להלן גזר דין בנושא בניית מבנה בלוקים ללא היתר: גזר דין ביום 8.3.2005 הורשע הנאשם, אחר שמיעת ראיות ומתן הכרעת דין, בעבירות לפי סעיפים 145 (א), 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), בכך שבמהלך חודש יולי 2003 או בסמוך לכך, במקרקעין המצויים בריכוז אבו אלקיען מערבית לדרך יתיר 316 בנ"צ 200280/580552, בנה מבנה עשוי בלוקים בגודל של כ- 225 מ"ר (להלן: "המבנה") ומשתמש בו למגורים, מבלי שניתן לו ההיתר הדרוש לכך, הכל כמפורט בכתב האישום. הנאשם העיד לעניין העונש, וב"כ הצדדים טענו לעונש - כל אחד לשיטתו הוא. עדות הנאשם הנאשם טען בעדותו, כי הוא משתייך לשבט אבולגיעאן המונה כ- 5,000 נפשות וכי אביו נלחם למען מדינת ישראל ואף נפצע במלחמה. הנאשם הינו אח אחד מתוך 27 אחים ואחיות, אשר רובם משכילים וחלקם עובדים כמורים בבתי ספר. הנאשם סיפר על עצמו, כי מזה 3 שנים, הוא מתנדב בלשכת הרווחה בבאר שבע, הוא חבר בעמותה שמקדמת את ערכי השלום והיחסים בין ערבים, הוא מלמד בבית ספר יסודי בחורה ועושה כל מה שביכולתו לעזור לחברה ולמדינה. הנאשם טען, כי הוא המפרנס היחיד של המשפחה המונה 2 מבוגרים ו- 11 ילדים. הנאשם ציין, כי הוא עובד למחייתו כמסגר, מרוויח כ- 4,500 ₪ בחודש, ובנוסף מקבל סך של 1,600 ₪ בחודש, מהמוסד לביטוח לאומי. הנאשם הצהיר על מצב כלכלי קשה וציין שהוא נמצא בחובות גדולים. לעניין בנית המבנה, סיפר הנאשם: "את ביתי בניתי לא כנגד המדינה, אלא כמסלול לילדים שלי ואין לי בית אחר ואין לי אדמה אחרת. . . המדינה לא תזרוק אותי לתהום". לעניין מועד בניית המבנה, יצויין, כי נתווספה גירסה נוספת, מעבר לשלל הגירסאות שניתנו לפני הכרעת הדין, והנאשם טען: "בניתי את הבית הזה כל כמה זמן קצת, החל משנות ה- 70. . .בניתי אותו לאט לאט. שנתיים בלי חלונות. אחר כך עשיתי חלונות, הבניה הייתה שלבים שלבים...". טענות המאשימה ב"כ המאשימה טען כי מדובר במקרה חמור, וכי התנהלות ההליכים בתיק זה לא היתה ראויה, ועוד ביקש לציין כי כל הדיונים שהתקיימו היו בזבוז זמן שיפוטי יקר. לעניין התערבותו של עו"ד הכט טען ב"כ המאשימה, שלא היה כל צורך בכך הואיל ולא הייתה כל פגיעה בזכות הטיעון של הנאשם וכי עו"ד הכט לא פעל כ"ידיד" של בית המשפט, אלא נהג בניגוד לחובתו של עו"ד, שצריך לעזור לבית המשפט, עד כדי כך שעו"ד הכט "חיבל בעבודת בית המשפט". בא כוח המאשימה ציין, כי המבנה מצוי באיזור גלילי, שאין בו תוכנית מפורטת, אין בו שום תוכנית המאפשרת בניה ואין סיכוי להכשיר את המבנה ע"י קבלת היתר בניה. בנסיבות העניין, טען ב"כ המאשימה כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם, ביקש להטיל על הנאשם קנס בגובה המקסימלי של עבירה זו בסך 67,300 ₪, וכן קנס בגין ביצוע עבירה מתמשכת בסכום של 1,300 ₪ בכל יום [ובסכום של 150,000 ₪ נוספים], הטלת כפל אגרה בהתאם לתקנות, צו הריסה דחוי ל - 30 יום, וכן מאסר מותנה למשך 3 חודשים, והתחייבות ע"ס של 200,000 ₪ למשך 3 שנים. עוד ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם הוצאות משפט בגין התנהלות ההליכים בתיק זה, להטיל הוצאות אישיות על בא כוחו של הנאשם, עו"ד הכט, וביקש כי ינתן ביטוי לכל "מה שקרה בדיון הזה, כולל לגבי התנהלותו והתנהגותו של עו"ד הכט". טענות הנאשם ב"כ הנאשם טען כי התנהגותו של ב"כ המאשימה אליו - לא היתה ראויה, וכי כל תפקידו בתיק זה בוצע מטעמים של צדק, ועוד טען רבות לתחושה אותה חש במהלך כל הדיונים שהתקיימו בעניינו של הנאשם, כאילו "באים איתו בחשבון", רק בגלל שהעז לנסות ולעזור לאזרח בלתי מיוצג וציין: "אני גאה שהצלחתי לעמוד במעמסה הנפשית הקשה שתיק זה גרם לי אישית". ב"כ הנאשם ביקש ארכה מעבר ל - 30 יום בעניין צו ההריסה. לעניין הקנס טען בא כוח הנאשם שיש להתחשב בהכנסתו של הנאשם ולא צריך להטיל עליו גזירות שברור שאין שום סיכוי שהוא יכול לעמוד בהן ושהמשמעות שלהן שהוא ישב במעצר ולא יוכל לפרנס את משפחתו. ב"כ הנאשם הפנה גם לסופה שאירעה בחורף 1997 - 1998 לנזקים שנגרמו בעקבותיה ולקורבנות שהסופה נטלה עמה, לרבות שתי גיסותיו של הנאשם. הנאשם סיים את שלב הטיעונים לעונש וטען כי המבנה, איננו בית בודד, אלא מצוי ביחד עם 111 בתים סמוכים. התערבותו של עו"ד הכט בסעיף 25 להכרעת הדין שנתתי ביום 8.3.2005 ציינתי, בין היתר, שלא מצאתי להתייחס לדרך התנהלותו היוצאת דופן של ב"כ הנאשם ועוד קבעתי ש"ייתכן שעניינים אלו יקבלו ביטוי בהחלטה נפרדת". כזכור, במסגרת הדיון שנערך ביום 19.5.2005, בעת שהנאשם לא היה מיוצג, הודה הנאשם בבניית המבנה, ניתנה לו אפשרות לטעון את טענותיו והצדדים הודיעו לבית המשפט, כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה יינתן כנגד המבנה צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק, אשר ביצועו ידחה למשך שנה. בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים ולאחר שסיים להקריא את החלטתו הנ"ל, עו"ד ילון הכט, אשר ישב באולם בהמתנה לדיון אחר, פנה לבית המשפט בהודעה שכביכול נפגעה זכות הטיעון של הנאשם ולאור הדברים שנאמרו ע"י עו"ד הכט ביקש בא כוח המאשימה לחזור בו מההסכמה הדיונית ולהמשיך ולדון בכתב האישום, כפי שהוגש. לאחר שהנאשם התייעץ עם עו"ד הכט, הודיע כי הוא מסכים לבקשה. בעקבות הסכמת הצדדים, ביטלתי את ההחלטה בעניין המרת כתב האישום לבקשה לפי סעיף 212 והתיק נשמע בדרך הרגילה. על אף ששוכנעתי, שהתערבותו זו של עו"ד הכט נעשתה מתוך רצון טוב לעזור לנאשם, הרי שלא ניתן לומר שמדובר בהתערבות הנחשבת בעיני ל"עזרה" לבית המשפט או שעו"ד הכט שימש כ"ידיד" של בית המשפט. לא ניתנה לעו"ד הכט הזדמנות לשוחח עם הנאשם או לעיין במסמכים הרלוונטים, לפני שנעשתה ההתערבות, ועו"ד הכט לא יכול היה, באותה עת, לגבש דיעה מקצועית בשאלה מהו ההליך הנכון עבור הנאשם. מכל מקום ועפ"י מבחן התוצאה, לא ניתן להגיד שמצבו של הנאשם טוב יותר, מאשר היה אילו התיק היה מתברר לפי סעיף 212 לחוק. גם אם נתעלם לצורך העניין מדרך קבלת הייצוג המשפטי וההתערבות הראשונית, כפי שתוארה לעיל, אין ספק שהתנהלותו של עו"ד הכט במהלך כל ההליכים בתיק זה הייתה יוצאת דופן וכללה, בין היתר, אי ציות להחלטות של בית המשפט, אי הגשת יפוי כוח במועד, אי הגשת סיכומים במועד, הפרעות משמעותיות, חוזרות ונשנות במהלך הדיונים, עד כדי כך שבית המשפט נאלץ להטיל על עו"ד הכט הוצאות אישיות, ניהול חקירות נגדיות ארוכות ובחלקן גם מיותרות, בקשה מיותרת לעכב את הדיון לצורך הגשת ערעור על החלטת פסלות [ראה החלטה מיום 6.11.2005], דחיות חוזרות ונשנות וכיוצ"ב. בנסיבות הענין מצאתי להסתפק בהתנצלותו הכנה של עו"ד הכט, שהסביר, כי נהג, כפי שנהג, מתוך תחושה של צדק ושליחות וללא כל כוונת רווח אישי. בכל מקרה, אבקש להדגיש ולהבהיר בצורה חד משמעית, כי בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, התעלמתי מהתנהגותו של עו"ד הכט, שהרי אין מקום "להעניש" את הנאשם בשל עניינים כאלו, שלנאשם אין כל שליטה עליהן. ההכרעה כבר נפסק, לא-אחת, כי עבירות התכנון והבנייה חותרות תחת המרקם התכנוני הנאות, וכי ההשלכה הניכרת של עשיית דין-עצמי בתחום זה - היא הפגיעה בהשלטת החוק. על רקע שכיחות התופעה, נפסק, פעם אחר פעם, כי הייתה זו למכת מדינה של ממש, וכי יש להלחם בנגע פסול זה, שהיה לחזון נפרץ והמהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק לעין השמש, באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. הנאשם הפר בריש גלי את דיני התכנון והבנייה, בדרך של עשיית דין-עצמי, ובניית מבנה רחב מימדים המשמש כבית מגורים. בניה כזו שנעשית, ללא קבלת היתר בניה, באזור גלילי שאין בו תוכנית מפורטת ולא ניתן לקבל היתר בניה, פוגעת, אפוא, הן בערך החברתי שביסוד עבירות התכנון והבניה - ההגנה על המרקם התכנוני, הן בהשלטת הדין בתחום זה והן בשמירת אמון הציבור בשלטון החוק. כאשר הפרת החוק גלויה לעיני כל - וזו טיבה של ההפרה בתחום התכנון והבנייה - היא מכרסמת במלחמת החורמה בעבירות אלה, ואף מעודדת בעקיפין את ביצוען. חמורה השלכת התופעה שבעתיים בתחום עבירות התכנון והבנייה מרחב הנגב בפרט, שבו קיימת, לדאבון הלב, התחושה כי איש הישר בעיניו יעשה. לגבי העונשים המוטלים בעבירות אלה, ניתן לפנות לדברים שנאמרו בע"פ (חיפה) 955/98 - חאלד מחמוד קאסם אלבאש נ' מדינת ישראל תק-מח 99(1), 3114 כדלקמן:- "בניה שלא כדין אינה רק תופעה החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה והשמירה על איכות החיים. תופעה זו נמנית על התופעות הבולטות בפגיעתן בהשלטת החוק: "מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק". עוד נקבע ברע"פ 23/83 פור נגד מדינת ישראל, לח' (1) 534, בעמ' 535, כי:- "מדיניות הענישה, אשר נקבעה על-ידי בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים צווי בית משפט בנושא הבניה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד, שכל עונש הרתעה אחר אין בו כח ההרתעה הדרוש". יוצא איפוא כי בהטלת עונש מאסר, מביעה החברה, את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של אנשים המפירים ברייש גלי את חוק התכנון והבניה. שקלתי את טענות הצדדים, מצד אחד יש להביא לידי ביטוי את האינטרס הציבורי והאינטרסים המוגנים על ידי חוקי התכנון והבנייה ומצד שני, אין להתעלם מן הנסיבות האישיות של הנאשם. מול כל אלה ניצב הנאשם ומבקש כי בית המשפט יטה עימו חסד לנוכח נסיבותיו האישיות, כפי שהובאו לעיל, ולאור כך כי הקדיש את חייו לתרום למען הקהילה והמדינה. דברים אלו מהווים שיקול לקולא. לכך מצטרפת גם העובדה שהנאשם משמש כמפרנס יחידי ולו 11 ילדים. בהתחשב בכל מה שהובא בפני, לרבות בגודלו של המבנה (כ- 225 מ"ר), בכך שמדובר בבית רחב מידות ברמת גימור גבוהה [ראה הצילומים ת/2 ו- ת/3], בשימוש שנעשה במבנה (שימוש של מגורים להבדיל משימוש עסקי למשל), בחומרים מהם נבנה המבנה (בנייה קשיחה מבלוקים), במשך הזמן שהמבנה קיים ללא קבלת היתרים (כ- 3 שנים), בהליכים שהתנהלו עד כה (צו הריסה מנהלי + צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212) ובאמור ע"י ב"כ הצדדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:- 1. 3 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום 15.8.2006, שהנאשם לא יעבור עבירות לפי סעיפים 145, 204, 208 ו- 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965. 2. קנס בסך 50,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01.06.06 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. 3. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק, למעט עבירת שימוש ללא היתר, עד למועד תחילת תוקפו של צו ההריסה שיינתן בסעיף 4 להלן. ההתחייבות תהא למשך שנתיים מהיום ובסכום של 75,000 ₪ ואם היא לא תינתן, בתוך 7 ימים, ייאסר הנאשם למשך 30 ימים. 4. אני מצווה על הנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום. כדי לאפשר לנאשם להתארגן לקראת ההריסה, ניתנת בידו תקופה של שלושה וחצי חודשים, כך שצו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 15.8.2006 בשעה 08:00 בבוקר. אם וכאשר יינתן היתר למבנה, יפקע צו ההריסה שניתן בסעיף זה. במידה והנאשם לא יבצע את צו ההריסה במועד שנקבע לעיל, שהרי שמבלי לפגוע בחובתו של הנאשם לעשות כן, תוסמך הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקומו של הנאשם ולחייב את הנאשם לשאת בעלויות הביצוע. 5. אני רואה מקום להזהיר את הנאשם, כי אם עד ליום 15.8.2006 לא יהא בידו היתר בנייה כדין למבנה נשוא כתב האישום, ולא תינתן לו ארכה נוספת להשגת ההיתר כאמור, הרי שאם לא תבוצע ההריסה הוא עלול להיות מואשם בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי וכי ההתחייבות עליה נדרש לחתום כוללת עבירה זו וכי העונש שעשוי להיות מוטל עליו בגין עבירה זו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליו במסגרת גזר דין זה. 6. מכוח הסמכות שבסעיף 218 לחוק אני מחייב את הנאשם לשלם בתוך 45 ימים, מעת שתומצא לו דרישת תשלום, את הסכום המהווה כפל אגרת בנייה כאילו ניתן ההיתר, בהתחשב בכך שהנאשם זלזל בחוק ובנה ללא היתר ובענייננו חיובו לשלם את האגרה המקורית יגרום לכך שהעבירה תשתלם וכי תשלום אגרה או כפל אגרה אינם בגדר קנס (ראה בעניין זה פסק דינו של הנשיא, כב' השופט י' פלפל ע"פ (באר-שבע) 7097/02 - אלבז קאסם מוחמד נ' מדינת ישראל תק-מח 2002(3), 7194). 7. נציג מטעם המאשימה ימציא עותק מפסק הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן. זכות ערעור בתוך 45 ימים. בניהמבנה