בניית קיר תומך ללא היתר

להלן פסק דין בנושא בניית קיר תומך ללא היתר: פסק דין כב' השופטת אסתר הלמן: 1. בפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' ס. הנשיא, השופטת ע. מרדכי), אשר הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בתיק עמק 20361/06, ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר, בניגוד לדיני התכנון והבניה. 2. המערער הועמד לדין על פי כתב אישום אשר ייחס לו בנית קיר תומך מבטון באורך של כ - 7 מ"ר בתוואי דרך (צומת), ללא היתר בניה. העבודות נתגלו ב - 31/10/05. המערער הואשם בכך שבמועד הנ"ל ואילך השתמש במקרקעין "שימוש חורג". העבודות והשימוש בוצעו ללא היתר בניה, והמערער היה המשתמש בפועל במקרקעין, מבצע העבודות, האחראי לביצוען ולשימוש שנעשה כדין. 3. המערער כפר במיוחס לו, וטען כי הקיר נבנה על ידי המועצה או אחד השכנים, על קרקע שאיננה בבעלותו. 4. בישיבת ההוכחות שהתנהלה בפני בית משפט קמא לא היה המערער מיוצג, אך בית משפט קמא נעתר לבקשתו להעזר בבנו, אשר הציג שאלות בחקירה נגדית לעד התביעה. 5. לאחר שהובאו בפניו עדויות וראיות הצדדים, שוכנע בית המשפט קמא, מעבר לכל ספק סביר, כי המערער ביצע את העבירה שיוחסה לו והרשיעו בביצועה, וכן דן אותו לתשלום קנס בסך 7,000 ₪, חייבו לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪ ולשלם כפל אגרה בסך 200 ₪. בנוסף, חייב בית המשפט קמא את המערער להרוס את הקיר שבנה בתוך 90 יום ממתן גזר הדין. 6. בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, ביקש ב"כ המערער לבטל את ההרשעה ולזכות את המערער מן העבירה שיוחסה לו; לחילופין, ביקש להקל בעונשו, החורג לטעמו, מרמת הענישה המקובלת. 7. נימוקי הערעור לעניין הכרעת הדין: א. ב"כ המערער טוען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהחלקה עליה הוקם הקיר מופקעת מזה שנים רבות לטובת המועצה המקומית עילוט, (להלן: "המועצה המקומית"), כאשר הבעלות והחזקה עברו למועצה, כפי העולה מהאישור שצורף להודעת הערעור. ב. עוד נטען כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לטענת המערער כי לא הוא שבנה את הקיר. ג. בית המשפט קמא לא התייחס לטענה שהמערער העביר את כל נכסיו לבניו, ואין כל קשר לנכסים אלו, לרבות לקיר. ד. בית המשפט קמא לא התחשב בכך שהמערער הוא אדם מבוגר שמצבו הרפואי קשה, והוא סובל מליקויי שמיעה, ולכן לא שמע ולא הבין חלק מן הדיון בפני בית המשפט. ה. טעה בית המשפט קמא כאשר לא התחשב בכך שהקיר נשוא כתב האישום משמש קיר תומך למניעת לכלוך, זרימת שפכים וסחף אדמה, המהווים סכנה של ממש לתושבים. ו. טעה בית המשפט קמא כאשר התעלם מעובדת שימוש החלקה ליד הקיר כחניה לעובדי המועצה המקומית עילוט, ומהאישור שהומצא מטעם המועצה המקומית, לפיו היא נתנה הסכמתה וברכתה לבניית הקיר. ז. בית המשפט קמא העדיף ונתן משקל לעדותו של המפקח מטעם המשיבה על פני עדויות ההגנה, ללא נימוק. 8. נימוקי הערעור על גזר הדין: ב"כ המערער מבקש לקבוע כי גזר הדין מופרז לחומרה ואיננו מתחשב כנדרש בגילו של המערער (86 שנה), בנסיבות המקרה, ובנסיבותיו האישיות של המערער בכלל. 9. ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור ולהותיר את פסק דינו של בית המשפט קמא על מכונו. באשר לטענת המערער כי לא היה מיוצג, נטען כי אין חובת ייצוג בהליך זה. ב"כ המשיבה ציינה עוד כי בית המשפט קמא האמין לעדות המפקח מטעם הועדה, שעדותו לא נסתרה, ואשר העיד כי המערער הודה בפניו בבניית הקיר. ב"כ המשיבה מוסיפה כי המערער סתר את עצמו בגרסאותיו באשר לזהות הגורם שבנה את הקיר, ומצביעה על ת/8, בקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי המערער עצמו, וממנה ניתן ללמוד כי הוא מייחס את החלקה לעצמו. ב"כ המשיבה איננה חולקת על כך שהשטח עליו נבנה הקיר הופקע לטובת המועצה המקומית, ולמעשה, למערער יוחסה בנית קיר בתוך צומת מתוכננת. ב"כ המשיבה חוזרת וטוענת, כפי שנטען כלפי המערער כבר בשלביו הראשונים של המשפט, כי יש חשש שהוא לקח את האחריות לבניית הקיר על עצמו במקום בניו, ובשלב הערעור הוא מתנער מכל קשר לבנית הקיר. 10. המערער אכן אדם מבוגר, דובר ערבית, אשר לא היה מיוצג בפני בית המשפט קמא. עם זאת, בית המשפט נתן דעתו לקשייו של המערער, אשר היה מלווה בבנו, והתיר לבן עאטף, לחקור את עד התביעה. מתוך הפרוטוקול ניתן ללמוד כי המערער היה מעורה בנעשה בשעת הדיון, התערב בו, וגם העיד, כשהוא נעזר במכשיר שמיעה. בית המשפט קמא ציין כי בזמן שהעיד המערער, הוא הגיב לשאלות שהופנו אליו, למרות שמכשיר השמיעה שלו היה מונח לפניו. כמו כן, בנו של המערער - עאטף, העיד כעד הגנה מטעמו, למרות שקודם לכן היה נוכח בדיון, וכאמור, סייע למערער בחקירת העדים. בהמשך גם השמיע בנו של המערער את טיעוניו לעניין הכרעת הדין. מכל האמור, עולה כי למערער לא נגרם עיוות דין מכך שלא היה מיוצג. בהליך שלא חייב ייצוג על ידי סניגור, בחר המערער להסתייע בבנו, וכך עשה, כאשר גרסתו וטענותיו נשמעו במלואן בפני בית המשפט קמא. 11. בפני בית המשפט קמא נשמעה עדותו של מר איגור צור, מפקח הבניה מטעם הועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא עמקים. מר צור גילה את בנית הקיר ביום 31/10/05 וצילם אותו באותו מעמד. (תמונות ת/1, ת/2). מר צור העיד כי הוא פגש במערער ובשניים מבניו (אחד מהם עאטף), בבית המגורים שלהם הנמצא דרומית למקום הנראה בתמונות, ושם לקח על עצמו המערער את האחריות לבנית הקיר. המפקח התלווה למערער ובניו לפגישה עם ראש המועצה, כדי לאמת את טענותיהם, אך לפי עדותו ראש המועצה שתק ולא אישר את גרסתם. ביום 02/11/05 הגיע שוב המפקח למקום וצילם את הקיר (ת/4), אשר הפעם להבדיל מביקורו הקודם, כבר הושלמה בנייתו. המפקח רשם על גבי ת/4 את פרטי שיחתו עם עאטף, בנו של המערער, אשר התחייב בפניו לפעול להריסת הקיר המצוי בתוואי דרך מתוכננת. פעולה דומה נעשתה ב - 21/11/05 (ת/5). בעקבות השיחה שהתנהלה ביום זה עם המערער ובנו, אשר טענו כי הקיר נבנה בתמיכת המועצה המקומית וכדי למנוע סחף, עקב תלונות השכן, התלווה המפקח אל אחד מבניו של המערער, לפגישה עם ראש המועצה, אך זה לא אישר את גרסתם. בית המשפט קמא נתן אמון בעדותו של המפקח והעדיפה על פני עדותם של המערער ובנו, אותן כינה "עדות מתחכמת ומתחמקת". המערער העיד כי הוא לא בנה את הקיר וטען כי העביר את כל נכסיו לבניו בשנת 1999. המערער הכחיש כי הוא חתום על ת/8, בקשה מיום 19/11/03 להיתר בנייה, שבה נתבקשה לגליזציה למבנה הסמוך לקיר נשוא כתב האישום. בנו של המערער, סתר את עדותו, והעיד כי הוא עצמו פנה למהנדס שיכין את התוכניות והחתים את אביו על ת/8; הבן אישר גם שהקיר נשוא כתב האישום בנוי על גבול החלקה שאותה סימנו בת/8 כשייכת למערער. 12. התרשמותו של בית המשפט קמא מן העדויות שהובאו בפניו, התחזקה מתוך עיון בת/8 ובת/7, כאשר מת/7 למד כי המערער הציע להשתמש בשטח הסמוך לבנין השייך למערער ובניו כחניה, ולאחר בניית הקיר, משמש אותו אזור ליעוד כפי שהציעו. המערער ובנו אישרו בעדותם כי המבנה הסמוך לקיר שייך לבני המשפחה, וטענו כי איש לא גר בו. בנו של המערער העיד כי לא הוחלט עדיין של מי יהיה המבנה, ולכן הוא שייך לכולם; עם זאת, כאשר נשאל האם נכון שנעשה שימוש מסחרי בחלקו התחתון של המבנה, והחניה משמשת את באי הבנין, הוא התרגז, וסירב להשיב. 13. בית המשפט קמא לא ראה במסמך נ/1 כמסייע לטענות המערער, מה גם שהמערער בחר שלא לזמן עד מטעם המועצה המקומית, כדי שיתמוך בגרסתו כי הקיר נבנה על ידי המועצה, או בברכת המועצה. 14. ככל שטענותיו של המערער מופנות כלפי קביעות שבמהימנות שנעשו על ידי בית המשפט קמא, בפניו נשמעו העדים, אין בסיס להתערבותה של ערכאת הערעור. ההיפך הוא הנכון; על פניו, מול עדותו העקבית של המפקח, נשמעה עדות מתחמקת של עדי ההגנה, שסתרו זה את זה, וניסו לטעון כי מאן דהוא, שלא ידועה זהותו, בנה את הקיר, אף שזה סמוך לבנין שבבעלותם, ולא רחוק מבית מגוריהם, והחניות הסמוכות לקיר התומך משרתות את המבנה הנ"ל. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, כל שכן בקביעת מהימנות של עדים, והמערער לא הצביע על נימוק כלשהו שיצדיק צעד חריג כזה. 15. המסמך נ/1 איננו משפיע כהוא זה על ההכרעה בענייננו. כל שמצויין בו מטעם המועצה המקומית הוא שהקיר התומך בשטח שליד המועצה (אף בהנחה שמדובר באותו קיר), עוזר בשמירה על הניקיון והסדר בכביש הסמוך. כן נאמר במסמך החתום, ככל הנראה, על ידי ראש המועצה המקומית עילוט, (תוארו לא פורט במסמך) כי למועצה קיימת תוכנית פיתוח סמוך למעין וכאשר תתבצע התוכנית, היא תהרוס את הקיר. 16. להודעת הערעור צורף ללא רשות בית המשפט, ובניגוד לדין, מסמך מטעם המועצה המקומית עילוט, אשר לא הוגש לבית משפט קמא, איננו מהווה ראיה ולא ניתן להסתמך עליו, מה גם שמתוכנו עולה שלכל היותר המועצה המקומית נתנה הסכמתה לבניית הקיר, אף שהיא איננה הגורם המוסמך להעניק היתרים כאלו, אך לא בנתה אותו. 17. התוצאה היא, שבפני בית המשפט קמא הובאו ראיות במידה מספקת בכדי לקבוע כי הקיר נבנה על ידי המערער, כפי שהודה בפני המפקח, סמוך למבנה השייך לו ולבני משפחתו, על קרקע שהופקעה לצרכי תוואי כביש מתוכנן, והכל ללא היתר כדין. 18. לאור האמור, הייתי מציעה לחברי לדחות את הערעור על הכרעת הדין ולהותיר על כנה את הרשעת המערער. 19. לא מצאתי גם כל עילה להתערב בגזר הדין. המערער נמצא אחראי לבניית קיר בתוך תוואי דרך מאושרת, במקום המיועד לצומת. בית המשפט קמא נתן משקל לחומרת נסיבות העבירה וההתעלמות מחוקי התכנון והבניה, ואיזן בין האינטרס הציבורי ונסיבותיו של המערער, כאשר הטיל עליו קנס לא גבוה במיוחד. לא מצאתי בגזר הדין חומרה מיוחדת המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור, ולכן הייתי מציעה לדחות את הערעור גם בעניין זה. הלמן אסתר, שופטת כב' השופט זיאד הוואר - אב"ד: מסכים. זיאד הווארי, שופט - אב"ד כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי: מסכימה. גבריאלה (דה -לאו) לוי, שופטת הוחלט אפוא פה אחד כאמור בפסק דינה של כב' השופטת הלמן אסתר. בניהקירותקיר תומך