הערכת נזק בתביעות נזיקין

העיקרון הכללי בנושא הערכת נזק בתביעות נזיקין עקב נזקי רכוש הוא שיש לפעול להשבת המצב לקדמותו, ולצורך כך יש להפעיל כללי הגיון ושכל ישר, כדי להגיע בכל מקרה למירב הסבירות והצדק. כשבית משפט מיישם עיקרון זה, הוא נדרש בין היתר לשאלה, האם מדובר בהרס טוטאלי של רכוש או רק בנזק חלקי המאפשר תיקון. כמו כן, למקרא ההלכה עולה כי בית המשפט לא יאשר החלפת חדש תחת ישן, אלא רק לאחר שנחה דעתו כי לא ניתן להשיג את המטלטלין שניזוקו בשוק, ואף לא מטלטלין אשר צורתם וערכם מתקרבים ככל שאפשר לסוג ולערך של המטלטלין לפני מקרה הנזיקין. כבר נקבע לא אחת כי "מטרתם של דיני הנזיקין היא לפעול ל"השבת המצב לקדמותו" (RETITUTIO IN INTEGRUM), היינו, שמצבו של הניזוק ביחס לרכוש שנפגע יושווה, במידת האפשר, למצב, בו היה נתון לפני מעשה העוולה, שיהיה מצבו לא גרוע מזה, אך גם לא עדיף מזה". ראה ע"א 273/80 משה מדינה נ' שלמה כהן, פד"י ל"ז (2), 29, בעמ' 45, (להלן : "פס"ד מדינה"). נאמר שם (בעמ' 49) "הנכון הוא, שיש להחליט בכל מקרה על פי נסיבותיו ויש להשתדל להגיע לתוצאה, אשר אינה פוגעת בנתבע באופן בלתי פרופורציונאלי ואשר אינה מאפשרת התעשרות בלתי סבירה של התובע. אולם נראה לי כי אם צריך מישהו לסבול כתוצאה מן הנזק שארע, סביר יותר שהנזק יפול על שכם הנתבע, האחראי למעשה הנבלה, מאשר על התובע קורבן העוולה". יצויין כי בפס"ד מדינה דובר על מתן פיצוי לניזוק אשר כתוצאה ממעשה רשלני של המזיק, התמוטט קיר בבית ישן, והעבודה שנדרשה הינה תיקון הקיר. באותו מקרה, הוחלט שלא לבצע הפחתה של בלאי מהוצאות התיקון. בע"א 2904/92 עירית ת"א יפו נ' עזבון המנוח לטרהוייז ע"י מנהל עזבונו אפריים אוריון, פד"י נ (1) 754 (להלן: "פס"ד עירית ת"א יפו"), בעמ' 770, נדרש בית משפט לאבחנה בין נזק המוביל להרס טוטאלי לבין נזק המוביל להרס חלקי, שדי בתיקון כדי להחזיר את המצב לקדמותו. כבוד השופט בך, אשר חייב בפיצוי בפס"ד מדינה, ללא הפחתת בלאי, קבע : "אך נראה לי, כי בשל הרס טוטאלי של בית לא הייתי מציע בכל מקרה פיצוי של בניית הבית מחדש. יתכן שסכום כזה היה עולה בהרבה על ערך הבית ההרוס, ופיצוי כזה היה סוטה במידה רבה מידי מהמטרה של החזרת המצב לקדמותו". להלן פסק דין בנושא הערכת נזק בתביעות נזיקין: פסק דין השאלה שנותרה במחלוקת : 1. ביום 24.8.2005 ניתנה החלטתי בשאלת האחריות בתיק הנדון: בהחלטה זו קבעתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בגין הנזק שנגרם לרכושו של הנתבע, בעקבות השריפה שפרצה בשדותיו ביום 22.10.03 (להלן : "השריפה"). כל שנותר כעת לדיון הוא שאלת היקף הנזק אשר נגרם לתובע בעקבות השריפה. טענות הצדדים בנוגע לנזק : 2. התובע הגיש תחילה את תביעתו המקורית על סך של 356,000 ₪, כשתביעה זו מתייחסת לנזק אשר נגרם לחממות ולציוד שהיו ברשות התובע בעת השריפה. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של השמאי מר עמוס מדר (להלן: "שמאי התובע"), אשר העריך את הנזק בערכי כינון, דהיינו רכישת ציוד חדש במקום זה שנשרף (ראה עדות מדר, פרו' עמ' 7 שור' 6-7). 3. לאחר שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, בקשה שהתקבלה אגב חיוב התובע בהוצאות לטובת הנתבעת, תוקן כתב התביעה כשנוסף ראש נזק נוסף, הוא אובדן ההכנסה שנגרם לתובע, לטענתו, בעקבות השריפה. בכתב התביעה המתוקן העמיד התובע את הנזק הנובע מאובדן הכנסה מגידולים על סך כולל של 135,000 ₪, המבוסס על הכנסה ממוצעת של התובע בסך 5,000 ₪ לחודש, במכפלת שלוש עונות גידול. 4. לטענת התובע, יש לפצותו בערכי כינון מכיוון שמדובר בציוד ייחודי, חסר "שוק יד שנייה", ולכן לא ניתן לרכוש ציוד תחליפי לזה שנשרף. כמו-כן טען התובע כי אין להפחית בלאי ופחת מהערכת ציוד חדש, שכן ביצוע הפחתה שכזו תוביל לפיצוי בסכומים נמוכים אשר לא יאפשרו לתובע לשקם את חממותיו. לעניין פיצוי בגובה שלוש שנות עיבוד טוען התובע בין היתר כי הנתבעת נמנעה מלפצותו עבור הנזק הישיר, גם בערכים שהיא עצמה קבעה על ידי שמאי מטעמה, וכך גדעה כל סיכוי מהתובע מלהתפרנס . 5. הנתבעת מצידה חולקת על קביעותיו של השמאי מטעם התובעת והן על ראש הנזק של אובדן הכנסות: הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, של השמאי מר נוח דרור (להלן : "שמאי הנתבעת"). השמאי מטעם הנתבעת קבע בראש ובראשונה שלא היה מקום לחשב את הפיצוי בערכי כינון כי אם בערכי קימום בלבד (הקמה מחדש), תוך מתן ביטוי לכך כי מדובר בציוד ישן. לפיכך טוען שמאי הנתבעת כי יש לבצע הפחתה של בלאי ופחת על כל מרכיב ומרכיב, בהתחשב בגילו וב"תוחלת חייו". בנוסף, חולק שמאי הנתבעת על כמות חלק מהפריטים שניזוקו; כמות הניצולת שנותרה מהשריפה, אותה יש להפחית מהפיצוי הנדרש ("המזרון הלח"); ועצם הפגיעה בחלק מהמרכיבים בגינם נדרש פיצוי (ברזים, מערכת חשמל. על פי חוות דעתו של שמאי הנתבעת, הפיצוי המגיע לתובע בגין הציוד מסתכם בסך של 87,070 ₪ ללא מע"מ, בלבד. 6. לעניין ראש הנזק של אובדן הכנסה, טוענת הנתבעת כי התובע לא עסק כלל בחקלאות, למצער בשנתיים שקדמו לשריפה; כי גם במועדים שעסק בחקלאות, אזי לא הוכיח רווח, ההיפך הוא הנכון, קיימות ראיות להפסדים; כי התובע לא הוכיח כל כוונה לחזור לעיסוק בחקלאות ולמעשה כי זנח תחום זה, לנוכח הפסדיו. בנוסף ולחלופין, טוענת הנתבעת כי אין כל מקום לפצות את התובע בגין שלוש עונות גידול, כשהתובע מצידו אינו עושה דבר להקטנת נזקיו: התובע לא טען ולא הוכיח כי ניסה לפעול בכוחות עצמו לשיקום החממות או למצער להכשרת השטח הפתוח שברשותו, הכשרה אשר גם לשיטת השמאי מטעם התובע דורשת השקעה של 8,899 ₪ (ולטענת השמאי מטעם הנתבעת, די בסכום של 2,200 ₪ כדי להכשיר את הקרקע לגידולים). מטעמים אלה טוענת הנתבעת כי התובע לא זכאי לכל פיצוי בעבור ראש הנזק של אובדן הכנסה. הפלוגתאות שבין הצדדים לעניין הנזק : 7. למעשה, למקרא טענות הצדדים, עולה כי על בית המשפט להדרש במסגרת פסק דין זה לשאלות הבאות: א. מהי הדרך הנכונה להערכת הנזק במקרה הנדון, האם בערכי כינון (כשיטת התובע) או שמא בערכי קימום (כשיטת הנתבעת) ? ב. מהו היקף הנזקים שנגרמו בפועל לרכושו של תובע? ג. האם זכאי התובע לפיצוי עבור אובדן הכנסה? אדון בשאלות אלה כסדרן. ההלכה בנושא דרך הערכת הנזק : 8. דנים אנו בפיצוי התובע על נזקי רכוש, אשר נגרמו כתוצאה מהתנהגותה הרשלנית של הנתבעת. כבר נקבע לא אחת כי "מטרתם של דיני הנזיקין היא לפעול ל"השבת המצב לקדמותו" (RETITUTIO IN INTEGRUM), היינו, שמצבו של הניזוק ביחס לרכוש שנפגע יושווה, במידת האפשר, למצב, בו היה נתון לפני מעשה העוולה, שיהיה מצבו לא גרוע מזה, אך גם לא עדיף מזה". ראה ע"א 273/80 משה מדינה נ' שלמה כהן, פד"י ל"ז (2), 29, בעמ' 45, (להלן : "פס"ד מדינה"). נאמר שם (בעמ' 49) "הנכון הוא, שיש להחליט בכל מקרה על פי נסיבותיו ויש להשתדל להגיע לתוצאה, אשר אינה פוגעת בנתבע באופן בלתי פרופורציונאלי ואשר אינה מאפשרת התעשרות בלתי סבירה של התובע. אולם נראה לי כי אם צריך מישהו לסבול כתוצאה מן הנזק שארע, סביר יותר שהנזק יפול על שכם הנתבע, האחראי למעשה הנבלה, מאשר על התובע קורבן העוולה". 9. יצויין כי בפס"ד מדינה דובר על מתן פיצוי לניזוק אשר כתוצאה ממעשה רשלני של המזיק, התמוטט קיר בבית ישן, והעבודה שנדרשה הינה תיקון הקיר. באותו מקרה, הוחלט שלא לבצע הפחתה של בלאי מהוצאות התיקון. בע"א 2904/92 עירית ת"א יפו נ' עזבון המנוח לטרהוייז ע"י מנהל עזבונו אפריים אוריון, פד"י נ (1) 754 (להלן: "פס"ד עירית ת"א יפו"), בעמ' 770, נדרש בית משפט לאבחנה בין נזק המוביל להרס טוטאלי לבין נזק המוביל להרס חלקי, שדי בתיקון כדי להחזיר את המצב לקדמותו. כבוד השופט בך, אשר חייב בפיצוי בפס"ד מדינה, ללא הפחתת בלאי, קבע : "אך נראה לי, כי בשל הרס טוטאלי של בית לא הייתי מציע בכל מקרה פיצוי של בניית הבית מחדש. יתכן שסכום כזה היה עולה בהרבה על ערך הבית ההרוס, ופיצוי כזה היה סוטה במידה רבה מידי מהמטרה של החזרת המצב לקדמותו". 10. אם נסכם את ההלכה עד כה, אזי העיקרון הכללי הוא שיש לפעול להשבת המצב לקדמותו, ולצורך כך יש להפעיל כללי הגיון ושכל ישר, כדי להגיע בכל מקרה למירב הסבירות והצדק. כשבית משפט מיישם עיקרון זה, הוא נדרש בין היתר לשאלה, האם מדובר בהרס טוטאלי של רכוש או רק בנזק חלקי המאפשר תיקון. 11. כמו כן, למקרא ההלכה עולה כי בית המשפט לא יאשר החלפת חדש תחת ישן, אלא רק לאחר שנחה דעתו כי לא ניתן להשיג את המטלטלין שניזוקו בשוק, ואף לא מטלטלין אשר צורתם וערכם מתקרבים ככל שאפשר לסוג ולערך של המטלטלין לפני מקרה הנזיקין. בע"א 198/69 אריאלי נ' מחלוף ואח', פד"י כ"ג (2) 683, נדון מקרה של גרימת נזק למכונית שלא ניתן היה לתקנו. השופט ברנזון קבע בפסק דינו בעמ' 687 כדלקמן : "הכלל בדבר החזרת המצב לקדמותו פירושו במקרה כמו זה שלפנינו שעל המזיק לאפשר לניזוק לרכוש מכונית אחרת במקום זו שהיתה לו, כפי שהיתה לפני המקרה, אם ניתן להשיג מכונית כזאת בשוק. רק אם אין שוק למכוניות כאלה, או שבפועל אי-אפשר להשיגה באותו זמן, כי אז זכאי הניזוק לרכוש על-חשבון המזיק מכונית חדשה ולחייבו גם בשם הוצאה הכרוכה בהבאתה למצב של פעולה תקינה. מסכים אני לדברי אלה, אך עם כל הכבוד, הייתי מוסיף תיקון אחד : אף אם לא ניתן למצוא בשוק מכונית מסוג זהה לזו שנפגעה, עדיין אין הניזוק רשאי לרכוש מכונית חדשה על חשבון המזיק, אלא עליו לחפש מכונית אחרת, אשר צורתה וערכה מתקרבים ככל האפשר לסוג ולערך של רכבו לפני התאונה. רק אם נכשל אף ניסיון זה, יוכל לרכוש מכונית חדשה". וראה גם רע"א 2672/96 מדינת ישראל נ' קיבוץ חפץ חיים, פד"י נ"ב (2) 247 בעמ' 259 - 257. 12. בא כוח התובע, בהיותו מודע להלכה הנ"ל, שאף צוטטה על ידו בסיכומיו, סובר שבמקרה שלפנינו יש מקום להעניק פיצוי של חדש תמורת ישן ללא הפחתת בלאי, וזאת מכיוון שלטענתו אין אפשרות לרכוש ציוד חליפי ישן. 13. אין בידי לקבל טענה זו. כאמור לדידי, דרך פיצוי של חדש תמורת ישן, ללא הפחתת בלאי, מהווה את החריג לכלל ועל המבקש לפצותו בדרך זו, להוכיח בפני בית המשפט כי אכן לא ניתן להשיג ציוד חליפי ישן. טענה זו כלל לא נטענה במסגרת כתבי הטענות, ואף לא בחוות דעתו של השמאי מטעם התובע וברי כי לא הובאה עליה כל ראייה. השמאי מטעם התובע הסתפק בקביעה לקונית בסעיף 5 לחוות דעתו :"היקף הנזקים : על בסיס הצעות מחיר שבידינו ומחירי שוק ידועים, קבענו הנזקים כמפורט להלן.". המחירים המצוטטים על ידי השמאי מטעם התובע הם מחירי רכישת ציוד חדש, אין מילה וחצי מילה לגבי ציוד תחליפי ישן ואפשרות השגתו, הצהרה זו נעדרת גם מתצהירו של התובע, לא נזכרים כלל מאמצים שבוצעו להשגת ציוד חלופי ונראה כי לא נעשה כל ניסיון כן ואמיתי לפעול לצמצום הנזק. 14. בא כוח התובע מבקש להסתמך דווקא על חקירתו של השמאי מטעם הנתבעת כדי להוכיח את טענתו : "ש. אפשר להשיג ציוד לא חדש. ת. בהזדמנויות כן, תלוי מה. לא בצורה מסודרת. ש. כדי לשקם את החממות אין מנוס מאשר לקנות ציוד חדש. ת. כן, או לחפש הזדמניות לרכישת ציוד משומש." (פרו' עמ' 16 ש' 3-1). מתשובות אלה עולה כי השמאי מטעם הנתבעת לא סתם את הגולל על האפשרות להשיג ציוד חלופי, ולפיכך, וכל עוד לא הוכיח התובע כי במקרה הנדון אין כל ברירה אלא רכישת ציוד חדש, יש לבצע הפחתת בלאי מהציוד החדש. זאת ועוד, במקרה הנדון ההרס שנגרם לחממות הינו טוטלי (למעט ניצולת אליה אתייחס בהמשך) ואינו ניתן לתיקון, ולכן חלה ההסתייגות כפי שהובעה על ידי כב' השופט בך בפס"ד עירית ת"א-יפו. 15. אציין כי בהחלטתי זו, בחנתי, בין היתר את התנהגותו של התובע בשנים שקדמו לשריפה ולאחריה, לעניין פעילותו בענף החקלאות. לסוגיה זו אדרש גם בהמשך, בשאלת ראש הנזק של אובדן הכנסה. נדרשתי לשאלה זו גם בבואי לקבוע את דרך הערכת הפיצוי לציוד, בין השאר לאור ההלכה שצוטטה לעיל, המחייבת את בית המשפט לשקול שיקולים של "כללי הגיון ושכל ישר, כדי להגיע בכל מקרה למירב הסבירות והצדק" (ראה פס"ד מדינה בעמ' 50). אם הייתי מגיעה למסקנה כי עובר לשריפה התפרנס התובע אך ורק מחקלאות, פעל נמרצות לשיקום מהיר של חממותיו ושדותיו, עשה נסיונות כנים לרכוש ציוד חליפי ו/או עשה נסיונות כנים לגייס כספים לצורך רכישת ציוד בסיסי חדש, לצורך הפעל חממותיו, אזי שיקולי הצדק וההיגיון היו מחיבים את בית המשפט לבחון ביתר שאת את האפשרות להשגת ציוד חליפי. אולם, משעולה הרושם כי התובע לא עסק בחקלאות עובר לארוע, לא נקף אצבע על מנת לחזור ולעסוק בחקלאות לאחר הארוע, ובמצב דברים זה הסבירות כי ישוב לפעילות חקלאית אינה כה גבוהה, הפתרון הנכון והצודק היא לפצות את התובע בעבור הציוד שהיה ברשותו במועד ארוע הנזק, כפי שוויו בעת התרחשות הנזק, ולא לפתוח פתח להתעשרות יתר של התובע על חשבון הנתבעת, ללא כל פרופורציה, "פיצוי כזה היה סוטה במידה רבה מידי מהמטרה של החזרת המצב לקדמותו" (ראה: פס"ד מדינה בעמ' 50). 16. לאור כל האמור לעיל, עמדתי היא כי אין להעניק לתובע פיצוי של חדש תחת ישן ויש לאמץ את שיטת החישוב של שמאי הנתבעת, וזאת משדחיתי את דרך חישובו של השמאי מטעם התובע. היקף הציוד שניזוק והערכתו : 17. מהשוואת חוות הדעת השמאים מטעם הצדדים, עולה כי ההבדלים בין חוות הדעת נובעים מכמה סיבות : בראש ובראשונה, הערכת הציוד כחדש בחוות דעת התובע, ללא הפחתת בלאי, כפי שנעשה בחוות דעת הנתבעת ; הבדלים בהערכת הניצולת שנותרה מהשריפה, ובשאלה האם ניתן לעשות בה שימוש ("המזרון הלח", מספר מאווררים במקום, כמות הבד בחממת הפקר וכו'), וכן שינויים בהערכות המחיר של הציוד כחדש. 18. בעניין הבלאי, קבעתי לעיל כי יש לקבל את גישתו של השמאי מטעם הנתבעת, ולכן בכל מרכיב ומרכיב יש לנכות בלאי בהתאם לקביעתו. באשר להבדלים בהצעות המחיר, בחרתי לערוך ממוצע בין חוות הדעת ולערוך את חישובי בהתאם, וזאת בין השאר מכיוון שאף צד לא הביא לעדות את נותני הצעות המחיר ולא ניתן היה לחקור על הצעות אלו ; לגבי כמות הציוד במקום, אזי לעניין המאווררים, מעדיפה אני את עדות השמאי מטעם הנתבעת, עדות זו נתמכת גם בתמונות, ולכן קבעתי פיצוי לששה מאוורים בלבד. בנוסף, בחרתי להתייחס לניצולת שנותרה ונצפתה על ידי השמאי מטעם הנתבעת כשנה ומחצה לאחר השריפה. מאחר וקבעתי כי יש להעדיף במקרה הנדון את דרך הפיצוי על דרך הקימום, אזי יש לעשות שימוש במרכיבים שנותרו בפועל ויש להפחית את הפיצוי בהתאם לקיומם של מרכיבים אלו. 19. על פי עקרונות אלה, תוך התחשבות כאמור בבלאי, בממוצע בין חוות הדעת, ובניצולת שנותרה במקום, כפי שנצפתה על ידי השמאי מטעם הנתבעת, ערכתי את חישובי והפיצוי מפורט להלן : מערכת השקייה בחלק הפתוח - 2,200 ש"ח חממות ראזקללה מזרון לח - 49,750 ש"ח (בניכוי הניצולת, בלאי וממוצע בין הצעות המחיר). 6 מאווררים - 11,061 ש"ח (על פי הכמות שבשטח, בלאי וממוצע בין הצעות המחיר). צנרת חימום בחממת הראזקללה - 5,000 ש"ח (בעבור מרכיב זה נדרש בחוות דעת התובע סכום כולל של 49,787 ש"ח. שמאי הנתבע העריך סכום זה ב- 500 ש"ח בלבד, היות ולטענתו הציוד לא ניזוק כלל וגולגל עוד בטרם השריפה. בנקודה זו, ולאור שיטת הפיצוי שנבחרה - דהיינו על בסיס הקיים ולא על בסיס הדרוש לשם הקמת חממה חדשה, מעדיפה אני את קביעת שמאי הנתבעת, אם כי נראה שהערכתו נעשתה על דרך ההמעטה. לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך 5,000 ש"ח). ציוד השקייה במערכת הראזקללה - 8,221 ש"ח (ממוצע בין הצעות מחיר, בלאי והערכת כמות) רכיבי מבנה ושונות - 6,500 ש"ח (על פי חוות דעת שמאי הנתבעת) לוח חשמל ומוליכים - 9,708 ש"ח (בנקודה זו, איני מקבלת את חוו"ד שמאי מטעם הנתבעת כי כביכול במקום לא היה כלל לוח חשמל, וזאת לאור קיומם של המאווררים והמזרון הלח במקום. לכן ערכתי ממוצע בין הערכות המחיר של השמאים והפחתתי 50% בלאי מהתוצאה). סך הכל חממות ראזקללה - 90,240 ש"ח חממות הפקר : מערכת השקייה - 4,500 ש"ח (בניכוי ניצולת, ממוצע בין חוות דעת ובלאי) שרוול פיזור אויר חם - 662 ש"ח (ממוצע בין חות הדעת והפחתת בלאי) בד חיפוי תחתון - 2,908 ש"ח (בניכוי בלאי, כמות שנצפתה בפועל כפגועה, וממוצע בין הערכות המחיר) מיכלי מצע - 8,125 ש"ח (בניכוי הבלאי עפ"י הערכה מוסכמת של השמאים) עבודות העתקת החומר - 5,625 ש"ח (בהסכמת השמאים) רכיבי מבנה ושונות - 3,750 ש"ח (על פי הערכת שמאי הנתבעת) סך הכל חממות הפקר - 25,570 ש"ח סך הכל ציוד שניזוק כולל התקנה - 118,010 ש"ח פיצוי עבור ראש הנזק של אובדן הכנסה : 20. בכתב תביעתו המתוקן תבע התובע אובדן הכנסה המחושב לפי שלוש שנות גידול, בהכנסה ממוצעת של 5,000 ש"ח לחודש. בתצהירו, התייחס התובע לתחשיבי משרד החקלאות (סע' 18 לתצהיר). על בסיס נתונים אלו קבע אובדן הכנסה בסך 135,000 ש"ח. 21. עם זאת, מהראיות עולה כי התובע לא עסק כלל בחקלאות, לפחות כשנה לפני השריפה : "ב- 99 הורדים קרסו ועברתי לגידולים אחרים גם בשטח הפתוח וגם בחממות. היו לי עגבניות, מלפפונים ופלפלים. גידלתי עד שנת 2001 או 2002" (פרו' עמ' 15 ש' 8-7) ; "עד השריפה לא שתלתי כלום" (פרו' עמ' 16 ש' 15) ; "לפעמים המחירים אינם מצדיקים המשך גידול" (פרו' עמ' 16 ש' 8) ; "גם בורדים הפסדתי ועד היום אני משלם חובות" (פרו' עמ' 16 ש' 24) ; "וגם אשתי אמרה שאני אפסיק את הרולטה של החקלאות" (פרו' עמ' 18, ש' 2). 22. התובע לא צרף כל ראיה לעניין רווחיו מחקלאות, למעט נספח ג' לתצהירו, הוא אישור יועצי המס שיפר את שהרבני, ממנו עולה כי בשנת 2001 ההכנסות מירק מסתכמות בסך של 40,085 ש"ח : ראשית, עורכי מסמך זה לא הובאו לעדות ולכן הוא אינו יכול לשמש כראייה. שנית, וגם אם נעיין בתוכן המסמך הזה, אזי מדובר בו על הכנסות ולא על רווחים, ולא נזכרות ההוצאות שהיו לתובע כתוצאה מאותו עיסוק בחקלאות. שלישית, האישור מתייחס לשנת 2001 בלבד. אין כל ראייה לגבי רווחיו של התובע בשנת 2002 ובשנת 2003. השריפה ארעה כזכור בחודש אוקטובר 2003, וגם לשיטתו של התובע הגידולים הינם עונתיים (פרו' עמ' 16, ש' 12-6), ולכן לכאורה, ובהעדר כל ראייה, עולה כי למצער שנה ועשרה חודשים לפני השריפה, לא היתה כל הכנסה מגידולים. 23. מסקנתי זו מתיישבת גם עם אופן פריסת הציוד בשטח. השמאי מטעם התובע העיד כי : "חקלאי טוב אוסף ומגולל את הציוד ושם במחסן או בקצה" (פרו' עמ' 10,ש' 17). הן השמאי מטעם התובעת וכן השמאי מטעם הנתבעת מצאו כי הציוד של התובע לא אופסן בתנאים אופטימאליים, דבר המלמד לכאורה על כך שהתובע למעשה לא עסק בחקלאות עובר לארוע השריפה. 24. מן המקובץ עולה כי התובע לא עסק בחקלאות ולא התפרנס מגידולים עובר לשריפה, ומצבו של הציוד היה בלוי. בפס"ד עירית ת"א נדונה בין השאר זכאותו של הניזוק לפיצויים בעבור אובדן שכר הדירה מאותו בית שנהרס. לעניין זה, הפכו שופטי הערעור את החלטת בית המשפט אשר העניקה פיצויים לניזוק בראש נזק זה, וקבעו : "אשר לשאלת הפיצוי בעבור אובדן שכר דירה : לעניין זה הגענו למסקנה כי לא היתה הצדקה לפסוק למשיב בגין עילה זו. בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות מצבו הרעוע ביותר של המבנה ועובדה שהמשיב לא עשה דבר כדי לקדם את שיפוץ הבית לצורך השכרתו מחודש דצמבר 1980 ועד להריסת המבנה ביוני 1981, הרי ספק גדול אם אכן התכוון המשיב ברצינות לבצע את עבודות השיפוץ למטרה האמורה. מכל מקום, זוהי אפשרות ספקולטיבית בלבד" (שם בעמ' 772). 25. גם במקרה שלפנינו, יש לקבוע כי הרווחים הנטענים על ידי התובע הינם ספקולטיבים בלבד, וזאת לאור הכנסותיו בעבר, כפי שהוכחו, (ואלה שלא הוכחו), והן לאור מצבו של הציוד בשטח. זאת ועוד, וגם אם היה מקום לפצות את התובע בראש נזק זה בפיצוי כלשהו (וזו לא מסקנתי כאמור), אזי לא ברור מדוע בחר התובע להגיש את תביעתו עבור שלוש עונות גידול, כשמאידך, לא הצביע על פעולה שביצע על מנת לפעות להקטנת נזקיו, ולכל הפחות, להכשיר את השטח הפתוח לצורך זריעת גידולים, פעולה הכרוכה בהשגת הסך של 8,899 ש"ח, גם לשיטת השמאי מטעם התובע. סיכום : 26. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 118,010 ש"ח בעבור הציוד וההתקנה ; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום ארוע השריפה (22.10.03) ועד התשלום המלא בפועל ; אין להוסיף מע"מ על סכומים אלו ; שכר טרחת שמאי התובע בשיעור 6% מהסכום שנפסק, בתוספת מע"מ כדין, וזאת על פי הסכם שכר הטרחה שבין שמאי התובע לתובע ; הוצאות משפט הכוללות את שכר עדי התביעה בסכום כולל של 990 ש"ח ; אגרה כפי ששולמה בפתיחת ההליך בלבד. אם שולמה אגרה נוספת בגין תיקון כתב התביעה, ישא בה התובע; ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מהסכום שנפסק, בתוספת מע"מ כדין. מהסכומים שנפסקו יש לקזז את הסך של 1,500 ש"ח אשר הושת על התובע בגין תיקון כתב התביעהבמידה וסכום זה טרם שולם. כל הסכומים ישולמות תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.נזיקין