אי התאמה בין מספר מנוע ברשיון הרכב

להלן פסק דין בנושא אי התאמה בין מספר מנוע ברשיון הרכב: פסק דין השופט עודד גרשון: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. פרידמן) מיום 15.1.07 במסגרת ת.א. 19721/05. 2. המשיב מס' 1 (להלן - "גרינברג") ביקש לקנות מכונית משומשת מהמשיבה מס' 2 (להלן - "ספיד קאר"). הוא אמנם קנה מכונית אך בדיעבד התברר כי מספר המנוע ברשיון הרכב אינו זהה למספר המוטבע במנוע המותקן במכונית בפועל. בטרם קנה גרינברג את המכונית מספיד קאר הוא נטל אותה לבדיקה אצל המערערת (להלן - "טכנו טסט"). טכנו טסט בדקה את המכונית ונתנה לגרינברג חוות דעת, אך לא ציינה בטופס הבדיקה שלה את דבר אי ההתאמה בין מספר המנוע המוטבע על המנוע לבין זה הרשום ברשיון הרכב. כתוצאה מאי ההתאמה הנ"ל הושבת הרכב שנקנה על ידי גרינברג ועל שום כך קם זה והגיש תביעה כנגד ספיד קאר וכנגד טכנו טסט וביקש לפצותו על נזקיו. 3. פסק דינו וקביעותיו של בית המשפט קמא בית המשפט קמא שמע את ראיות הצדדים ובסופו של יום החליט כדלקמן: א. בית המשפט קבע כי לספיד קאר לא היתה ידיעה כי המנוע המצוי ברכב אינו המנוע המקורי, וכי הוחלף על ידי מי מבעליו הקודמים. כן נקבע כי העסקה בין גרינברג לספיד קאר נעשתה בתום לב לאחר שהניחו הנחה עובדתית שגויה. ב. בית המשפט קבע כי ספיד קאר לא היתה חייבת לבדוק את הרכב וכי היא עצמה נתפסה לטעות ופעלה בתום לב. כן קבע בית המשפט כי לא היה כאן עניין של זיוף מספר המנוע. אכן יש כאן אי התאמה אך לא בזיוף מדובר. ג. בית המשפט הוסיף וקבע כי אי ההתאמה התגלתה רק כאשר גרינברג ניגש לעריכת טסט למכונית כ- 4 חודשים לאחר רכישתה. משנתגלתה אי ההתאמה, פנה גרינברג למכון בדיקה אחר כדי לבדוק את המכונית. בדיקה כזו אכן נערכה ובטופס הבדיקה נאמר כדלקמן: "דליפות לחץ בינוניות בצילינדרים, רעש מערכת תזמון ושסתומים לבדוק רצועה ומותחנים, מנוע שורף שמן בממוצע הנורמלי, קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים". ד. בית המשפט הוסיף וציין כי הנוסח שנרשם על ידי טכנו טסט בטופס הבדיקה, 4 חודשים קודם לכן, הוא כדלקמן: "דליפות לחץ בינוניות בצילנדרים, מערכת תזמון ורצועות מנוע לבדוק, נזילות שמן, תושבת מנוע, ליקוי מערכת קירור". בית המשפט קבע שכל בעלי המקצוע שהעידו בפניו, למעט הבוחן של טכנו טסט, היו תמימי דעים כי הדמיון באבחנות רב מכדי להיות מקרי. ה. בהתייחסו לשאלה אם המנוע שבדקה טכנו טסט הינו אותו מנוע שנבדק על ידי המכון השני, 4 חודשים לאחר מכן, קבע בית המשפט כי אכן מדובר באותו מנוע. ו. עוד קבע בית המשפט כי טכנו טסט לא יידעה את גרינברג על דבר אי ההתאמה, למרות שמכון הבדיקה צריך היה לעשות כן, משמצא אי התאמה כאמור. ז. לבקשת גרינברג שקל בית המשפט את האפשרות לבטל את העסקה שבין גרינברג לבין ספיד קאר ולהורות על השבה הדדית. בית המשפט החליט כי בנסיבות הענין ביטול העסקה יוליך לתוצאה לא צודקת. זאת משום שספיד קאר תצא ניזוקה מבחינה כספית "והכל כאשר המחדל שגרם לטעות המשותפת רובץ לפתחה של טכנו טסט". לדבריו, תוצאה צודקת יותר תהיה להטיל על טכנו טסט לשפות את גרינברג בגובה הנזק הריאלי שנגרם לו בשל מחדלה. בית המשפט הוסיף כי - "אכן, ניתן להניח שאילו היה ידוע המצב לאשורו, לא היה התובע מתקשר בעסקה מלכתחילה. אך עובדה זו מהווה תנאי הכרחי ולא מספיק לביטול העסקה לפי סעיף 14(ב) הנ"ל. מדובר בעסקה בין שני צדדים תמי לב, שהניחו הנחה עובדתית שגויה, כאשר איני סבור שהביטול הוא התוצאה הצודקת. האפשרות הצודקת יותר בנסיבות המקרה היא לפצות את התובע על מלוא הנזק שנגרם לו כתולדת קנית הרכב כאשר שיעור הנזק מביא בחשבון אף חובתו לפעול בסבירות כדי להקטין נזקו. שעור הפיצוי אמור להעמיד התובע במצב בו היה אילו פעל במועד להקטנת נזקו (...)". ח. בית המשפט קבע כי, על פי חוות דעתו של השמאי בן שימול, כי הסדרת רישום מספר המנוע המותקן בפועל ברכב הינה ענין פשוט: יש להמציא את שטר המכר למנוע ולבצע הליך רישום במשרד הרישוי. אין בעצם החלפת המנוע משום השפעה על ערך הרכב. אדרבא, החלפת המנוע שהיה בעבר בבעלותה של חברת השכרה, רק משביחה את הרכב. ברם, התברר שספיד קאר לא הצליחה לאתר את שטר המכר משני הבעלים הקודמים שככל הנראה החליפו את המנוע. בנסיבות אלה נותר לה לבצע את החלופה השניה שהוצעה על ידי השמאי בן שימול, היינו, החלפת המנוע במנוע משומש אחר, שיש לו שטר מכר, ולבצע רישום מחדש במשרד הרישוי. בית המשפט קבע כי גרינברג ישב בחוסר מעש ולא עשה דבר להתקנת מנוע חלופי. הואיל וכך לא עשה די להקטנת הנזק. ט. בסופו של דבר החליט בית המשפט קמא לדחות את תביעתו של גרינברג כנגד ספיד קאר ולקבל את תביעתו ביחס לטכנו טסט. בית המשפט חייב את טכנו טסט לשלם לגרינברג סך של 14,600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.11.05 ועד ליום פסק הדין וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 3,000 ₪ והוצאות משפט בסכום כולל בסך של 5,000 ₪. 4. הערעור והערעור שכנגד א. על פסק הדין האמור הגישה טכנו טסט ערעור (ע.א. 4210/07) ואילו גרינברג הגיש ערעור שכנגד (ע.א. 4210.1/07). ב. טכנו טסט טענה כי יש לקבל את ערעורה ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. לחילופין ביקשה טכנו טסט "לחלק את נטל האחריות ו/או גובה הפיצוי כפי שנקבע בין המערערת למשיבה 2 (היינו, ספיד קאר. ע.ג.) וכן לחייב את המשיבים בהוצאות ערעור זה". גרינברג עתר בערעורו הנגדי כדלקמן: "(...) בהשלמה לפסק דינו של בית משפט קמא שקיבל חלקית את התביעה של המערער שכנגד כנגד המשיבה מס' 1 (היינו, טכנו טסט. ע.ג.), אולם דחה את התביעה כנגד המשיבה מס' 2 (היינו, ספיד קאר. ע.ג.), מתבקש בית המשפט הנכבד לבטל את עסקת המכר בין המערער שכנגד והמשיבה 2 ולחייב את המשיבים, שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד, בתשלום מלוא הסך של 63,537 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה בפני בית המשפט קמא ובתוספת הוצאות המערער בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל, בתוספת שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק". 5. טענות טכנו טסט בערעורה א. טכנו טסט טענה כי גרינברג ידע בעת רכישת הרכב כי הרכב נושא מס' מנוע פלוני (היינו, מספר מנוע שאינו תואם את מספר המנוע שמופיע ברשיון הרכב). ב. טכנו טסט טענה כי הרכב היה בידי ספיד קאר שבוע ימים לאחר בדיקתו על-ידי טכנו טסט וארבעה חודשים היה בחזקתו של גרינברג. ג. טכנו טסט טענה כי - "(...) בחירה זו של המשיב (היינו, גרינברג. ע.ג.) לרכוש את הרכב נעשתה מרצון מתוך הבנה מלאה לגבי מצב הרכב ומתן מחשבה עסקית כלכלית ואם מי מהמשיבים בחר להחליף את המנוע לאחר בדיקת המערערת, והמשיב מס' 1 בחר אחר כך לבטל את העסקה עם המשיבה 2, לא בגין אי ידיעת עובדות רלבנטיות אלא רק בשל כך שהוא סבר אחר כך כאי כדאיות כלכלית, שאינה מהווה עילה כנגד המערערת". ד. טכנו טסט טענה כי בית המשפט קמא שגה בדחותו את התביעה כנגד ספיד קאר כאשר על שכמה של זו מוטלת האחריות הבלעדית לנזקיו של גרינברג, אם בכלל, מכח החוק ותקנות השוק. לטענתה, עיקר עיסוקה של ספיד קאר בממכר ורכישת מכוניות "ורק משום טעם זה קמה לה חובה על פי דין לבדוק את הרכב טרם היא מוכרת אותו, לרבות בדיקת התאמה בין מספר המנוע לבין זה הרשום במסמכי הרכב (...)". ה. טכנו טסט תקפה ממצאים עובדתיים שונים שנקבעו על ידי בית המשפט וטענה כי בקביעת אותם ממצאים שגה בית המשפט קמא. ו. טכנו טסט טענה כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לטענתה המשפטית כי לא היא האחראית לנזקו של גרינברג וכי הנזק שנגרם לו הוא כתוצאה מהעסקה שבינו לבין ספיד קאר. ז. טכנו טסט טענה כי אין בבדיקה שעשתה "ולו אבק של רשלנות". 6. טענות גרינברג בערעורו א. גרינברג טען כי פסק דינו של בית המשפט קמא הותיר אותו עם הפסד כספי ניכר והוא להשתמש ברכב ששנוא עליו משום שנסיונותיו למכור את הרכב אינם מצליחים למרות שהחליף את המנוע. גרינברג טען כי תוצאה צודקת צריכה היתה להשיב לו את מלוא הכסף ששילם ולהחזיר את הרכב לידי ספיד קאר. אך, כאמור לעיל, בית המשפט קמא פסק אחרת. ב. גרינברג טען כי הוא סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא "שצדק בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות בהתייחס למערערת בערעור העיקרי, למעט בענין הסכום שנפסק לחובתה של המערערת". ג. גרינברג טען כי יש לדחות את טענות טכנו טסט המכוונות כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא. ד. גרינברג טען כי ספיד קאר לא טענה מלכתחילה דבר לענין הקטנת הנזק. הדבר עלה לראשונה בחוות דעתו של השמאי בן שימול ורק חודשיים לאחר מכן התיר בית המשפט לספיד קאר לתקן את כתב הגנתה. ה. גרינברג טען כי בנסיבות הענין בחירתו להשבית את הרכב היתה סבירה. ו. גרינברג טען כי בית המשפט קמא טעה כשפטר את ספיד קאר מכל אחריות. משיבה זו, טען, נהגה בחוסר תום לב ושלחה אותו בלך ושוב וניסתה להתל בו. לטענתו, אילו נהגה ספיד קאר כמוכר וסוחר רכב סביר, יכולה היתה לגלות מבעוד מועד כי מנוע הרכב הוחלף. ח. גרינברג טען כי בנסיבות הענין ההסכם שעשה עם ספיד קאר הופר הפרה יסודית המזכה אותו בביטול העסקה. 7. טענות ספיד קאר א. ספיד קאר טענה כי משבא אליה גרינברג, לאחר שהתברר לו כי אין התאמה בין מספר המנוע המוטבע על מנוע הרכב לבין המספר הרשום ברשיון הרכב, היא ניסתה להסביר לו כי - "(...) אין עליה כל אחריות, וכי היא התנהגה אליו בתום לב ולא ידוע לה על שינוי במספרי המנוע השונים, הן בלב הרכב והן ברשיון הרכב". ב. ספיד קאר טענה כי בצדק דחה בית המשפט קמא את התביעה נגדה מאחר וגרינברג לא הסתמך על המצג שלה לענין הרכב אלא בחר לבדוק את הרכב במכון של טכנו טסט וגם לאחר הבדיקה אף לקח את הרכב לבדיקה במוסך אחר, ג'וני, לשם קבלת אומדן בדבר עלות התיקונים הצפויים. בנסיבות אלה, טענה ספיד קאר, ניתנה לגרינברג הזדמנות סבירה לבדיקת הרכב בטרם קנייתו. גרינברג מימש את ההזדמנות שניתנה לו ובכך מילאה ספיד קאר את החובה הקבועה בסעיף 13(ג) לחוק המכר, תשכ"ח - 1968. ג. ספיד קאר הוסיפה וטענה כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין לה הכלים לבדיקת הרכב והיא מפנה את ענין הבדיקה למכוני בדיקה ובכך היא פוטרת את עצמה מאחריות הבדיקה וכניסה לסוגיות שונות של מצג שווא. ד. ספיד קאר טענה כי פעלה בתום לב "וללא כל כוונה להתכחש לנזק, שלא באשמתה שנגרם למשיב מס' 2 (היינו, גרינברג. ע.ג.) ואף ניסתה לעזור לו באיתור כל המסמכים הלרבנטיים לשם פתירת (כך במקור! ע.ג.) ענין שוני המספרים במנוע". ה. ספיד קאר ביקשה מבית המשפט לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד תוך חיוב המערערים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 8. דיון א. לענין ערעורו הנגדי של גרינברג: סבורני כי דין ערעור זה להידחות. אין, בנסיבות העניין, כל הצדקה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. כך גם אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שלא להורות על ביטול העסקה. בית המשפט שקל נכונה את תוצאות ביטול העסקה והשפעתן על הצדדים, ואין מקום להתערבותנו בעניין זה. ב. מה שאין כן באשר להחלטת בית המשפט קמא לפטור את ספיד קאר מכל אחריות שהיא. הנימוק שנתנה ספיד קאר לכך שמכרה לגרינברג מכונית שבה מותקן מנוע הנושא מספר שונה ממספר המנוע הרשום ברשיון הרכב הוא כי לה, לספיד קאר, אין הכלים לבדיקת הרכב והיא מפנה את ענין הבדיקה, למכוני בדיקה. נימוק זה אינו יכול לעמוד ככל שהדבר נוגע לצד החוקי שבדבר. היינו, ספיד קאר אינה יכולה לפטור עצמה מאחריות, ככל שהדבר נוגע לדרישות החוק כי הסחורה הנמכרת על ידה, היינו הרכב הנמכר על ידה, ישא רשיון רכב שבו נקוב אותו מספר מנוע המוטבע על מנוע הרכב בפועל. בכך אני עורך אבחנה בין בדיקת תקינות הרכב ומצבו המכני לבין התקינות החוקית שלו, והתאמת הרכב הנמכר לפרטים הרשומים ברשיון הרכב. בעל דין המוכר סחורה שאינה תואמת את הרשיון המצורף אליה, אינו יכול לפטור עצמו מאחריות בטענה כי אין לו הכלים לבדוק את ההתאמה. אם אין לו הכלים - יתכבד וירכוש כלים כאלה. לא יתכן שלקוח יקנה מכונית מסוחר והרשיון שיסופק לו לא יהיה תואם את הסחורה שנמכרה לו. אני מפנה לחובותיו של סַפָּק מקצועי לפי חוק הגנת הצרכן. כב' השופטת (בדימוס) ד. דורנר כתבה ברע"א 8733/96 לנגברט נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(1) 168, בעמ' 175: "חוק הגנת הצרכן נמנה עם התחיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים, והמטילה על הצד החזק - הספק - חובת הוגנות מוגברת כלפי הצד החלש - הצרכן, כיוון שעל-פי טבע הדברים סומכים צרכנים על ספקים - שלהם המומחיות והניסיון בתחום עיסוקם... חוק הגנת הצרכן מבקש לאזן את חוסר השוויון שבין הצדדים על-ידי הטלת חובת גילוי על ספקים". בנוסף קובע סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981: "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); מבלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: (1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות; [...] (4) השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם. [...]" [ההדגשה אינה במקור]. כאמור, במקרה דנן מכרה ספיד קאר לגרינברג רכב שאינו כשיר לנוע על הכביש, ולכן הטעתה במחדלה את גרינברג באשר לטיב הנכס ולשימוש שניתן לעשות בו בעת הרכישה. העובדה שספיד קאר לא ידעה על אי-כשירות זו של הרכב לנוע, איננה משנה הואיל וחוק הגנת הצרכן מחייב את העוסק אף במקרה של מחדל. על שום כך אחראית ספיד קאר כלפי גרינברג והיא צריכה לפצותו. ג. באשר לערעורה של טכנו טסט: סבורני כי ערעורה של טכנו טסט הינו, בעיקרו, ערעור על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. על סמך הראיות שהובאו קבע בית-משפט קמא כי הוכח מעבר למאזן ההסתברות כי המנוע שהיה מותקן ברכב בעת ביצוע מבחן הרישוי השנתי הוא אותו מנוע שהיה מותקן ברכב שעה שנבדק בטכנו טסט, וזאת נוכח הדמיון באבחנות שהוא רב מכדי להיות מקרי בין ממצאי בדיקת המנוע במכון של טכנו טסט (מיום 26.4.05) לבין ממצאי בדיקת המנוע במכון פראג' (מיום 26.8.05). אין מקום ואין הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט, ועל שום כך אין בסיס בדין להתערב בקביעותיו של בית המשפט באשר לאחריותה של טכנו טסט לנזקיו של גרינברג. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור איננה מתערבת בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית כפי שנקבע, למשל, על-ידי כב' השופטת א. חיות בע.א. 9070/04 חסן נ' חסן, תק-על 2007(1) 3030, בעמ' 3034 (מיום 11.3.2007, בפסקה 7 לפסק הדין): "הליך הערעור האזרחי נועד לאפשר לבעל דין להשיג על פסק דינה של הערכאה הדיונית ככל שנפלו בו טעויות המצדיקות התערבות. הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות שנדונו ונדחו בערכאה הדיונית. בייחוד כך הוא ככל שהדבר נוגע לקביעות עובדתיות ולממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. בעניין זה פסקנו ושבנו ופסקנו כי לערכאה הדיונית יתרון מובהק על פני ערכאת הערעור כמי שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות. על כן התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות יש לה מקום בנסיבות מיוחדות בלבד בהן מתגלה שגיאה בולטת בהחלטתו של בית משפט קמא. כך למשל כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית המשפט קמא אינה מתקבל על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ראו: ע.א. 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ, תק-על 2004 (1) 288, פסקה 3 (2004); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, תק על 2004(2) 3408, פסקה 4 (2004))." [ההדגשה אינה במקור]. כך גם אין מקום להתערב באשר לשיעור הנזק שנפסק. עם זאת, לאור האמור לעיל באשר לאחריותה של ספיד קאר כלפי גרינברג, נראה לי כי נכון יהיה לקבל חלקית את ערעורה של טכנו טסט ולקבוע שספיד קאר וטכנו טסט נושאות, ביחד ולחוד, בחבות כלפי גרינברג, ובהתחשב במידת האשם של כל אחת מהן, להוסיף ולקבוע שבמערכת היחסים הפנימית שבין ספיד קאר לבין טכנו טסט תשא ספיד קאר ב- 35% מן הפיצוי וטכנו טסט ב- 65% מן הפיצוי. 9. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחברי הנכבדים לקבל חלקית את ערעורה של טכנו טסט ולקבוע שספיד קאר וטכנו טסט נושאות, ביחד ולחוד, בחבות כלפי גרינברג ובמערכת היחסים הפנימית שבין ספיד קאר לבין טכנו טסט על ספיד קאר לשאת ב- 35% מסכום הפיצוי שפסק בית משפט קמא לגרינברג, ואילו טכנו טסט תשא ב- 65% מסכום הפיצוי הנ"ל. את שאר חלקי ערעורה של טכנו טסט אני מציע לדחות. כמו כן אני מציע לדחות את הערעור שכנגד שהגיש גרינברג. בנסיבות הענין נראה לי שנכון יהיה לקבוע שכל צד ישא בהוצאותיו. עודד גרשון, שופט השופט יגאל גריל, סגן נשיא (אב"ד): אני מסכים. יגאל גריל, שופט, ס. נשיא [אב"ד] השופטת יעל וילנר: אני מסכימה. יעל וילנר, שופטת הוחלט כאמור בסעיף 9 לחוות דעתו של כב' השופט עודד גרשון. הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי המזכירות לידי בא כח המערערת עבור המערערת. משפט תעבורהתקלות ברכבמנוערישיון רכבמספר מנוע