חסינות עובדי ציבור מפני תביעת נזיקין

סעיף 7א לפקודת הנזיקין: חסינות עובד הציבור [תיקון: תשס"ה] קובע:

(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כרי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין.
(ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה.


סעיף 7ב לפקודה - תובענה נגד עובד המדינה קובע :

(א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקירו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.
(ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב).
(ד) לא מסרה המדינה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או לא ביקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי עובד המדינה לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; ביקש העובד כאמור, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת; קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאי החסינות כאמור בסעיף לא, תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ויחולו הוראות סעיף קטן (ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד המדינה עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה כנגד המדינה.
(ה) בית המשפט יחליט בבקשת תובע כאמור בסעיף קטן (ג) או בבקשת עובד המרינה כאמור בסעיף קטן (ד), לאלתר.

להלן החלטה בנושא חסינות עובדי ציבור מפני תביעת נזיקין:

החלטה

מבוא
1.     לפניי בקשה שבמיקודה עותרים המבקשים [להלן:"הנתבעים"] לדחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-4 , בטענה של קיומה של חסינות לפי סעיף 7 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש ] . [ להלן : " הפקודה" ] .
רקע עובדתי וזהות הצדדים
2.     המשיבה [להלן:"התובעת"]הינה חברה בע"מ , שעסקה משך מעל 40 שנים בהחזקה ומכירה של חומרים מסוכנים .

3.     ענייננו, בתובענה שהוגשה על ידי המשיבה,לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה לשיטתה כתוצאה, מאכיפה סלקטיבית שמבצע המשרד לאיכות הסביבה , באמצעות פקידיו ונציגיו של חוקי המדינה .


במה הדברים אמורים :
4.     התובעת טוענת בכתב התביעה בין היתר כי : " הנתבעים לא דאגו לאכוף בצורה זהה את החוק והתקנות הרלבנטיות ודואגים לכך שאיש לא ימכור לאותם לקוחות את החומרים האמורים, כי אז היה הדבר נראה תקין ונורמטיבי, אולם מניעת מכירת החומרים ע"י התובעת, בה בשעה שכנגד גופים אחרים נעשה הליך של עצימת עיניים ואכיפה סלקטיבית, מהווה פגיעה בלתי מידתית ובלתי חוקית בזכויות התובעת . פגיעה שגרמה לה לזנק ומקימה לה עילה לקבלת פיצוי כספי".

5.     עוד נטען כי : " תביעתה זו מכוונת לאופן הפסול,הרשלני והזדוני בו הפעילו הנתבעים את שיקול דעתם,כאשר המטרה המובילה אותם איננה כיבוד החוק אלא "וונדטה " אישית כנגד התובעת ומנהלה בשל כך שהעזו להתלונן על דרך התנהלותם " .

6.     עוד הוסיפה התובעת וטענה כי הגם שנראה,כי לכאורה, אין לה על מה להלין מאחר וההליכים שנוהלו כנגדה , נוהלו בחסות הוראות החוק היבשות, הרי שבעצם העובדה כי דרך התנהלותם של הנתבעים הייתה פסולה ונבעה ממניעים אחרים מאשר שלטון החוק, אלא מתוך רצון לסלק את התובעת ממפת העסקים, הרי שקמה לה עילה אישית כנגד הנתבעים בשל דרך פעולה זו .
טענות הנתבעים :
7.      הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו כי: " המדובר בתביעה הזויה קנטרנית וטורדנית אשר מוטב היה לו לא היתה מוגשת ודינה להדחות על הסף בשל העדר עילה ו/או יריבות " .

8.     עוד נטען כי : " התובעת הורשעה בהליך פלילי שנוהל נגדה בבית משפט השלום בת"א [פ 006790/02 ] שניתן על ידי כבוד השופטת דורית רייך - שפירא ונקבע כי : התובעת ומנהלה ניהלו עסק למסחר בחומרים מסוכנים ללא רשיון על פי חוק רישוי עסקים וללא היתר רעלים,איחסנו חומרים מסוכנים שלא על פי ההוראות, לא ניהלו פנקס רעלים, לא קיימו צו פינוי רעלים ומכרו רעלים למי שאיננו בעל היתר כדין בניגוד לחוק חומרים מסוכנים , ובגין כל האמור נגזרו על התובעת ומנהלה קנס כספי . ,ערעורים שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי , התובעת זוכתה משני פרטי אישום וסכום הקנס הופחת ב- 5,000 ₪ לכל אחד , אולם ההרשעה וממצאי בית המשפט נותרו בעינם . עוד צוין כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי התובעת לבית המשפט העליון נדחתה על הסף .
9.      מכאן הנתבעים טוענים : " משקיים פסק דין פלילי מרשיע חלוט אשר קובע חד משמעית כי אין כל עילה כלפי מי מהנתבעים וההרשעה של הנתבעת עומדת בעינה יש לדחות תביעה זו על הסף .
לציין כי הנתבעים הגישו הודעה לצד ג' כנגד מרדכי ספוז'ניקוב [להלן:"מנהל התובעת"].

הבקשה שבפניי :
10.     ב"כ הנתבעים עתר בבקשה לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2-4 שהינם עובדי המשרד לאיכות הסביבה לאור ההודעה על קיומה של חסינות לפי סע' 7 א לפקודה.

11.     ב"כ המשיבה הגיש בקשה ובה נטען : כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 7 א לפקודה ומכאן בית המשפט נתבקש להורות על דחיית הבקשה .

12.     לשיטתה של המשיבה : "המעשים אותם ביצעו המשיבים 2-4 אינם ולא יכולים להיות מבוצעים תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני, מאחר ומדובר במעשים שנעשו מתוך זדון מכוון ובאופן שבו המשיבים 2-4 נוקטים במסע וונדטה אישי כנגד התובעת והכל על מנת לחסל את פעילותה העסקית של המשיבה .

13.     עוד נטען כי : " לאור המעשים המיוחסים לנתבעים בכתב התביעה אין ולא יכול להיות כי מעשים אלו נעשו תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני של המשיבים 2-4 ולפיכך יש להותיר את המשיבים 2-4 כנתבעים בכתב התביעה .

14.     ולסיום טוענת המשיבה כי : " על מנת להורות על דחיית התביעה כנגד המשיבים 2-4 יש לברר את פרשת התביעה עד תומה ורק אם יתברר כי אין ולא היה כל זדון מכוון מטעם הנתבעים 2-4 הרי שניתן יהיה למוחקם מכתב התביעה, או לחילופין לדחות את התביעה כנגדם .
15.     ב"כ הנתבעים טען לעומת זאת כי : " בית המשפט הנכבד מתבקש לדחות את הבקשה באשר אינה מבוססת ו/או נתמכת בדבר,למעט יצר נקמנות המניע את התובע כנגד הנתבעים ורצונו להלך עליהם אימים ולהפעיל לחץ פסול על ידי הגשת תביעה אישית כנגד עובדי ציבור נכבדים " .

16.     עוד נטען כי : " המסקנה המתבקשת בהכרה בחסינות הנתבעים הינה אחת כי המדינה נוטלת על עצמה את האחריות למעשי הנתבעים ככל שיוכחו על ידי התובע ומתחייבת למעשה לשפות את התובעת במידה ויוכחו טענותיו כלפי הנתבעים . התחייבות זו מטיבה את מצבה של התובעת אשר בסופו של יום, אם תזכה בתביעתה, יהיה בידה בנקל להפרע מהמדינה ולא מאנשים פרטיים . עוד צוין כי העובדה כי התובע בחר חרף התחייבות המדינה, להגיש בקשה זו מעידה יותר מהכל על התכלית היחידה של בקשה זו והיא רצונו של התובע לרדוף המשיבים ולכך אל בית המשפט הנכבד לתת את ידו [ההדגשות במקור ] .

17.     לשיטתו של ב"כ הנתבעים : " בהתאם לחוק תיקון פקודת הנזיקין [מס ' 10 ] תשס"ה - 2005 [ להלן: "תיקון 10"] מקום בו הוגשה תביעת נזיקין אישית נגד עובד הציבור ועומדת לו חסינות,באפשרות המדינה "לאמץ" את מעשה עובד המדינה בדרך של הגשת הודעה, כי המדינה מכירה בכך שהמעשה נעשה במסגרת תפקידו השלטוני [להלן:"הודעת הכרה" ] .
משמעות הודעת ההכרה היא, כי הגורמים המוסמכים במדינה בדקו ומצאו שעובדי המדינה הנתבעים פעלו באירוע נשוא כתב התביעה תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני וכי לא מתקיימים החריגים לחסינות, קרי, אין המדובר בפעולה שנעשתה ביודעין מתוך כוונה לגרום לנזק או מתוך שוויון נפש כלפי אפשרות גרימת נזק . [ההדגשות במקור ] .

18.     עוד הוסיף ב"כ הנתבעים כי : מקום בו החליטה המדינה, לאחר בחינת מכלול הנסיבות, להגיש הודעת הכרה, תידחה התביעה כנגד עובד המדינה . אם המדינה לא נתבעה בהליך העיקרי, היא מצורפת כנתבעת במקום עובד המדינה והתביעה תתנהל מולה [ סעיף 7ב[ב] לפקודה ] ., ומשכך ב"כ הנתבעים הדגיש כי -מקום בו המדינה מגישה הודעת הכרה,קובע החוק כי התביעה נגד עובד הציבור נדחית ולבית המשפט אין שיקול דעת אם להשאירה על כנה . [ההדגשות במקור ] .

19.     זאת ועוד, החלטת המדינה לאמץ את מעשה עובד המדינה או שלא לאמצו הינה החלטה מינהלית . ככזו הביקורת השיפוטית עליה הינה על פי כללי המשפט המינהלי, קרי בחינה האם הודעת ההכרה ניתנת בסמכות, על יסוד שיקולים ענייניים והיא מצויה במתחם הסבירות . על מנת למנוע כפל דיון בשתי ערכאות באותה שאלה, קבע תיקון 10 , כי הביקורת השיפוטית על החלטה זו תהא נתונה לערכאה הדנה בתובענה במסגרת של הליך מקדמי ולא לביקורת בג"צ, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען נגד החלטת המדינה .

20.     לסיום נטען כי : לאחר בדיקת ובחינת מכלול הנסיבות הרלבנטיות לתובענה, מצאה המדינה כי המשיבים פעלו תוך כדי תפקידם השלטוני, ולא פעלו מתוך כוונה לגרום נזק לתובע או בשוויון נפש כלפי אפשרות גרימת נזק. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, שלפיו החלטת המדינה להכיר במעשי הנתבעים כמקנים להם חסינות מפני תביעה אישית הינה בלתי סבירה, וכל שכן בלתי סבירה באופן קיצוני, המחייב את התערבות בית המשפט בהחלטה , על ידי ביטול הודעת ההכרה . שכן נטען כי נקודת המוצא בתיקון מס' 10 היא כי מוקנית לעובד המדינה חסינות. לפיכך, אין די בטענה כי לא מתקיימים תנאי החסינות ועל התובע להניח תשתית משמעותית לטענתו כי נפל פגם קיצוני, היורד לשרשו של ענין, בהחלטת המדינה וכי אין להכיר בקיומה של החסינות . דחייתה על הסף של התביעה כנגד המשיבים אין משמעה כי התובע יימצא בפני שוקה שבורה ו/או כי נפגעת זכויותיו . המשמעות היחידה היא, כי תביעתו של התובע תתנהל ללא קנטרנות אישית ובאופן ענייני נגד המדינה .

דיון
המסגרת הנורמטיבית
21.      סעיף 7א לפקודה: חסינות עובד הציבור [תיקון: תשס"ה] קובע :
(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כרי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין.
(ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה.

22.      סעיף 7ב לפקודה - תובענה נגד עובד המדינה קובע :
(א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקירו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.
(ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב).
(ד) לא מסרה המדינה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או לא ביקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי עובד המדינה לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; ביקש העובד כאמור, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת; קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאי החסינות כאמור בסעיף לא, תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ויחולו הוראות סעיף קטן (ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד המדינה עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה כנגד המדינה.

(ה) בית המשפט יחליט בבקשת תובע כאמור בסעיף קטן (ג) או בבקשת עובד המרינה כאמור בסעיף קטן (ד), לאלתר.

דין הבקשה לדחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-4 להידחות .

22. כאמור, המדובר בבקשה לסילוק התביעה על הסף וככזו, בכל הנוגע למחיקה, היא נבחנת בהתאם לאמור בכתב התביעה כאשר נקודת המוצא היא, כי בית המשפט יחסום את דרכו של התובע מבירור ענייני של תביעתו רק במקרים חריגים בהם קיימת הצדקה ברורה לכך. שכן הלכה פסוקה היא כי מחיקת תובענה או דחיתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה". ראה לעניין זה: ע"א 693/83, שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668. בית המשפט יורה על דחיית תביעה בשלב מקדמי רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בכתב התביעה עדיין לא יוכל לזכות בסעד המבוקש . בשלב הסף - אין בית המשפט שומע ראיות ואיננו מברר עובדות, אלא חי הוא בשלב זה מכתבי הטענות בלבד .
די בכך כי קיימת אפשרות, אפילו הקלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה. ראה לעניין זה ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721.

23.     בכתב התביעה, נטענו טענות על ידי התובעת אשר יש בהם לכאורה כדי להקים יסוד עובדתי של עילת תביעה אישית כנגד המשיבים .

24.     העלאת טענות נגדיות על ידי המבקשים, גם אם על פני הדברים יש בהן בכדי לערער את הבסיס העובדתי עליו נשענת התביעה, אין בה כדי להעלים באחת את הטענות שבכתב התביעה.

25.     גם תחולתו של סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין אינה מובנת מאליה. הסעיף קובע כי- "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

26.     "גרסתם העובדתית של המשיבות מתבססת על כך שהמבקשים פעלו מתוך כוונה "להתנכל" להן, וטענה מעין זו, גם אם מעיון במסמכים עולה שאין לה בסיס של ממש, יש בה כדי למנוע מהמבקשים, בשלב מקדמי זה, הגנה בנזיקין כעובדי ציבור, על דרך של סילוק על הסף" .
לעניין זה ראה : בש"א (תל-אביב-יפו) 5531/05 - דוד אמגדי ואח' נ' יכין חברה חקלאית בע"מ ואח' . תק-מח 2006(3), 10166 ,עמ' 10170.

27.     התובעת כאמור טענה כי , הנתבעים פעלו מתוך כוונה לחסל את פעילותיה של התובעת תוך שימוש בשיקול דעת רשלני וזדוני כאשר המטרה המובילה אותם אינה כיבוד החוק אלא "וונדטה " אישית כנגד התובעת ומנהלה בשל כך שהעזו להתלונן על דרך התנהלותם ., טענות מעין אלה, גם אם עולה שאין להן בסיס של ממש, יש בהם כדי למנוע מהמבקשים, בשלב מקדמי זה, הגנה בנזיקין כעובדי ציבור, על דרך של סילוק על הסף ומשכך סבורני כי אין הצדקה למחיקת ו/או דחיית התביעה כנגדם .

28.     בקיבוץ כל האמור לעיל , תוך חתירה לגילוי האמת ,הגעתי לכלל מסקנה , כי לצורך דיון בשאלה אם הנתבעים פעלו בזדון ו/או בכוונה כנטען על ידי התובעת שומה על בית המשפט לשמוע ראיות .

29.      בשולי הדברים אציין כי , במידה ויתברר בסופו של הליך כי לא היה מקום מלכתחילה לצירופם של הנתבעים כי אז נשמרת לנתבעים הזכות לעתור לחייב את התובעת בהוצאות שנגרמו להם .

30.     בשיקול ובאיזון האינטרסים של בעלי הדין ,נחה דעתי כי אי מחיקת התביעה כנגד הנתבעים בשלב מקדמי זה, הינה תוצאה צודקת יותר מאשר מחיקתה בעודה באיבה .

31.     שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך .





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חסינות קונסולרית

  2. חסינות עובדי האו"ם

  3. בקשת חסינות עובד ציבור

  4. סייגים לחסינות חברי כנסת

  5. חסינות נושאי משרה שיפוטית

  6. הצעת חוק חסינות דיפלומטית

  7. התנגדות לחסינות עובד ציבור

  8. חסינות היועץ המשפטי בעירייה

  9. חסינות כתבי טענות בהליך משפטי

  10. חסינות דואר ישראל מפני תביעות

  11. בקשה להכרה בחסינות עובד ציבור

  12. חסינות המדינה בתביעות נזיקין

  13. בקשת עובד ציבור להכיר בחסינות

  14. חסינות עובד ציבור בדיני עבודה

  15. חסינות מדינות זרות בדיני עבודה

  16. חסינות עובדי ציבור בתביעת נזיקין

  17. חסינות פרקליט המדינה מפני תביעות

  18. חוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008

  19. חסינות עובדי ציבור מפני תביעת נזיקין

  20. תביעה בגין החלטה שיפוטית - חסינות משפטית

  21. צו חסינויות וזכויות (הכוח הרב-לאומי), התשמ"ג-1983

  22. צו החסינויות וזכויות-היתר של האומות המאוחדות, 1947

  23. חוק חסינויות וזכויות (הכוח הרב-לאומי), התשמ"ב-1982

  24. חסינות על מעשים תוך כדי מילוי תפקיד שלטוני כעובד ציבור

  25. פקודת החסינויות וזכויות-היתר של האומות המאוחדות, 1947

  26. חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951

  27. צו חסינויות וזכויות ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות

  28. צו חסינויות וזכויות (הנוכחות הבין-לאומית הזמנית בחברון), התשנ"ז-1997

  29. תקנות אמנת החברה הבינלאומית למימון (חסינות וזכויות יתר), תשי''ז-1956

  30. תקנות אמנת הבנק הבין-אמריקני לפיתוח (חסינות וזכויות יתר), תשל''ו-1976

  31. חוק חסינויות וזכויות יתר (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות), התשמ"ג-1983

  32. כללי חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (השתתפות בהוצאות משפטיות), התשס"ג-2003

  33. צו חסינויות וזכויות יתר (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות) (הבנק האירופי להשקעות), התשס"ז-2006

  34. צו חסינויות וזכויות (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות) (נציג נציבות הקהיליה האירופית), התשנ"ב-1992

  35. תקנות אמנות קרן המטבע הבינלאומית והבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח (חסינות, זכויות יתר והסכמי חליפין), תשי''ד-1954

  36. צו חסינויות וזכויות (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות) (משתתפי סמינר וקבוצת עבודה בנושאי בטיחות בדרכים מטעם המועצה הכלכלית האירופית של האו"ם), התשנ"ד-1993

  37. צו חסינויות וזכויות יתר (ארגונים בין-לאומיים ומשלחות מיוחדות) (תכנית שיתוף פעולה חוצה גבולות באגן הים התיכון, במסגרת מכשיר המימון האירופי לשכנות ולשותפות), התש"ע-2009

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון