עתירה בנושא שימוש במריחואנה רפואית

להלן פסק דין בנושא עתירה בנושא מריחואנה רפואית:

פסק-דין     

השופטת מ' נאור:

1.     עתירה זו הוגשה על ידי חברת תיקון עולם בע"מ (להלן: העותרת) שהיא ספקית ברישיון של קנאביס רפואי, יחד עם ארגון "נס מעוז", ארגון המייצג נכים. העתירה תוקפת, ובלשון בוטה, את פעילותו של משרד הבריאות (להלן: המשיב) בנושא גידול הקנאביס הרפואי ואספקתו. בעתירה טענות כלליות וכוללניות על יחסו של המשיב לעותרים, אך עולות ממנה גם שלוש טענות קונקרטיות לגבי "גזירות" (כלשון העותרים) שגזר המשיב על העותרת בסדרת מכתבים מיום 27.4.2010 ומיום 29.4.2010. בטרם ניפנה לפרטי הטענות הקונקרטיות שהועלו נעמוד, תחילה, על הרקע לעתירה.

2.     לצמח הקנאביס יתרונות בהקלה על סבלם של חולים במחלות קשות. לצד יתרונותיו הרפואיים, הקנאביס הוא סם מסוכן כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה). לפי סעיפים 6-7 לפקודה, שימוש, אחזקה, וייצור קנאביס לצרכים רפואיים מותנים בקבלת רישיון מהמנהל. הסמכות למתן רישיונות לשימוש, אחזקה וייצור קנאביס רפואי לפי הפקודה הוענקה לד"ר יהודה ברוך, מנהל בית החולים אברבאנל (להלן: המנהל). לאחרונה הורחבה הסמכות המתוארת (לעניין חולי סרטן בלבד) לרופאים נוספים. סעיף 6 לתקנות הסמים המסוכנים, התש"מ-1979 קובע כי למנהל שיקול דעת לתת רישיון עם או בלי הגבלות ותנאים, או לסרב לתת אותו. בנוסף, סעיף 9 לתקנות הסמים המסוכנים קובע כי מי שמחזיק בסם מסוכן חייב לשמור עליו מפני אובדן או גניבה.

3.      בעשור האחרון התרבה עד מאוד השימוש בקנאביס הרפואי. כפועל יוצא מכך, החל המנהל לתת רישיונות גם לגידול רחב היקף של קנאביס במתחמי גידול, ולמכירתו במרכזי חלוקה לחולים בעלי רישיון שימוש. המשיב מכיר בכך שסם הקנאביס, במקרים המתאימים, מקל על חולים באופן משמעותי ומהווה פתרון טוב יותר מאשר תרופות הקיימות בשוק להן השפעות שליליות ותופעות לוואי רבות. ואולם, בצד חשיבותו של הסם לחולים הזקוקים לו, מדובר בסם המהווה, כפי שלמד המשיב לדעת, מוקד לפעילות עבריינית, ויש לדאוג לכך שהוא לא יגיע למי שאינו מורשה להחזיקו. צורך זה מתחדד בעקבות הקמתם של מתחמי הגידול המתוארים לעיל, המעלים שאלות חדשות וקשות ביחס לפיקוח על פעילותם ומידת האבטחה הנדרשת לייצור, החזקה ושינוע קנאביס בכמויות גדולות.

4.     בהקשר זה, אין לכחד כי התמונה המצטיירת מעיון בתשובת המשיב לעתירה זו, היא שנושא ההתמודדות עם המתח בין הצורך באספקת הסם כמזור מול מניעת זליגה של הסם לידי מי שאינו מורשה לכך - נלמד על ידי הרשויות תוך כדי תנועה. כפי שיפורט בהמשך, לימוד הנושא באופן זה הוא שהוביל במידה מסוימת לעתירה זו.

5.     הקמת מתחמי גידול ומרכזי חלוקת קנאביס לצרכים רפואיים מותנית כאמור בקבלת רישיון מהמנהל. העותרת, שהוקמה בשנת 2009 על ידי מר צחי כהן, מחזיקה ברישיון כזה, על פיו היא מפעילה מתחמי גידול ומרכזי הדרכה וחלוקה. היא מגדלת את הסם, מחלקת אותו למי שזכאי לקבלו וגובה (בהיתר) תשלום כספי עבור שירותיה. אחד מתנאי הרישיון הוא שהעותרת תעמוד בכל דרישה סבירה שתציב משטרת ישראל בעניין מיגון ואבטחה של מתקני הגידול אשר אושרה כסבירה על ידי בעלי סמכות המנהל. תנאי אחר הוא שעליה לנקוט באמצעים למניעת אבדן וגניבה של הסם. יש לציין, כי כבר בשנת 2007 קיבלו צחי כהן, יו"ר דירקטוריון העותרת, ואימו דורית כהן רישיון לגידול קנאביס רפואי. שנה לאחר מכן נערכה ביקורת משטרתית בביתם בכפר בירייה. במקום נכח גם מור כהן, אחיו של צחי כהן, שאינו מתגורר במקום והוא בעל עבר פלילי, וכן אנשים נוספים שאינם בעלי רישיונות מתאימים.

6.     אחד ממתחמי הגידול של העותרת, בשטח של 500 מ"ר נמצא ברחוב אייזיק כהן בכפר בירייה. מתחם נוסף וגדול יותר, בשטח של 11,060 מ"ר, שנמצא זמן קצר בשליטת העותרת, ממוקם אף הוא באזור בירייה (להלן: המתחם הצפוני). שניים ממרכזי ההדרכה והחלוקה הנזכרים ברישיון מצויים בתל אביב ומרכז ההדרכה והחלוקה השלישי נמצא ברחוב אייזיק כהן בכפר בירייה. בנוסף למרכזי החלוקה המאושרים פתחה העותרת ללא רישיון מרכז גם בירושלים. מרכז זה נסגר בינתיים.

7.     ביום 22.4.2010 נערכה בקורת של המשטרה במתחם הגידול בבית משפחת כהן, שבכפר בירייה. בביקורת נמצא כי בכל הבית פזורים ארגזים המכילים מאות קילוגרם של קנאביס. עוד נמצא כי בחצר ישנם שטחי גידול פתוחים, כאשר המתחם, הממוקם סמוך לבית ספר, פרוץ באופן בוטה ללא מיגון ואמצעי אבטחה. הנוכחים מטעם העותרת ציינו כי הם מודעים לחוסר המיגון. לגבי שינוע הסם צוין בביקור כי דורית כהן נוהגת להגיע לתל אביב עד פעמיים בשבוע ברכב פרטי, וברשותה קרטון המכיל כ-7 ק"ג חומר יבש ומוכן להפצה. באותו יום נערך ביקור גם במתחם הצפוני. בדו"ח הביקור צוין כי טרם נבנו חממות אך קיים גידול של צמחי קנאביס. בנוסף, במתחם זה קיימת שמירה על ידי אנשים, אך לא קוימו לגביו הנחיות מיגון שניתנו חודש קודם לכן. בעקבות הסיור בשני המתחמים החליטה המשטרה לפנות למשרד הבריאות. עקב כך, הוצאו שלושת מכתביו של המשיב המכונים בפי העותרים "גזירות". עתה נפרט.

8.     ה"גזירה" הראשונה, בלשון העותרים, היא הוראת המשיב מיום 27.4.2010 לסגור את מתחם הגידול ומרכז החלוקה ברחוב אייזיק כהן בכפר בירייה. הדרישה לסגור את המרכז ניתנה בהתראה של שבוע ימים, ולטענת העותרים ההוראה מאלצת את תושבי הצפון להגיע לסניפי השירות בגוש דן. מי שאינו יכול להגיע לשם, אינו זוכה לקבל קנאביס. ההוראה השנייה היא הטלת חובת שינוע קנאביס באמצעות בלדרות מאובטחת, לנשיאת קנאביס במשקל מעל 50 גרם. גם הוראה זו נקבעה ביום 27.4.2010, בתחולה מיום 1.5.2010. העותרים טענו כי הוראה זו גרמה לכך שחולים המרותקים למיטתם הפסיקו לקבל את הקנאביס, ואילו אנשי העותרת הפכו "לעבריינים בעל כורחם". הגזירה השלישית היא ביטול רישיונות של מרבית עובדי העותרת, 14 במספר, במכתב שנשלח על ידי המנהל בפקסימיליה ביום 29.4.2010 וזאת בתחולה מיום 5.5.2010.

9.     העתירה הוגשה ביום 26.5.2010 ועמה בקשה לצו ביניים לעכב את ביצוען של אותן שלוש "גזירות". בהחלטה מאותו יום קבעתי כי אין מקום למתן צו ביניים. כפי שהעותרים עצמם ציינו, הוראות המשיב כבר נכנסו לתוקף. לפיכך, לא ניתן צו הביניים המבוקש. הוריתי על שמיעת העתירה בהקדם, והיא נשמעה בפנינו ביום 4.10.2010.

10.     במסגרת העתירה, העותרים העלו טענות כוללניות בדבר "רדיפתה" של העותרת על ידי המשיב, אשר להן לא יידרש בית משפט זה (ראו והשוו: בג"צ 2926/90 בן חיים נ' שר החקלאות, פ"ד מו(4) 622 (1992)). אבקש להוסיף כי טענות אלו, וכן שורת מכתבים שהופנו למשיב, נוסחו בלשון בוטה, בוטה עד למאוד. לא הייתה הצדקה לשימוש בלשון כזו. אין לנו שום יסוד להניח כי המשיב מבקש לפגוע בעותרת או בחולים. העתירה תקפה בצורה קונקרטית את שלוש ה"גזירות". בהקשר לכך, טענו העותרים כי הוראות המשיב אינן מידתיות ואינן סבירות, וכי לא ניתנה תקופת מעבר סבירה בין מתן ההוראות לבין זמן כניסתן לתוקף. עוד הוסיפו המערערים כי מהנפגעים מהוראות אלו נשללה זכות הטיעון.

11.     המשיב מצידו הבהיר בתגובתו המקדמית, כי על פי מידע מודיעיני שבידי המשטרה קיימת זליגה של קנאביס רפואי לידיים עברייניות, וכמויות גדולות של סם מסוכן מהוות מוקד משיכה לגורמים עבריינים המבקשים להשיג את הצמח לצורך שימוש ומסחר בלתי חוקיים. על כן, כך הסביר, יש צורך באמצעי אבטחה אפקטיביים ובפיקוח משטרתי. התנאים שהוטלו על העותרת הוטלו גם על מגדלים אחרים העוסקים בתחום.

12.     ראשית, יש לציין כי היום, ואולי באיחור, יושבת על המדוכה וועדה רבת משתתפים ויש לצפות כי בקרוב יינתנו המלצותיה בעניין. ראוי, אכן, להסדיר את הנושא תוך ראייה כוללת. תנאים שונים שהוטלו על העותרת בדרך של הוראות כאמור, ראוי שיכללו מראש ברישיונות הניתנים לעותרת ולשכמותה. המשיב הבהיר בתגובתו כי בכוונתו לעשות כן. אוסיף כי בשלב מאוחר יותר יתכן ויהיה מקום אפילו לחקיקת משנה בעניין התנאים הכלולים ברישיונות. עם זאת, כך אקדים ואומר, לא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו כיום בעניינים העולים מן העתירה.

13.     ככלל, אין אנו מוצאים פגם בדרישות שהעלתה המשטרה, ואשר נמסרו כהוראות מטעם המשיב לעותרת, לאחר שהמשיב קיבל את הצעות המשטרה. דרישות לשינוע מאובטח, לטיפול בסם ובגידולו רק על ידי אנשים שאושרו על ידי המשטרה או דרישה שלא להחזיק סם ולגדלו במקום שהוא פרוץ ובלתי מאובטח כדבעי הן, כולן, על דרך העיקרון דרישות סבירות. דרישות אלו עולות בקנה אחד עם הצורך לאזן בין הרצון לספק קנאביס לחולים הזקוקים לו, לבין ההכרח למנוע את זליגתו לידי עבריינים. בעיה מסוימת אכן הייתה לגבי תקופת המעבר הקצרה שניתנה. המשיב בתגובתו המקדמית מציין בעניין זה כי העותרת לא פנתה למשיב בטענה קונקרטית ולא הציגה קושי ספציפי המעכב את מילוי הדרישות בלוחות הזמנים שנקבעו. לכאורה נראה כי ניתן היה לקבוע הסדר חמור פחות כדי לאפשר התארגנות. ואולם, מעורבותו של בית המשפט לא התבקשה מיד עם קבלת מכתבי המשיב ולפני המועד להפעלת ההוראות. אלא, כזכור בדיעבד, רק כעבור חודש ימים. חודש ימים היה ממילא בגדר פרק זמן סביר לקיום דרישות המשיב. בנסיבות אלה השאלה מה היה באפריל 2010 פרק הזמן הסביר לתקופת מעבר הפכה לתיאורטית. בדרישות עצמן לא מצאנו כאמור כל פגם.

14.     אשר לזכות הטיעון, אין חולק על חשיבות זכות זו ועל תרומתה לשמירה על מנהל תקין (לעניין זה ראו: בג"צ 5464/04 זריפי נ' שר המשפטים, פ"ד נט(5) 721, 734 (2005)). ואכן, בענייננו, משעמדה להיפגע זכותם של עובדי העותרת, הייתה על המשיב חובה לתת להם הזדמנות נאותה להשמעת טענותיהם כנגד ביטול רישיונותיהם (ראו והשוו: בג"צ 598/77 דרעי נ' וועדת השחרורים, פ"ד לב(3) 161, 163-164, 168 (1978)). גם המשיב בתגובתו המקדמית הבהיר כי להבא תימסר הודעה לעותרת בדבר כוונה לבטל רישיונות של עובדיה, תוך מתן זכות טיעון.

15.     ואולם, ישנם מקרים בהם הפרת זכות הטיעון, על אף שפוגמת בהחלטה המנהלית, אינה פוסלת אותה. המבחן לכך גמיש ומושפע מחומרת ההפרה ונסיבותיה (ראו: בג"צ 118/80 גרינשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד לה(1) 239, 246 (1980); בג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 304-306 (1994)). במקרה דנן, החלטת המשיב לא שללה את רישיון העותרת, אלא את רישיונות חלק מעובדיה. תקיפת החלטה זו נעשתה על ידי העותרת, שנפגעה ממנה באופן עקיף בלבד, כמעסיקתם של אותם עובדים מהם נשללו הרישיונות ללא מתן זכות טיעון. וזאת, כמעט חודש לאחר שההחלטה נכנסה לתוקף. בנוסף, רישיונות העובדים נשללו לאחר בדיקה משטרתית במרשם הפלילי ובחומר מודיעיני בעניינם. דהיינו, שלילת הרישיונות נעשתה כצעד בהול במטרה למנוע זליגה של קנאביס לידיים עברייניות. אין חולק, לכן, כי ביטול ההחלטה עשוי לגרום נזק לציבור, אשר עולה על הנזק לעובדים שמצידם כלל לא תקפו את ההחלטה האמורה. משאלו הם פני הדברים, יש להותיר על כנה את הוראת המשיב בעניין רישיונות העובדים, והעותרת תוכל לפנות בעניין אדם זה או אחר שהיא סבורה כי אין לגביו כל עילת פסילה.

16.     אבקש להעיר כי גם לא מצאתי ממש בטענה לפיה הוראות המשיב הפכו את אנשי העותרת ל"עבריינים בעל כורחם". ברי כי חובתם לכבד את החוק. שהרי, על דרך העיקרון, אין להושיט סעד למי שפונה לבית משפט זה, ובו בזמן מתעלם מהוראות החוק. על כן, בענייננו, הפרת תנאי הרישיון על ידי העותרת וסירובה לקיים את הוראות המשיב עובר לעתירה עשויה הייתה להיות כשלעצמה עילה מספקת לדחיית העתירה (ראו והשוו: בג"צ 1547/07 בר כוכבא נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 11.7.2007)).

17.     מתגובת המשיב למדנו גם על אירועים מאוחרים לעתירה. המשיב טוען כי העותרת עשתה דין לעצמה, או שפעלה על פי דרישות המשטרה רק כשרישיונה כבר היה בסכנה. עולה גם כי לאחר הוצאת הוראות המשיב מחודש אפריל 2010, הוצאו הנחיות כלליות למגדלים. כל העניינים הללו הם מאוחרים לנטען בעתירה ואין צורך בקביעת מסקנות לגביהם. העיקר הוא שלעת הזו אין מקום להתערבותנו לגבי אף אחת מן הדרישות שהעלו העותרים. לעתיד לבוא אכן ראוי כאמור להסדיר את התחום, ויפה שעה אחת קודם.

18.     העתירה נדחית. לא יהיה צו להוצאות.


                                                  ש ו פ ט ת


השופט ס' ג'ובראן:

     אני מסכים.


                                                  ש ו פ ט




השופט י' דנציגר:

     אני מסכים.

                                                  ש ו פ ט


     הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החזקת סמים

  2. מציאת סמים ברכב

  3. החזקת סמים ברכב

  4. החזקת סמים בצוותא

  5. נהיגה בהשפעת סמים

  6. הזרקת סמים לקטינה

  7. עבירת החזקת קוקאין

  8. ענישה בעבירות סמים

  9. עונש על אחזקת סמים

  10. מכירת הרואין לקטין

  11. הפסקת שימוש בקוקאין

  12. יבוא סמים - גזר דין

  13. מעצר על סחר בהרואין

  14. גזר דין בעבירת סמים

  15. זיכוי מהחזקת הרואין

  16. מעצר על סחר במריחואנה

  17. נהיגה תחת השפעת סמים

  18. מה העונש על סחר בסמים

  19. יבוא קוקאין מקולומביה

  20. מכירת חשיש לסוכן משטרה

  21. גזר דין בעבירת סחר בסם

  22. ערעור עונש בעבירות סמים

  23. מכירת קוקאין לסוכן סמוי

  24. יבוא קוקאין מדרום אמריקה

  25. החזקת כמות גדולה של סמים

  26. בחינת מסוכנות בעבירות סמים

  27. שימוש בסמים של נהג הסעות

  28. החזקת אקסטזי לשימוש עצמי

  29. עונש מינימום לסוחרי סמים

  30. גזר דין בעבירות סחר בסמים

  31. קליטת נגמלים מסמים בעבודה

  32. העדפה מתקנת לנרקומן שנגמל

  33. החזקת סמים שלא לשימוש עצמי

  34. תקנות הסמים המסוכנים, תש''ם-1979

  35. מעצר עד תום ההליכים על החזקת חשיש

  36. עתירה בנושא שימוש במריחואנה רפואית

  37. קשירת קשר לביצוע פשע - סחר בסם מסוכן

  38. של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית

  39. סחר בסמים מסוכנים - מעצר עד תום ההליכים

  40. חילוט רכוש בבעלות קרובי משפחה של סוחר סמים

  41. פקודת הסמים המסוכנים (מתן תוקף לתקנות), 1945

  42. פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973

  43. החזקת סמים שלא לצריכה עצמית מקימה חזקת מסוכנות

  44. החזקת חשיש לצריכה עצמית בבית במשקל 0.77 גרם נטו

  45. צו הסמים המסוכנים (מתילמורפיון ואתילמורפיון), 1936

  46. תקנות הרוקחים (ניפוקם והעברתם של סמים), התשמ''ג-1983

  47. חוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993

  48. תקנות הסמים המסוכנים (בדיקה מדגמית של סמים), התשנ''א-1991

  49. העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש (ולא בשלב המעצר)

  50. תקנות הרוקחים (אריזתם ושיווקם של סמים, רעלים וכימיקלים מזיקים), תשכ''ט-1969

  51. תקנות הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים (בקשה לרשיון למוסד משולב), התשנ''ד-1994

  52. צו סדר הדין הפלילי (כמות הסם בעבירות סמים שבהן מועבר חומר החקירה לתובע מוסמך), התשס"א-2001

  53. תקנות הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים (תנאי קבלה ושהיה של מטופלים במוסד משולב), התשנ''ד-1994

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון