התנהגות רעה חמורה - סעיף 9

קצין התגמולים ביטל את הכרתו בזכות המערער, בנימוק שנהיגתו ללא רישיון נהיגה הייתה "התנהגות רעה חמורה", כמשמעותו של צירוף מלים זה בסעיף 9 בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), השולל זכויות לפי החוק ממי שהייתה מצדו התנהגות שכזו שגרמה לנכותו.

להלן פסק דין בנושא התנהגות רעה חמורה - סעיף 9:

פסק דין

ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) {נוסח משולב}, התשי"ט-1959 שליד בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' יעקובוביץ) מיום 5.5.05 (ע"נ 468/03), שבה נדחה ערעור שהגיש המערער על החלטת קצין התגמולים, שעיין מחדש בהחלטה קודמת שלו והחליט לדחות את תביעתו של המערער להכרה בזכות לפי החוק.

ערעור זה עניינו בשאלה אחת והיא האם הייתה "התנהגות רעה חמורה מצדו" של המערער, שנכותו נגרמה בתאונה שארעה בזמן שנהג בקטנוע, כשלא היה לו רישיון נהיגה לנהוג בו?

נביא תחילה את סיפור המעשה, נעבור ונפרט את המסגרת הנורמטיבית ולאחר מכן נכריע בערעור על פי הנסיבות המיוחדות לו.

1.     רקע

(א)     המערער, יליד שנת 1972, שירת בשירות מילואים בתקופת החודשים אוקטובר ונובמבר 1999. ביום 2/11/99 נסע מהבסיס שבו שירת לביתו כשהוא נוהג בקטנוע. באותו זמן לא היה למערער רישיון נהיגה לקטנוע, והוא קיבל רישיון לקטנוע רק כחודשיים לאחר מכן. במהלך נסיעתו נפגע המערער בתאונת דרכים כתוצאה ממגע עם כלי רכב אחר ונגרמה לו חבלה בשוק ימין.

(ב)     המערער הגיש תביעה להכרה בזכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: "החוק" או "חוק הנכים"). המשיב הכיר בזכותו, ולאחר שקבע את שיעור נכותו שילם לו תגמול על פי שיעור הנכות.

(ג)     מאוחר יותר התגלה למשיב שהמערער נהג ללא רישיון נהיגה מתאים. לאחר שהמערער אישר את הדבר, החליט המשיב לשוב ולדון בתביעתו (סעיף 35(א) בחוק). המשיב ביטל אפוא את הכרתו בזכות המערער, בנימוק שנהיגת המערער ללא רישיון נהיגה הייתה "התנהגות רעה חמורה", כמשמעותו של צירוף מלים זה בסעיף 9 בחוק, השולל זכויות לפי החוק ממי שהייתה מצדו התנהגות שכזו שגרמה לנכותו. המערער פנה למשיב בבקשה לעיון נוסף בהחלטתו אך נדחה והגיש ערעור לוועדת הערעורים.

(ד)     השופטת קמא, שדנה בעניין כראש הוועדה, בחנה את השאלה, ששבה וניצבת לפנינו, ודחתה את ערעורו של המערער. כב' השופטת הקישה לענייננו מהוראת סעיף 7 בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975 ("חוק הפיצויים"), השוללת פיצויים מ"מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו" ולמדה מהוראה זו שהמחוקק רואה בנהיגה ללא רישיון התנהגות חמורה שיש להוקיעה ולשרשה. השופטת המלומדת סברה שאין להיטיב עם המערער רק משום שהוא חייל, כאשר אם היה נוהג בקטנוע כאזרח לא היה זכאי לפיצוי, והצביעה על הצורך במדיניות משפטית אחידה. השופטת הנכבדה לא מצאה בעובדות המיוחדות של ענייננו, דהיינו שהמערער "נאלץ" לנהוג בקטנוע כדי להגיע בזמן לבסיס בבוקרו של יום התאונה, כי קיבל רישיון נהיגה מתאים חודש או חודשיים לאחר מכן (דבר המוכיח לשיטתו שידע לנהוג ולשלוט בקטנוע) ושהוא עצמו לא היה אשם בתאונה, כדי לשנות את מסקנתה.

2.     הערעור

(א)     המערער חולק על החלטת הוועדה וגורס שאין לראות בנהיגתו ללא רישיון נהיגה בקטנוע, בנסיבות המקרה דנן, משום "התנהגות רעה חמורה". במיוחד מדגיש המערער את העדרו של קשר סיבתי בין נהיגתו לבין התאונה שלטענתו קרתה באשמו של אחר, שהמערער ידע לנהוג ואף היה לו רישיון רכב לנהיגה במכונית פרטית, שנסיעתו הייתה למטרות הצבא, וכי לא היה בהתנהגותו משום זדון.

(ב)     המשיב תומך בהחלטת הוועדה מנימוקיה ומנימוקים נוספים. המשיב דוחה את טענות המערער, ומציין שהמערער קיבל רישיון נהיגה בקטנוע רק כחצי שנה לאחר התאונה.

3.     דיון והכרעה

(א)     המסגרת הנורמטיבית:

ענייננו בהוראת סעיף 9 בחוק שזה לשונה בחלקים הרלוונטיים לענייננו:

"נכה שהתנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו, לא יחולו עליו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן, ... "

אין צריך לומר שעיקר ענייננו בפירושה של "התנהגות רעה חמורה".

כבר בפעם הראשונה שצירוף מלים זה נדון בפסיקת בית המשפט העליון (ע"א 419/58 קצין התגמולים נ' אהרון, פ"ד יג 312), מצא בית המשפט שאין לומר שנכה שעבר עבירה פלילית שגרמה לנכותו בהכרח שהתנהג התנהגות רעה חמורה (שם בעמ' 313 מפי מ"מ הנשיא השופט ש' ז' חשין). וכך גם השופט (כתוארו אז) מ' זילברג בע"א 209/57 א' קונפורטי נ' קצין התגמולים, פ"ד יא 1556 שאמר:

"הקריטריון של סעיף 9 הוא לא 'מעשה אסור' אלא התנהגות רעה חמורה"
(שם בעמ' 1557).

בע"א 308/86 כרפיש נ' קצין התגמולים, פ"ד מא(3) 464 בחן בית המשפט את צירוף המלים הללו וכך קבע (מפי השופט א' גולדברג):

"סבורני, כי הכול מודים כי לא ניתן לגדור גדרה של 'התנהגות רעה חמורה', ואין היא נמדדת אלא על-פי נסיבותיו של כל מקרה. היות המעשה בגדר עבירה פלילית, הצריכה כוונה, אינו יכול ללמד על התנהגות כזאת, כי היא בכל מקרה גם רעה וגם חמורה (ע"א 419/58), כשם שלא כל מעשה אסור ייחשב כהתנהגות כזו (ע"א 209/57; ע"א 182/59). ..."
הנשיא שמגר דחה בקשה לדיון נוסף בעניין כרפיש (ד"נ 21/87).

ובאשר לנהיגה ללא רישיון נהיגה, סוגיה דומה עד מאוד לסוגיה שלפנינו עמדה לפני בית המשפט המחוזי בחיפה בשני מקרים:

בפרשת הררי (ע"א (חי') 1490/00 הררי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 1.2.01)) נקבע שנהיגה ללא רישיון נהיגה, בנסיבות אותו מקרה, לא עלתה כדי התנהגות רעה חמורה. דובר שם בחייל שנפגע בתאונה עת נהג באופנוע. הוא החזיק ברישיון נהיגה לאופנוע בנפח מנוע של עד 50 סמ"ק, אך נהג באופנוע שנפח מנועו היה כ 500 סמ"ק. דעת הרוב הייתה שיש לראות בנהיגתו משום משובת נעורים שאינה עולה כדי התנהגות בכוונת זדון. בקשת רשות לערער על פסק דין זה נדחתה בבית המשפט העליון מפי השופט (כתוארו אז) ריבלין (רע"א 2366/01 קצין התגמולים נ' הררי (לא פורסם, 24.9.01)) וכך אמר:

"ההלכה היא, כי לא ניתן לגדור את גבולותיו של סעיף 9 לחוק הנכים, וכי כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. נפסק, כי היותו של מעשה בגדר עבירה פלילית, אין בו די כדי ללמד, בהכרח, שהסייג שבסעיף 9 חל עליו".

בפרשת אביעד (ע"א (חי') 3021/04 אביעד נ' קצין התגמולים (6.12.05)) נהג החייל אביעד באופנוע בנפח מנוע של כ 1,000 סמ"ק, כשהיה בידו רישיון נהיגה לאופנוע בנפח של עד 50 סמ"ק, וניזוק בתאונה שהוא שגרם לה ברשלנותו. אביעד הורשע בשורה של עבירות בקשר עם נהיגתו שגרמה נזק לגוף ולרכוש ואף נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה ברכב דו גלגלי למשך שנה.

אב בית הדין, השופט ש' ברלינר, סקר בפרוטרוט את הפסיקה שפירשה את הוראת סעיף 9 בחוק, והביא את דברי השופט ריבלין ברע"א 2366/01 כפי שהבאנו אותם לעיל. השופט ברלינר עמד על דרישתה של חומרה מיוחדת בהתנהגות, כדי להפעיל את הוראת סעיף 9, וציין ש"הפרת החוק ביודעין, זלזול בחוק וגרימת סיכון ממשי לזולת, עשויים להשתוות במשקלם, במקרה המתאים, לכוונת זדון". הנסיבות שהיו לפניו, שאביעד נהג באופנוע בעל נפח מנוע העולה פי 20 על נפח המנוע שלגביו היה בידו רישיון נהיגה, הנהיגה הייתה בזמן חופשה ללא כל זיקה לשירות, אביעד נהג דרך קבע על אופנוע כבד ללא רישיון וללא ביטוח, ולא הייתה בידו אפשרות לקבל רישיון לאופנוע מסוג זה עקב גילו. השופט ברלינר מצא שבאותו מקרה היה בנהיגה משום התנהגות רעה וחמורה. השופט י' עמית שהסכים עם השופט ברלינר, הדגיש את העדר הזיקה לשירות הצבאי, ועמד על האפשרות שבאותן נסיבות של נהיגה תהיה התוצאה של החלת סעיף 9 שונה, בהתאם למידת הזיקה לשירות הצבאי.

השופט ר' סוקול חלק על חבריו וסבר שלא היה בנהיגת האופנוע בנסיבות דלעיל משום התנהגות רעה חמורה. השופט סוקול עמד, בין היתר, על תכליתו הסוציאלית של חוק הנכים, על הכרת החוק בזכות ללא תלות באשמו של הנכה, המדינה או צד שלישי, על הכרת החוק בזכות גם כשהפגיעה אינה במהלך פעולה צבאית וציין שסעיף 9 הוא החריג לעקרונות החוק והוא חל רק במקום שההתנהגות הרעה החמורה היא שגרמה לנכות. כן עמד השופט סוקול על פסיקה ששללה תגמולים לפי חוק הביטוח הלאומי מנכה רק במקרה שנהג ללא רישיון במהלך ביצוע פשע (עב"ל 1237/04 המוסד לביטוח לאומי נ' סויסה, עבודה ארצי ל"ג (98) 51, ועל תכליתו ההרתעתית של סעיף 7 בחוק הפיצויים, השולל את זכותו של נפגע לפיצויים בגין תאונת דרכים, כשנהג ללא רישיון, סעיף שפורש באופן מצמצם כך שיחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד. בין היתר עמד השופט סוקול על כך שלא הוכח בעניינו של אביעד קשר סיבתי ישיר בין נהיגתו לבין קרות התאונה. כאמור בבחינת הנסיבות המיוחדות של עניין אביעד הגיע השופט סוקול למסקנה שלא הייתה חומרה המצדיקה את שלילת הזכות לפי חוק הנכים, אף על פי שאביעד עבר מספר עבירות על פקודת התעבורה.

בקשת רשות לערער על פסק דין זה (בר"ע 94/06 אביעד נ' קצין התגמולים) נדחתה בהחלטת כב' השופטת ע' ארבל מיום 24/10/06.

בע"א (ב"ש) 1072/06 אהוד נ' קצין תגמולים (לא פורסם, 29.10.07) נדון מקרה שלמערער ששימש כשוטר מג"ב - כשסיים המשמרת והרעב הציק לו, והסתבר שאין ביחידה ארוחת לילה, יצא על אופנוע למסעדה סמוכה. בדרכו חזרה לבסיס היה מעורב בתאונת דרכים ונחבל. המערער באותו עניין יצא מהבסיס ללא אישור, הוא קיבל רישיון נהיגה יום קודם לכן ולא הייתה בידו תעודת ביטוח תקפה. באותו עניין קבע בית המשפט, כי אין מקום לקבוע כי התנהגות המערער רעה וחמורה. נציין, כי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (ס' 7 (5)) שולל פיצוי עפ"י החוק גם ממי שנהג ללא ביטוח.

בע"א (ב"ש) 1222/02 קצין תגמולים נ' דוד כהן (לא פורסם, 10.2.05) נדרש כב' השופט הנדל לפרשנות המושגים רעה וחמורה וקבע:

"על פני הדברים המונח 'התנהגות רעה' מתייחס לכוונה והזדון שעומדים בביצוע המעשה, ואילו המונח "חמורה" בוחן את המעשה באופן יחסי לפי מדרג".

ובהמשך:

"ניתן לומר שהמבחן של התנהגות רעה הינו עובדתי - מה היתה הכוונה של מבצע המעשה, ואילו המבחן של התנהגות חמורה הינו נורמטיבי. בית משפט צריך לקבוע את דרגת החומרה של המעשה".

(ב)     מכאן לענייננו:

אין צריך לומר שנהיגה ללא רישיון נהיגה היא עבירה פלילית, העלולה לסכן חיי אדם, וחומרתה רבה במיוחד לנוכח הקטל המתמשך בדרכים. כך גם ברור לכל שנהיגה ללא רישיון נהיגה היא מעשה אסור והתנהגות רעה.

ואולם, כאמור, החוק אינו מסתפק שההתנהגות תהיה רעה, אלא הוא דורש מרכיב נוסף של "חמורה".

איננו סבורים שיש לקבוע באופן גורף, כי לעולם נהג שבא בגדר סעיף 7 בחוק הפיצויים לא יהיה זכאי לתגמולים על פי חוק הנכים; אלא יש לבחון כל מקרה לגופו לנוכח לשונו המיוחדת והחריגה של חוק הנכים שתכליתו שונה מזו של חוק הפיצויים.

השאלה שלפנינו היא אם נהיגתו של המערער במקרה דנן עולה כדי התנהגות רעה גם חמורה. לנוכח המבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון ובמקרים הספציפיים שהבאנו לעיל אנו סבורים שבנסיבות העניין שלפנינו לא עלתה התנהגותו של המערער כדי "רעה חמורה". המערער היה בעל רישיון נהיגה במכונית פרטית, הוא נהג בקטנוע, שבו לא היה לו רישיון נהיגה באותו זמן, בדרכו לבסיס ובחזרה ונפגע בדרכו לביתו, דהיינו, פגיעתו התרחשה בזמן השירות הצבאי ועקב השירות (סעיף 1א בחוק). המערער עצמו נפגע בתאונה, אך הבנו שלא הוא היה האשם בה.

לפי הודעת המערער על תאונת הדרכים למשטרה, שהיא הראייה היחידה לנסיבות התאונה - זו ארעה עקב כך שרכב פנה בהפתעה ימינה ופגע בקטנוע. יש אפוא חולשה מסויימת בקשר הסיבתי שבין נהיגתו ללא רישיון נהיגה לבין התרחשות התאונה. המערער היה בעל מכונית פרטית; הוא נסע לבסיס על הקטנוע אך מפני שהכניס את מכוניתו למוסך. קטנוע הוא רכב בעל נפח מנוע קטן באופן יחסי, ובסופו של דבר קיבל המערער רישיון נהיגה בו, בלי שנטל שיעורי נהיגה. העד דואני, מורה לנהיגה על אופנועים העיד לפני הוועדה: "ממני הוא לא קיבל שיעורי נהיגה, הוא ישר ניגש למבחן שליטה והנוהל הוא שלא חייבים לקבל שיעורי נהיגה". המערער גם לא הועמד לדין ולא הורשע בשל נהיגתו.

בהתחשב בכל הנסיבות שפורטו לעיל, נראה לנו, כי התנהגות המערער בענייננו הייתה התנהגות רעה אך לא עלתה גם כדי התנהגות חמורה.

נסיבות המקרה שלפנינו דומות יותר לעניין הררי מאשר לעניין אביעד שנזכרו לעיל, במיוחד משום שלמעט נהיגה ללא רישיון לא היו נסיבות קיצוניות לחומרא, והמערער קיבל רישיון נהיגה בקטנוע זמן קצר לאחר המקרה.

אנו סבורים כי במקרים כגון זה יש לשקול, נוסף על שאר השיקולים המיוחדים לעניין הנדון, גם את הצורך בפסיקה על פי אמות מידה ידועות ומקובלות, כך שבמקרים דומים הנדונים לפני בתי משפט שונים תתקבל תוצאה דומה.

4.     סוף דבר

החלטנו אפוא לקבל את הערעור, לבטל את החלטת הוועדה ואת החלטת המשיב לבטל את הכרתו בזכותו של המערער, ולקבוע שהמערער זכאי לפי החוק בגין פגיעתו בתאונה הנדונה.

עקב התנהגות המערער בנהיגה ללא רישיון אין אנו עושים צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כאבי גב תחתון בצבא

  2. שייטת 13 - פציעה בגב

  3. כאבי גב כרוניים בצבא

  4. הטבות לפנים משורת הדין

  5. תביעות נגד משרד הביטחון

  6. הפרת הבטחה של משרד הביטחון

  7. פיטורי עובד במשרד הביטחון

  8. ועדת התעסוקה במשרד הביטחון

  9. התנהגות רעה חמורה - סעיף 9

  10. עורכי דין מול משרד הביטחון

  11. ביטול חוזה עם משרד הביטחון

  12. פגיעה בגב עקב שירות בשב''ס

  13. זכויות רופאים משרד הביטחון

  14. עורך דין לתביעות משרד הביטחון

  15. קצבה מביטוח לאומי וגם ממשרד הביטחון

  16. זכאות לטיפול רפואי על חשבון משרד הביטחון

  17. צו חופש המידע (יחידות במשרד הבטחון שהחוק לא יחול עליהן), התשנ"ט-1999

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון