להלן פסק דין בנושא רישיון להפעלת מוניות לפי מספר מונית: פסק דין בפני עתירה להורות על ביטול החלטות המשיבים (להלן: "המשיבים" או "הרשות") מהתאריכים 08.02.06, 12.02.06 ו- 05.02.06, לפיהן נגרעו מהעותרת (להלן: "העותרת" או "מוניות השרון") רישיונות להפעלת מוניות, ולא התאפשר לה לתקן בקשתה באופן שיוספו מספרי מוניות, חלף המספרים שציינה על פי הנטען, בטעות, בבקשתה. הרקע העובדתי לעותרת רישיון לקו שירות במוניות להסעת נוסעים מנתניה לתל אביב. למשיב 2 הסמכות להעניק רישיונות לקוי שירות במוניות בהתאם לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), והוא אצל סמכותו זו למשיב 1 ביחס למחוזות תל-אביב והמרכז (המשיב 2 והמשיב 1 יכונו להלן: "הרשות"). בשנת 2005 הוחלה רפורמה בענף מוניות השירות, אשר נועדה להסדיר את הפעילות בענף ואת הרישוי בו. בבג"צ 8179/05, טקסי "המרכז" בע"מ ואח' נ' כנסת ישראל ואח' (לא פורסם, להלן: "בג"צ 8179/05"), מבאר כב' השופט רובינשטיין את עקרונות הרפורמה, ולהלן הקטעים הרלוונטיים לענייננו: "נקבע בה, כי באפריל 2006 יבוטלו כל רישיונות השרות שניתנו, והחל מתאריך זה יינתנו הרישיונות בהתאם לחוק החדש, אך ורק לתאגידים שיגישו בקשה ויעמדו בתנאים שנקבעו בחוק. (1) בהתאם לסעיף 14ח(א) ו-(ב) לחוק בידי המפקח על התעבורה להעניק רישיון לקו שירות לתאגיד שהתקשר עם 15 מוניות לפחות לשם הפעלת קו שירות, ולמוניות היה, ערב המועד הקובע (12.7.05), רישיון תקף לנסיעת שירות (סעיף 14ח(ב)(2)). המפקח על התעבורה יפרסם את רשימת קוי השירות לגביהם ניתן יהיה להגיש בקשות (סעיף 14טז(א)). בקשות לרישיון לקו שירות ניתן להגיש אך ורק לגבי מסלולים המופיעים ברשימה שפורסמה על-ידי המפקח על התעבורה. רשימת הקוים כוללת בנוסף למסלולים, את המספר המירבי והמזערי של מוניות שיורשו לפעול בכל קו. בקשות לקוי שירות יוגשו עד ליום 12.1.06 (סעיף 14 יז). ... (2) כאמור, פרסום קוי השירות כולל אף את פרסום המספר המיזערי והמירבי של מוניות שירות אשר יפעלו בקו שירות. ... ישנם גם מקרים בודדים בהם אף שרישיון קו השירות מאפשר כיום פעילות של מספר מסוים של מוניות שירות, הוקטן מספר זה, נוכח שיקולים תעבורתיים. ... ביום 18.8.05 הותקנו תקנות התעבורה (תיקון מס' 12), הקובעות את אופן הגשת הבקשות והמסמכים שיש לצרף אליהן. (3) בתקנות התעבורה (תיקון מס' 2) נקבעה עדיפות לבעלי הרישיונות הקיימים. עדיפות זו אינה מוחלטת, והיא מותנית בכך שהתאגיד המורשה מבקש רק את המכסה וקוי השירות המוקצים לו על-פי הרישיון הקיים (תקנה 495ב(2)). תאגיד אשר הגיש בקשה להפעלת קוי שירות נוספים או מכסת מוניות גבוהה מאלה המצויינים ברישיון הנוכחי, מאבד את זכות הראשונים אף על קו השירות שהוקצה לו ברישיון. במקרה זה, יעבור קו השירות להליך התחרותי והתאגיד המורשה יתמודד בו, ככל תאגיד. סייג לכלל זה הוא מקרה בו ברשימת המסלולים נקבע מספר מוניות מירבי הנמוך ממספר המוניות שהוקצו לתאגיד ברישיון הנוכחי. במקרה זה על התאגיד להגיש בקשה לקו שירות במספר הנמוך מן המכסה שנקבעה. על כן נקבע כי בידי התאגיד להגיש בקשה לקו אחר (או להעביר את המוניות לתאגיד אחר) בלא שיאבד את העדיפות בקו השירות שהוקצה לו ברישיון (תקנה 495ב(2)(ג)). אם המספר המירבי של מוניות שנקבעו לקו שירות גבוה מהמכסה של התאגיד המורשה הפועל בקו, יתנהל הליך תחרותי ליתרת המכסה. ההליך התחרותי ייערך, אם כן, לגבי כל קוי השירות אשר בגינם לא הגישו התאגידים המורשים בקשות התואמות את תנאי הרישיון שבידם, ולחלופין- לגבי כל קוי השירות והמכסות אשר לא נכללו ברישיונות קיימים...". בהמשך לרפורמה זו, הגישה העותרת בתאריך 12.01.06 בקשה להפעלת קו שירות במוניות בקו נתניה-תל אביב. יוער, כי בתאריך 28.12.05 הוארך תוקף רישיונות שהיו קיימים בידי העותרת, עובר לרפורמה, עד לתאריך 12.04.06. בתאריך 08.02.06, לאחר בחינת בקשת העותרת מיום 12.01.06, מצאה הרשות שחמש מהמוניות שצוינו בבקשת העותרת נכללו גם בבקשת תאגיד אחר (להלן: "מוניות טבריה והצפון"), אליה צורפה הסכמת העותרת להעברת המוניות. לפיכך, הודיעה הרשות כי: "היה ולא יוכח על ידכם ביטול העסקה להעברת המוניות האמורות, משמעות הדבר היא כי מוניות אלו יגרעו מבקשת מוניות השרון ויצורפו לבקשות הרלוונטיות תוך העברת המכסה". בתאריך 12.02.06, חזרה הרשות על עמדתה, בקבעה: "כאמור במכתבו של מר גבי נבון אליכם מיום 8.2.06, 5 מבין המוניות שנכללו בבקשת התאגיד למק"ט 5231 (קו נתניה-תל אביב, ש.ד.) הועברו לתאגיד קווי שירות במוניות טבריה והצפון בע"מ. מוניות אלה נכללות בבקשות תאגיד קווי שירות במוניות טבריה והצפון בע"מ אלא אם תאגיד טקסי השרון יוכיח כי העסקה התבטלה. בנוסף, זכות ציבורית 501 נכללה גם בבקשתכם למק"ט 5213 (קו קדימה-צורן, ש.ד.) ונרשמה במק"ט זה. לפיכך, מכסת המוניות המאושרות למק"ט 5231 עומדת בשלב זה על 31 מוניות. יצויין כי התאגיד לא כלל בבקשותיו 6 מוניות שהינן בעלות רישיון לנסיעת שירות לשנת 2005 מטעמו". עוד הוסיפה וציינה כי: "לאחר קבלת רישיונות השירות לשנת 2006 יתאפשר לתאגיד להשלים את מספר המוניות שברשותו, על ידי צירוף מוניות נוספות שהיה להן רישיון שירות במועד הקובע (12.7.05), על בסיס מקום פנוי במסגרת הקווים שלגביהם נתבקשו בקשות, ובתנאי שלא יתקבלו בקשות גם ממוניות המרכז להשלמת מוניות בקו 5231". במכתב נוסף מתאריך 15.02.06, הבהירה הרשות כי: "בשלב זה לא ניתן לבצע שינויים בקשה שהוגשה על ידכם ביום 12.1.06, היות ושינוי במספרי המוניות משמעו שינוי ההצעה ולמעשה הגשת בקשה חדשה, דבר המנוגד לפקודה ולתקנות. הדבר חל גם לגבי בקשות תאגיד 'קווי שירות במוניות טבריה והצפון בע"מ' ". מכאן העתירה שבפני. טענות העותרת לטענת העותרת, "תוך טעות הדפסה הודפסו פעמיים מספרי הזכויות 10185, 11256, 15263, 166824 ו 17165 הן ברשימת העותרת והן ברשימת מוניות טבריה והצפון בע"מ, תוך שלא נרשמו 7 מספרי זכויות הרלוונטיים ברשימת העותרת". לפיכך, סבורה העותרת כי ראוי היה שהרשות תאפשר לה לתקן את בקשתה. לשיטתה, אין הצדקה לבטל את ששת הרישיונות שלא צוינו בבקשה מחמת טעות, שכן הדבר יביא לפגיעה בלתי מוצדקת בפרנסתן של 18 משפחות (המוניות מופעלות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע). העותרת גורסת כי "הליכי הביטול נעשו על ידי המשיבים משיקולים זרים, חוסר סבירות קיצוני, הפליה קיצונית, שלילה למפרע של זכויות קניין של העותרים", ועל כן "החלטתם של המשיבים בטלה מעיקרא, (void) וכן בלתי סבירה באופן קיצוני, ולחילופין ניתנת לביטול ומן הדין והצדק לבטלה". נימוקים נוספים שהעלתה העותרת בעתירתה התייחסו לכך שהדין מאפשר תיקון טעות שנפלה בתום לב. העותרת מטעימה כי אין מדובר בהליכי מכרז, אלא עסקינן בהליך הקצאת רישיונות, שכן בהתאם לרפורמה נשמרו זכויותיהם של מי שהפעילו קו מוניות שירות עד למועד הקובע. לפיכך, סבורה העותרת שיש להקל עמה ולאפשר לה לתקן את הטעות. זאת ועוד, אפילו היה מדובר בהליכי מכרז, סבורה העותרת שיש להקל ולאפשר את התיקון, שכן לא יהא בכך כדי לפגוע בצדדים שלישיים. לעומת זאת, מטעימה היא כי דחיית בקשתה משמעותה פגיעה בפרנסתן של משפחות רבות, כאמור לעיל. העותרת מוסיפה וטוענת כי בעקבות הבטחת הרשות ומדיניותה קמה לה זכות קניינית לקבלת הרישיונות, ולכל הפחות עומדת לה זכות מעין קניינית או זכות אובליגטורית. בעניין זה מפנה העותרת להלכה לפיה "לא הרי ביטול רשיון שכבר ניתן, כהרי מתן רישיון חדש", שהגיונה תקף גם בסוגיית שינוי או ביטול החלטות (כאסמכתא מציינת העותרת את ספרו של י' זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב' (תשנ"ו) בעמ' 1002). בהמשך לכך, טוענת העותרת כי לנוכח הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, על הרשות לנקוט משנה זהירות בביטול הזכות. לבסוף, גורסת העותרת כי הרשות לא הבהירה מדוע ניאותה לתקן את בקשתה לגבי קו נתניה-צורן אך דחתה את בקשתה ככל שהיא נוגעת לקו נתניה-תל אביב, ולכן הנימוק הנזכר בהחלטות- לפיו התיקון מהווה, למעשה, בקשה חדשה- אין בו ולא כלום. לטענת העותרת, בנסיבות אלו נראה כי החלטת הרשות אינה מידתית ונגועה בשיקולים זרים, ששורשם בהתדיינות משפטית אחרת שניהלה העותרת, בה מתחה ביקורת על המשיבים. טענות הרשות בפתח תשובתה, מבהירה הרשות כי הרפורמה בענף מוניות השירות אושרה בפסיקת בג"צ. לטענת הרשות, נפל שיהוי בבקשת העותרת, שכן ההחלטות ניתנו בחודש פברואר ואילו העתירה הוגשה רק בחודש אפריל. זאת ועוד, לטענת הרשות, בקשת העותרת לצו ביניים הינה, במהותה, בקשה לצו עשה, שכן תוקף הרישיונות פקע. לגופה של העתירה, טוענת הרשות כי הנזק לעותרת מתבטא בחמישה רישיונות ולא בשישה, שכן אושר להפעיל את אחת מהמוניות במסגרת קו אחר. הרשות מדגישה כי הסיבה שהמונית אושרה להפעלה בקו זה דווקא, הינה מן הטעם הפשוט שהבקשה להפעלתו נידונה עובר לדיון בבקשה להפעלת קו השירות נתניה-תל אביב. הרשות גורסת כי המועד הקובע לתיקון טעויות, לרבות טעויות סופר, היה 12.01.06, ולאחר מועד זה לא אושר תיקון הבקשות. יתר על כן, ההחלטה לאיזה תאגיד ישויכו המוניות- שכן על פי החוק מוניות אינן יכולות להיות מנויות בבקשות של יותר מתאגיד אחד- נעשתה בעקבות בקשת הבהרה. מוסיפה וטוענת הרשות, כי היה מקום לצרף כמשיבה לעתירה את "מוניות טבריה והצפון", שכן מדובר בצד ג' העלול להיפגע מקבלת העתירה. לטענת הרשות, אלמלא חמשת הרישיונות שהועברו מהעותרת, לא היתה "מוניות טבריה והצפון" עומדת בסף המינימאלי הקבוע בחוק (15 מוניות) לצורך הפעלת קו שירות. לפיכך, קבלת העתירה עלולה להביא לפסילת הצעתה וביטול כל רישיונותיה, ומכאן שהיה מקום לצרפה כמשיבה. באשר לטענת העותרת כי עומדת לה זכות קניינית לקבלת 37 רישיונות, טוענת הרשות כי הוראות התקנות נותנות לעותרת עדיפות, אולם אין לומר כי הן מקנות זכות קניינית, שכן, לצורך מימוש הזכות נדרשת הגשת בקשה העומדת בדרישות הדין. בהמשך לכך, גורסת הרשות כי החלטותיה לא גרמו לפגיעה בפרנסת העותרת, שכן בסופו של יום בחרה העותרת להעביר את הרישיונות ל"מוניות טבריה והצפון", וחזקה עליה כי צמחה לה תועלת ממהלך זה. לבסוף, מציינת הרשות כי ששת הרישיונות שלא הוקצו יחולקו על-פי מדיניות שוויונית, והעותרת תוכל עדיין לשוב ולזכות בשלושה מתוך רישיונות אלה. לסיכום, סבורה הרשות שיש לדחות את העתירה, שכן מדובר בהחלטות נכונות וסבירות. טענות "טקסי המרכז בע"מ" "טקסי המרכז בע"מ" צורפה כמשיבה לעתירה בהחלטתי מיום 12.03.07. העניין שיש למשיבה זו בעתירה נוגע להקצאה החוזרת שאמורה להתבצע בששת הרישיונות הנותרים. גם ל"טקסי המרכז בע"מ" רישיונות להפעיל מוניות שירות בקו נתניה-תל אביב, ומכאן שיש לה פוטנציאל לזכות לפחות בחלק מהרישיונות הנותרים. לטענת טקסי המרכז, משכללה העותרת בבקשתה שישה רישיונות פסולים, אין למפקח על התעבורה שיקול דעת בעניין, שכן התנאים להגשת הבקשות, לרבות המועד הקובע להגשתן, נקבעו בחוק. זאת ועוד, לשיטתה, אין מדובר בטעות שנפלה בבקשת "מוניות השרון" כי אם בנטילת סיכון עסקי. מכל מקום, אפילו מדובר בטעות, אין מקום לתקנה לאחר חלוף המועד הקובע. בהקשר זה מפנה המשיבה לפסק דינה של כב' השופטת אחיטוב בעת"מ 1362/06 מוניות רון בע"מ נ' משרד התחבורה ואח' (ניתן בתאריך 23.11.06). לבסוף, הצהירה המשיבה כי היא מוכנה לחלק את ששת הרישיונות הנותרים שווה בשווה עם העותרת, אף שלהשקפתה היא זכאית לקבל ארבעה מהם. דיון דין העתירה להידחות. ראשית, נראה לכאורה כי הדין עם המשיבים אשר טוענים כי העותרת פעלה משיקולים עסקיים ואין מדובר בטעות בתום לב. הרשות אפשרה לעותרת להודיע איזה תאגיד מחזיק ברישיונות לגביהם הוגשה הבקשה בכפל. העותרת יכולה היתה להודיע כי רישיונות אלה הינם בחזקתה, ובמצב דברים זה היתה הרשות מאפשרת לעותרת להפעיל את המוניות במסגרת קו השירות נתניה-תל אביב. דא עקא, העותרת, מטעמים השמורים עמה, העדיפה לקיים את עסקת העברת הרישיונות עם "מוניות טבריה והצפון", ולפיכך נראה כי מדובר בהחלטה עסקית ולא בטעות בתום לב. שנית, אפילו אצא מנקודת הנחה כי עסקינן בטעות בתום לב, הרי שבנסיבות העניין אין מקום לאפשר את תיקון הטעות, שכן תהא בכך פגיעה בעיקרון השוויון בין משתתפים במכרז. מובהר, כי מקובלת עלי עמדת העותרת כי לגבי קו השירות נתניה-תל אביב אין מדובר במכרז, אלא בהקצאת רישיונות בהתאם למדיניות העדפת המפעילים הקיימים אשר הותוותה ברפורמה (וראו פסיקת בג"צ בעניין זה). יחד עם זאת, בנסיבותיו של המקרה שבפני, קיימת השלכה על הליך הקצאת רישיונות שהתקיים באזור אחר, שטיבו לא הוברר כל צורכו. יש לזכור, כי בהתאם לרפורמה מתקיים גם הליך תחרותי, ולא רק הליך חלוקתי המקנה עדיפות לבעלי רישיונות קיימים. באמצעות חמשת הרישיונות שהעבירה העותרת ל"מוניות טבריה והצפון", חצה תאגיד זה את דרישת הסף שנקבעה בחוק כתנאי להגשת בקשה, ורק בעקבות העברת הרישיונות האמורים התאפשרה זכייתו. במצב דברים זה, מתן אפשרות לעותרת לתקן את בקשתה, עלולה להוות הטיה, ולו בעקיפין, של מכרז אחר, ואין זה מדרכו של בית משפט זה לתקן עוול בעוול. לא למותר לציין, כי בענף מוניות השירות מתקיים מסחר ברישיונות שאינם מנוצלים בפועל, ואחת ממטרותיה של הרפורמה היה להסדיר מצב בעייתי זה. דברים אלו מצאו ביטוי מפורש בפסק הדין 8179/05: "מנגד, נטען כאמור, כי העדפתם של בעלי הרישיונות הקיימים פוגעת בחופש העיסוק של המפעילים החדשים; זאת במיוחד נוכח העובדה, שבעלי הרישיונות הקיימים מחזיקים ברישיונות רבים שאינם מנוצלים בפועל, והם מוצעים למכירה לכל המרבה במחיר. נטען כי גם אם יש מקום להגן על בעלי הרישיונות הקיימים על ידי שימור המצב בפועל, אין סיבה להעניק להם יתרון ביחס לקווים ורישיונות שלא מומשו על-ידיהם. ... העותרים העלו את האפשרות של השבת הרישיונות העודפים, שלא נעשה בהם שימוש, למדינה- כך שזו תקצה אותם בהליך תחרותי. כאמור, המדובר ברישיונות עודפים שחולקו על ידי המדינה ללא תמורה, אשר לא נעשה בהם שימוש לצרכים אליהם הוקצו, ובעלי הרישיונות סוחרים בהם. ... ואולם, בסופו של יום קבע ככל הנראה השיקול הפרקטי. המשיבים הבהירו בתשובתם כי מהיכרותם המקצועית עם ענף התחבורה, אילו התבקשו בעלי הרישיון להשיב את הרישיונות העודפים, היו התאגידים המורשים מגישים בקשות לכל מכסת המוניות המורשות, והיה מתנהל "שוק שחור" של העברת המכסות בין התאגידים, ללא ידיעת משרד התחבורה ובהעדר אפשרות פיקוח. בכך היה- כנטען- כדי לסכל את מטרת הרפורמה, המבקשת ליצור גם פיקוח הדוק יותר על מפעילי הקווים ושירות יעיל יותר". (ההדגשות שלי - ש.ד.) נוכח האמור, משהוברר כי אחת ממטרות הרפורמה היתה לקיים פיקוח הדוק על ניוד מוניות בין תאגידים, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת הרשות, ונראה לי כי מדובר בהחלטה סבירה בנסיבות העניין. כאמור, יש להניח כי העותרת יצאה נשכרת מהעברת הרישיונות ל"מוניות טבריה והצפון", ולפיכך לא ניתן לטעון כי נגרמה פגיעה כה קשה בפרנסתה. זאת ועוד, לנוכח עמדת הרשות ולנוכח עמדת המשיבה "מוניות המרכז בע"מ", לפיה תוכל העותרת לשוב ולזכות בשלושה מתוך ששת הרישיונות הנותרים, ברי כי הפגיעה הנטענת אינה כה חמורה כמתואר בעתירה. העתירה נדחית. העותרת תשא בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך יישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. ההוצאות יחולקו בין המדינה למוניות המרכז באופן שווה. מוניתרישיון מונית