ערעור על עבירת העסקת שב''ח

להלן פסק דין בנושא ערעור על עונש בעבירת העסקת שב''ח: פסק דין השופט שאהר אטרש: 1. המערער הינו קבלן טיח. מר עאהד סעאידה הינו "תושב זר", שאינו רשאי לעבוד בישראל (להלן: "השב"ח") ביום 10.5.07 הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום נגד המערער המיחס לו עבירה של העסקה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א' (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). על פי המתואר בעובדות כתב האישום, מתאריך 6.5.07 ועד 9.5.07 בשכונת שנלר בנצרת, העסיק המערער את השב"ח והיה מודע לכך, שהמועסק הוא תושב זר שנכנס ושוהה בישראל בניגוד לחוק. עוד נטען, כי בתאריך 9.5.07 בשעה 15:15 או סמוך לכך בנצרת, שכונת שנלר, נראה השב"ח כשהוא עובד בעבודת טיח בבניין שהמערער חתום על חוזה לבצע בו עבודות טיח. 2. לאחר שמיעת העדויות, הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו ובית משפט קמא גזר לו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בבית אבות בחדרה, 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל וקנס בסך 15,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. 3. להלן עיקריה של הכרעת הדין: א. הצדדים לא היו חלוקים על כך, שהשב"ח נתפס כשהוא עובד באתר הבנייה וכי המערער היה קבלן הטיח היחידי במקום; הם היו חלוקים ביניהם בשאלה, האם העסיק המערער את השב"ח, ובתוך כך, האם הוכחה המודעות הנדרשת להיות השב"ח חסר אישורי שהייה כחוק. ב. בית המשפט שמע את השוטרים ליאור אסף ועמית ג'אנם, שהבחינו בשב"ח מבצע עבודות טיח בבנין קומות, עצרו אותו ועכבו את מהנדס העבודה מר ג'אנם מחמיד. המערער לא היה באתר הבנייה בעת תפיסת השב"ח והגיע לתחנת המשטרה מאוחר יותר. ג. בהודעתו מיום 9.5.07 (ת/2) הודה השב"ח, כי מזה 4 ימים הוא שוהה בישראל באופן בלתי חוקי לצורכי עבודה וכי הוא מועסק על ידי אדם בשם נזיה המכונה "אבו אחמד". בהמשך הודעתו אישר השב"ח, כי המערער ידע שהוא תושב השטחים שאין לו אישור עבודה. ד. בעימות שנערך באותו יום (ת/3), נקב השב"ח בשמו של המערער, כמי שנכח מולו בעימות. בהמשך השיב מספר פעמים, כי המערער ידע שהוא תושב שטחים, שאין לו אישור שהייה. מנגד, הכחיש המערער את הנטען כלפיו וטען כי השב"ח משקר. ה. בעדותו בבית המשפט, אישר השב"ח, כי נעצר בגין שהייה בלתי חוקית לאחר שעבד מספר ימים בעבודות טיח. השב"ח הוסיף וציין, כי ראה את המערער לראשונה בעת חקירתו במשטרה וכי השוטרים הם שאמרו לו כי שמו של המערער הוא נזיה. בהמשך הוסיף השב"ח, כי למעשה אינו יודע מי העסיק אותו. באשר להודעתו במשטרה, טען השב"ח, שאף שהחקירה התנהלה בערבית והוא הבין את השאלות שנשאל, איים עליו החוקר שימחץ אותו אם לא ידבר אמת. בהמשך חקירתו, ולאחר שהוכרז כעד עוין, הכחיש השב"ח כל הכרות עם המערער ובחקירתו הנגדית חזר על גירסתו, לפיה, מעולם לא הזכיר את שמו של המערער, אלא נקב מלכתחילה בשמו של זוהיר, ואילו החוקר הוא שתיקן אותו. ו. בית משפט קמא שמע גם את עדותו של השוטר קייס עקאב, אשר גבה את הודעת המערער (ת/4), את הודעת השב"ח (ת/2) וערך את העימות ביניהם (ת/3). השוטר עקאב מסר בעדותו, כי בתחילת העימות ישבו השב"ח והמערער פנים מול פנים עד אשר הביט המערער בשב"ח מבט מאיים, או אז סובב את הכיסאות באופן שהשניים ישבו גב אל גב. ז. השוטר קרדוש, שהעיד מטעם ההגנה, אישר את חתימתו על דו"ח העימות ואישר כי נכח כצופה בעימות שנערך בין השב"ח למערער. בחקירתו הנגדית השיב בחיוב כשנשאל אם התרשם, כי השב"ח הכיר את המערער והסביר, כי השב"ח הטיח זאת בפני המערער. ח. לאחר עיון במכלול הראיות ובנסיבות העניין, מצא בית משפט קמא להעדיף את אמרות החוץ של השב"ח (הודעתו במשטרה ת/2 והעימות ת/3) על פני עדותו בבית המשפט. בית משפט קמא אף השתכנע, כי במקרה דנן משקף תעוד אמרות החוץ את המצב לאשורו וזאת בשים לב לכך, שהשב"ח נחקר ונשאל בשפה הערבית ובשל עדותו המהימנה של השוטר קרדוש. ט. בית המשפט דחה את הסבריו התמוהים ואת תשובותיו המעורפלות של השב"ח וכן את נסיונו לחזור בו מדבריו הראשונים, אשר הפלילו את המערער. י. בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי יש להעדיף את אמרות החוץ של השב"ח על פני עדותו בבית המשפט; בית משפט קמא אף שוכנע, כי השב"ח נקב בשמו של המערער כמי שהיה מעסיקו, אף שבין לבין ניסה להתחמק על ידי העלאת שמו של אחר (זוהיר) ועל ידי השמעת הטענה, כי דיבר על נזיה אחר (מלא יותר). יא. בית משפט קמא מצא, כי לאמרות החוץ של השב"ח מצטרפת התוספת הראייתית הנדרשת ולמכביר, שכן כל אחת מאמרות החוץ משמשת דבר לחיזוקה של האחרת, הודאת השב"ח במהלך עדותו, כי אכן נקב בשמו של נזיה במהלך העימות והעובדה שהשב"ח ידע לנקוב כבר בהודעתו הראשונה בכינויו של המערער. יב. באשר למודעתו של המערער להיות השב"ח חסר אישור שהייה - משהעדיף בית משפט קמא את אמרות החוץ של השב"ח, מצא לקבל את גרסתו של זה האחרון לפיה מעסיקו, המערער, ברר עמו את מקום מגוריו ואת סטאטוס השהייה שלו בארץ והיה מודע להם בעת שקיבלו לעבודה. הטענות בערעור 4. בערעורו משיג המערער על הכרעת הדין, כמו גם על העונש שנגזר עליו. טענותיו העיקריות של המערער כנגד ההרשעה הן כדלקמן: א. טעה בית משפט קמא, אשר העדיף את הודעתו של השב"ח ודו"ח העימות בינו לבין המערער על עדותו בבית המשפט. ב. בנוסף, טוען המערער, כי עימות אינו נחשב כזיהוי ומשכך יש לפסול את העימות משום שהמערער טען, שאינו מכיר את השב"ח, או לכל הפחות לתת לעימות משקל נמוך ביותר ששואף לאפס. ג. עוד טוען המערער, כי קיים סיכוי סביר, שהשב"ח עבד אצל קבלן אחר באתר בשלד או אינסטלציה או חשמל, שגם בהם משתמשים בטיח, לא כל שכן כאשר מדובר באתר עבודה פרוץ, סמוך לכביש ראשי, ואין למערער שליטה על הנכנסים ויוצאים לאתר. ד. לטענת המערער, אין בחומר הראיות דבר מה לחיזוק מוגבר (לפי סעיף 10א' (ד) לפקודת הראיות), שיש בו כדי להביא להרשעת המערער. ה. ב"כ המערער סבור, כי טעה בית משפט קמא שלא העביר את התיק לשופט אחר לאחר שדן בבקשת המעצר עד תום ההליכים, עיין בחומר החקירה וידע שמדובר במערער בעל עבר דומה. סיכומי התשובה לערעור 5. בסיכומי התשובה לערעור טוענת המשיבה, כי הכרעת דינו של בית משפט קמא מבוססת כדבעי, הן על קביעות עובדתיות והן על קביעות מהימנות, ואין כל מקום להתערב בהן, שעה שבית משפט קמא מסביר ומפרט פרט היטב, מדוע הוא מוצא לנכון לקבוע את הקביעות האמורות, ומדוע הן מתיישבות היטב עם ראיות החיזוק, ועם שורת ההיגיון. דיון והכרעה 6. השב"ח מסר את גרסתו הראשונה במהלך חקירתו במשטרה, שנערכה כשעה לאחר מעצרו. הוא נשאל בשפה הערבית, על ידי חוקר ערבי, הבין את השאלות והשיב עניינית, אף שההודעה נרשמה בשפה העברית. בשל חשיבות דבריו של השב"ח בהודעתו (ת/2), אביא להלן את הקטעים הרלוונטיים במלואם. בפתח חקירתו מסר השב"ח את הדברים שלהלן: "אני הבנתי את החשד נגדי ואומר מרצוני הטוב והחופשי זה נכון שאין לי אישור שהיה חוקי ואני כאן על מנת לעבוד ואני כאן ארבעה ימים ואני מכיר שמי שמעסיק אותי הינו בחור בשם נזיה המכונה אבו אחמד ואני היום הייתי עובד בבית בנצרת ואני נכנסתי לעבודה לפני ארבעה ימים אני הגעתי לכאן ואז פגש אותי בחור שאני לא מכיר אותו ואמר לי אתה רוצה לעבוד ואני אמרתי לו כן ואז הוא לקח אותי לבית היכן שהשוטרים תופסים אותי ואז אותו בחור שלקח אותי לעבודה הכיר לי את נזיה ואז שאל את נזיה אם הוא צריך עובד ואז נזיה אמר שכן ואני דיברתי עם נזיה ואז סיכמנו אני ונזיה שנזיה ישלם לי מאה חמישים ש"ח יומית ואני התחלתי לעבוד בטיח ואני כבר ארבעה ימים עובד איתו והיום השוטרים באו ותפסו אותי ..." בהמשך הודעתו, מסר השב"ח, כי הוא סיפר לנזיה, כי הוא מכפר זבדה בשטחים ואין ברשותו אישור שהייה. מנגד, בהודעתו ת/4, כפר המערער בכל היכרות בינו ובין השב"ח, אף שאישר שהוא קבלן הטיח היחידי באתר העבודה שבו נתפס אותו שב"ח. בעקבות כך, נערך ביניהם העימות ת/3. כבר בפתח העימות אישר השב"ח שמי שיושב מולו זה "נזיה מחאמיד אגבריה", שמעסיק אותו בעבודות טיח תמורת סך 150 ₪ יומית. בנוסף, אישר השב"ח, כי מסר לנזיה, כי הוא מכפר זבדה בשטחים ואין לו אישור עבודה. משנתבקשה תגובתו של המערער לדבריו של השב"ח, הוא טען, כי השב"ח משקר. בעקבות דבריו של המערער, נסוג השב"ח מדבריו הקודמים וטען, כי "זה לא נזיה שאני מתכוון אליו ההוא מלא"; גם במהלך עדותו בבית משפט קמא טען השב"ח, כי פגש את המערער לראשונה במהלך החקירה במשטרה ואינו יודע את זהות האדם שהעסיקו בעבודות טיח. 7. על רקע הדברים האלה ברי, כי בית משפט קמא היה מוסמך להעדיף את הודעת השב"ח במשטרה (ת/2) ודבריו בחלק הראשון של העימות (ת/3) על פני עדותו התמוהה בבית המשפט. הלכה למעשה, בית משפט קמא נתן אימון מלא בגרסה הברורה העולה מאמרות החוץ הנ"ל של השב"ח, תוך מתן אימון גם לעדויות השוטרים שהעידו בפניו, על פני גרסתו של המערער, אשר הכחיש כל היכרות בינו ובין השב"ח ולא הצליח להצביע על מניע כלשהו, גלוי או נסתר, שגרם לשב"ח לייחס לו אשר לא עשה. סעיף 10א'(ג) לפקודת הראיות מעניק לבית המשפט היושב על המדוכה שיקול דעת נרחב באשר להעדפתה של אמרת חוץ על פני עדות שניתנה במשפט, ואינו כובל את בית המשפט לשיקולים אלו ואחרים (ראה: ע"פ 557/06, ע"פ 559/06 סאמר עלאק נ. מדינת ישראל, פסק - דין מיום 11.4.07). במקרה דנן, בית משפט קמא בחן את אמרות החוץ של השב"ח אל מול יתר הראיות שהונחו לפתחו, והגיע לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין יש להעדיף את אמרותיו של השב"ח על עדותו בבית המשפט. מכאן, בית משפט קמא סמך את ממצאיו על אמרות החוץ של השב"ח, לפיהם, המערער הוא זה אשר העסיק את השב"ח אצלו בעבודות טיח והיה מודע להיותו תושב זר (תושב כפר זבדה שבשטחים), שאין ברשותו אישור שהייה ועבודה. לאור האמור, יש לדחות את טענותיו של המערער בעניין זה, הגם, שטענותיו של המערער נגד קביעותיו של בית משפט קמא אינן אלא בבחינת נסיון להשיג נגד ממצאי מהימנות ובאלו, כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב. 8. סעיף 10א'(ד) לפקודת הראיות קובע, כי "לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה". מדובר בתוספת ראייתית מסוג חיזוק, שהיא בגדר דרישת מינימום, המשקפת את הסף התחתון הדרוש להרשעה כאשר המשקל הפנימי של העדות המפלילה הוא מלא (ראה: ע"פ 557/06, 559/06 הנ"ל). במקרה דנן, צדק בית משפט קמא בקביעתו, כי לאמרות החוץ של השב"ח מצטרפת התוספת הראייתית הנדרשת ולמכביר, לא כל שכן, כאשר המשקל הפנימי של אמרות החוץ של השב"ח (העדות המפלילה) הוא מלא. די בעובדה, שמדובר במי שנתפס עובד בעבודות טיח בבנין שבו מבוצעות עבודות טיח על ידי המערער, שהיה קבלן הטיח היחיד במקום, כדי להוות דבר לחיזוקה של העדות המפלילה. בנוסף, העובדה שהשב"ח ידע כבר בהודעתו הראשונה לנקוב בשמו של המערער (נזיה) ובכינויו (אבו אחמד), יש בה כדי להוות דבר לחיזוקה של גרסתו המפלילה. 9. כמו כן, אני דוחה את טענותיו של המערער בנוגע לפסילת העימות שנערך ובעניין אי העברת התיק לשמיעה בפני שופט אחר. בעניין הראשון אציין, כי אין צורך לערוך מסדר זיהוי בין עד שמכיר את החשוד, אף אם מדובר בהכרות שטחית (ראה: קדמי, "על הראיות", חלק שני, עמ' 1031). במקרה דנן, השב"ח הועסק אצל המערער, הכיר אותו וחזר ואישר את זהותו בפתח העימות שנערך ביניהם. בנסיבות אלה, אין חובה לערוך מסדר זיהוי, בשל אותה הכרות מוקדמת בין השב"ח לבין המערער. חיזוק לזיהויו של המערער בפתח העימות על ידי השב"ח, ניתן למצוא בעדותו של השוטר קרדוש, שנתקבלה כעדות מהימנה, אשר התרשם, כי השב"ח הכיר את המערער והטיח זאת בפניו. באשר לעניין השני, נפסק לא אחת, כי בית משפט שלנו הוא בית משפט בו מכהן שופט איש מקצוע ולא חבר מושבעים וכל שופט יודע אל - נכון שהרשעה בעבירה בעבר, אינה ראיה כלשהי לביצוע עבירה נוספת אחרת, וכי יש להוכיח כל אשמה וכל תיק מעבר לכל ספק סביר (ראה: ע"פ 299/94 דוד נחמני נ. מדינת ישראל, ע"פ 3567/00 שמואל נתן נ' מדינת ישראל). בנוסף, בנסיבות המקרה כאן, בית המשפט קמא נדרש לשמוע עדותו של השב"ח על דרך של גבית עדות מוקדמת, ולאחר מכן, פירט בהחלטתו מיום 20.5.07 (עמ' 17 לפרוטוקול) מדוע אין מניעה, כי ימשיך לשמוע את הדיון בתיק העיקרי וטעמיו אפשרו ברור ההליך בפניו ללא צל של חשש לחשיפתו לחומר לא רלוונטי. 10. לסיכום, לאחר שעיינתי בהכרעת דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים לא מצאתי, כי הוכחה בפני עילה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור לביטול הכרעת הדין; על כן, אציע לחברי לדחות את הערעור על הכרעת הדין. ערעור נגד גזר הדין 11. המערער טוען, כי בית משפט קמא החמיר עמו מכל אחד מהטעמים האלה: לא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, שכן מדובר במערער נורמטיבי, קבלן טיח, נשוי ואב לילד; בנוסף בית משפט קמא לא התחשב במדיניות השיפוטית ובעונשים המושתים במקרים דומים הנעים בין חודשיים עד ארבעה חודשים של מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות; עוד נטען, כי הקנס שהוטל על המערער הוא משמעותי ביותר. אינני סבור, כי הוכחה עילה המצדיקה את התערבותנו בגזר הדין, לא כל שכן, כאשר מדובר במערער שלחובתו הרשעה קודמת בעבירות של החזקת מכשירי פריצה, הפרעת שוטר במילוי תפקידו והסעת שב"ח. לא זו אף זו, כבר נפסק ברע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל, כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות על חוק הכניסה לישראל נוטה בחוזקה אל-עבר הטלת עונש של מאסר בפועל, אלא שמדיניות זו תולה עצמה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה והעונש שיושת על עבריין, חייב להלום את נסיבותיו המיוחדות של המקרה ושל העבריין הספציפי. בענייננו, שקל בית משפט קמא את השיקולים הרלוונטיים, איזן ביניהם והגיע לתוצאה שלא ניתן לומר כי היא חורגת ממתחם הענישה הסביר או הראוי בנסיבות העניין. יחד עם זאת, ובשים לב לשיעור הקנסות המוטלים בעבירות כגון דא, סבורני, כי ניתן לבוא לקראת המערער במידת מה ולהעמיד את הקנס על סך 10,000 ₪ במקום 15,000 ₪, כפי שהוחלט בבית משפט קמא. 12. לאור כל האמור, אני מציע לחבריי לדחות את ערעורו של המערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, למעט בעניין שיעור הקנס שיעמוד על 10,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו במקום 15,000 ₪. שאהר אטרש, שופט השופט זיאד הווארי - אב"ד: אני מסכים. זיאד הווארי, שופט - אב"ד השופטת אסתר הלמן: אני מסכימה. אסתר הלמן, שופטת הוחלט איפוא, לדחות את הערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין למעט בענין רכיב הקנס כמפורט בפסק דינו של השופט אטרש. המערער יתייצב לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות בבית אבות "עד מאה ועשרים" (רח' נוב 6, חדרה) על פי קביעת הממונה על עבודות השירות. המערער יחל בביצוע העבודות ביום 13/5/08 או בכל מועד אחר שיקבע ע"י הממונה. העסקה שלא כדין (שבחי"ם ועובדים זרים)ערעור