נפילה במדרגות בחושך

התובע מייחס לנתבעים בכתב תביעתו את האחריות לנזקיו הגופניים, בשל רשלנותם שהתבטאה בכך שהורו לו לרדת במדרגות חשוכות ומסוכנות לשימוש, העדר תנאי עבודה בטוחים ובעיקר בכך שלא דאגו להאיר את חדר המדרגות ולא ציידו אותו באמצעי תאורה.

להלן פסק דין בנושא נפילה במדרגות בחושך / נפילה במדרגות באתר בנייה:

פסק דין

1.     לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין, אותה הגיש התובע, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה, אשר ארעה ביום 7.9.99, במהלך עבודתו אצל הנתבעות, בבניין "השרתון סיטי טאואר" ברמת גן (להלן: "אתר הבנייה").

2.     נתבעת 1, מעבידתו של התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, שימשה כקבלן משנה של נתבעת 3, ועסקה בשינוע חלקי מעליות באתר הבנייה. נתבעת 2 הייתה המבטחת של נתבעת 1. נתבעת 3 הנה חברה לייצור והתקנת מעליות אשר פעלה להתקנת מעליות באתר הבנייה.

3.     נתבעות 1-2 הגישו הודעה לצד ג', אשר שימש עת קרות התאונה, כקבלן ראשי ואחראי הבטיחות והתקינות באתר הבנייה בו קרתה התאונה.

4.     התובע, יליד 12.9.55, הועסק על ידי הנתבעות כפועל בעבודות שינוע חלקי מעליות, תפקידו היה להעלות חלקי המעליות באופן ידני, דרך מדרגות פנימיות באתר, לקומות בהן לא הייתה מותקנת מעלית וכפי המתואר בכתב התביעה המתוקן בסעיף 5.

5.     התובע תיאר את התאונה בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 3:
"בתאריך 7.9.99 נשלחתי על ידי מעבידי לעבוד באתר הבנייה "ניו סיטי טאואר" במתחם הבורסה ברמת גן. במהלך יום העבודה עבדתי בקומה ה-30. לקראת סוף יום העבודה, בסביבות השעה 15:00-16:00, אמר לי אחיו של הקבלן ישראל גולזרי, ששמו- דוד, לרדת לקומה 29 ולבדוק אם יש שם שווילר (פס ברזל) ושאחר כך ניסע חזרה למשרד. התחלתי לרדת במדרגות ששרר בהן חושך מוחלט, ותוך כדי ירידתי מעדתי ונפלתי על כתף וזרוע שמאל. לא צוידתי באמצעי תאורה כלשהו לצורך הירידה במדרגות. דוד עזר לי לקום ולקח אותי לבית החולים."

הנכות הרפואית והתפקודית:
6.     התובע הגיש חוו"ד רפואית מטעמו, מאת ד"ר משה קמחין, בתחום האורטופדיה, אשר קבע כי נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30% (לאחר הפעלת תקנה 15) לפי סעיף 41 (4) ב'-ג' לתקנות המל"ל. הנתבעים הגישו מטעמם חוו"ד רפואית מאת ד"ר מיכה רינות, בתחום האורטופדיה, אשר קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בהערכה חופשית. בשל הפער בין תוצאות חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, ד"ר משה פריטש, בתחום האורתופדיה (להלן:"המומחה").

7.     בהסכמה גם הוגש תיק המל"ל (נ/1) לפיו נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור של 30%, לאחר הפעלת תקנה 15, מיום 1.11.00, בגינה גם שולמו דמי פגיעה וקצבה כפי המפורט במסמכים.

8.     ד"ר פריטש, בדק את התובע בשנת 2002 (כשנתיים לאחר קביעת המל"ל) וקבע כי נותרה בתובע נכות בשיעור 5% לפי סעיף 42 (1) ד, 1, לתקנות המל"ל, עקב קרע חלקי של גיד הסופרספינטוס בכתף שמאל. המומחה ציין כי מסכים לחוות הדעת מטעמו של ד"ר מיכה רנות לשיעור הנכות. עוד ציין גם כי אין לצפות לשיפור או להחמרה במצבו, יחד עם זאת, *-ובע עלול להתקשות בעבודה מאומצת עם הידיים מעל לגובה הכתפיים. המומחה סבור כי התובע לא יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד.

9.     בסיכומיו התובע מבקר את החלטת המומחה, וטוען כי יש להתייחס לחוות דעת מטעם הועדה הרפואית של המל"ל. איני סבור כי נפלה טעות בחוות דעתו של המומחה כפי טענת התובע. ראשית, המומחה בדק התובע שנתיים לאחר קביעת הועדה הרפואית לערעורים מטעם המל"ל. שנית, המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא עולה כל סתירה בקביעתו.

10.     שלישית, גם המומחה מטעם הנתבעות הגיע למסקנות דומות למסקנותיו של המומחה, דבר המעיד כי מסקנותיו של המומחה הנן סבירות ומקובלות. רביעית, המומחה ציין בחוות דעתו כי: "בבדיקה היה חוסר שיתוף פעולה קיצוני מצידו של מר חיימוב רחמון וגם הדיווח לגבי ההפרעה בתחושה בזמן הבדיקה אינו מעיד על מהימנות". המומחה לא התבקש לבחון את מצבו של התובע בשנית, הגם שחוות דעתו הוגשה כבר בשנת 2002.

11.     לפיכך אני קובע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הנה בשיעור של 5%. יחד עם זאת יש לזכור כי התובע הנו עובד כפיים, אשר עסק בעבודות פיזיות בהן: עבודות טיח , גבס וסבלות. התובע עלה בשנת 1997 לארץ ועדיין מתקשה בשפה העברית. התובע העיד כי אינו מצליח להשתלב במסגרת תעסוקתית (דבר העולה גם מתיק ממסמכי הביטוח הלאומי שהוצגו). בנוסף, ציין המומחה כי: "הוא עלול להתקשות בעבודה מאומצת עם הידיים מעל לגובה הכתפיים" . לפיכך אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע הנה בשיעור של 10% לצורך עריכת התחשיב ובמידה ותימצא אחריות על מי מהנתבעות.

עיקר טענות התובע:
12.     התובע מייחס לנתבעים בכתב תביעתו את האחריות לנזקיו הגופניים, בשל רשלנותם שהתבטאה בכך שהורו לו לרדת במדרגות חשוכות ומסוכנות לשימוש, העדר תנאי עבודה בטוחים ובעיקר בכך שלא דאגו להאיר את חדר המדרגות ולא ציידו אותו באמצעי תאורה, בכך שלא צפו את התרחשות התאונה מראש והכול כפי המפורט סעיף 13 לכתב התביעה המתוקן.

עיקר טענות נתבעות 1-2:
13.     בסיכומיהן טוענות נתבעות 1-2 כי אין לייחס להן כל אחריות שכן לשיטתן היה מעקה בחדר המדרגות בהן לא עשה התובע שימוש מטעמיו, התובע ירד ועלה במדרגות מספר פעמים כך שהכיר את המקום ויש לייחס אשם תורם מכריע. היה על התובע להיזהר, וכי נפילתו של התובע אירעה במקום בו לא היה חושך מוחלט. כמו כן טוענות הנתבעות כי התובע לא פירט את סיבת נפילתו, והנפילה הנה סיכון רגיל בגינה אין המעביד חייב באחריות ופיצוי.

14.     לחילופין, טוענות הנתבעות כי יש לייחס את מלוא האחריות לפתחן של נתבעת 3 ושל צד ג' שכן היו אחראים בלעדיים על בטיחות ותקינות אתר העבודה. להן יש לייחס את סעיפי הרשלנות שכן לא דאגו כי תהא מעלית ראויה לשימוש בכל הקומות בהן עבד התובע, לא דאגו לתאורה מתאימה בחדר המדרגות וכן לסביבת עבודה בטוחה.

15.     יחד עם זאת טוענות הנתבעות כי גם אם ניתן לייחס סעיפי רשלנות ואחריות למי מהנתבעות הרי שתביעת התובע נבלעת בתשלומי המל"ל ועל כן יש לדחות התביעה כנגדן.

עיקר טענות נתבעת 3 וצד ג':
16.     הנתבעות חוזרות בסיכומיהן על הנטען לעניין אשמו התורם של התובע באריכות. בנוסף טוענות כי אין לייחס לה כל רשלנות שכן היא שכרה את נתבעת 1 לביצוע העבודות בלבד, ומעבר לכך התובע לא פרט מדוע לשיטתו חלה עליה אחריות למקרה התאונה.

17.     כמו כן, טוענות כי יש לייחס אחריות לנתבעת 1 כמעבידה ישירה, וכי הוכח כי ננקטו כל אמצעי הבטיחות הסבירים האפשריים באתר הבנייה וכן הותקנו מעקים, תאורה, שנאים, הדרכות וכן הותקנה מעלית. לא ניתן לצפות מהן לבדוק בכל מצב נתון את כלי העבודה בידי העובדים במקום ואם אלו סופקו על ידי המעבידים. בכל מקרה גם העדר תאורה בקומה הרלבנטית הנה אירוע חריג וסיכון של חשיכה הנו סיכון רגיל וסביר לסוג העבודה.

הראיות:
18.     בבית המשפט נחקרו על תצהירי העדות הראשית התובע, מר יולזרי דוד- מטעם נתבעת 1, מר חאתם טנוס- מנהל עבודה מטעם צד ג'. בנוסף הוגשו גם חוות דעת אקטוארית לעניין תשלומי המל"ל, תיק המל"ל, תלושי שכר של התובע ומסמכים נוספים המעידים על קצבאות שונות המשולמות לתובע בגין התאונה.

האם התרשלו הנתבעות כלפי התובע ולפיכך חייבות לפצותו בגין נזקיו?
19.     התובע העיד כי יום התאונה היה למעשה יומו השני לעבודה אצל נתבעת 1 כאשר את הוראות העבודה קיבל ממר יולזרי. התובע העיד כי - "אמרתי לדוד איך נעבוד בחושך, הוא אמר זה בסדר נעשה לאט לאט הוא בעצמו נפל פעמיים". (עמ' 5 ש' 12-13). ולעניין ההדרכה ציין: "אף אחד לא אמר שום דבר" (עמ' 11 ש' 3). לגבי תיאור הנפילה מסר התובע כי:
"ת. הם ירדו לפניי, אח"כ אני ירדתי.
ש. אני מבינה שלא החזקת שום דבר ביד?
ת. שמתי את הכל בקומה 30.
ש. אם אתה רואה שיש חושך למה לא נצמד לקיר?
ת. לא רואים אפילו את הקיר.
ת. לא הספקתי להניח רגל וכבר מעדתי" (עמ' 12 ש' 1-10).

התובע העיד גם שלא היה מעקה (עמ' 12 ש' 20) שלא היה בשטח מי שיפקח על העבודות (עמ' 12 ש' 22).

20.     מר יולזרי העיד בחקירתו כי לא סיפק פנס לעובדים (עמ' 17 ש' 3), כי הייתה מעלית רק עד קומה 17 וממנה היה על העובדים לעלות במדרגות ( עמ' 17 ש' 5), בקומה הרלבנטית לא הייתה מנורה ולא יכלו לדעת עובדה זו רק עד שהגיעו לקומה זו (עמ' 18 ש' 7-9), היה מעקה בטיחות אבל שררה חשיכה (עמ' 18 ש' 21). התובע החליק כאשר היה עם הגב אליו, היה חשוך אבל הוא שמע את הצעקה של התובע וראה אותו שרוי על הרצפה (עמ' 19 ש' 1-2).
21.     מר יולזרי טען כי מנהל העבודה האחראי בשטח היה מטעמה של צד ג' מעבר לעובדה כי לכל קבלן ישנו מנהל עבודה מטעמו (עמ' 19 ש' 24-25). לעניין זה העיד מר חאטם טאנוס כי הוא היה אחראי על הבטיחות בכל הבניין (עמ' 23 ש' 18) שלא יכול לקבוע אם היה אור בקומה הרלבנטית או לא (עמ' 25 ש' 7) שהוא לא הדריך התובע (עמ' 18 ש' 20) ובעת קרות התאונה לא היה במקום (עמ' 26 ש' 8). מדבריו עולה כי מר טאנוס עצמו היה למעשה אחראי הבטיחות הרשום הן מטעמה של נתבעת 3 והן מטעם צד ג'.

22.     בעוד שלשיטת הנתבעות ירידה ועלייה במדרגות הנן סיכון סביר ורגיל הידוע היטב לתובע אשר השתמש פעמים רבות במדרגות במהלך עבודתו, הרי שנסיבות המקרה כפי העולות מעדי הצדדים מורות כי קיים היה סיכון מיוחד ומוגבר בחדר המדרגות בו נפל התובע.

23.     קיימת צפיות נורמטיבית לאור תנאי העבודה שהשתיתה נתבעת 1 כמעבידה. היה עליה לספק אמצעי תאורה שכן היה מדובר בבניין הנמצא בשלבי בנייה ועל כן היה עליה לצפות לתאורה לקויה בו. כאמור אמצעי תאורה פשוטים לא סופקו - כגון פנס. נציג הנתבעת אף מודה בכך בעדותו. אני מאמין לתובע אשר העיד כי שאל את מעבידו כיצד יעבדו בעלטה וקיבל את ההסבר האמור, דבר המעיד על אדישות לסביבת העבודה בו נאלץ לעבוד. נתבעת 1 כאמור התרשלה כלפי התובע בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה בכך שלא סיפקה לתובע כלי עבודה מתאימים (פנס ראש למשל) אשר היו יכולים למנוע התאונה ותוצאותיה.

24.     יחד עם זאת אחראים כלפי התובע גם נתבעת 3 וצד ג'. נתבעת 3 כקבלן ראשי בבניין מינתה את נציג צד ג' כמנהל עבודה ראשי, לא הוכח כי אכן בחנה האם מנהל העבודה הרשום מפקח ודואג לסביבה בטוחה במקום. מנהל העבודה אשר העיד הודה בהגינותו שלא היה במקום ובשל גניבות נורות מחדרי המדרגות לא יכול לקבוע אם אכן שררה עלטה בחדר המדרגות. היה ניתן למנוע את התאונה אם מנהל העבודה או מי מטעמו היו בודקים את נושא התאורה ואף במידת הצורך משתמשים באמצעים המונעים את גניבות הנורות (כמו למשל סורגים על בית הנורה). לפיכך, אני קובע כי הנתבעות וצד ג' חייבים ביחד ולחוד כלפי התובע בגין נזקיו עקב התאונה.

25.     חרף טענות הנתבעות וצד ג' לייחס לתובע אשם תורם מכריע איני סבור כי התובע לא נהג כאדם אחראי. לא שוכנעתי כי התובע סטה מהתנהגות זהירה. התובע העיר על החשיכה למעבידו שהורה לו לרדת באטיות במדרגות על אף החשיכה. מדובר היה בעובד חדש ביומו השני לעבודה, ועל כן את האחריות יש לייחס לנתבעות ללא קביעה של אשם תורם כלשהו.

גובה הנזק:
26.     כאב וסבל: בהתחשב בנכותו התפקודית בשיעור של 10%, בגילו ובנסיבות המקרה אני קובע פיצוי בסך של 34,000 ₪.

27.     אובדן הכנסה לעבר: על פי תעודות אי הכושר שהה התובע מיום התאונה ועד ליום 7.3.00 בחופשת מחלה, ובסך הכול תקופה בת 192 ימים. שכרו הרבע שנתי של התובע לפי חישובי המל"ל הנו בשיעור של 3,484 ₪ נכון ליום 31.1.02 (ראה מסמכי המל"ל) ובשערוך להיום 4,360 ₪. על כן הפסדי השכר לתקופה זו הם: 20,904 ₪.

28.     התובע מפרט בסיכומיו את אובדן ההכנסה מתום תקופת אי הכושר ועד ליום הגשת הסיכומים אולם, תקופה זו לא הוכחה על ידי אישורים מתאימים וגם המומחה לא קבע כי התובע היה מוגבל מעבר לימי אי הכושר שאושרו בפועל.

29.     אובדן הכנסה לעתיד: לאור נכותו התפקודית בשיעור של 10% ובהיוון המתאים בהתאם לגילו של התובע עד הגיעו לגיל 67 (על פי החישוב האקטוארי הנהוג) אני פוסק סכום של 66,419 ₪.

30.     עזרה בעבר ובעתיד: הגם שמדובר בתאונת עבודה וכי התובע לא הציג ראיות להוכחת נזקו המיוחד, ניתן להתחשב בתקופת אי הכושר הארוכה בה שהה התובע ונסיבותיו האישיות כפי העולה ממקרה זה. לפיכך אני מוצא לנכון לקבוע פיצוי על דרך האומדנא בשיעור של 6,000 ₪.


31.     סך הכול הפיצוי בגין נזקי התובע הנם בסך של 127,323 ₪.

ניכוי תשלומי המל"ל:
32.     התובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלומים בגין דמי פגיעה, מענקים וגמלאות שהוערכו על ידי האקטואר שי ספיר בסך כולל של 306,372 ₪. מהאמור לעיל לא נותר אלא לקבוע כי הפיצוי הכולל נבלע בתשלומים אלו.

סוף דבר:
33.     לאור התוצאה האמורה אני דוחה את התביעה וקובע כי התובע ישא בהוצאות המשפט של כל אחת מהנתבעות וכן של צד ג', לרבות שכ"ט מומחים, וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה במדרגות דירה

  2. נפילה במדרגות בכנרת

  3. נפילה במדרגות בחושך

  4. נפילה במדרגות ג'קוזי

  5. נפילה בירידה במדרגות

  6. נפילה במדרגות רטובות

  7. נפילה במדרגות בעבודה

  8. נפילה על מדרגה ברחוב

  9. נפילה במדרגות מסוכנות

  10. נפילת ילד במדרגות ברחוב

  11. נפילה במדרגות נעות בקניון

  12. נפילה במדרגות בשטח ציבורי

  13. נפילה במדרגות אולם אירועים

  14. כאב וסבל אישה מבוגרת

  15. החלקה במדרגות בעבודה

  16. נפילה בגלל מדרגה שבורה בלי מעקה

  17. נפילה במדרגות - תביעה נגד ועד הבית

  18. נפילה במדרגות בית משותף בגלל רטיבות

  19. האם חובה להדביק פסים למניעת החלקה במדרגות

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון