חיפוש באתר החמרת פגיעה בקרסול בצבא

החמרת פגיעה בקרסול בצבא




בית המשפט פסק כי עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח שהמאמצים הפיזיים הקשים של המערער במסלול שירותו הצבאי הביאו להחמרה במצב קרסולו השמאלי.

לפיכך ערעורו של המערער התקבל באופן חלקי ונקבע ששירותו הצבאי של המערער הביא להחמרה במצב קרסולו השמאלי בשיעור של 50%.

להלן פסק דין בנושא החמרת פגיעה בקרסול בצבא:

פסק דין

א.     הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), שליד בית משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט א. גנון, מיום 15.9.05 (ע.נ. 111/03 + 397/03), שעל- פיו נקבע כי פגימת הקרסוליים בה לקה המערער לא נגרמה ולא הוחמרה על ידי שירותו הצבאי הסדיר.

ב.     המערער, יליד 1980, התגייס לשירות בצה"ל בשנת 1999 בפרופיל 97 ושירת כלוחם ביחידה מובחרת.

שתי תביעות נכות הגיש המערער למשיב: האחת, בגין פגיעה באפו באירוע חבלה מיום 28.2.00, השניה בגין פגימה בקרסוליים שמקורה, כך נטען, בתנאי השירות.

המשיב דחה את שתי התביעות, והעררים על דחיית תביעות אלה נדונו במאוחד בפני הועדה.

ג.     בפסק דינה הכירה הועדה בקשר של גרימה בין החבלה באף לבין שירותו הצבאי של המערער, וזו אינה עומדת עוד לדיון בפנינו.

באשר לקרסוליים מציינת הועדה שטרם גיוסו נבדק המערער ונמצא בריא לחלוטין. המערער שירת כלוחם ולאחר שמונה חודשי שירות הוא החל לסבול מנקעים חוזרים בקרסוליים.

שירותו הצבאי של המערער היה קשה וכרוך במאמץ רב, ובכלל זה מסעות ארוכים ונשיאת משא של עד 50 ק"ג.

האורתופד מטעם המשיב, פרופ' ו. ביאליק, סבר שהכאבים הם על רקע חוסר יציבות אשר תוקנה בצד שמאל.

המערער סבל מנקע בקרסול השמאלי לפני השירות. לעומת זאת לא היו בשירות אירועים חבלתיים שיכולים לגרום חוסר יציבות. בחוות דעת נוספת, לאחר קבלת צילומים נוספים, אמר פרופ' ו. ביאליק, שאין רואים חוסר יציבות בקרסול ימין, והוא נותר בעמדתו הקודמת שתנאי השירות לא גרמו את בעיית הקרסוליים.

ד.     לעומתו סבור האורתופד מטעם המערער, פרופ' ד. רייס, שלמרות הרישום בכרטיס קופת חולים ביחס לקרסול שמאל בדבר שתי תקריות של נקעים בהפרש של שנתיים (99-97) אין להגיע למסקנה שמדובר בבעיה שהיתה קיימת עובר לגיוס.

אין אישור על טיפול שקיבל המערער, שגם עסק בספורט טרם גיוסו, ובמהלך הטירונות והאימונים ביצע פעולות מאומצות וקשות משך שמונה חודשים ללא בעיה. מכאן מסקנת פרופ' ד. רייס שהמאמצים במהלך השירות הם שהיו הגורם לנכות הקיימת, ועובדה היא שצה"ל הכיר בכך ודאג לבצע את הניתוח במהלך השירות.

אשר לאי-היציבות כותב פרופ' ד. רייס שמדובר באי-יציבות קלה בקרסול ימין ושינויים זעירים ארתריטייים מצד שמאל. מוסיפה הוועדה שלפי האורתופד מטעם המשיב, פרופ' ו. ביאליק, לא נתן פרופ' ד. רייס הסבר ממשי למהות הקשר הסיבתי בין הנקיעה לבין תנאי השירות של המערער, מה עוד שהטענה המרכזית בחוות הדעת הנוספת המאוחרת של פרופ' רייס, לענין הקשר הסיבתי, הועלתה רק בחוות דעתו השניה, ויש בכך משום החלשה של העמדה לגופה.

בתביעתו של המערער, במקורה, אין אזכור לאירועים קונקרטיים, כגון נפילות או התעקמות קרסול בקפיצה.

לדעת פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב, הנקע הראשון גורם לפגיעה במנגנון היציבות העדין השומר על יציבות הקרסוליים, ומדובר רק בשאלה של זמן מתי יחזרו ויופיעו הנקעים החוזרים.

הועדה סברה שדבריו אלה של פרופ' ו. ביאליק משכנעים ומניחים את הדעת, והם לא נסתרו על ידי פרופ' ד. רייס.

מוסיפה הועדה שבאשר לקרסול הימני שאלת חוסר היציבות כולה מוטלת בספק וגם הצילומים מעידים על כך, ואילו רק ביחס לקרסול שמאל נמצאו עיקר התלונות. מסקנת הועדה היתה שאמנם הנקעים החוזרים בקרסוליים אירעו במהלך השירות (אך ללא אירוע חבלה קונקרטי), ואולם, אין לומר שהם נובעים מתנאי השירות, ולכן יש להעדיף את עמדתו של פרופ' ו. ביאליק.

המערער לא הרים את נטל הראיה וניסה להסתיר את הרישומים מעברו כשלא גילה את הרישומים, שהיו, אודות הקרסוליים, שנתיים לפני הגיוס, ואף מספר חודשים טרם הגיוס.

לפיכך דחתה הועדה את הערר על כך שהמשיב דחה את תביעת המערער להכרה בפגימה שבקרסוליים, וערעורו של המערער מונח עתה בפנינו.

ה.     בטיעוניו מציין ב"כ המערער, שהמערער נבדק בדיקות מקיפות טרם גיוסו ונקבעה כשירותו לתפקיד לוחם (ביחידה מובחרת). מפקדו של המערער אישר שבתפקידו כלוחם נדרש המערער לריצה, למסעות ארוכים, נשיאת משאות כבדים, וביצוע מאמצים פיזיים.

לטענת המערער שגתה הועדה במסקנתה לפיה על רקע הנקעים המוקדמים טרם גיוסו של המערער לא היה ב-8 חודשי שירותו המפרך של המערער כדי לגרום לנטייה הקונסטיטוציונלית לצאת מן הכח אל הפועל, לכדי נכות ממש.

עוד טוען המערער ששגתה הועדה משזקפה לחובת המערער את העובדה שהאורתופד מטעמו, פרופ' ד. רייס, נתן חוות דעת מתוקנת בה כלל לאשורם את כל תנאי שירותו הקשים של המערער, שלא נסתרו.

מוסיף המערער וטוען שהואיל ורשויות צה"ל בחרו לגייסו מבלי להפחית את הפרופיל הרפואי שלו, הרי מוטל על רשויות אלה לשאת באחריות תואמת של קביעת קשר סיבתי בשיעור של החמרה משמעותית לפחות.

בנוסף טוען המערער שטעתה הועדה משקבעה כי בהעדר אירועים חבלתיים קונקרטיים אין לקבוע קשר סיבתי בין פגימת הקרסוליים לבין השירות הצבאי, מה עוד שבענייננו עסקינן בשירות צבאי קצר.

ו.     תמצית עמדת המשיב:

1.     הערעור מכוון כנגד ממצאיה העובדתיים של הועדה, וזו קבעה כי המערער הסתיר רישומים אודות בעיות בקרסוליים טרם גיוסו של המערער. עוד קבעה הועדה שלא התרחש כל אירוע חבלתי במהלך השירות.

2.     הערעור מכוון כנגד ממצאיה הרפואיים של הועדה שהעדיפה את חוות דעת פרופ' ביאליק ודחתה את חוות הדעת של פרופ' ד. רייס מטעם המערער שלא התייחס לסוגיית הקשר הסיבתי.

3.     ערעור לפי סעיף 34 (א) של חוק הנכים חייב להיות בנקודה משפטית בלבד, ואין להתערב בממצאים העובדתיים של ועדת הערעורים.

4.     העדפת חוות דעת רפואית מטעם המשיב על פני זו של המערער היא נושא רפואי ולא משפטי, ולכן אינו עומד לערעור.

5.     גם לגוף הענין אין להתערב בפסק דינה של הועדה.
     לא התרחש כל אירוע חבלתי שהביא לנקעים בקרסול.

6.     המערער החל לסבול מנקעים חוזרים "תוך " שירותו , אך לא "עקב" השירות, ובהמשך למצבו הקודם. הנקעים אירעו שלא במהלך פעילות צבאית של המערער.

7.     במועד הגשת תביעתו ניסה המערער להסתיר את בעיית הקרסוליים טרם גיוסו, ובתצהיר עליו חתם עם הגשת תביעתו, מיום 18.6.02, הצהיר מפורשות שמעולם לא סבל מבעיות ברגליים או נקעים אלא לאחר 8 חודשי שירותו.

8.     לאמיתו של דבר פנה המערער לרופא כשנתיים טרם גיוסו והתלונן על כאבים בקרסוליים וביום 21.2.99, מספר חודשים טרם גיוסו, פנה המערער לקופת חולים ואובחן כסובל מנקע בקרסול שמאל.

9.     הסיבה שהצבא לא ידע אודות הבעיות בקרסוליו של המערער נובעת מכך שהמערער לא דיווח עליהן. אין לקבל את טענת המערער לפיה אמר לו הרופא המטפל, כי היה מדובר ב"נקע פשוט".

10.     צדקה הועדה בהעדיפה את חוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב על פני חוות דעתו של פרופ' ד. רייס מטעם המערער. אין בחוות דעתו הראשונה של פרופ' רייס מיום 20.7.03 כל הסבר לקשר בין תנאי השירות לבין הפגימה והעובדה שצה"ל איפשר למערער לעבור ניתוח במסגרת שירותו הצבאי אינה בבחינת הכרה באחריות רפואית לפגימה זו.

בחוות דעת שניה שהגיש פרופ' ד. רייס ביום 16.11.04, נוספה הטענה המתייחסת לתנאי השירות של המערער, אך לטענת המשיב אין בכך משום הסבר ממשי למהות הקשר הסיבתי שבין הפגימה לבין תנאי השירות.

11.     יש להעדיף את חוות דעת פרופ' ו. ביאליק לפיה הגורם היחיד שנותר כסיבה לחוסר יציבות קרסול שמאל הינן חבלות טרם השירות.

12.     בקרסול ימין אין חוסר יציבות כפי שמצביע צילום רנטגן מיום 20.11.02, וגם לפי פרופ' ד. רייס חוסר היציבות בקרסול ימין גבולית וקרובה ביותר למצב תקין. עיקר התלונות בתיק הרפואי של המערער הינן בגין קרסול שמאל.

13.     לדעת המשיב לא עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

14.     אין בעצם הגיוס לשירות כדי לבסס קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין הופעת הפגימה, גם לא כשמדובר בשירות קצר.

     עד כאן תמצית טענות ב"כ המשיב.

ז.     לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, לתיקי המוצגים שהגישו, לפסיקה אליה הופנינו, ולטענותיהם של ב"כ שני הצדדים בעל פה בפנינו בישיבה מיום 2.1.07, סבורים אנו שיש לקבל את הערעור חלקית בכל הנוגע לפגימה שבקרסול השמאלי.

באשר לקרסול ימין מקובלת עלינו עמדתה של הועדה (עמ' 4 רישא של פסק הדין) לפיה שאלת חוסר היציבות בקרסול זה מוטלת בספק, וגם הצילומים מעידים על כך, ועיקר התלונות של המערער התייחסו לקרסול שמאל. לפיכך דוחים אנו את הערעור בכל הנוגע לקרסול ימין.

ח.     באשר לקרסול שמאל: ב"כ המשיב הדגיש בטיעונו שבכתב ובעל-פה שאין המערער מייחס את הפגימה בקרסול שמאל לאירוע חבלתי עקב תנאי השירות. ב"כ המערער אישר זאת בפנינו בישיבה מיום 2.1.07, באומרו בענין זה: ”אני מסכים עם דבריו האחרונים של חברי”.

     ואכן, אם נעיין בתביעה שהגיש המערער למשיב ביום 23.7.02 ניווכח שהמערער ייחס בתביעתו את הפגימה בקרסוליים למאמצים הפיזיים הקשים להם נדרש עקב שירותו כחייל ביחידת חי"ר.

אין בטופס התביעה של המערער כל טענה באשר לאירוע חבלתי, הוא הדין בתצהירו של המערער מיום 18.6.02, התומך בתביעה שהגיש המערער למשיב. בתצהירו הראשון הנ"ל מיום 18.6.02 מציין המערער כי בשירותו כלוחם היה עליו לשאת משקל בשיעור של 50% - 60% ממשקל גופו, ולעתים הגיע המשקל שנשא ליותר מ- 40 ק"ג, וכן נדרש למאמצים פיזיים קשים מאד כגון מסעות ופעילויות קרביות.

על תיאור תנאי שירותו חוזר המערער בתצהירו שניתן בפני הועדה מיום 12.3.03.

ט.     תיאור תנאי שירותו של המערער בא לידי ביטוי במסמך שנעשה על ידי מפקדו של המערער ביחידה המובחרת שם מפרט המפקד שהמערער נדרש לשאת במשך כל תקופת המסלול משקל שנע בין 50% - 60% ממשקל גופו. המערער עבר את כל המסעות מ-10 ק"מ ועד 60 ק"מ, וכן השתתף בתרגילי יחידה וחטיבה.

המפקד הוסיף וציין את המאמצים המיוחדים להם נדרש המערער כחייל המשרת ביחידת חי"ר מובחרת: מסעות ארוכים תוך נשיאת משאות כבדים, ביצוע מדס"ים הכוללים ריצות למרחקים, ושהייה בתנאי שטח קשים.

יודגש שב"כ המשיב נמנע מלחקור את המערער על תצהיריו בהודיעו לוועדה ביום 16.5.05 כי הוא מוותר על חקירת המערער,מבלי להודות באמור בתצהיריו של המערער, ומבלי לוותר על שאר טענותיו של המשיב.

י.     אכן, בתצהירו הראשון מיום 18.6.02, שנמסר בתמיכה לתביעה שהגיש למשיב, טען המערער כי מעולם לא סבל מבעיות ברגליים או מנקעים אלא לאחר 8 חודשי שירותו בצבא.
ואולם, המציאות שונה. בתצהיר שהגיש ביום 12.3.03, לתמיכה בערעורו בפני הועדה, מתייחס המערער לשני הרישומים המופיעים בתיקו הרפואי טרם גיוסו. בהתייחס לקרסוליים הרישום האחד הוא מינואר 1997: כאבי קרסוליים עקב נפילה, והרישום השני מיום 21.2.99: נקע בקרסול שמאל.

לטענת המערער בשני המקרים הוא לא נזקק לטיפול רפואי כלשהו ולא נתבקש לערוך צילומים לקרסוליים ולטענתו הבעיה חלפה מאליה כלא היתה, ולגירסתו בשיחה עם הרופא שביצע את שני הרישומים שבתיקו הרפואי אמר לו הרופא שהיה זה נקע פשוט שאינו דורש טיפול רפואי.

יהא הדבר אשר יהא: אין ספק שהמערער חייב היה לציין את כאבי הקרסוליים והנקע שהיה לו ב-21.2.99 (טרם גיוסו) בתצהיר הראשון שהגיש בתמיכה לתביעה שהגיש בזמנו למשיב, ואולם, עצם העובדה שהמערער נהג שלא כראוי בהעלימו עובדות אלה אין בה, לכשעצמה, כדי להוביל לדחיית תביעתו.

י"א.     כותב האורתופד מטעם המשיב, פרופ' ו. ביאליק, בחוות דעתו מיום 25.3.05, שידוע כי הנקע הראשון גורם לפגיעה במנגנון היציבות העדין השומר על יציבות הקרסוליים ומדובר בשאלה של זמן מתי יופיעו הנקעים החוזרים.

עמדה זו בעיקרו של דבר, מקובלת עלינו, ולכן יש ליתן משקל ממשי לנקע שהיה למערער בקרסול שמאל ביום 21.2.99 (טרם גיוסו), אך דווקא משום כך יש גם משמעות ניכרת, למאמצים הפיזיים הקשים להם נחשף המערער בשירותו ביחידת החי"ר המובחרת.

המערער הגיע לשירות הצבאי ["שירות קצר", ע"א 472/89 ק. התגמולים נגד רוט, פ"ד מ"ה (5) 203, בעמ' 211-212], במצב שלאחר נקע ראשון בקרסולו השמאלי, נקע אשר לפי הסברו של פרופ' ו. ביאליק, מפר את מנגנון היציבות העדין השומר על יציבות הקרסוליים.

במצב דברים זה ביצע המערער מסעות מפרכים כשהוא נושא עליו משקל כבד ביותר, ובתנאי שטח קשים, כפי שאישר מפקדו של המערער, ותנאי שירות אלה לא הועמדו במחלוקת כלל.

י"ב.     די בכך כדי להוביל למסקנה שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח ברמה של "מתקבל מאד על הדעת" שמאמצים פיזיים קשים אלה של המערער, במסלול שירותו ביחידת החי"ר המובחרת, הביאו להחמרה במצב קרסולו השמאלי, וזאת לאחר שקרסול זה עבר נקע ראשון עוד טרם גיוסו של המערער.

     אנו מפנים ל-דנ"א לת"א 5343/00, ק. התגמולים נ. אביאן, פ"ד נ"ו (5) 732, בעמ' 768-767 :
”מקובל עליי שיש לפרש את חוקי הנכים ובהם חוק התגמולים ברוחב לב ולא ביד קמוצה; יכול שמן הטעם הזה פסק בית-המשפט בעבר שעצם העובדה שמחלה בעלת אופי קונסטיטוציונלי הייתה יכולה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות איננה שוללת, בהכרח, את הקשר הסיבתי בינה לבין השירות הצבאי. זאת ועוד, מחלה קונסטיטוציונלית שלקה בה חייל עקב השירות רואים בה כמחלה שנגרמה כולה עקב השירות. הלכה נוספת שהייתה מקובלת עמנו מימים ימימה היא כי על הצבא לקבל את החייל כמות שהוא - על מעלותיו ועל חסרונותיו, דהיינו על תכונותיו הסובייקטיביות” (ההדגשה שלנו)

י"ג.     ב"כ המשיב הפנה בטיעוניו לע"א (מחוזי חיפה) 1842/03 צור ראלי נ. משרד הבטחון, תק-מח 2004 (4) 231.
טוען ב"כ המשיב, בעמ' 7 של עיקרי הטיעון מטעמו, פיסקה 24, שמדובר ב"מקרה שנסיבותיו דומות כמעט לחלוטין לנסיבותיו של תיק זה".
אין בידינו לקבל טענתו זו של ב"כ המשיב. לעניות דעתנו אין הנדון דומה לראיה.

בענין שנדון ב-ע"א (חיפה) 1842/03 צור ראלי העלה המערער טענה בדבר אירוע חבלתי. דא עקא, טענתו זו לא הוכחה. רק בשלב הערעור העלה בא כוחו של המערער טענה לפיה נחשף המערער בשירותו הצבאי למאמצים שונים העולים על אלה שבחיי יום יום, אך טענה זו לא הועלתה לא בטופס התביעה שהוגש למשיב, ולא בערעור בפני ועדת הערעורים (פיסקה י"ד שבפסק הדין).
ואילו במקרה שבפנינו ההיפך הוא הנכון. המערער בערעור זה שבפנינו לא העלה טענה כלשהיא בדבר אירוע חבלתי לא בתביעה בפני המשיב, לא בפני ועדת הערעורים, ולא בפנינו.

אדרבא, המערער בערעור זה שבפנינו היה עקבי לחלוטין לאורך כל הדרך. החל משלב הגשת טופס התביעה למשיב, ובהמשך בדיונים בפני הועדה, ובפנינו, התמיד המערער בטענתו שהוא נחשף בשירותו הצבאי למאמצים פיזיים קשים, וכלל לא ניסה לייחס את הפגימה לארוע חבלתי, ולכן, אין לפסה"ד שבע"א (חיפה) 1842/03 כל זיקה לענייננו.

י"ד.     סוף דבר: כפי שציינו, סבורים אנו שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח שהמאמצים הפיזיים הקשים של המערער במסלול שירותו הצבאי הביאו להחמרה במצב קרסולו השמאלי.

לפיכך, אנו מקבלים את ערעורו של המערער באופן חלקי וקובעים ששירותו הצבאי של המערער הביא להחמרה במצב קרסולו השמאלי. אנו מעריכים החמרה זו בשיעור של 50%.

נוכח העובדה שהמערער העלים בתצהירו הראשון מיום 18.6.02 הן את כאבי הקרסוליים והן את הנקע שנגרם לו ביום 21.2.99, בקרסולו השמאלי, אנו נמנעים מלפסוק הוצאות משפט לזכות המערער, חרף העובדה שערעורו מתקבל חלקית.



- חיפוש עורכי דין - א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת



Google+

ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

חיפוש עו"ד