להלן פסק דין בנושא פרסום פרוטוקול לפי חוק חופש המידע: פסק דין א. מהות העתירה זו עתירה בה התבקש בית המשפט להורות למשיב להעביר לעותרים באופן שוטף העתקי פרוטוקולים של ישיבות מועצת הכבלים והלוויין וכן לפרסמם לציבור, עפ"י חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998. ב. עובדות רלוונטיות העותרים הם איגוד התסריטאים ואיגוד הבמאים בישראל, האיגודים המקצועיים המייצגים את היוצרים בתחומי הקולנוע והטלוויזיה בישראל. המשיב משרד התקשורת ממונה על המועצה לשידורי כבלים ולוויין (להלן: "המועצה"). העותרים פנו ביום 26.1.06 (נספח א' לכתב העתירה) למועצה בבקשה למסירת פרוטוקול מהיום בו קיבלה המועצה החלטה המנוגדת לעמדת העותרים, לאשר פרסומת סמויה בערוצים הייעודיים המצויים תחת פיקוחה. העותרים שחששו כי יתכן ולא קיים קוורום חוקי להחלטה זו, בקשו לבדוק את טענותיהם. ביום 5.2.06 השיב עו"ד גרסון לעותרים והפנה אותם להגיש בקשה לממונה על חופש המידע במשרד התקשורת (נספח ב' לכתב העתירה). ביום 9.2.06 פנתה ב"כ העותרים לממונה על חופש המידע במשרד התקשורת (נספח ג') בבקשה למסור את פרוטוקול ישיבת המועצה מיום 22.12.05. כמו כן בקשו העותרים לקבל באופן קבוע פרוטוקולים של ישיבות המועצה. ביום 23.3.06 התקבלה תשובת ממלאת מקום הממונה על חוק חופש המידע במשיב (נספח ד' לכתב העתירה) כדלקמן: "לצערנו, אין באפשרות המועצה להעביר פרוטוקולים באופן שוטף, בין היתר כיוון שהפרוטוקולים עשויים לכלול מידע שאין לגלותו כדוגמת סודות מסחריים, או מידע שגילויו מחייב פניה לצדדים שלישיים. עם זאת, נשמח לעמוד לרשותך בטיפול בבקשות לקבל פרוטוקולים ספציפיים, וזאת בהתאם להוראות החוק." לטענת העותרים קיימת חשיבות רבה לחשיפת הפרוטוקולים של המועצה לעין הציבור בכלל ולעיני העותרים בפרט. מכאן העתירה. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות והטענות שבע"פ עלתה פלוגתא אחת בין הצדדים: היש לחייב את המשיב להעביר לעותרים באופן שוטף את הפרוטוקולים מישיבות המועצה? ד. טענות הצדדים לטענת העותרים, עם חקיקת חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998 (להלן: "החוק") עוגנה הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית, תכליתו העיקרית של החוק היא מתן אפשרות לציבור להפעיל אמצעי בקרה על מעשי השלטון וחשיפת פעולת ברשויות לעיני הציבור. זכות זו, מטילה חובה על הרשות גם אם הדבר כרוך בהשקעת משאבים. עוד מציינים העותרים כי בשורה של פסקי דין נקבע כי פרוטוקולים של דיונים הנערכים ע"י הרשויות הציבורית הנם חלק מהמידע אשר על הרשות לגלות. העותרים מדגישים את חשיבותם של הפרוטוקולים נשוא התביעה דנן, משום שתודעתם של קהל צופי הטלוויזיה נקבעת ע"י המוצג בפניהם על המרקע במידה רבה, ולכן החלטות המועצה משפיעות על כלל הציבור ולא רק על העותרים. לעמדתם של העותרים, האינטרס הציבורי והפרטי בחשיפת המידע המבוקש מכריעים את הכף באיזון בין האינטרס לחשיפת המידע לבין האינטרס שלא לחשפו; משום שהעותרים מייצגים את רוב יוצרי הטלוויזיה והקולנוע בארץ התלויים בהחלטות המועצה, ופרסום הפרוטוקולים באופן שוטף יבטיח שקיפות ומעקב ציבורי נאות, ומאחר והאינטרס הוא הן של כלל הציבור והן של העותרים, יש בכך להכריע את הפלוגתא דנן לטובת העותרים. העותרים מציינים בסעיף 24 לסיכומיהם, כי יסתפקו במסירת פרוטוקולים לידיהם בלבד, אם בפרסום לכלל הציבור יש עלות גבוהה. לעמדת המשיב, העתירה הוגשה מכוח הוראות חוק חופש המידע; בקשת העותרים לקבל פרוטוקולים באופן קבוע אינה מעוגנת בחוק, שהרי פרוטוקולים עתידיים אינם בגדר "מידע" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, באשר הם אינם מצויים עדיין בידי הרשות; ומשהעתירה לא נופלת במסגרת הוראות החוק, היא אינה בגדר סמכויותיו של בית משפט זה. ב"כ העותרים מסתמך על ה"פ 468/03 מדינת ישראל ואח' נ' צ'רני מיכאל (תק-מח 2003(3),1233), שם נקבע כי על בית המשפט האזרחי ליתן פרשנות מצמצמת בבואו לבחון את סמכותו לעסוק בעניינים מנהליים. בערעור שהוגש על פסק דין זה (ע"א 9379/03) קבע בית המשפט העליון כי: "...הסיווג של עניין מינהלי כנתון לסמכות מקבילה, ושיקול הדעת בדבר העברתו לדיון בערכאה האזרחית הם חד סטריים. הם נתונים לבג"צ ואינם נתונים בידי הערכאה האזרחית." ב"כ העותרים מציין לעניין זה גם את רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת (צורף לסיכומי המשיב). בנוסף טוען ב"כ המשיב, אין להקנות לעותרים זכות מראש וללא שיופעל שיקול דעת הרשות בהתאם להוראות הקבועות בחוק, לפני פרסום הפרוטוקולים. לעמדת המשיב, פעמים רבות כוללים פרוטוקולים של המועצה עניינים הנוגעים לגופים פרטיים אשר עלולים להיכלל בגדר החריגים הכלולים בחוק. הפרוצדורה והמנגנון לקבלת מידע עפ"י החוק נועדו להבטיח שזכויותיהם של צדדים שלישיים לא יפגעו. על הרשות לבחון בכל מקרה ומקרה את מכלול השיקולים שיש לשקול בחשיפת אותו מידע תוך איזון בין האינטרס שבחיסוי המידע לבין האינטרס בחשיפת המידע; ולכן, מתן החלטה גורפת השוללת את שיקול הדעת, עוקפת את המנגנון שנקבע בחוק, דהיינו, בחינת כל השיקולים ומציאת נקודת האיזון בפרסום הפרוטוקולים. לטענת ב"כ המשיב דרישת העותרים עשויה לשבש את תפקודה התקין של המועצה, שהרי מדובר בעשרות פרוטוקולים בשנה, אשר פרסומם יצריך פניות למכביר לצדדים שלישיים, ויחייבם לנמק בעת הצורך במקרים בהם יוחלט לא להתיר את פרסום הפרוטוקול, דבר שיקשה על עבודת המועצה ויהיה כרוך בעלויות למערכת. ה. ד י ו ן 1. סמכות בית המשפט טענות המשיב לעניין הסמכות מסתמכות על פסקי דין בהם מלכתחילה לא ניתנה סמכות לבית משפט אזרחי לדון בהם. כך למשל בעניין צ'רני שלעיל, שאלת גבול סמכותו של בית המשפט המחוזי וסמכות בג"צ בעניינים מנהליים, נגעה לעניין אזרחותו של המערער, עניין שלא הועבר לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. (הערעור הוא על פסק דין שניתן בהמרצת פתיחה ולא בבית משפט לעניינים מנהליים). בעניין בזק לעיל, המערערת הגישה כתב תביעה לבית המשפט המחוזי (שלא בפועלו כבית משפט לעניינים מנהליים) ובו השגות על החלטות שנתקבלו ע"י שרי התקשורת שהפעילו סמכות שלטונית, כאשר הסמכות לדון בהשגות אלו נתונה לבג"צ. בעעמ 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' ליאור דץ (תק-על 2005(1), 3176), נקבע כי חוק חופש המידע אינו חל על המערער באשר מוסד להשכלה גבוהה אינו ממלא תפקיד עפ"י דין, עם זאת צוין כי אין בכך לשלול מבית המשפט המוסמך את החלתן של נורמות המשפט המנהלי על המערער באם יתברר כי הוא גוף בעל מאפיינים ציבוריים. שאלת הסמכות לחוד ושאלת הדין המהותי לחוד. (ההדגשה שלי - ד.פ.). יוצא איפה, שאין בפסקי דין אלו לתמוך בטענות המשיב בנושא סמכותו של בית משפט זה. בענייננו, לבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בעניינים לפי חוק חופש המידע, ומכאן, שהשאלה שצריכה להידון נוגעת לפרשנות הדין המהותי על פי החוק או במילים אחרות: האם על הרשות למסור מידע קיים וזמין מיידית, או שמא עליה להתחייב למסור מידע "שיווצר" לבטח בעתיד. 2. העברת הפרוטוקולים באופן קבוע לידי העותרים נבחן את הוראות החוק הנוגעות לענייננו; סעיף 1 לחוק חופש המידע קובע כדלקמן: "לכל אזרח ישראלי או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית, בהתאם להוראות חוק זה." (הדגשות שלי, ד.פ.). סעיף 2 מגדיר "מידע" כדלקמן: "מידע" - כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב; על פי סעיף 7(א) לחוק, נוהל קבלת מידע מהרשות הוא כדלקמן: "בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה, או למי שהוסמך לכך על ידו; אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו." סעיף 8 לחוק קובע מתי הרשות רשאית שלא למסור מידע, וסעיף 9 לחוק קובע מתי לא תמסור הרשות מידע. סעיף 13(א) לחוק קובע כי על הרשות להודיע בכתב על דבר הגשת הבקשה, לצד שלישי אשר מסירת המידע עלולה לפגוע בו. הצד השלישי רשאי להודיע לרשות כי הוא מתנגד לפרסום המידע. מההוראות לעיל עולה, שהמידע אליו מתייחס החוק הוא מידע המצוי כבר בידי הרשות, כאשר על מנת לקבלו ממנה יש לפעול לפי המנגנון שקובע החוק; דהיינו, יש להגיש בקשה לקבלת המידע, כשעל הרשות מוטלת חובה של בדיקת המידע לפני העברתו למבקש והתחשבות בצדדים שלישיים. החוק איננו מאפשר קבלת מידע ללא הגשת בקשה, הוא גם לא מסדיר אפשרות לחייב את הרשות לתת מידע באופן שוטף, גם לגבי מידע שעדיין לא נוצר ולא קיים אצלה. השאלה היא אם כן, האם רצוי להרחיב את הוראות החוק ולאפשר העברת מידע לעותרים באופן שוטף, כך שלא יצטרכו להגיש הם להגיש בקשה למשיב בעבור כל פרוטוקול. אינני סבורה כי המדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהוראות החוק. המשיב ציין כי ישמח לעמוד לרשות העותרים בטיפול בבקשותיהם לקבל פרוטוקולים, כאמור בקשתם לקבלת הפרוטוקול מיום 22.12.05 נענתה בחיוב, כאשר מספר פרטים חסויים נמחקו מן הפרוטוקול, דבר המעיד על הפעלת שיקול דעת ע"י הרשות לפני מתן המידע. העותרים הדגישו כי הם אינם מבקשים לעקוף את המנגנון הקבוע בחוק ולשלול שיקול דעת זה, וכי ראוי ששיקול הדעת יופעל עובר לפרסומו של כל פרוטוקול. לא מצאתי טעם המצדיק סטייה מהוראות החוק. בבואנו לערוך את האיזון בין האינטרס של העותרים לבין אינטרס המשיב, נראה כי הכף נוטה לטובת המשיב: בעוד שעל המשיב תוטל משימה לא פשוטה הכרוכה בעלויות מערכת, אינני מוצאת אינטרס משמעותי מעבר לאינטרס העקרוני של קבלת מידע מהרשות, עליו עמדתי לעיל, הקיים בפרסום שוטף של הפרוטוקולים. טענתם של העותרים כי לא ניתן לפקח על פעילות המשיב משום שהפרוטוקולים לא מפורסמים, הנה טענה כללית, לא הוכחה פעילות בלתי תקינה או בלתי סבירה של המשיב, הדורשת רמת פיקוח גבוהה מהרגיל. בנוסף, עמדת העותרים בנושא העלויות איננה מקובלת עלי. מלאכת הפעלת שיקול הדעת לפני פרסומו של פרוטוקול הכוללת גם פניות לצדדים שלישיים אינה עניין של "דקות ספורות" כהגדרת העותרים. פרסום שוטף של פרוטוקולים יחייב את הרשות להקצות כוח אדם קבוע לטיפול בפרסום פרוטוקולים כשהמדובר בעשרות פרוטוקולים בכל שנה, שאיננה מוצדקת בענייננו, וזאת לאור העובדה שהעותרים לא נתקלו בבעיה כלשהי בעת פנייתם למשיב, ואף קיבלו את מבוקשם. לעותרים גם לא היתה טענה בנוגע להתנהלות המשיב לפני מסירת הפרוטוקול האמור. העותרים מציינים כי מנגנון של פרסום פרוטוקולים שוטף קיים, שהרי הכנסת נוהגת לפרסם פרוטוקולים. לא ניתן להקיש מכך לענייננו. כפי שציין המשיב קיים מקור נורמטיבי לפעולה זו של הכנסת והוא תקנון הכנסת, דבר שלא מתקיים בענייננו שהרי המקור הנורמטיבי היחיד בענייננו הוא חוק חופש המידע. לאור האמור לעיל העתירה נדחית. העותרים ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסכום של 35,000 ₪ פלוס מע"מ וכן את הוצאות המשפט אותן יישום הרשם. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. מסמכיםפרוטוקולחופש המידעפרסום