הכרה בנזק קיצור תוחלת חיי העבודה

עת שהיתה התביעה העיקרית תלויה ועומדת בפני בית המשפט, נפל דבר בדיני הנזיקין בישראל. ביום 15/3/04 קבע בית המשפט העליון (כב' השופט א' ריבלין) בע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004) כי יש להכיר בנזק שנגרם לניזוק כתוצאה מקיצור תוחלת חיי העבודה שלו (להלן: "השנים האבודות") כנזק בר פיצוי. בבקשה נושא הדיון דכאן מבקשת משפחת אלעזר לתקן את כתב התביעה המשותף לה ולמל"ל, באופן שתחת פיצוי בגין אובדן תמיכה לתלויים לעבר ולעתיד יעתרו התובעת 2 והתובע 5 - אשר לטענת משפחת אלעזר הם יורשים על פי דין של המנוח - לפיצוי בגין הפסד השתכרותו של המנוח בשנים האבודות. להלן החלטה בנושא תיקון כתב תביעה בגין הכרה בנזק קיצור תוחלת חיי העבודה: החלטה 1. מונחת בפניי בקשה מטעם התובעים 2-6 לתיקון כתב התביעה שהגישו נגד הנתבעות 1 ו- 2 (להלן: "הבקשה"), בו הם עותרים לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם עקב פטירתו של המנוח כתוצאה מתאונה שארעה לו במהלך עבודתו כקבלן לעבודות בניין (להלן: "המנוח"). התביעה העיקרית 2. התובעת 2 היא אלמנתו של המנוח, והתובעים 3-6 הם ילדיו (האלמנה וילדיו של המנוח יחדיו יכונו להלן: "משפחת אלעזר"). הנתבעת 1, חברת אחים ישראל בע"מ, היא חברה קבלנית לעבודות בניין (להלן: "אחים ישראל"), והנתבעת 2, חברת מ.ש. אלומיניום בע"מ, היא יצרנית וספקית של מוצרי אלומיניום לתעשיית הבניין (להלן: "מ.ש. אלומיניום"). במועדים הרלוונטיים לתביעה העיקרית בנתה אחים ישראל בניין ברחובות (להלן: "אתר הבנייה"), ובמסגרת זו התקשרה עם מ.ש. אלומיניום לצורך אספקת רכיבי אלומיניום לאתר זה. המנוח ביצע עבודות שונות באתר הבנייה כקבלן משנה - ובין האחים ישראל לבין מ.ש. אלומיניום נטושה מחלוקת בשאלה מי מביניהן התקשרה עמו לצורך ביצוע עבודות אלה ומי נושאת באחריות לפעילותו ולתאונה, אם בכלל. ביום 31/12/97, עת שעסק המנוח בהתקנת מעקות אלומיניום באתר הבנייה, ארעה תאונה טרגית והוא נפל מן הקומה החמישית אל מותו. התובע 1, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הכיר בנסיבות פטירתו של המנוח כתאונת עבודה, והוא משלם לבני משפחת אלעזר קצבת שאירים ותלויים באורח קבע. 3. בכתב תביעה משותף למל"ל ולמשפחת אלעזר עתר המל"ל לשיפוי מאת אחים ישראל ומ.ש. אלומיניום, ביחד ולחוד, בגין הקצבאות ששילם ושהוא עתיד לשלם למשפחת אלעזר; משפחת אלעזר עתרה לפיצוי בגין אובדן תמיכה בתלויים לעבר ולעתיד, אובדן שירותיו של המנוח לעבר ולעתיד, הוצאות קבורה ומצבה וכאב וסבל. אחים ישראל הגישה הודעת צד ג נגד מ.ש. אלומיניום, ומ.ש. אלומיניום הפנתה הודעת צד ד נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ - החברה אשר ביטחה את חבויותיה של אחים ישראל ביחס לסיכונים שבאתר הבנייה (להלן: "הפניקס") - בטענה כי פוליסת ביטוח זו כוללת כיסוי גם לנזקים שנגרמו לקבלני המשנה באתר. מ.ש. אלומיניום אף הגישה מצידה הודעת צד ג נגד אחים ישראל ונגד הפניקס. על פי החלטתו של בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) מיום 24/10/04, הדיון בתביעה העיקרית ובהודעות לצדדים ג ו- ד התקיים במאוחד. תמצית הבקשה דנן 4. עת שהיתה התביעה העיקרית תלויה ועומדת בפני בית המשפט, נפל דבר בדיני הנזיקין בישראל. ביום 15/3/04 קבע בית המשפט העליון (כב' השופט א' ריבלין) בע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004) (להלן: "פרשת אטינגר" ו- "הלכת אטינגר" לפי העניין), כי יש להכיר בנזק שנגרם לניזוק כתוצאה מקיצור תוחלת חיי העבודה שלו (להלן: "השנים האבודות") כנזק בר פיצוי. בבקשה נושא הדיון דכאן מבקשת משפחת אלעזר לתקן את כתב התביעה המשותף לה ולמל"ל, באופן שתחת פיצוי בגין אובדן תמיכה לתלויים לעבר ולעתיד יעתרו התובעת 2 והתובע 5 - אשר לטענת משפחת אלעזר הם יורשים על פי דין של המנוח - לפיצוי בגין הפסד השתכרותו של המנוח בשנים האבודות. בעקבות החלטתי מיום 1/5/2007- בהודעה מיום 9/5/2007 ובתצהיר שצורף לה, הבהירה משפחת אלעזר כי בהתאם לתיקון המבוקש, יהיה סעיף 2ו' לכתב התביעה כדלקמן: "התובעים 2 ו-5 הינם תלוייו ויורשיו על פי דין של המנוח. התובעים 3 ו-4 הינם תלוייו של המנוח". המל"ל מסכים ומצטרף לבקשה, ומאחר שכתב התביעה משותף לו ולמשפחת אלעזר הוא מבהיר כי התיקון יחול גם על תביעתו. אחים ישראל מתנגדת לבקשה וטוענת כי היא לוקה בשיהוי ניכר, מאחר שהיא הוגשה רק כשלוש שנים לאחר שנקבעה הלכת אטינגר ובשלב בו נשמעו כל העדים בתביעה העיקרית זה מכבר ואף נקבעו מועדים להגשת סיכומי הטיעונים בכתב מטעם הצדדים. לטענתה נפקותו של שיהוי זה היא ויתור מצד משפחת אלעזר על זכותה לתקן את כתב התביעה, והיא מוסיפה כי מכל מקום עילת התביעה של התובעת 2 והתובע 5 בכובעם כיורשי המנוח התיישנה זה מכבר שכן בכתב התביעה הם עתרו לפיצוי בכובעם כתלויים בלבד. ניתן לראות בתגובתה של אחים ישראל גם את עמדת הפניקס, שכן לבעלי דין אלה ייצוג משותף. מ.ש. אלומיניום לא מסרה לבית המשפט תגובה לבקשה, אף על פי שבהחלטה מיום 10/1/07 קצבתי מועדים לכך. תיקון כתב התביעה 5. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות." לנוכח הוראות תקנה זו ומתוך שאיפה לסייע לבעלי הדין לגבש את השאלות האמיתיות ששנויות במחלוקת ביניהם ולייעל את ההליך המשפטי, נוהגים בתי המשפט בישראל לנקוט גישה מקלה בבואם לדון בבקשות לתיקון כתבי טענות (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 148 (מהדורה תשיעית, 2007); בש"א (מחוזי ת"א) 13320/04 Indeca Imports Ltd נ' זרניצקי חפץ ליווי הנדסי ופיננסי של פרוייקטים בע"מ, תק-מח 2006(3) 5658 (2006)). עם זאת, במהלך הדיון בבקשה כאמור ניתנת הדעת לשלב בניהול התובענה בו הוגשה בקשת התיקון וכן להתנהגותו של המבקש עובר להגשת הבקשה - ובכלל זה לשיהוי ולחוסר תום לב מצידו, אם קיימים [ראו למשל: בש"א (מחוזי ת"א) 9696/06 מלכה נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, תק-מח 2006(2) 4580 (2006); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998)]. 6. בענייננו, בקשת התיקון הוגשה על ידי משפחת אלעזר לאחר שחלפו מספר שנים מן המועד בו נקבע בפרשת אטינגר כי יורשיו של מנוח זכאים לפיצוי בגין אובדן השתכרותו בשנים האבודות, ורק בתום שלב ההוכחות בתביעה העיקרית. לגישתה של משפחת אלעזר אין בכך כל שיהוי בעמידה על זכויותיה, שכן הגם שהלכת אטינגר קבעה את ההלכה העקרונית שלפיה ניזוק זכאי לפיצוי בגין אובדן השתכרות כאמור - הרי שרק בעניין ע"א 4431/05 "המגן" - חברה לביטוח בע"מ נ' צרור, תק-על 2006(3) 2260 (2006) (להלן: "פרשת צרור"), שבו ניתן פסק דין ביום 10/8/06, קבע בית המשפט העליון את ההלכה הנוהגת והמחייבת באשר לדרך חישובו של פיצוי זה. לכאורה אין ממש בטענתה של משפחת אלעזר שלפיה ראשיתה של ההלכה הקובעת לעניין שיטת חישוב הפיצוי בגין קיצור תוחלת חיי העבודה היא בפרשת צרור, שכן כבר בפרשת אטינגר התווה בית המשפט העליון את הדרך לביצועו של חישוב כאמור. למרות זאת, בסמוך לאחר שניתן פסק הדין בפרשת אטינגר החלו להסתמן בפסיקתם של בתי המשפט בערכאות הדיוניות מגמות שונות ואף סותרות ליישום ההלכה שנקבעה שם. ואמנם בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(2) 199, בעמ' 201 (2006), עמד כב' השופט א' ריבלין על המצב המשפטי הסבוך בכל הנוגע להלכת אטינגר: "אכן, מאז ניתנה הלכת אטינגר, עסקו הערכאות המבררות לא אחת בשאלה מהי שיטת החישוב שראוי לנקוט בה. המסקנות לא היו אחידות. יש מבין פסקי-הדין שהלכו בדרך החישוב של שיטת הידות, ומקום בו היה המצב המשפחתי של הניזוק לוט בערפל - אף הניחו קיומה של משפחה רעיונית (ראו למשל פסקי-הדין שלהלן, אותם ניתן לאתר במאגרים הממוחשבים: ת"א (מחוזי-חיפה) 549/00 עזבון המנוח דוביצקי וולדימיר ז"ל נ' רזקאללה (השופט ג' גינת); ת"א (מחוזי-ירושלים) 5376/03 עזבון המנוחה פלונית ז"ל נ' נפתלי (השופט י' שפירא); ת"א (מחוזי-חיפה) 10252/96 מוהנד חטיב נ' הכשרת היישוב (השופטת ש' וסרקרוג); ת"א (מחוזי-חיפה) 417/00 שטרן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (השופט י' גריל); ת"א (מחוזי-תל-אביב) 1924/99 צרור נ' המגן חב' לביטוח (השופטת ע' ברון)); בפסקי-דין אחרים ננקטה הדרך של חישוב גלובאלי תוך ניכוי הוצאות מוגברות (ראו למשל פסקי-הדין שלהלן, אשר גם הם מופיעים במאגרים הממוחשבים: ע"א 6566/05 עזבון המנוח מוחמד חטאב ז"ל נ' הרץ (השופטים מ' גל, א' אפעל-גבאי ונ' סולברג); ת"א (מחוזי-חיפה) עזבון מחמיד נ' ג'ברין (הנשיאה ב' גלאור); ת"א (מחוזי-ירושלים) 2555/00 מרגלית נ' מדינת ישראל (השופט ב' אוקון))." (ההדגשות שלי- ע.ב.). יתירה מזאת, בין המותבים השונים נוצרו פערים של ממש ביישומה של שיטת הידות בחישוב הפיצוי בגין השנים האבודות, והתוצאה האופרטיבית של פסקי דין רבים היתה קביעת פיצוי נמוך באופן משמעותי ביחס לפיצוי שנפסק לתובעים בכובעם כתלויים בגין אובדן התמיכה בהם (ראו למשל: ת"א (מחוזי חי') 1411/00 שוורץ נ' סלקום ישראל בע"מ, תק-מח 2005(4) 4246 (2005)) - זאת אף על פי שטיבה וטבעה של שיטת הידות הם הנותנים כי סכומו של הפיצוי בגין קיצור תוחלת חיי העבודה שחושב עבור היורשים או העיזבון בשיטה זו יהא גבוה מסכום הפיצוי שחושב עבור התלויים על פי אותה שיטה בראש הנזק של אובדן תמיכה. פרשת צרור, הגם שאינה קובעת הלכה חדשה בנוגע לחישוב הפיצוי בגין השנים האבודות, הרי שהיא בוודאי שופכת אור על יישומן של שיטות חישוב פיצוי זה, ואף מהווה מבחינה זו נקודת מפנה בפסיקתם של הערכאות המבררות. משכך, לא ניתן לבטל את טענתה של משפחת אלעזר שלפיה רק לאחר שניתן פסק הדין בפרשת צרור נתברר לה כי ההלכה שנקבעה בפרשת אטינגר יפה גם לעניינה. 7. אחים ישראל מוסיפה וטוענת כי גם לשיטתה של משפחת אלעזר שלפיה רק בעקבות פרשת צרור נולד הצורך לתקן את כתב התביעה, הרי שעדיין הבקשה לוקה בשיהוי: במועד בו ניתן פסק הדין בפרשת צרור (10/8/06 כאמור) טרם הגיע אל קיצו שלב ההוכחות בתביעה העיקרית, ומשכך המועד הראוי להעלאת הבקשה דנן היה בדיון ההוכחות בתביעה העיקרית שנערך ביום 9/11/06, ולא במועד בו הוגשה בקשה זו בפועל. בית המשפט העליון התייחס לבקשת תיקון כתב תביעה שהוגשה באיחור, וקבע כי השאלה אם לקבלה היא שאלה שבשיקול דעת: "... השאלה אם להתיר תיקון, על אף איחור בהגשת הבקשה, היא נושא לשיקול דעת, שבהפעלתו מוטל על בית המשפט לבחון גם את תוצאות הסירוב לבקשה. המבחן להכרעה בשאלה, אם להתיר לבעל-דין לתקן את כתב -טענותיו, על-פי בקשה המוגשת לאחר סיום קדם המשפט, מן הדין שיתבסס על איזון האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין וכן על ההתחשבות בתקנת הציבור." (ההדגשה שלי- ע.ב.). ובהמשך- "בנסיבות אלו ראוי היה לבית המשפט המחוזי לשקול, אם קבלת הבקשה תכביד על המשיבים באופן שלא ניתן יהיה לפצותם עליו בתשלום הוצאות, או תפגע באינטרס מערכתי רלוואנטי." (רע"א 4689/98 יוספזון נ' עיריית קריית גת, פ"ד נב(5) 769 (1998)). ומן הכלל אל הפרט. הגם שמשפחת אלעזר התמהמהה בהגשת בקשתה לתיקון כתב התביעה, הרי שאין מדובר באיחור אשר מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה. חשוב מכך, תיקון כתב התביעה אינו מצריך חידוש דיוני ההוכחות בתביעה העיקרית - שכן חישוב הפיצוי בגין השנים האבודות מתבסס על נתונים עובדתיים זהים לאלה שעל פיהם מחושב הפיצוי לתלויים בגין אובדן תמיכה. תיקון כאמור, אם כן, לא יגרום נזק ראייתי לאחים ישראל ואף לא יביא להתמשכות ניכרת בדיון בתביעה העיקרית מחד גיסא, אך יאפשר למשפחתו של המנוח לטעון לסעד שהיא זכאית לו על פי דין מאידך גיסא - ככל שיוכח על ידה כי אחים ישראל ומ.ש. אלומיניום, או מי מהן, אמנם אחראיות לנזקיה. 8. לבסוף, לגישתה של אחים ישראל הלכת אטינגר קובעת כי רק עיזבונו של ניזוק זכאי לפיצוי בגין השנים האבודות, ומשבמקרה דנן העיזבון לא צורף כבעל דין לתביעה העיקרית אזי התביעה העיקרית התיישנה זה מכבר ביחס אליו. טענה זו אין בה ממש: אמנם בכתב התביעה עותרים התובעת 2 והתובע 5 לפיצוי מן הנתבעות בגין אובדן תמיכה בכובעם כתלויים במנוח ואילו כעת הם מבקשים לעתור לפיצוי בגין השנים האבודות בכובעם כיורשיו של המנוח, אך ברי כי עסקינן בבקשה לעתור לפיצוי בגין אב נזק שונה מזה שעתרו לו בכתב התביעה - בעוד שלעילה במובנה הרחב שמקימה אב נזק זה הונחה תשתית עובדתית זה מכבר על ידי משפחת אלעזר בכתב התביעה. יודגש בהקשר זה כי הן התובעת 2 והן התובע 5 הם בעלי דין בתובענה ממועד הגשתה, וכי אחים ישראל אינה טוענת כי הם אינם יורשיו של המנוח. 9. לנוכח האמור לעיל, אני קובעת כי יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, ויראו את כתב התביעה מתוקן כמבוקש, ואת הסעד הנתבע כמוכחש. ניתנת רשות לאחים ישראל להגיש סיכומים מתוקנים במידה שימצאו לנכון וזאת עד ליום 31/5/2007. משכך, ניתנת ארכה לנתבעת 2 להגיש את סיכום טיעוניה עד ליום 30/6/2007 ולתובעים זכות תשובה עד ליום 15/7/2007. במצב דברים זה, המועד שנקבע לשימוע פסק הדין נדחה ליום 24/9/2007 שעה 11:30. התיק יובא בפניי לתזכורת פנימית ביום 22/7/2007. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בסופו של דיון.קיצור תוחלת חיים