שריפה בגלל גנרטור

להלן פסק דין בנושא שריפה בגלל גנרטור: פסק דין בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן שריפה אשר פרצה בחצרי חברת ד.ג.מ, הנתבעת מס' 1 (התובעת שכנגד), בעקבות הפעלת גנרטור אותו רכשה מאת חברת אורקל, התובעת (הנתבעת שכנגד). ביום 10.06.01 סיפקה אורקל הגנרטור לד.ג.מ. השריפה אירעה ביום 13.06.01, 3 ימים לאחר מועד האספקה. הגנרטור התלקח ונשרף כליל וכן נגרמו נזקים לעסקי ד.ג.מ. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם פרצה האש כתוצאה מפגם בגנרטור, כפי שטענה ד.ג.מ, או שמא פרצה האש כתוצאה מקצר חשמלי, כפי שטענה אורקל. טוענת אורקל כי על ד.ג.מ לשלם את מחיר הגנרטור במלואו שכן היה חדש ותקין במועד האספקה. כמו כן טענה כי ד.ג.מ לא עשתה די להקטנת הנזק. מאידך, טוענת ד.ג.מ כי על אורקל לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפעלת הביטוח בגין נזקי האש וכן נזק הקשור במוניטין העסק בעקבות הליכי ההוצל"פ שפתחה כנגדה אורקל. כמו כן, הנתבעת מס' 2, חברת "כלל" טוענת כי על חברת אורקל לשפותה ולהשיב לה התגמולים אשר שילמה למבוטחת, חברת ד.ג.מ. בהתאם להסכמת בצדדים, פסק-הדין ניתן על בסיס התצהירים, חוות-הדעת וסיכומי הצדדים. בדיקת חוות-הדעת חוו"ד המומחה מטעם ד.ג.מ העלתה כי "... הסבירות הגבוהה ביותר לגורם השריפה בגנרטור הינה אחת מהאפשרויות הבאות: 1.1 כשל במערכת הדלק של הגנרטור באזור משאבת ההזרקה. 1.2 כשל בחיבור מערכת הדלק של הגנרטור שנעשתה בעת התקנתה של היחידה בשטח. 1.3 התלקחות של ספוג בידוד ליד צינור המפלט באזור מערכת הדלק אשר גרם לשרפה במערכת זו". חוות-הדעת שללה לחלוטין האפשרות כי השריפה החלה ממפסק היציאה הראשי או מכבלי היציאה של הגנרטור וכן שללה בסבירות גבוהה האפשרות כי השריפה נגרמה עקב כשל חשמלי (נספח ה' לסיכומי ד.ג.מ). המומחה מטעם אורקל הסיק בסבירות גבוהה מאד כי השריפה החלה מקשת חשמלית במפסק הראשי, אשר אירע כתוצאה מאי חיבור הארקת שיטה. בפרק הממצאים נכתב כי לא נמצאו בגנרטור מוליכי הארקת שיטה והארקת הגנה. מר יעקב ענבר, מומחה מטעם ביהמ"ש, התבקש להכריע בין חוות-הדעת. באשר להנחה כי השריפה התרחשה מסיבה חשמלית, כתב המומחה כי "לא מצאתי כל עדויות וממצאים לקצר בעל הספק כה גדול, שיצור קשת חשמלית להדלקת המערכת" (סעיף ג' בעמ' 12 לחוות-הדעת). מר ענבר ציין בעמוד 4 לחווה"ד כי המפסק הראשי שרוף, אך ניתן לראות בבירור מתצלומי חוו"ד המומחה מטעם ד.ג.מ כי המפסק היה שלם. עוד נכתב בעמ' 6 לחווה"ד כי קיים כבל גלוי של הארקת הגנה והונח כבל גלוי שסיפק הארקת שיטה וכן, צוין כי המפסק היה מרוחק יחסית מכל דבר דליק, כולל מהספוג. מכאן מסיק ביהמ"ש כי הסברה לקצר חשמלי נופלת ולפיכך המחלוקת בין הצדדים באשר לזהותו של מבצע החיבור החשמלי אינה רלוונטית. מר ענבר הגיע בסופו של יום למסקנה "שהסבירות הגבוהה ביותר היא שהשריפה פרצה בשל התזת סולר, מסיבה כלשהי (כשל טכני, טעות אנוש) (ההדגשה שלי - ש.ש., ראה בעמ' 15 לחוות-הדעת). עוד הביע דעתו, וביהמ"ש מסכים עם עמדה זו, כי האחריות לנזק היא על מי שבדק ונתן אישור גמר התקנה ואישור הפעלה למערכת. אותו אדם "לא נתן דעתו למיכל הדלק הענק, ללא כל פרופורציה, שהותקן בגובה וסיפק בגרוויטציה דלק לדיזל גנרטור, ללא מתקן סגירת הדלק במקרה חירום... אדם פרטי הרוכש מערכת מושלמת, מצפה שהיא תעבוד ללא תקלות ולא זקוק שיהיה לו ידע מוקדם בכל זה ואף לעמוד על ביצוע הכל כחוק". יצוין, וכעולה מתשובותיו של מר ענבר לשאלות ההבהרה, כי השריפה בגנרטור פרצה ללא קשר למיקום או לצורת התקנת מיכל הדלק (סעיף 7 לנספח ז' לסיכומי ד.ג.מ). ויובהר כי מיכל הדלק לא סופק ע"י אורקל כי אם נמצא בבעלותו של מר גדליה, מנהלה של ד.ג.מ מזה שנים רבות (ראה תשובותיו של גדליה לשאלון, נספח יב לסיכומי אורקל). יוצא איפוא כי המסקנה המסתברת הינה שהשריפה אירעה כתוצאה מפגם במערכת הדלק של הגנרטור, בשל התזת סולר. "דהיינו: צינור אספקת הסולר, שהיה עשוי מנאופרן, נשרף והסולר נשפך כנראה, בכמויות גדולות לתחתית היחידה ליבה את האש המשתוללת, או שנשפכה כמות סולר גדולה לבסיס, עוד בטרם פרוץ השריפה, בעת ניסיונות לכוון את עבודת הדיזל" (פסקה ראשונה לעמ' 5 לחווה"ד). מכאן, על ביהמ"ש לבחון האם התזת הסולר מקורה בפגם טכני או שמא מדובר בטעות אנוש. וכפי שיובהר להלן, בפני ביהמ"ש לא הונחה מסכת ראייתית מספקת וראויה לשם קביעה חותכת בשאלה. ניתוח הראיות הגנרטור סופק לד.ג.מ ביום 10.06.01 בשעה 08:00 בבוקר. מר גדליה חתם על תעודת המשלוח (נספח ב' לסיכומי ד.ג.מ) בה נכתב כי הגנרטור "נמסר במצב תקין לעבודה" ובתחתית הטבלה "קיבלתי את הסחורה הנ"ל בשלמותה". ביום 13.06.01, בסביבות השעה 17:30, הבחין בעשן העולה מחופת הגנרטור וכי הגנרטור בוער. מר גדליה הצהיר כי בסביבות השעה 16:00 ראה כי הגנרטור פועל בצורה תקינה וכי לא היה סולר על רצפת חופת ההשתקה של הגנרטור. באשר לסוגית התקנת הגנרטור, הצהיר מר גדליה כי אורקל, לאחר שפירקה גנרטור חלופי שסיפקה לד.ג.מ, התקינה את הגנרטור נשוא התביעה, לרבות חיבורו למיכל הסולר, דבר המוכחש ע"י אורקל. מר אילן קלאורה, מנהלה של אורקל, הצהיר כי אורקל לא ביצעה חיבור חשמלי של הגנרטור, אך מאידך לא שלל העובדה כי אורקל ביצעה את חיבורו של מיכל הסולר לגנרטור. תצהירו של יוסף, עובד של אורקל, מעלה כי במועד האספקה "הראיתי לגדליה איך מפעילים את מערכת הדיזל של הגנרטור ללא חיבור חשמלי באופן שהוא ראה שהגנרטור תקין ועובד, ואמרתי לו להביא חשמלאי מוסמך כדי לחבר את כבלי ההזנה של הגנרטור למערכת החשמל... אני לא חיברתי את הגנרטור למערכת החשמל..." (נספח ה' לסיכומי אורקל). יוצא איפוא כי חברת אורקל חיברה את מיכל הדלק לגנרטור ומר יוסף הרי הראה לגדליה כיצד להפעיל את מערכת הדיזל. כעולה מחוו"ד מומחה ביהמ"ש - "התשובות שאני מקבל מבעלי הדין הפוכות ומנוגדות, אפילו בפרטים טכניים ועובדתיים שלא צריך היה להיות חילוקי דעות עליהם, כמו: מי חיבר את המתקן? או מי הפעילו? אי לכך, אין אני יכול לבטח לחרוץ את סיבת פרוץ האש, אלא ע"י ניתוח הגיוני" (פסקה ראשונה בעמ' 7 לחווה"ד). ביהמ"ש, בבואו להכריע בסוגיה דנן אינו מתעלם מן הקושי הרב שבקביעת הקשר-הסיבתי בין התנהגותה של חברת אורקל לבין התוצאה המזיקה. ביהמ"ש מתחשב במכלול הראיות אשר נותחו לעיל, בחוו"ד המומחה וכן ע"פ הגיונם דברים ומגיע למסקנה כי התזת הסולר נגרמה בשל כשל בחיבור מערכת הדלק אשר התבצע ע"י חברת אורקל ולחילופין כשל במערכת הדלק גופה. כך או כך האחריות רובצת לפתחה של חברת אורקל ומכאן שדין תביעתה להידחות. כמו כן, טוענת חברת ד.ג.מ כי יש להחיל במקרה דנן את הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר קובעת כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה. התרשלות שיחוב עליה" (ההדגשה שלי - ש.ש.). בע"א 645/77 -דוד גנור נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1), 766, 770-771 פירש כבוד השופט שמגר את הסעיף דלעיל באופן הבא: "... סעיף 39 נוקט לשון תופש מקרקעין מול התיחסותו לבעל המיטלטלין... הווה אומר, תופש המקרקעין אינו בהכרח הבעלים, אך יכול שיווצרו נסיבות (כאשר אין תופש מקרקעין) בהן יהיה הבעלים אחראי למרות שאיננו מחזיק במקרקעין. המונח "בעל" לא הוגדר בנפרד לצורך הפקודה או לצורך סעיף 39, אך נוסח ההגדרה בסעיף 2 והצבתו ליד המונח "תופש" בסעיף 39 מצביעים על כך כי אין כל מניעה לפרשו כפשוטו וכי יתכנו גם נסיבות בהן תקום חובת הראיה כלפי בעל מיטלטלין שאיננו מחזיק בהם... המסקנה כי די בבעלות על המיטלטלין כדי להכניס את הבעלים לתוך דלת אמותיו של סעיף 39 - אם מתקיימים יתר התנאים העובדתיים אשר ברישא להוראת החוק האמורה - יכול גם שתנבע מן ההשוואה עם הוראת חוק דומה (סעיף 41 לפקודה) בה דובר, מפורשות על התנאי שתהיה בידי פלוני שליטה מלאה. משמע, מקום בו רצה המחוקק לקבוע תנאי נוסף ומסייג כאמור, עשה זאת בלשון מפורשת. מכשיר הטלפון אמנם מוצב בביתו של המנוי, אך הלה רשאי להשתמש במכשיר לשם קיום שיחות טלפון בלבד... כל תיקון המתחייב וכל טיפול כיוצא בזה הם בתחום סמכותו הבלעדית של משרד התקשורת ועובדיו. הם שקבעו סדרי ההתקנה ומהותה וחיברו במקום סוללה... ואך הם רשאים היו לבחור בדרך התקנה אחרת של שלוחה, לשנותה או לתקנה. אין מדובר, איפוא, על מיטלטלין אשר עברו לידיו של אחר מבלי שהמעביר, שהוא הבעלים הערטילאי, ממשיך לטפל בשלמותם, תקינותם ותיקונם... אגב, פרשנות כאמור גם איננה עומדת בסתירה כלשהי למדיניות המשפטית הרצויה, אלא נהפוך הוא: כאשר פלוני מציב בביתו של פלמוני מכשיר חשמלי, אשר כל טיפול ושינוי בו הם בסמכותו הבלעדית של פלוני והפיקוח הכללי נותר בידי הבעלים, וכאשר נמסרת למחזיק במכשיר זכות השימוש בלבד, אך סביר הוא כי יראו את בעל המכשיר שהציבו ברשותו של אחר כמי שאחראי לשלמותו, החייב לפרוק מעצמו בין היתר, גם את האחריות לאש היוצאת לפתע מן המכשיר, אם סיבתה איננה ידועה; ומה גם כאשר התקנה של המכשיר וכל הסדרים הסובבים את הנושא יוחדו על-פי דין לרשות מוגדרת בלבד... ובהמשך: "מה יעשה הנתבע, כאשר סיבת האש לא התבררה? במקרה זה יוכל להנצל מאחריות רק אם יש בידו להראות, כי נקט אמצעי זהירות כאלה, עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו או רשלנותם של אלה שלמעשיהם הוא אחראי. זוהי חובת הוכחה כבדה, מפני שהנתבע אינו יכול לכוון את מערכת הוכחותיו לעובדות ידועות. במלים אחרות, עליו להראות שאמצעי הזהירות אותם נקט דיים לשלול רשלנות, תהיה סיבת האש אשר תהיה מבין כל הסיבות האפשריות, הבאות בחשבון במידת הסבירות. ברור גם שחובת הוכחה זו תכבד על הנתבע, ככל שהנסיבות האובייקטיביות, אשר הוכחו, מצביעות על אפשרויות רבות יותר של התלקחות שריפות במקום." ובהשלכה לענייננו, אכן, בהזמנת הגנרטור ובתעודת המשלוח נכתב מפורשות כי הגנרטור נשאר בבעלות אורקל עד לתשלום מלא בפועל של התמורה עבורו. ניתן לומר כי די בכך כדי לקבוע שהגנרטור נמצא בבעלותה ומכיוון שממנו פרצה האש, על אורקל נטל ההוכחה, אך לדידי אין לקבל פרשנות מעין זו שכן הבעלות על הגנרטור עברה לחברת ד.ג.מ החל ממועד מסירת החזקה בו. רוצה לומר, האם התוצאה היתה משתנה לו שילמה ד.ג.מ את מלוא התמורה עוד במועד האספקה למשל, והגנרטור היה בבעלותה? לגישתי הפרשנות הראויה להלכת גנור הינה כי יש לשייכה אך למקרים בהם למרות העברת החזקה בנכס, נותרת השליטה המלאה בו, במובן הטיפול והפיקוח באחריותו של אחר, במקרה דנן באחריותה של אורקל. תעודת האחריות שמסרה אורקל לד.ג.מ הינה ל-12 חודשים או לחילופין 1000 שעות עבודה. בתעודה נכתב מפורשות ויתר הדגשה כי "הטיפולים בגנרטור יתבצעו רק ע"י אנשי אורקל תעשיות ומיכון בע"מ... במידה והטיפולים לא יתבצעו ע"י חברת אורקל, חברת אורקל מסירה את אחריותה מהגנרטור לחלוטין". במקרה דנן, לא יצאה אורקל ידי חובתה להוכיח כי לא התרשלה בהתקנת מיכל הדלק לגנרטור. כמו כן, וגם אם פרשנותי לסעיף 39 אינה מתקבלת על דעת כל, הרי שחל בענייננו הכלל של הדבר מדבר בעדו הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין והמורה כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". בת"א (תל-אביב-יפו) 218599/02 פרומה נקדימון נ' פל טלויזיות וידאו (1985) בע"מ, תק-של 2005(4), 881, 883 נדון מקרה של נזקי שריפה בדירת התובעת אשר פרצה ממכשיר טלויזיה יומיים לאחר החזרתה מתיקון במעבדת הנתבעת, המתמחה בתיקוני טלויזיות מן הסוג של התובעת. כבוד השופטת בלהה טולקובסקי ניתחה המקרה שבפניה כדלקמן: "שלושה תנאים מצטברים, נדרשים לצורך תחולת הכלל האמור, ואלו הם: א. לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו, יכולת לדעת, מהן הנסיבות שגרמו לנזק; ב. הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו של הנתבע; ג. אירוע המקרה, מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. התנאי הראשון - מתקיים בענייננו והמחלוקת מתמקדת, בשאלת התקיימות התנאי השני והשלישי. התנאי השני, הדן בשליטתו של הנתבע בנכס שגרם לנזק (להבדיל מדרישת הבעלות, בסעיף 39 לפקודה), זכה לפרשנות מרחיבה, כפי שנקבע בע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט (1), 45: "תכליתו של תנאי השליטה, כידוע, היא לזהות את הנתבע- לאור היותו בעל זיקה מיוחדת לנכס המזיק ומשום כך - כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק.... אך תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס. כן עשוי הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר (למשל, במועד הרלוואנטי להתרשלות) אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק. המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו איפוא מבחן טכני - פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו- על פי מאזן ההסתברויות - היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק" (שם בעמ' 80). ובענייננו, הטלוויזיה תוקנה על ידי הנתבעת, אך יומיים עובר לפרוץ השריפה, מה שמצביע על זיקתה המיוחדת של הנתבעת לנכס המזיק ועל היותה - מכח מאזן ההסתברויות - בעלת היכולת הטובה ביותר, למנוע את התרחשות השריפה. התנאי השלישי, גם הוא מתקיים בענייננו שכן על פי ניסיון החיים והשכל הישר, התלקחות הטלויזיה, יומיים בלבד, לאחר שתוקנה על ידי הנתבעת, מתיישבת עם האפשרות הסבירה כי תקלה או פגם בתיקון שבוצע, גרמו להתלקחות האמורה ובנסיבות העניין, גם לאחר בחינת מכלול הראיות לרבות; חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, השתלשלות הארועים וסמיכות הזמנים בין מועד התיקון לפרוץ השריפה, נראה כי סביר יותר להניח שהתרשלות הנתבעת, היא שגרמה לנזק" (ההדגשה שלי - ש.ש). לאור האמור והמצוטט לעיל, הריני קובע כי סעיף 41 לפקודת הנזיקין חל גם הוא בענייננו. התלקחות הגנרטור, 3 ימים לאחר שחברת אורקל חיברה אליו את מיכל הדלק, מתיישבת עם המסקנה כי כשל בחיבור מיכל הדלק לגנרטור גרם להתזת הסולר וההמשך ידוע. אורקל לא עמדה בנטל להוכיח כי לא היתה לגבי השריפה הנדונה, התרשלות שתחוב עליה. סוף דבר משקבעתי כי חברת אורקל לא עמדה בנטל ההוכחה, דין תביעתה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל, אך באופן חלקי. כעולה מתצהיר תשובותיו של מר גדליה לשאלון (נספחים יב 1-3 לסיכומי אורקל) לד.ג.מ לא היה רישיון עסק במועד פרוץ השריפה וכן לא קיבלה אישור ממחלקת כיבוי האש להפעלת העסק. כמו כן, לא היו ברשותה אמצעים לכיבוי שריפות למעט "ברז עם צינור מים" ולא הותקנו אביזרי בקרה לעצירת זרימת דלק בעת שריפה. מר גדליה לא הזמין את שירותי הכבאות, אלא ניסה לכבות השריפה בעצמו באמצעות צינור מים רגיל. שירותי הכבאות הוזמנו ככל הנראה ע"י איש הביטחון של הישוב. עולה מתשובותיו של מר ענבר לשאלות ההבהרה שהפנתה אליו אורקל, כי לו היתה מותקנת מערכת אוטומטית אשר היתה מפסיקה את הזרמת הדלק אחרי פרוץ האש, הנזק היה קטן בהרבה. לפיכך, ולאור מחדליו של מר גדליה, אשר נבעו לטענתו מחוסר ידיעה באשר להכרח קבלת אישורים מתאימים, הריני פוסק את הסכומים הבאים כאשר סכומם המצטבר יופחת לידי 50% בגין רשלנות תורמת: א. תביעת סך של 9,280 ₪ מאושר סך של 1,666 ₪ זאת בגין העובדה כי אני מקבל את טענת אורקל כי לא נגרם נזק למיכל הסולר (ראה 29 א' לסיכומי אורקל). ב. בדרך האומדנא, נזקים אשר יצויין סכומם כגון שריפת קלקר, משטחי עץ וכו', לא הוכחו בחשבוניות ברחל בתך הקטנה אלא בחוות דעת השמאי בלבד ולפיכך אני פוסק סך של 1,000 ₪. ג. השתתפות עצמית בסך 3,177 ₪, הפסד הנחת העדר תביעות וכינון 4,000 ₪, פינוי עתידי של שרידי הגנרטור 1,000 ₪ אומדנא. ד. לא מצאתי מקום לפסוק בגין נזק מוניטין וכן עוגמת נפש שכן לא נראה לי שיש בבסיס הראיות כדי לבסס ראשי נזק אלה. ה. הסך המצטבר הינו 10,843 ₪. מתוך סכום זה ישולם סך של 50% במעוגל 5,422 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (4.6.02) ועד ליום התשלום הפועל, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית. ו. באשר לתביעה על סך 36,700 ₪, אני מקבל גם כאן את הטענה של אורקל כי עם דחיית התביעה של אורקל, יבוטל העיקול והסכום יחזור לידיה של ד.ג.מ. או כלל עפ"י ההסכמות ביניהם, אך לאור העובדה כי מדובר ברשלנות תורמת של 50%, אזי אני מאשר סכום של 18,350 ₪ מערכו הנומינלי כשמסכום זה ייגזרו הפרשי הצמדה וריבית. מובהר כי כל סכום אשר עוקל ולא הגיע לידי ד.ג.מ. יועבר לכלל כך שלאורקל לא יגיע דבר וחצי דבר מהסכום שעוקל. במידה והסכום יוחזר נומינלית, אזי תחוייב אורקל בגין הפרשי הצמדה וריבית מהסכום אשר עוקל נומינלית לבין הסכום דהיום, משמע תשלום הפרשי הצמדה וריבית ולא סכום הקרן. ז. באשר לשכ"ט השמאי, הרי הסכום מופיע בצורה מעורפלת בסעיף 11 לכתב התביעה אאשר מחצית הסכום אשר שולם לשמאי עם הצגת חשבונית מס כדין. ח. באשר לשכ"ט עו"ד, הריני פוסק סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, לטובת הנתבעות וזאת ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. באשר להוצאות, אני פוסק סך של 3,000 ₪ כאומדנת הוצאות הנתבעות בתיק זה. כל הסכומים במצטבר, ישולמו בתוך 30 יום מהיום כשהם משוערכים על פי הנחיותיי לעיל. ב"כ הנתבעות יגישו פסיקתא לחתימת בית המשפט עפ"י הסכומים אשר צויינו לעיל ועפ"י הנחיות השיקלול. גנרטורשריפה