איחור בביצוע צו הריסה

בית המשפט ציין כי הסיבה שבעטייה לא בוצע הצו במועד, הייתה עניינית ומקורה באילוצים מבצעיים של המשטרה, שהפנייה אליה מטעם המשיב נעשתה מבעוד מועד. התקלה הפנים-מערכתית שהביאה לאיחור בהגשת הבקשה לבית-המשפט, אינה מצדיקה תוצאה מרחיקת לכת לפיה צו הריסה לא יבוצע. להלן פסק דין בנושא איחור בביצוע צו הריסה: פסק דין הערעור 1. לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר) בתיק ב"ש 1333/04, מיום 1.4.07, לפיה נתקבלה בקשתו של המשיב, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, להאריך את התקופה לביצועו של צו הריסה מינהלי. מדובר בצו הריסה מינהלי שהוצא עוד ביום 21.1.04, מכוח סמכותו של המשיב לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק), לגבי בניין מגורים בשכונת בית-חנינה בירושלים, אשר מועד ביצועו נדחה במהלך השנים מעת לעת. עם חלוף הזמן ומתוקף הסכמת הצדדים, צומצם הצו רק לשתי הדירות בקומה החמישית של הנכס, ועל-פי החלטה שיפוטית קודמת מניין שלושים הימים לביצועו נדחה ליום 17.1.07. בהחלטתו נושא הערעור דנן נעתר בית-משפט קמא לבקשת המשיב לדחיית מועד הוצאתו לפועל של הצו, ונקבע כי מניין שלושים הימים לביצועו יחל ביום 29.4.07. צו ההריסה המינהלי והשתלשלות ההליכים בעניינו בעבר 2. השתלשלות ההליכים בעניין צו זה, מאז הוצאתו בחודש ינואר 2004 ועד היום, מדגימה את השימוש לרעה בהליכי בית-משפט שעשו הן מי שהקים את הבניין והן המערערים - רוכשי שתיים מהדירות. בהקשר זה אין לי אלא לחזור בתמצית על הרקע העובדתי שנסקר בפסק-הדין שניתן על-ידי ביום 14.1.07 בעניינם של המערערים (ב"ש (י-ם) 9031/07 בע"פ 40024/07), שבו נדחתה בשעתו בקשתם לבטל את הצו או להורות על עיכוב ביצועו. 3. היזם שהקים את הבניין הנדון ניצל את החלטת הביניים שניתנה על-ידי בית-המשפט לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי, שניתנה בראשית שנת 2004 עת היה מדובר בבניין בן קומה אחת, להשלמת מבנה בן חמש קומות. לאחר שבית-משפט קמא (כב' השופט מ' בן עטר) דחה ביום 6.6.04 את בקשתו של היזם, ולאחר דחיית הערעור לבית-המשפט המחוזי (ע"פ 8471/04) כמו גם הבקשה לרשות ערעור לבית-המשפט העליון (רע"פ 6363/04), הגישו המערערים שרכשו שתי דירות בבניין, יחד עם ארבעה רוכשי דירות נוספים, בקשות חוזרות ונשנות לבית-המשפט, מוסכמות בדרך-כלל, לפיהן הריסת כל הבניין תעוכב אם תיהרסנה על-ידי המערערים שתי הדירות שבקומה החמישית-האחרונה בלבד. בקשת המערערים בחודש נובמבר 2006 לבית-משפט קמא לביטול ההחלטה המוסכמת האחרונה נדחתה ביום 20.11.06, וערעורם לבית-משפט זה על ההחלטה נדחה ביום 11.12.06, כאשר נקבע, בהסכמתם, כי מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי יחל ביום 10.1.06, "וזאת נוכח החג המתקרב ולצרכי התארגנות בלבד" (ע"פ 30714/06). בקשת סרק לעכב את צו ההריסה המינהלי הוגשה על-ידי המערערים לבית-משפט קמא ביום 8.1.07, ובדין נדחתה על אתר. בקשה נוספת, שהצטרפה לבקשות הסרק הקודמות, הוגשה לבית-משפט זה במסגרת ערעור לפי סעיף 250 לחוק, ובו עתרו המערערים לביטול החלטתו המקורית של בית-משפט קמא מיום 6.6.04, וביקשו כי צו ההריסה יבוטל או יעוכב. בהחלטתי מיום 14.1.07 (ב"ש 9031/07 בע"פ 40027/07) נדחה הערעור, הן מן הטעם הדיוני של מעשה בית-דין והן לגופו של עניין. בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים לבית-המשפט העליון נדחתה ביום 21.1.07 (רע"פ 532/07). נוכח דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, נקבע כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 17.1.07. בקשת המשיב להארכת המועד 4. ביום 22.2.07, דהיינו כחמישה ימים לאחר תום המועד לביצוע צו ההריסה, הגיש המשיב בקשה לבית-משפט קמא להארכת המועד לביצוע הצו. בבקשה נטען, כי משטרת ישראל הודיעה למשיב, כי משיקולים מבצעיים הנוגעים לאבטחת עבודות הבנייה בשער המוגרבים שבמתחם הכותל המערבי, לא תוכל לסייע לעירייה בביצוע הצו. לבקשה צורף תצהירו של מר ירון אליאס, מתאם הריסות בעיריית ירושלים, אשר הצהיר כי פנה למשטרה עוד ביום 15.1.07 בבקשה לסייע בביצוע הצו. על-פי תצהירו, ביום 12.2.07 השיבו לו נציגי המשטרה, כי אין באפשרותם להעניק את הסיוע בפרק הזמן המבוקש, לנוכח הקצאת מספר רב של שוטרים לאבטחת העבודות בשער המוגרבים. 5. המערערים התנגדו לבקשה להארכת המועד. הם טענו, כי לא הייתה הצדקה לכך שהמשיב ימתין לקבלת תשובה מהמשטרה עד ליום 12.2.07, וכי מכל מקום היה עליו לפנות לבית-המשפט בבקשה להארכת המועד עוד בטרם תחלוף התקופה שנקבעה לביצוע הצו. עוד נטען, כי אף אם לבית-המשפט נתונה הסמכות להאריך את המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי לאחר חלוף מניין שלושים הימים, הרי שהדבר צריך להיעשות אך בנסיבות מיוחדות וחריגות, שאינן קיימות במקרה דנן. 6. בדיון בבקשה העידו מטעם המשיב המצהיר, מר ירון אליאס, אשר בנוסף לאמור בתצהירו ציין כי בתקופת שלושים הימים נעשו במקום סיורים מטעם קבלן ההריסות ששירותיו נשכרו על-ידי העירייה, בוצע ביקור במקום מטעם משטרת ישראל ואף הוצאה פקודה במשטרה שמכוחה תוכנן לבצע את הצו במספר מועדים אפשריים. הוא הוסיף והבהיר, כי משיקולים מבצעיים של המשטרה נדחה המועד מעת לעת, מחמת אילוצי המשטרה לאבטח את העבודות בשער המוגרבים בכוחות מוגברים, עד אשר הודיעה שלא תוכל לסייע בביצוע הצו בתקופה שנקבעה. מטעם המערערים העיד המערער 1, שציין כי פינה את הדירות לצורך ביצוע הריסה ביום 17.1.07, אך חזר להתגורר בנכס לאחר חלוף תקופת שלושים הימים. החלטתו של בית-משפט קמא 7. בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, קבע בית-משפט קמא כי בית-משפט מוסמך להאריך המועד לביצוע של צו הריסה מינהלי, גם כאשר מוגשת הבקשה על-ידי יו"ר ועדת התכנון והבניה לאחר חלוף תקופת שלושים הימים לביצועו של הצו, זאת כאשר קיימים טעמים ענייניים המצדיקים עשות כן. בבואו ליישם את הכלל האמור על נסיבותיו של המקרה דנן, קבע בית-משפט קמא, לאחר שמיעת עדותו של מר אליאס, כי אי-ביצוע הצו במועד לא נבע מרשלנות מצד גורמי העירייה, אלא מתקלה סבירה שנגרמה בשל אילוצי כוח-אדם של המשטרה, שסיועה לביצוע ההריסה היה הכרחי. בית-משפט קמא אימץ את עדותו של מר אליאס, כי היה בקשר טלפוני מתמיד עם גורמים במשטרת ישראל, ואף תיאם עמם מספר מועדים לביצוע הצו, אשר נדחו מעת לעת בשל אילוצים מבצעיים. לפיכך, קבע בית-משפט קמא, כי עד לקבלת הודעת המשטרה ביום 12.2.07, לא הייתה כל רשלנות מצד המבקש בהוצאתו לפועל של צו ההריסה המינהלי. בכל הנוגע לשיהוי של כחמישה ימים, שבין תום מניין שלושים הימים לבין מועד הגשת הבקשה להארכת המועד, ציין בית-משפט קמא כי אכן מדובר היה ב"הזנחת-מה של הטיפול או לחלופין רשלנות". עם זאת, הגיע לכלל מסקנה, כי בהתחשב במכלול הנסיבות, אין בכך כדי להביא לדחיית הבקשה להארכת המועד. בהקשר זה מצא בית-משפט קמא כבלתי אמינה וכלא מבוססת את עדותו של המערער על נזקי ההסתמכות שהוסבו לו, לטענתו, כתוצאה מהגשת הבקשה באיחור של כחמישה ימים. בית-משפט קמא ראה סיבה מוצדקת לאי-ביצוע הצו במועד, זאת נוכח הצורך בקבלת סיוע משטרתי בביצוע הצו והודעת המשטרה למשיב כי לא תוכל לספק סיוע זה עקב אילוצים מבצעיים. בית-המשפט יצא מנקודת הנחה, כי הבקשה הוגשה לבית-המשפט באיחור של חמישה ימים, מחמת רשלנות גרידא, או מתוך עומס עבודה במחלקה המשפטית של עיריית ירושלים. ואולם, גם בהנחה זו מצא מקום להיעתר לבקשה, בהביאו מניין של שיקולים וביניהם: את ההיקף הניכר של הבנייה הבלתי חוקית בנכס; את ההליכים הממושכים הקודמים שבגדרם הוסכם כי רק קומה אחת במבנה תיהרס; את העובדה שמועד ביצוע הצו נקבע לנוכח בקשות קודמות חוזרות ונשנות מטעם המערערים; את הקושי לבצע את הצו במועד, לאור אילוצי המשטרה, שהנה גורם חוץ שסיועו לביצוע הצו חיוני והכרחי; את העובדה שבניית המבנה הושלמה מקומה אחת לחמש קומות אגב הפרת צווים שיפוטיים; את אופן התנהלות המערערים בהליכים קודמים, לרבות העלאת טענות סרק בדבר אי-ידיעתם כביכול על קיומו של הצו; את העובדה שמדובר בבקשה שהוגשה באיחוד של ימים ספורים בלבד; ואת דחיית גרסת המערערים, לפיה העיכוב של כחמישה ימים בהגשת הבקשה הסב להם נזק. כן ציין בית-משפט קמא בשולי החלטתו, כי הביא בחשבון גם את העובדה שלא ניתן כיום להוציא צו הריסה מינהלי חדש, אם לא תינתן הארכה המבוקשת, זאת היות שהבנייה הסתיימה והבניין אף אוכלס, הכל, כאמור, אגב הפרת צווים שיפוטיים. לפיכך, נעתר בית-משפט קמא לבקשה, והורה כי מניין שלושים הימים לביצועו של צו ההריסה המינהלי יחל ביום 29.4.07. תמצית טיעוני הצדדים 8. בטיעוניו בערעור לא חלק ב"כ המערערים על סמכותו של בית-המשפט להאריך המועד לביצועו של צו ההריסה המינהלי אף לאחר חלוף שלושים הימים. ואולם לגרסתו, לא הוצגו טעמים מיוחדים שהצדיקו את אי-ביצוע הצו במועד, כמו גם את הגשת הבקשה להארכת המועד לאחר חלוף כחמישה ימים מתום תקופת שלושים הימים. 9. ב"כ המשיב שבה והעלתה את הטיעונים שהשמיעה בבית-משפט קמא, לפיהם הצו לא בוצע במועד מחמת היעדר יכולת של המשטרה בתקופה האמורה להקצות כוחות שיסייעו לעירייה. היא ציינה, שהודעתה הסופית של המשטרה, כי לא תוכל לבצע את ההריסה בתקופת שלושים הימים נתקבלה רק ביום 12.2.07, והסבירה כי מחמת תקלה חלפו כחמישה ימים בין המועד שבו הועבר התיק ממחלקת הפיקוח על הבנייה למחלקה המשפטית של עיריית ירושלים, לבין המועד שבו הוגשה הבקשה להארכת המועד לבית-המשפט. דיון 10. סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה קובע, כי צו הריסה מינהלי לא יבוצע "אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן החלטה של בית-המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר; ורשאי בית-המשפט להאריך את תקופת שלושים הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן". כבר נפסק, לא אחת, כי בית-המשפט מוסמך להאריך את מועד תחילת ביצועו של צו הריסה מינהלי, אף אם הבקשה מוגשת מחמת תקלה לאחר תום תקופת שלושים הימים, אם כי אין מקום להענות לבקשות מסוג זה על דרך שגרה, ויש לבחון כל מקרה לגופו (רע"פ 710/02 משה דדו ואח' נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה ואח' (לא פורסם)); וזאת על-רקע תכליתו של צו ההריסה המינהלי לשמש כלי יעיל ומיידי לאכיפת דיני התכנון והבנייה, אשר נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח. במסגרת שיקוליו של בית-המשפט, אם להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מינהלי, אף לאחר חלוף תקופת שלושים הימים הקבועים בחוק לביצועו, על בית-המשפט לשקול את כל נסיבות העניין, ולאזן בין האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבנייה ומניעת קביעת עובדה מוגמרת שתפגע במרקם התכנוני, לבין האינטרס האישי של מי שהגיש את הבקשה לביטול הצו. במסגרת השיקולים הרלבנטיים יש להתחשב גם בהתנהגות הבעלים של הנכס או המחזיק בו, כמו גם בתקלות סבירות וצפויות בעניין הוצאתו לפועל של הצו, שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות (רע"פ 351/05 איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (לא פורסם)). בפרשת דדו (רע"פ 710/02 לעיל) אושרה הארכת מועד ביצועו של צו הריסה מינהלי חרף העובדה שמחמת תקלה טכנית לא בוצע הצו בתקופה שנקבעה והבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של כחודשיים; ובעניין איוב (רע"פ 351/05 לעיל) האריך בית-המשפט את התקופה לביצועו של צו ההריסה המינהלי, למרות שהבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של כחמישים יום. 11. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא להאריך את המועד לביצוע הצו, לאחר ששקל את כל נסיבות העניין - הן את הנסיבות שבעטיין נמנע המשיב מלבצע את הצו בתקופת שלושים הימים, הן את התקלה המשרדית שבעטייה הוגשה הבקשה באיחור והן את מכלול נסיבות המקרה, לרבות מעשיהם של מי שהקימו את המבנה והתנהגותם של המערערים. בהחלטתו להיעתר לבקשה להאריך את מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה, חרף הגשת הבקשה באיחור, הביא בית-משפט קמא בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ואיזן באופן ראוי והולם בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של המערערים. הסיבה שבעטייה לא בוצע הצו במועד, הייתה עניינית ומקורה באילוצים מבצעיים של המשטרה, שהפנייה אליה מטעם המשיב נעשתה מבעוד מועד. התקלה הפנים-מערכתית שהביאה לאיחור בהגשת הבקשה לבית-המשפט, אינה מצדיקה תוצאה מרחיקת לכת לפיה צו הריסה לא יבוצע, כשעסקינן בהפרת חוק בוטה של בנייה בהיקף כה נרחב, וכאשר עיכובי הביצוע הממושכים עד היום היו לבקשת המערערים; מה גם, שמדובר בשיהוי של כחמישה ימים בלבד שלא הסב למערערים נזק בלתי מידתי הנובע מהסתמכות כלשהי. 12. על-יסוד האמור לעיל, לא קמה עילה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטתו של בית-משפט קמא להאריך את מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי, ואני מורה, אפוא, על דחיית הערעור. לאור בקשתו החלופית של ב"כ המערערים, לפיה מועד ביצוע הצו יידחה לפרק זמן של כשבועיים, בכדי לאפשר לו לשקול הגשת בקשת רשות ערעור לבית-משפט העליון, אני מורה כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 20.5.07. הריסת מבנהצו הריסהצווים