פציעה באשכים במהלך משחק כדורגל

להלן פסק דין בנושא פציעה באשכים במהלך משחק כדורגל:

פסק דין

1.     רקע עובדתי
     א.      התובע, יליד 1980, נחבל באשכיו תוך כדי משחק כדורגל ביום 17.3.96.
     ב.     התובע נבדק בחדר מיון בביה"ח "לניאדו" (הנתבע 2) ע"י ד"ר זאנה אגיזים (ע.ה. 3) וד"ר ודים חזנוב (ע.ה. 6).
     ג.     למחרת נבדק התובע בקופ"ח והופנה לביה"ח הלל יפה שבבעלות הנתבעת 1.
התובע נבדק בחדר מיון.
     ד.     למחרת עם התגברות הכאבים, פנה התובע שוב לביה"ח הלל יפה ואושפז עד
24.3.96.
     ה.     בדיעבד הסתבר, כי האשך השמאלי של התובע התנוון ונגרמה לו נכות בשיעור 20%.
     ו.     בעלי הדין חלוקים הן לגבי אחריותם של הנתבעים להתנוונות האשך של התובע והן לגבי גובה הנזק.

2.     טענת הצדדים
     א.     לטענת התובע, התרשלו רופאי הנתבעים, לא בצעו כל הבדיקות הנדרשות לאבחון הסיבה ל"מצב של שק אשכים חריף" בגינו הגיע התובע לבדיקות חוזרות ונשנות, לא אבחנו ולא שללו תסביב או קרע, לא בצעו אקספלורציה לצורך אבחנה וממילא משלא אבחנו נכונה את מצבו לא מנעו הנזק שנגרם מחוסר אספקת דם לאשך עקב התסביב.

     ב.     לטענת הנתבעת 2, בצעו ­­­­­­רופאיה את הבדיקות הנדרשות, בהעדר אינדיקציה להתערבות כירורגית בקשו לאשפז התובע להשגחה, אך אמו סרבה ובכך נתקה כל קשר סיבתי בין הנזק המאוחר לטיפול שקיבל במסגרתם.

     ג.     לטענת הנתבעת 1, התובע טופל כראוי, נבדק, אך גם בביה"ח "הלל יפה" סרבה האם לאשפוז ומשאושפז למחרת וכשנתגלה הקרע באשך כבר היה מאוחר לנתחו.

3.     הגדרות רפואיות רלבנטיות
     3 המומחים, מטעם כל בעל דין, הסכימו, כי שק אשכים חריף האבחנה עמה הגיע התובע, יכול לנבוע ממגוון סיבות אשר לענייננו הינן חבלה, תסביב אשך וקרע.
     א.     לא היתה מחלוקת כי חבלה לכשעצמה דורשת בדיקות לשלילת אבחנה מבדלת, אך אינה דורשת התערבות ודי באשפוז לצורך השגחה.

     ב.     תסביב, אשר הינה תופעה שכיחה אצל נערים בגילו של התובע, יכול לנבוע ספונטנית כשרק 4% מהמקרים הינם תוצאה של חבלה.
          התופעה תתבטא בתלונות על כאב עז ביותר באשכים, אי נוחות בבטן ובחילה (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 3).
          בבדיקה הקלינית תמצא הגדלה של האשך שימצא במנח וגובה שונה מהאשך השני. המהלך הולך ומחמיר עד שאי אפשר להפריד בין הגופים השונים של האשך ונוצר קונגלומרט, בדרך כלל לא יופק רפלקס קרמסטרי (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 25-31, עמ' 14 לפרוטוקול שורה 31 ועמ' 21 שורה 6-7). בבדיקות ההדמיה, U.S. ומיפוי תופיע הגדלת האשך, הגדלת שק האשכים, הצטברות נוזל סביב האשך ושנויים ברקמת האשך עצמו (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 24-26 ו- 30-31 ועמ' 59 לפרוטוקול שורות 3-4). (עמ' 82 לפרוטוקול שורה 21 ועמ' 83 לפרוטוקול שורה 1 ועמ' 84 לפרוטוקול שורות 25-26).

     ג.     קרע קופסית האשך נחשב לקרע חריף, גורם לרגישות באשכים, הגדלה של האשך ונוזל בשק האשכים כתוצאה מדימום. בדיקת U.S. מגלה פריצת הקופסית והרקמה (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 18-22).
          קרע ברקמת האשך ללא פריצת הקופסית אינה מתגלה בשלב הראשון בבדיקות ההדמיה עד להתקרשות (עמ' 93 לפרוטוקול) ואינו נחשב למצב חריף.

     ד.     תסביב וקרע חריף מחייבים התערבות כירורגית. נהוג להניח שנתוח עד 6 שעות ("שש שעות הזהב" עמ' 53 לפרוטוקול שורות 10-12) מהופעת תופעת התסביב מאפשר להציל האשך בעוד שבמקרה של קרע נתוח גם לאחר 10 שעות עדיין יכול להציל האשך.

4.     אבחנת התובע
     א.     לטענת התובע, הנתמכת בחוות דעתו של ד"ר פרט (ת/2), "לאחר מעשה לא ניתן לקבוע בוודאות גמורה איזה משני התהליכים הנ"ל (תסביב האשך או קרע באשך כתוצאה מחבלה - מ.ש.) גרם לתלונות, לפגיעה ולנוון האשך".
          (עמ' 2 לת/2 פיסקה רביעית מלמטה).

     ב.     לכאורה, די היה כאמור לעיל כדי לשלול אפשרות הטלת אחריות על הנתבעים. באין אבחנה, אין גורם לנזק בכלל ובמעשי הנתבעות בפרט.

     ג.     אלא לשטענת ד"ר פרט אין להעדר אבחנה משמעות של ממש "שכן שני התהליכים מחייבים נתוח דחוף" (שם).

     ד.     למרות האמור לעיל, טען ד"ר פרט בחקירתו כי היה תסביב שאין ספק שהיה מחייב ניתוח, אך אבחנה זו הועלתה על ידו כהנחה בלבד (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 30) כשהוא מודה מפורשת כי "בבדיקה הפיזיקלית למעט רגישות באשך, את אומרת שלא נמצא ממצא שמתאים לתסביב של האשך - נכון" (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 28-29). כשמוסכם שלמרות הצורך הבלתי מעורער בבדיקות הדמיה, עדיין הבדיקה הקלינית קובעת : "יש שורה של מצבים שגורמים לשק אשכים חריף. הדבר הקובע והמשכנע ביותר הוא בדיקה קלינית. כדי לאשר בדיקה כזו או לא, כדי לחזק לכוון זה או אחר, משתמשים באמצעי עזר, על כל מקום לפי המיומנות שלו, יש מקום שעושים U.S. ויש שעושים מיפוי אשכים, אף אחת מהבדיקות האלה אין לה מאה אחוז רגישות" (עמ' 69 לפרוטוקול שורה 22 (עמ' 70 לפרוטוקול שורות 1-3 מפי פרופ' פרקש, מנהל המחלה בה עובד ד"ר פרט).
          דברים אלה אושרו חד משמעית ע"י פרופ' הלפרין, מומחית ההדמיה מטעם התובע (עמ' 84 לפרוטוקול שורות 12-15).
     
     ה.     ד"ר פרט הגדיל לעשות בדבקות בחוות דעתו גם כשנודע לו כי לא הובאה בפניו עובדת בדיקת התובע ע"י אורולוג אצל הנתבע 1 (אורולוג בעל נסיון מוכח בחקירת ע.ת. 4 גם אם לא בעל תעודת מומחיות בארץ) ובדיקות ההדמיה שבוצעו שם (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 17 עמ' 20 לפרוטוקול שורה 21 ועמ' 15 לפרוטוקול שורה 9) ד"ר פרט הסיק כי התייחסות ד"ר אגיזים (ע.א. 3) לכאב מתגבר משמעה הגדלת האשך למרות שבעדותה הסבירה כי הכוונה לכאבים במישוש (עמ' 47 לפרוטוקול שורה 24) ובבדיקות ההדמיה לא נמצאה הגדלת האשך כאמור מפי פרופ' הלפרין מומחית ההדמיה מטעם התובע עצמו (עמ' 83 לפרוטוקול שורות 7-8 ו- 17 עמ' 84 לפרוטוקול שורות 28-29).

     ו.     ד"ר פרט דבק באבחנת התסביב בניגוד לכל הרופאים שבדקו התובע בזמן אמת ושני מומחי הנתבעות "את אומרת שאת החומר הרפואי ראו שלושה מומחים כולל ד" ר לין מטעם התובע, פרופ' מצקין ופרופ' פרקש, בזמן אמת ראה אותו אורולוג, ד"ר אגיזים, הרופא האורולוג בקופת חולים ורופאים בהלל יפה ואיש מהם לא העלה האפשרות שמדובר בתסביב ואפילו ד"ר לין מטעם התובע מדבר על המטומה ואיך זה אני נגד כל הרופאים ומה תומך בדברי - אני לא פוחד לעמוד מול המוסד הרפואי. שנית, לא הכל אני מוכן להגיד על ידידי האורולוגים ושלישית אני לא לבד, תעמוד פה מומחית לרנטגן ותעיד על ממצאי האולטרהסאונד, יחד עם זאת אני לא חושש לעמוד לבד ולומר את האמת" (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 12-18).
          
          אין לי צורך להכריע בשאלה לאיזו אמת התכוון ד"ר פרט, שכן ברור כי מדובר, בכל מקרה, באמת שלו בלבד, כשגם פרופ' הלפרין, מומחית ההדמיה מטעם התובע חזרה בה מחוות דעתה כשהוברר לה כי הוטעתה, ובמפורש הוסתרו ממנה החבלה בגינה הגיע התובע לחדר המיון והבדיקות הקליניות שעבר (עמ' 85 לפרוטוקול שורות 17-29 ואמ' 86 שורות 26-27 , עמ' 87 לפרוטוקול שורות 18-19).

     ז.     לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא סבל מתסביב והאבחנה הראשונית "המטומה?" בוססה כדבעי. מכאן מתחייבת גם המסקנה כי לא נדרש נתוח מיידי.

     ח.     ד"ר פרט הודה כי לא היה קרע של קופסית האשך (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 1).

     ט.     מאידך, הרופאים מטעם הנתבעים, המטפלים והמומחים היו בדעה כי לתובע נגרם כתוצאה מהחבלה קרע קטן ושטף דם בתוך האשך אשר גרם לנזק בכלי הדם (עמ' 58 לפרוטוקול שורות 11-15 עמ' 52 לפרוטוקול שורות 13-14 מלמעלה) וגם ד"ר פרט מודה שבדיקת ה- U.S. מיום 20.3 מדגימה מצב של קרע באשך שעלול לגרום לנזק באשך עד שהוא מתנוון (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 3, 12).

5.     התנהלות הנתבעות
     א.     כשלא אובחן התובע כסובל מתסביב בקשו רופאי הנתבעת 2 לאשפזו להשגחה אלא שאמו התנגדה.

     ב.     אמו של התובע הכחישה סרובה לאשפוז ולטענתה, איש מהרופאים לא הסביר לה חשיבות האשפוז, לא התייחסו ברצינות לפגיעה ומאחר ובקשו לאשפזו רק למתן טיפול אנטיביוטי העדיפה לקחתו הביתה.
          עדותה של האם אינה ראויה לאמון. כל האמצעים היו כשרים בעיניה כדי להגיע למטרה של קבלת פיצוי, עד כדי מכתב אישי לביהמ"ש בעקבות עדות שלא היתה מקובלת עליה. האם לא דבקה בחובותיה כעדה והפגינה זכרון סלקטיבי במיוחד כמפורט בסעיף 3 בעמ' 7 לסיכומי הנתבעים.

     ג.     עדותה של האם הופרכה גם ע"י כרטיס קופ"ח לשם פנתה למחרת כשמפיה נרשם "נחבל אתמול בצהריים בשיעור התעמלות באשכים LT פנה למיון "לניאדו", נבדק והומלץ על אשפוז להשגחה" (הדגשה שלי - מ.ש.) (נ/2) ובסיכום המחלה מביה"ח של הנתבעת 1 לפיו "מדבריו קבל מכה ע"י כדור בשק אשכים ב- 18.3 היו במיון בי"ח "לניאדו" לבירור כולל U.S. (ללא סימני קרע) אמא סרבה לאשפוז.
          ב- 18.3 בערב היו במיון בי"ח "הלל יפה" עבר בירור כולל U.S. (ללא סימני קרע באשך) למרות המלצה להתאשפז - אמא עוד פעם סרבה..." (שגיאות כתיב תוקנו על ידי וההדגשות שלי - מ.ש.) (נספח ב' לנ/6).

     ד.     למותר לציין כי אין כל הסבר אחר לביצוע גליון קבלה והוצאת מדבקות אשפוז, אם לא היתה כוונה לאשפז התובע.
          ד"א אגיזים, בהגינותה, הודתה כי אינה זוכרת המקרה ואינה יכולה להוסיף על הרשום בתיק ועדותה מהימנה עלי:
          "כן, אני רציתי להשאיר אותו להשגחה במחלקת ילדים וההורים סרבו. ההשגחה היתה נעשית ע"י רופא ילדים במקרה צורך היה קורא לאורולוג. עשיתי קבלה ונתתי הוראות לעשות ספירת דם ושתן כללית, עמוד אחרון לנספחי התצהיר. גם השגחה זו הוראה. אני כתבתי לעשות לו ספירת דם ובדיקת שתן וסופנזורי שזה להרים קצת את האשכים שלא יהיה שטף דם, זה מתלה לאשכים" (עמ' 48 לפרוטוקול שורות 21-24):
          "... הוא לא בא למחלקה כי האמא סרבה ולכן לא שמו מדבקה.
          אני לא אומרת שהאמא סרבה, יש טופס והיא חתמה שהיא מסרבת. מה הסברתי לאמא - הסברתי לאמא את כל הסכנה. כשאני מאשפזת ילד אני מדברת עם ההורים, לא מאשפזים ילד בלי להסביר להורים למה אני מאשפזת. אני מסבירה את הסימנים שמצאתי, אח"כ האבחנה שיש לי חשד ואם כתבתי טראומה של אשך, הסברתי לאמא שיש סכנה שיתפתח משהו ויהיה יותר גרוע ולכן הוא צריך להשאר במחלקה וישגיחו איך הוא מרגיש, ואח"כ להחליט אם יש צורך בעוד בדיקות והאמא סרבה לאשפוז. לפני שנתתי לה טופס סרוב לאשפוז קודם הסברתי לה ולא רק לאמא זו אלא לכל האמהות. אי אפשר לקחת ילד מאמא ולשלוח לאשפוז, קודם מסבירים לאמא" (עמ' 49 לפרוטוקול שורות 2-11).

     ה.     עדותה נתמכה גם בעדות האחות שהיתה עדה לחתימת האם על הטופס (נ/1 עמ' 60 לפרוטוקול).

     ו.     מאידך, לאם לא היה הסבר לחתימה על טופס הסירוב לאשפוז (עמ' 29 לפרוטוקול עמ' 20-25) גרסתה לא הופיעה בתצהיר עדותה הראשית (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 23-25) וגם בהתנהלותה בביה"ח של הנתבעת 1, סרובה לאשפוז בפניה הראשונה לשם יש כדי להעיד על דפוס התנהגות. (נ/7 ונספח ב' לנ/6).

     ז.     גם ד"ר פרט המומחה מטעם התובע הסכים כי: "את שואלת אם אני מסכים שכאשר אורולוג מומחה בודק בזמן אמת מטופל ומתרשם שאין קרע או שטף דם משמעותי ואין ממצא אובייקטיבי שתומך בקרע או בשטף דם זה בשיקול דעתו לתת טיפול שמרני - תיאורטית זה נכון. זה במקרה הטוב ב- 24 שעות הראשונות".
          (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 6-8).

     ח.     די באמור לעיל כדי לדחות כל טענה לרשלנות מצד הנתבעים שביקשו לאשפז התובע להשגחה וטיפול שמרני והדבר נמנע מהם עד יום 19.3.96 (כשהפגיעה ארעה כאמור, ביום 17.3.96), בשל סרובה של האם.

     ט.     אקספלורציה
          1)     לטענת התובע שעוגנה בחוות דעת ד"ר פרט:
               "לאור האמור לעיל אני סבור, כי במקרה הנדון וכבר בביקור הראשון של בוריס בחדר המיון בביה"ח "לניאדו" ובוודאי בעת ההפניה החוזרת לחדר המיון של ביה"ח "הלל יפה" שבאה בעקבות התגברות הכאבים, היה מקום לביצוע נתוח דחוף, על מנת לשלול את התהליכים האמורים" (של קרע ותסביב - מ.ש.).

          2)     הן פרופ' פרקש והן פרופ' מצקין שללו גישה זו מכל וכל. לא היה ספק כי במקרה של אבחנת תסביב יש צורך בנתוח דחוף וגם במקרה של קרע. השאלה היתה רק במקרה ואבחנה זו אינה חד משמעית.

פרופ' פרקש הסביר:
               "אין שום ספק שכאשר יש חשד קליני סביר, או הוכחה בבדיקת העזר שמדובר בתסביב השיקול הנכון הוא נתוח. כשאין חשד והממצאים הקליניים נתמכים ע"י בדיקת עזר ולא מצביעים על תסביב, אני לא חושב שמוצדק להכנס לנתוח... האקספלורציה מביאה לאבחנה, ובמידת הצורך לטיפול, זה הניתוח עצמו.
               לא מקובל עלי שהאקספלורציה תהווה עוד אחת מדרכי בדיקות העזר לאישוש האבחנה" (עמ' 74 לפרוטוקול שורות 19-21, 28-29):
               "אני מכניס חולה לחדר ניתוח ולא חשוב אם תקרא לזה ניתוח או אקספלורציה כשיש חשד קליני סביר לתסביב ללא בדיקות עזר, או שאחת מבדיקות העזר שנעשו מצביעות לכוון תסביב. לכן זה נקרא אקספלורציה, כי פותחים ולא תמיד מוצאים תסביב" (עמ' 75 לפרוטוקול שורות 4-6).

          3)     גם פרופ' מצקין נקט באותה עמדה:
               "לא כל אשך שמגיע לחדר המיון חייב להגיע לתחנה הסופית של אקספלורציה וגם לא כל אשך חייב להגיע לתחנה סופית של הדמיה, אלא לאחר הפעלת שיקול דעת של הכנסת האנמנזה והבדיקה הגופנית" (עמ' 55 לפרוטוקול שורות 16-19).
               "מפה לבוא ולומר שבכל מקרה בחדר המיון צריך לעשות אקספלורציה. לא, תלוי באנמנזה ובבדיקה הגופנית"(עמ' 56 לפרוטוקול שורות 1-2).

          4)     גם ד"ר ארליך, סגן מנהל המחלקה האורולוגית אצל הנתבעת 1 העיד מנסיונו: "כן, במחלקה שלנו עושים אקספלרציות אך לא הרבה, בסביבות 4% מכל הפניות של שק אשכים חריף... אנו עושים מעט אקספלורציה, זה לא תמיד ניתוח פשוט" (עמ' 36 לפרוטוקול שורות 28-30).
               "אתה אומר שמומחה שנחקר פה אמר שזה ניתוח פתוח בהרדמה מקומית, מקסימום 20 דקות מאז רואים מה נעשה ופותרים את הבעיה - אני אומר כך: בכל מצב של כניסה לאזור האשך, זה מצב שלא מומלץ בכל הספרות. צריך להמנע אלא במקרים של הפרעה בחיי יום יום. אקספלורציה של אשך שהוא לא אינוסנטי כי זיהום של אשך אחרי ניתוח יכול להיות קטסטרופאלי" (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 1-4).
               "חשוב מאוד לשמור על מעטפות האשך שהם מקום ליצירת הורמון זכרי, לכן, לדעתי בכל העולם לא היו עושים אקספלורציה" (עמ' 38 לפרוטוקול שורות 22-24).

          5)     המומחים עומתו עם הספרות המקצועית שהביאה כביכול את ד"ר פרט לסבור כי היה צורך בכל מקרה באקספלורציה וכולם כאחד היו בדעה שאין באמור את שמבקש התובע לקרוא בו:
               "את מפנה לקמבל מבואה 2 בחוות דעת ד"ר פרט עמ' 2201 ובהנחה שהיה כתוב אותו דבר בשנת 92 את מבקשת הסבר: כתוב פה שלא כל הילדים עם שק אשכים חריף זקוקים לאקספלורציה מיידית. אם אין פרזנטציה קלאסית אפשר להעזר בבדיקת איזוטופים ודופלר אולטרהסאונד" (עמ' 39 לפרוטוקול 22-24 מפי ד"ר ארליך).
               "אתה מפנה לעמוד ת/5 עמ' 3116 - מבחינתי נתוח ואקספלורציה זה היינו הך, המאמר כזה מתייחס לחבלה חדה או קהה או חודרת וכולם חוזרים על מה שאמרתי, כשיש נפיחות של שק האשכים, המטומה ורגישות, אלה הדברים שמחייבים התערבות. זה לא המצב שהיה במקרה זה. .. אתה אומר שבעמ' 1557 האקספלורציה מתייחסת גם לתסביב - אני מתרגם: יש לבצע את הניתוח אם האבחנה לא באה בחשבון כלל.
               אני מסכים שיש חזקה של חוק הדוקטורים של סטרטון לפיה צריך ללכת לבדיקה הכי מהימנה ומהירה שנותן אבחנה אך לא כתוב נתוח" (עמ' 75 לפרוטוקול שורות 7-20).

          6)     פרופ' פרקש, מנהל המחלקה בה עובד ד"ר פרט הפריך נסיונו של ד"ר פרט לשוות לאקספלורציה מעטה של בדיקה קלה, קצרה בהרדמה מקומית בלבד שנעשית כדרך שגרה (עמ' 76 לפרוטוקול שורות 27-28) ואני מעדיפה הסברו של


פרופ' מצקין לפיו:
               "כל זה טוב אם היו עושים את כל הבדיקות - לא חייבים לעשות את כל הבדיקות. רפואה היא בסופו של דבר הרבה הסתברויות ואלימנציות. לא ייתכן שכל מי שנכנס לחדר המיון עם כאבי בטן, עובר אקספלורציה בחשד לשלילת אפנדיציט, אין ספק שמאה אחוז מהאפנדיציט יתגלו ככה, אבל מתוך 100 איש שינתחו ל- 99 אחוז לא יהיה אפנדיציט. אותו דבר לגבי אשכים, אם ננתח כל מי שמגיע לחדר המיון בקבוצת הגיל המתאימה 16-25, מבלי לשים לב לאנמנזה ולבדיקה הפיזיקלית, אין ספק שנמצא את אלה שיש להם תסביב באשך, אבל בדרך ננתח עשרות מונים יותר אנשים שמגיעים ללא תסביב אשך. כל תורנות בחדר המיון, תורנות אורולוגית בחדר המיון בביה"ח בו אני עובד, מסתיימת בחמישה עד עשרה בעיקר בסופי שבוע, של חיילים שהם ללא ספק בקבוצת הגיל המתאימה, שמגיעים עם תלונה בשק האשכים ואין להם תסביב אשכים. אז מפה לבוא ולומר שכל מקרה בחדר המיון צריך לעשות אקספלורציה, לא. תלוי באנמנזה ובבדיקה הגופנית" (מעמ' 55 לפרוטוקול שורה 20 עד עמ' 56 לפרוטוקול שורה 2).

          7)     ומן הכלל אל הפרט:
               "אצל התובע לא היתה עדות בבדיקה ידנית וגם לא באולטרה סאונד שבוצעו 'לפיצוץ האשך' כלומר לרקמת אשך מחוץ לאשך. ולכן לא הסכמתי ואינני מסכים שהיתה התוויה ברורה לניתוח" (עמ' 57 שורות 20-23).
               "כשיש נפיחות של שק האשכים, המטומה ורגישות, אלה הדברים שמחייבים התערבות. זה לא המצב שהיה במקרה זה" (עמ' 75 לפוטוקול שורות 8-9).

          8)     לאור האמור לעיל, אני קובעת כי במקרה הנדון לא היתה אינדיקציה לביצוע אקספלורציה ועל כן לא התרשלו הנתבעים משלא בצעו אותה ואין קשר סיבתי בין אי ביצוע האקספלורציה לנזק שנגרם בעקבות הקרע הקטן שנגרם לתובע בחבלה מכדורגל.

7.     אמצעי הדמיה
     א.     ב"כ הנתבעים התנגד להרחבת חזית ע"י הוספת טענה של אי שמוש באמצעי הדמיה מתאימים כיוון שבביה"ח "לניאדו" לא היתה אפשרות לבצע בדיקת אולטרה סאונד דופלר (עמ' 93 לפרוטוקול).

     ב.     כל הרופאים כאחד העידו, כי הבדיקה הקלינית היא שקובעת (עמ' 69 לפרוטוקול שורה 22, עמ' 70 שורה 1 וגם פרופ' הלפרין, מומחית ההדמיה מטעם התובע אשרה זאת ואף הוסיפה כי: "אנחנו מדברים על מקרה שהיה לפני יותר מ- 10 שנים, הציוד היה פחות משוכלל, הצבע היה פחות רגיש מהיום. היום האולטרה סאונד דופלר רגישותו מתקרבת למאה אחוז. לפני 10 שנים המספרים היו שונים ולכן הקביעה הזאת לגבי התיק הזה היא נכונה" (עמ' 84 לפרוטוקול שורות 11-15).

     ג.     מה לו לתובע, כי ילין על אמצעי ההדמיה, אם גם המומחית מטעמו בדעה, כי הבדיקה הקלינית היא הקובעת:
          "השינויים שמופיעים בבדיקת אולטרה סאונד יכולים לא להראות במשך 6-12 שעות. זה תלוי גם במידת הסיבוב, יש כמות, יש רמות שונות של תסביב של אשך ואנחנו ברוב המקרים בשעות הראשונות לא רואים שינויים סמוגרפיים בבדיקה אלא בבדיקת הדופלר" (עמ' 82 לפרוטוקול שורות 4-18).
          "במשך 4-6 שעות מהתסביב אני יכולה לא לראות שינויים סונאריים" (עמ' 82 לפרוטוקול שורות 27-28).
          אלא שאצל הנתבעת באותה תקופה לא היתה עדיין בדיקת דופלר וממילא אליבא דד"ר הלפרין כאמור לעיל גם בדיקת הדופלר באותה תקופה לא היתה מספיק רגישה.

     ד.     ד"ר הלפרין הגדילה לעשות כשהתייחסה לבדיקה מיום האירוע "אני מניחה שלא התרשמתי מהבדל בגודל עפ"י מה שהיה בפני. אחרת הייתי מציינת את זה. יותר מזה מרקם האשכים היה תקין בבדיקה הראשונה וזה הממצא הסונארי החשוב ביותר...
          אני בתמונות לא ראיתי ממצא כזה ולא הערכתי שמדובר בממצא. אני מקבלת את הפרשנות של ד"ר פויכטוונגר שנמצאת בסימן שאלה לגבי המטומה" (עמ' 83 לפרוטוקול שורות 17-18, 24-25).

     ה.     לאור האמור לעיל מתייתר הצורך להתייחס לחוות דעת וחקירת ד"ר דיאנה גיטיני מטעם הנתבעים.

8.     המצב המשפטי
     א.     כאמור בע.א. 323/89 קוהרי ואח' נ. מדינת ישראל פד"י מה' (2) 142, 171-2:
          "אין זה דרכו של ביהמ"ש של ערעור להתערב באלה... וכך הוא גם המצב כאשר בשאלות מקצועיות קיימות מחלוקות בין מומחים לדבר והשופט מאמץ דעה של אסכולה או שיטה אחת ומעדיף אותה על פני אסכולה ושיטה אחרת, שגם לה, יש מהלכים ואחיזה באותו תחום, ואין הפעלת השיטה האחת מצביעה על העדר שיקול מקצועי או רשלנות. זהירות מיוחדת מתחייבת בשטח הרפואה, שאינה מדע מדוייק, ובה עדיין קיימים שטחים נרחבים הנתונים לחקר ולהתפתחות מתמידים, ולא כל תגובה של החולה המסויים לטיפול ספציפי ניתנת לצפיה מראש, אף בזהירות המכסימלית. ויש גם את השיקול של סיכון מחושב, אם מוצדקים טיפול מסויים או התערבות ניתוחית". (ראה גם דנא 7794/98 קוהרי ואח' נ. מדינת ישראל פד"י נז (4) 721, 744 וכן בעמ' 755
          וכדברי פרופ' פרקש:
          "תסביב של האשך שנמשך מספר שעות ואנו מצפים לראות ב- U.S. רגיל לפחות הגדלה של האשך, בצקת, אשך לא הומוגני, שיש הפרעה באספקת הדם כי עברו כמה שעות, נוזל מסביב לאשך או להבדיל אם מחפשים קרע גדול שמחייב התערבות כירורגית, כי קרע קטן לא מחייב התערבות כירורגית מצפים לראות מה שאמרתי קודם, קרע מלא, השתפכות תוכן האשך לתוך שני האשכים. שני אלה לא נמצאו במקרה זה ב- U.S. רגיל. לכן, שיקול הדעת של הרופאים שטפלו היו לאשפז, לא לשלוח הביתה, להשגחה לפרק זמן סביר אולי שעות, לראות לאן זה מתפתח. אם זה מתפתח לגרוע יותר, אולי היו מחליטים לנתח ואולי המצב משתפר" (עמ' 70 לפרוטוקול 23-30).
          "אם יש חשד קליני לתסביב, לא צריך U.S. ולא מיפוי, מקומו של החולה בדרכו לחדר הניתוח. כשהקליניקה לא מצביעה על תסביב, נוקטים אמצעי אבחנה נוסף שגם הוא, ככל הנראה לא מצביע לתסביב, אז שיקול הדעת הוא של הרופא והוא לא ניתן לפסילה, יש אסכולות שונות ואני לא פוסל שיקול דעת של מי ששוקל שם להחזיק את התובע למספר שעות ולראות איך זה מתפתח" (עמ' 72 לפרוטוקול שורות 13-17).

     ב.     כאמור בע.א. 280/60 פרדו נ' חפץ פלדמן ואח' פד"י טו 1974 שהלכתו נשנתה בע"א 323/89 לעיל:
          "המבחן אשר על ביהמ"ש לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אם אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה, רופא בשר ודם עשוי לטעות ולא כל טעות מהווה רשלנות".

     ג.     בענייננו כשהתובע נבדק ע"י אורולוג, בדיקות ההדמיה שהיו באותה עת לא העלו ממצאים, אין מקום להתערבות כירורגית נמהרת ללא ממצא והקליניקה לא העלתה חשד, לא נפלה טעות ובוודאי שלא היתה רשלנות בהחלטות רופאי הנתבעת שהחליטו על אשפוזו של התובע לצורך השגחה. למרבה הצער נמנעה השגחה זו ע"י אימו.

9.     עם כל הצער בגין התוצאה דין התביעה להידחות.
     התובע ישא בהוצאות הנתבעים וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל לכל נתבע.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול בוררות כדורגל

  2. פציעה במשחק כדורגל

  3. פציעה בכדורגל ילדים

  4. שבר ביד במשחק כדורגל

  5. שחרור ממועדון כדורגל

  6. התפרעות אוהדי כדורגל

  7. פיצויים למאמן כדורגל

  8. זכויות בקבוצת כדורגל

  9. תביעה נגד קבוצת כדורגל

  10. תאונת כדורגל בבית ספר

  11. סיבוב ברך במשחק כדורגל

  12. עורכי דין כדורגל מומלץ

  13. מוות אחרי אימון כדורגל

  14. פיטורי מאמן כושר כדורגל

  15. הסכם סוכן שחקנים כדורגל

  16. פציעה במשחק כדורגל בצבא

  17. תאונת דרכים שוער כדורגל

  18. ביטול הפחתת נקודות ליגה

  19. ביטוח פציעת שחקן כדורגל

  20. פציעה בברך במשחק כדורגל

  21. לשון הרע נגד שופט כדורגל

  22. פציעת קרסול במשחק כדורגל

  23. תביעה נגד בית''ר ירושלים

  24. שבר ביד בגלל פגיעת כדורגל

  25. פציעת כדורגל - ביטוח לאומי

  26. פציעת כדורגל - ביטוח לאומי

  27. פרישת שחקן כדורגל בגלל פציעה

  28. תביעת נזיקין של שחקן כדורגל

  29. פיצויי פיטורים לשחקני כדורגל

  30. סיווג קבוצת כדורגל לצורכי מס

  31. פיצויי פיטורים שדרנית כדורגל

  32. זריקת אבן על ילד במשחק כדורגל

  33. הפקדת ערובה ע''י קבוצת כדורגל

  34. תאונת דרכים שחקן כדורגל מקצועי

  35. קרע ברצועה הצולבת לשחקן כדורגל

  36. פציעה קשה של אוהד במשחק כדורגל

  37. פציעה באשכים במהלך משחק כדורגל

  38. מי אחראי על פציעת שחקן כדורגל ?

  39. פיצוי מוסכם בחוזה עם שחקן כדורגל

  40. נפילה בחדר הלבשה של קבוצת כדורגל

  41. פציעת כדורגל בגלל תנאי מגרש גרועים

  42. מעמד שחקן כדורגל מושאל לקבוצה אחרת

  43. סירוב חברת הביטוח לשלם לשחקן כדורגל

  44. הקרנת משחקי כדורגל במקומות ציבוריים

  45. מוזיקה במשחקי כדורגל - זכויות יוצרים

  46. עבודות חפירה לצורך הכשרת מגרש כדורגל

  47. הכרה בפגיעת במשחק כדורגל כתאונת עבודה

  48. פציעת אוהד כדורגל התפרצות אוהדים למגרש

  49. תביעה בגין כרטיסים למשחק כדורגל למונדיאל

  50. פיצויי פיטורים על תקופת השאלת שחקן כדורגל

  51. פיצויים לשחקן כדורגל אשר נפצע במשחק אימון

  52. ביטוח שחקן כדורגל שנאלץ לפרוש עקב פציעה קשה

  53. סכסוך כספי בין שחקן לבין יו''ר מועדון כדורגל

  54. קיוסק ליד מגרש כדורגל - תשלום דמי שימוש ראויים

  55. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון