פסילת מכרז הסעות תלמידים

להלן פסק דין בנושא פסילת מכרז הסעות תלמידים:

פסק - דין

(א) כללי
1. העותרת פנתה בשתי תובענות מנהליות כנגד המשיבה בהן עתרה לחיוב המשיבה לשלם לה פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי זכייתה, שלא כדין, כטענתה, במכרזים שהוציאה המשיבה.

2. העותרת עוסקת במתן שירותי הסעה, ונטלה חלק במכרזים להסעות תלמידים ועובדי הוראה שהוציאה המשיבה,בין היתר, בשנים 1995 ו - 1999. התובענות המנהליות מתייחסות למכרזים שהוצאו באותן שנים.

3. משמדובר באותם צדדים, אוחד הדיון בשתי התובענות המנהליות.

(ב) המכרז לביצוע הסעות תלמידים ועובדי הוראה בשנת הלימודים תשנ"ו - מכרז מספר 10/95
4. בחודש אוגוסט 95, פרסמה המשיבה מכרז 10/95, לביצוע הסעות תלמידים ועובדי הוראה. דרישת משרד החינוך והתרבות היתה כי מחירי ההצעות למכרז לא יעלו על מחירי הסעות שהיו נהוגים בשנת הלימודים הקודמת - תשנ"ה, בצירוף הצמדה למדד בלבד.
לכשנפתחה תיבת המכרזים ביום 20.8.95, התברר כי ארבעת ההצעות שהוצעו, היו גבוהות יותר מ"התקרה" שנקבעה במכרז. ועדת המכרזים החליטה לקיים מכרז חוזר.

5. ביום 22.10.95, נפתחה תיבת המכרזים של המכרז החוזר. התברר שהיו 3 מציעות, וגם בפעם זו הן היו גבוהות מהמחירים המרביים שנקבעו על ידי משרד החינוך והתרבות.
ביום 24.10.95, החליטה ועדת המכרזים לא לקבל אף אחת מההצעות והסמיכה את גזבר המשיבה לנהל מו"מ עם המציעים השונים, במטרה לקבל את המחירים הטובים ביותר והקרובים ביותר למחירי ההסעות בשנת הלימודים תשנ"ה.
נאמר בפרוטוקול ישיבת המכרזים מיום 24.10.95, "... מחליטה הוועדה להסמיך את גזבר המועצה לנהל משא ומתן עם המציע הזול ביותר בכל מסלול על מנת לשכנעם להסכים לבצע את ההסעה במחיר קרוב ככל האפשר למחיר באותו מסלול הסעה שבוצע בשנת הלימודים הקודמת... היה והמציע הזול לא יסכים להפחית מהצעות כפי שהגזבר ידרוש, יהיה מוסמך הגזבר להציע את ביצוע ההסעה למציע הבא אחריו. את תוצאות המשא ומתן יש להביא לאישור וועדת מכרזים".

6. לטענת מנהל העותרת, ע.ת 2, נתן חג'בי (להלן: "חג'בי"), בסמוך לאחר ה - 24.10.95, הוא זומן על ידי גזבר המשיבה ע.ה 1 מר שמעון פרץ (להלן: הגזבר"), לנהל משא ומתן במטרה להוריד את מחירי ההסעות. בפגישה דובר על 45 קווי הסעות שבהם העותרת הציעה את המחירים הנמוכים ביותר במכרז. במהלך המו"מ, נדרשה העותרת להוריד את המחירים שהציעה במכרז ב - 40%, אך הסכימה להוריד את המחירים ב - 5% בלבד. במקביל למו"מ שנוהל עם העותרת, ניהל הגזבר גם מו"מ עם מסיעים אחרים.

7. ביום 29.10.95, לטענת חג'בי, התקיימה פגישה במעמד הגזבר וקניין המשיבה, מר נתי משה, בה סוכם באיזה מסלולים תבצע העותרת את ההסעות. מתוך 45 המסלולים שבהם נתנה העותרת את ההצעות הזולות ביותר במכרז, קיבלה העותרת, לטענת חג'בי, לבצע 37 מסלולים בעלות כוללת של 373,450 ₪. העותרת התבקשה ליתן למשיבה ערבות בנקאית על סך 10% מהסכום האמור. סיכום הישיבה נרשם על ידי נציג המשיבה. בסיכום פורטו 37 מסלולים שהעותרת, לטענת חג'בי, קיבלה לבצע (להלן: "נספח ח' "). לטענת חג'בי, נספח ח' הינו הסכם לביצוע הסעות בין העותרת למשיבה.

8. למחרת עריכת נספח ח', ביום 30.10.95, הוזמנה העותרת על ידי המשיבה "לחתום על חוזה לביצוע ההסעות" (סעיף 11 לתצהיר), ואז התברר לה כי בחוזה כלולים רק 9 מסלולים מתוך 37 מסלולים, "הכלולים בהסכם בעל פה מיום 29.10.95". הסכום השנתי הכולל עבור ביצוע 9 מסלולים היה 116,032 ₪.

9. חג'בי, לטענתו, פנה לקניין המועצה ושאל אותו כיצד קרה שאחרי שסוכם שיקבל 37 מסלולים, לפתע קיבל אך 9 מסלולים. קניין המועצה ענה לו, שיברר את העניין עם הגזבר. חג'בי פנה לגזבר שהשיב לו כי ב-28 מסלולים -שנלקחו מהעותרת, נמצא מציע זול יותר.
חג'בי ניגש למזכיר המועצה, ביקש לראות את ההצעות הזולות יותר, ואז התברר "כי המזכיר עצמו הופתע לראות כי ההפרש של המציע הזול יותר הוא ההפרש של 1 ₪ " (סעיף 12 לתצהיר). מזכיר המועצה הפנה את חג'בי לראש העיר, באומרו כי הדבר נראה מוזר בעיניו שבעד שקל המשיבה נתנה את ביצוע ההסעות למציע אחר.
ראש העיר, אליו פנה חג'בי, זימן את מזכיר המועצה "ואכן הוברר כי בגין 1 ₪ הפחתה, הועברו ההסעות למסיעי שדרות".

10. לטענת חג'בי, הועברו ההסעות באוטובוסים ומיניבוסים למציעה אחרת בשם "טיולי שערי הנגב", על אף שלא היה לה היתר להסעת אוטובוסים. חג'בי קיים פגישה עם היועץ המשפטי של המשיבה, אשר אמר כי " ידו לא בעניין וזה לא חוקי ולא בידיעתו, ודרש מהגזבר להחזיר את הנסיעות לחן הנגב, אולם הגזבר ענה לו בנוכחותי כי כבר חתם הסכם עם מסיעי שדרות ושער הנגב". לטענת חג'בי, בלחץ היועץ המשפטי של המשיבה, פנה הגזבר למסיעי שדרות ושער הנגב, בבקשה שיוותרו על חלק מהנסיעות אך הן לא הסכימו.
לאחר דברים אלה, לגרסת חג'בי, אמר לו היועץ המשפטי של המשיבה כי יתבע את המשיבה, וכי ההחלטות לא היו חוקיות ולא בידיעתו.

11. מטעם המשיבה העיד הגזבר. לדבריו ניהל מו"מ כמצוות ועדת המכרזים, עם העותרת, כמו גם עם שאר המציעות האחרות במכרז, במטרה להוזיל את מחירי ההסעות. אשר למסמך, שלטענת העותרת הינו ההסכם שבינה לבין המשיבה בדבר ביצוע 37 מסלולים - נספח ח' - טען הגזבר כי המסמך "אינו אלא, סיכום הפגישה שנערכה ביני ובין מר חג'בי, שבה סוכמו התעריפים שהוסכמו על העותרת לביצוע ההסעות..." (סעיף 14 לתצהיר).
עוד טען הגזבר ( עמ' 13 לפרוט') " כאשר ישבתי עם המציעים האחרים ערכתי לגבי כל אחד מהם מסמך בנוסח נספח ח', על מנת שאוכל לאחר מכן להשוות את המחירים ".

12. נטען על ידי העותרת כי היה על המשיבה לזמן את הקניין מר נתי משה כעד מטעמה להוכיח שנספח ח' אינו הסכם לביצוע הסעות, כטענת המשיבה, וכן היה על המשיבה לזמן את המציעים האחרים שהגזבר טען כי קיבלו מסמך נוסח נספח ח'. אי הבאת העד, לטענת העותרת, מחליש את גירסת המשיבה.
איני מקבלת הטענה. ההלכה היא כי אי הבאת ראיה רלבנטית להוכחת טענה שמעלה צד לדיון כאשר הראיה היא בהישג ידו, עלולה לפעול נגדו. אין זאת אומרת שעל הטוען טענה כלשהי להביא מספר עדים להוכחת אותה טענה. בעניננו די היה בעדות הגזבר, שניהל את המשא ומתן עם המציעים השונים, כולל חג'בי. יצויין כי הגזבר אף העיד ( עמ' 12 לפרוט') כי נספח ח' נכתב בכתב ידו.

13. הוגשה טבלה, (נספח ב' לתצהיר הגזבר), בה פורטו 28 המסלולים שלטענת העותרת, היו אמורים להימסר לה, ותחת זאת נמסרו למציעה אחרת - "מסיעי שדרות".
מעיון בטבלה עולה כי עבור 17 מסלולים העותרת נקבה במחיר של 64 ₪ לכל מסלול, בעוד מסיעי שדרות נקבה במחיר של 57 ₪. עבור שני מסלולים העותרת ביקשה מחיר של 95 ₪, בעוד מסיעי שדרות ביקשה 57 ₪. בגין 7 מסלולים ביקשה העותרת 57 ₪ למסלול בעוד מסיעי שדרות ביקשה 56 ₪ למסלול - היינו 1 ₪ הפרש. כן עולה מהטבלה כי לגבי מסלול אחד ביקשו שתי המציעות את אותו סכום של 57 ₪ , ולגבי מסלול אחד ביקשה העותרת סכום של 49 ₪ , בעוד מסיעי שדרות ביקשה את הסכום של 57 ₪.
עולה מהאמור כי טענת העותרת כאילו כל 28 המסלולים שנטלו ממנה והועברו למסיעי שדרות, לאחר שזו הציעה שקל פחות מהצעת העותרת עבור כל אחד מהמסלולים, אינה מתיישבת עם העובדות.

14. נטען על ידי העותרת כי המשיבה נהגה כלפיה שלא בתום לב ובחוסר הגינות שכן היה עליה - לאחר שקיבלה, מאחת המציעות האחרות במכרז,הצעה זולה יותר מהצעתה של העותרת, לשוב לעותרת ולברר עימה אם היא מוכנה להוריד את מחיר הצעתה אף מעבר למחיר הנמוך יותר שהתקבל ממציעה אחרת.
ועדת המכרזים הנחתה את הגזבר כיצד עליו לנהל את המשא ומתן עם המציעים. כאמור בהחלטתה היה על הגזבר לפנות תחילה למציע הזול ביותר ואחריו למציע הבא אחריו וכו' . הגזבר לא קיבל הנחיה לבצע "מכירה פומבית" .
במהלך חקירתו הנגדית נשאל הגזבר ( עמ' 13 לפרוט') "לשאלתך מדוע לאחר שקיבלתי הצעה בשקל פחות מהצעת חג'בי לא חזרתי ושאלתי אותו אם הוא מוכן להוריד את הצעתו, אני משיב שזה מעגל קסמים שצריך לחתוך אותו בשלב כלשהו. ודבר נוסף שזכור לי בבהירות אני ציינתי בפני כל המסיעים שההצעה שלהם תהיה ההצעה האחרונה, ושכדאי להם לתת את המחיר הנמוך ביותר, ושאין בכוונתי לחזור אליהם לאותו מעגל קסמים שציינתי שכל פעם אני אבוא ואשאל אותם אם הם מוכנים לרדת עוד, כי תמיד יהיה מישהו שיבוא בטענות למה לא חזרתי אליו, אולי הוא היה מוכן להוריד יותר, ולדבר אין סוף".
לנוכח הנחיית ועדת המכרזים לגזבר כיצד לנהל את המשא ומתן כדי להגיע להצעה הטובה ביותר עבור המשיבה והסבריו של הגזבר, איני מקבלת את טענת העותרת כי המשיבה נהגה כלפיה שלא בתום לב ולא בהגינות, בשל כך שהגזבר לא שב אליה כדי לקבל ממנה הצעה זולה יותר מזו שהציעה קודם.
אוסיף לעניין זה כי לאחר שנודע לעותרת כי ניתנה הצעה זולה יותר מהצעתה - והיה זה לאחר שכבר נחתם ההסכם עם מסיעי שדרות - פנתה העותרת במכתב מיום 31.10.95 למשיבה (נספח י' לעתירה), והציעה להוריד את מחיריה מהסכומים של 64 ₪ ו-57 ₪ לסכום של 55 ₪ . הגזבר הסביר בעדות כי כבר לא ניתן היה לקבל את הצעת העותרת כיוון שנחתם הסכם עם מסיעי שדרות.
אין לעותרת אלא להלין על עצמה על שלא שעתה לדברי הגזבר כי תציע את ההצעה הזולה ביותר שבאפשרותה היה להציע , וזאת כאשר נמסר לה על ידו כי לא יפנה אליה פעם נוספת.

15.כאמור, טענה העותרת כי נספח ח' הינו ההסכם שנערך בינה לבין המשיבה באשר לקווי ההסעות שתבצע עבורה. איני מקבלת טענה זו. הגזבר הסביר, והעותרת אף לא חלקה על כך, כי ניהל משא ומתן עם המציעים השונים. כדי להגיע להצעה הטובה ביותר, מטבע הדברים היה עליו לעבור ממציע למציע כאשר עם כל אחד הועלה סיכום הצעתו על הכתב - כדוגמת נספח ח' . רק בסיום סבב המשאים ומתנים שניהל הגזבר, יכלה המשיבה לחתום עם המציעים השונים על חוזה הסעות, כפי שאכן עשתה. נספח ח' אינו אלא סיכום הצעתה של העותרת. לאחר שהמשיבה בחרה מבין כלל ההצעות את ההצעה הטובה ביותר לכל אחד ואחד מהקוים, נחתמו חוזי ההסעה.

16. העותרת פנתה למשיבה במכתב מיום 13.11.95 (נספח יג' לעתירה) בו קבלה על כך כי קווי הסעות שהיו "שייכות" לה נמסרו "לחברה שלא מורשת" . באותו מכתב לא העלתה העותרת - את שהיא טוענת כעת - כי נוהל עימה משא ומתן שלא בתום לב, וכי המשיבה נהגה כלפיה שלא כדין בכך שקווי הסעות שסוכם עמה, לטענתה, כי היא תבצע, נמסרו למציעות אחרות שהציעו מחירים אך בשקל פחות מהצעתה.
בסיכומיה, לא חזרה העותרת על הטענה כי החברה שקיבלה לבצע את קווי ההסעות, שלטענת העותרת היא היתה אמורה לבצע, לא היתה מורשת לבצעם. משלא הועלתה הטענה בסיכומים, רואים אותה כטענה שנזנחה.

17. העותרת זימנה כעד מטעמה את מר הרצל שאובי חבר מועצת העיר שדרות, שבתקופה הרלבנטית שימש גם כסגן ומ"מ ראש העיר. בתצהירו של מר שאובי צויין, בין היתר, "אני זוכר את השתלשלות העניינים ולדעתי באופן לא הוגן להוריד שקל אחד מהמחיר של נתן חג'בי ולהעביר ההסעות למסיע אחר".
בעדותו נשאל מר שאובי (עמ' 4 לפרוט') " כאשר אתה מציג בפני אפשרות שלגבי הקווים שחג'בי התחרה עליהם, ומציע אחר זכה בחלק מהמקרים ההפרש היה 7,8 שקלים, בחלק 5 שקלים וחלק שקל, ואתה שואל אותי אם גם אז אני הייתי טוען שנעשה עוול, אני משיב שאני כנבחר ציבור ורואה משחק של מחירים, אם הפערים הם בחלק גדולים ובחלק קטנים זה מקובל עלי". ובהמשך " ... 7 קווים בהנחה של שקל זה משמעותי זה לא קוו אחד או שניים."
עולה מעדותו של מר שאובי כי לכאורה העותרת מסרה לו פרטים שאינם עולים בקנה אחד עם העובדות, שכן סבר, סברה שהתברר כי אינה מתיישבת עם העובדות, כי ההפרש בין הצעתה להצעת החברה שזכתה בקווי ההסעה, היה של שקל אחד בלבד.

18. בעתירתה חזרה העותרת וטענה כי 28 קווים הועברו ממנה למסיעי שדרות בשל "הפרש של
1 ₪ ". משהתברר כי טענה זו אינה נכונה, הועלתה על ידי העותרת בסיכומיה הטענה (סעיף 24 לסיכומים) ".. ניתן היה להפריד בין המסלולים ולא לעשות עסקת חבילה אחת ואת אלה שפחות בשקל אחד ניתן היה להשאיר בידי העותרת".
משלא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה רשאית להעדיף את ההצעה הזולה ביותר לגבי כל קו הסעה, כלל וכלל לא ברור מדוע העותרת סבורה כי היה על המשיבה להתקשר עימה לביצוע קווי הסעה, שהעותרת דרשה עבור ביצועם סכום הגבוה בשקל מההצעה הזולה ביותר.

19. לפיכך, מהטעמים שפורטו לעיל, דין התובענה בעתמ 241/02 להידחות.
הועלו על ידי המשיבה טענות שבעטיין ביקשה כי התובענה תדחה על הסף. משנמצא כי דין התובענה להדחות לגופה, לא ראיתי צורך לדון בטענות המתייחסות לבקשה לדחיה על הסף.

(ג) המכרז לביצוע הסעות תלמידים ועובדי הוראה בשנת הלימודים תש"ס - מכרז מספר 8/99
20. לטענת העותרת במכרז 8/99 היה על המשיבה לפסול את הצעתה של חברת ההסעות טיולי שער הנגב בע"מ ( להלן "טיולי הנגב") משלא עמדה בתנאי הסף שבמכרז. אילו נפסלה טיולי הנגב - טענה העותרת - היתה היא אמורה לזכות באותם מסלולים שטיולי הנגב זכתה בהם. מאחר שנמנעה מהעותרת - בשל התנהלותה שלא כדין של המשיבה - הזכייה בארבעה מסלולי נסיעה שלגביהם התקשרה המשיבה עם טיולי הנגב, עתרה העותרת לחיוב המשיבה לשלם לה פיצוי בגובה של 188,800 ₪ .

21. בטרם אתייחס לטענות העותרת ותשובת המשיבה, אבקש להעיר כי למרות הצהרת הצדדים כי יוגשו לבית המשפט תיקי המכרזים הנידונים בתובענות, הוגשו על יד המשיבה שני קלסרים המכילים אך את ההתקשרויות וההתכתובות עם העותרת. לא רק שתיקי המכרזים לא הומצאו לבית המשפט אלא שהתברר כי לא כל הנספחים שנטען על ידי העותרת כי צירפה לתובענה ולתצהיר מנהלה, מר חג'בי , אכן צורפו במלואם - כפי שאף צוין על ידי המשיבה בכתב התשובה.
למרות שלא כל החומר שאמור היה להיות מוגש לתיק בית המשפט אכן הוגש - משכך בחרו הצדדים לנהל את הדיון - וניתן היה להגיע להכרעה בהסתמך על טעוני הצדדים והחומר שהוגש - לא נעשתה פניה נוספת לצדדים להמציא החומר החסר.

22.כאמור נטען על ידי העותרת כי היה על המשיבה לפסול את הצעתה של טיולי הנגב משלא עמדה בתנאי הסף שנקבעו במכרז, בין היתר משלא עמדה בתנאי שלפיו היה עליה להיות בעלת "רישיון בר תוקף" על שמה, מאת המפקח על התעבורה , שהינה מורשית להסיע בשכר. עוד טענה העותרת כי חסרו לטיולי הנגב הרשיונות הנדרשים על פי המכרז, ולכן החלטת המשיבה כי טיולי הנגב תזכה במסלולים - שבהם הצעתה היתה הזולה ביותר - היתה החלטה שגויה אשר פגעה בעקרון השוויון, שהוא, כידוע, אחד מעקרונות היסוד בתורת המכרזים.
בסיכומיה הסתמכה העותרת על פסק הדין שניתן בבג"צ 466/82 עוזר את רובננקו נ. עיריית רמת גן ואח' פ"ד ל"ז (1) 696, שם נקבע כי אי קיום התנאי של היות המציע קבלן רשום, בעת הגשת ההצעה, כאשר הדרישה היתה שרק קבלנים רשומים יוכלו להשתתף במכרז, היתה תנאי מהותי שבשל אי עמידה בו דין ההצעה להיפסל.
העותרת אף הסתמכה על האמור בפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 24.8.99 לגבי הצעת טיולי הנגב - שם נאמר כי טיולי הנגב "צרפה רשיון זמני לעסוק בהסעות מיוחדות באוטובוסים בתוקף עד31.8.99 כאשר הדרישה לרשיון בר תוקף לתקופת ביצוע ההסעות".
לנוכח האמור בפרוטוקול ועדת המכרזים, טענה העותרת, היה על המשיבה לפסול את הצעת טיולי הנגב.
בהחלטת ועדת המכרזים מיום 24.8.99 נאמר "מאחר ולרוב המסלולים נותרו רק שתי הצעות של המציעים טיולי שער הנגב וחן הנגב בהם התגלו ליקויים כמעט זהים ולא מהותיים, מחליטה הועדה לדון בהצעתם.." .
טוענת המשיבה כי טיולי הנגב עמדה בתנאי הסף, אשר לפיו נדרשו המציעות להיות בעלות רשיון לעסוק בהסעות בשכר בעת הגשת הצעותיהן. טענה זו מקובלת עלי . הדרישה לרשיון למשרד הסעות, כפי שנוסחה בתנאי המכרז היתה "הינם רשומים, כמשרד ל"הסעות" ו/או ל""הובלות" כמשמעו בצו הפיקוח.....בידם רשיון בר תוקף, על שמם, מאת המפקח על התעבורה, שהינם מורשים להסיע בשכר על פי תקנות משרד התחבורה..."
בעת שטיולי הנגב הגישה את הצעתה למכרז היה בידה רשיון זמני לעסוק בהסעות אותו קיבלה מהמפקח על התחבורה במשרד התחבורה ביום 2.5.99. רשיון זה הוארך בהמשך. משהיה בידי טיולי הנגב רשיון להסעות, היא עמדה, על פי תנאי המכרז, בתנאי הסף המתייחס לכך.
עדת ההזמה הגב' רות טל המשמשת כמנהלת מחלקת הסעות תלמידים ועובדי הוראה במחוז הדרום העידה (עמ' 20 לפרוט') "רשיון הפעלה למשרד הסעות יוצא אחת לשנה ומתחדש בדצמבר בדרך כלל. אם אני בודקת רשיון הפעלה בספטמבר ויש, בשבילי הוא תקף. אם מדובר ברשיון הפעלה למשרד הסעות שכתוב עליו שהוא זמני עד דצמבר אז אני עוקבת לראות שיוצא רשיון לאחר דצמבר ומבקשת מהרשות לשלוח לי את הרשיון שבתוקף להמשך השנה."
יצויין כי הרשיון הזמני של טיולי הנגב שהיה בתוקף עד יום 31.8.99, הוחלף ביום 22.8.99 ברשיון זמני אחר שתוקפו היה עד יום 22.9.99 . הרשיון הזמני השני הוחלף, ביום 9.9.99 ברשיון שהיה בתוקף עד 31.12.99, וכאמור, על ידי הגב' טל, במועד זה הרשיונות להפעלת הסעות בשכר אמורים להתחדש.
משהתברר כי היה לטיולי הנגב רשיון לביצוע הסעות, נדחית טענת העותרת כי היה על המשיבה לפסול את הצעתה של טיולי הנגב בשל אי קיום תנאי סף של היות המציע בעל רשיון.

23. עוד טענה העותרת כי טיולי הנגב זכתה שלא כדין בארבעה מסלולים, מאחר שלא המציאה את הרשיונות הנדרשים לביצוע הסעות באותם מסלולים. לטענת העותרת, היה על המשיבה להעניק לה, לעותרת, את ביצוע המסלולים האמורים משהצעתה של העותרת היתה ההצעה הזולה ביותר לאחר הצעת טיולי הנגב.
המסלולים שלגביהם טענה העותרת, בתובענה, שהיה על המשיבה למסור לה, במקום לטיולי הנגב, הם: מסלול 714; מסלול 308; מסלול 702 ומסלול 718. במכתב שכתב מנהל העותרת למשיבה ביום 8.9.99 ( נספח ה' לתובענה) נטען כי היה על המשיבה למסור לעותרת את המסלולים 308,702.
עולה מפרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים שהתקיימה ביום 24.8.99, ושבה הוחלט על הקצאת המסלולים, כי רק לגבי המסלולים 714 ו - 308, התנתה המשיבה את מסירתם לטיולי הנגב בהמצאת רשיון רכב מתאים. אשר למסלולים 702, 718, שמסירתם לטיולי הנגב לא הותנתה בהמצאת רשיון רכב - לא הוכח כי לגבי מסלולים אלה לא הגישה טיולי הנגב הרשיונות כנדרש.

24. זאת ועוד, בתצהיר הגזבר נאמר כי העותרת עצמה לא עמדה בתנאי הסף שבסעיפים 2.ב ו -
2.ג למכרז. היינו, שגם העותרת לא המציאה את הרשיונות הנדרשים, כולל צילום רשיונות כלי הרכב המיועדים להסעות במסלולים שלגביהם הוגשו הצעות למכרז. הגזבר הפנה בעניין זה לפרוטוקול ישיבת המכרזים מיום 24.8.99, שם צויין לגבי העותרת כי לא צירפה רשיונות רכב בכמות הדרושה לביצוע הסעות לגבי המסלולים להם הגישה הצעת מחיר. לאחר הגשת תצהיר המשיבה, הודיעה העותרת, באמצעות בא כוחה, כי היא שומרת לעצמה את הזכות להגיש תצהיר נוסף בתשובה לתצהיר המשיבה וכי במידה שלא תגיש תצהיר תוך 30 יום יראוה כמי שויתרה על הגשת תצהיר תשובה (פרוט' מיום 16.2.03). העותרת לא הגישה תצהיר תשובה, ולא מסרה את תגובתה לטענה המשיבה כי היא (העותרת) מנועה מלבקש לעצמה את ביצוע המסלולים שנמסרו לטיולי הנגב מהטעם שהיא (העותרת) - כמו טיולי הנגב - לא הגישה למשיבה את הרשיונות לאותם מסלולים כנדרש.
משהועלתה טענה על ידי המשיבה, כי גם אם יקבע כי טיולי הנגב זכתה שלא כדין לבצע חלק מהמסלולים, אזי גם העותרת, מאותה סיבה לא היתה זכאית לבצעם, היה על העותרת להוכיח כי מילאה את כל תנאי המכרז, וכי לכן היתה זכאית , לאחר פסילת הצעת טיולי הנגב, לקבל את ביצוע המסלולים האמורים.
בהעדר הוכחה מצד העותרת שהיא מילאה את כל תנאי המכרז ולכן היתה זכאית לקבל את המסלולים שועדת המכרזים העניקה לטיולי הנגב, דין התובענה בעתמ 242/02 להדחות.

25. מעבר לנדרש אוסיף כי לא מצאתי שיש להתערב בהחלטת ועדת המכרזים במקרה זה, וזאת בהסתמך על ההלכה כי רק פגם מהותי יביא לפסילת אקט מינהלי. החלטת ועדת המכרזים עומדת במבחן הסבירות, ולא נמצא כי התקבלה מתוך כוונת זדון או חוסר הגינות מינהלית (ראו בג"צ 161/80 מלון סן טרופז בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל ואח' פ"ד לד (4) 709 ופסיקה מאוחרת יותר בה צוטט פסק דין זה ).
גם לגבי התובענה בתיק עתמ 242/02 , משנדונה לגופה, נמנעתי מלדון בטענת המשיבה כי יש לדחותה על הסף.
(ד) סיכום

26. אשר על כן התובענות המנהליות שהגישה העותרת נגד המשיבה (עתמ 241,242/02) נדחות.
העותרת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 10,000 ₪, לסכום זה יתווסף המע"מ, והוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק ארוחה יומית לתלמיד

  2. הצעת חוק זכויות התלמיד

  3. התיישנות תאונות תלמידים

  4. תשלומים עבור תלמידי חוץ

  5. הצעת חוק הסעות לתלמידים

  6. פסילת מכרז הסעות תלמידים

  7. פגיעת תלמיד - דחיית תביעה

  8. התיישנות ביטוח תלמידים

  9. ביטוח תלמידים - תאונת עבודה

  10. הצעת חוק מניעת הרחקת תלמידים

  11. הצעת חוק תמיכה בתלמידי פנימיה

  12. חוב בגין שירותי הסעה לתלמידים

  13. חוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000

  14. שיעורי עזר לתלמידים עולים חדשים

  15. סיוע לתלמידים מחוננים לפני גיוס

  16. התחייבות עירייה לספק הסעות תלמידים

  17. מבחן מיון חיצוני כתנאי לרישום תלמידים

  18. ביטול דחיית שירות בצה"ל של תלמידי ישיבות

  19. דחיית שירות בצה"ל לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם

  20. תקנות זכויות התלמיד (תנאים לבחינות הבגרות), התשס''ב-2002

  21. תקנות זכויות התלמיד (פרסום הוראות והרחקת תלמידים, התשס''ב-2002

  22. חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים, התשס"ח-2008

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון