אחריות פיקוד העורף לתאונות במקלט

חובת הזהירות של פיקוד העורף כלפי המשתמשים במקלטים או כלפי מי שמצוי בסמוך למקלטים, מצומצמת, על פי הוראות חוק ההתגוננות האזרחית, לנושא מיגון המקלט בלבד והיבטיו הביטחוניים ולא לנושאים נוספים

להלן החלטה בנושא אחריות פיקוד העורף לתאונות במקלט:

החלטה

1.     בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. התובע, יליד 1982, טוען כי ביום 6.4.87, עת היה כבן 5 שנים לערך, נפל מגג מקלט ציבורי המצוי בשטח הנתבעת 1, המבוטחת בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2, ונגרם לו שבר במרפק שמאל. הנתבעות הכחישו את נסיבות הארוע ואת חבותן ושיגרו הודעות לצד שלישי כלפי משרד הבטחון, בהיותו הממונה על פיקוד העורף, וכנגד הורי התובע. הדיון בתיק פוצל לשאלת החבות ולשאלת הנזק ונשמעו ראיות בשאלת החבות. במסגרת סיכומי הנתבעות הבהיר בא כוחן כי אם יקבע בית המשפט כי הארוע ארע כנטען על ידי התובע הרי שאז לא יכפרו עוד הנתבעות בחבותן והן תטענה טענות רק לעניין אחריות הצדדים השלישיים בנוסף לאחריותן. החלטה זו עוסקת, אם כן, בנושא החבות.

2.     על פי עדות התובע מדובר במקלט ציבורי המצוי בסמוך למקום מגוריו בעיר לוד. באשר לתיאור אותו מקלט אין מחלוקת, ומתברר כי מצבו נותר כשהיה גם היום. הוצגו תמונות של המקלט משנת 2004 במצורף לחוות דעתו של ד"ר אייל ביקלס, מומחה בתחום הבטיחות, אשר הגיש חוות דעת מטעם התובע. בתמונות ניתן לראות כי מדובר במקלט שניתן לטפס בקלות אל גגו באמצעות מישורים משופעים, כאשר בין המישורים משטח אופקי. בהתאם לחוות דעתו ועדותו של ד"ר ביקלס ועל פי המדידות שבצע, במשטח האופקי, שפת הגג, סף מורם ברוחב 18 ס"מ ובגובה 13 מפני הגג. גובה הסף מפני רצפת הבטון הוא 2.88 מ'. אין חולק כי אין ולא היה מעקה בטיחות בשיפועים וגם לא בגג המקלט. התובע העיד כי ילדי השכונה נהגו לטפס לגג המקלט דרך השיפועים ולגלוש עליהם. ביום הארוע, בשעות אחר הצהריים, לפי עדות התובע, התיישב התובע, כמו במקרים אחרים קודם לכן, על "קצה הגג אשר לפתע נשבר תחתי ואני נפלתי ארצה". בחקירתו הסביר כי "הייתי יושב על הקצה של המעקה, ישבתי עם הפנים החוצה והרגליים החוצה" (עמ' 17). היו עמו חברים. "המשחק היה להתגלץ' וגם לעלות לשבת. אני ישבתי, לידי ישבו עוד. פתאום הקורה שהייתי יושב עליה נשברה...סתם ישבנו" (עמ' 17). אחיו, שהיה במקום, קרא לאביו שהזעיק אמבולנס (עמ' 19).

3.     אחיו של התובע, אזבארגה זאהיד, גדול מהתובע בכשלוש שנים. הוא נהג לשחק עם אחיו יחדיו והיה במקום בעת הארוע. ילדי השכונה נהגו לשחק באזור המקלט: "על המקלט, על הגג למעלה ... העליה בשיפוע, היינו מתגלצ'ים שם ומשחקים למעלה גולות וכל מיני. היינו יושבים שם על הגג. אני לא זוכר כמה ילדים היינו על הגג אבל כל הזמן שיחקנו שם, לא רק אני וחוסיין ... זה מקום שהוא פתוח אז אנחנו משחקים" (עמ' 22). הוא לא ראה איך התובע נפל כי היה באזור המקלט למטה, "אבל ראיתי את המקום שהוא נפל..." (עמ' 22). הוא ציין כי היו כ- 100 משפחות בשכונה. המקלט נמצא ב"במרכז השכונה והשכונה מקיפה את המקלט. אין ולא היו גני שעשועים בשכונה. נהגנו לשחק על גג המקלט. בטוח שגם ילדים בני 3 שיחקו שם" ( עמ' 22). הוא ציין כי אמו הייתה עקרת בית והייתה תמיד בבית, אביו יצא לעבודה.

4.     אזבארגה סלאח הוא בן דודו של התובע וגר במועד הרלוונטי בסמיכות אליו. הוא לא היה עד לתאונה אך מכיר את המקלט נשוא התביעה. הוא ציין בתצהירו כי "בילדותי, נהגנו לשחק על גג המקלט. ילדים תמיד טיפסו על גג המקלט ואיש לא דאג למנוע זאת מהם. היינו מחליקים על השיפוע שמוביל לגג עם אופניים או עם עגלות גלגלים מאולתרות". בחקירתו הוסיף כי עד היום הוא מתגורר באותה השכונה: "כולם מכירים את כולם, ילדים משחקים יחד, גם אז גם היום" (עמ' 23).

5.     ד"ר אייל - ביקלס הוסיף בחקירתו כי ניתן לראות שבר בשפת גג המקלט, שם, כנטען, ישב התובע. הוא ציין כי ניתן לראות בשפת הגג את הברזל המקורי "מתחיל לקבל חלודה הוא מפוצץ את הבטון וכתוצאה מזה הבטון מפורר ומפוצץ. גם ילד שישב על בטון מפורר ומפוצץ הוא יפול ... בתמונות אנו רואים שיש חריצה, הבטון נאכל ונשמט מהמקום" (עמ' 15).

6.     בסיכום מחלה מבית החולים "אסף הרופא" מיום הארוע צוין: "היום בשעה 17:30 סיפור של נפילה מגובה 4 מטר. היו בסביבה רק ילדים. לא נראה בזמן נפילה על ידי מבוגר. לא ידוע אם איבד הכרה. אבא מצא אותו בוכה בישיבה". במסמך נוסף מאותו היום צוין: "ביום קבלתו טיפס על קיר בגובה של כ- 3 מטר ההורים לא ראו את המאורע לדברי ילדים שהיו בסביבה כנראה לא איבד הכרתו. אחיו בן ה- 7 והוריו מצאו אותו יושב ובוכה".

7.     מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר משה ויינשטוק, מנהל מחלקת שירותי חירום בנתבעת 1. אין לו כל ידיעה לגבי המקלט נשוא הדיון מעבר למצוי ב"תיק המקלט", שם קיימים מסמכים הנוגעים לכתובת המקלט, מידותיו ותכולתו וזאת בלבד. אין כל רישומים לגבי תחזוקה שוטפת של המקלט או כל רישום אחר. יש לציין כי תשובות לשאלון מטעם הנתבעות הוגשו על ידי מר ארמנד דיין, מנהל מחלקת מקלטים בנתבעת 1 ואחראי על תחזוקתם השוטפת, אך הוא לא הובא לעדות. בכל מקרה, גם מר דיין לא עבד בנתבעת 1 במועד הרלוונטי לארוע.

8.     הנתבעים וצד ג' הציגו את תיק התביעה של התובע בחברת ענבל, במסגרת תביעה בביטוח תאונות אישיות לתלמידים, שהגיש באמצעות הוריו. בטופס התביעה, החתום על ידי ההורים, נאמר כי התאונה ארעה כך: "בעת משחק ליד מקלט נפל ונחבל ביד שמאל". עוד הוצג כתב התביעה שהוגש מטעם התובע בשנת 1999 בבית משפט השלום בבת- ים, באמצעות עו"ד סוקולובסקי. תביעה זו נמחקה. בכתב תביעה זה נאמר כך: "בתאריך 6.4.87 בעת שהתובע טיפס על גבי הקיר המשופע של המקלט, על מנת להגיע לגג, הוא נפל ונחבל במרפק יד שמאל". התובע נשאל לגבי גרסאות אלו וציין כי הוריו טיפלו בהגשת התביעות ואינו יודע מדוע נרשמו הדברים כך. הוא לא היה עם הוריו אצל עו"ד סוקולובסקי ואינו מכירו, הוא מכיר רק את בא כוחו הנוכחי (עמ' 20-21).

9.     מטעם הצד השלישי ניתן תצהירו של מר גסאן טריף, ראש מדור הנדסת מיקלוט במחלקת מיגון שבפיקוד העורף משנת 2004. הוא ציין בתצהירו כי תפקיד מהנדסי מחלקת המיגון, שהוסמכו כ"רשות מוסמכת" לפי לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א - 1951 (להלן:"חוק ההתגוננות האזרחית") הוא לאשר תכניות לבניית מקלטים או הגדלתם בהתאם לחוק ולתקנות שהותקנו מכוחו. התקנות, הן המעודכנות והן אלו שקדמו להן, עוסקות בהיבט המיגוני של המקלט. אין חובה על הרשות המוסמכת לבדוק אם המקלט עומד בדרישות חוקים אחרים. היא אינה נותנת טופס 4 או אישור איכלוס. כל אלו ניתנים על ידי ועדות הרישוי המקומיות. החובות להתקין מקלטים ציבוריים ולתחזקם מוטלות על הרשות המקומית. בחקירתו הוסיף: "ברגע שיש תכנית שהועברה מהעירייה אני לא יכול להיכנס לתכנון המבנה. פיקוד העורף כאחד הגורמים שמאשרים לפני קבלת ההיתר, אנו רק בודקים את ההיבט המיגוני. ההיתר ניתן על ידי הועדה" (עמ' 29).

10.     אביו של התובע העיד כי "המצב בלוד קשה. אין לילדים איפה לשחק, כשיש חופשה אנו שומרים עליהם מאד אבל אי אפשר לקשור אותם. הם בורחים, זה ליד הבית ממש, יש שם מקלט לא מוגן, אפילו העירייה לא נכנסת לסדר את המקום. הלכו לשחק הילדים ואין שם רכבים או כבישים שנשמור עליהם. מבחינתנו המקום שקט ונחמד והילדים שיחקו במקלט" (עמ' 30). בחקירתו הוסיף כי הם מתגוררים באזור משנת 1981- 1982 ומאז ועד היום המקלט לא השתנה. הוא פנה לעו"ד סוקולובסקי לצורך הגשת התביעה בפעם הראשונה אך אינו יודע מה נרשם בכתב התביעה. (עמ' 32).

11.     ב"כ הנתבעות בסיכומיו טוען כי לא הוכחו נסיבות הארוע. נטען כי נשמעו מפי התובע שלוש גרסאות עובדתיות: האחת, בכתב התביעה שהוגש בבית משפט השלום בבת- ים, השנייה, בטופס התביעה שהוגש לענבל, השלישית, בתצהירו ועדותו בתיק זה. נטען כי לאור הגרסאות הסותרות אין לדעת כיצד נפגע ולכן יש לדחות תביעתו. לחילופין, אם תתקבל גרסת התובע, טוען ב"כ הנתבעות, יש להטיל אחריות גם על הצדדים השלישיים. לגבי משרד הביטחון, נטען, הרי שפיקוד העורף אחראי לאישור המקלטים טרם הקמתם ועליו לבדוק את כל האספקטים הרלוונטיים, לרבות בטיחות המבנה. באשר להורים, נטען, הרי שחובתם הייתה להשגיח על בנם הקטין. ב"כ התובע השיב לטענות ב"כ הנתבעות כי לא ניתן להסתמך לעניין נסיבות הארוע על גרסאות שלא ניתנו מפי התובע שהן בבחינת עדויות מפי השמועה. ב"כ הצד השלישי 1 טענה בסיכומיה כי אישור פיקוד העורף ניתן אך ורק לעניין מיגון המבנה ולא בקשר לבטיחותו, כאשר על הרשות המקומית מוטלת חובת תחזוקת המבנה.

12.     איני מקבלת את טענות הנתבעות כי התובע לא הוכיח את תביעתו במידת הוכחה הנדרשת. התובע עצמו הציג גרסה אחת, זו הגרסה שנשמעה בתצהירו ובעדותו. בהתאם לגרסה זו ישב על שפת גג המקלט, לפתע נשבר תחתיו חלק מהשפה והוא נפל לקרקע. גרסה זו נתמכת ומסתייעת במספר ראיות נוספות. ראשית, הדיווחים הראשונים מאותו היום בבית החולים אסף הרופא, על פיהם מדובר בנפילה מגובה של כ - 3 או 4 מטרים, כאשר באזור היו ילדים בלבד. שנית, חוות דעתו של ד"ר אייל - ביקלס, על פיה תיאור הארוע הגיוני ומתיישב עם הממצאים בשטח, דהיינו, התפוררות של שפת הגג. שלישית, עדותו של האח זאהיד, על פיה באותו יום שיחקו באזור המקלט, עלו וירדו ואז ראה את התובע בוכה כשהוא על הקרקע. בכל אלו די כדי להוות סיוע לעדותו של התובע ודי כדי לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח תביעתו במאזן הסתברויות.

13.     הנתבעות לא הביאו כל ראיות מצידן אלא מנסות להסתמך על דברים שלא נרשמו מפי התובע אלא על ידי מי מהוריו ועורך דינו הקודם ולטעון כי קיימות סתירות בגרסאות. בכתב ההגנה שהוגש בבית המשפט בבת - ים נרשם כי התובע נפל מהשיפוע של הגג. הדברים נרשמו, כפי הנראה, מפי האב אשר לא היה נוכח בארוע ושמע על הארוע מילדים שהיו במקום. בכל מקרה, גם אם היה נופל התובע מהשיפוע אין בכך כדי לגרוע מאחריות הנתבעות ואם זו הייתה הגרסה הנכונה, לא הייתה כל מניעה מהתובע לטעון אותה גם במסגרת תיק זה, שהרי המסקנה המשפטית היא אותה המסקנה. כתב התביעה בתיק זה הוגש לאחר שהתובע סיפר את גרסתו לבא כוחו הנוכחי. יש לזכור כי טרם הגשת התביעה בבת ים לא פגש התובע את בא כוחו דאז והקשר היה באמצעות האב בלבד. באשר לטופס התביעה ב"ענבל", שוב, מי מהורי התובע רשם כי "בעת משחק ליד מקלט נפל". הנתבעים מנסים ללמוד מכך כי התובע נפל ללא קשר לטיפוס על המקלט אלא סתם, בהיותו על הקרקע, על יד המקלט. מסקנה זו, כמובן, אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים מיום הארוע, שם מדובר על נפילה מגובה של כמה מטרים לאחר טיפוס על קיר לא נפילה סתם, כאשר גם אופי הפגיעה תומך בנפילה מגובה, וגם לא עם עדות האח כי מדובר בנפילה. אין לייחס כל משקל לגרסאות שלא נשמעו מפי התובע אלא נרשמו, לא מפיו, על ידי אחרים, כאשר אף לא ידוע מפי מי שמעו אותם אחרים את הגרסה ששמעו. אלו הן עדויות מפי השמועה, הן אינן קבילות כראיה לאמיתות תכנן והן אינן מערערות את גרסת התובע.

14.     משקבעתי כי גרסת התובע מקובלת עלי, הנתבעות, כאמור, אינן חולקות עוד על אחריותן לפצות את התובע וטוב שכך. בין אם מדובר בהפרות חובות חקוקות ובין אם מדובר בעוולת הרשלנות, הרי שהיעדר גידור בגג ובשיפועים, העדר תחזוקה ואי מניעת גישה לגג המקלט ושיפועיו מהווים כולם הפרת חובת הזהירות שחבה רשות מקומית ומחזיק מקרקעין לציבור ובמיוחד לדיירי המקום ולעוברי האורח, קטנים וגדולים.

15.     השאלה שנותרה לדיון היא אחריות הצדדים השלישיים. ראשית, בהתייחס לפיקוד העורף, הצד השלישי 1. מקובלת עלי עמדת פיקוד העורף, אשר עולה גם מהוראות חוק ההתגוננות האזרחית ותקנותיו, כי בנתנו אישור לבניית מקלט על פי חוק ההתגוננות האזרחית הוא בוחן את היבטי המיגון והביטחון, כאחד מהגורמים המאשרים בניית מקלט שעניינו מוגבל להיבטים מסוימים בלבד, ואינו אחראי לבדוק גם את יתר היבטי בטיחות המבנה. הועדה המקומית של הרשות המקומית היא זו שמאשרת את בניית המבנה ואיכלוסו, לאחר קבלת כל האישורים הנדרשים. במסגרת זו עליה לבדוק גם את התאמת המבנה לתקנות התכנון והבניה וכן את יתר היבטי הבטיחות של המבנה עצמו. חובת הזהירות של פיקוד העורף כלפי המשתמשים במקלטים או כלפי מי שמצוי בסמוך למקלטים, מצומצמת, על פי הוראות חוק ההתגוננות האזרחית, לנושא מיגון המקלט בלבד והיבטיו הביטחוניים ולא לנושאים נוספים. אין כל מקור בדין להטיל על פיקוד העורף אחריות נוספת לעניין בניית המקלט ובטיחות המבנה וגם לא מצאתי כל בסיס להטלת אחריות כזו. נושא בטיחות המבנה הוא מעניינן של הועדה המקומית והרשות המקומית ואין מדובר כאן בסמכות מקבילה של גוף נוסף. בענייננו, לא נטען דבר לעניין היבטי המיגון והביטחון של המקלט ואיני רואה מקום לחייב את הצד השלישי 1 באחריות כלשהי.

16.     ובהתייחס להורים, הצדדים השלישיים 1-2. הורים אכן חבים חובת זהירות, פיקוח והשגחה כלפי בנם וראה למשל: ע"א 618, 621/71 אליהו נחום נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד כו(2) 751; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן, פ"ד נ(2) 111; ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל,פ"ד מז(1) 802. עם זאת, טיב והיקף החובה נלמדים מהנסיבות. מקום בו מדובר בהורה המתיר לילדו ללכת, יחד עם אחיו הגדול ממנו במספר שנים, למרכז השכונה, מרכז בו מתאספים כל ילדי השכונה, ובו מקלט המהווה את מקום הבילוי והשעשוע היחיד שיש לאותם ילדים באזור, בהעדר גני שעשועים, מועדון, או מתקני משחק אחרים, כאשר אין בסמוך כבישים מסוכנים או סיכון גלוי לעין אחר וכאשר אין במקום כל שילוט אזהרה האוסר על ילדים להגיע למקום או לשחק בו, דומה הדבר להורים המתירים לילדם ללכת לגן המשחקים השכונתי בלוית אחיו הבוגר. אין לראות בכך הפרת חובת הזהירות כלפי בנם. כך נפסק בעניין 618/71, 621 הנ"ל וראה עוד פסיקה דומה: ע"א 587/73 דליה ועליזה שאולי נ' ישראל מזרחי, פ"ד ל(1) 533; ת.א. (חי') 715/00 יאיר בן רחמים נ' מרכז קנדה (9.4.06); ת.א (חי') 12474/96 יעל גוטריימן נ' עיריית עכו (14.2.00); ת.א. (י-ם) 9887/00 שפירא אברהם נ' עיריית ירושלים (19.6.05). בנסיבות העניין, בהן הנתבעת 1 עצמה לא דאגה למנוע מילדי השכונה לשחק במקום, לא תלתה שילוט כי מדובר במקום מסוכן, לא הזהירה איש, לא דאגה לגידור המקומות הגבוהים והמסוכנים במקלט, לא דאגה לתחזוקת המקלט ולא דאגה לילדי השכונה למקומות בילוי ומשחק חילופיים - אין לראות כל פסול בהתנהגות ההורים, אשר בלית ברירה התירו לילדם ללכת לשחק עם חבריו בשעות אחר הצהריים במקום היחיד האפשרי בו יכלו לשחק מחוץ לבית, לגביו סברו כי הוא "שקט ונחמד". מעבר לכך, אציין, כי גם אם היה מתלווה אחד ההורים לתובע, הרי שלא הוכח כי התאונה הייתה נמנעת, שהרי התובע נפל בישבו על שפת הגג וההורים לא יכלו לדעת כי הבטון בשפת הגג מתפורר. ההורים לא היו יכולים למנוע את שארע בשל העדר תחזוקה נאותה והעדר גידור, הם מחדלי הנתבעת 1. אם הטענה היא כי על ההורים היה להחזיק את בנם בבית עמם לאורך כל שעות היום ולא להתיר לו כלל לצאת החוצה כיון שאין מקום בטוח אחר למשחק באזור - הרי שהטענה בלתי סבירה ובלתי הגיונית על פניה. אין דרכם של ילדים בגיל זה ואין לדרוש מהם להישאר רק בביתם ולא לשחק מחוץ לבית עם חבריהם.

17.     לאור כלל האמור, אני קובעת כי הנתבעות לבדן חבות בנזקי התובע. אני דוחה את ההודעות לצדדים השלישיים. הנתבעות ישאו בשכ"ט עו"ד הצד השלישי 1 בסכום של 4000 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות המשפט של ההודעות לצדדים השלישיים.

18.     בשולי הדברים אבקש כי תופנה תשומת ליבו של יו"ר הועדה הממונה של הנתבעת 1 למצב המקלט הנדון, כאשר, על פי העדויות, גם כיום מדובר במבנה מסוכן, נגיש, ללא גידור וללא תחזוקה, המשמש עד היום כמקום משחק לילדים. הייתי ממליצה לנתבעת 1 לדאוג באופן מיידי לתיקון ליקויי הבטיחות במבנה של מקלט זה ובאחרים, אם קיימים, למניעת מקרים דומים.

19.     ב"כ התובע וב"כ הנתבעות מתבקשים להודיע בתוך 30 יום אם קיימת הסכמה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט או אם ברצונם להגיש תחשיבי נזק על פי נכות מוסכמת.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אחריות שולח

  2. אחריות אורגן

  3. אחריות שוגר משלח

  4. אחריות לחוסר במטען

  5. אחריות מוביל אווירי

  6. אחריות מוביל יבשתי

  7. אחריות לתאונת שרשרת

  8. אחריות על טביעה בים

  9. אחריות על סירת גומי

  10. אחריות לנזק ברכב חונה

  11. אחריות מע''צ לנזקי רכב

  12. אחריות לתאונה עם אמבולנס

  13. אחריות הורים לנזקי ילדיהם

  14. אחריות על סדקים ושברים בשיש

  15. אחריות לכשל בביצוע תיקון רכב

  16. אחריות לתאונה בגלל פניית פרסה

  17. אחריות פיקוד העורף לתאונות במקלט

  18. תעודת אחריות ללא ציון תקופת האחריות

  19. אחריות לבעלים של רכב רק מעצם בעלותו ?

  20. אחריות לנזקים שנגרמו ע''י עובדי ניקיון

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון