אחריות לנזקים שנגרמו ע''י עובדי ניקיון

בית המשפט ציין לעניין אחריות עובדי ניקיון לנזקים כי במקרה להלן תנאי העבודה, אופי העבודה והדרך לביצועה מעוגנים בהסכם שנחתם כאמור בין הצדדים, המחייב בין השאר ביצוע פעולות הניקוי בחסות ובסיוע עובדי התובעת האמונים על הרמת הכלובים, כאשר לטעמי לא ניתן לנתק, לא הגיונית ולא משפטית, את ההסכם החוזי מהאחריות הנזיקית, שכן אי עמידה דווקנית בתנאים, משמעה פעולה רשלנית שכתוצאה ממנה נגרם נזק ולפיכך, גם אם תמצא לומר כי עומדת לה לתובעת העילה החוזית, מכל מקום ליבה של תביעה זו הינה פעולת הנזיקין להלן פסק דין בנושא אחריות לנזקים שנגרמו ע''י עובדי ניקיון: פסק דין התובעת הינה הבעלים והמפעילה של מתקני המלחה לגבינות קשות במפעל המצוי בתל יוסף, כאשר ההשריה מתבצעת בסלי נירוסטה (להלן "הכלובים"), המצריכים ניקוי מעת לעת. לצורך פעולת הניקוי יש להרים את הכלובים ולנקותם בזרם מים בלחץ גבוה. נתבעת 1 הציגה עצמה בפני התובעת כמי שמתמחה בעבודות מסוג זה, כפי שעולה מנספח א' לתצהירו של בועז יפה ומעדותו של מנהל הנתבעת, יעקב דורהם ובהמשך להצעה שנשלחה ע"י נתבעת 1 לתובעת ביום 2.2.96, נחתם ביום 8.8.96 הסכם לביצוע עבודות הניקוי (נספח ב' לתצהירו של עת/3), שאושר גם ע"י עה/1, יעקב דורהם ובו פורטו תנאי ביצוע העבודה. כמו כן, התחייבה נתבעת 1 לערוך ביטוח שיכסה את חבותה כלפי צד ג' בין נזק העלול להיגרם במהלך העבודות ובהתאם שונתה ביום 11.8.96 פוליסת הביטוח נשוא כתב התביעה, כאשר תנובה הוספה כמבוטח נוסף והמילים "מנוף ומכשיר הרמה" שבסעיף 2א' לסייגי הפוליסה בוטלו. ביום 12.8.96 התייצבו עובדי נתבעת 1 לביצוע העבודה. במהלך המשמרת הראשונה שכללה את העובדים ראשיד חמדאן וסעיד סעדיה, הרימו אנשי הידרו צפון את הכלובים בניגוד להוראות ההסכם ולטענת התובע אף בניגוד להוראות בע"פ. פעולת הרמה זו גרמה לקריעת כבל ההרמה ונפילת הכלוב על מעקה הבריכה. צוות זה עזב את המקום עם סיום המשמרת בשעה 16:00 ומשמרת שנייה הגיעה בשעה 18:00 וגם במשמרת זו הורם אחד הכלובים ושוב נקרע הכבל וכלוב 2 ופגע ברצפת הבריכה. כתוצאה משני ארועים אלה נגרם לתובעת נזק שהוערך ע"י שמאי מוסמך ומכאן התביעה שבפני כנגד נתבעת 1 בגין אחריותה בנזיקין וכנגד נתבעת 2 מכח הפוליסה שהוצאה לנתבעת 1. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הינן: א. אחריותה של נתבעת 1 לנזק שנגרם בגין שני ארועי הנפילה. ב. רשלנותה התורמת של התובעת האם הינה בגדר רשלנות רבתי שיש עימה משום ניתוק קשר סיבתו ו/או לחילופין מידתה (לטענת ב"כ הנתבעים). ג. הכיסוי הביטוחי - האם היה ותוכח רשלנותה של נתבעת 1, חבה נתבעת 2 בפיצוי התובעת מכח הפוליסה. ד. גובה הנזק. דיון שאלת האחריות - רשלנותה של נתבעת 1 ראשיתם של דברים, טוענת התובעת כי יש להחיל במקרה דנן את סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשל"א-1971, שכן לגרסתה, בעת הארוע היה מתקן ההרמה בשליטת עובדי הידרו צפון ואין התובעת יכולה לדעת מה גרם לנפילת הכלובים כשעצם הנפילה מתיישבת יותר עם המסקנה כי הידרו צפון התרשלה ולא נקטה באמצעי הזהירות הסבירים, מכאן שעל הידרו צפון נטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה. לטענתה זו, לא מצאתי מענה בסיכומי הנתבעים, לא באלה הלקוניים של נתבעת 1 ואף לא באלה של נתבעת 2, שהרחיבה את היריעה בדיון מעמיק בשאלת האחריות ומכאן תמצא לומר כי על ביהמ"ש לבחון האם הוכיחה נתבעת 1 כי לא התרשלה בנסיבות ולאחר עיון בחומר הראיות תמצא לומר כי התשובה לכך הינה שלילית. ובמה דברים אמורים: תנאי העבודה, אופי העבודה והדרך לביצועה מעוגנים בהסכם שנחתם כאמור בין הצדדים, המחייב בין השאר ביצוע פעולות הניקוי בחסות ובסיוע עובדי התובעת האמונים על הרמת הכלובים, כאשר לטעמי לא ניתן לנתק, לא הגיונית ולא משפטית, את ההסכם החוזי מהאחריות הנזיקית, שכן אי עמידה דווקנית בתנאים, משמעה פעולה רשלנית שכתוצאה ממנה נגרם נזק ולפיכך, גם אם תמצא לומר כי עומדת לה לתובעת העילה החוזית, מכל מקום ליבה של תביעה זו הינה פעולת הנזיקין ולדברים משמעות בהמשך בדיון במידת חבותה הביטוחית של נתבעת 2. ולגופו: נתבעת 1 הציגה עצמה כמי שמתמחה בביצוע עבודות ניקוי ושאיבה ועל בסיס זה התקשרו הצדדים לביצוע העבודה. דא עקא, שלמקרה הסיכומים שהוגשו, הן מטעם התובעת והן מטעם נתבעת 2, נמצאתי למדה כי "יד ימין לא ידעה את שעושה יד שמאל". אמנם מעדותו של עת/3, בועז יפה, הינך למד כי עוד בשלב המו"מ הובהר לאנשי הידרו צפון (עה/1), כי עבודתם מתמצית ומתמקדת בניקוי בלבד וכי הכלובים יורמו ע"י אנשי תנובה האמונים בהפעלתם (ראה עדותו בע"מ 16, 18 לפרוטוקול, ישיבת 8.5.03). מכל מקום, בעת ביצוע העבודה בשטח, פעלו עובדי נתבעת 1 במנותק מאנשי התובעת, כאשר גרסת נתבעת 1, לפיה הורשו עובדיה להרים ולהוריד את הכלובים, נסמכת על דבריו של מר ג'קי אוחנה (עה/2), שאמור היה להיות מנהל העבודה במקום מטעם נתבעת 1, הטוען בתצהירו כי ביקר מס' ימים קודם לכן במקום וקיבל הסבר על מהות העבודה, עובדה שלא בא זכרה בתצהירו ובעדותו של עה/1, המעיד כי הוא זה אשר הנחה את העובדים באשר לאופן ביצוע העבודה. לא מצאתי לנכון להיכנס במסגרת פסק הדין למחקר השוואתי של העדויות שנשמעו בפניי, אלא די לי לומר כי למקראן נמצאתי למדה כי זכרונם של העדים לקה בסלקטיביות, שיש בצידה תמיהה מה מידת האמון שיש ליתן בגרסת כל אחד מהם. מחקירתו הנגדית של עה/1 - ג'קי אוחנה - כאמור מנהל העבודה המעיד על עצמו כאיש מקצועי ואיש טכני, נמצאתי למדה כי ספק בעיניי אם היה נוכח במקום בעת ארועי הנפילה, לא בראשון ולא בשני, ראשית, מחקירתו של עד זה לא ברור באיזו משמרת היה - אם בכלל - שכן לגרסתו היה במשמרת הראשונה שעברה ללא תקלה - אולם צא ולמד שנפילה ראשונה ארעה במשמרת זו דווקא ואילו לגרסת העד לא היה נוכח באף אחת מן הנפילות שבסופו של תהליך חקירתו מודה העד כי ביום הנפילה לא היה במחלבה כלל. מאידך, טוען סעיד סעדיה בתצהירו, כי הוא וראשיד עבדו במשמרת הראשונה, כשמנגד טוען גם אוחנה כי ראשיד חמדאן היה אחראי למשמרת שניה ושהמסקנה היחידה בעיניי הינה כי בעת ביצוע העבודות לא נכח במקום מנהל עבודה מטעם נתבעת 1, לא במשמרת הראשונה ואף לא בשניה, כאשר משמרת זו לא עודכנה בדבר נפילת הכלוב בזו שקדמה, בהיעדר חפיפה מסודרת בשל פער של שעתיים בין המשמרות (בין השעה 16:00 סיום משמרת א' לשעה 18:00 סיום משמרת ב'). לא זאת אף זאת, על מנת לסבר את האוזן בדבר זהות העובדים, מנהל העבודה האחראי בכ"א מן המשמרות ולאור התמיהות העולות מגרסתם של עדי הנתבעת, הופסקה עדותו של עה/2, על מנת שיומצאו יומני העבודה וכרטיסי העבודה והעד יתייצב להמשך חקירתו לאחר הימצאותם (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 5.11.03). דא עקא, שבכך נסתיימה למעשה עדותו, המסמכים לא הומצאו והעד לא הוזמן להמשך חקירה כפי שלא הוזמנו כלל ראשיד חמדאן ועובדי משמרת ב'. אומנם טען בפני ב"כ נתבעת 1 כי הללו פסקו מלשתף פעולה עם מרשתו בשל סכסוכים כספיים, ביניהם על רקע קשייה הכלכליים, דא עקא שאף לא נעשה כל מאמץ לזמנם באמצעות בית המשפט והתוצאה הינה כי גרסת נתבעת 1 לוקה בחסר, רב בה הנסתר על הנגלה, הסתירות שהתגלו בעדויות יש בהן כדי להביאני למסקנה כי פעולותיה של נתבעת 1 בוצעו ברשלנות בניגוד להוראות והסכמים ובהיעדר יד מנחה ומכוונת של מנהל עבודה מקצועי, הורמו הכלובים ע"י העובדים וכתוצאה מכך נגרם הנזק. לא מצאתי בסיכומיו של ב"כ הנתבעת משום כרסום במסקנה זו וגם אם תמצאו לומר כי אין אנשי התובעת נקיים מכל רשלנות, כפי שיובהר להלן, מכל המקום המסקנה היחידה העולה מכל העדויות שבפניי, הינה כי עובדי נתבעת 1 וזו כשלעצמה, התרשלו בביצוע העבודה וכתוצאה מרשלנות זו נפלו הכלובים וניזוקו, כשרשלנות זו הוכחה לטעמי מעבר למאזן ההסתברויות, הן באופן עצמאי והן מחמת העובדה כי נתבעת 1 כשלה מלהוכיח כי לא התרשלה. ב. רשלנותה התורמת של התובעת גם אם תמצא לומר כי נתבעת 1 התרשלה ומכאן אחריותה הנזיקית כלפי התובעת, מכל מקום, אין בדברים כדי להביאני למסקנה כי התובעת יכולה לרחוץ בנקיון כפיה במקרה שבנדון. אמנם ההסכמים נחתמו והוראות ניתנו, אולם, לטעמי, אין די בכך, שכן לא מצאתי בעדויות התובעת כל ראיה כי משהתייצבו עובדי נתבעת 1 לביצוע עבודתם, הוצמד אליהם אדם מטעם התובעת לוודא כי הכלובים מורמים רק באמצעות עובדי התובעת. לא די לה לתובעת, לטעמי, בטענה כי עובד מטעמה הועמד לרשות אנשי הנתבעת, שכן מחומר הראיות הינך למד כי עבודת הניקוי מתבצעת בשני שלבים, כשהראשון שבהם הוא הרמת הכלובים ולטענת התובעת, זו אמורה היתה להתבצע על ידי עובדיה בלבד והשני - פעולת הניקוי באמצעות לחץ מים גבוה, כאשר ברור שפעולה ב' אינה יכולה להתבצע אלא לאחר ביצוע פעולה א'. ותמהתני ולכך לא מצאתי תשובה בעדויות התובעת, משהתייצבו עובדי נתבעת 1 לעבודה, כיצד סברה התובעת ו/או סברו עובדיה ומנהליה כי ניתן יהיה לבצע את העבודה בשלמותה, אלא אם באמצעות שיתוף פעולה מלא בין עובדי התובעת שירימו את הכלובים לעובדי נתבעת 2 שינקו אותם. אמנם מטעם התובעת הובא לעדות דניאל אטיאס - האדם שאמור היה להנחות את עובדי נתבעת 1 לעמוד לרשותם, אך לא שמעתי מפיו כי עם התייצבו עובדי נתבעת 1, שבאו למקום למטרה ספציפית וברורה, דאג הלה, למעט טענתם כי הודיע שהינו עומד לכל עזר, להעמיד עובדים מטעמו שיתנו יד לביצוע פעולה א'. לציין כי נפילה ראשונה ארעה רק בהרמת הכלוב הרביעי, כששלושה כלובים לפניו נוקו ללא פגע. ואם בכך לא סגי, הרי שתמצא לומר כי עובדה נוספת, שלא בכדי בחרה ב"כ התובעת להתעלם ממנה כמעט לחלוטין בסיכומיה, יש בה כדי להצביע על מידת רשלנותה התורמת של תנובה וזוהי העובדה כי המפסקים המווסתים את עלייתם של הכלובים הוצאו ממקומם וכתוצאה מכך עלו הכלובים המסורבלים ללא מעצור, עד כי נקרע הכבל והם נפלו וניזוקו. עדי התובעת אינם מכחישים למעשה בעדותם כי הסטופר העוצר את עליית הכלובים בוטל אותו יום וכי נטרולו של סטופר זה יש בו משום סכנה לחיי אדם בשל כובדם ומשקלם של הכלובים. דא עקא שלא מצאתי בעדויות התובעת כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי עובדה זו הובאה לידיעת אנשי נתבעת 1 וצא ולמד, מחד לא הוכח כי הוצמד לאנשי נתבעת 1 איש קבוע של התובעת להרמת הכלובים ומעדותו של עה/3, סעיד סעדיה, עולה כי 3 כלובים הורמו על ידם (לדבריו אלה עצרו לבד) ואילו הרביע לא עצר ונפל (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 5.11.03) ולא הוכח כי אנשי תנובה עצרו והפסיקו פעולת הרמת הכלובים ע"י עה/3 ולא עמדו על כך כי פעולה זו תתבצע על ידם בלבד ובשים לב לעובדה כי המפסק העוצר נוטרל ולא פעל, עובדה שהיתה ידועה למי מעובדי התובעת שביצע פעולה זו ולא הוכח כי הודעה לנתבעת 1. מכל אלה עולה רשלנותה התורמת הבלתי מבוטלת של התובעת ומכאן השאלה האם יש ברשלנות כזו כדי רשלנות רבתי, שיש בצידה ניתוק קשר סיבתי העובדתי, בין התרשלות נתבעת 1 לבין התוצאה, אם לאו. לטעמו של ב"כ נתבעת 2 התשובה הינה חיובית, ב"כ התובעת התחמקה באלגנטיות מסוגיה זו ואילו אני לטעמי לא בכדי פתחתי הדיון במשפט "יד ימין לא ידעה את שעושה יד שמאל", משמע גם אם ברשלנות בדרגה גבוהה עסקינן מכל מקום אין בה כשלעצמה כדי לנתק את הקשר הסיבתי העובדתי כרשלנות שבלעדיה אין, לפיכך הגעתי למסקנה כי מכלול פעולות רשלני הן מטעם נתבעת 1 והן מטעם התובעת שהם הביאו בסופו של יום לתוצאה העגומה ורשלנותה של האחת לא היתה מתקיימת בהיעדר רשלנות השניה ויש לחלק את האחריות באופן שהתובעת נושאת ב- 50% רשלנות תורמת. התוצאה מכל המקובץ בשאלת האחריות הינה כי לאור הראיות והעדויות מצאתי לחלק האחריות בין המעורבים באופן שנתבעת 1 נושא ב- 50% והתובעת נושא ב- 50% רשלנות תורמת. ג. חבותה של הביטוחית של נתבעת 2 לטענת ב"כ התובעת משהוכחה רשלנותה של נתבעת 1 אחראית נתבעת 2 לשפות את התובעת בגין נזקיה מכח פוליסת הביטוח לכיסוי נזקי צד ג' שהוצאה ספציפית לביצוע העבודה נשוא כתב התביעה וכפי שמתמצת זאת ב"כ נתבעת 1 בסיכומיו הקצרים "הידרו צפון שילמה את מיטב כספה עבור הוצאת פוליסת ביטוח מיוחדת לעבודה נשוא התביעה ואין ולא היה כל צדק לכך שחברת הביטוח תפנה עורף להידרו צפון בשעת הצורך". ובמה דברים אמורים: בהתאם להוראות שבין התובעת לנתבעת 1 היה על האחרונה לערוך ביטוח שיכסה את חבותה החוקית כלפי צד שלישי בגין נזק שייגרם במהלך ביצוע העבודות. בהתאמה לכך הומצא לנתבעת 1 המסמך מאת בן שלומי את דרור סוכנות לביטוח (נספח 1 לתצהירו של עה/1 יעקב דורהם) ממנו עולה כי "בהתאם לבקשתכם מתאריך 11.8.96 הכנסנו את תנובה כמוטב בפוליסה באחריות צולבת בצד ג' וחסות מעבידים פוליסה מקורית תישלח בהתאם" (ההדגשה שלי - פ.פ). דא עקא שבבוא יום פקודה מנערת נתבעת 2 את חוצנה מכל אחריות וחבות ביטוחית לארוע מן הטעמים המפורטים בהרחבה בסיכומיה בטענה כי אין לראות בתנובה בבחינת צד ג' הזכאי לפיצוי מכח הפוליסה וזאת בניגוד לאמור לעיל, קרי עסקינן בפוליסה "לאחריות צולבת" או לחילופין כי הארוע נופל במסגרת החריגים לפוליסה - חריגים המפורטים בג'קט שיש לקרוא כמקשה אחת ביחד עם הרשימה כשלטעמו של ב"כ נתבעת 2 לשון הפוליסה ברורה וחד משמעית ואינה נדרשת לפרשנות בדבר כוונת הצדדים בין הסובייקטיבית ובין האובייקטיבית על פי הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין פרשנות חוזה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פד"י מט'(2) 265. דא עקא שצא ולמד, אם לשון הפוליסה ברורה וחד משמעית עד כי אין למקרא האמור בה הינך מגיעה לתוצאה אחת ויחידה שאין עוררין עליה, מה מצאו הצדדים לשפוך דיו כמים על מנת ליצוק תוכן לאמור בפוליסה זו מחד או לחילופין לרוקנה מתוכן מאידך. ולא בכדי הביע ב"כ הנתבעת (1) תרעומת קצרה אך החלטית וכבדת משקל באשר להתנהלותה של הנתבעת (2) בנסיבות. כאמור נתבקשה הנתבעת (2) להרחיב את הפוליסה שהייתה קיימת מקדמה דנא לנתבעת (1), על מנת שזו תכסה את העבודות נשוא כתב התביעה שבפני, לעניין זה עומדת עדותו של נתבע 1, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית באשר לכונת הצדדים הסובייקטיבית בעת עריכת הפוליסה המקבלת חיזוק בנספח 1 כפי שפורט לעיל. דא עקא שמנגד לא הובא סוכן הבטוח לעדות ואף לא הופיע כל עד אחר מטעם הנתבעת (2) שיש בידו לשפוך אור על נסיבות כריתת הפוליסה הספציפית באופן שיהא בפני בית המשפט "אמצעי פרשני נוסף - פרט לאמצעי הלשוני - אשר יסיר את האבסורד ואת חוסר ההגיון, אמצעי זה חייב להיות לבר לשוני משום שהלשון היא שיצרה את האבסורד ועל כן אין היא יכולה להסיר אותו" (כדברי כב' הנשיא ברק, דעת הרוב בהלכת אפרופים) וכן רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, פד"י נ(3) 281). יצויין כי כלל אינה מתכחשת לעצם הסכמתה לעריכת הבטוח לרבות אחריותה של הידרו הצפון כלפי תנובה במישור הנזיקי - וכל זאת במסגרת אחריות צולבת ובהתאמה לעבודות שבוצעו. לעניין זה יש לעדותו של סוכן הבטוח - שלצורך כריתת חוזה הבטוח הינו שלוחו של המבטח (סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח) משקל רב באם מבקשת כלל לסתור את כוונת הצדדים כפי שזו עולה מעדותו של עה/1 והמנעות מהבאתו לעדות יש בה כדי לכרסם כירסום של ממש בטענותיה של כלל. ואילו באשר לאומד הדעת האובייקטיבי והנוהל המסחרי אליו מפנה ב"כ כלל, יאמר כי גם לעניין זה לא הובאה כל ראיה ואין בית המשפט שם עצמו כמומחה לשיקולי המסחר הנוהגים בשוק הבטוח ואין הדברים בבחינת ידיעה שיפוטית שאין מקום להביא ראיות בגינן, ואף פסק דינה של כב' השופטת טולקובסקי עליו סומכת כלל ניתן לאחר שמיעת עדים שלושה במספר אשר בעדותם בססו את טענות איילון שם. ואשר למקרה שבפני, אין לקבל את כל האמור בסיכומי ב"כ הנתבעת מקום בו הורחבה החזית ונטענו טענות שאינן במסגרת כתב הטענות והראיות ואין הסיכומים באים לצקת תוכן מקום בו הותירו הראיות חלל. ולגופו, לא מצאתי בטענת ב"כ כלל כי במקרה שבנדון יש להחיל את הסייגים עליהם סומכת כלל יתודותיה עד לתוצאה האבסורדית לטעמי כי הפוליסה שהוצאה על ידה מרוקנת מכל תוכן באופן שכמוה כלא הוצאה כלל. בתמצית אומר כי לא מצאתי לקבוע שיש לראות בתנובה כקבלן משנה של הידרו הצפון - מסקנה אבסורדית שאין ההגיון והשכל הישר סובלים אותה. לא מצאתי לקבוע כי חל במקרה זה הסייג בדבר אחריות מקצועית, שכן למעט לוליינות לשונית ניתן ללמוד מן הראיות כי עסקינן ברשלנות כהגדרתה בפקודת הנזיקין. מה גם שפעולת הרמת הכלובים שגרמה לארוע הנזק לא הייתה כאמור חלק מפעולת הניקוי שכן לא הייתה אמורה להתבצע על ידי עובדי הידרו הצפון, כפי שעולה מהגדרת העבודה בהסכם ההזמנה ובתיק, צא ולמד גם לשונית כי אין באחריות מקצועית עסקינן אלא בפעולה רשלנית תרתי משמע שגרמה לנפילת הכלובים ולארוע הנזק. ומכל מקום גם אם היה מקום ליתן משקל לסייג זה, הרי שחובה להבליטו ואל לו להיות נחבא בין שורת תנאים (ראה דבריו של כב' השופט שילה בת.א. 3898/99 (נספח 1 לסיכומי כלל) והוראות סעיף 3 לחוק חוזה הבטוח. אשר למדיניות חברות הבטוח לעניין הוצאת פוליסות מיוחדות לאחריות מקצועית לעניין זה לא הובאה כל ראיה מטעמה של כלל, וראה גם את האמור בפסק דינו של כב' השופט ברלינר בת.א. 643/00 (חיפה) לירן אנוליק נ' קיבוץ מלכיה ואח', תק-מח 2002 (3) 21540 (3). אשר לסייג בדבר נזק הנגרם לרכוש הנמצא בשליטת המבוטח וכו' - תמצא לאמור כדברי ב"כ התובעת כי המתקנים כאמור היו אמורים להיות מופעלים על ידי עובדי תנובה כעולה מהסכם הזמנת העבודה והעדויות מחד והרחבת הכיסוי בדבר שימוש במעלית מכשיר הרמה ומנוף מאידך ואין ההרחבה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הסייג הנטען שאם לא כך תמצא עושה פלסתר הן מן הפוליסה והן מכוונת הצדדים. אשר לחריג ההתחייבות החוזית, חריג זה אינו מענייננו שכן ליבה של התביעה שבפני הינה העילה הנזיקית סעיף 1.1 למבוא לסיכומי כלל ולא בכדי בבואי לדון בשאלת האחריות נתתי דעתי לפן הנזיקי בלבד ותו לא. לפיכך ומבלי שאשפוך אף אני קיתונות של דיו מצאתי לקבוע כי במקרה שבנדון משהוכחה רשלנותה של נתבעת (1) ולו כדי 50% בנסיבות שומא על הנתבעת (2) כמבטח לשאת בתוצאות הנזק שנגרם בגין רשלנות זו. ד. גובה הנזק: לעניין זה סומכת התובעת תביעתה על חוות דעת השמאי מטעמה אשר בדק את הנזק והעמידו של נזק שמקורו בארוע בלבד, הנזק לכלובים נשוא התביעה שניזוקו ונדרשה החלפתם ואלו בלבד, הנתבעת (2) לא העמידה בפני בית המשפט חוות דעת נגדית של שמאי מטעמה שיש בה כדי לסתור את ממצאי שמאי התובעת. לא מצאתי בחקירתו הנגדית הארוכה של השמאי כדי להביאני למסקנה אותה מבקש ממני ב"כ הנתבעת להסיק דהיינו, כי גובה הנזק לא הוכח לא מניי ולא מקצתיי, אלא ההפך הוא הנכון. מצאתי לקבוע כי חוות הדעת עומדת איתן לטעמי ומגובה בחשבוניות ובקבלות (נספח ז' לתצהירו של עת/3 בועז יפה) חוות הדעת ונספחיה הומצאו עוד בשלבים הראשונים לידי הנתבעים ואלה לא המציאו חוות דעת נגדית מטעמם. בנסיבות אלה מצאתי כי התובעת הוכיחה את נזקיה כדבעי באמצעות חוות דעת השמאי ובאמצעות עדותו בבית המשפט, לפיכך עומד הנזק בערכים נומינליים על פי חוות דעת השמאי על הסך של 169,542 ₪ ולסכום זה יש להוסיף שכ"ט שמאי בסך של 5,951 ₪ סה"כ - 175,493 ₪ כאשר על הנתבעים לשאת ב-50% מנזק זה לאור פסיקתי בשאלת האחריות, דהיינו סך של 87,747 ₪ סיכום התוצאה מכל האמור לעיל הינה כדלקמן: אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 87,747 ₪ כשסכום זה נושא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 12.8.96 ועד התשלום המלא בפועל, בצרוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן הוצאות משפט - קרי , הוצאות העדים וכן האגרות ששולמו כשהן נושאות ריבית חוקית והפרשי הצמדה ממועד תשלומן ועד התשלום המלא בפועל.עובדי ניקיון