פיצוי לקוח על צפצוף ביציאה מחנות

להלן פסק דין בנושא תביעת פיצוי לקוח על צפצוף ביציאה מחנות: פסק דין רקע עובדתי וטענות הצדדים התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת בה נטען כי ביום 23.01.07 בסביבות השעה 16.00 רכש ביגוד בחנות הנתבעת בסניף עזריאלי, שילם עבור הרכישה הכניס את הקניה לתיקו והחל פוסע לכיוון היציאה. לטענתו בעודו חוצה את פתח החנות מבעד למתקן המורכב מחיישנים המיועדים להתריע בפני גניבות הוא החל לצפצף, הוא ניגש לשומר העומד בפתח החנות ולקצינת הביטחון ועמד להראות להם את השקית שהייתה ברשותו ובה הבגדים שקנה, כאשר השומר וקצינת הביטחון החלו ללא סיבה ומבלי לברר אם נפלה טעות לצעוק עליו, להביכו בפני קהל הקונים בחנות, להאשימו בגניבה ולאיים עליו כי יזמינו לו משטרה וכי הוא יעוכב. עוד נטען בכתב התביעה כי קצינת הביטחון החלה לצעוק על אמו של התובע, אשר הייתה עמו באותה העת וביזתה אותה בפני כולם כאשר אמרה לה משפטים משפילים בקולי קולות תוך שהיא רומזת כי התובע ואמו גנבו פריטים מהחנות. לטענת התובע הוא הגיש את השקית לשומר אשר לא טרח לקחת אותו לחדר צדדי והחל בכניסה לחנות לנבור בתיקו להוציא פריט פריט ולנופף בו לעיני כולם. לטענתו במהלך החיפוש המשפיל גילה השומר זמזמים, אשר לא הוסרו מהבגדים על ידי הקופאית. עוד טוען התובע כי גם לאחר מציאת הזמזמים לקחה קצינת הביטחון את תיקו באגרסיביות רבה והחלה מפרקת אותו בתקווה למצוא סחורה גנובה וכי בדיקתה לא העלתה דבר, כאשר השניים בדקו את קבלותיו ונוכחו לדעת כי הכול שולם, אך טרם היענותם לבקשתו לפנות לקופאית לצורך הסרת הזמזמים, ביצעו בדיקה נוספת של הקבלה. עוד מוסיף התובע כי לאחר שהבינו בנתבעת כי התנהגותם הייתה מחפירה הציעו לו פיצוי מגוחך ומבזה של כוס קפה, כאשר הוא דחה הצעה זאת וביקש את שמה של קצינת הביטחון אשר השפילה אותו דרישה אשר נתקלה בסירוב מטעם סגנית המנהל בחנות, הגברת קטיה. לטענת התובע, האירוע בחנות הנתבעת, אשר התקיים בקניון עזריאלי בו מבקרים רבים, פגעה בשמו הטוב, וכי התנהגות עובדי הנתבעת ונציגיה עולה כדי לשון הרע. עוד טען התובע כי התנהגות הנתבעת פגעה בפרטיותו שכן ערכו חיפוש בכליו לעיני כל מבלי לקחתו למקום פרטי, וכן כי התנהגות הנתבעת מהווה פגיעה בפרטיות וצנעת הפרט על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 50,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש וזאת בהתבסס על סעיפים 7 ו-7א' לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 וסעיף 76 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנתבעת הכחישה את טענות התובע ואת חבותה לפצותו וטענה כי תיאור האירועים בפועל שונה לגמרי מהתיאור אשר הוצג על ידי התובע בתביעתו. לטענתה, ביום האירוע רכש התובע שישה פרטי לבוש אשר נמכרו באותה העת בהנחה משמעותית, ועל כן לא היו אמורים להיות עליהם זמזמים. לטענתה, עת חצה התובע את מערכת גלאי הזמזמים הממוקמת בפתח היציאה מהחנות החלה המערכת ל"צפצף" בכדי להתריע על זמזם שחצה את גבולות החנות, ואז פנתה קצינת הביטחון אל התובע ואמו ושאלה בצורה סבלנית לפשר צפצוף המערכת, ואז התובע השיב כי הוא עיתונאי של "ידיעות אחרונות" ואיים כי יפרסם את האירוע, תוך שהוא ואמו מגדפים את קצינת הביטחון ומשתמשים בלשון גנאי. לאור התנהגות זאת הודיעה קצינת הביטחון לתובע ואמו כי היא תזעיק שוטרים לביצוע חיפוש בכליו של התובע וכך היא עשתה. לטענת הנתבעת לאור התרעה זאת צעד התובע למרכז החנות תוך שהוא מוציא מתיקו את הטרנינג שרכש והניפו על מנת להראות כי יש עליו זמזמם, עובדה אשר עובדי החנות נדהמו לגלות בשל כך כי פריט לבוש זה נמכר בהוזלה ועל כן לרוב לפריטים מסוג זה לא מוצמדים זמזמים, דבר אשר יצר חשד בליבם של עובדי הנתבעת כי כל המהומה הייתה מתוכננת לצורך קבלת פיצוי. לטענת הנתבעת עובדי החנות כלל לא ערכו חיפוש בכליו של התובע, אלא הוא עצמו עמד במרכז החנות והחל להוציא את הפריטים בעצמו משקית הקניה, כאשר קצינת הביטחון עומדת בפתח הכניסה על מנת לשמש מחסום למקרה בו התובע יצא עם התכולה בידו בטרם תגיע המשטרה, כאשר בשלב מאוחר יותר עת ראתה קצינת הביטחון כי התובע הוציא מיוזמתו את הקבלה עבור רכישת המוצרים וכי מתלמדי ניהול אשר שהו בחנות באותה העת ניגשו לבדוק זאת - בוטלה הקריאה למשטרה. עוד מציינת הנתבעת כי לאור התנהגות התובע ואמו הוצע להם להיכנס למשרד המנהל שם הציעה להם מתלמדת הניהול הגברת קטיה משקבוב (להלן: "קטיה") לשתות וניסתה לפייסם. לטענת הנתבעת, התובע מתחילת האירוע ואף לאחר שהוזמן למשרד שאל ללא הרף מהו מספר האירוע וסרב לצאת מהחנות עד למתן מענה לשאלתו. לטענת הנתבעת בכל סניפיה קיים נוהל קבוע ומסודר להדרכת עובדי הביטחון ולפיו על העובדים לנהוג בסבלנות בכל הנוגע לאירוע זמזום ביציאה מסניפיה וכן היא מנחה אותם לנהוג בנעימות ואיפוק רב בקרות אירוע מסוג כזה נוכח הסבירות כי ייתכן שנפלה טעות בהליך הסרת הזמזמים על ידי הקופאית וכי לצרכן כלל לא היה יד בדבר. התובע הגיש תצהיר מטעמו ותצהיר של אמו הגב' מתוקה אפלבלט (להלן: "מתוקה"), הנתבעת הגישה תצהיר של קטיה ושל קצינת הביטחון הגב' נועה ליפשיץ (להלן: "קצינת הביטחון"). דיון והכרעה 10. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אני קובעת כי דין התביעה להדחות. נטל ההוכחה כידוע על התובע בהיותו "המוציא מחברו". בתביעה הנדונה, בה הוצגו על ידי הצדדים גרסאות עובדתיות שונות לחלוטין לאירועים נשוא התביעה ישנה חשיבות מרובה לעדויות העדים בפני בית המשפט והתרשמותו מהן. במקרה הנדון לא זו בלבד שלא השתכנעתי מעדויותיהם של התובע ואמו, הרי שהתגלו סתירות ושוני רב בין עדותו של התובע לבין עדותה של אמו לאירועים נשוא התביעה וזאת בשונה מהאמור בתצהיריהם, בעוד שעדי הנתבעת דבקו באמור בתצהירים ולא מצאתי כי עדותם נסתרה. העדויות מטעם התובע 11. אמו של התובע, מתוקה, הגישה תצהיר, אשר זהה בתוכנו לתצהירו של התובע (כאשר בעדותה ציינה כי התצהיר נעשה על ידי התובע ובאת כוחו, ואילו היא קראה את התצהיר וחתמה עליו, עמוד 3 לפרוטוקול שורות 1-2), כאשר בעדותה העלתה טענות רבות אשר לא מצאו מקומן בתצהיר מטעמה ואף לא בתצהיר התובע, והציגה גרסה שונה לאירועים נשוא התביעה, מגרסתו של התובע, כפי שיפורט להלן. 12. בעדותה נשאלה מתוקה מה התרחש לאחר שהגלאי החל לצפצף עם יציאתם מהחנות, בתשובה העידה מתוקה כי היא והתובע הלכו לקצינת הביטחון, וזאת לאחר שקראו להם להגיע (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 8-25), עוד היא ציינה כי לו לא היו קוראים להם להגיע בוודאי שלא היו חוזרים מאחר ולא ידעו מדוע זה מצפצף (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 17-19). גרסה זאת שונה מתצהירה (סעיף 3 לתצהירה) ומעדותו של התובע לפיה הוא פנה לשומר לבד וכי הם לא קראו לו (עמוד 8 שורות 21-26) , וכי קצינת הביטחון לא קראה לו להיכנס (עמוד 9 לפרוטוקול שורה 5). 13. נקודה נוספת בה הייתה עדותה של מתוקה שונה מהאירועים כפי שתוארו בתצהירה ובתצהירו של התובע היא בהתייחס לבדיקת תיקו של התובע. בעדותה ציינה מתוקה כי קצינת הביטחון לקחה את תיקו של התובע זרקה את כל הדברים על הרצפה כולל את הבגדים ונפנפה בהם וכי השומר לקח את התיק הריק ונפנף אותו לראות אולי נשאר משהו (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 11-23) עוד ציינה בעדותה כי מי שלקח את התיק והשקית מהתובע הייתה קצינת הביטחון (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 26-28) בתצהירה ובתצהירו של התובע נטען ביחס לאירועים אלו כך : "בד בבד הגיש חנן את השקית לשומר אשר לא טרח לקחת אותו לחדר צדדי והחל, בכניסה לחנות, לנבור בתיקו של חנן, להוציא פרטי פריט, ולנפנפם לעיני כל אחד ואחד. ואכן, במהלך החיפוש המשפיל והפומבי, גילה השומר זמזמים אשר לא הוסרו מהבגדים על ידי הקופאית אשר, כאמור, לא עשתה עבודתה כראוי ובכך גררה להתנהלות המביכה והמשיבה שהתפתחה. גם לאחר מציאת הזמזמים, לקחה הקבטי"ת את תיקו של חנן באגרסיביות רבה והחלה מפרקת אותו בתקווה למצא סחורה גנובה, אולם, כאמור, בדיקתה לא העלתה כל ממצא" (סעיפים 6-8 לתצהיריהם) 14. בשונה מעדותה של מתוקה ציין התובע כי לא זכור לו כי קצינת הביטחון זרקה את הבגדים שלו על הרצפה (עמוד 9 לפרוטוקול 21-24), וטען כי השומר הוא אשר הוציא את הפריטים ובדק מול הגלאי וקצינת הביטחון נברה בתיקו לראות אם אין שם עוד משהו (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 14-20). 15. בעדותה העלתה מתוקה טענות נוספות ביחס לאירועים נשוא התביעה לפיהן לאחר שהבגדים נזרקו לרצפה על ידי השומר וקצינת הביטחון, נאלצו ללכת לקופאית פעמיים כי היו שני זמזמים (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 8-29, עמוד 6 שורות 1-4). אף טענה זאת, אשר הועלתה לראשונה רק בעדותה בבית המשפט שונה לחלוטין מעדותו של בנה אשר התייחס רק לאירוע אחד בדבר צפצוף גלאי הזמזמים, כאשר לעניין זה הוסיף התובע טענה, אשר לא הועלתה בתצהירו לפיה ביקש מקצינת הביטחון כי תוריד את הזמזמים והיא אמרה לו כי זו בעיה שלו ושהוא יטפל בזה (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 9-11). 16. שוני נוסף בעדויות התובע ואמו היה בנוגע למפגש עם קטיה ותוכנו. בעוד שהתובע ציין בעדותו כי קטיה בדקה את החשבונית לראות שאכן שילם וכי ניסתה להוריד את הזמזמים (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 1-4), ציינה מתוקה בעדותה כי היא והתובע הלכו לקופאית לצורך הורדת הזמזם (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 22-23) וכי הפניה לקטיה נעשתה רק לצורך הגשת התלונה וכי קטיה לא הסתכלה על הבגדים שקנו וגם לא על הקבלות והמפגש איתה היה אחרי כל האירוע (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 19-23). 17. בנוסף לכל האמור, הרי שבעת חקירת התובע ומתוקה בבית המשפט עלה כי, בניגוד לרושם אותו ניסו ליצור בתצהירם לפיו השומר היה מעורב בצורה מוחלטת באירועים נשוא התביעה בפועל כמעט ולא נטל חלק פעיל באירוע זה. בסעיף 4 לתצהירו ציין התובע בהתייחס לשומר כך "השומר והקבטי"ת החלו, ללא סיבה ומבלי לברר אם נפלה טעות, לצעוק עלי, להביך אותי בפני קהל הקונים בחנות, להאשים אותי בגניבה ולבסוף איימו עלי כי יזמינו משטרה וכי אני יעוכב" (תיאור דומה בסעיף 4 לתצהירה של מתוקה). בעדותה ציינה מתוקה בהתייחס לשומר כי רק ניער את התיק ולא השתתף הרבה (עדותה של מתוקה עמוד 5 לפרוטוקול שורות 20-23), וכי קצינת הבטחון היא אשר קראה לתובע גנב (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 11-13). כך אף התובע בעדותו ציין כי קצינת הבטחון היא זו שאמרה לו שהוא גנב וכי השומר רק נפנף בחפצים ובדק מול הזמזם (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 25-28). 18. נושא נוסף בו נתגלתה סתירה בין עדותו של התובע ואמו הייתה בנושא כניסתם לחדרה של קטיה. בחקירתה הנגדית ציינה מתוקה כי לא נכנסה לחדר של קטיה יחד עם התובע (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 28), בעוד שהתובע העיד כי אמו נכנסה איתו לחדרה של קטיה (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 6-7). סתירה זאת בעדויות התובע ואמו בנוסף לכל הסתירות אותן ציינתי לעיל יש בה כדי להשמיט את הקרקע בדבר אמיתות גרסתם ומהימנותה. 19. בניגוד לעדויות התובע ואמו בניהן התגלו כאמור סתירות והבדלים מהותיים, הרי שעדויות הנתבעת היו עקביות וטענותיה בתצהירים מטעמה לא נסתרו. עדותה של קצינת הביטחון הייתה עקבית ולא סטתה מהאמור בתצהירה, כך אף עדותה של קטיה באשר לאירועים נשוא התביעה. לעניין זה אציין כי אינני מקבלת את טענות התובע בסיכומיו לפיהן עדותה של קצינת הביטחון רצופה אי דיוקים וסתירות וכי עדויות עדי הנתבעת סותרות האחת את השנייה. עיקר התייחסותו של התובע הוא לטענת קצינת הבטחון בדבר נפנוף התובע בבגדים וכן לטענה בדבר הגעתו של מתלמד הניהול ניר למקום האירוע. לטענתו בעוד שקצינת הביטחון טענה כי התובע נפנף בבגדיו, הרי שקטיה ציינה בעדותה כי הפעם הראשונה שראתה את הבגד עם הזמזם הייתה בקופה. אינני סבורה כי יש סתירה בעניין זה בין עדויות הנתבעת, שכן עולה מעדותה של קטיה עצמה כי הגיעה לכיוון התובע ואמו רק לאחר האירוע בין התובע לקצינת הביטחון ועל כן סביר כי לא הייתה נוכחת בשלב בו נופף התובע בבגד עם הזמזם, כפי שנטען על ידי קצינת הביטחון. בהתייחס למועד הגעתם של מתלמד הניהול ניר וקטיה לכיוונו של התובע, הרי שהמדובר בנושא שולי אשר אין לו השפעה מהותית על עדותה של קצינת הביטחון, ואין בו כדי לערער את אמינות גרסתה. 20. בהתייחס לטענת התובע בסיכומיו כי אי העדתם של השומר אשר נכח באירוע ומתלמד הניהול ניר כמו גם הקופאיות, אשר היו בעת האירוע יש בהם כדי לפעול לרעת הנתבעת ומעידה על חוסר אמינות גרסתה. הרי שבנסיבות העניין הנדון בו קבעתי כי הסתירות המרובות אשר התגלו בין עדותו של התובע לבין עדותה של אמו באשר לאירועים נשוא התביעה, לא הוכח לבית המשפט כי האירועים התרחשו כפי שנטען על ידו, הרי שדי בעדויות הנתבעת אשר עשו עלי רושם אמין כאמור, כדי לקבוע במקרה הנדון כי דין תביעתו של התובע להדחות. עוולת לשון הרע 21. בסיכומיו טען התובע כי במקרה הנדון מתקיימת עוולת לשון הרע כלפיו וכלפי אמו בכך שנרמז ואף נאמר לו ולאמו ברבים כי גנבו מוצרים מהנתבעת, וכי הדבר נעשה בצורה מבזה ומשפילה ועל כן נגרם נזק לשמם הטוב. לעניין זה הפנה התובע לפסק הדין של בית משפט השלום בנתניה ת.א. [(נתניה) 7105/06 קאופמן אגי נ' שופרסל בע"מ , לא פורסם, מיום 11.05.08, (להלן: "פסק דין שופרסל")] בו נדונה סוגיית לשון הרע בהתייחס לתובעת אשר הואשמה על ידי הנתבעת בגניבה מחנותה. 22. במקרה הנדון קבעתי כאמור לעיל כי אינני מקבלת את גרסתו של התובע לאירועים נשוא התביעה, ועל כן אינני מקבלת את טענתו וטענת אמו כי נרמז להם ואף נאמר להם כי גנבו מהחנות (באשר לטענות אשר הועלו על ידם בתצהיר כי התובע כונה גנב גם על ידי השומר ראו התייחסותי לעיל), ומתקבלת עלי יותר גרסתה של הנתבעת לפיה התובע ואמו הם אשר יצרו פרובוקציה במקרה הנדון ללא שהנתבעת גרמה לכך, וכי יחסם של עובדי הנתבעת לתובע ואמו היה יחס אדיב ומתחשב בנסיבות העניין, כפי שעלה מעדותה של קטיה באשר לניסיונותיה להרגיע את התובע ואמו ולקיחתם לחדר צדדי לשם בירור תלונתם (ראו עדותה של קטיה עמוד 19 לפרוטוקול שורות 15-20, ועמוד 19 לפרוטוקול שורות 1-5). 23. באשר לטענות התובע בסיכומיו לפיהן לא הוכחה טענתה של קצינת הביטחון כי כלל לא נגעה בתיק וכי התובע נפנף בבגדים בעצמו, וכי נסתרה גרסתה כי קטיה ומתלמד הניהול ניר היו עדים לכך. לעניין זה אציין כי בנוסף לכך שלא קיבלתי את עדויות התובע לאירועים נשוא התביעה, הרי מצאתי את עדותה של קצינת הביטחון אמינה ואני מקבלת את טענותיה באשר לאופן התרחשות האירועים בפועל. בהתייחס לטענת התובע כי גרסתה של קצינת הביטחון לכך כי מתלמדי הניהול היו עדים לאירוע הנפנוף נסתרה בחקירתה של קטיה אשר ציינה כי לא הייתה עדה לאירוע זה והגיע רק לאחריו, הרי שאני סבורה כי אין בנושא שולי זה בו התגלה שוני בין עדויות הנתבעת כדי למוטט את גרסת הנתבעת בשונה מהאמור ביחס לגרסתו של התובע והסתירות הרבות שהתגלו בה. 24. בהתייחס לפסק דין שופרסל אליו הפנה התובע בסיכומיו, הרי שאין פסק דין זה דומה למקרה הנדון שכן בפסק דין בעניין שופרסל התקבלה גרסתה של התובעת ביחס לאירועים נשוא התביעה והנתבעת אף הודתה כי נערך עימות בינה לבין התובעת, אך הוא חוסה תחת ההגנות של חוק לשון הרע, במקרה זה לא קיבלתי את גרסת התובע לאירועים נשוא התביעה, ואף לא קבלתי את גרסת התובע ואמו בדבר האשמתם בגניבה. לסיכום 25. דין התביעה להדחות. 26. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 200 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. פיצוייםלקוחות