פיצוי על נזקים בגלל נזילת מים

להלן פסק דין בנושא פיצוי על נזקים בגלל נזילת מים: פסק דין מהות התביעה ופירוט בעלי הדין 1. בפני תביעה על סך 282,400 ₪ בגין נזקי רטיבות שנגרמו ליצירות אומנות שבמחסן הגלריה של התובעת 1 (להלן : הגלריה) בירושלים. לטענת הגלריה, חדירת המים למחסן התגלתה ביום 5.3.03 או בסמוך לו, כאשר מקור הנזילה בעבודות שיפוצים שבוצעו על ידי הנתבעת 3 (להלן : הקבלן) עבור הנתבעת 2 (להלן: הבנק) המנהלת סניף באותו בניין. 2. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, הנתבעת 1 (להלן: המגן) ביטחה את הגלריה בביטוח מקיף, וחבה לגלריה מכוח פוליסת הביטוח. 3. כנגד הבנק טוענת הגלריה כי זה אחראי לנזקים כבעל הזכויות והשליטה במקרקעין שמהם יצאה נזילת המים שגרמה לנזק. 4. הקבלן נתבע בטענה שהתרשל בביצוע חיבור צינורות המים ו/או כל עבודה אחרת הקשורה לצינור המים שגרם לנזילה. 5. תביעה זו הוגשה על ידי הגלריה וכן על ידי סוכנות הביטוח שלה, היא התובעת 2 (להלן: הסוכנות), וזאת מכוח המחאת זכויות לכספים המגיעים לגלריה בגין נזקי הרטיבות שהמחתה הגלריה לסוכנות בכתב ביום 23.4.04 (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן). 6. להשלמת התמונה יצוין, כי המגן והבנק שלחו הודעה לצד שלישי לקבלן ולמבטח שלו, צד ג' 2. 7. אין מחלוקת כי המגן שילמה לגלריה סך השווה ל 11,800$ עובר להגשת התביעה בגין נזקיה [סעיף 3(ב) לכתב התביעה המתוקן]. המגן טוענת בכתב הגנתה, כי הסכום שולם לפנים משורת הדין ומבלי לפגוע בכל טענה מטענותיה. היא אף טענה, כי כנגד התשלום ויתרה הגלריה על כל טענה או תביעה כנגדה. טענות המגן, שהתשלום היה לפנים משורת הדין וכנגד ויתור הגלריה על תביעתה, לא הוכחו. עם זאת, התובעות לא טענו בסיכומיהם שהתשלום על ידי המגן מהווה הודאת בעל דין בחבותה לפצות את הגלריה בגין נזקי האירוע. לכן, מלבד ניכוי הסכום ששולם מסכום הנזקים הנתבעים על יד התובעות, אין לתשלום שבוצע על ידי המגן כל נפקות לעניינינו. שאלות הקשורות לזכות התביעה / עילת התביעה / יריבות 8 ניתוח זכויות בעלי הדין מחייב הפרדה בין שתי עילות התביעה, עליהן מושתתת התביעה. עילה אחת היא העילה הביטוחית כלפי המגן, והעילה השניה היא העילה הנזיקית כלפי הבנק והקבלן. 9 באשר לעילה הביטוחית, הכחישה המגן בסעיף 3 לכתב הגנתה את הטענה שהגלריה היא המבוטחת על פי פוליסת הביטוח. ואכן מפוליסת הביטוח (נספח א' לכתב התביעה המתוקן) עולה כי המבוטחים הם ספראי דב ושושנה (שהם כנראה מייסדי הגלריה). למרות שהגלריה היתה מודעת לטענה זו של המגן מבראשית, היא לא ביקשה לצרף את ה"ה ספראי כבעלי דין. ב"כ התובעות כלל לא התיחס לסוגיה בסיכומיו. לאור זאת, דין טענת המגן להתקבל. אשר על כן, נדחית העילה הביטוחית הכלולה בתביעה. 10. באשר לזכות התביעה של הסוכנות, זו תלויה בתוקפה של המחאת הזכויות שבוצעה על ידי הגלריה. מאחר ולגלריה כאמור אין עילה ביטוחית, לא יכלה הגלריה להעביר לסוכנות את זכות התביעה הביטוחית. מכאן שגם העילה הביטוחית של הסוכנות מכוח המחאת הזכויות דינה להידחות. 11. בהערת אגב, אני דוחה באופן עקרוני את טענת הנתבעות להעדר תוקף של המחאת זכות על פי פוליסת ביטוח. על פי סעיף 11(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח), "המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו". לפי סעיף 13(ב) לחוק חוזה ביטוח, "זכותו של המוטב אינה ניתנת להעברה, לשיעבוד או לעיקול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, אלא אם הייתה קביעת המוטב בלתי חוזרת (ההדגשה שלי - ש.פ.)". מסעיפים אלה נובע כי לאחר קרות מקרה ביטוח, זכותו של המוטב (ושל המבוטח, כאשר אין מוטב זולתו) להעביר את זכויותיו לאחר. 12. באשר לעילה הנזיקית, המחאת הזכות של הגלריה לסוכנות מנוגדת לסעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כי, "הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החברות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין." סעיף 10 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט - 1969מכפיף את תוקפן של הוראות החוק המסדירות המחאת חיובים, ובכלל זה המחאת זכויות, להוראות מיוחדות לכל דין אחר. מכאן, שלא ניתן להתנות על תוקפה של סעיף 22 לפקודת הנזיקין, וההמחאה שנעשתה בניגוד לסעיף 22 לפקודת הנזיקין אינה בת תוקף. יצוין, כי אילו המחאת הזכות לסוכנות היתה נעשית לאחר הגשת התביעה שלפנינו, ייתכן וההמחאה היתה נשארת בתוקפה, זאת לאור הפרשנות הצרה שניתנה לסעיף 22 לפקודת הנזיקין בע"א 456/71 פילוסוף נ' מ"י. ואולם גם לפי פסק הדין האמור המחאת הזכויות, כפי שנעשתה כאן, אינה בת תוקף. מכאן, שלסוכנות לא הומחתה זכות כלשהי בנזיקין, ודין עילת התביעה הנזיקית שלה להידחות. בהעדר עילה ביטוחית או עילה נזיקית כלפי הנתבעים, דין התביעה של הסוכנות להידחות. 13. מאחר ואין תוקף, כאמור להמחאת הזכות בנזיקין שבין הגלריה לבין הסוכנות, נותרות העילות בנזיקין כלפי הנתבעות בידי הגלריה. בהקשר זה מתעוררת השאלה האם אין לראות בהתנהגותה של הגלריה משום ויתור על תביעתה בנזיקין? מנהל הגלריה, מר מנחם ספראי, העיד כי בעקבות המחאת הזכות לסוכנות, ובעקבות תשלומים שקיבלה הגלריה מהסוכנות כנגד המחאת הזכויות, ויתרה הגלריה על כל זכויותיה בתביעה זו (ראה עמוד 34 לפרוטוקול). ברם, מאחר והויתור של הגלריה היה חלק אינטגרלי מהסכם המחאת הזכויות שבין התובעות, עם ביטול ההסכם הבלתי חוקי, מתבטל גם תוקפו של הויתור. מכאן, שלגלריה נותרה זכות תביעה בנזיקין כלפי הנתבעות. 14. שאלה אחרת היא האם הגלריה איבדה את זכות התביעה שלה בשל הכספים שקיבלה מהסוכנות? הרי אם הגלריה באה על סיפוקה בפיצוי שקיבלה מגורם שלישי בגין נזקיה, לכאורה לא נגרם לה נזק, שהוא יסוד הכרחי בתביעת נזיקין. יש להשיב על שאלה זאת בשלילה. פועל יוצא מהקביעה שאין תוקף להמחאת הזכות בין הגלריה לבין הסוכנות הוא זכות השבה המוקנית לסוכנות כלפי הגלריה בגין הכספים ששילמה לה (סעיף 21 לחוק החוזים). מאחר והגלריה, כאמור, חשופה לדרישה מצד הסוכנות להשבה, לא ניתן לקבוע כי פוצתה בגין נזקי האירוע. תביעת הנזיקין - שאלת החבות 15. הגלריה טוענת, כאמור, כי הנזק ליצירות האומנות במחסן שלה נגרם כתוצאה מנזילת מים מצינור שהותקן בצורה רשלנית על ידי הקבלן עבור הבנק, בשטח נכס בבניין שהוא בבעלותו ובשליטתו של הבנק. כבר כאן אציין כי אילו הייתה הגלריה מוכיחה את היסודות העובדתיים של תביעתה, הייתה זוכה בה. הדברים אמורים הן בתביעתה כנגד הקבלן בעילה של רשלנות והן בתביעתה כלפי הבנק בעילה שהבנק חב כלפיה חובת זהירות למנוע היזק משטחו לשטחה של הגלריה, ולהחזיק את המקרקעין בתחזוקה ראויה (סעיפים 37 ו- 38 לפקודת הנזיקין). לעומת זאת, הבנק לא היה חב בגין רשלנות הקבלן, משום שהעסיק אותו כ"בעל חוזה" בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], להלן: פקודת הנזיקין. ואולם, הגלריה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת חבותם של הבנק ושל הקבלן. 16. הגלריה לא הוכיחה את מקור הנזילה. אמנם נשמעה עדות יחידה של מנחם ספראי על הנזילה שגילה. מר ספראי העיד כי ביום 5.3.03 או בסמוך לכך במהלך ביצוע עבודות שיפוץ בחלק מהמבנה המשמש את הבנק, חדרו מים למחסן הגלריה, הממוקמת בקומת המרתף מתחת לחניון הבניין. מר ספראי העיד כי לאחר שהבחין בנזילה, עלה לחניון וראה כי בקומת החניון מעל לתקרת המחסן ישנו צינור חדש לגמרי שהותקן במהלך השיפוצים, ובחיבור בין שני חלקי הצינור, נוזלים מים. מר ספראי הניח דלי מתחת לחיבור הנוזל וקרא לאיש התחזוקה של הבנין, אשר הידק וסגר את החיבור בין שני חלקי הצינור, ובכך פסקה הנזילה. ביום 13.6.02 שלח ספראי לקבלן מכתב בו הודיע על המקרה ועל כך שהגלריה רואה בקבלן כאחראי לנזקים שנגרמו. לתצהירו של מר ספראי צורפה טיוטת חוות דעת שמאי מטעם הסוכנות (שם השמאי אינו מופיע במסמך). במסמך זה, נאמר כי השמאי הגיע ביום המקרה, עלה עם מר ספראי מהמחסן לחניון, וראה שם צינורות חדשים שהותקנו לאספקת מים מהמונים שבחניון עד לתקרה שמעל החניון. השמאי כותב במפורש כי בעת הביקור לא הייתה נזילה בצינור, "אך מר מנחם ספראי הראה לנו היכן הייתה הנזילה" (ראה עמ' 1 לטיוטת חוות הדעת). 17. מר ספראי לא דאג לתעד בצילום את הנזילה שראה כדי שניתן יהיה להתחקות אחר מקורה. לא זו בלבד, אלא שהתובעות נמנעו מלהעיד את איש התחזוקה, שעל פי הנטען תיקן את הנזילה, ושביכולתו היה להשליך אור על מקור הנזילה. גם לא הוגשו יומני עבודה או רישומי עבודה אחרים של איש התחזוקה. גם שמאי הרכוש שהגיע ביום גילוי הנזילה, ושמסר את טיוטת חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה המתוקן לא הוזמן להעיד. כלל ידוע בפסיקה הוא ש"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו." [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר]. מכאן שהימנעות התובעות מלהביא את העדים הרלוונטיים פוגמת במהימנות עדותו של מר ספראי באשר למקור הנזילה. 18. גם אם היתה מתקבלת עדותו של מר ספראי, לא הוכחה באמצעות עדותו רשלנותם של הבנק ושל הקבלן. באשר לבנק, לא הוכח כי הצינור שנזל היה צינור בתוך נכס השייך לבנק או המוביל לשטחי הבנק. כאמור, לפי טיוטת דו"ח השמאי שצורפה לטיוטת כתב התביעה, הצינור שעליו הצביע מר ספראי היה בחניון הבניין. לא הוכח כי החניין הזה שייך דווקא לבנק. כמו-כן, הצינור שנזל היה אחד הצינורות שהיה מחובר למוני המים של הבניין. לא הוכח כי מדובר בצינור שהיה מחובר לנכס השייך לבנק. באשר לקבלן, לא הוכח כי הצינור שנזל היה אחד הצינורות שהותקן על ידי הקבלן. גם אם הותקן על ידי הקבלן, לא הוכח כי הנזילה נגרמה כתוצאה מהתקנה רשלנית ולא מסיבה אחרת. 19. נציגי הקבלן, מר דודי בנטוב ומר דודו סדלינסקי העידו כי העבודות להתקנת הצנרת במקום הסתיימו כארבעה חודשים לפני גילוי הנזילה הנטענת. בסיום העבודה נעשתה ביקורת לחץ על הצינורות ולא נתגלו בהם נזילות כלשהן. השניים העידו כי הגיעו למקום בעקבות תלונת הגלריה על נזילה מהצינור ולא מצאו כל ראיה לנזילה מהצינורות שהתקינו. אמנם גם עדים אלה לא הביאו איתם יומני עבודה כדי לבסס את עדויותיהם באשר למועד סיום העבודות ובאשר למועד בדיקת הלחץ. ואולם הנטל הראשוני היה מוטל על התובעות להוכיח שצינור שהתקין הקבלן הוא שנזל, ומשלא עשו כן אין מקום לדקדק עם הקבלן באשר לראיות שהביא להוכיח שעבודות התקנת צינורות שביצע בבניין נעשתה בצורה סבירה. 20. מאחר ולא הוכח אירוע הנזילה מהצינור של הבנק ו/או שצינור זה הותקן על ידי הקבלן, דין התביעה הנזיקית של הגלריה להדחות. 21. מסקנה זו מייתרת את הדיון בהודעה לצד שלישי. תביעת הנזיקין - שאלת הנזק 22. פרק זה דן בשיעור הנזק שנגרם לגלריה למקרה שהיתה מתקבלת התביעה. 23. אין מחלוקת שכתוצאה מחדירת מים לתוך מחסן הגלריה, ניזוקו ליתוגרפיות של האמנים שרגא וויל ודוד משולם ז"ל. כל צד הסתמך על חוות דעת של שמאיי רכוש מטעמו בהערכת הנזק (מר אלי סטרול ומר בני רוזן-טל מטעם התובעות - 70,000$, ומר משה נועם מטעם הנתבעות 1 - 2 - 57,368 ₪, סכום השווה לסכום הפיצוי שכבר שולם עובר להגשת התביעה). נוכח המחלוקת בין המומחים, מינה בית המשפט את שמאית האומנות עדי גישם כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: המומחית). בחוות דעתה קבעה המומחית שסכום הנזק ליצירות מגיע לסך של 66,000$. 24. המחלוקת העיקרית שהתגלתה בין מומחי התובעות והמומחית לבין המומחה מטעם הנתבעות 1-2 היתה בשאלה האם היה מקום לערוך עבודת שיחזור לתמונות שניזוקו כדי להקטין את הנזק. אין מחלוקת כי המגן השיגה את הסכמתו של המרכז לשימור במוזיאון ישראל לבצע רסטורציה של היצירות בעלות של 22,000 ₪. לדעת השמאי נועם, השחזור היה מקטין את הנזק ליצירות ב 70%. אף על פי כן, הגלריה לא הסכימה לממן את השחזור. לעומתו, סוברת המומחית כי לא סביר לדרוש מגלריה יוקרתית כמו הגלריה הנדונה לסחור בליתוגרפיות משוחזרות שאין סיכוי שערכן יעלה. מדובר בסחורה שאינה מעניינת את לקוחות הגלריה, שהם לרוב אספנים בעלי אמצעים. 25. במחלוקת המקצועית שהתעוררה, אני מאמץ את עמדת המומחית. הגלריה אינה סוחרת בדברי אומנות שניזוקו. לא ניתן לכפות עליה מסחר ביצירות המשוחזרות. אילו רצתה המגן, יכלה לפצות את הגלריה במלוא ערך התמונות, לממן בעצמה את השחזור, ולמכור דרך צדדים שלישיים את היצירות כיצירות משוחזרות כדי להחזיר לעצמה מהכספים ששילמה. 26. מעבר לכך, נוהג בית המשפט להסתמך על דעתו של המומחה הנייטרלי שהוא ממנה, ולא מצאתי במקרה הנדון שיש מקום לסטות מן הכלל האמור הן בסוגית השחזור והן ביחס להערכת שווי היצירות. לפיכך, הייתי מאמץ את מסקנות המומחית במלואן. סוף דבר 27. התביעה נדחית. 28. אני מחייב את התובעות לשלם לנתבעות 1- 2 מחד ולנתבעת 3 ולצד ג' 2 מאידך, כל אחד, את סכום הוצאות המשפט שהוציאו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד כל הוצאה ועד לתשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. נזקי מיםפיצוייםנזילהמים