פטור מאגרת בית משפט תביעה בסך 100 מיליון

להלן החלטה בנושא פטור מאגרת בית משפט תביעה בסך 100 מיליון:

החלטה

1.     לפני בקשה לפטור את התובעת מתשלום אגרת תביעה שהגישה נגד הנתבעים לתשלום הסך של 100,000,000 ₪.

2.     התובעת, אלמנתו של המנוח, (להלן: "המנוח"), שנפטר בכלא הרוסי ביום 9.3.04, בהיותו בן 52, לאחר שריצה עונש מאסר של שלוש מתוך שמונה שנות המאסר שנגזרו עליו, הגישה תביעה נגד שני הנתבעים. בכתב התביעה נטען כי בין המנוח לבין הנתבעים היתה שותפות בעסק לא חוקי של הברחת יהלומים גולמיים מרוסיה. לעמדת התובעת, על הנתבעים לפצות אותה ואת יורשי המנוח האחרים, בגין הנזקים שנגרמו בהתנהגותם, לרבות מאסרו של המנוח, לניתוקו מהמשפחה, הסבל שנגרם ועוד.

3.     התובעת העמידה כאמור את תביעתה על סך 100,000,000 ₪, ועתרה למתן פטור מאגרת בית משפט. הפרקליטות, בתגובתה לבקשה הודיעה כי התובעת נעדרת אמצעים והיא אינה מתנגדת לבקשה. בהסתמך רק על תגובת הפרקליטות, נעתר כב' הרשם גלדשטין ביום 31.10.06 לבקשת הפטור מתשלום האגרה. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הגיש ערעור על ההחלטה. בפסק הדין בערעור (כב' השופטת דותן), מיום 12.2.07 (ע"א ת"א 3511/06), התקבל הערעור באופן חלקי. הואיל ולהכרעה בערעור חשיבות לצורך החלטתי, מן הראוי להביא את עיקר הדברים הדרושים לה כמות שהורה בית המשפט:
"המשיבה הגישה נגד המערער תביעה לתשלום 100 מיליון ₪ בגין מחדלים אשר לטענתה, גרמו למותו של בעלה. קיפוח חיי אדם אין לו שיעור כספי, אולם נקבעו בפקודת הנזיקין ובפסיקה קריטריונים להערכת הנזק והכלכלי אשר נגרם כתוצאה מאותו מעשה. העובדה שהנתבע הינו אדם בעל אמצעים אינה כלולה בראשי הנזק המוכרים בפסיקה או על פי פקודת הנזיקין. משכך, מוטל היה על כב' הרשם לבחון את סכום התביעה שבגינו יש להעניק פטור, בהסתמך על ראשי הנזק והתשתית הראייתית שהונחה להוכחתה. מאחר שהדבר לא נעשה, כנראה לנוכח הסכמת המדינה אשר כאמור ניתנה בחופזה, אין מנוס אלא להחזיר את הדיון לרשם, על מנת שיבחן מהו סכום התביעה שבגינו יש לתת פטור."

אוסיף כי בית המשפט קבע שהפרקליטות מנועה מלשנות את עמדתה לעניין הפטור מאגרה באשר ליכולתה הכלכלית של המבקשת.

4.     לדאבוני, המזכירות לא הביאה את פסק הדין לכב' הרשם גלדשטין בעת שכיהן כרשם בית המשפט ולפיכך חל עיכוב בביצוע המתחייב מפסק הדין.

בין לבין, הנתבע הגיש ביום 26.3.07 בקשה לסילוק התביעה על הסף (בש"א 7243/07), ואילו התובעת הגישה ביום 3.1.08 בקשה לתיקון כתב התביעה. הבקשה לתיקון מושתת על מידע שהתגלה לתובעת והרלוונטי לטעמה לתובענה ואשר לא היה ברשותה בעת הגשת התובענה. התובעת לא ביצעה מסירה של כתב התביעה לנתבע 2, ולפיכך טרם נשמעה עמדתו.

בנסיבות אלה, זימנתי דיון במעמד הצדדים, ביום 8.1.08 ובמסגרתו איפשרתי לכל אחד מהם להשלים את העמדות לבקשות הביניים, תוך שהורתי כי יש להביא את בקשת התיקון גם לעמדת הפרקליטות. סבורני כי בראש וראשונה עלי להכריע בבקשה לפטור מאגרה, שכן רק לאחר מכן, ובכפוף להכרעה בה יהיה מקום לדון בבקשה לסילוק התביעה על הסף, וזאת גם לאור המתחייב מפסק הדין בערעור.

5.     לצורך בקשת הפטור מאגרה, בחנתי גם את הבקשה לתיקון כתב התביעה ואת נוסח כתב התביעה המתוקן, כמו גם את עמדות הצדדים באשר לפטור המבוקש מתשלום האגרה. מצאתי לנכון לציין כבר עתה, כי הפרקליטות בתגובתה הודיעה כי לאור פסק הדין אשר הורה כי היא אינה רשאית לשנות מעמדתה באשר להעדר יכולת כלכלית של המבקשת, משאירה הפרקליטות את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

לשם הכרעה בבקשה אציין את עיקרי התביעה, כפי שנטענה על ידי המבקשת, בכתב התביעה המקורי וכן בנוסח של כתב התביעה שתיקונו מבוקש, והכל לפי הנטען על ידי המבקשת:

6.     התובעת מגוללת בכתב התביעה את המיזם העסקי בין המנוח לבין הנתבעים, פרי יוזמתו של הנתבע, והשתלשלות האירועים השונים בנוגע אליו ומערכת היחסים שבין המנוח לבין הנתבעים כדלקמן:

ככלל, הממשלה הרוסית אינה מתירה רכישת יהלומים גולמיים ברוסיה אלא בכפוף להתחייבות הרוכש לייצר, לעבד וללטש את היהלומים ברוסיה. ייצוא יהלומים גולמיים הינו הברחה והמהווה עבירה פלילית. לפיכך, בתנאי הרשיון המונפק, נקבע כי על הרוכש לעבד את היהלומים הגולמיים ברוסיה. עיקר הרווח של העוסקים בתחום הוא ברכישת היהלומים הגולמיים וייצואם מחוץ לרוסיה ולא בעיבודם ובליטושם ברוסיה.

התובעת טוענת כי הנתבע, יהלומן ישראלי, הנמנה על בכירי משפחות היהלומנים בישראל, הגה תוכנית לפיה יקים חברה אשר באמצעות המנוח, יליד טג'יקיסטן, הדובר את השפה הרוסית, תרכוש יהלומים גולמיים ברוסיה במחירים נמוכים, אך לא תבוצע עבודת הייצור, הליטוש ועיבוד היהלומים אלא רק מקצתם במפעל מקומי של החברה והכל על מנת למקסמם את רווחי המיזם.

כך פעל העסק כאשר המנוח שוהה באופן ניכר ברוסיה, פועל לרכישת היהלומים הגולמיים והוצאתם מרוסיה, מבלי שאלה עוברים תהליכי עיבוד וליטוש, אלא רק חלקם המזערי, ובניגוד לתנאי הרשיון. כך, הפיק המיזם רווחים הנאמדים לדעת התובעת בעשרות מיליוני דולרים. התובעת מוסיפה כי במהלך פעילות העסק, הוצגו לרשויות הממונות ברוסיה, אישורים כוזבים כביכול שהיהלומים יוצרו ברוסיה למרות שבפועל, הם הוברחו משם כיהלומים גולמיים. בשלב מסויים, פנו הרשויות ברוסיה למנוח והודיעו לו כי הם מודעים לפעילות האסורה. המנוח התחייב שלא להמשיך בפעילות זו ואף קיבל התחייבות מהנתבעים כי יתמקדו רק בייצור היהלומים ברוסיה, וכמתחייב על פי הדין שם. מחמת מחלה בה לקה המנוח, נמנע ממנו במשך תקופה ממושכת להגיע לרוסיה, והוא סבר כי ניתנו הוראות לעובדי החברה לבצע רק את הפעילות המותרת. בדיעבד התברר למנוח כי הנתבעים נתנו הוראות לעובדי החברה ברוסיה להמשיך בפעילות האסורה. עם התברר למנוח כי הנתבעים נוהגים שלא כמוסכם, נערכה פגישה בין הצדדים במהלכה הוסכם כי הפעילות האמורה תופסק.

המנוח סבר כי כך נעשה ולפיכך שב לרוסיה, ביום 9.1.01, לשם המשך העסקים המותרים. דא עקא, הנתבעים הונו את המנוח כאשר לא שיתפו אותו בכך שהפעילות של רכישת יהלומים ואי עיבודם ברוסיה, בניגוד לתנאי הרשיון, נמשכת. הנתבעים אף לא מנעו מהמנוח לשוב לרוסיה, למרות שידעו על הפעילות האסורה. עם הגיע המנוח לרוסיה, הוא נעצר על ידי המשטרה, נחקר, אך סירב להפליל את הנתבעים. בהמשך הוגש נגד המנוח כתב אישום.

התובעת טוענת כי במהלך משפטו של המנוח, עמד הנתבע בקשר הדוק עמה, מימן את הפעולות המשפטיות הנחוצות, ואף פזר הבטחות שלא קוימו כי המנוח ישוחרר. ביום 18.3.02 הורשע המנוח ונגזר עליו עונש של שמונה שנות מאסר.

במהלך ריצוי המאסר שלח המנוח מכתבים לנתבעים בהם טען לחפותו תוך שהאשימם כי הוא נענש על מעשיהם. הנתבעים, לא הכחישו את הנטען והמשיכו לתמוך במשפחת המנוח.

בסופו של דבר, מצבו הבריאותי של המנוח הוחמר והוא נפטר בכלא ביום 9.3.04.

7.     בנסיבות אלה הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים ובה עתרה לחייב אותם לשלם לה פיצוי כאמור בסך של 100 מיליון ₪. עילת התביעה מיוחסת לנתבעים היא כי אלה נושאים באחריות למאסר המנוח, להרשעתו, לסבל שנגרם לו ולבני משפחתו במאסר, המוערך בסך של 50 מיליון ₪. עילה נוספת המיוחסת לנתבעים היא שמעשיהם דנא גרמו לנזק הכלכלי שנגרם למשפחת המנוח, עם מאסרו ומותו של אבי המשפחה אשר פרנס אותם בכבוד וברווחה עד מאסרו.

8.     הואיל ולפי המתווה שבפסק הדין בערעור, שומה עלי לבחון את רק את "סכום התביעה שבגינו יש להעניק פטור, בהסתמך על ראשי נזק והתשתית הראייתית שהונחה להוכחתה", אתמקד איפוא בעניינים אלה.

9.     הנזק הכלכלי הנטען בכתב התביעה כמו גם בנוסח כתב התביעה שתיקונו מבוקש, כי נגרם בעקבות מאסרו של המנוח ובהמשך פטירתו הועמד על סך 100 מיליון ₪. התובעת מאשרת כי אין לה מידע באשר להיקף העסקים של המיזם וההכנסות שצפויות היו למנוח במסגרתו. עם זאת למיטב ידיעתה, היו למנוח הכנסות בסך של 1 מיליון דולר בתקופה בה פעל ברוסיה. כאסמכתא לטענה מציינת התובעת פרטים שונים המעידים על ההשתכרות האמורה. בין אלה, בית מפואר שנרכש ברמלה בסך של לפחות 250,000 דולר, ריהוט בסך של 100,000 דולר, המנוח החזיק בבית עשרות אלפי דולרים למחייה שוטפת, רמת חיים גבוהה, תרומה לבניית בית כנסת לעדה הבוכרית בסך העולה על 250,000 דולר, ערב מעצרו היו אמורים להיות ברשות המנוח יהלומים בשווי של 700,000 דולר אשר נעלמו. בנוסף משתיתה התובעת את טענותיה על רמת החיים הגבוהה של הנתבע, הרווח העתידי הצפוי מהמיזם, שאמור היה להפיק מיליון דולר לשנה וצפייה להיקף גדול פי שתים לפחות בהמשך הפעילות.

10.     תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007:
" הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה."
                    (ההדגשה אינה במקור- א.א.)

11.     כאמור, איני נדרש לבחון את יכולתה הכלכלית של התובעת אלא שומה עלי לבדוק כחלק מעילת התביעה את הסכום בגינו יש להעניק פטור לתובעת מתשלום האגרה. בהקשר זה יש לבחון את סיכוי קבלת הסכומים הנתבעים בשים לב לקביעת בית המשפט שיש לעשות כן על סמך קריטריונים שנקבעו בפקודת הנזיקין ובהלכה להערכת נזק כלכלי וזאת כחלק מהעילה.

     בבש"א עליון 1236/91, מאור חיים נ' מדינת ישראל ו-3 אח', תק-על 91 (2) 192, נקבע:
"פטור אינו פועל יוצא של חוסר יכולת כספית בלבד. לצד נימוק זה צריכים להישקל, בכל מקרה, גם מהות התביעה וסיכוייה."

ההלכה נוטה לקולא בעניין זה. בבדיקת סיכויי התביעה, כל שעל בית המשפט לבחון בשלב זה הוא האם קיים סיכוי לכאורה להצלחת התובענה. אין נכנסים בשלב זה לעובי הקורה, ואין עוסקים בקביעת מהימנות או בממצאים עובדתיים. שאלת סיכויי התביעה נלקחת בחשבון, תוך שבית המשפט בוחן האם לצד חסרון הכיס, קיים גם סיכוי ממשי לתביעה. אפנה בהקשר זה לבש"א עליון 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר, פ"ד מד (2) 383:
"לעניין פטור מאגרה ומעירבון הגישה היא מקילה, ודי להראות שיש סיכוי כלשהו לזכות בערעור ולו גם סיכוי קלוש".
                    (ההדגשה אינה במקור-א.א.)

דברים דומים נקבעו בב"ש 14/86 פרחאן סלחאת נ' עיריית שכם ואח', פ"ד מ(2) 350:
                    
               "די להראות שקיים סיכוי כלשהו לזכות בערעור, ואפילו סיכוי קלוש,ושנימוקי
               הערעור אינם מופרכים מעיקרם ואינם מבוססים על אדני שווא."

מן הכלל אל הפרט:

12.     חוששני כי גם אם אנקוט בגישה המקלה, אין מנוס אלא לקבוע כי דין הבקשה להידחות בכל הנוגע לראש הנזק של אובדן הכנסות, וזאת מחמת העדר ביסוס העילה ואילו באשר לראש נזק כאב וסבל, יש מקום ליתן פטור בסכום הנמוך עשרות מונים מהנתבע.

אדגיש כי התובעת לא טרחה להציג כל ראיה, ואף לא בדל ראיה באשר לאובדן ההכנסות הנתבע. מהחומר המונח לפני בית המשפט, שכל כולו הוא תצהיר התובעת ללא כל אסמכתאות שהן, ולפיו יש לחייב את הנתבעים בגין ראש נזק זה בתשלום סך ניכר של 100 מיליון ₪, מתבקשת מסקנה לפיה התביעה הוגשה על סכום מופרז, מנופח וללא כל קשר למציאות, ואבהיר:

התובעת טוענת כאמור כי המנוח השתכר סכום של מיליון דולר במשך שנות פעולתו ברוסיה. דא עקא, הטענה מועלית בעלמא ללא כל תימוכין. התובעת לא נדרשת להמציא אישור רואה חשבון באשר לגובה השכר, מכל מקום לשלב זה של ההליך, אך היה מקום לתוספת ראייתית מעבר לתצהיר, במיוחד שעה שעסקינן בסכום בלתי מבוטל, אשר מצופה כי יהיה לו עקבות. כך, דפי חשבונות בנקים של המנוח, בארץ או ברוסיה, או העתקי הפקדות שיקים או שיקים שהוצאו, או הפקדות במזומן או גם משיכות במזומן. למצער, תצהיר מאת אדם שהיה מקורב למנוח שיכול לשפוך אור על השתכרותו הניכרת.

לא הובאה כל ראיה גם באשר לשווי הנכסים שמקורם לטענת התובעת הוא בהכנסות המנוח מהמיזם. כך הטענה בדבר השווי של הבית ברמלה, על רהיטיו העולים על 300,000 דולר, לא גובתה בחוות דעת שמאית או הערכה של מס רכוש. אף אין נתון באשר למועד רכישת הבית לשם תמיכה בטענה כי נרכש בעת פעילות המנוח במיזם. בדומה, לא הוצגה כל קבלה או חשבונית בדבר רכישת הריהוט בבית ואף לא הזמנת רהיטים. כך גם באשר לטענת התובעת בדבר התרומה של המנוח בסך של 250,000 דולר לבית הכנסת הבוכרי ברמלה. יש להניח כי ניתן היה להביא ראיות לעניין זה, כגון המחאה שהמנוח משך בעניין, או תצהיר של רב בית הכנסת או מי שעוסק במלאכת התרומות לבניית בית הכנסת, אך גם בכך כשלה התובעת שעה שלא הובא כל בדל ראיה, למרות שלכאורה לא היה כל קושי לעשות כן, ואף לא ניתן הסבר מדוע לא הובאו אסמכתאות לעניין.

בדומה, הטענה בדבר רמת חיים גבוהה של בני הזוג ומשפחתם. פרט לטענת התובעת בתצהירה, לא גובתה הטענה בשמץ של ראיה, ואיני נדרש להרחיב על היכולת להציג לבית המשפט ראיות למכביר ובקלות יחסית שיכולים לבסס טענה בדבר רמת חיים גבוהה שמקיימים בני זוג בארץ.

הימנעות התובעת להציג ראיות באשר לתמיכה בטענותיה בדבר הסכום לו יש ליתן פטור מתשלום האגרה, במיוחד לאור פסק הדין המפורש שצווה על בדיקת הסכום הפטור מתשלום אגרה לפי הקריטריונים המקובלים, עומדת בעוכריה.

אוסיף כי ההלכה מחייבת תובע להמציא ראיות מהימנות בדבר הפסד השתכרותו, ואין להסתפק באמירות בלבד, אם ניתן. במיוחד נכון הדבר שעה שהתובעת מודה שאין לה נתונים מדויקים באשר להשתכרות (סעיף 68).

לנסיבות המקרה שלפני יפה ההחלטה בת.א. (חי') 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות ואחר' בסעיף 7:
     "     למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הינו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפוטרו מתשלום אגרה יגיש תביעה על סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הינו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין.
כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות."

13.     גם באשר לראש הנזק של כאב וסבל, לא עומדת התובעת בקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה המזכים בקבלת פיצוי בסך של 50 מיליון ₪. התובעת לא הצביעה על כל אסמכתא עובדתית או משפטית התומכת בפסיקת סכום בסדר גודל זה. יגעתי וחיפשתי אך לא מצאתי פסק דין בו נפסק בגין כאב וסבל, כמו גם פיצויים עונשים בסכום בשיעור הנתבע או בקירוב לכך. מעל ומעבר, גם באותם מקרים בהם בית המשפט פוסק פיצוי בגין מאסר שווא, היכול להוות אבן בוחן לצורך המקרה שלפני, הסכומים הנפסקים הם נמוכים עשרות מונים מאלה שהתובעת עותרת לחייב בהם את הנתבעים.
     
איני מקל ראש בייסורים של המנוח עת היה במאסר כמו גם הסבל אשר היה מנת חלקם של בני משפחתו והתובעת בכללם, בגין מאסרו של התובע, לא כל שכן נפטר במהלך המאסר. עם זאת יש לזכור כי המנוח היה חולה עוד קודם למאסר ולא הובאו כל נתונים על ידי התובעת באשר להשפעת המחלה על סבלו של התובע כמו גם הקשר הסיבתי בין המחלה לבין הפטירה, שכן כל אלה, אם קיימים, משפיעים על הקשר הסיבתי שבין הסבל בגין המאסר לרבות סיבת המוות.

בהעדר נתונים מדוייקים, ומחמת שאת הקולר להעדרם יש לתלות בתובעת שלא סיפקה אותם, למרות שגם בעניין זה לא ניתנה כל סיבה מדוע לא עשתה כן, אין מנוס אלא להעריך את סכום הפיצויי מבחינת המקובל בפסיקה, על דרך המקובל, תוך ההתסייגויות שפורטו לעיל. במכלול הנסיבות, ובשלב מקדמי זה של ההליך, בטרם שמיעת ראיות ובהעדר נתונים, נקבע בזאת פטור מתשלום אגרה בגין ראש נזק זה לסך של 2,250,000 ₪, כערכו ליום הגשת התביעה.

13.     התובעת לשלם את יתרת האגרה, ביחס ליתרת הסכום לגביו לא ניתן פטור, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת תחשב כמי שהגבילה את תביעתה לסכום הפטור בלבד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אגרת פינוי אשפה

  2. אגרת מבני ציבור

  3. ביטול פטור מאגרה

  4. אגרת הנחת צינורות

  5. "לצרכי אגרה בלבד"

  6. פטור מאגרה בית משפט

  7. פטור מאגרה בשל סכום גבוה

  8. בקשה להורות על תשלום אגרה

  9. פטור מתשלום אגרת בית משפט

  10. ביטול החלטה על חיוב באגרה

  11. אגרת שמירה אישור שר הפנים

  12. פטור מאגרה בגלל קשיים כלכליים

  13. מרוץ הסמכויות - אי תשלום אגרה

  14. הפסקת תביעה בגין אי תשלום אגרה

  15. מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה

  16. החזר אגרה עקב הקטנת סכום התביעה

  17. ביטול דרישה לתשלום אגרת בית משפט

  18. תקנות הדיינים (אגרות), תשי''ז-1957

  19. צו אגרות (תשלום בבולים), תש"ך-1960

  20. פטור מאגרת בית משפט משיקולים כלכליים

  21. תקנות הארכיונים (אגרות), התשמ''ב-1982

  22. תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס''ז-2007

  23. פטור מאגרת בית משפט תביעה בסך 100 מיליון

  24. החזר אגרה ששולמה מכיסו של עו''ד עבור הלקוח

  25. צו אגרות (תשלום בבולים) (מס' 2), תש"י-1949

  26. תקנות בתי-הדין השרעיים (אגרות), תשכ''ח-1968

  27. תקנות איסור הונאה בכשרות (אגרה), התשנ''ג-1992

  28. צו מס הבולים (תשלום אגרות בבולים), תשל"ט-1979

  29. תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (אגרות), תשי''ז-1957

  30. תקנות בית המשפט (שעת חירום) (אגרות), תשכ''ז-1967

  31. בקשה לביטול החלטה המוגשת באיחור מחייבת בתשלום אגרה

  32. חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995

  33. תקנות בתי הדין הדתיים הדרוזיים (אגרות), תשל''ג-1972

  34. תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ''ו-1996

  35. תקנות מגן דוד אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס), התשס''ו-2006

  36. תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות - קבלת מידע מאת רשות מס

  37. תקנות מס בולים (סכום מרבי של אגרה שניתן לשלמה בבולים), התשמ''ד-1984

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון