דחיית תביעת רשלנות מקצועית נגד עו''ד

בית המשפט פסק כי הערכת עבודתו המקצועית של בעל מקצוע וקביעת רשלנות ואינה משימה קלה; יתכן שקשה היא במיוחד כשהמדובר בעורך דין, אלא אם כן הרשלנות וחוסר המקצועיות זועקים. הלא בשאלה אם לנקוט בצעד פלוני בטיפול בתיק, כגון הגשת ראיות או בחירת עדים, תיתכן החלטה אחת ותיתכן החלטה אחרת, וטעות בשיקול דעת אינה בהכרח רשלנות.

להלן פסק דין בנושא דחיית תביעת רשלנות מקצועית נגד עו''ד:

פסק דין

1.     זוהי תובענה על סך של 224,527 ₪ שעניינה דרישה לתשלום פיצויים בגין טענה לרשלנות מקצועית כנגד הנתבעים, עורכי דינו של התובע בשתי עסקאות מקרקעין.

רקע עובדתי

2.     התובע היה בעליהן של שתי דירות, האחת מצויה ברחוב אילת מס' 20 בחולון והשניה מצויה ברחוב רד"ק מס' 11 ברמת השרון.

     (להלן: "הדירה הראשונה"; "הדירה השניה").

3.     הנתבעת מס' 1, עורכת דין במקצועה, ייצגה את התובע במכירת הדירה הראשונה לאחרים.

     (להלן: "עו"ד צור").

4.     הנתבע מס' 2, עורך דין אף הוא במקצועו, ייצג את הנתבע במכירת הדירה השנייה לאחרים.

     (להלן: "עו"ד גור").

5.     התובע זכה לפטור מתשלום מס שבח בעת מכירת הדירה הראשונה, ולדידו, פטור זה ניתן לו שלא כדין, מתוך טעות שטעתה עו"ד צור במתן ייעוץ משפטי, שכן דירה זו קיבל בירושה מאמו שעה שהאחרונה היתה בעליה של דירת מגורים נוספת בשעור של 50%, אודותיה לא גבתה הנתבעת פרטים ממנו.

6.     כן גורס הוא כי עו"ד גור התרשל במתן ייעוץ משפטי שעה שערך חוזה מכר לדירה השנייה בפרק זמן של שלוש שנים ותשעה חודשים לאחר מכר הדירה הראשונה, שכן בייעוצו קבע כי הדירה לא תחוייב בתשלום מס שבח, ברם, זו חוייבה בתשלומו בסכום של 138,803 ₪ לאחר שרשויות מס שבח עמדו על כך שדין הפטור שניתן בהתייחס לדירה הראשונה היה ביטולו של הפטור.

7.     עורכי הדין הנתבעים טוענים כי מאחר שהתובע לא יידע את עורכת הדין צור על היות אם התובע, המורישה, בעליה של דירת מגורים נוספת בשעור של 50%, אותה ירש גם כן, הרי שלא התרשלו במתן ייעוצם המשפטי בדבר מתן פטור ממס שבח אשר ניתן ע"י רשויות מס שבח כדין בעת מכר הדירה הראשונה ואשר שריר וקיים היה ערב מכר הדירה השנייה.


דיון

התביעה כנגד עורכת דין ליליאנה צור

8.     בתצהירו ת/1, העיד התובע כי ביום 12.2.99 נערך החוזה למכירת הדירה הראשונה. בסמוך לחתימתו החתימה אותו עו"ד צור על בקשה בכתב למתן פטור ממס שבח על פי סעיף 49 ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג - 1963.

     (להלן: "החוק"; "הבקשה").

9.     סעיף 49 ב(5) לחוק קובע כדלהלן:

"המוכר דירת מגורים מזכה יהא זכאי לפטור ממס במכירתה אם נתקיים אחד מאלה:
(1)...
(2) ...
(3) בטל.
(4) בטל.
(5) המכירה היא של דירת מגורים מזכה שקיבל המוכר בירושה, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

(א) המוכר הוא בן זוגו של המוריש, או צאצא של המוריש, או בן זוגו של צאצא של המוריש;
(ב) לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד;
(ג) אילו היה המוריש עדיין בחיים ומוכר את דירת המגורים, היה פטור ממס בשל המכירה".

כן קובע סעיף 49 ג לחוק, כדלקמן:

"לענין סעיף 49ב (2), יראו את הדירה הנמכרת כדירת המגורים היחידה שבבעלות המוכר גם אם יש לו, בנוסף על הדירה הנמכרת, דירת מגורים שנתקיים לגביה אחד מאלה:
(1) היא נרכשה כתחליף לדירה הנמכרת ב-18 החודשים שקדמו למכירה;
(2) היא הושכרה למגורים בשכירות מוגנת לפני יום כ"ב בטבת התשנ"ז (1 בינואר 1997);
(3) חלקו של המוכר בבעלותה הוא פחות מ-% 25".

10.     לגרסתו, עו"ד צור יזמה את הגשת הבקשה למתן הפטור, שכן הוא לא ידע על קיום האפשרות לקבלתו. לשון הטופס לא הוקראה לו ולא הוסבר לו על ידה מה נחשב כבעלות בדירת מגורים נוספת של המוריש בשעור העולה על 25%, כדרישת החוק, בסעיף 49ג לעיל.

11.     מנגד, העידה עו"ד צור בתצהירה נ/13 כי התובע ירש משני הוריו את הדירה הראשונה ורשם בעצמו בלשכת רישום המקרקעין את מתן שני צווי הירושה והעברת הבעלות בה אליו.

12.     כן העידה כי במעמד חתימת הסכם המכר חתם בפניה על הבקשה וכן הוציאה תדפיס של נוסח סעיף 49ב(5) לחוק והסבירה לתובע את דרישות הסעיף.

13.     קודם לחתימתו על טופס הבקשה והמוצהר בו - הסבירה לו כל סעיף וסעיף מן ההצהרה.

14.     כן שאלה האם הוריו או מי מהם מכרו דירת מגורים או חלק ממנה בפרק הזמן של ארבע שנים טרם פטירתם ונענתה בשלילה ע"י התובע.

15.     התובע לא אמר לה במעמד חתימת ההסכם ולא בסמוך לו כי לאמו היו זכויות נוספות כלשהן בדירת מגורים נוספת.
     לשאלתה באם היו למי מהוריו זכויות מגורים בדירה אחת בלבד - השיב בחיוב.

16.     בחקירתו הנגדית העיד התובע בעניין זה כדלהלן:

"ש.     היא שאלה אותך פרטים, על מנת לוודא שאתה זכאי לאותו פטור של ירושה?
ת.     לא.
ש.     לא שאלה האם היו לאמך עוד דירות?
ת.      לא. בוודאות היא לא שאלה אותי.
לא במעמד החוזה ולא על הספסל. היא לא שאלה אם אמי היתה רשומה על דירה אחרת, או משהו כזה. נדמה לי שהיא שאלה האם נמכרה דירה ב-4 שנים האחרונות.
ש.     על ידך או על ידי אמך?
ת.     על ידי שנינו.
ש.     היא לא שאלה האם קיבלת עוד דירות בירושה מהוריך?
ת.     לא. לא שאלה".

(ראה: פרטיכל, עמוד 12, שורות 1-10).

17.     בחקירתה הנגדית העידה עו"ד צור על נסיבות חתימת טופס הבקשה כדלקמן:

"ש:     כשהצעת לו את הפטור הזה, התרשמת שהוא הכיר את הפטור הזה, שהוא ידע על מה מדובר?
          ת:     כן. אני אסביר לך גם מדוע.
          ש:     אני אשמח.
ת:     כי אני התחלתי לדבר איתו על זה והוא, יש לך כל מיני סוגי לקוחות, הוא היה לקוח שהוא רצה, הוא שאל, הוא חקר והגעתי איתו עד כדי כך לרמה שהבטחתי לו שאני לחתימת החוזה, קבענו למחרת בצהרים זה היה ביום שישי קבענו לצהרים והבטחתי לו שלמחרת היום אני אעביר לו את נוסח סעיף החוק כדי שהוא יראה וזה בדיוק מה שעשיתי וגם צירפתי לתצהיר את הנוסח שהוצאתי.
ש:     אנחנו תכף נדבר על הנוסח הזה.
ת:     והצגתי לו סעיף, סעיף, גם מהחוק עצמו את רכיבי הפטור".

(ראה: פרטיכל, עמוד 95, שורות 7-18).
18.     בשקלי ראיות הצדדים ועדויותיהם, מעדיפה אנכי כמהימנה גירסת עו"ד צור על פני עדות התובע כי הסבירה לתובע תכנה של ההצהרה בגוף הבקשה, שכן הגיונם של דברים הוא כי בטרם ייעץ עורך דין לעניין הגשת הבקשה דנן יברר המצב המשפטי והעובדתי לאשורו.

19.     סביר הוא להניח כי עו"ד צור דלתה העובדות הצריכות לעניין שכן עניינה היה בהגשת בקשה אך ורק במקרה המתאים על פי חוק - ותו לא.

20.     יתר על כן, בטופס הבקשה הצהיר התובע בכתב ידו, בסעיף י"ח לו, כדלהלן:

          "...קיבלתי את הדירה הנמכרת בירושה:
          1. הנני בן זוגו של המוריש או צאצא של המוריש או בן זוגו
של צאצא של המוריש.
2. למיטב ידיעתי לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד.
3. למיטב ידיעתי אילו היה המוריש עדיין בחיים ומוכר את דירת המגורים, היה פטור ממס בשל המכירה".

(ראה: נספח ע/2 לנ/13).

21.     משמע, התובע הצהיר בכתב ידו כי לא היתה למורישה דירת מגורים נוספת - שעה שהיה עליו לכתוב בנסיבות הענין כי לאימו בעלות בשעור של 50% בדירה נוספת.

22.     העדר דיווח זה ע"י התובע יתכן ונעשה בשוגג - אולם ראוי לזכור כי התובע רשם במו ידיו הדירות בלשכת רישום המקרקעין כך שתמוה טיעונו כי אין לו כל הבנה שהיא ולו קלושה במתן פרטים ועובדות רלבנטיים לענין הבקשה, כגון, פרטים על בעלות אחד מן ההורים המורישים בדירה אחרת, נוספת, קרי, בעלותה של האם המורישה בשעור של 50% בדירה אחרת.
     לו הצהיר על כך, לא היתה מן הסתם עו"ד צור מטפלת בהגשת הבקשה לקבלת פטור כיורש - אלא פטור בגין זכויותיו שלו באופן אישי.

23.     לעניין זה נאמר בת"א 83332/96 בדולח נ' שפיר נ' פרוכטר, (טרם פורסם), בעמוד 17 כדלקמן:

"אין להפוך את עורך הדין לגנב בלילה האמור לבלוש אחר לקוחו ולאמת כל הצהרה ודיבור שניתנו על ידו. אם נעשה כן נמנע מעורך הדין למלא את תפקידו כראוי, נמנע מן הלקוח לקבל עצה נכונה ונשבש את יחסי האמון שהם אבן הפינה לקשר שבין עורך הדין לבין לקוחו...".

24.     משלאם המורישה לא היתה זכות לפטור ממס שבח אף לתובע לא היתה זכות זו - והפטור ניתן ע"י רשויות מס שבח נוכח דיווח שגוי.

25.     עולה מאלה, כי אין לתובע עילה מוצדקת על פיה יש לחייב את עו"ד צור ברשלנות מקצועית - ולפיכך התביעה כנגדה נדחית.


התביעה כנגד עו"ד בעז גור

26.     התובע הצהיר בתצהירו ת/1 כי יידע את עו"ד גור בדבר קיום הדירה הראשונה שנמכרה וכן בדבר קיום בעלות המורישה ב 50% מהדירה השניה שירש מהוריו, וזאת על פי נסח לשכת רישום המקרקעין שהציג לו.

27.     כן הפנה אותו לעו"ד צור בעניין מתן הפטור וזו שלחה לעו"ד גור העתק ממסמך הבקשה ומהחלטת הפטור.

28.     לעדות עו"ד גור בתצהירו נ/14 פנה לעו"ד צור בעניין מתן הפטור בדירה הראשונה וקיבל ממנה מסמך הפטור, קרי, אישור רשויות מס שבח למתן פטור על פי סעיף 49 ב(5) לחוק.

29.     מסמך הפטור צורף לחוזה, ועימו צורפו לחוזה נסח מקרקעין המתייחס לדירה השניה וכן שני מסמכים באשר לחוב התובע דאז לבנק הבינלאומי הראשון ממנו נטל הלוואה בסך של 300,000 ₪.

30.     בחקירתו הנגדית העיד עו"ד גור על נסיבות חתימת החוזה כדלקמן:
     
"ש:     ממועד הפנייה לעו"ד צור ועד למועד חתימת החוזה, כמה זמן חלף?
ת:     שמונה שעות, שש, שבע, זה היה מתי שהוא בבוקר ששוחחתי איתה וההסכם היה אחה"צ, אחה"צ - ערב, כלומר ההסכם התחיל בסביבות 16:30 והסתיים בסביבות 19:30 - 20:00, זה אינטרוול הזמנים פחות או יותר.
ש:     כמה זמן נמשך מעמד החתימה?
ת:     כמו שכתבתי בתצהיר שלי, שלוש שעות ומעלה.
ש:     ומעלה.
ת:     כן.
ש:     אתה זוכר באיזה שלב במהלך אותן שלוש שעות נחתם טופס הפטור, זה היה בהתחלה, זה היה בסוף, זה היה באמצע?
ת:     בד"כ אני מחתים על טופס הפטור לפני החוזה, בד"כ.
ש:     לפני החוזה.
ת:     לפני החוזה. כן, אני מניח שגם פה זה היה, להגיד לך באיזה שלב זה היה יחסית לשלוש שעות?
ש:     לא, זה בסדר גמור, התשובה שענית היא מספקת אותי.
...
ת:     שיהיה ברור, שבשלב הראשון עברנו על הטיוטא של החוזה, כלומר זה לא שהיה מצב שמילאתי את טופס הפטור לפני שהצדדים הכירו את החוזה או לא ידעו על מה מדובר.
...
ש:     הדין ודברים הזה שאתה מדבר עליו, בין התובע ובין אשתו, לא עורר אצלך איזשהו חשש שנפלה כאן טעות? תראה, יש אנשים, אתה רואה שמדובר בדירה שיש, חצי ממנה עברה בירושה, לכן היא כמו שאתה אומר לא יכולה להיות דירת פטור ויש דין ודברים בין האנשים, למה לא עשית בדיקה יותר משמעותית בשלב הזה?
ת:     זה בדיוק מה שעשיתי, מר צוקרמן.
ש:     באיזה אופן?
ת:     הכנתי את אותה תרשומת שאנחנו דיברנו עליה בדיון הקודם ושצירפתי אותה ואז שאלתי את התובע במפורש ושיובן, לא חשדתי בתובע ולו לרגע שהוא מטעה אותי, שהוא לא יודע, שמשהו לא בסדר אצלו, היא אמרה לא.
ש:     רק בדקת.
ת:     אכן, בדקתי.
ש:     תגיד לי, לא חשבת לבדוק באיזה שהוא אופן, זולת לשאול את התובע?
ת:     אם לא היה לי את טופס הפטור, יכול להיות שהייתי עושה את זה. ברגע שקיבלתי את טופס הפטור, התובע נשאל ברחל בתך הקטנה את השאלות שהיה צריך להישאל, למרות, שוב, אני בא ואומר את זה, אני לא בטוח שעו"ד אחר היה עושה את זה. אני חושב שבאמת מרבית עורכי הדין ברגע שהיו מקבלים את טופס הפטור, היו מסמנים, לא שמים לב, תשובה, לא תשובה, מדווחים על העסקה".      
          
     (ראה: פרטיכל, עמוד 109, שורות 3-22; עמוד 111, שורות 16-25; עמוד 112, שורות 1-10).

31.     נראה הוא כי עו"ד גור סבר לתומו כי לאור מתן הפטור בפועל לגבי הדירה הראשונה הרי שהתובע - כיורש בגין זכויות האם המורישה, יוכל לקבל פטור גם לגבי הדירה השניה בגין זכויותיו האישיות בהן השתמש לראשונה בטרם חלוף פרק הזמן של ארבע שנים.

32.     כן רשם תרשומת מפי התובע כדלקמן:
     
"...שיסלר אישר, כי את הדירה שמכר ב- 1999 שלגביה ניתן הפטור ממס שבח, הוא קיבל בירושה רק מאמו, והדירה בעסקה הנוכחית ברד"ק 11, היא בירושה מאבא - מחצית".

(ראה: נספח ג' לנ/14).

33.     אמנם התרשומת דנא מתייחסת בעיקרה להיטל השבחה, אך מאזכרת אישור התובע כי הדירה הראשונה ניתנה בירושה מן האם - והדירה השניה אף היא בירושה - מחציתה - מן האב. למעט הטעות בציון האב - הרי שעיקר התרשומת נסוב על היות הדירה השניה דירה שמחציתה בירושה.

34.     התובע הכחיש חתימתו על המסמך בחקירתו הנגדית, כדלהלן:

"ש:     מסמך נוסף, מר שיסלר, שלטענתי נחתם באותו מעמד שלדעתי, לטענתי נדון באותו מעמד, זה אותה תרשומת שאני צירפתי כנספח ג' לתצהירי, אני רוצה להראות לך אותו. תאמר לי אתה יכול לאשר לי שהמסמך הזה,
ת:     לא מוכר לי המסמך הזה.
ש:     רגע, אני לא סיימתי את השאלה, הועלה ונדון במהלך חתימת החוזה, האם זה נכון?
ת:     לא זכור לי מסמך כזה, לא זכור לי התוכן של המסמך, ובוודאי שאם הייתי רואה את העובדות שהם לא נכונות במסמך הזה, והייתי רואה אותו , הייתי מעיר.
ש:     תודה. ונספח ג' לתצהיר שלי, מר שיסלר, אני אנסה עכשיו קצת לרענן את זכרונך לגבי התרשומת הזאת, בסדר? ראשית אני רוצה לשאול אותך האם קראת את התצהיר שהגיש מר פיין, צבי פיין? ראית אותו?
ת:     את התצהיר, עכשיו לקראת הדיון?
ש:     נכון.
ת:     כן, עו"ד צוקרמן הראה לי.
ש:     הראה לך, יופי.
     מה ההתייחסות שלך לאמירה של מר פיין שהייתה תרשומת והיא נדונה?
ת:     לא יודע מאיפה הוא לוקח את זה.
ש:     אתה לא יודע?
ת:     אני לא יודע.
ש:     זה לא נכון מה שהוא אומר?
ת:     לפי דעתי לא.
ש:     החלק הראשון לתרשומת, מר שיסלר, מדבר על היטל השבחה, היטל השבחה זה היטל שהעירייה מטילה לפעמים בעקבות כל מיני עסקאות מקרקעין בגין השבחה של הוצאה לנכס, עכשיו כשאני שואל אותך את השאלה הזאת, אתה יכול לחשוב פעם שניה ולומר לי שלפחות סעיף 1 לתרשומת הזאת כן נדון במעמד החוזה?
ת:     סעיף 1 כן נדון.
...
ש:     השורה התחתונה מר שיסלר, בניגוד למה שהעדת לפני 2 דקות, סעיף 1 לתרשומת כן נדון.
ת:     כן, אבל הסעיף הזה נדון בינינו בעל פה, לא בצורת תרשומת ומסמך כמו שאתה מציג את זה פה. את התוכן, את הפרטים של התרשומת בסעיף 1 נדונו, דובר עליהם.
ש:     לפני דקה שאלתי אותך אם נדון, אמרת לא, לא שאלתי אם נדון בכתב או נדון בעל פה. עכשיו אתה אומר שהוא נדון".

(ראה: פרטיכל, עמוד 35, שורות 5-26; עמוד 36, שורות 1-9; 24-25 ;עמוד 36, שורות 1-5).

35.     אף אם נלך לשיטת התובע כי מסמך זה לא נחתם על ידיו - תמוה הדבר שהסכם המכר נחתם 3 חודשים טרם מלאת 4 שנים למכר הדירה הראשונה. לו המתין התובע פרק זמן קצר זה היתה מסולקת כל אי - וודאות לגבי קיום הפטור וזכאותו של התובע לפטור זה.

36.     התובע גורס כי דווקא עקב העדר חשש כלשהו לדבר מתן הפטור ולאור חוות דעת עו"ד גור, פעל למכירת הדירה בסמוך למלאת פרק הזמן של 4 שנים - אולם טיעון זה תומך אף בעדות עו"ד גור כי לא ראה כל מכשול במתן פטור לתובע בעסקת מכר הדירה השניה לנוכח קיום הפטור במכר הדירה הראשונה ודיווחו של התובע על הנסיבות העובדתיות לגבי המורישים בשתי הדירות.

37.     סבורתני, כי בעת הרלבנטית לחתימת החוזה השני לא ראה עו"ד גור סיבה לאי מתן הפטור במכר הדירה השניה וטענת התובע כי היה עליו להבין כי הפטור הראשון ניתן שלא כדין וכי יחוייב במכר הדירה השניה במס שבח מכילה קונסטרוקציה דו- שלבית של ביטול הפטור הראשון ששריר וקיים היה במשרדי מס שבח קרוב ל - 4 שנים, דבר, שלדעתי, לא נועד במקורו לנקיטת פעולה ע"י עו"ד גור, שאף לא נתבקש לעשות כן, וודאי שקודמתו, עו"ד צור, אף היא לא נתבקשה לעשות כן.

38.     במצב דברים זה, תרומת התובע להשתלשלות נסיבות זו, הקשורה אחת לרעותה, הינה מכרעת, ונובעת מן המוצהר בבקשה הראשונה למתן הפטור ביחס לדירה הראשונה.

39.     בהמשך הדברים, פנה התובע לרשויות מס שבח בהשגה על ביטול הפטור הראשון שבוטל ע"י רשויות מס שבח ועל חיובו במס שבח בעסקת המכר השניה - ואולם רשויות מס שבח השאירו על כנו ביטול הפטור ביחס לדירה הראשונה וחיוב בפטור באשר לדירה השניה שנמכרה בפרק זמן של פחות מ- 4 שנים מן הדירה הראשונה.

40.     אף בנסיבות אלה לא ראיתי לקבוע ולהכריע כי היתה רשלנות בידי עו"ד גור בכך שהתעלם ממידע רלבנטי שהגיע אליו - ולא פעל על פיו, אלא פעל על פי הידוע והמדווח ע"י התובע ערב חתימת החוזה.

41.     לענין זה, קבעה הפסיקה כי יש צורך בהבאת ראיות לעניין קיומה של רשלנות מקצועית רבתי - ולא סגי בהבאת ראיות לענין שיקול דעת שנראה כלקוי או למחשבה מוטעית גרידא, על פיהם פעל עורך הדין בתום לב למיטב הבנתו וידיעותיו המקצועיות.
     
ראה לעניין זה רע"א 417/05 מרים אברהם נ' מרצל קדם, עו"ד, דינים עליון, כרך עג, 735, בעמוד 736, שם נקבע כדלקמן:

"אומר מה לעיצומם של דברים. אכן, הערכת עבודתו המקצועית של בעל מקצוע וקביעת רשלנות ואינה משימה קלה; יתכן שקשה היא במיוחד כשהמדובר בעורך דין, אלא אם כן הרשלנות וחוסר המקצועיות זועקים. הלא בשאלה אם לנקוט בצעד פלוני בטיפול בתיק, כגון הגשת ראיות או בחירת עדים, תיתכן החלטה אחת ותיתכן החלטה אחרת, וטעות בשיקול דעת אינה בהכרח רשלנות".

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

וכן ראה בע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת ואח', פ"ד ל(3) 75, בעמוד 80, כדלקמן:

"גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא כל שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו".



אשר על כן, מן הטעמים המצטברים לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לכל אחד מן הנתבעים הסך של 6,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון