עצם בגרון בגלל אכילת דג

להלן פסק דין בנושא עצם בגרון בגלל אכילת דג:

פסק דין

1.     התובע, קטין יליד 25.9.92, התארח עם משפחתו במלון "לגונה" באילת, השייך לנתבעת 1 (להלן - "המלון" או "הנתבעת"). בעת שסעד עם משפחתו בחדר האוכל של המלון, תוך כדי אכילת דג מסוג "נסיכת הנילוס", נתקע עצם בגרונו. התובע נזקק לטיפול רפואי בעקבות האירוע, ובתביעתו זו תובע הקטין מן המלון וממבטחתו - הנתבעת מס' 2 - פיצויים בגין נזקי הגוף והממון שאונו לו ולהוריו.

     הנתבעות שלחו הודעת צד ג' להורי התובע.

     המחלוקת בין הצדדים משתרעת הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

2.     שאלת החבות

נסיבות התאונה
      אין חולק כי ביום 13.9.02 הגיעו התובע, שהיה באותה עת קטין כבן 10 שנים, הוריו, אחיו הצעיר וסבתו, להתארח במלון "לגונה" באילת, לחופשת סוף שבוע.

     בערב הראשון לשהותם במלון, ערב שבת, הגיעה המשפחה לסעוד את ארוחת הערב בחדר האוכל של המלון.

     ארוחת הערב הוגשה בשיטת המזנון. בין יתר המאכלים שהוצעו לאורחים, היה גם תבשיל מדג "הנסיכה".


3.     על שארע לאחר מכן חלוקים הצדדים:

     מטעם התובע, הוגשו תצהירי אמו ואביו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של שרלי אלימלך, קצין הביטחון הראשי של רשת מלונות ישרוטל, שבבעלותה מלון "לגונה" וברוך אברג'יל, מי ששימש במועד הרלבנטי לתביעה, מנהל חדר האוכל במלון "לגונה".


4.     גרסת הורי התובע, כפי שהובאה בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית הינה, כי האם והתובע הגיעו למזנון, כדי לקחת אוכל עבור התובע. התובע בקש לאכול מתבשיל דגים שהוגש במזנון. אומרת האם: "הגענו למקום שנמצא הדג, והילד הביע את רצונו לאכול דג מסוים. פניתי למגיש. הבן שלי הצביע על דג מסוים, השף אמר לי - לא זה דג חריף, והפנה לדג השני ואמר שזה דג נסיכה שמיועד לילדים. שאלתי אותו במפורש אם אין עצמות והוא אמר לא, זה דג לילדים, והוא הגיש לצלחת". האם תארה את האדם שממנו קבלה את הפרטים דלעיל כ"מלצר עם כובע של שף" שהגיש את המנות החמות, אשר לדבריה ענה לה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הדג נטול עצמות, ואף נאמר לה כי "זה דג לילדים". רק לאחר שקבלה מידע זה, נטל התובע מנה מן הדג.

     כשהגיעו לשולחן, האם חתכה את מלבן הדג לאורכו ולרוחבו, ל- 4 או 6 לחתיכות גדולות, ולא ראתה עצמות בדג. חרף העובדה שמדובר בדג שאמור להיות ללא עצמות, העידה אמו של התובע כי "אני בדרך כלל חותכת לו את הדג, מוודאית ובודקת. אני ערה לזה שיכולים להיות עצמות בדגים. אני ערה לזה שבדגים שהוא אוכל אלה דגים ללא עצמות. בכל זאת אני מוודאה כי בדג יכול להיות עצמות, כאחריות של אמא" (עמ' 12 שורות 11-12). אבי התובע העיד כי האם חתכה את הדג עם הידיים למספר חתיכות (עמ' 15 שו' 2) מתוך משנה זהירות (עמ' 15 ש' 19).

האם והאב לא זכרו אם הזהירו את התובע בקשר לעצמות (עמ' 15 שו' 5), אך האם מניחה כי עשתה כן (עמ' 12 שו' 1).


5.     זמן לא רב לאחר שהחל התובע לאכול מן הדג, לפתע החל להאדים, להשתעל ולסבול מקשיי נשימה. הקטין והוריו נתקפו חרדה עזה. הם פנו טלפונית למוקד קופת חולים "מכבי" ושם נאמר להם כי עליהם לפנות את התובע מיידית לחדר המיון בבית חולים "יוספטל" בעיר.

     בחדר המיון התובע נבדק, והיה ניסיון לאתר את עצם הדג שנתקעה בגרונו, אך ללא הצלחה. מאחר והתובע בכה והקיא והיה אחוז חרדה, שוחרר לבית המלון עם הוראות לשוב במקרה שההפרעה בגרונו תמשיך או תחמיר.

     למחרת, קרי: בשבת בבוקר שבו ההורים בלווית התובע לבית החולים, ושם בהרדמה כללית, הוצאה העצם שנתקעה בגרונו. אורכה של העצם, לטענת אמו של התובע הייתה כ-3.2 - 3.5 ס"מ. לאחר הוצאת העצם נזקק התובע לעירוי של אנטיביוטיקה ושוחרר אחר הצהרים חזרה למלון.


6.     במשפחת התובע אין ניסיון קודם רב באכילת דגים. האם טענה כי היא עצמה אינה נוהגת לאכול דגים, וגם בביתה לא נהוג לאכול דגים. גם אביו של התובע העיד על עצמו כי אינו נוהג לאכול דגים, אלא לעיתים רחוקות, אך בניגוד לעדותה החד משמעית של האם, כי בביתה לא נהוג לאכול דגים כלל, מודה האב כי בתדירות נמוכה מאד נהוג לאכול בביתם דג מסוג סלמון מעושן או נסיכת הנילוס (עמ' 14 שו' 11): "אני לא יכול לומר שמעולם לא נכנס דג אלינו הביתה - אבל לעיתים מאד נדירות". והדג מסוג נסיכת הנילוס שנהגו לקנות, אמנם לעיתים נדירות, היה דג קפוא, מעובד, ללא אדרה וזנב שהיה מגיע חתוך בפרוסות.

גם התובע אכל בעבר דגים, אך תמיד זה היה דג מסוג פילה: נסיכה או סלמון, אך לא דג עם עצמות (עמ' 12 שו' 1-6), וזאת רק לעיתים נדירות.


7.     כאמור, מטעם הנתבעים העיד מר אברג'יל, שעל פי תצהירו היה באותה עת מנהל חדר האוכל במלון, ועל פי האמור בחקירה הנגדית - היה אחראי מזון ומשקאות, ותפקידו כלל קליטת המלצרים והדרכתם.

גרסת הנתבעים כפי שעולה מעדותו של אברג'יל, הינה כי הדגים מוגשים תמיד במזנון בהגשת עצמית, ואין מלצר או טבח אשר מחלקים אותם לאורחים, אלא האורחים לוקחים מן המזון בעצמם. "יש סוג אחד של דג, והלקיחה היא עצמאית. כל סוגי המזון מלבד הבשר שחותכים אותו - הם בהגשת עצמאית. כך זה כבר המון שנים, עדיין קיים ותמיד יהיה קיים". העד עמד על דעתו, כי רק הבשר מוגש על ידי טבח שחותך את הבשר בחזית המזנון, וכל שאר המאכלים מוגשים בשיטת ההגשה העצמית, והאורחים לוקחים הכל לבד (עמ' 18 שו' 10-13).

בימי שישי בערב, עובדים בסך הכל כ-30 עובדים, במטבח ובחדר האוכל. יחד עם זאת, מסכים אברג'יל כי הטבחים אחראים על מילוי המזנונים, וכי הם לבושים "בבגדי שף עם כובע" (עמ' 21 שורה 24) כשהכובע נמוך יותר מכובע של שף, שהוא כובע גבוה דמוי פטריה.

     על פי הנוהל, עובדי חדר האוכל אינם מונחים ליתן תשובות לסועדים על מהות המנות. אסור למלצרים לתת מענה לאורחים על תכולת המזון, מבלי לקרוא לשף האחראי על המטבח או למנהל חדר האוכל (עמ' 22 שורה 26). כל מלצר חדש שמתקבל לעבודה, מסבירים לו נוהל זה בזמן קליטתו ומרעננים את הנוהל בזמן העבודה (עמ' 23 שו' 6).

     העד אברג'יל טען כי היה נוכח ביום האירוע בחדר האוכל, אך לא היה מודע לו כלל והדבר הובא לידיעתו לאחר מעשה, כשנתיים וחצי לאחר המקרה, כאשר קבל זימון למשפט (עמ' 21 שו' 9-10).


8.     העד הנוסף מטעם הנתבעים היה קב"ט רשת ישרוטל שרלי אלימלך. עדותו אינה שופכת אור על נסיבות האירוע, אך עדותו שופכת אור על חלוקת התפקידים של העובדים האחראים על הסעדת האורחים במלון:

לדבריו, על תפעול חדר האוכל אחראי מנהל חדר האוכל, הכפוף למנהל מזון ומשקאות (עמ' 29 שו' 1). העד אברג'יל היה מנהל מזון ומשקאות וככזה היה אחראי רק על המלצרים, על התפעול של כל הברים שנמצאים מחוץ לחדר האוכל (עמ' 28 שורה 26) ועל המזון והמשקאות בחדר האוכל, אך הוא לא היה אחראי על המזון שיוצא מן המטבח. על המזון שיוצא מן המטבח אחראי השף (עמ' 27 שורה 24), והוא גם אחראי על הטבחים.

     העד לא דווח ולא חקר את המקרה מיד לאחר התרחשותו, אלא בעת שהופנה אליו השאלון במסגרת המשפט. האירוע דווח למחרת היום לקב"ט המלון, קובי שקורקה, אשר הנתבעת בחרה מטעמיה שלה, שלא להגיש את תצהירו. הקב"ט רשם את פרטי האורחים, תאריך הגעה ותאריך עזיבה, תאריך דיווח ותאריך האירוע, לפי גרסת ההורים.

כשנשאל העד אם על סמך החקירה שבצע, יש לו ממצאים באשר לשאלה, אם ההורים שאלו או לא שאלו אם יש בדג עצמות השיב (עמ' 30 שו' 23 ואילך): "כיוון שלא הצביעו על אדם ספציפי - לא היה את מי לשאול. שאלתי את מנהל מזון ומשקאות, שאלתי את השף - האם יכול להיות שמישהו אומר דבר כזה או מנחה להגיד דבר כזה. אין להם הנחיות לטבחים לתת תשובות על דברים שהם לא בטוחים בהם כמו למשל, דגים או תבשילים שהם לא בשלו. יש אלרגיות שונות לאנשים ולכן הם לא מוסמכים להגיד את זה, רק השף. אם יש שאלה בנושא הזה, זה היה צריך להיות מופנה לשף, והשף לא ידע על דבר כזה".
     

9.     עדותה של אמו של התובע הינה העדות המרכזית והעיקרית באשר לנסיבות האירוע. הנני מאמינה לדברי אמו של התובע, כי שאלה מי מן הטבחים ששהו באותה עת בחדר האוכל, בקשר למנת הדג ונענתה כי מדובר בדג נסיכה ללא עצמות, ועל סמך דברים אלו נטל התובע מנת דג לצלחתו. האם תארה את בגדי העובד, המתאימים לבגדי הטבחים, וגם עד הנתבעת הודה כי תפקידם של הטבחים היה למלא את מיכלי המזון, כך שלא מן הנמנע כי אחד הטבחים שהה בדיוק בקרבת מנת הדג בחדר האוכל. זאת ועוד, בניגוד למלצרים, המונחים לא ליתן מידע לאורחים על תכולת המזון וטיבו, אין הנחיה זו חלה על הטבחים. נהפוך הוא, הטבחים הם האחראים ליתן המידע לאורחים, באשר הם אלו האחראים על בישול המזון ויודעים אל נכון את מרכיביו.

     יחד עם זאת, האם ידעה כי חרף העובדה שמדובר בדג נסיכה, עשויות להימצא בו עצמות. בשל כך חתכה את הדג למנות קטנות, ולדברי האב אפילו פוררה אותו בידיים, הכל מתוך תחושת אחריות של אמא. לא האם ולא האב הזהירו את התובע כי עלולות להיות עצמות בדג ועליו לאכול בזהירות.

     הנני מקבלת את גרסת התובע כי כתוצאה מאכילת הדג, נתקע עצם בגרונו, והוא נזקק לטיפול רפואי בגינו.

10.     האם הנסיבות שהוכחו מקימות אחריות על המלון?

     התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא העסיקה עובדים ו/או טבחים ו/או עובדי חדר אוכל ו/או מלצרים מקצועיים ומיומנים לצורך פקוח ושמירה על שלומם ובריאותם של האורחים, ולא תדרכה אותם ליתן מידע מדוייק ונכון לשאלות הסועדים בדבר המזון המוגש בחדר האוכל, לא הכינה פינת מזון מיוחד לילדים, לא סלקה מן המזון בצורה נאותה, יעילה ובטוחה עצמים העלולים להוות סכנה ומפגע לסועדים.

     הנתבעות כופרות בכך כי המלון התרשל. לטענתן, באם התובע סבר כי שף המלון לא טפל נכון בדג בעת הכנתו, היה עליו להוכיח טענתו באמצעות חוות דעת מומחה, של שף או טבח, וכזאת לא נעשה. באשר לטענת ההסתמכות, הנתבעות טוענות כי אין ליתן לה כל משקל, שכן חרף הנאמר כי בדג אין עצמות, ממילא הורי התובע סברו כי בדג עשויות להיות עצמות, ולכן טרחה האם לחתוך ולפרק את הדג, אפילו באצבעותיה. עוד טוענות הנתבעות לאחריות הורי התובע, אשר התירו לו לאכול מן הדג, חרף העובדה שצפו כי יכול ויהיו בו עצמות, ואפילו לא הזהירו אותו מפניהם, ואשמם עולה על אשמו של המלון, אם ימצא אשם על המלון.


11.     אין מחלוקת, כי על המלון, המזמין את אורחיו לסעוד בחדר האוכל, מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי אותם סועדים, שלא יגרם להם נזק.

     האם קיימת גם חובת זהירות קונקרטית בין התובע לנתבע בגין הנזק הספציפי שהתרחש? במסגרת בדיקתו, על בית המשפט להתחשב בעובדותיו המיוחדות של המקרה. "כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעה על פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק" (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113. ויודגש, כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר, שהוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן הדורש כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים למנעו, הוא סיכון שבגינו תוטל חובת זהירות קונקרטית (שם).


12.     האם בהגשת דג הנסיכה לסועדים בחדר האוכל, מבלי שהורחקו ממנו כל העצמות, יצר הנתבע סיכון בלתי סביר? - דומני שהמדיניות המשפטית מחייבת להשיב על שאלה זו בשלילה, שאחרת, לא ניתן יהיה להגיש דגים במסעדות ובבתי אוכל, רק מחמת היותם מכילים עצמות שלא ניתן להרחיק אותם לחלוטין.

     לעומת זאת, האם בהצגת מצג בפני סועד קטין ואמו, כי בתבשיל דג הנסיכה אין עצמות, יצר הנתבע סיכון בלתי סביר? - על שאלה זו יש להשיב בחיוב. הצגת המצג בפני התובע ואמו, כי בתבשיל אין עצמות והוא ראוי למאכל ילדים, מבלי להזהירם מפני עצמות בודדות שבכל זאת עשויות להימצא בו, יצר סיכון להיווצרות הנזק שארע. אין זה סביר ליתן לקטין צעיר, כבן 10, להתמודד עם מאכל הטומן בחובו סכנות ממשיות לחייו, מבלי להזהיר את הקטין ואת המבוגר הנלווה עליו מפניהם. באמצעים פשוטים ביותר, כמו: מתן תשובה מסתייגת ולא חד משמעית לעניין העדר מוחלט של עצמות בתבשיל, ניתן היה למנוע את הסיכון שנוצר: או שהתובע ואמו היו נמנעים לקחת מן המנה או שהתובע היה נוקט במשנה זהירות בעת אכילתו, והיה מפורר את המנה לחתיכות קטנות מספיק, עד שניתן היה להבחין בעצם ולהוציאה בטרם נבלעה על ידו. על הנתבע היה לצפות לכך, כי מתן תשובה כפי שניתנה לתובע ולאמו יגרמו להיווצרות הנזק. (ראה גם: ת.א.(י-ם) 11243/03 אבישר יעקב נ' מלון הייאט רג'נסי ואח' תק-של 2006(2) 11122.

     אשר על כן, הנני סבורה כי המלון התרשל כלפי התובע בהצגת מצג חד משמעי מוטעה לגבי העדר עצמות בדג והיותו מתאים למאכל ילדים. ודוק - לא בעצם הגשת הדג לסועדים התרשל המלון, אלא בהטעיית התובע ואמו באשר לטיבו של התבשיל והסיכונים הטמונים בו.


13.     יחד עם זאת, גם הורי התובע, אשמים באשם תורם לנזק שנגרם לתובע.

     כאמור, הורי התובע, כאנשים סבירים היו צריכים לצפות כי עלולים בכל זאת להיות עצמות בתבשיל. אמו של התובע היתה ערה לסכנה זו, והא ראיה שהיא בחרה לחתוך את הדג ל4-6 חתיכות קטנות יותר, לפני הגשתו לתובע. אלא שבכך לא היה די. כדי לוודא שאין בדג עצמות, מן הסוג שנמצא בו - עצם באורך של 3.5 ס"מ, היה עליה לחתוך את הדג לחתיכות קטנות יותר, ולא להסתפק בפריסתו לפרוסות גדולות יחסית, ולהותיר בידי התובע את מלאכת החיתוך לחתיכות קטנות, ברות בליעה. לא זו אף זו - אף אחד מהורי התובע לא טרח להזהיר את התובע, שלא היה רגיל ולא היה מיומן באכילת דגים - כי הדג עלול בכל זאת להכיל עצמות, ועליו לחתכו לחתיכות קטנות ביותר וללעוס היטב בטרם בליעתו.

     בהשוואת מידת האשמה של הורי התובע למול מידת האשמה של הנתבע, הנני מוצאת לנכון להטיל על ההורים 10% מן האשמה ועל הנתבעים 90% מן האשמה. לטעמי, מידת האשמה של המלון, אשר יצר את הסיכון בהציגו מצג מוטעה, גדול הרבה יותר מאשמם של ההורים, שהסתמכו על המצג ולא ווידאו את נכונותו, ולא נקטו בכל אמצעי הזהירות שניתן היה לנקוט כדי למזער את הסכנה שבאכילת הדג על ידי בנם הקטין, חרף המצג שהוצג להם.


14.     גובה הנזק

     התובע עותר לפסוק לו פיצוי בראשי הנזקי הבאים:

     (א) עלות השהיה במלון - דין עתירה זו להדחות. ראשית, לא התובע נשא בעלות השהיה במלון אלא הוריו, והם לא תבעו אלא כאפוטרופסיו. שנית - לא כל החופשה ירדה לטמיון. משפחת התובע נהנתה מן השהות במלון עד האירוע. גם בערב האירוע, האב, האח והסבתא השתתפו במופע WOW, אף שנכנסו מעט באיחור. למחרת, רק התובע והוריו נסעו לבית החולים, ואילו האח והסבתא נשארו במלון. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש מקום להורות על החזר עלות השהיה במלון.

     (ב) עלות הכרטיסים למופע WOW- גם עתירה זו דינה להדחות, מן הטעמים שפורטו בסעיף הקודם.

     (ג) כאב וסבל ונזק לא ממוני - התובע אותר לפסוק לו פיצוי בסכום של 20,000 ₪, בהתחשב בסבלו, בשתי הבדיקות הפולשניות שנאלץ לעבור, לרבות הניתוח בהרדמה מלאה להוצאת העצם מגרונו, הצורך ליטול תרופות, וכן בהתחשב בהרס החופשה המשפחתית ועוגמת הנפש שנגרמו לתובע ולמשפחתו. הנתבעים מציעים לפסוק לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪.

     בהתחשב במכלול הנסיבות, הנני מוצאת לנכון לפסוק לתובע באב נזק זה סכום של 9,000 ₪.

(ד) החזר הוצאות רפואיות ופרה- רפואיות
     התובע עותר לפסוק לו סכום של 700 ₪, בהסתמך על הקבלות שצורפו כנספחים ת/8 לתצהירי ההורים, בגין דרישת תשלום לחדר מיון בבית חולים יוספטל על סך 504 ₪, תשלום נוסף לבית החולים על סך 90 ₪ ותשלום עבור אנטיביוטיקה בסך 12 ₪.

     הנתבעים טוענים כי כל ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי קופת חולים בה התובע חבר, על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. עוד טוענים הנתבעים כי אמו של התובע הודתה בחקירתה (עמ' 13 ש' 18) כי דרישת התשלום מבית חולים יוספטל לא שולמה על ידם. לגבי התשלום האחר - הם לא פנו לקבל החזר.


     הנטל על הנתבעות להראות כי החיוב לבית החולים מכוסה בסל הבריאות, וכי קופת חולים נשאה בעלותו. הנתבעות לא הרימו נטל זה. בנסיבות אלו, ומשטרם חלפה תקופת ההתיישנות, עדיין צפויים ההורים להיתבע על התשלום, ועל כן הנני מוצאת לנכון לפסוק לתובע את הסכום של 700 ₪ כהחזר הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד.


     (ה) החזר הוצאות נסיעה
     התובע עותר לפסוק לו פיצוי בגין עלות הנסיעה במונית לבית החולים יוספטל, בערב האירוע ולמחרת. הסכום הנדרש בסך 300 ₪ סביר בעיני, אף שלא הומצאה קבלה. הנני פוסקת לתובע סך 300 ₪ - החזר הוצאות נסיעה לבית החולים.


     (ו) עזרת הזולת
     לטענת התובע, בעקבות האירוע התובע פחד להישאר לבדו והתקשה לתפקד באורח עצמאי, ובשל כך נאלצה אמו לשמור עליו ולשהות עמו רבות וממושכות, ואף להתלוות אליו למעקב רפואי.

     אינני סבורה כי הורי התובע זכאים לפיצוי בגין עזרת הזולת. גם אם נדרשו הורי התובע, או מי מהם, לשהות מעט יותר עם התובע בעקבות האירוע, בין לצורך טיפול רפואי ובין מטעם אחר, אין בכך כדי לחרוג מן העזרה הרגילה המצופה מהורים לבנם הקטין.


15.     לסיכום
     תביעת התובע מתקבלת. על הנתבעת מוטלת אחריות בשיעור 90% ועל הורי התובע - צדדים שלישיים- מוטלת אחריות בשיעור 10%.




     לתובע נפסקו הסכומים כדלקמן:

     כאב וסבל-               9,000      ₪
     החזר הוצאות רפואיות -          700      ₪
     החזר הוצאות נסיעה -          300      ₪
                    



     סה"כ                     10,000 ₪
     אחריות צד ג'               1,000     ₪
                     

     סה"כ פיצוי לתובע          9,000      ₪.

     סכום הפיצוי שנפסק לתובע ישולם על ידי הנתבעים, יחד ולחוד, ויופקד לזכותו של התובע, על ידי הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים, בתוכנית חסכון צמודה ונושאת ריבית, כמקובל בבנקים מסחריים בישראל, עד הגיעו לגיל 18.

     על סכום הפיצוי המגיע לתובע יתווספו הוצאות משפט בגין אגרת בית משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.


16.     במאמר מוסגר אציין, כי מצאתי לנכון לנכות מן הפיצוי המגיע לתובע את הסכום הנובע מאחריות הוריו, שכן בפיצוי שנפסק לתובע כלול סכום בגין הוצאות, אשר לית מאן דפליג, הוצאו מכיסם של ההורים. בניכוי סכום האשם התורם מסכום הפיצוי, יגרע מסכום הפיצויים לקטין אותו סכום שממילא היה על הקטין להשיב להוריו.

     בנסיבות העניין - לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות בהליכי צד ג'.

     
     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חרק במזון

  2. עבירות מזון

  3. גוף זר באוכל

  4. שקילת מזון בסופר

  5. פיצוי על אוכל פגום

  6. עודף על תלושי מזון

  7. גוף זר בבקבוק שתיה

  8. הצעת חוק רשות המזון

  9. חוב למפעל ייצור מזון

  10. מכירת עסק בתחום המזון

  11. תביעה בנושא תוספי מזון

  12. עצם בגרון בגלל אכילת דג

  13. בדיקת יעילות תוספי תזונה

  14. סימון כמות מלח על מוצרי מזון

  15. הצעת חוק תוספי מזון לתינוקות

  16. מתקני שתייה בבניינים ציבוריים

  17. תקנות בריאות העם (בדיקת מזון מיובא), תשל''ח-1978

  18. פקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), התשמ"ג-1983

  19. תקנות בריאות הציבור (מזון) (גירום בשר), התשמ''ד-1984

  20. תקנות בריאות הציבור (מזון) (חמרי אריזה), תשל''ז-1977

  21. תקנות בריאות הציבור (מזון) (בשר מעובד), התשנ''ג-1993

  22. תקנות בריאות הציבור (מזון) (בדיקת דגים), התשמ''א-1981

  23. תקנות בריאות הציבור (מזון) (מסירת ממצאים), תש''ם-1980

  24. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס''א-2001

  25. תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור אריזה), תשל''ט-1979

  26. תקנות בריאות העם (מערכות בריכה למי שתיה), התשמ''ג-1983

  27. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי תזונה), התשנ''ז-1997

  28. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן), התשנ''ו-1996

  29. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ''ג-1993

  30. תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה), תשל''ד-1974

  31. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תכולת כספית בדגים), תשל''ט-1979

  32. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תנאי ייצור נאותים), התשנ''ג-1993

  33. תקנות בריאות הציבור (מזון) (שאריות חמרי הדברה), התשנ''א-1991

  34. תקנות בריאות הציבור (מזון) (מיקוטוקסינים במזון), התשנ''ו-1996

  35. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תחליף לחלב-אם), התש''ן-1990

  36. תקנות בריאות העם (תנאים תברואיים לקידוח מי שתיה), התשנ''ה-1995

  37. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - איכות מזון), התשמ''ח-1988

  38. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון), התשנ''ג-1992

  39. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תכולת היסטמינים בדגים), התשמ''ג-1983

  40. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון אזהרה מסכנת חנק), התשס''ו-2006

  41. תקנות בריאות הציבור (מזון) (אריזת מזון המכילה חפץ), התשנ''ה-1995

  42. תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור שימוש בשאריות מזון), תשל''ט-1979

  43. תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), תשל''ח-1978

  44. תקנות בריאות העם (צרכי מזון) (פיסטור ביצים, ייבושן, הקפאתן והשימוש בהן), תשל''ט-1979

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון