תביעה לנזקי גוף בגין יריות צה''ל

להלן פסק דין בנושא תביעה לנזקי גוף בגין יריות צה''ל:

פסק דין

1.     התובע, יליד 1987 , תושב הכפר ג'בע-ג'נין , הגיש תביעה לנזקי גוף בגין ארוע מיום 23.4.95 , מועד בו היה כבן 8, בשל כך שנפגע לטענתו מיריית כוחות צה"ל בבטנו .

2.     התביעה הוגשה לבית המשפט כ-7 שנים לאחר הארוע. התובע עצמו, כבן 18 במועד ההוכחות , בחר שלא להעיד בשל כך שאיננו זוכר את הארוע.

3.     לגבי נסיבות הארוע העידו אב התובע ועד נוסף.
4.     העובדות שהוכחו

4.1      אבי התובע טען בתצהירו כי ביום 23.4.95, אחר הצהריים,בעת שהיה התובע ברחוב, מול הכניסה ליד הבית נורה בבטנו על ידי חיילי צה"ל ללא כל התגרות או התפרעות מצידו. (ס' 3 לת / 1 ). אך במהלך חקירתו עלה כי אבי התובע כלל לא היה במקום במועד הארוע. אבי התובע היה בכיכר הכפר המרוחקת מהמקום כ-200 מ'. אבי התובע שמע יריות, הלך לכיוון היריות ונאמר לו שבנו נפצע. אבי התובע לא ראה את היריות עצמן. בתצהירו מציין אבי התובע כי הגיע לבית החולים כשבנו היה כבר בחדר הניתוחים. (ס' 5 לתצהיר ת / 1) ואילו בחקירתו הוא מציין כי הגיע לבית, ראה הרבה אנשים ואת הבן שלו פצוע, אך לא יכול היה לסוע איתו באמבולנס. לאחר שאלה נוספת הוא מתקן שהתובע לא הוסע באמבולנס אלא ברכב פרטי והוא נסע אחריהם ברכבו. (עמ' 8,9, לפרטיכל).

4.2     אבי התובע אישר במהלך חקירתו כי לא ראה את החיילים יורים לכיוון התובע. הוא ציין שהם ירו באופן אקראי לכל הכיוונים. (עמ' 9 לפרטיכל). מכל מקום כלל לא היה נוכח במעמד הארוע, לא ראה היכן עמד בנו ולא ראה את נסיבות הפציעה. עוד ציין אבי התובע כי לאחר שבנו נפצע והוא הגיע למקום ראה את החיילים במרחק של כ-100 מ' מביתו, אך ציין כי בכל יום רואים אותם. (עמ' 9 לפרטיכל).

4.3     אבי התובע טען כי אימו של התובע ואחיו ראו את הארוע, אך אף אחד מהם לא הגיע ליתן עדות. לטענת אבי התובע "לא בקשו מהם". (עמ' 9 לפרטיכל).

4.4     אבי התובע מסביר במהלך חקירתו מה גרם לו לסבור כי התובע נפצע מירי של חיילי צה"ל - "כשבאתי לכיוון הבית, לכיון היריות, ראיתי את הבן שלי פצוע, ואת צה"ל, אז ממי הבן שלי נפצע ?" (עמ' 11 לפרטיכל).

4.5     על הארועים באותו יום הצהיר אבי התובע בתצהירו, כי כוחות הבטחן או משמר הגבול הגיעו בג'יפ ונעצרו ליד בית הספר היסודי לבנות בכפר ג'בע "וכנראה היה ידוי אבנים מקרבת בית הספר הנמצא צפונית לביתנו. חלק מהחיילים ירדו מהג'יפ וחלק נשאר בג'יפ". (ס' 4 לתצהיר ת / 1 ). בית הספר מרוחק מרחק של כ-80 מביתו של התובע, וחשוף מהצד של בית התובע. (עמ' 13 לפרטיכל). בחקירתו נשאל אבי התובע אם לפי ידיעתו היו התפרעויות במקום והוא משיב שכן. לאחר מכן הוא חוזר בו מהמילה "התפרעויות " אבל מאשר שהיה יידוי אבנים. (עמ' 9 לפרטיכל). לאחר מכן גם חוזר בו מהאמירה שהיה יידוי אבנים. אבי התובע נשאל אם נכון שבכפר היו הרבה ארועי אינתיפאדה והוא מתחמק מתשובה בטענה שהוא איננו יודע מה קורה. (עמ' 13 לפרטיכל). אך במקום אחר בחקירתו הוא מאשר כי הוא תמיד מזהיר את ילדיו שלא לצאת במקרים של הפרות סדר ומוסיף "אני אומר להם שיתרחקו מיהודים". (עמ' 14 לפרטיכל). גם לשאלה אם מישהו מבניו היה מעורב אי פעם בארועי אינתיפאדה הוא משיב "אף אחד לא נעצר ולא שאלו עליו". תשובה המדברת בעד עצמה. (עמ' 13 לפרטיכל).

4.6     בהמשך חקירתו מאשר אבי התובע כי לפעמים הילדים באים לשחק אחר הצהריים בככר בית הספר, למרות שלגבי בנו הוא מציין כי הוא נפצע בפתח הבית, זאת לאחר שכבר ידוע שלא היה במעמד. (עמ' 10 , 13 לפרטיכל).

4.7     התביעה הביאה לעדות עד נוסף, מהכפר. העד הינו יליד 1974, וביום הארוע היה כבן 21. העד מציין כי הוא מכיר היטב את משפחת התובע, וכי השדה שלו נמצא במרחק של כ-100 מ' מבית התובע. (עמ' 15 לפרטיכל).

4.8     בתצהיר התובע אשר נערך בשנת 2004 נרשם כי הינו עובד כפועל בנין בכפר ג'בע. (ס' 2 לתצהיר ת / 2). אך בעדותו ציין העד כי רק חודש בשנת 1994 היה פועל, והוא רק עובד אדמה. (עמ' 15 לפרטיכל).

4.9     בעדותו בבית המשפט ציין כי עבד בשדה, המרוחק כ-50 מ' מהכביש. בשנת 2001 מסר העד הודעה (נ / 3) שם אין כל אזכור לכך שעבד בשדה.

4.10     העד ציין בהודעתו כי היה באזור השכונה והגיעו ג'יפים צבאיים השייכים לכוחות הבטחון. "באזור היו מהומות בין השביבה לבין כוחות הבטחון. כוחות הבטחון היו יורים קליעים חיים לעבר השביבה". (נ / 3 ). בחקירתו נשאל העד אם היו מהומות והפרות סדר אך הוא משיב כי לא ראה יידוי אבנים והיה בשדה, ויצא עקב היריות. כשהיו יריות הוא רץ לכוון היריות (עמ' 17 לפרטיכל). העד נשאל מדוע הגיע לטענתו מהשדה למקום היריות כי זה הרי מקום מסוכן והוא השיב כי לא חשב שזה חיילים אלא בעיה בין המשפחות בכפר אך השיב כי איננו יודע אם לאנשים בכפר יש נשק ואם הם יורים. (עמ' 19 לפרטיכל).

4.11     העד ציין כי החיילים עמדו ליד בית הספר וכששמע את היריות החיילים היו ליד בית הספר. ביריות השניות מציין העד שעמד במרחק של כ-30 מ' מהתובע וראה את התובע על האדמה. (עמ' 19 לפרטיכל).

4.12     העד שרטט את מסלול התקדמות החיילים, כאשר בנסיעתם הם חולפים על פני בית התובע, לכדי מרחק של כ-100 או 150 מ' לכיוון בית הספר כך לדבריו. (וראה שרטוט בשולי נ / 2). כשהוא שמע יריות לראשונה, הג'יפ היה ליד בית הספר.

4.13     העד נשאל אם הוא עצמו היה מעורב בפעולות כנגד כוחות הבטחון והוא משיב כי היה אסיר שנתיים וחצי. כשנשאל בגין מה, השיב כי ניתן לבדוק זאת במחשב כוחות הבטחון. (עמ' 20 לפרטיכל).

4.14     הוגשו יומני המבצעים המתייחסים ליום 25.4.95 וליום 26.4.95. ביום 25.4. בשעה 16:10 מופיע רישום -
"לדברי תושב ג'אבה בשם לוטפי מוחמד צלאח מליישה נורו בג'אבה יריות ב-23.4.05 בערך. בעקבות הירי נפצע ילד בן 7, הועבר לבית חולים אלאיתחד בשכם. שם היורה- עומר מחמוד חוסני חאפז ג'ראר מג'בה. הירי נעשה מאקדח והילד נמצא עדיין בבית חולים. בבדיקת נ. ג'נין מול נ. שכם - לא הגיע ילד בן 7 לבית חולים אלחיחד. נ. שכם מתבקשת לבדוק האם הנ"ל הגיע לבית חולים בשכם.".
בשעה 18:25 נרשמה ביומן המבצעים הידיעה הבאה :
"נמסר מנפת ג'נין כי לדברי תושב ג'בע בשם לוטפי מוחמד צלאח מלישה נורו בג'בע יריות ב-23.4. בעקבות היריות נפצע ילד בן 7 הועבר לבי"ח אלתוחד בשכם. שם יורה : עומר מחמוד חוסיסיני חאפז ג'רר מג'בע. הירי נעשה מאקדח. הילד עדיין מאלתיחד.
לבית חולים אלתיחד ב-23/4 בשעה 17:00 פצוע בשם רג'אח אסעד סאלח בן 8 מג'בע ג'נין. לנ"ל חורי כניסה ויציאה בבטן - חוות דעת רופא בית החולים - לא מדובר בירי אלא חדירת חפץ מתכתי - מצבו בינוני. תחקור 19:30."
ביום 26.4 מופיע רישום ביומן המבצעים ליד השעה 13:40 - "בהמשך לדיווח מאתמול על ילד פצוע - בהמשך לתחקור הילד הפצוע בבית החולים, הילד שחק עם אחי בכרם הזיתים, נפל ונכנס לו מוט ברזל לבטן".

4.15     הובא לעדות רופא ד"ר יוסף עבד אל רחמן אשר הינו מנהל המחלקה הכירורגית. העד ציין כי הוא טפל בתובע בשנת 1995. למרות ששחרור התובע מבית החולים היה ביום 28.4.95 נכתבה התעודה (נספח א לתצהיר ת / 1 ) רק ביום 4.5.95. על התעודה אין חותמת בית החולים . נרשם שם "הנ"ל הגיע לבית חולים אל איתחאד בשכם לאחר שנפגע ביריה בבטן". הרופא העיד כי בדרך כלל אין חותמת של בית החולים אלא אם החולה מבקש זאת. לא הוצג מכתב שחרור של החולה מבית החולים. על כך משיב הרופא כי "חלק מהחולים מבקשים מכתב שחרור וחלק מהחולים לא מבקשים". (עמ' 25 לפרטיכל). לשאלת בית המשפט לגבי התיק הרפואי השיב הרופא " נשמר תיק רפואי אבל היו לנו שינויים באותה תקופה . לא כל הניירת וכל התיקים נמצאים במקום". הרופא לא ידע להסביר מדוע אין תעודת שחרור מבית החולים. מכל מקום לא הוצגה כל תעודה רפואית של חדר מיון, טיפול שוטף או סיכום מחלה, לא הוצג כל מסמך מתוך התיק הרפואי המקורי שיש בה כדי להעיד ישירות על אופי הפגיעה ועל האנמנזה.

4.16     התובע חזר לטיפול עקב הדבקויות מעיים בינואר 1997 והיה בטיפול אצל אותו רופא. מאום במסמכים מאותה תקופה לא מציין כי הפגיעה הראשונית היתה מכדור. (נספחים 2-4 לת / 1 ). רק ביולי 2004 , כ-9 שנים לאחר המקרה , נתן הרופא דו"ח המתייחס רטרואקטיבית לפציעה מכדור.
5.     דיון

5.1     נטל הראיה מוטל על התובע. (בענין העדר תחולה לחזקות לפי ס' 38 ו-41 לפקודת הנזיקין ראו ת.א 111/98 (מחוזי חיפה) עבד אלקאדאר מוחמד חזימה נ. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ומדינת ישראל (לא פורסם, צורף לסיכומי הנתבעת).

5.2     על התובע מוטל אף נטל הוכחה מוגבר, בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה. התובע המתין למעלה משש שנים, על מנת להגיש תביעתו. השיהוי ,יש בו כדי להרע את מצב הנתבעת שמנע ממנה לבצע חקירות ובירורים כנדרש בשל חלוף הזמן.

5.3     עולה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

א.      התובע עצמו לא העיד כי לא זכר את הארוע.

ב.     אבי התובע כלל לא היה נוכח בארוע למרות שטען כך מלכתחילה. אבי התובע לא ראה את נסיבות הפגיעה ואין ביכולתו להעיד בענין זה.

ג.     זכרונו של אבי התובע בגד בו. מסתבר כי התובע היה מעורב בארוע בטחוני נוסף ביום 9.4.03, עת שחק ביחד עם אחרים בחפץ שהתפוצץ וגרם לפציעתם. אבי התובע לא זכר זאת, אך נזכר לאחר שהזכירו לו. (עמ' 12 לפרטיכל).

ד.     אבי התובע טען כי אם התובע ואחיו ראו את נסיבות הפגיעה. למרות זאת אף אחד מהם לא הובא לעדות. המנעות מהבאת ראיה אשר עשויה היתה לתרום לגילוי האמת מקימה לחובתו של התובע חזקה שבעובדה לפיה אילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת התובע.

ה.     אבי התובע לא יכול היה לדעת את מקומו של התובע במועד הפגיעה, אם היה זה בסמוך לבית אם לאו.

ו.     עדות העד הנוסף איננה אמינה ומעלה גרסה שהיא נטולת הגיון פנימי ואיננה סבירה.

1.     עד למועד העדות לא נאמר ולו דבר לענין שהייתו של העד בשדה לצורך עבודה האדמה. התצהיר מתייחס לכך שעבודתו היא של פועל בנין. גם ההודעה שנגבתה ממנו איננה מציינת כך.

2.     העד היה באותו מועד בן 21, וניתן להבין מדבריו שהיה פעיל כנגד כוחות הבטחון, (במסגרת זו גם ריצה שנתיים וחצי של מאסר).

3.     שילוב שתי העובדות לעיל קרוב יותר לסבירות כי העד לא ישב בחיבוק ידיים אלא נטל חלק בהתפרעות שהיתה.

4.     אין זה סביר שאדם אשר שומע יריות רץ למקום היריות כשאיננו בתפקיד, ולא משנה מה מקורן.

5.     העד ציין את כיוון ההתקדמות של החיילים אשר חלפו על פני בית התובע וכבר במועד היריות הראשונות היו ליד בית הספר, המרוחק כ80-100 מ' מבית התובע. לפי המפה ששרטט כבר ביריות הראשונות היתה בכך התרחקות מבית התובע ולכן אין סבירות כי ביריות השניות יפגעו בתובע אם הוא אכן סמוך לביתו, כפי שנטען, אלא אם היה בטבורה של ההתפרעות.

ז.     ס' 483 לחוק השיפוט הצבאי תשט"ו 1955 קובע -
483. מסמכים צבאיים אחרים (תיקון: תשכ"ד)
א.     מסמך הנחזה כפקודת קבע או כפקודת שיגרה של יחידת צבא או כפנקס, כיומן או כרישום אחר המתנהל בצבא על פי דין, על פי פקודה צבאית מוסמכת או על פי הנוהג, יכול בית הדין לקבלו כראיה לכאורה על תכנו.

ב.     לא יקבל בית הדין כראיה רישום אחר כאמור בסעיף קטן (א), אם הנאשם דרש שמי שרשמו יעיד בבית הדין ובית הדין סבור כי לשם עשיית משפט צדק רצוי שהרושם יעיד כאמור. העיד הרושם, יהיה הרישום קביל.

ג.     בסעיף זה "פנקס", "יומן" או "רישום אחר המתנהל בצבא" - בין שנערכו בכתב יד ובין שנערכו בדרך הדפסה, שכפול, צילום, כרטיס ניקוב, סרט מגנטי, או באמצעות כל מכשיר מכני, חשמלי או אלקטרוני אחר.

ס' 488 מחיל סעיף זה על כל בתי המשפט במדינה. הכלל הוא איפא קבילותו של מסמך הנחזה על פניו להיות פנקס, יומן או רישום צבאי ופסילתו של מסמך כזה היא החריג. מי שמתנגד לקבילותו צריך להראות טעם מדוע שלא לקבלו. לא הוצג טעם כזה.

על פי יומן המבצעים רשומות שתי גרסאות לפציעה - ירי מחמולה אחרת או חבלה ממוט ברזל במהלך משחק בכרם הזיתים. אין כל רישום על קיומה של פגיעה מירי צה"ל. בשתי הגרסאות המצויינות, אין כל מעורבות לצה"ל.
לחיזוק הנאמר ביומן המבצעים, הן אבי התובע והן העד אשרו בחקירתם כי הם יודעים מיהו מוסר ההודעה מלישה, ומיהו האדם ששמו נמסר כיורה, ג'רר. אבי התובע העיד כי הוא מכיר את שניהם. ג'רר הוא מחמולה אחרת. (עמ' 11 לפרטיכל). גם העד ציין כי הוא מכיר את ג'רר, ולגבי מליאשה ציין כי הוא גדול ממנו בגיל ואיננו מכיר אותו. (עמ'19,20 לפרטיכל).

ח.     לא הוצג כל מסמך רפואי אוטנטי ממועד הטיפול כמו למשל תעודת חדר מיון, רישום מהלך הטיפול בבית החולים, רישום אודות הניתוח שבוצע או תעודת שחרור. כל שהוגש זהו אישור מאוחר לשחרור המתייחס באופן כללי לפציעה מירי. גם מסמכי הניתוח החוזר משנת 97 אין בהם כל התייחסות לפציעה מירי. הרופא שהעיד הינו מנהל המחלקה, כך במועד הארוע וכך גם היום. לא יכולה להיות כל הצדקה שיחד עימו לעדות לא הגיעו כל המסמכים הרלוונטיים שלדבריו מנוהלים בבית החולים, כמו תיק רפואי. גם לגבי מסמכים אלו יש להפעיל את החזקה שבעובדה שיוצרת ההימנעות מלהביא ראיה.

5.4     מאחר והתובע לא הרים את נטל ההוכחה הדרוש, דין התביעה להדחות. אך אמשיך ואציין כי גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי נפגע במהלך ירי של צה"ל, עולה מהנסיבות שהובאו כי אין המדינה אחראית בנזיקין, בשל היות הפעולה פעולה מלחמתית.

5.5     ס' 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מהדינה ) תשי"ב 1952 קבוע כי "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית". פעולה מלחמתית הוגדרה בע"א 6051/92 ג'מאל קאסם בני עודה נ. מדינת ישראל, פד נ"ו (4) 1 בעמ' 8 -
"הצבא מבצע באזורי יהודה, שומרון ועזה "פעולות" שונות היוצרות סיכונים מסוגים שונים. לא כל פעולותיו הן "מלחמתיות". ... לא כן אם סיור צבאי בכפר או בעיר נקלע למצוקה של סכנת חיים או סיכון חמור לגוף בשל ירי עליו וזריקות אבנים ובקבוקי תבערה, וכדי לחלץ את עצמו הוא יורה ופוגע בפלוני. פעולת הירי היא "פעולה מלחמתית", שכן הסיכון שבפעולה זו הוא סיכון מיוחד. בין שני המצבים הקיצונים הללו עשויים להתקיים מצבי ביניים. טול מקרה של יחידה צבאית המסיירת באזור לשם שמירה על הסדר. כל עוד היא מבצעת תפקידי שיטור רגילים, ובגדר סיכונים רגילים של פעולת משטרה, אין לראות בפעולותיה "פעולות לחימה". לא כן אם מגיע שלב של התפרעות, רגימות אבנים ואף ירי, המעמיד את חיילי היחידה בסכנה. במצב דברים זה הפעולה חדלה להיות פעולת שיטור על סיכוניה הרגילים והופכת לפעולת לחימה הכרוכה בסיכונים מיוחדים. "
     
5.6     אבי התובע וכן העד הנוסף התייחסו תחילה לנושא של התפרעות וידוי אבנים. העד מסר מפורשות בהודעה קודמת כי היו מהומות בין השביבה לבין כוחות הבטחון. במהלך חקירתם ניסו לסגת מעובדה זו. במצב דברים מסוג זה יש לראות את הירי כפעולה מלחמתית, גם אם התובע עצמו לא נטל חלק פעיל במהומות.

6.     לסיכום

6.1      התביעה נדחית.

6.2     התובע ישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום של 7500 ₪+ מ.ע.מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מעמד יתומי צה"ל

  2. שירות לאומי לגברים

  3. הורדת פרופיל על עקמת

  4. איסור פרסומות בגלי צה"ל

  5. התיישנות תביעה נגד צה''ל

  6. זכויות אזרחים עובדי צה"ל

  7. אפילפסיה עקב שירות בצה''ל

  8. פטור מארנונה לאלמנות צה"ל

  9. קבלת יומני מבצעים של מג''ב

  10. ניסיון התאבדות בבסיס צה''ל

  11. מימון לימודים לאלמנת צה''ל

  12. פטור מצה"ל מטעמי דת או מצפון

  13. נזקי רכוש במהלך פעילות צה''ל

  14. גרימת נזקים על ידי חיילי צה''ל

  15. אזרחים עובדי צה"ל שנספו במערכה

  16. תביעה לנזקי גוף בגין יריות צה''ל

  17. שירותי דת לחיילי צה"ל שאינם יהודים

  18. תנאים של איש קבע - כמה מרוויחים בקבע

  19. פיצויים לפלסטינים בגין נזקי רכוש שנגרמו ע"י צה"ל

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון