מה הדין במקרה של תאונת עבודה עם מסור חשמלי ? באילו מקרים אפשר לקבל פיצויים על תאונות עבודה עם מסור ? ##(1) מה אומר החוק לגבי תאונות עבודה עם מסור ? ## סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 מורה על גידור כל חלק מסוכן במכונה חשמלית. ”סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה מטיל על המעביד חובה מוחלטת להתקין אמצעי גידור לבטח, במובן זה שעל אמצעי ההגנה לתת ביטחון מלא לעובד הבא במגע עם המכונה המסוכנת". ראו: ע"א 3719/01 אגבריה עבדאללה נ. פקר פלדה בע"מ, (מיום 31.10.02). וראו דברי השופט ד. לוין, בע"א 741/83 גוריון ואח' נ' גבריאל (מיום 19.11.85 ) בעמ' 271: "מחובתו של מעביד להגן על עובדיו מפני סיכונים, המצויים במקום העבודה או בתהליך העבודה. אמנם, אין לדרוש ממנו לנקוט אמצעים כה מרחיקי לכת, שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי, שאינו עולה על הדעת, אך בכל זאת עלול להתהוות. אולם חובה עליו לנקוט אותם האמצעים, שימנעו מהעובד סיכונים אפשריים, ושסביר להניח שללא האמצעים שיינקטו עלולים הסיכונים לגרום לתאונה". תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999 (שבאו במקומן של התקנות מתשמ"ד), יש בהן כדי ללמד על סטנדרט הזהירות הראוי בדבר מתן הדרכה נאותה. ##(2) תאונת עבודעה עם מסור דיסק:## בת"א 13725-09-16 התובע טען כי במסגרת עבודתו בנגרייה, עת עבד על המסור, נהדף לוח העץ לכיוונו בכוח רב וגרם להסטת היד אל המסור ולפגיעה באצבעות כף ידו השמאלית. התובע טען כי תאונת העבודה עם המסור נגרמה עקב העדרו של מגן אשר באופן קבוע לא הותקן על המסור וזאת בניגוד להוראת סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה. הנתבעים טענו כי תאונת המסור ארעה מהסיבה שהתובע לא החזיק חזק בלוח העץ בזמן השימוש במסור. כמו כן, טענו כי לתובע ניסיון רב במקצוע הנגרות בו הוא עובד כ- 50 שנה. נטען כי עבודת הניסור שביצע התובע בזמן התאונה היא עבודה פשוטה רגילה ושגרתית אותה עשה עשרות ומאות פעמים בעבר וניתן לצפות ממנו שיגלה קורטוב של אחריות לביטחונו. בית המשפט פסק כי בנסיבות המקרה כאן עולה המסקנה בדבר חובת זהירות קונקרטית. על המעביד היה לצפות שיתכן אירוע תאונתי אשר יגרום להתרחשות נזק ולפעול למניעתו, באמצעות הרכבת מגן על המסור.לגבי פיקוח מתאים על שיטות העבודה והדרכה ראויה, בית המשפט ציין כי המסור הנו בעל מגן ייעודי, אשר מסיבה לא ברורה - הוסר ממקומו. התקנת המגן הינה גזירת המחוקק. פעולה זו הינה מהאמצעים הסבירים בהם חייב המעסיק לנקוט כדי להגן על עובדיו. חובת הגידור שבדין הנה חובה מוחלטת, שנועדה להגן אף על עובד רשלן. במקרה כאן דובר במסור ממונע בעל דיסק המסתובב במהירות של אלפי סיבובים בדקה ומשמש לחיתוך לוחות עץ. מדובר במכונה מסוכנת ועל המעביד רובצת חובה להגן על עובדיו מהסיכונים הנובעים בהפעלתה של המכונה. בסופו של דבר נפסק כי באי התקנת המגן למסור ו/או בהסרתו , נותר התובע חשוף לסיכון בהפעילו מכונה בלתי-מוגנת לבטח. לעניות דעתי המעביד הפר חובת הזהירות והתרשל במעשיו ובנוסף ומכוח הרציונל העומד בבסיס סעיף 37 הנ"ל לפקודת הבטיחות בעבודה, אף הפר המעביד חובה חקוקה, משנמנע מהתקנת המגן על המסור. ##(3) תאונת עבודה עם מסור - פציעה קשה ביד:## בת.א. (באר שבע) 17/93 הנ"ל עסק התובע בניסור אלומיניום באמצעות מכונת ניסור המפעילה להב מסתובב, כאשר ההפעלה מתבצעת על ידי הורדת הלהב המסתובב כלפי מטה באמצעות ידית אחיזה. העובד סיים לחתוך צינור אלומיניום לשניים וביקש למדוד את אורכו המדויק של חלק שנותר תפוס במלחציים ולא הפסיק פעולת המשור. בזמן המדידה נתפס שרוול חולצתו בלהב המסתובב ונחבל קשות בידו. כבוד השופט א. ריבלין, הגיע למסקנה, כי העובד לא קיבל הדרכה נאותה, כאשר החל בעבודתו יומיים בלבד בטרם התאונה עם מסור חשמלי, וכי למכונת הניסור לא היה מגן בטוח, והעמיד את אשמו התורם של העובד על 20%. ##(4) תאונת עבודה בגלל נהלי עבודה "לא בטיחותיים" עם מסור:## בת"א 61453-11-16 התובע נפגע בתאונת עבודה עם מסור והגיש תביעת נזיקין לקבלת פיצויים במסגרתה טען כי שיטת העבודה עם המסור, שהיתה נהוגה, היתה מסוכנת. בית המשפט ציין כי העובדה שמסגר-רתך מיומן כמו התובע יכול היה לעבוד כך לאורך תקופה, וכך גם אחרים כמותו, מבלי שנפגעו , אין פירושה שמותר וצריך לעבוד כך. זאת אף שהתובע היה מודע לסיכון אך הורגל לעבוד כך, ולאור מיומנותו הצליח לעשות כן פעמים רבות עד שהתממש הסיכון האינהרנטי הגלום בצורת עבודה רשלנית זו, והוא נפגע. כמובן שעומדת לפניו הברירה לעבוד לאט יותר, בדרך הבטיחותית. לאשורה, קשה להלום שהמעביד אכן לא היה מודע כל התקופה לאופן הלא בטיחותי בו עובדים המסגרים-רתכים ביצור הקמינים. לאשורה קל למדי לאכוף נהלי העבודה, ונדרש רק להיות נכון לשלם המחיר הכלכלי של הפחתת התפוקה או העסקת עוד עובדים, במקום להעמיד העובדים בפני אילוצים לא סבירים הכרוכים בשיטת עבודה עם סיכון מוגבר בעליל, גם אם לאושרנו מתממשים סיכונים מעין אלה רק פעם בכמה שנים. לא מדובר על כלל בטיחות לא הגיוני או לא אינטואיטיבי. מדובר בשיטת עבודה מסוכנת בעליל במדרגת סיכון הנהירה גם להדיוטות. לא נדרשת עדותו של מומחה בטיחות לשם קביעה זו. אשר לכפפות בד בית המשפט לא ראה רלבנטיות לאספקתן או אי אספקתן בנסיבות המקרה. מדובר על מסור דיסק חשמלי שפגע ביד. כפפת בד אינה בגדר שריון, ולא היא שתמנע פגיעה מעין זו. במובן מסוים , אם כבר עובדים באופן הלא בטיחותי בו עבד התובע כשנפגע, ואשר נהג במקום עבודתו, עשויה היא אף להגביר הסיכון בשל הפחתת התחושתיות והרגישות בידיים: היד האוחזת באובייקט הניסור והיד האוחזת במסור. עוד נפסק כי קשה להלום ש"ברירה" זו הנה ברירה של אמת, כאשר יתר העובדים יספיקו יותר, והתובע יתבלט עד מהרה לרעה מבחינת תפוקתו. מקום בו לא אכף המעביד נוהלי העבודה הבטיחותיים שהוא עצמו מצהיר עליהם, ולא וידא ולו מדגמית שעובדיו עובדים לפיהם, הרי שהתרשל. משעה שמדובר היה בסוג של "משטר נוהג" לא בטיחותי במקום העבודה, והברירה שעמדה לרשות התובע לעבוד עם מלחציים, לא היתה כאמור ראלית (במבט רוחב, לא במקרה זה או אחר, והרי לא ידוע אימתי יתממש הסיכון הצפוי בסוגו כסיכון מוגבר), הרי שאין מקום להטלת אשם תורם. כל יסודות עוולת הרשלנות מתקיימים: חובת הזהירות המושגית המוגברת המוטלת על המעביד שחובתו לאכוף שיטת עבודה בטיחותית ולוודא שאין עובדים בדרך לא מסוכנת , הפרת חובת הזהירות הקונקרטית בהתרשלות על דרך אי הנחלה ואכיפה של משטר עבודה בטיחותי, ואף עצימת עיניים והיתר בשתיקה לדרך העבודה המסוכנת אך "היעילה" יותר, נזק, וקשר סבתי עובדתי במבחן הגורם שאין בלתו בין ההתרשלות לבין הנזק. אף הסיבתיות המשפטית מתקיימת כאשר הסיכון שהתממש – פגיעה של המסור ביד האוחזת באובייקט - צפוי במובהק בסוגו , כסיכון מוגבר . כאמור הצפיות מתקיימת, טכנית ונורמטיבית. מדובר על סכנה לא רגילה, אך צפויה בסוגה. בסופו של דבר קבע בית המשפט שהנתבעת חבה בפיצויו של התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. ##(5) תאונת עבודה עם מסור חשמלי - אי הגשת צילום וידאו של התאונה:## בת"א 9890-10-09 התובע נפגע בתאונת עבודה שארעה , לטענתו, כתוצאה משימוש במסור חשמלי. התאונה ארעה עת נתבקש התובע ע"י מנהלו הישיר אצל המעביד לבצע עבודות ניסור חריצים בחתיכות עץ במ מדים קטנים על מסור חשמלי ללא מיגון. המעביד לא ראה לנכון להמציא את סרט התאונה לבית המשפט ולא הוכיח כי זה אינו ברשותו, דבר שהיה בו כדי לחזק את גרסת התובע. יש לזקוף זאת לחובת המעביד. המעביד בעדותו אישר כי שיטת העבודה בה עבד התובע בעת התאונה לביצוע החריצים הייתה מסוכנת. המעביד בחר שלא להעיד עדים מהותיים ומרכזיים שהיו יכולים להאיר את שיטת העבודה בנגריה בנושא הבטיחות, וכן על העובדה כי המסורים החשמליים בנגרייה היו ממוגנים כטענתו- כך למשל, לא הגיע למתן עדות מנהל העבודה ומנהלו הישיר של התובע והסתפק בהודעה כי לא עלה בידו לזמנו לישיבת הוכחות. מעדותו עלה כי לא השתמש בכפפות וכי הוא "לא מכיר כפפות ולכן לא יודע ממה הן עשויות". יחד עם זאת אישר כי הוא יודע שהכפפות לא היו יכולות להועיל לו במקרה של פגיעה מהמסור. גם כאשר עמד המעביד בכל החובות הנ"ל עליו לפקח ולוודא כי שיטות העבודה נקלטות ומוטמעות בקרב עובדיו (ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225). ביתהמשפט ציין כי מעיון בהלכה הפסוקה ניכר כי החובות הנ"ל חלות אף בעניינם של נגרים מקצועיים וותיקים שנפצעו במהלך עבודתם ממסור לא מגודר. כך יוחס משקל רב לחובות ההדרכה, הבטיחות וההטמעה, בייחוד כאשר עמד המעביד בחובה החקוקה לספק גידור אולם מאחר והגידור היה ניתן לפירוק- הנגרים עבדו באופן לא בטוח והסירו אותו או נמנעו מהרכבתו (הלכת אמסלם לעיל; ת"א (מח' נצרת) 1083/91 רודה נ' קבוץ שמיר (ניתן ביום: 14.5.96); ת"א 131699/98 אביסרור נ' אגמי). בית המשפט הוסיף כי המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו. עם זאת, כמובן, לעיתים נותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה. קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72). מנגד, לא ניתן להתעלם מתופעה בה נגרים עובדים ללא גידור (בין שלא סופק מלכתחילה ובין שסופק והוסר). תופעה זו יוצרת סיכון שאינו רגיל ומכל מקום, סיכון שעל המעביד לחזות את התממשותו. התרשלות המעביד היא למעשה הפרת חובת הזהירות הקונקרטית. בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן פירט התובע את המעשים והמחדלים אותם הוא מייחס למעבידו ואשר משקפים לשיטתו את התרשלותו כלפיו. בית המשפט פסק בסופו של דבר כי התובע ככל הנראה לא הודרך כראוי באשר לשימוש במסור העדין יותר ו/או באשר לסיכון הנלווה בשימוש במכונה המסיבית וכפועל יוצא לא הושם דגש על הליך ההטמעה של שיטת עבודה בטוחה ומוגנת. ##(6) עובד שלא קיבל הדרכה כיצד לעבוד עם מסור חשמלי:## בת.א. (ירושלים) 529/94 הנ"ל ניגש התובע, שעסק בעבודות אלומיניום במפעל של אביו, לנגריה הסמוכה למפעל על מנת לחתוך חתיכות עץ קטנות לצורך עבודתו. את החיתוך ביצע באמצעות משור חשמלי מסוג "פנדל". במהלך החיתוך נתפסה כף ידו השמאלית של התובע בלהב המשור ונגרם לו נזק קשה בידו. כבוד השופטת י' צור, קבעה כי הנתבעים לא סיפקו לתובע מכשיר עבודה בטוח ולא הדריכוהו כיצד להשתמש במשור בצורה בטוחה, על אף שעבד במפעל כשנה לפני התאונה עם מסור חשמלי, והעמידה את אשמו התורם של העובד על 15%. ##(7) תאונת עבודה עם מסור חשמלי ללא שימוש במשקפי מגן:## בת"א 7160-03-14 התובע נדרש במסגרת עבודתו לבצע עבודות חיתוך לוחות עץ באמצעות מסור חשמלי, כאשר במהלך פעולת החיתוך, ניתזו לעבר פניו שביבי עץ, והתובע אשר היה ללא משקפי מגן, הרים את ידו השמאלית על מנת לסוכך על עיניו, וידו נפגעה מרצועת המסור החשמלי. בית המשפט ציין כי במקרה זה קמה חובת זהירות קונקרטית מצד המעביד ונראה כי תהליך חיתוך לוחות העץ מכיל סיכון אינהרנטי לאור קיומו של מסור חשמלי בו טמון סיכון מהותי, ובהקשר זה גם אם הלהב מוגן, עדיין מחובת המעביד לספק משקפי מגן ולאכוף באופן דווקני את השימוש במשקפי מגן בעת חיתוך עץ, גם בדרך של הטלת סנקציות משמעתיות על עובדים אשר מפרים את ההנחיה. אמנם, התובע לא יצר את הסיכון שכן התנהל בעבודתו לפי השגרה המתנהלת במקום העבודה, אולם אופן ההתנהלות לא היה זר לתובע; ניתן לצפות, מעובד ותיק ומנוסה, אשר משך שנים רבות עוסק בתחום ה נגרות, שיהא מודע לסיכונים הקיימים בסביבת העבודה של נגריה, אחד מהם, הינו שימוש נאות, נכון ומוגן במסור חשמלי. בית המשפט פסק כי המעביד הוא בעל האמצעים למנוע או למזער את הסיכון הכרוך בעבודה, ועליו לשמור על תנאי עבודה בטיחותיים ומתן הדרכה הולמת לעובדיו, "אין זה סביר לצפות מעובד שיטול יוזמה להבטחת קיום אמצעי זהירות ,זוהי חובתו של המעביד להבטיח קיום שיטת עבודה בטוחה, להזהיר את העובד מסיכונים בלתי צפויים ולהדריכו כיצד עליו להבטיח את עצמו בצורה אופטימלית מפני פגיעה ##(8) אשם תורם בתאונות עבודה עם מסור:## גישת בית המשפט היא כי בעניינם של נגרים הנמנעים מלעבוד עם מיגון למסור גם כאשר זה סופק להם- הוטל אשם תורם של עשרות אחוזים. על פי עמדת הפסיקה, לפיה במצבים בהם העדיף העובד את צרכי מעבידו על חשבון השמירה על בטחונו האישי, יש להמעיט בהטלת אשם תורם על העובד, ראו: ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד יט(3) 205 (1965); ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 (1982); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 (1988). ##(9) תאונת עבודה עם מסור ללא מגן בטיחות:## בת.א. (נצרת) 1083/91 רודה נ' קיבוץ שמיר, תק-מח 96 (2) 1345, נפגע התובע בידו בעת עבודתו במשור בנגריה, כאשר בעת האירוע לא היה מותקן על המסור מגן הבטיחות, אשר הורד על ידי העובדים בידיעה ובהסכמת המנהל זמן קצר לאחר הרכבתו. כבוד השופט א' אסא, בהגיעו למסקנה כי אחריות המעביד מבוססת על מחדלים עובדתיים ועל הפר חובות שבחוק ואילו אחריות העובד היא בעיקרה עובדתית, קבע אשם עצמי תורם של העובד בשעור של 33.3%. ##(10) להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה עם מסור לחיתוך לוחות עץ:## א. רקע עובדתי 1. התובע, יליד 2.3.61, מתגורר בכפר ג'ת הגלילית, נשוי ואב לחמישה ילדים. הנתבעת מס' 1 הינה חברה פרטית שעיקר עיסוקיה בתחום האלומיניום וביום 17.8.95 החל התובע לעבוד במפעלה כנגר. הנתבעת מס' 2 היא חברת ביטוח ובזמנים הרלבנטיים לתביעה ביטחה את הנתבעת מס' 1 בפוליסה לביטוח חבות מעבידים. ביום 10.11.95, כשלושה חודשים לאחר תחילת עבודתו אצל הנתבעת, שעה שעבד בסמוך למסור לחיתוך לוחות עץ, החליק התובע על חומרי פסולת שהיו על הרצפה שליד המסור ומעד. בעודו מושיט את ידיו לצדדים בתנועה אינסטנקטיבית למנוע נפילה, פגעה ידו הימנית במסור שעדיין הסתובב, וכף ידו הימנית נקטעה. 2. התובע נפגע ממסור המכונה פנדל, דגם LE WALT 1600 המתואר בתמונות ת1/ ו-נ1/. המסור האמור מוצב על שולחן עליו מתבצעת עבודת החיתוך של לוחות עץ. על השולחן מורכב דיסק המסור שנע על זרוע בתנועה הלוך וחזור לרוחבו של השולחן, כאשר הנעתו נעשית ידנית בעזרת ידית שבחלקו העליון. כאשר הדיסק נע, חלקו התחתון נמצא בחריץ שלרוחב שולחן החיתוך. הפעלת הדיסק בתנועה סיבובית נעשית ע"י לחיצה על כפתור הנמצא בחלקה העליון של ידית המסור. הפסקת הלחיצה על הכפתור גורמת לעצירת הדיסק אך זה ממשיך את תנופתו מכוח האינרציה עוד כדקה ומחציתה, עד עצירה מוחלטת. על גבי ת1/ רשומים בכתב ידו של התובע אלו חלקים לא היו במכונה במועד הרלבנטי. לא נסתרה טענת התובע כי זוית המסור המופיעה בתמונה נ2/ היתה שונה והמסור שעבד עליו היה חותך רק "ישר ולא היה צריך זויות... עבודתי היתה רק לחתוך בצורה ישרה" (עמ' 35 לפרוטוקול). 3. לטענת התובע, ביום תאונת עבודה עם מסור, יום שישי בשבוע, זומן לעבוד ע"י הנתבעת במחלקת "אלקובונד" לגיבוי ותגבור. הוא ביקש אישור ממנהל העבודה - רמי - להמשיך בעבודה בנגריה, שהחל בה יום קודם, של ניסור קרשי עץ בעזרת המסור החשמלי. תאונת עבודה עם מסור ארעה בעת שעבד על המסור. לטענתו, החליט להביא עוד חומר גלם (קרשים) ולשם כך הפסיק ללחוץ על לחצן ההפעלה שעל ידית המסור ופנה להביא קרשים. בעת שעבר בסמוך למסור, החליק על הרצפה שליד המסור שהיתה עליה פסולת. הוא הושיט ידיו לצדדים על מנת למנוע הנפילה ואז פגעה ידו הימנית במסור וזה קטע את כף ידו. הנתבעת שוללת את תאור נסיבות תאונת עבודה עם מסור ועמדתה שביום תאונת עבודה עם מסור התבקש התובע לעבוד במחלקה אחרת ולא בנגריית המפעל ואכן כך היה. אולם, לאחר הפסקת ארוחת הבוקר פנה התובע לנגריה מיוזמתו, על דעת עצמו, "מאחורי גבו" של המעביד ובניגוד להוראות מפורשות של המעביד. הוא הפעיל את המסור, לבדו ועל דעת עצמו, ותוך כדי פעולת המסור נפגעה ידו, בשעה שקרב אותה לדיסק החיתוך במטרה לסלק מסביבתו חפיסת עץ. עמדתה זו של הנתבעת לא הוכחה כלל ולא הובאו על ידה ראיות. בהחלטתי מיום 21.12.99 דחיתי בקשת ב"כ הנתבעת לאפשר העדת העדים מטעמה ללא תצהירי עדות ראשית מהנימוקים שפורטו בהחלטתי. עדותם של עדים אחרים שהעידו מטעמה, אינה קשורה לגירסה שתוארה בכתב ההגנה, ואין ללמוד על מקצת גירסתה של הנתבעת גם מתשובות שמסר והתובע ועדיו בחקירתם הנגדית. 4. עדותו של התובע היתה כנה ומהימנה ובאופן כללי עשה עלי רושם אמין כשתאר את אירועי תאונת עבודה עם מסור והשפעתה אח"כ על מהלך חייו. התובע שלל באופן חד משמעי כי פנה לנגריה מיוזמתו וכאילו למטרותיו האישיות. הוא אישר כי נדרש להגיע לעבוד ביום שישי על מנת לעבוד במחלקת האלקובונד, אך בכלל לא עבד במחלקה זו, כי קיבל אישור ממנהל העבודה להשלים את העבודה אותה רצה לסיים בנגריה (עמ' 25 לפרוטוקול). לדבריו, העבודה שנדרש להשלים היתה חיתוך סרגלי עץ, ואותה קיבל ממנהל עבודה אחר בשם גבי. לכן משהוזמן לעבוד ביום שישי במחלקת האלקובונד ביקש רשות מרמי לגמור את העבודה אותה התחיל בנגריה. התובע אישר כי מאז התחלת עבודתו אצל הנתבעת כ3- חודשים לפני תאונת עבודה עם מסור, עבד על המסור ממנו נפגע. לדבריו לא נדרש לנקות את שטח הרצפה מסביב למסור כי היו עובדים מיוחדים שבאו לנקות את המקום, ולעיתים היה מעיר למעבידתו שלא ניקו טוב (עמ' 26 לפרוטוקול). התובע סיפר כי במהלך ההפעלה של המסור, וגם כאשר מפסיקים הפעולה המסור חוזר למקומו באופן שהדיסק שחותך את העץ, בולט החוצה ואין לו מגן, כפי שגם נגלה בתמונה נ3/. התובע אישר כי רוחב השולחן עליו נמצא המסור הוא כחצי מטר ולכן כאשר החליק וידו פגעה במסור, נכרתה ידו מהלהב הגלוי והבלתי מוגן. העד סרגיי זנקביץ', שעבד אצל הנתבעת במועד הרלבנטי, סיפר שהעובדים שמעו צעקות וראו את התובע רץ לקראתם למחלקת האלקובונד הצמודה לנגריה. לדבריו, מצא ליד המסור את חלק היד שנקטע והכניס אותה לשקית עם קרח (עמ' 42 לפרוטוקול). התמונה נ1/ שצולמה ע"י יעקב ברנט מטעם הנתבעת אינה רלבנטית, כי במקום שהעד יצלם את המסור הרלבנטי לתאונה במחסני או במפעל הנתבעת, נשלח ע"י היבואן לאתר בניה כלשהו לראות מסור דומה. בדו"ח משרד העבודה והרווחה, שהוגש כחלק מתיק המוצגים של התובע, רשם המפקח כי למסור המתקרב בתנועתו על הזרוע המובילה לכיוון המפעיל - אין מעצור, הגישה אל המפסק הראשי של המסור המותקן על הקיר הסמוך קשה ולדעתו היתה מטעם הנתבעת "התייחסות שטחית לפתרון הפעלה בטיחותית של מסור חיתוך (הרכבת מנעול לא מתאים)..." וגם "הפעלת מסור פנדל ללא התקן נגד רתיעה שהוא גם התקן בטיחותי ואי התקנת מעצור במסלול המסור". ב. שאלת האחריות 5. כל אחד מהצדדים, דבק בגרסתו כפי שהוצגה לעיל, גזר ממנה את המסקנות המתבקשות לעניין שאלת האחריות. לטענת התובע, התרשלה הנתבעת במכלול הגורמים הישירים לתאונה - סביבת העבודה, המסור הבלתי ממוגן שאיפשר חדירת יד פנימה, אל להב המסור, גם כתוצאה מתנועה מקרית ולכן אחריותה לתאונה בלעדית. התובע מוסיף כי לא ניתן להצביע על כל רשלנות תורמת מצדו. הוא פעל לפי ההוראות וההדרכה שקיבל, הלך להביא קרשים לעבודה בעבור אינטרס הנתבעת והחליק בשל הפסולת שעל הרצפה. לא ניתן לבקרו על כך שהושיט ידיו לצדדים, משום שזוהי פעולה אינסטנקטיבית שבאה כדי למנוע נפילה ואין לצפות ממנו שינהג אחרת. ב"כ התובע בסיכומיו מבקש להדגיש כי לאחר תאונת עבודה עם מסור הותקן מגן במסור וכי נסיון הנתבעת להצביע על נסיבות אירוע אחרות מתיאור התובע, אינו מבטל את העובדה הבסיסית שהמסור לא מוגן וסביבת העבודה לא היתה ראויה ומתאימה לעבודה ליד מסור והם הגורם הבלעדי לאירוע תאונת עבודה עם מסור. 6. ב"כ הנתבעת טוען שהתובע תרם תרומה מכרעת לאירוע תאונת עבודה עם מסור שכן היה מצוי במקום בו אסור היה לו להימצא במועדים הרלבנטיים, הפעיל את המסור בניגוד להוראות המעביד וקרב ידו לדיסק המסור שלא בהתאם להוראות הבטיחות. נטען כי התובע היה במועדים הרלבנטיים הנגר היחיד שהועסק בשירות הנתבעת וכחלק מתפקידו היה עליו לדאוג לניקיון השטח. לפיכך, אפילו נקבל את גרסת התובע לפיה החליק בגלל שהרצפה בסביבת המסור היתה מלאת פסולת, הרי שהוא תרם תרומה מכרעת לפגיעה בכך שלא דאג לניקיון האזור בו עבד. נטען שגם אם נניח שהניקוי היה מתפקידם של אחרים, כטענת התובע, הרי שהוא ידע היטב שבאותו יום שישי, מועד תאונת עבודה עם מסור, אותם אחרים לא נמצאו בנגריה ואף מנהלו הישיר - גבי - לא יכול היה להורות לו לנקות שכן לא היה במפעל באותו יום ולא ידע שהתובע נפנה לעסוק בעבודה אחרת זולת זו לשמה זימנו אותו, היינו תגבור במחלקת האלקובונד. לטענת ב"כ הנתבעת גם המפקח מטעם משרד העבודה דחה את גירסת התובע כי לדעתו ארעה תאונת עבודה עם מסור כאשר התובע אחז בידית ההפעלה של המסור, לחץ על כפתור ההפעלה בידו השמאלית והכניס את ידו הימנית מתחת לידו השמאלית כדי להרחיק את חלקי הלוח שנוסרו וכך נפגעה ידו הימנית מחלקו התחתון של המסור וכף היד נכרתה. לטענת ב"כ הנתבעת מאחר ודו"ח המפקח הוגש ע"י התובע עצמו כראיה במסגרת תיק מוצגיו, והוא לא הזמין אותו כלל לחקירה, אין התובע רשאי לכפור באמור בדו"ח זה ועדותו של התובע, שהיתה עדות יחידה של בעל דין, שאין לה כל סיוע של עדות אחרת, נשללת במהותה בדו"ח המפקח שהוא אוביקטיבי, מקצועי ובחן את הדברים תוך השוואה בין גירסת התובע למימצאים שהיו בשטח. 7. אכן, דו"ח המפקח מטעם משרד העבודה הוגש כחלק ממוצגיו של התובע בתיק המוצגים אך אין אני מקבלת את כל האמור בדו"ח אלא רק חלק מהדברים שנרשמו שם, במיוחד באשר לצורת הפעלת המסור והתייחסותו של המפקח להימנעות הנתבעת משמירה והקפדה על כללי מיגונו. דוגמא לטעות בולטת שנפלה בדו"ח המפקח הינה דעתו כי התובע הוא שמאלי ולכן פרט באריכות, עפ"י עמדתו זו, את מסקנתו שאירוע תאונת עבודה עם מסור לא מתיישב עם גירסת התובע. לטעמי, נושא ידו התפקודית של התובע, ואם הוא שמאלי או ימני, חלקו ענין שברפואה, כפי שמצא ביטוי בדוחות המל"ל וחוות הדעת הרפואיות, חלקו גובש בעדותו של התובע שהעיד שהוא ימני וכן התמונות ת2/ ו-ת3/ בהן נראה התובע משתמש בידו הימנית כיד הדומיננטית וגם מנגן במנדולינה. אני סבורה שהמפקח לא גילה אוביקטיביות כלפי התובע בקובעו כי "הנפגע הוא בעל השכלה ונסיון המחייבים אותו לדעת את מהלכי העבודה ואת מדעי הבטיחות בעבודה במכונות שונות". או ברושמו שהתובע "עובד מקצועי ותיק ומנוסה שיש לצפות שהכנת מקום העבודה וביצוע העבודה יהיו תואמים לנוהלי הבטיחות". בעיני, נמצאת מסקנה זו כללית וסתמית ואינה מתאימה לעובדות נשוא הדיון שכן התובע עבד אצל הנתבעת כשלושה חודשים, הוא לא נדרש לנקות את אתר המסור, חובה שהיתה מוטלת על עובדי נקיון מיוחדים, היה ימני ועבד ליד מכונה מסוכנת ובלתי מוגנת. אי לכך רשלנותה של הנתבעת לאירוע תאונת עבודה עם מסור בלעדית ואין לייחס לתובע רשלנות תורמת. ג. גובה הנזק בסיכומים שהוגשו ע"י ב"כ התובע הגיע בחישוביו לנזק שסכומו 4,343,335 ש"ח לפני ניכוי תקבולי המל"ל בעוד שב"כ הנתבעת הגיע בסיכומיו לחישוב נזק בסך 1,274,264 ש"ח והציע לאחר ניכוי המל"ל לפיצוי בסך 2,417 ש"ח. 8. הנכות הרפואית מיד עם קרות תאונת עבודה עם מסור הובהל התובע לביה"ח "רמב"ם" שם אובחנה קטיעה טרנסמטקרפלית של יד ימין. בשל מצבו הקשה הועבר לביה"ח "תל-השומר" שם נותח התובע, כף ידו אוחתה והושתלו מחדש כל חמש האצבעות שנקטעו. התובע שוחרר מביה"ח ביום 14.11.95 כשידו מקובעת בגבס. התובע עבר טיפולים פיזיותרפיים במשך כשנה וחצי וכן ריפוי בעיסוק. בחודשים יוני ונובמבר 1996 עבר התובע שני ניתוחים נוספים בניסיון לשחרור הפרקים והגידים בכף היד, אולם עקב הנזקים הקשים שנגרמו לכף ידו, הניתוחים לא הועילו וכף ידו נותרה מחוסרת תנועה. 9. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע תקופות אי כושר מוחלט עד סוף אפריל 97'. ביום 1.5.97 קבעה לו הועדה הרפואית של המל"ל נכות צמיתה בשעור 55%. תקנה 15 הופעלה על-ידה במלואה וכך הועמדה נכותו בשיעור של 83% לצמיתות. 10. פרופ' אנגל מומחה לכירורגית כף היד, נתן חוות דעת לבקשת התובע. הוא בדק אותו ביום 12 באפריל 97', קבע כי ידו הדומיננטית היא הימנית וכי לא העביר דומיננטיות ליד שמאל. כן קבע כי מדובר ביד שמבחינה פיזיולוגית הינה דמוית קטיעה דרך שורש כף היד וכי חישוב אחוזי אחוזי נכות אם יבוצעו בשל הפגיעות העצביות, הגדיות והפרקיות בכל אצבע בנפרד יעברו בהרבה את הנכות שהיתה נפסקת בשל מצב דמוי קטיעה. פרופ' אנגל קבע כי התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת בהיותה עבודה ביומנואלית והעריך את נכותו בשיעור 55% לצמיתות. 11. ד"ר מחמוד סלאח, פסיכולוג שנתן חוות דעת לבקשת התובע, העריך שלפגיעה הגופנית השלכות חמורות על מצבו הנפשי של התובע, המאופין בהרגשת אובדן חזקה, פגיעה בשלמות הנפשית, החברתית והמשפחתית. כן ציין שרגשות התסכול והמורבידיות חזקות ודומיננטיות והתובע "חי בזה כל זמנו". מסקנתו היתה כי התובע סובל מפגיעה פוסטראומטית קשה, לפיכך המליץ על טיפול פסיכוטראפויטי פרטני ומשפחתי והעריך שלתובע 50% נכות נפשית. 12. ד"ר לוסטיג, הפסיכיאטר מטעם הנתבעת, התרשם כי התובע סובל מהפרעה נוירוטית קלה המתבטאת בסימנים סובייקטיביים, היינו בתלונותיו בלבד. לדעתו מהבחינה הפסיכיאטרית, יכול התובע לעבוד בכל עבודה ואינו זקוק לטיפול פסיכיאטרי כלשהו. לפיכך העמיד את נכותו הנפשית על 0%. 13. שוכנעתי כי ידו הימנית של התובע אינה מתפקדת למעשה כלל, התובע סובל מכאבים בידו, הוא מוגבל בפעילות היומיומית וכתוצאה ממצבו הפיזי סובל ממצוקה נפשית. מקובלת עלי קביעתו של פרופ' אנגל לפיה נכותו הרפואית של התובע היא 55%. את נכותו הנפשית אני מעריכה בשיעור 15% ולפיכך נכותו הרפואית המשוקללת הינה בשיעור 61.75%. 14. נכות תפקודית התובע למד 8 שנים בבית ספר יסודי, אח"כ למד מסגרות במשך שנה בבית ספר מקצועי בבוסתן הגליל ואח"כ במשך שנה מכונאות בקורס קדם צבאי ביד-נתן. הוא שרת בצבא שירות סדיר מלא בתפקיד של מכונאי רכב ולאחר שסיים את שירותו הסדיר עבד תקופה קצרה בנמליט, מפעל למרצפות. בשנת 1982 למד במשך כשנה בקורס לנגרות. עבד כ4- שנים כנגר עצמאי, והחל מ1987-, בנוסף לעבודתו כנגר, לעבוד במשרה מלאה כאיש אחזקה במועצה המקומית ינוח ג'ת. משרתו צומצמה לחצי משרה, כנראה בנובמבר 1993, ולכן נדרש לעבודה נוספת בגינה התחיל לעבוד אצל הנתבעת. לדבריו, עסק באופן מזדמן בעבודות נגרות פרטיות, והיה עוזר בחקלאות הנדרשת למשפחתו. לטענת ב"כ התובע, נכותו התפקודית של התובע מגעת עד שעור של 100% באשר איבד לחלוטין את כושרו לעבוד. עקב תאונת עבודה עם מסור נשללת לחלוטין האפשרות שהתובע יעסוק באחת מהעבודות בהן עסק -נגרות, מכונאות רכב וכן עבודות אחזקה וחקלאות - כולן עבודות פיזיות הדורשות מיומנות ושימוש פעיל בידיו. בהיותו חסר השכלה עיונית אין התובע מסוגל להשתלב אף בעבודות אחרות. 15. ב"כ הנתבעת טוען כי על אף פגיעתו הקשה של התובע בתחום האורטופדי, עדיין פתוחים בפניו תחומי עבודה רבים שאינם מחייבים הפעלה של שתי ידיים כגון - שמירה, שוער, נהיגה וכד'. לטענת ב"כ הנתבעת באמצעות עבודות אלו יוכל להתשכר שכר מינימום במשק המהווה למעלה מ45%- מן השכר הממוצע ולפיכך יש להעמיד את כושר השתכרותו של התובע על שיעור של שליש השכר הממוצע במשק והמהווה, לטענת ב"כ הנתבעת, כ50%- מכושר השתכרותו אלמלא תאונת עבודה עם מסור. אני דוחה את גירסת הנתבעת שלאחר תאונת עבודה עם מסור עוסק התובע בעבודות נגרות, ותשובתו של החוקר מר עודד לזרוביץ' כי זה תחום עיסוקו של התובע אינה מקובלת עלי (עמ' 45 לפרוטוקול). אם ניזון החוקר משמועות, אין לכך כל משמעות. עובדה שהחוקר לא ראה את התובע מבצע עבודות נגרות כפי שאישר בעמ' 46 לפרוטוקול. 16. טיבן וטבען של מרבית העבודות והעיסוקים מצריכים שימוש, פעיל במידה זו או אחרת, של שתי הידיים. העובדה כי ידו הימנית של התובע אינה מתפקדת כלל ומהווה לכל היותר יד תותבת לתמיכה, כפי שציין פרופ' אנגל, מצמצמת באופן מהותי וניכר את מגוון העבודות בהן יוכל התובע להשתלב. לנתון זה יש להוסיף את גילו של התובע (בן 39) וכן את אי הכשרתו העיונית. אין לקבל את עמדתו הגורפת של ב"כ הנתבעת בדבר אפיקי עבודה "רבים ומגוונים" שצפויים לתובע, על-סמך מכלול הראיות, ספק אם תימצא לו עבודה מתאימה בנכותו, אך אין לשלול אפשרות שיעסוק בעבודה כלשהי. אי לכך נכותו התפקודית הינה בשיעור של 80%. 17. פוטנציאל השתכרות ואובדן הכנסה בעבר לפני תאונת עבודה עם מסור עבד התובע כאמור כ3- חודשים במפעל הנתבעת והשתכר 3500-3100 ש"ח לחודש (ברוטו). בנוסף השתכר מעבודה במשרה חלקית במועצה המקומית ינוח-ג'ת שכר של כ1300- ש"ח בחודש. אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת לפיה אין מקום להביא בחשבון לצורך כושר ההשתכרות את העבודה במועצה המקומית, שכין אין צפי הגיוני שהתובע היה ממשיך להחזיק בעבודתו במועצה בנוסף לעבודתו אצל הנתבעת. 18. שכרו הממוצע של התובע בחודשים ספטמבר-אוקטובר 95' מעבודתו אצל הנתבעת ובמועצה המקומית, היה 4,700 ש"ח. שכר זה היה גבוה מהשכר הממוצע במשק אך במעט (7%). לפיכך יהיה שכרו דומה לשכר הממוצע במשק ביום פסק-הדין. אני קובעת כי בסיס השכר לפיו יחושבו הפסדי ההשתכרות של התובע הוא 6,500 ש"ח ברוטו. מסכום זה ינוכו 5% בגין חלקו בהפרשות לפנסיה. 19. עבור השנתיים הראשונות מיום תאונת עבודה עם מסור, עד סוף שנת 97', יש לפצות התובע בהפסד השתכרות מלא. מאז ועד גיל 65 יחושב הפסד ההשתכרות בהתאם לנכותו התפקודית. מיום 10.11.95 עד 12/97 - 25.5 חודשים X 6,500 ש"ח (-5%) = 157,462 ש"ח מיום 1/98 עד 4/2000 (מועד מתן פסה"ד) - 28 חודשים X 6,500 (-5%) X 80% = 138,320 ש"ח סה"כ - 295,782 ש"ח ובתוספת ריבית מאמצע התקופה סך - 322,960 ש"ח הפסד השתכרות לעתיד מיום פסק-הדין ועד הגיעו לגיל 65 - 6,500 ש"ח (-5%) X 80% X 215.54 = 893,845 ש"ח הפסד פנסיה לאחר היוון כפול ועד תוחלת חיים - 6,500 ש"ח X 70% X 80% X 103.56 X 0.46 = 148,862 ש"ח 20. עזרת צד ג' התובע תאר את מגבלותיו בתפקודו היומיומי. לדבריו, עובר לתאונה תפקד כראש משפחה ובנוסף לדאגת הפרנסה, ביצע את עבודות התיקונים השוטפים בבית וכן את כל הסידורים הנדרשים מחוץ לבית כגון קניות וכיו"ב. לאור מצבו כיום, והעדר תנועה אקטיבית של אצבעות יד ימינו, אין הוא מסוגל לבצע פעולות פשוטות כגון החלפת מנורה. הוא נעזר בבני משפחתו לצורך פעולותיו היומיומיות. גם בבקשתו לקצבה מיוחדת שאושרה ע"י המל"ל, הוכר הצורך בסיוע לתובע בתפקוד היומיומי לרבות רחצה, אכילה והלבשה. שוכנעתי כי התובע מתקשה בכל פעילות יומיומית הדורשת שימוש בשתי הידיים. כמו כן יכולתו של התובע לסייע בפעולות הקשורות במשק הבית ואחזקתו השוטפת, הינה מוגבלת ביותר. גם אם העזרה ניתנת לתובע ע"י אשתו ובני משפחתו האחרים, יש לפצותו בראש נזק זה. אין להתעלם מהעובדה שאשתו כבת 35, חלתה בסרטן ריאות לפני כחצי שנה ומקבלת כימותרפיה ולכן, מטבע הדברים, שלא תוכל דרך קבע להושיט לו עזרה מתאימה, וממילא אין להטיל עליה לקיים חובה זו ללא שכר. עפ"י אמדנה אקבע עזרת צד ג' בעבר ובעתיד בסך 300,000 ש"ח 21. כאב וסבל התובע בן העדה הדרוזית. לנכותו הרפואית של התובע השפעה על תפקודו, וכן על אורח חייו. בהיותו עובד כפיים, מתקשה להשתלב בעבודה ממשית לאור אי יכולתו להשתמש בידו הדומיננטית ולכך השפעה ישירה אף על מקומו ומעמדו בחברה ובמשפחה. אשר על כן הפיצוי בגין כאב וסבל יהיה 200,000 ש"ח 22. ניידות החוקר מטעם הנתבעת מר עודד לזרוביץ' תאר כי ראה את התובע נוהג רכב אופל קדט (מודל 82 או 83 בתוך הכפר) (עמ' 45 לפרוטוקול). נראה לי שלאור נכותו יש לפצותו רק בגין נסיעות מוגברות ואני מעמידה את הפיצוי עפ"י אמדנה בגין הוצאות נסיעה וניידות מוגברות, לעבר ועתיד, על סך של 75,000 ש"ח. 23. הוצאות רפואיות הואיל ותאונת עבודה עם מסור היא תאונת עבודה, התובע זכאי לקבל מן המל"ל כיסוי לכל ההוצאות והטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק, ובנוסף מכוסות הוצאות אחרות ע"י סל הבריאות. אי לכך אין לפצותו בפריט זה. סיכום הנזק 200,000 ש"ח כאב וסבל 322,960 ש"ח הפסד השתכרות בעבר (בתוספת רבית מאמצע התקופה) 893,845 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד 148,862 ש"ח הפסדי פנסיה לעתיד 300,000 ש"ח עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 75,000 ש"ח ניידות 1,940,667 ש"ח סה"כ לפני ניכויים: (884,683 ש"ח)(387,134 ש"ח)1,271,817 ש"ח ניכויים- מהפיצוי שנפסק לתובע יש לנכות קצבאות ששולמו לו ע"י המל"ל: קצבת נכות מעבודה בסך - קצבה מיוחדת בסך -(סכומי הקצבאות עפ"י חוו"ד אקטוארית שהגיש ב"כ הנתבעת מיום 14.12.99 נ6/ ו-נ7/).מאחר ובמרבית התקופה היה המדד שלילי, לא יהיה שינוי בסכום הקצבאות המסתכם לסך של - 24. אי לכך, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 668,850 ש"ח. בנוסף ישלמו הנתבעות שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ, וכן ישאו בהוצאות המשפט, ובכלל זה באגרת המשפט. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסורתאונת עבודה