נפילה במסעדה

בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בגין נפילה במסעדה כדלקמן:
גובה הנזק בסך של 75,742 ₪.
לאחר ניכוי תרומת רשלנותה התורמת של התובעת שהוערכה בשיעור של 60%, מסתכם סכום הפיצויים לו זכאית התובעת, בגין התאונה, בסך של 30,297 ₪.

להלן פסק דין בנושא נפילה במסעדה:

פסק דין

     מבוא
1.     התובעת חגגה ביום 1.8.03 את יום הולדתה, במסיבה שנערכה במסעדת "החסידה הלבנה", המנוהלת על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").
     לקראת סוף הארוע, בסמוך לשעה 02:00, נאספו התובעת וחלק מאורחיה לריקוד אחרון וכשהתובעת יצאה למרכז המעגל, החליקה ונפלה (להלן: "התאונה").
     התובעת נחבלה בידה הימנית ואובחנה כסובלת משבר בשורש כף היד.
     הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

     שאלת האחריות - העדויות
2.     התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל היות הרצפה חלקה, מעבר לסביר. התובעת תמכה עדותה בעדות חברותיה, גב' מילר פקר וגב' אלה פויגל, אשר היו עדות לארוע התאונה ובחוות דעתה של המהנדסת ורדית איל-ביקלס (להלן: "איל-ביקלס").

3.     מנגד טוענות הנתבעות כי מדובר ברצפה תקינה ובטוחה לשימוש וכי התובעת מעדה בשל היותה שיכורה ו/או ללא כל סיבה חיצונית. מטעם הנתבעות העידו גב' אידה צ'רנייבסקי ומר יבגני גנצלר אשר התארחו אף הם במסעדה, במועד ארוע התאונה. כן העידו ה"ה, ולדימיר קישנבסקי וקוגוט גאורגי אשר עבדו במסעדה, ביום הארוע.
     הנתבעות הגישו חוות דעת שנערכה על ידי מהנדס, דוד אופיר, ודו"ח בדיקה שנערך על ידי מר דוד גנון, מטעם "מכון התקנים הישראלי" (להלן: "מכון התקנים").

4.     התובעת העידה כי "... זה היה בסוף הארוע. היתה שמחה. כולנו היינו שמחים ועליזים. קמתי לריקוד אחרון. הזמנתי את כל החברים לריקודים להודות להם. לא הספקתי לעשות שני צעדים ונפלתי על הפנים" (עמ' 10 לפרוטוקול).
     כשנשאלה התובעת מה היתה הסיבה לנפילתה, השיבה: "הרצפה היתה חלקה מאוד. כשהגענו למקום, ממש כשנכנסו לאולם הרגשנו שהרצפה מיד חלקה ואמרנו למלצר ולבעל המקום שאנחנו מכירים אותו, שהרצפה חלקה וזה היה חריג כי אני מכירה את המקום. זה לא מצב רגיל. זה היה חריג מאוד, באותו ערב כי אני מכירה את המקום" (עמ' 10 לפרוטוקול), ובהמשך: "... אני לא יכולה להגיד לך מה היה ברצפה בזמן הנפילה. הרצפה היתה חלקה מאוד. אני לא יודעת להגיד אם נשפך שם משהו" (עמ' 12 לפרוטוקול).

5.     נוכח תשובותיה אלה של התובעת כי הרצפה היתה חלקה, מעבר לרגיל, מתחילת הערב וכי אינה יכולה לומר אם נשפך שם משהו, לא ראיתי צורך לדון בשאלה האם הטענה כי "נשפכו נוזלים על רחבת הריקודים" (כנטען בסעיף 2 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת), מהווה הרחבת חזית, שכן גרסתה של התובעת, כפי שהתבררה בחקירתה הנגדית הינה למעשה כי הרצפה היתה חלקה, מתחילת הערב.

6.     התובעת הכחישה בעדותה את הטענה כי היתה שיכורה והעידה כי לא שתתה מעבר לרגיל והמקובל, וכדבריה: "אני יודעת לשמוח וברגע שמרימים כוסית, אז אני לוקחת לגימה ואף אחד לא ראה אותי שיכורה. בחיים לא הייתי שיכורה או לא שפויה. הייתי מפוקסת, היו לי אורחים..." (עמ' 11 לפרוטוקול). התובעת הוסיפה והעידה כי "חברה שלי נפלה ועוד חברה מחיפה נפלה. עוד אנשים נפלו. כל הזמן אנשים אמרו שחלק מאוד, תזהרו" (עמ' 12 לפרוטוקול).

7.     גב' פויגל העידה כי מוקדם יותר, החליקה אף היא, על רחבת הריקודים, וכדבריה: "... שמתי לב מקודם שחלק אבל בריקוד הזה, כבר הרגלים לא השתלטו. ניסו להחזיק אותי... דיברנו בינינו ואמרנו שהרצפה חלקה" (עמ' 15 לפרוטוקול), ובהמשך: "... יש שם שומר שעומד... הוא ראה שאני נופלת. הוא ניסה לתפוס אותי ולא הצליח. הרצפה היתה כמו שמרחו עליה מרגרינה. בדיוק כזאת תחושה היתה לי. מה היה שם, אין לי מושג" (עמ' 16 לפרוטוקול).
     גב' פויגל הוסיפה והעידה כי ראתה את נפילתה של התובעת: "... לאה עשתה צעד לתוך המעגל רצתה להיפרד מכולם ופשוט עפה", והכחישה את הטענה כי התובעת שתתה כמויות אלכוהול גדולות או כי היתה שיכורה (עמ' 17 לפרוטוקול).

8.     גב' פקר העידה אף היא כי הרצפה במקום, היתה חלקה מהרגיל, וכדבריה: "אני התחלתי לרקוד, קראתי למלצר ואמרתי לו שהרצפה חלקה ושיעשו משהו כי אפשר ליפול, הוא לקח סמרטוט וניגב שם וזה לא עזר. אני לא יודעת מה היה על הרצפה. זה ממש מחליק. עשיתי צעדים, כמו על הקרח וממש החלקתי. לא נפלתי הראתי לאנשים כמה הרצפה חלקה. הרגשתי את זה מתחילת הערב" (עמ' 18 לפרוטוקול). גב' פקר הוסיפה והעידה כי התובעת לא נראתה לה שיכורה (עמ' 18 לפרוטוקול).

9.     מהנדסת איל-ביקלס, תארה בחוות דעתה, ת/5 א', את מקום ארוע התאונה וציינה: "בעת ביקורי, הבחנתי כי רצפת המסעדה מרוצפת באריחי קרמיקה שגודלם 45x45 ס"מ. בבדיקת מקדם החיכוך בעזרת מכשיר למדידת מקדמי החלקה מסוג ENGLISH-XL המומלץ בתקן האמריקאי 96-1679 ASTM F ובתקן הישראלי ת"י 2279, נמצא שמקדם החיכוך הממוצע של רצפת המסעדה בהיותה יבשה הינו 0.31. ומקדם החיכוך הממוצע של הרצפה בהיותה רטובה הינו 0.14".
     מהנדסת איל-ביקלס, הוסיפה וציינה בחוות דעתה כי התקן האמריקאי, אומץ בתקן הישראלי ת"י 2279 מאפריל 2005 וכי מקדם החיכוך של הרצפה, במקום ארוע התאונה, כפי שנמדד הן בהיותה יבשה והן בהיותה רטובה, נמוך מהדרישות על פי התקן הישראלי והאמריקאי ולפיכך, הרצפה לא היתה במצב "עמיד החלקה". מהנדסת איל-ביקלס הוסיפה וציינה כי ניתן היה למנוע את התאונה, על ידי שימוש בחומר מחספס או על ידי התקנת ריצוף מתאים.
     איל-ביקלס, אישרה בחקירתה הנגדית כי במועד ארוע התאונה, לא היה תקן ישראלי ולפיכך, יש להסתמך על תקן זר אך הדגישה כי תוצאות הבדיקה, אינן אבסולוטיות אלא יחסיות למכשיר הבדיקה, לפיכך, יש לבחון את תוצאות הבדיקה בהתאם לתקן המתייחס לאותו מכשיר בדיקה (עמ' 21 לפרוטוקול).
     מהנדסת איל-ביקלס ציינה כי בדקה את מצב הרצפה, במקום בו ארעה התאונה וכי ביצעה ארבע בדיקות במצב יבש וארבע בדיקות, במצב רטוב. כשנשאלה לגבי הדרישה לביצוע 10 בדיקות, השיבה כי לא היה צורך בכך שכן על פי הוראות התקן הישראלי, די בכך שנמצאה בדיקה, שתוצאתה נמוכה מ- 0.45, בכדי לקבוע שמקדם ההחלקה אינו מתאים לתקן (עמ' 22 לפרוטוקול, וסעיף 5.3.1 לתקן, אשר צורף לתוספת לחוות הדעת, ת/5 ב', הקובע: "מקדם ההתנגדות להחלקה בכל בדיקה לא יהיה קטן מ 0.45") .

10.     מר קישינבסקי, אשר עבד במסעדה כאחראי על השולחנות של התובעת ואורחיה, ומר קוגוט, אשר עבד כשומר במסעדה, העידו כי התובעת ובעלה, הביאו עימם, שני ארגזי שתיה, מעבר למשקאות להם זכאי כל אורח וכי התובעת שתתה כמות גדולה של אלכוהול במהלך הערב, וכדברי מר קישינבסקי: "היא כמעט ולא עמדה על הרגליים" (עמ' 33 לפרוטוקול). גם מר גנדלר וגב' צ'רנייבסקי, אשר בילו במסעדה, באותו ערב, ציינו כי התובעת שתתה כמויות אלכוהול גדולות. גב' צ'רנייבסקי העידה כי כאשר דיברה עם התובעת, שמה לב שהיא שיכורה ובחקירתה הנגדית אף הוסיפה והעידה כי ראתה את התובעת, מקיאה בשירותים (עמ' 27 לפרוטוקול).

11.     מר קישנבסקי ציין כי רחבת הריקודים במסעדה, היתה נקייה וכי מדובר ברצפה רגילה שאינה חלקה. העד הוסיף וציין כי "שטיפת הרצפות נעשית עם חומר ניקוי בשם רצפז פלוס שהוא חומר שאינו גורם להחלקה" (תצהיר העד, נ/5) וכי לא ראה שמישהו אחר, מלבד התובעת, נפל באותו ערב (עמ' 33 לפרוטוקול).

12.     מהנדס אופיר אשר ערך חוות דעת, מטעם הנתבעות, נ/4, הסתמך בחוות דעתו על בדיקת החלקה שנערכה על ידי בודק מטעם מכון התקנים, ואשר תוצאותיה, שונות מאלה שנמצאו על ידי מהנדסת איל-ביקלס. מהנדס אופיר, הוסיף וציין כי בהעדר תקן ישראלי, במועד הרלבנטי לתאונה, ניתן להסתמך על כל תקן זר והפנה לעניין זה, לתקן האוסטרלי/ניו זילנדי, אשר ערכי הבדיקה שנמדדו, גבוהים כולם, מהמינימום הנדרש בו. בחקירתו הנגדית, הודה מהנדס אופיר כי ביקר במסעדה לבדו וכי הסתמך בחוות דעתו, על תוצאות בדיקת החלקה שבוצעה על ידי מכון התקנים, אם כי הבדיקה נערכה שלא בנוכחותו. מהנדס אופיר הודה בחקירתו הנגדית כי צריכה להיות חפיפה בין התקן אליו מתייחסים לבין המכשיר בו מתבצעת הבדיקה (עמ' 30 לפרוטוקול).

13.     כן העיד מטעם הנתבעות, מר דוד גנון, אשר ביצע את בדיקת ההחלקה מטעם מכון התקנים. מר גנון העיד כי ביצע את בדיקת ההחלקה ב- 10 נקודות שונות, ברחבת הריקודים וכי צילם את מקום הבדיקה (עמ' 39 לפרוטוקול ותמונות שצורפו כחלק מנ/4).
     מר גנון נשאל בחקירתו הנגדית, לפשר הסתירה, במידות אריחי הקרמיקה אשר נמדדו על ידו לבין אלו שנמדדו הן ע"י מהנדסת איל-ביקלס והן ע"י מהנדס אופיר, והשיב כי יתכן והיתה טעות במדידה או טעות בהדפסה אך מקום הבדיקה, מתועד בתמונות (עמ' 40 לפרוטוקול).

     דיון ומסקנות
14.     לאחר ששבתי ובחנתי את העדויות, הראיות וטענות הצדדים, ראיתי לקבל את טענת התובעת כי נפילתה נגרמה כתוצאה מהיות הרצפה חלקה.

15.     בנסיבות העניין, ראיתי להעדיף את חוות דעתה של מהנדסת איל-ביקלס אשר בדקה את מקדם ההחלקה, במקום עליו הצביעה התובעת, כמקום נפילתה.
     על פי מדידותיה של מהנדסת איל-ביקלס, מקדם ההחלקה הממוצע של הרצפה בהיותה יבשה, כפי שנמצא בארבע בדיקות הינו 0.31, בעוד שהתקן האמריקאי (כמו גם התקן הישראלי שהותקן לאחר מועד ארוע התאונה), דורש מקדם חיכוך מינימלי של 0.5. כאמור, מהנדס אופיר, הודה בחקירתו הנגדית כי צריכה להיות חפיפה בין התקן אליו מתייחסים לבין המכשיר בו מתבצעת הבדיקה (עמ' 30 לפרוטוקול), ומכאן, שהינו מסכים למעשה עם עדותה של מהנדסת איל-ביקלס, על פיה לא ניתן לבחון את תוצאות הבדיקה שבוצעה במכשיר English XL, בהתאם לדרישות התקן הניו זילנדי, המסתמך על מכשיר בדיקה שונה (מכשיר מטוטלת, כעדות מהנדס אופיר בעמ' 30 לפרוטוקול).
איני מתעלמת מכך שמהנדס אופיר, הסתמך בחוות דעתו, על תוצאות בדיקה שנערכה על ידי מכון התקנים, גוף ניטראלי ובלתי תלוי ואשר תוצאותיה, מצביעות על מקדם החלקה תקין, ב- 10 נקודות שונות על רצפה יבשה (ולכך הסכימה גם מהנדסת איל-ביקלס בעדותה עמ' 23 לפרוטוקול), אלא שהן מהנדס אופיר והן מר גנון אשר ביצע את הבדיקה, הודו בעדותם כי איש לא הראה להם את מקום נפילתה המדויק של התובעת. בנסיבות אלה, הסברה של מהנדסת איל-ביקלס כי השוני בתוצאות הבדיקה, יכול לנבוע מבדיקה במקומות שונים (עמ' 23 לפרוטוקול), סביר בעיני. יצויין כי מעבר לכך שניתן היה לבקש מהתובעת, להצביע על מקום הנפילה גם לצורך המדידות שנעשו על ידי הנתבעות, הרי שהעד, מר קישינבסקי, אישר בעדותו כי ראה את נפילת התובעת כך שיכול היה להצביע על מקום הנפילה המדויק.
     כן לא ראיתי לקבל את הטענה כי אין לסמוך על תוצאות הבדיקה שנערכה על ידי מהנדסת איל-ביקלס, שכן התקן הישראלי דורש בדיקה ב- 10 מקומות שונים, שכן בתקן הישראלי, נקבע כי: "מקדם ההתנגדות להחלקה בכל בדיקה לא יהיה קטן מ- 0.45" (סעיף 5.3.1 לתקן הישראלי), לפיכך די בכך שתוצאה אחת, אינה עונה על דרישה מינימלית של מקדם חיכוך 0.45, כדי לקבוע שהמשטח אינו מתאים לתקן. בנסיבות אלה, עצם העובדה שבארבע בדיקות, התקבלו תוצאות שאינן מתאימות לתקן, מובילה למסקנה שהמשטח חלק מהנדרש על פי התקן הישראלי (או ע"פ התקן האמריקאי אליו הושוו תוצאות הבדיקה במכשיר English XL, בתקופה שטרם התקנת התקן הישראלי).

16.     אשר למצבה של התובעת, במועד ארוע התאונה, התובעת הודתה בעדותה כי שתתה משקאות חריפים, כנהוג בחגיגה, אך העידה כי לא היתה שיכורה. בנסיבות העניין, לא ראיתי לקבוע כי התובעת היתה שיכורה, על סמך עדויות המבוססות על התרשמות של מי מהעדים. העדה, גב' צ'רנייבסקי, הוסיפה וציינה בחקירתה הנגדית כי ראתה את התובעת, מקיאה בשירותים (עמ' 27 לפרוטוקול) והעד מר גנדלר, העיד כי התובעת לא הלכה ישר (עמ' 36 לפרוטוקול). עובדות אלה, אשר לכאורה, הינן עובדות חשובות לביסוס עדותם של העדים האמורים וטענתם כי התובעת היתה שיכורה, לא נזכרו בתצהיר עדותם הראשית, ובכך יש כדי לפגום באמינות העדות.
     בנסיבות אלה, הגם שהתובעת עצמה הודתה כי שתתה משקאות אלכוהוליים, אין בידי לקבוע כי היתה שיכורה, באופן שלא שלטה על מעשיה.
17.     הגם שראיתי לקבל גרסתה של התובעת כי נפלה תוך כדי ריקוד, בשל היות הרצפה חלקה, סבורה אני כי התובעת, תרמה ברשלנותה, תרומה מכרעת, לארוע התאונה. הן התובעת והן העדות מטעמה, גב' פויגל וגב' פקר, העידו כי הרצפה היתה חלקה, באופן מיוחד, וכי שמו לב לעובדה זו, החל מתחילת הערב ואף התלוננו על כך בפני המלצר. זאת ועוד, גב' פויגל העידה כי עובר לנפילת התובעת, היא עצמה החליקה על רצפת רחבת הריקודים אם כי למרבה המזל, לא נפגעה. התובעת עצמה העידה כי: "חברה שלי נפלה ועוד חברה מחיפה נפלה עוד אנשים נפלו. כל הזמן אנשים אמרו שחלק מאוד, תזהרו" (עמ' 12 לפרוטוקול). אמנם על המסעדה היה לדאוג, לבטיחות רחבת הריקודים והתאמת הרצפה, לדרישות התקן בנוגע למקדם ההחלקה, אלא שבראש ובראשונה, מוטלת על כל אדם, חובת זהירות כלפי עצמו. בנסיבות אלה, כשהתובעת היתה מודעת להיות הרצפה חלקה, באופן חריג, הרי שהיה על התובעת, לנקוט משנה זהירות ואף להפסיק או להימנע מלרקוד, לאחר שראתה כי חברתה החליקה במקום. על אחת כמה וכמה, שהיה על התובעת להימנע מלרקוד כאשר היא נועלת נעלי עקב ולאחר ששתתה משקאות חריפים, גם אם לא שתתה לשוכרה. בנסיבות אלה, כאשר התובעת המשיכה לרקוד, בהיותה מודעת להיות הרצפה חלקה, באופן חריג, סבורה אני כי מוטלת עליה מירב האחריות לארוע התאונה וראיתי לחייבה בתרומת רשלנות, בשיעור של 60% (ראה לעניין זה, ע"א 5421/03 אבו גוש נ' עיריית ירושלים ואח', תק-על 2006 (4) 2969).

     גובה הנזק
18.     התובעת, ילידת 1958, סבלה משבר בשורש כף ידה הימנית.
     הצדדים הגיעו להסכמה דיונית על פיה נכותה הרפואית של התובעת, הינה בשיעור 5%.

     הפסדי השתכרות
19.     במועד ארוע התאונה, התובעת עבדה, כמנהלת מכירות בחברת "פרץ בוני הנגב בע"מ". התובעת העידה כי לאחר התאונה, נעדרה מעבודתה, מיום 3.8.03 ועד 24.8.03, משך 21 יום ועדותה זו, נתמכת באישור המעביד, אשר צורף לתיק המוצגים מטעם התובעת.

20.     על פי תלושי השכר לחודש יולי 2003, שכרה המצטבר של התובעת, הסתכם בסך של 95,687 ₪ ברוטו, דהיינו סך ממוצע של כ- 13,670 ₪ לחודש.
     בחודש אוגוסט 2003, התובעת השתכרה, סך של 9,993 ₪, בניכוי דמי הבראה בסך של 2,142 ₪ ששולמו באותו חודש, וביחס לשכר הממוצע שעובר לתאונה, מסתכם הפסד ההשתכרות, בתקופת אי הכושר לעבודה, בסך של 5,819 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום 15.8.03 ועד היום, סך של 7,742 ₪.

21.     אשר לתקופה שלאחר חזרתה של התובעת לעבודה, אמנם השכר בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2003, נמוך במעט, מממוצע השכר שעובר לתאונה, אך ספק בעיני אם הדבר קשור בפגיעת התובעת בתאונה. מתלושי השכר עולה כי שכרה של התובעת, מורכב משכר בסיס ועמלת מכירות, כך שלמצב השוק ונפח העסקאות, יש השפעה ישירה על השכר. התובעת העידה כי עבדה ב"פרץ בוני הנגב", עד שנת 2005 וכי הפסיקה עבודתה זו שכן "נגמרו הפרוייקטים, הצטמצמו היקף הבניה בארץ" (עמ' 8 לפרוטוקול). התובעת העידה כי כיום, הינה עובדת כאשת מכירות בחברת מצלאווי, בפרוייקט מגורים בקריית אונו. התובעת העידה כי מדובר בתפקיד יותר מצומצם וכי שכרה המורכב משכר בסיס ועמלות, משתנה, מחודש לחודש, בהתאם להיקף העבודה והעסקאות ומסתכם בסך ממוצע של כ- 9,000 ₪ לחודש.

22.     נוכח עיסוקה של התובעת, כמנהלת מכירות, בחברות בניה למגורים, סבורה אני כי השפעת הנכות, בשיעור של 5%, בגין פגיעה בשורש כף היד, על כושר העבודה, הינה מזערית. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהשתכרותה של התובעת, מושפעת בעיקרה, ממצב השוק והיקף העסקאות, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, על דרך הערכה גלובלית, בסך של 35,000 ₪.

     כאב וסבל
23.     בהתחשב במהות הפגיעה והנכות, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 30,000 ₪.



     עזרה והוצאות
24.     התובעת לא הוכיחה כי הוציאה הוצאות כלשהן בגין העסקת עזרה בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה. יחד עם זאת, מקובל עלי כי בתקופה בה ידה של התובעת, היתה מגובסת, נדרשה עזרת בני משפחה.
כן סביר בעיני כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, נדרשה התובעת להוצאות נסיעה, לצורך קבלת טיפול רפואי.
בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק, פיצוי גלובלי, בסך של 3,000 ₪, בגין עזרה והוצאות, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה.
אשר לעתיד, איני סבורה כי נכות בשיעור של 5%, מצדיקה פסיקת פיצוי בגין עזרה בבית, מעבר לתקופת אי הכושר שלאחר התאונה.

סיכום
25.     גובה הנזק, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 75,742 ₪.
     לאחר ניכוי תרומת רשלנותה של התובעת שהוערכה בשיעור של 60%, מסתכם סכום הפיצויים לו זכאית התובעת, בגין התאונה, בסך של 30,297 ₪.

26.     אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, סך של 30,297 ₪.
     על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק וכן החזר של 40% מהוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה במסעדה

  2. חובות של מסעדות

  3. תאונה בתוך מסעדה

  4. זכויות מלצר טיפים

  5. מכתב תלונה למסעדה

  6. חסימת כניסה למסעדה

  7. השמעת מוזיקה במסעדה

  8. פיצוי על עישון במסעדה

  9. פינוי מסעדה ללא רישיון

  10. העסקת תושב שטחים במסעדה

  11. ארנונה על שטח מחוץ למסעדה

  12. למי שייכים הטיפים במסעדה ?

  13. בקשת היתר לסגירת חורף במסעדה

  14. ארנונה על חצר המשמשת מסעדה

  15. מס הכנסה על טיפים של מלצרים

  16. האם טיפים נחשבים לשכר עבודה

  17. סגירת בתי קפה ומסעדות בתשעה באב

  18. הפרת זכויות יוצרים השמעת מוסיקה במסעדה

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון