עוולת הנגישה בהליך אזרחי

התובע טוען להתנהגות זדונית וחסרת תום לב מצד הנתבע עת פתח נגדו בהליך סרק. לפיכך, אחת מעילות תביעתו הינה עוולת הנגישה הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וזו לשונה:

"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת -של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".

במקרה דנן הוצאה כנגד התובע פקודת מאסר במסגרת תיק ההוצל"פ הראשון ולפיכך ניתן לקבוע כי התנאי של הליך פלילי מתקיים במקרה דנן. מאידך, הגם שמגמת בתי המשפט הינה להרחיב את העוולה להליכים משפטיים שאינם רק בעלי אופי פלילי.

בפרשת גורדון נפסק כי אפילו לא מתקיים יסוד זה או אחר של עוולת הנגישה, עדיין יש מקום לבחון, אם אין מקום לגבש אחריות בנזיקין על-פי עוולות אחרות. עוולת הנגישה אינה שוללת את זכותו של בעל דין, שניזוק כתוצאה מהליך שיפוטי, לתבוע את נזקיו על יסוד עוולת הרשלנות (ע"א 243/03 עירית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1) 113).

להלן פסק דין בנושא עוולת הנגישה בהליך אזרחי:

פסק דין

1. בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילותיה עוולת הנגישה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.
והעובדות כדלקמן: התובע שכר מאת הנתבע חנות בתחנה המרכזית בת-גלים שבחיפה לתקופת שכירות בת שנה, החל מחודש אוגוסט 1998. ביום 26.07.98 החתים הנתבע את התובע על מסמך לפיו התובע מתחייב לעמוד באותם תנאי חוזה של השוכר הקודם.

2. לטענת התובע, לאחר כ-6 חודשי שכירות ומשנוכח כי עסקו אינו מניב רווחים, ביקש מאת הנתבע לסיים את השכירות והאחרון נתן הסכמתו. לאחר 9 חודשי שכירות, עזב התובע את המושכר, זאת לאחר שעמד בכל התחייבויותיו ע"פ החוזה. התובע נדהם לגלות כי נפתחו נגדו הליכי הוצל"פ בגין שיק הביטחון שמסר לנתבע ע"ס 50,000 ₪. הנתבע טען בפניו כי התובע התחייב לשלם את חובותיו של השוכר הקודם ומשלא עשה כן פתח בהליכים כנגדו.
טוען התובע כי מחוסר ברירה ובכדי שתיק ההוצל"פ יסגר, שילם את חובותיו של קודמו בחמישה שיקים והנתבע השיב לו את שיק הביטחון. עקב מצב כלכלי קשה, חזרו 2 השיקים האחרונים ושוב פתח הנתבע בהליכי הוצל"פ נגדו. תיק ההוצל"פ השני נסגר, לאחר שהתובע הגיע להסדר עם ב"כ הנתבע דאז, אלא שהתיק הראשון נותר פתוח, "תפח" למימדים של
כ- 92,000 ובגינו אף עמדה לתובע פקודת מאסר. סופו של יום גם תיק זה נסגר.

3. התובע טוען לחוסר תום לב וסחטנות מצד הנתבע, להתנהלות רשלנית מצדו. הנתבע מצדו טוען כי התובע התחייב לשלם את חובותיו של קודמו ומשלא עשה כן נאלץ לפעול כנגדו באותם ההליכים. עוד טוען הנתבע למעשה בי"ד.

4. טוען הנתבע למעשה בית-דין. ההליכים בין הצדדים הסתיימו בבימ"ש השלום חיפה ביום 28.08.05 עם החלטת ראש ההוצל"פ דאוד מאזן, אשר פירטה את העובדות לעיל וביקרה את התנהגותו של הנתבע (הזוכה) ואף קבעה כי "לאור התנהגות הזוכה וקבלת הבקשה, הנני מחייב את הזוכה בהוצאות החייב בסכום כולל של 4,500 ₪ כולל מע"מ שישולמו על ידי הזוכה לחייב ...". האמנם מעשה בית דין?

5. לצורך ההכרעה בסוגיות האמורות מבחין ביהמ"ש בין טענת התובע כיום כי שילם את חובותיו של השוכר הקודם בשל מעשה אסרטיבי, חוסר הבנתו את השפה וכן רצונו לסגור את תיק ההוצל"פ הראשון שנפתח כנגדו. התובע הודה בחוב בפני הערכאה הקודמת ולפיכך טענות אלו היו ראויות להישמע כבר אז ולא כיום. ומכאן, העילה של עשיית עושר ולא במשפט, אין מקומה בתובענה דנן.

6. לעומת זאת, ביהמ"ש מבחין הטענות לעיל מטענת התובע כי הנתבע פתח בהליך המשפטי של ההוצל"פ בחוסר תום לב ולאחר שהתחייב בפניו כי התיק, נשוא שטר הביטחון, יסגר עם מסירת השיקים ע"י התובע.
ביום 13.09.00 התחייב הנתבע כדלקמן:

"אני הח"מ מר שקלים ניסים ... מאשר בזאת כי קיבלתי ממר גדמו דן ... לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותי ודרישותי ממנו סך של 10,389 ₪ ב-5 המחאות דחויות, המהוות כיסוי לחובות לעירית חיפה ...

כמו כן עם פרעון ההמחאות הנ"ל אין לי ולא תהיה לי כל תביעה כנגד מר גדמו והנני נותן בזאת הוראה בלתי חוזרת לסגירת תיק ההוצל"פ מס' 6-00-23168-02 אשר נפתח כנגדו ...

באם לא תפרענה ההמחאות הנ"ל לאחר שתופקדנה על ידי ... הרי אהיה חופשי לפעול כנגדו לגבי ההמחאות הנ"ל אשר חוללו". על מסמך זה חתומים שני הצדדים.

אלא מאי? משלא נפרעו 2 שיקים האחרונים שמשך התובע, המשיך הנתבע לפעול במסגרת התיק אותו התחייב לסגור וכן פתח תיק הוצל"פ נוסף.
על כך, ובבואו לסגור את תיק ההוצל"פ הראשון, כתב ראש ההוצל"פ דאוד מאזן כדלקמן:
"על פי הראיות שהובאו בפני והודאה מפורשת מטעם הזוכה, השטר המקורי נשוא תיק זה הושב לידי החייב, מכאן המושך הפך להיות אוחז בשיק בחזרה ... וכאשר הזוכה מוסר אותו לידי החייב, מביע בכך בצורה ברורה ומפורשת כי הוא מוותר על זכות התביעה על פיו ובכך גילה את דעתו כי השטר פקע ואין לו כל זכות תביעה על פיו.
שנית, הצדדים הגיעו לכדי הסכם המסלק את החוב כמפורט המסמך מיום 13.09.00 ...
הצדדים קבעו דרך ברורה ומפורשת כיצד לנהוג ומה דרכי הפעולה ואיזה זכות תהא לזוכה בעת חילול השיקים או אחד מהם, לא נקבע כי ניתן לחזור לסכום של 50,000 ₪, כל שנאמר שהזוכה יפעל למימוש ההמחאה שחוללה בלבד, וכך עשה בפועל ... ואלה נפרעו במסגרת תיק הוצאה לפועל אחר...".

כאמור, בסופו של יום תיק ההוצל"פ נסגר ובשל התנהגות הנתבע, חויב לשלם לתובע סך של 4,500 ₪.

7. התובע טוען להתנהגות זדונית וחסרת תו"ל מצד הנתבע עת פתח נגדו בהליך סרק. לפיכך, אחת מעילות תביעתו הינה עוולת הנגישה הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וזו לשונה:

"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת -של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".

במקרה דנן הוצאה כנגד התובע פקודת מאסר במסגרת תיק ההוצל"פ הראשון ולפיכך ניתן לקבוע כי התנאי של הליך פלילי מתקיים במקרה דנן. מאידך, הגם שמגמת בתיהמ"ש הינה להרחיב את העוולה להליכים משפטיים שאינם רק בעלי אופי פלילי, הדרישה להוכחת זדון קשה היא ולא התרשמתי במקרה דנן כי היא הוכחה.

בפרשת גורדון נפסק כי אפילו לא מתקיים יסוד זה או אחר של עוולת הנגישה, עדיין יש מקום לבחון, אם אין מקום לגבש אחריות בנזיקין על-פי עוולות אחרות. עוולת הנגישה אינה שוללת את זכותו של בעל דין, שניזוק כתוצאה מהליך שיפוטי, לתבוע את נזקיו על יסוד עוולת הרשלנות (ע"א 243/03 עירית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1) 113).

8. ברע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ, תק -עליון 2000(4) 760, נדונה השאלה האם זכאי נתבע לפיצוי מכוח עוולת הרשלנות, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מצו עיקול זמני שניתן נגדו?
נקבע בפסק הדין כי על כל מתדיין מוטלת החובה לנהוג בהליכי משפט כלפי יריבו בכנות ובהגינות. בנהלו הליך משפטי בזדון או בחוסר סבירות מפר המתדיין חובה זו, והפרתו מקימה אחריות בנזיקין במסגרת עוולת הרשלנות ויריבו יהא זכאי לפיצויים על הנזק שנגרם לו.

גם בע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון-יעקב", פ"ד לח(2) 645, קבע הנשיא שמגר כדלקמן:

"אם יוכח כי בהשיגו סעד זמני התנהג המבקש בחוסר סבירות או בזדון, תקום האחריות הנזכרת בנזיקין, אם היא קיימת, ותיתוסף לנפגע עילת תביעה".

"הקטיגוריות של הרשלנות לעולם אינן סגורות, לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על השמרים, אלא נקבעות הן בהתאם לתחושת המוסר והצדק החברתי והסוציאלי וצורכי החברה המשתנים" (דברי השופט ברק בע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769, 779).

סוף דבר, אדם הנוקט הליך סרק כנגד אדם אחר עלול לחוב בנזיקין כלפי הניזוק בהליך זה, בגין הפרת עוולת הרשלנות.

9. ברע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ, תק -עליון 2000(4) 760 נפסק כי לעניין קביעת קיומה של חובת זהירות נדרשת עריכתו של שתי בחינות. האחת, בחינת החובה המושגית - כלומר, האם בין סוג המזיקים, אליו משתייך המזיק, לבין סוג הניזוקים, אליו משתייך הניזוק, קיימים "יחסי רעות" לעניין סוג הפעולות, אליו משתייכת פעולת המזיק, ולעניין סוג הנזקים שגרם המזיק. השניה, בחינת קיומה של החובה הקונקרטית - כלומר, האם בין המזיק הקונקרטי לבין הניזוק הקונקרטי קיימת חובת זהירות לעניין הפעולות שהתרחשו בפועל והנזק שנגרם בפועל.
שתי הבחינות האמורות נערכות על-פי מבחן הצפיות. השאלה היא, מה אדם סביר יכול היה לצפות או צפה הלכה למעשה ומה אדם סביר צריך היה לצפות המישור הנורמטיבי.

ובהשלכה לענייננו, ביהמ"ש התרשם כי הנתבע ניהל את הליך ההוצל"פ כנגד התובע שלא בהגינות ובחוסר סבירות, על כן חויב ע"י ראש ההוצל"פ לשלם לתובע סך של 4,500 ש"ח. כיוזם ההליך השיפוטי, מוטלת עליו חובת זהירות כלפי בעל דינו, חובה אותה הפר בהתנהגות רשלנית מצדו, על אחת כמה וכמה כשעננת המאסר ריחפה מעל התובע.

10. בשלב אחרון על ביהמ"ש לבחון את הנזק אשר נגרם לתובע והקשר הסיבתי בין התרשלותו של הנתבע לקרות הנזק. באשר לנזק הממוני, התובע לא הוכיח את נזקו. באשר לנזק הלא ממוני, התרשם ביהמ"ש מעוגמת הנפש שנגרמה לתובע כתוצאה מהליך הסרק שנוהל כנגדו ופקודת המאסר שאיימה על חירותו.

בע"א 3966/05 אבי גולדבליט נ' ברכה שבת ואח', תק-על 2007(1), 70 ,עמ' 73 נפסק כי:

"טענות המערער בדבר פסיקת "נזק כללי", אף הן דינן להידחות. אין זה המקום להידרש לאי הבהירות הצומחת, לעתים, מההבחנה שבין "נזק כללי" לבין "נזק מיוחד" (ראו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (תשנ"ח) 11-17). לשם ההכרעה בערעור, די לנו בכלל לפיו מקום בו הוכח נזק, והנזק קשה לכימות, יכול בית המשפט לפסוק פיצויים אף אם שיעורם לא הוכח באופן מדויק, על פי כללי ההיגיון המעוגנים בנסיון החיים (ראו, למשל, ע"א 711/72 מאיר נ' הנהלת הסוכנות היהודית לא"י פ"ד כח(1) 393 404)".

גם בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל חיפה, פ"ד נג(4) 526 נפסק כי:

"השאלה הראשונה אשר יש להתייחס אליה בעניין זה היא, אם הנזק הכרוך בפגיעה בכבודה של המערערת ובאוטונומיה שלה הוא 'נזק' כמובנו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לדעתי, יש להשיב לשאלה זו בחיוב. המונח "נזק" מוגדר בסעיף 2 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). הגדרה זו היא רחבה, ומתייחסת ל-'אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה'.

במסגרת הגדרה זו, ניתנה הגנה לאינטרסים בלתי מוחשיים רבים. כך, ניתן פיצוי בגין נזק לא רכושי - למשל, כאב וסבל - הכרוך בנזק גוף שנגרם לניזוק. נוכח רוחבה הניכר של הגדרה זו, נפסק כי פגיעה בנוחות גופנית, סבל ופחד, גם אם אין להם כל ביטוי פיזי, וגם אם אין הם מתלווים לפגיעה פיזית כלשהי, עשויים להוות נזק בר פיצוי בנזיקין (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, (להלן - עניין גורדון, בעמ' 139). על פי גישה זו, מגנה פקודת הנזיקין [נוסח חדש] גם '... על האינטרס של הניזוק בנפשו, בנוחותו ובאושרו' (שם, בעמוד 141). לפיכך, נקבע כי למי שהוטרד כתוצאה מהליך פלילי אשר נבע כתוצאה מנקיטה רשלנית של הליך פלילי מוטעה כנגדו, עומדת זכות לפיצוי בגין פגיעה זו כלפי הרשות התובעת (שם).

בשורה של פסקי דין שניתנו לאחר אותה פרשה, הלכו בתי המשפט בדרך דומה ופסקו פיצויים בגין פגיעות באינטרסים לא מוחשיים של תובעים בנזיקין. כך נקבע כי הנזק המוראלי ועוגמת הנפש שנגרמו לבעל זכות יוצרים עקב הפרת זכותו, הינו נזק בר פיצוי (ראו פסק-דינו של המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בע"א 4500/90 הרשקו נ' אורבוך, בעמ' 432). כך נפסק גם לגבי הפגיעה בכבודו ובחירותו של אדם, הטבועה בעצם אשפוזו בכפייה ושלא כדין בבית חולים לחולי נפש (פסק דינה של השופטת נתניהו בע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל, (להלן - עניין כרמלי), בעמ' 772). באופן דומה, נקבע כי הסבל שנגרם לאשה, הטבוע בעצם העובדה שבעלה גירש אותה בעל כורחה, מהווה נזק בר פיצוי (ראו פסק דינו של השופט גולדברג בע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה, בפיסקה 9 לפסק הדין)".

11.     במסגרת כתבי הטענות לא העלו הצדדים סוגיה הקשורה לחוק לשון הרע, ולפיכך גם לא נדרשתי במקרה זה לנתח סוגיה זו, אך אומר כי בנוסף לאמור לעיל, ניתן ללמוד אנלוגיה מהוראת החוק אשר קובעת סכום פיצוי אף ללא הוכחת נזק שעה ששמו של אדם נפגע. סכום זה אינו סכום מבוטל, עובדה המעידה על גישתו של המחוקק למקרים בהם מופר שמו הטוב של אדם. גם זה יכול להוות יתד לפסיקת הפיצויים והנזקים אשר תפורט להלן.

וברוח הדברים, הריני מקבל מקבל התביעה ופוסק לתובע סך של 20,000 ₪ וכן שכ"ט עורך-דין והוצאות בסך כולל 5,000 ₪ + מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד תשלומם בפועל.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון