בהליכים משפטיים על מנת לשחרר שעבודים או תביעות כלשהן בנוגע לרכב במידה וקיימים כאשר נכון ליום חתימת ההסכם המוכר מצהיר כי לאחר שבדק במשרד הרישוי מצא כי הרכב נקי מכל חוב. ההצהרה הנ"ל מגלמת בתוכה אפשרות לפיה ממועד המכירה ועד להעברות הבעלות אכן ייתכן מצב שבו יוטלו עיקולים או שעבודים על גבי הרכב וקיים סעיף נוסף בהסכם לפיו כי הקונה מצהיר כי הוא קרא את כל הסעיפים בהסכם והבין את תוכנם. למעשה, הרכב לא "נמכר" על ידי המשיבה 2 לידי המבקש במלוא מובן המילה. הרכב הועבר לידי המבקש כנגד תשלום סך של 30,000 ₪ במזומן כעולה מגרסת המבקש וברור הוא כי הרכב לא נמכר בפועל באותו מעמד לידי המבקש, קרי מאותו מועד היה מקום להעביר את הבעלות לידי המבקש. כאמור לעיל, קיימת עדותו של המבקש בעת שהרכב נתפס על ידי כונס הנכסים כי אף באותו הזמן הוא לא ראה את עצמו כ"בעלים" של הרכב. לאור האמור לעיל, בהעדר הוכחת יסוד ה"מכר" כקבוע בסעיף 34 לחוק המכר, לא עומדת למבקשת תקנת השוק מאחר, ויסוד המכר הינו יסוד חיוני ומצטבר להוכחת תקנת השוק וזאת אף על רקע טענת ב"כ המשיב 1 בסיכומיה לפיה טענה זו כלל לא נטענה על ידי המבקש בהמרצת הפתיחה. בית משפט זה אכן מקבל את טענת ב"כ המשיב 1 באשר לתחולת סעיף 12 לחוק המיטלטלין ובהתייחס לפרשנות שיש לייחס לאותו סעיף ועל כך שאף אם הרכב נמסר בפועל לידי המבקש בהמשך לחתימת הצדדים על הסכם המכר, המשיבה 2 טרם הקנה למבקש את הזכות להיות הבעלים של הרכב, ועל כן בעת רישום השעבוד על הרכב לטובת המשיב 1 יש לראות זכות זו כעדיפה על פני זכותו של המבקש. לעניין זה הנני קובע כי לא הוכח ולו לכאורה כי המשיב 1 פעל שלא בתום לב ולא נתן תמורה כנגד רישום השעבוד. הוכח כי המשיב 1 העמיד אשראי ואף הגדיל את האשראי שניתן למשיבה 2 בעקבות שעבוד כלי הרכב השונים. כמו כן הוכח כי האג"ח נרשם בגין הרכב כחודשיים לאחר החתימה על גבי הסכם המכר כאשר ברור הוא כי אף באותו שלב שולמו מספר קטן של תשלומים פרט לתשלום בסך של 30,000 ₪ אשר שולמו ולו לכאורה במעמד חתימת ההסכם. לעניין זה יצוין כי התנהגותו של המבקש בפרשה היתה תמוהה כאשר הוא למעשה שילם כסף לגרסתו למשיבה 2 על חשבון הרכב כאשר עולה מרישיון הרכב אשר הוצג לו כי הרכב בבעלות חברת אלדן. בנוסף לכך, המבקש לא נקט בצד כלשהו על מנת להבטיח את זכויותיו ברכב כאשר מעבר לכך שחתם על ההסכם לא פעל לצורך רישום משכון על הרכב לטובתו. בנוסף לאמור לעיל בהסכם המכר עצמו מצוין כי "קיים בטוח מקיף משועבד לבנק המזרחי", ואין בתצהירו של המבקש תהיות כל שהן על רישום זה אשר מופיע בפרק "תנאים מיוחדים בהסכם". כאמור לעיל, השעבוד נרשם על הרכב לטובת המשיב 1 בתום לב ולפני ביצוע מרבית התשלומים בגין הרכב, ועל כן גם אם ניתן לקבוע כי המבקש אכן שילם למשיבה 2 88% בגין התמורה עבור הרכב, אין בכך כדי לבטל את השעבוד אשר נרשם על הרכב לטובת המשיב 1 ואין בכך כדי לשלול מהמשיב 1 האפשרות להיפרע מהמשיבה 2 באמצעות הרכב הנ"ל ולממשו לצורך החזר החוב או חלקו של חובה של המשיבה 2 כלפי המשיב 1. לאור כל האמור לעיל, בקשת המבקש למתן פסק דין הצהרתי נדחית בזאת. יחד עם זאת ובנסיבות העניין, הנני מחייב את המבקש לשלם למשיב 1 שכ"ט עו"ד בסך מינימאלי בסך של 2,000 ₪ + מע"מ בלבד ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף לכך, הנני קובע כי אין בפסק דין זה כדי למנוע תביעה כספית כנגד המשיבה 2. תקנת השוקבעלותבעלות רכברכב