אפילפסיה במבוגרים במילואים

להלן החלטה בנושא אפילפסיה במבוגרים במילואים:

החלטה

  1.      1. המנוח נפטר ממחלת האפילפסיה בה לקה עקב חבלה שנגרמה תוך כדי ועקב שירות מילואים פעיל בשנת 1997. המנוח נפטר ביום 29.4.05. הוריו של המנוח (להלן: "המערערים") פנו למשיבה על מנת שתכיר בזכויותיהם מכח חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002 (להלן: "החוק").
  2.      2. המשיבה דחתה את תביעת המערערים בטענה כי המערערים אינם "שארים זכאים" של "חייל מילואים שנספה", כהגדרתם בחוק (כאשר ההגדרה מסתמכת על ההגדרה של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: "חוק משפחות חיילים")) משום שעל פי סעיף 19 לחוק, החוק חל, על פי פרשנות המשיבה, רק על חייל מילואים שנפגע בשירות מילואים שלאחר מועד תחילת החוק, הרי הואיל והמנוח נפגע בשירות מילואים שקדם לתחילת החוק ונפטר מפגיעתו לאחר תחילת החוק, הרי שהחוק לא חל על שאריו.


הוראות החוק
3.     3. סעיף 19 לחוק קובע:
"חוק זה יחול, בכפוף להוראות סעיף 18, על חייל מילואים זכאי ושאיר זכאי, שהוכרו לפי הוראות חוק זה, לפי הענין, בשל נכות או פטירה, שארעה ביום י"ג בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999) או לאחריו".
החוק פורסם ביום 18.5.02 והוא חל באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.1.99 כאמור בסעיף 19 לעיל.
4.     4. על מנת לבחון את הזכאות יש לבחון את המונח "שאיר זכאי" בחוק. החוק קובע כי "שאיר זכאי" הינו שאיר שהתקיימו בו הוראות סעיף 4 לחוק. סעיף 4 לחוק קובע כי "שאירים זכאים" הינם שאירים של "חייל מילואים שנספה" שהוכרו כזכאים לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים. כלומר חייל מילואים שנספה מוגדר בחוק על פי הגדרת "חייל שנספה במערכה" בחוק משפחות חיילים. והגדרת "חייל שנספה במערכה" היא:
"חייל או חייל משוחרר, שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו עקב שירותו" (ההדגשה הוספה - הועדה).
5.     5. במקרה שבפנינו מדובר בחייל מילואים משוחרר שמת כתוצאה מחבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו ואין מחלוקת כי כיום מוכרים המערערים כמי שזכאים לתגמולים על פי חוק משפחות חיילים. שירות המילואים שבו אירעה החבלה היה בשנת 1997 ובמנוח נפטר בשנת 2005.

המחלוקת בין הצדדים
6.     6. המחלוקת נסבה סביב פרשנותו של סעיף 19 לחוק. לטענת ב"כ המערערים לשון סעיף 19 ברורה היא ולפיה מקום בו הפטירה ארעה לאחר המועד של 1.1.1999, שנקבע בסעיף 19 כמועד תחילת החוק קמות לשאיריו של החייל זכויות לפי החוק (כמובן בהתקיימות שאר התנאים בחוק).
7.     7. ב"כ המערערים טוען כי תכלית החוק הינה להעניק תמיכה כלכלית לשאיריו של חייל מילואים שנספה תוך כדי ועקב שירות המילואים, אשר לא נהנה מהסדר פנסיוני או ביטוחי אחר.
8.     8. לטענת ב"כ המשיבה הפרשנות המוצעת על ידי ב"כ המערערים היא פרשנות לשונית צרה המתעלמת מיתר הוראות החוק והוראות חוק משפחות חיילים. לטענתה ההגיון הפנימי של החוק נשמר אך ורק כאשר זכויות על פיו נקבעות לפי מועד תקופת שירות המילואים בלבד ואירועים שהתרחשו במהלך השרות הזה גם במקום בו נגרמה פציעה שהובילה לנכות וגם במקום בו אותה פציעה גרמה למוות. הואיל ומועד שירות המילואים היה בשנת 1997 ומועד תחילת החוק לטענת המשיבה נקבע על פי מועד שירות המילואים בלבד הרי המערערים אינם זכאים להטבות על פי החוק, למרות שהמנוח נפטר כתוצאה מהחבלה לאחר מועד תחילת החוק בשנת 2005.
9.     9. עוד טוענת המשיבה כי היא מסתמכת על פסק הדין בבג"צ 2223/04 יעקב ניסים לוי נ' מדינת ישראל (להלן: "פסק דין לוי"), בה נדונה בהרחבה שאלת מועד התחולה של החוק. לטענת המשיבה בפסק הדין נקבע כי הזכאות מכח החוק קמה רק מקום שהפציעה נגרמה בשרות מילואים שבוצע לאחר 1.1.99.
10.     10. עוד טוענת המשיבה כי המנוח לא היה זכאי בחייו לזכויות לפי החוק, מאחר והחבלה אירעה בתקופה שלפני מועד תחילת החוק, ולכן בלתי סביר הוא ששאיריו של המנוח יהיו זכאים לזכויות לפי החוק. הואיל ותכלית החוק היא להבטיח תמיכה כלכלית בשארים עקב מות המנוח והואיל והמנוח בחייו כלל לא היה זכאי לקצבה מכח החוק, כיוון שהחבלה ארעה בשרות מילואים שקדם לחוק, הרי שאין הצדקה לפצות את הוריו לאחר פטירתו על הגנה סוציאלית שלא קיבלו בימי חייו של המנוח.
11.     11. עוד טוענת המשיבה כי כאמור בפסק דין לוי תכלית נוספת של החוק היא הגשמת אופיו של ההסדר כהסדר ביטוחי. מאופיו הביטוחי של ההסדר נובעת גם תחולתו המוגבלת שכן ביטוח מעצם טיבו וטבעו אינו נעשה באופן רטרואקטיבי אלא כלפי העתיד.
12.     12. עוד מפנה המשיבה לכך שסעיף 19 הינו סעיף תחולה המהווה חריג לכלל לפיו "חזקה על הוראת החוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק" (ראו ברק, פרשנות במשפט, פרשנות חקיקה, עמוד 610). יחד עם זאת משנקבע מועד תחולה מוקדם יותר לחוק, יש להחיל את הכלל בדבר תחולה למפרע על מועד התחולה החדש. כך, חזקה כי אין בכוונת החוק לחול על פעולות שהתרחשו עובר למועד התחולה שלו. המשיבה מפנה לע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל פ"ד מו (2), 765, 776. בעניין זה טוענת המשיבה כי הפעולה הינה האירועים שאירעו בתקופת שרות המילואים ולא הייתה כוונה של המחוקק להעניק זכויות לשאירים של חיילי מילואים שנפגעו לפני מועד התחולה של החוק.
13.     13. ב"כ המערערים טוען כי ההיסטוריה החקיקתית של החוק אינה מראה כי לא הייתה כוונה למחוקק להעניק הכרה על פי החוק למי שנפגע לפני 1.1.99 גם אם נפטר לאחר מכן.
14.     14. ב"כ המערערים טוען עוד כי תיווצר הפליה אם ידחה ערעורם של המערערים, כאשר מי שנפטר לאחר שנחקק החוק בזמן רב לאחר מועד תחולתו, לא יזכו שאיריו לתשלומים על פי החוק, וזו היא אפליה שאין דרך להצדיקה. לא יתכן לדעת ב"כ המערערים לשלול את זכאותם של המערערים לתשלום על פי החוק כאשר לשונו של החוק קובעת מפורשות אחרת. כבר היום יוצר החוק אבחנה ואפליה בין חיילי מילואים שונים לפי מועד הפגיעה בהם, עמדתה של המשיבה תיצור לטענת המערערים אפליה נוספת, שאין בה צורך או הצדקה.
דיון והכרעה
15.     15. מטרתו העיקרית של החוק, כפי שעולה מסעיף המטרה (סעיף 1 לחוק), היא עיגון זכויותיהם של חיילים שנפצעו במהלך או עקב שירות המילואים ושל שאריהם של חיילי מילואים שנהרגו, לקבלת קצבאות שוטפות מקום בו אין הם זכאים לקצבה מקופת גמל או שהקצבה לה הם זכאים נמוכה מגובה הקצבה הקבוע בחוק:

"חוק זה מטרתו להבטיח תשלום קצבאות לחיילי מילואים שנפגעו בתקופת שירותם עקב שירותם ולבני משפחותיהם של חיילי מילואים שנספו עקב שירותם, במקרים שחיילי המילואים או בני משפחותיהם אינם זכאים לקצבה מקופת גמל, או שזכאותם לקצבה מקופת גמל פחותה מזכויותיהם לפי חוק זה, והכל בהתאם להוראות חוק זה".

כדברי כבוד השופטים בפסק דין לוי:
"תכלית החוק היא, אפוא, למנוע פגיעה כלכלית בחיילי מילואים שיפגעו והבטחת "שקט נפשי" ליוצאים לשירות המילואים באמצעות הידיעה כי אם יפגעו או יהרגו חלילה, הם ושאריהם מכוסים ביטוחית על ידי המדינה גם אם אינם מחזיקים כיסוי ביטוחי מסוג זה בחייהם האזרחיים. "
16.     16. שאלת מועד תחולתו של החוק נדונה בהרחבה בפסק דין לוי, אולם לא הסוגיה הנדונה בהחלטה זו עמדה בפני השופטים שם, אלא סוגיית זכאות להטבות על פי החוק של חייל מילואים שנפצע בשירות שהיה קודם למועד תחילת החוק. שופטי בג"ץ כלל לא התייחסו לשאלה של חייל מילואים שנפצע קודם לתחילת החוק, אך נפטר בשל פציעתו לאחר תחילת החוק, שאלה שלא עמדה לפניהם.
17.     17. בפסק הדין לוי קובע בית המשפט העליון כמידתי את צמצום מועד תחילת החוק ל- 1.1.99, בין היתר, משום ש"בקביעת המועד ניתן משקל לאינטרס ההסתמכות והציפייה של מי שהיה ידוע לו בעת פציעתו כי מתגבש הסדר מיטיב שיוחל עליו והקביעה תאמה את המועד בו החל להתגבש ההסדר האמור" (פסק דין לוי סעיף 36). כוונת השופטים הייתה לכך שבתחילת 1999 החל החוק להתגבש באמצעות עבודת מטה של מערכת הבטחון, כאשר הובטח שכל הסדר שיתגבש יחול על כל חיילי המילואים שיפגעו ממועד העבודה על החוק ואילך.
18.     18. למול אמירות אלה של בית המשפט העליון יש לראות את הצעת החוק ואת לשון החוק כפשוטה. סעיף 19 קובע בפשטות כי החוק יחול על "שאיר זכאי" שהוכר לאחר 1.1.99 ללא שההכרה ב"שאיר זכאי" הוגבלה בסעיף התחילה בדרך כלשהי ולא נאמר בה, כפי שמציעה המשיבה כי נפרש, כי ההכרה היא אך ורק ב"שאיר זכאי" של מי שנפגע בשירות מילואים לאחר מועד תחילת החוק.
19.     19. הצעת החוק הציעה נוסח זהה לנוסח שהתקבל לבסוף ובדברי ההסבר נאמר בקצרה: "מוצע שהחוק יחול על חייל מילואים שנפגע החל בחודש ינואר 1999 ואילך." נוסח זה כפשוטו אכן תומך בעמדת המשיבה, אולם, לטעמנו, כאשר נוסח סעיף 19 כפשוטו מאפשר דווקא הגדלת שיעור הזכאים והרחבת הסיוע לשארים של מי שנפגע עקב שירות המילואים ונפטר כתוצאה מפגיעתו זו, הרי שיש מקום לפעול על פי פשוטו של החוק. נזכיר כי מטרתו המרכזית של החוק הייתה ונותרה להשוות בין חייל המילואים שנפגע לחייל הקבע שנפגע ומטרה זו היא העיקר והיא שצריכה לעמוד למול עינינו כאשר אנו באים לפרש את החוק ולכן ככל שנגדיל את השוויון בין חיילי המילואים ושאיריהם לבין משרתים אחרים במדים, הרי אנו מקדמים את מטרת החוק. אילוץ מועד התחילה אינו אלא אילוץ שרירותי שניתן לקבלו כ"רע במיעוטו", אולם בכל מקרה שניתן על פי לשון החוק להרחיב את מספר הזכאים ולהשוות את זכויותיהם של יותר נפגעים ושארים של חיילי מילואים למצבם של חיילי הקבע, הרי שמן הראוי לעשות זאת על פי מטרתו העיקרית של החוק.
20.     20. יש לציין, כי לא הובאו בפנינו על ידי המשיבה הקטעים הרלוונטיים מעבודת המטה שבה נדונה סוגייה זו של זכאות השאירים של מי שנפצע קודם לתחילת החוק אך נפטר לאחר תחילתו וכי ההכרעה בסוגייה נפלה כפי פרשנות המשיבה. מכאן ניתן להסיק שיתכן שהנושא כלל לא נדון ולכן יש לבחון את הנושא על פי מטרתו הכללית של החוק כפי שהוצהרה בסעיף 1 לחוק ולאפשר הרחבה של מעגל הזכאים ככל הניתן על מנת להגדיל את השוויון.
21.     21. אשר לטענת המשיבה כי יווצר אבסורד מכך שהנפגע לא היה זכאי אך שאריו יהיו זכאים, יש לומר כי אכן מדובר ב"רע במיעוטו", דהיינו אמנם הנפגע לא יהיה זכאי כיוון שמועד פגיעתו בו עצמו היה קודם לתקופת החוק אך מותו לאחר מועד תחילת החוק איפשר לקבוע את שאריו כזכאים על פי החוק ולהשוות את זכויותיהם עם שארי אנשי הקבע. יתר על כן, הקצבה הניתנת לנכה בחייו אינה ניתנת לשאריו, אלא מטרתה לשקם אותו עצמו ולכן טענת המשיבה כי מתן קצבה לשארים ללא מתן קצבה לנכה בחייו אינה במקומה כאשר הם לא היו תלויים בו, אינה משכנעת, כיוון שכאמור הקצבה ניתנת לנכה ולא לשאריו.
22.     22. אשר לטענת המשיבה כי החוק הינו סוציאלי ובא להגן על תלויים, הרי שטענה זו קיימת לגבי הקצבה הזו באופן כללי, משום שאינה מפעילה שיקול סוציאלי שכזה (ראו סעיף 4 לחוק). יתר על כן, ניתן להצדיק זאת, בכך שניתן להניח בסבירות גבוהה כי אילולא הפציעה והמוות היה המנוח יכול לסייע לשאריו בשלבים מאוחרים יותר של חייהם דבר שנמנע ממנו בשל הפציעה והמוות עקב שירות המילואים.
23.     23. לסיכום הועדה מוצאת כי יש לפעול על פי לשון סעיף 19 כפשוטה העולה בקנה אחד עם מטרת החוק כפי שנכתבה בסעיף 1 לחוק.


סוף דבר

הערעור מתקבל.
ב"כ המשיבה תשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיטורים - מילואים

  2. מחלת עור במילואים

  3. סיבוב ברך במילואים

  4. פגיעה בגב במילואים

  5. ביטוח חיילי מילואים

  6. התאבדות חייל מילואים

  7. תגמול מילואים מינימום

  8. הצעת חוק חיילי מילואים

  9. לחץ נפשי בשירות מילואים

  10. נכות עקב שירות מילואים

  11. הארכת מועד בשל מילואים

  12. הצעת חוק חיילי המילואים

  13. דחיית דיון בגין מילואים

  14. הקלות לסטודנטים במילואים

  15. אפילפסיה במבוגרים במילואים

  16. השוואת זכויות חיילי מילואים

  17. ביטול הגבלות קריאה למילואים

  18. הטבות לחיילים בשירות מילואים

  19. קצבאות לחיילי מילואים שנפגעו

  20. פיטורי עובד שקיבל צו מילואים

  21. פיטורים בסמוך ליציאה למילואים

  22. הצעת חוק פיטורי עובד במילואים

  23. פגיעה נפשית במהלך שירות מילואים

  24. הפליה של עובד בגין שירות מילואים

  25. קצבאות לחיילי מילואים ומשפחותיהם

  26. תגמול על שירות מילואים של יום אחד

  27. ביטול התגמול המרבי לחיילי מילואים

  28. חישוב תגמול יומי למשרתים במילואים

  29. הצעת חוק חיילי מילואים, התשס"א-2001

  30. מועצה ציבורית לענייני חיילי המילואים

  31. אחריות אישית על פיטורים בגלל מילואים

  32. פטור ממילואים בשנה הראשונה אחרי נישואים

  33. איסור דרישת פרטים מעובד על שירות מילואים

  34. תקנות הביטוח הלאומי (תגמולים למשרתים במילואים), תשל''ח-1977

  35. צו הביטוח הלאומי (סוגי משרתים במילואים לעניין תגמול), התשנ"ה-1995

  36. צו שירות מילואים (תגמולים) (שיעור התשלום של מעביד לקרן השוואה), תשל"א-1971

  37. תקנות שירות מילואים (תגמולים) (הענקות לנערים עובדים המשתתפים בחינוך קדם צבאי), תשל''ז-1976

  38. צו שעת-חירום (יציאה לחוץ-לארץ) (קביעת מועד להגשת בקשה על ידי איש מילואים ליציאה לחוץ-לארץ), תשכ"ב-1961

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון