חדירת מים למרתף בית

להלן פסק דין בנושא חדירת מים למרתף בית: פסק דין רקע 1. התובעים הגישו תובענה כספית כנגד הנתבעים, לתשלום סך של 220,450 ₪, בגין נזקים שנגרמו להם עקב חדירת מים למרתף ביתם. 2. בין התובעים לנתבעת מס' 3, שהינה מהנדסת בניין במקצועה, נחתם ביום 08.05.97 הסכם לקבלת שירותי תכנון לבניית ביתם של התובעים, לרבות תוכניות קונסטרוקציה וביסוס. 3. התובעים שכרו את שירותיהם של הנתבעים 1 ו- 2 לניהול, פיקוח ובניית הבית. הנתבע 1 הינו מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת מס' 2, שהינה חברת בניה, והוא אשר ניהל ופיקח על עבודות בניית הבית. בין התובעים לנתבעים 1 ו- 2 לא נכרת הסכם בכתב. 4. כנטען ע"י התובעים, לאחר שחזרו מחופשה, בחודש דצמבר 2001, התברר להם, כי מרתף הבית מוצף במים כתוצאה מחדירת מי גשם, ובהתאם לבדיקת מומחה מטעמם, המהנדס אהרון סוקולוב, תכנית האיטום שנערכה ע"י הנתבעת 3 אינה נכונה ואף הביצוע ע"י הנתבעים 1 ו- 2 לקוי ובלתי מקצועי - גורמים אשר הביאו לחדירת המים ולנזק הנתבע בתובענה. הסכמות הצדדים 5. בדיון שהתקיים ביום 20.09.06 הגיעו בעלי הדין להסכמה כדלקמן:- "הגענו להסכמה בשאלת הנזק בלבד, על פיה הנזק בכללותו יעמוד על סך 120,000 ₪ ובית המשפט ידון אך ורק בשאלת החבות, לרבות בשאלת הרשלנות התורמת של התובעים, אם קיימת. כמו כן, בית המשפט יפסוק בנפרד שכ"ט והוצאות, לאחר שישמע את טענות הצדדים". הפלוגתאות שבמחלוקת 6. בעקבות הסכמת הצדדים לעניין שיעור הנזק שנגרם לתובעים, אלו הן השאלות שנותרו שנויות במחלוקת: א. האם יש להטיל אחריות כלשהי על התובעים (בבחינת "רשלנות תורמת") ? - אם כן, באיזה שיעור? ב. מהי מידת אחריותם של הנתבעים להתרחשות הנזק? ג. האם ניתן לחלק את האחריות בין הנתבעים לבין עצמם, או שמא אחריותם כלפי התובעים הינה "ביחד ולחוד"? ד. מהי חלוקת האחריות הראויה בין הנתבעים לבין עצמם ? מומחה מטעם בית המשפט 7. המומחה מטעם ביהמ"ש, אינג' גרשון פולג, מהנדס מומחה באיטום, נתן את חוות דעתו ביום 15/5/05, ועל פיה המליץ לחלק את האחריות לנזק שנגרם באופן הבא: לתובעים - 10% [רשלנות תורמת]; לנתבעים 1 ו- 2 - 70%; לנתבעת 3 - 20%. הצדדים אינם חולקים על מעמדו המיוחד של המומחה מטעם ביהמ"ש. בע"א 323/85 - מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט (4), 185, נקבע, בין היתר, כי: "כפועל יוצא ממנויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים ובכך שכרם; מאידך גיסא מוגבלת כמובן יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה . . .והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו . . .; אולם עדות מומחה נוספת תובא על ידי הצדדים רק ברשות בית המשפט מטעמים שירשמו (תקנה 130(ב) לתקנות). עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות, מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטויין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הרציונליות של מסקנותיו". עולה מכאן, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלבנטית והמסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה. העדויות 8. העידו בפני המומחה מטעם בית המשפט, אינג' גרשון פולג, התובעת מס' 2, הנתבע מס' 1, מר עמי פרטוש מטעם הנתבעים 1 ו - 2 והנתבעת מס' 3. 9. לאחר תום שמיעת הראיות סיכמו בעלי הדין טענותיהם בכתב - כל אחד לשיטתו. דיון ומסקנות 10. לאחר ששמעתי העדויות ובחנתי הראיות שבאו בפניי, ולאחר שעיינתי עיין היטב בסיכומי הצדדים, שוכנעתי בדבר נכונות ממצאיה של חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ולפיכך מצאתי שראוי לאמץ את מסקנותיו של המומחה, בעניין חלוקת האחריות, למעט שינוי קל לגבי הנתבעת 3 [תוספת של 10% ע"ח חלקם של הנתבעים 1 ו-2]. בית המשפט ער לעובדה כי קביעותיו של המומחה בחוות דעתו בסוגיית חלוקת האחריות הינן קביעות בעלות אופי משפטי, וכי בית המשפט רשאי לא רק שלא לקבל את מסקנתו של המומחה, אלא אף להגיע למסקנה שונה בתכלית. כאמור, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני הגעתי למסקנה, כי קביעותיו של המומחה, מטעם בית המשפט, נכונות וראויות [בכפוף לתיקון האמור לעיל]. ראה לעניין זה, האמור בע"א 5293/90 - בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3), 240, כי בכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומהי המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו, עם שאר הראיות שבתיק. 11. מן הראיות שהוצגו בפני עולה מפורשות כי מירב האחריות רובצת לפתחם של הנתבעים 1 ו- 2, אשר יצרו שכבת איטום בלתי מספקת. עדותו של המומחה בעניין זה הייתה ברורה, ולפיה האחריות המיוחסת לנתבעים 1 ו- 2 נובעת בעיקר מביצוע לקוי של עבודת האיטום ואי הפניית הנתבעת 3 לפרטים החסרים בתכנון. שוכנעתי מנימוקי המומחה, שעל קבלן סביר היה לבצע את עבודת האיטום בדרך נאותה, גם בהעדר הוראה ספציפית של המתכנן ולכול הפחות היה עליו למלא אחר הוראות יצרן הזפת. בעמ' 7 לחוות הדעת מציין המומחה, כי: "בהעדר פניה למתכנן ביצעו הנתבעים [הכוונה לנתבעים 1 ו-2 - ע.ר.] את העבודה, לפי טענתם, לפי דרישת המתכנן. אם כן לפי מה קבע את עובי שכבת האיטום, אם היה מתייעץ עם יצרני הזפת היה מבצע שכבה של 2-3 מ"מ לפחות ובפועל ביצע לפי המדידה שלי 0.5-1 מ"מ". מצאתי לקבל את קביעותיו של המומחה בעניין עובי הזפת, כממצא עובדתי שהוכח בפני ובנסיבות העניין אינני נותן אמון בגרסת הנתבעים 1 ו- 2 לפיה עובי הזפת היה מעל 3 מ"מ. כך מעיד המומחה בעמ' 24 לפרוטוקול: "לשאלתך האם 49 מ"מ של מים יכולה לגרום לשקיעה, אני אומר ששקיעה יכולה להיגרם כתוצאה ממספר סיבות אפשריות. אני השתכנעתי שיש בעיית איטום במרתף וציינתי זאת בחוות דעתי." ובהמשך בעמ' 26: "לשאלתך אם לקבלן אין מה להגיד, הוא מקבל הוראה והוא עושה - אני אומר שלא. עפ"י חוק התכנון והבנייה יש הגדרה של אחריות של הקבלן הראשי. לקבלן הראשי יש אחריות מאוד גדולה גם בנושאים התכנוניים. יש לו אחריות גלובאלית." בהמשך באותו עמוד: "לשאלתך אם הקבלן לא יכול לומר כמה בלוקים, ברזל וכו' לשים - אני אומר שהוא יכול לומר, אבל אם הוא מקבל דרישה לא סבירה, מחובתו להודיע על כך." 12. בעניין זה העיד גם עד ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו-2 , מר עמי פרטוש, אשר בזמנים הרלבנטיים שימש מנהל עבודה בנתבעת 2. עדותו של מר פרטוש מאששת את ממצאי המומחה, בדבר ביצועה העבודה באופן לקוי והחסר של עבודת איטום המרתף, אשר יתכן ונבעה מחוסר מקצועיות של עובדי הנתבעת 2. כך מעיד מר פרטוש בעמ' 48 לפרוטוקול: "לשאלתך איזה איטום בוצע בבית, אני אומר שעשינו לפי מה שכתוב במפרט - עשינו 2 שכבות של זפת וקלקר. אטמנו כך הרבה בתים. כל שכבה היתה של חצי ס"מ או ס"מ בערך. לשאלתך איך ידענו את זה, אני אומר שרואים לפי כל שכבה שעשינו. לשאלתך איך ידענו איזה עובי למרוח, אני אומר שמורחים שכבה עם המברשת." ובהמשך בעמ' 49: "לשאלתך איך ידעתי שזה העובי שצריך למרוח, אני אומר שמורחים שכבה, אפשר להבדיל בין חצי ס"מ לבין ס"מ. אפשר להבדיל." משנשאל מר פרטוש האם נוהלו על ידו יומני עבודה השיב: "באתר הספיציפי לא ניהלתי יומן עבודה, אולי המהנדס ניהל, אני לא יודע" (ראה עמ' 47 שורה 1). אם לא די בכל המחדלים הנ"ל של הנתבעים 1 ו- 2, הרי שיש לזקוף לחובתם גם את העובדה שלא הזמינו את הנתבעת 3 לבדיקת טיב האיטום בסיום העבודה. 13. חלק מן האחריות לנזקים שנגרמו יש להטיל גם על הנתבעת 3, בשל כשל תכנוני המתבטא בהעדר הגדרה מלאה לדרישות האיטום או הפניה ליועץ איטום. עמדת המומחה, כמו גם עדותו, לא נסתרו בחקירתו והיא אף מקבלת חיזוק בעדותה של הנתבעת 3 בחקירתה הנגדית. כך בעמ' 38 לפרוטוקול: "לשאלתך אם התרעתי בפני הקבלן ואמרתי לו שלפני שהוא מכסה אני רוצה לבדוק את האיטום אני אומרת שאולי. אני לא זוכרת שביקשתי או לא, אבל הפשלה של האיטום מתחילה במקום אחר... לשאלתך אם אמרתי לקבלן שהייתי בביקור הקודם, אני אומרת שאת הקבלן לא ראיתי. המפקח מטעם הקבלן צריך לקרוא לי. אני אמרתי לו שאני צריכה לראות את האיטום אבל אף אחד לא קרא לי. לשאלתך למה רציתי לראות את האיטום, אני אומרת שרציתי לראות האם העובי של הזפת מתאים להוראות שעל המיכלים שקונים את הזפת." ובהמשך בעמ' 39: "ביקשתי לקבל תשובה לגבי האיטום - לא קיבלתי תשובה. זו היתה תקופה עמוסה אצלי מבחינת עבודה, וזה איך שהוא ברח לי." כאמור, לא ניתן להתעלם מהכשל התכנוני של הנתבעת 3, אך אין ליחס לנתבעת 3 אחריות משמעותית לתקלה, שכן ניתן היה לצפות מקבלן [הנתבעים 1 ו- 2] סביר ונבון שיבצע את עבודות האיטום המתבקשות, אף מבלי לקבל הנחיות ביצוע מדויקות מהנתבעת 3. 14. חלק נוסף מן האחריות יש להטיל גם על התובעים עצמם, בבחינת "רשלנות תורמת", וזאת בשיעור של 10% מהנזק שנגרם. בעניין זה שכנעוני הסבריו המקצועיים של המומחה על המקובל בתחום הבניה, דברים אשר לא נסתרו באף לא אחת מן העדויות, והדברים אף קיבלו חיזוק מעובדת היות התובעים אנשים פשוטים, נעדרי רקע מקצועי בבניית בתים. אפנה לעדות המומחה בעמ' 22 לפרוטוקול, המדברת בעד עצמה: "כשאתה מפנה אותי לנספח ב' לתצהיר ושואל אותי מי האחראי, אני אומר שבדרך כלל עפ"י הנוהל התקין של תכנון מבנה, צריך לשכור שירותים של יועץ איטום שיגדיר במדויק את החומרים, את התהליכים של היישום, בדרך כלל מי ששוכר את יועץ האיטום זה התובעים או הקבלן הראשי. בהעדר חוזה כזה, אני למשל נתקלתי בבעיה שעליי להחליט על מי להטיל את האחריות האם על היזם או על הקבלן הראשי, וזו המסקנה שהגעתי למסקנה שיש להטיל אחריות מסוימת גם על התובעים בעניין הזה שהם לא שכרו יועץ איטום. אבל מצד שני, התפקיד של המתכנן זה להתריע - הנתבעת מס' 3 או לכתוב בשרטוט שזה יבוצע על פי הנחיות יועץ איטום, אילו היתה כותבת את זה לא הייתי חושב שצריך להטיל עליה אחריות, מלבד אחריותה כמפקחת. לשאלתך מהיכן אמורים התובעים לדעת שעליהם לחפש יועץ איטום וכי הפתרון של הנתבעת מס' 3 הוא לא מלא, וכי עליהם להתייעץ עם בעל מקצוע, אני משיב שזו שאלה רטורית. כי כל מומחה צריך להיות מומחה בתחומו, כל מי שבונה בארץ צריך לשכור שירותים של מומחים." ובהמשך באותו עמ': "בחוות דעתי ציינתי כי העובדה שאני לא ראיתי שקיים חוזה בין הקבלן ליזם, משאיר את הערפל הזה של "ידעתי" "לא ידעתי", הדברים הללו שבין היזם לקבלן נסגרים על חשבון מי יהיו היועצים ואז הדברים אמורים להיות ברורים יותר." ובהמשך בעמ' 22-23: "לעובדה שאין חוזה בין היזם לקבלן הראשי, זה הדבר המהותי בהחלטה, שאין אז נשאר ערפל וכל אחד טוען לחוסר אחריות כלפיו". אם כן, התובעים כשלו בשל כך שנמנעו מלכרות חוזה מחייב עם הקבלן המבצע (הנתבעים מס' 1 ו- 2), אשר אמור היה להגדיר את תכולת העבודה לביצוע, התייחסות לסוגיית הפיקוח, התייחסות לשכר יועצים, כדוגמת יועץ איטום, ובאחריות מי לדאוג להתייצבותם. ההימנעות של התובעים מלכרות עם הנתבעים 1 ו- 2 חוזה בכתב, יצר "ערפל" מסוים, ביחס לאחריות של בעלי המקצוע שעסקו בבנייה ובתכנון של הבית. על התובעים היה למנות מפקח מקצועי צמוד מטעמם, שתפקידו היה לפקח על טיב העבודה בעת הביצוע וכן לתאם ולהזמין את היועצים המקצועיים הדרושים, כדוגמת יועץ איטום. ברי כי הנתבעת 3 לא נשכרה ע"י התובעים לשם כך, אלא לשם ביצוע עבודת תכנון ופיקוח עליון בלבד והדבר עולה בבירור מן הראיות שהובאו בפני. מכאן שייתכן והנזק היה נמנע אילו התובעים היו מסדירים את נושא הפיקוח הצמוד על הבניה ויוצרים מסגרת ברורה של התחייבויות, כך שכל הצדדים המעורבים בבנייה, היו יודעים חובתו של מי לבצע את הפיקוח הצמוד. הנתבעים 1 ו- 2 אומנם ביצעו פיקוח על הבניה, אך לטענתם המפקח מטעמם אינו מפקח מטעם המזמין, אלא מפקח מטעם הקבלן, שתפקידו לפקח על העובדים ועל ביצוע העבודות בפועל. העד פרטוש מטעם הנתבעים 1 ו- 2 העיד שחשב שהנתבעת מס' 3 היא המפקחת הצמודה ואילו הנתבעת מס' 3 טענה [כנראה גם בצדק] שהיא הייתה רק בגדר של "מפקח עליון". כאמור, יש לזקוף לחובתם את התובעים את העובדה שלא הגדירו בצורה מדויקת וברורה את היחסים שבינם לבן הקבלן וסביר להניח שגם כתוצאה מכך, התרחש הנזק הנטען. 15. מאחר והנזק שנגרם לתובעים אינו ניתן להפרדה יש לראות את כל הנתבעים, כ"מעוולים במשותף", האחראים כלפי התובעים - ביחד ולחוד. בהתאם להלכה הנוהגת בסוגיית המעוולים במשותף, מקום בו מזיקים שונים גרמו לנזק אחד, הרי שהם יחובו ביחד ולחוד, כלומר כל מזיק אחראי כלפי הניזוק במלוא הנזק. הרציונל הוא שהנזק האחד שנגרם לניזוק אינו ניתן להפרדה ובאופן מעשי לא ניתן לפצל את הנזק בין המזיקים. ראה האמור בסוגייה זו בספר "מבוא לדיני נזיקין", עמוס הרמן, בעמ' 205-208. ראה גם בפסקי הדין ת.א. (שלום חי') 24039/01 רוזנברג יוסף נ' מינקין, ת.א. (י-ם) 1193/99 בן ציון נ' עירית בני ברק, ת.א. (ת"א) 1709/01 מבנה רב דירות נ' צוק (פורסמו באתר נבו). שם, חוייב כל נתבע (קבלנים, מפקחים) כלפי התובעים באחריות למלוא שיעור הנזק [ביחד ולחוד], בגין נזקים עקב עבודות שבוצעו ברשלנות ו/או תכנונים לקויים. ניתן לראות אם כן כי ההלכה הקיימת רואה בנזקי בנייה, כנזקים מתמזגים שאינם ניתנים להפרדה, ולפיכך, מחייבים את המזיקים לשאת בתשלום הנזק לניזוק - ביחד ולחוד. בנסיבות העניין סבורני, כי המקרה שלפני אינו שונה וגם כאן חלה ההלכה המפורטת לעיל, ולפיכך יחובו הנתבעים כלפי התובעים בכל סכום הנזק (לאחר ניכוי 10% רשלנות תורמת) - ביחד ולחוד. בחלוקה הפנימית שבין הנתבעים לבין עצמם, מצאתי לקבוע שהנתבעים 1 ו- 2 ישאו ב-60% מסכומי הנזק ואילו הנתבעת 3 תחויב ב- 30% ממנו. 16. בסיומם של דברים, אתייחס לטענת הנתבע 1 כי אין להטיל עליו אחריות אישית. בין התובעים לנתבעים 1 ו- 2 לא נכרת הסכם בכתב. התובעת 2 לכל אורך עדותה, באופן עקבי וברור, העידה כי הפנייה וההתקשרות נעשתה עם הנתבע 1 וכי מעולם לא דובר על חברה שבבעלותו [הנתבעת 2], וזאת בעקבות ניסיון שידעו שיש לו בתחום. עדותה של התובעת 2 הייתה ברורה ועקבית והיא מהימנה בעיניי. עדותה של התובעת 2 אף לא נסתרה, לא בחקירתה הנגדית ואף לא במסגרת ייתר העדויות שבאו בפניי. 17. אין חולק כי הטלת אחריות נזיקית אישית על אורגן מאורגני החברה הינה בעלת חשיבות רבה ועליה להיעשות בזהירות, תוך התחשבות בכלל הבסיסי הנוגע ל"אישיות המשפטית הנפרדת". בע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פ"ד נח (1) 1, 22, נאמר מפי כב' השופט טירקל:- "מושכלות ראשונים הם כי האורגן אחראי אישית למעשיו שלו, והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן, וכל אחד מהם הם אישיות משפטית נפרדת מרעותה...". אמנם, דרך כלל, יש לכבד את הבחירה החוזית של הצדדים להתקשרות, אשר נושא המשרה אינו צד לה; אולם בענייננו אין בפנינו מצב של התקשרות התובעים עם הנתבעת 2 ואין כל ניסיון "להרמת המסך" כנגד הנתבע מס' 1. יש לציין, כי הנתבעת מס' 2, הינה חברה פרטית, בשליטה כמעט מלאה (אם לא מלאה) של בעל מניות אחד, הוא הנתבע מס' 1. התובעים פנו לנתבע 1 ורק אליו וההתקשרות לא הותנתה בהתקשרות עם הנתבעת 2. אני מקבל את הטענה לפיה התובעים ביצעו את התשלומים לנתבעת 2, לפי בקשתו של הנתבע 1, אך אין בכך כדי להעיד שהתובעים התקשרו בהסכם עם הנתבעת מס' 2. במקרה זה, ראוי להקל בהיאחזות בקרנות המזבח של עקרון ההפרדה בין אישיות החברה ואישיות האורגן, במיוחד לאור המסקנה אליה הגעתי כי בפועל לא הוכחה התקשרות עם הנתבעת 2 בלבד, אלא להיפך, ממכלול הנסיבות, ומן הראיות שבאו בפניי אני מוצא כי התקשרות התובעים נעשתה גם עם הנתבע 1 - באופן אישי. סיכום 18. מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעים 1, 2 ו- 3, שלושתם יחד וכל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעים סך של 108,000 ₪ [90% מהנזק המלא] בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.9.2006 [המועד שבו נתגבשה ההסכמה לעניין סכום הנזק] ועד לתשלום המלא בפועל. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מעת קבלת פסק הדין. 19. החלוקה בין הנתבעים לבין עצמם תהא כדלקמן:- א. הנתבעים 1 ו - 2 ישאו ב- 60% מהנזק המלא, דהיינו 72,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.9.2006. ב. הנתבעת מס' 3 תישא ב - 30% מהנזק המלא, דהיינו 36,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.9.2006. 20. בנוסף לסכומים הנ"ל אני פוסק לזכות התובעים סכומים כדלקמן: א. הוצאות משפט [כולל אגרת משפט] בסך של - 10,000 ₪ ב. שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪. הנתבעים ישלמו את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכומים שנפסקו לעיל, בחיובים נפרדים, ובהתאם ליחס הסכומים שנפסקו בסעיף 19 לעיל, היינו הנתבעים 1 ו- 2 - ישלמו 2/3 [שני שליש] והנתבעת מס' 3 תשלם 1/3 [שליש]. הסכומים בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד משוערכים למועד מתן פסק הדין. 21. בנוסף לאמור לעיל אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪ בשל כך שחרגו מהיקף הסיכומים ואף נמנעו מלתקן את מחדליהם גם לאחר שניתנה החלטה נוספת מיום 15.4.2007. נזקי מיםמרתףנזילהמים