עיכוב ביצוע החלטה במסגרת ביזיון בית המשפט

להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע החלטה במסגרת ביזיון בית המשפט:

החלטה     
     

1.     זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניניים מינהליים (כב' השופטת ר' רונן), שניתנה בגדרי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון) שהגישו המשיבים (בש"א 31510/09; עת"מ 1428/08 אגימורה נ' משרד הפנים). במסגרת הבקשה הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, נוכח העובדה שבעת הגשת בקשת רשות הערעור טרם התקבלה החלטה בעניין עיכוב הביצוע על ידי בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים, שגם אליו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע (ביני לביני ניתנה שם, בתאריך 23.9.2009, החלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ולמבקשת השגות סמכותיות ואחרות אף על כך ולפיכך היא הגישה, בתאריך 13.10.2009, בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית משפט זה).

2.     על מנת להבין את הרקע במכלול זה, שהוא מורכב יחסית- נסקור להלן מספר עובדות רלבנטיות.
המשיבה, אזרחית ניגריה שהסתננה לישראל שלא כחוק דרך מצרים בספטמבר 2005, הגישה בקשה לנציבות האו"ם לפליטים (תחת שם אחר) לקבלת מעמד של פליט, אך בקשה זו נדחתה בעקבות בדיקת והמלצת נציבות האו"ם לפליטים, מחמת חוסר אמינות וכן בשל ספקות לגבי מהימנות המסמכים שהוצגו על ידה. היא נדרשה לעזוב את הארץ עד לתאריך 12.5.2007. בחודש דצמבר 2006 היא פנתה להנהלת בתי הדין הרבניים בבקשה לאישור יהדותה, וזאת על סמך גיור לחומרא שעברה, לטענתה, בבית הדין של העדה החרדית הספרדית בירושלים (שאיננו מוכר על ידי רשויות המדינה). בעניינה של המשיבה נפתח תיק בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ואולם הוא נסגר, מבלי שניתן לה אישור על יהדותה, לאחר שנקבע כי הטיפול בתיק יימשך רק לאחר שיוכח כי המשיבה שוהה בישראל באופן חוקי.

3.     במקביל - המשיבה והמשיב, אזרח ישראל, נישאו בשלב מסוים, כדת משה וישראל ואף קיבלו תעודת נישואין על ידי לשכת הרבנות ברמלה. לאחר מכן, הם פנו ללשכת רשות האוכלוסין בעיר בבקשה לקבלת מעמד עבור המשיבה, וזאת מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952. משרד הפנים דרש כי המשיבה תמציא לו תעודה על המרת הדת ולאחר בירורים שקיים המשרד, אל מול: לשכת הרבנות ברמלה, נציג הרב הראשי במערך הגיור במשרד ראש הממשלה והיועץ המשפטי לרבנות הראשית - הוחלט לדחות את הבקשה למתן מעמד למשיבה, שכן לשיטת משרד הפנים המשיבה איננה יהודיה, עריכת נישואיה למשיב כדמו"י ורישומם בוצע בניגוד לדין, תוך הטעיית הרבנות והרב רושם הנישואין ולכן תעודת הנישואין שהציגו המשיבים - חסרת תוקף.

4.     המשיבים עתרו כנגד המבקשת בבקשה כי תנפיק למשיבה תעודת זהות ישראלית באופן מיידי. בית המשפט הנכבד קמא קיבל את עתירת המשיבים. במסגרת פסק הדין נקבע כי משהוצגה תעודת הנישואים של המשיבים, זכאי היה משרד הפנים לבחון את האותנטיות של התעודה, אולם משנמצא כי לא מדובר במסמך מזויף, והנישואין בין המשיבים אינם "נישואין פיקטיביים" ולמעשה אין מחלוקת על העובדות, אלא יש מחלוקת משפטית בלבד לגבי תוקף הגיור של המשיבה ולגבי יכולתם של המשיבים להתחתן ברבנות (כאשר יש ספק לגבי הגיור שעברה המשיבה) -משרד הפנים צריך היה לרשום את נישואי המשיבים ולהתייחס אל המשיבה כאל יהודיה שנישאה ליהודי אזרח ישראל. בפסק הדין נקבע, איפוא, לבסוף כדלקמן: "אני מורה למשרד הפנים להמשיך בטיפול בעותרת כמי שנישאה לעותר ברבנות" (ראו: עמ' 11 לפסק הדין).

5.     על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה (עע"מ 3518/09, הקבוע לדיון לעת הזו לתאריך 15.9.2010). יוער, כי המדינה לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין.

6.     לאחר מתן פסק הדין פנו המשיבים ללשכת האוכלוסין ברמלה בבקשה לרישום הנישואין. בקשה זו נדחתה, ומנהלת לשכת האוכלוסין ברמלה נימקה את הסירוב בכך שהמחלקה המשפטית של רשות האוכלוסין שוקלת לערער על פסק הדין (ואכן הוגש ערעור לאחר מכן, כאמור) ולפיכך לא ניתן לטפל בבקשה "לעת עתה". ב"כ המשיבים לא קיבל את הדחייה ופנה שוב למשרד הפנים ואולם מאחר וזה לא חזר בו מסירובו - הוגשה לבית המשפט הנכבד קמא בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. המדינה טענה בתשובתה לבקשה זו כי היא פועלת בהתאם לסעד האופרטיבי שנקבע בפסק הדין - המשך הטיפול במשיבה כמי שנישאה למשיב ברבנות. המדינה הסבירה כי הנוהל היחיד הרלבנטי ביחס למשיבים הינו, לשיטתה, נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר, הנשוי לאזרח ישראלי. המבקשת התחייבה איפוא בתשובתה (מתאריך 18.6.2009) לטפל במשיבה בהתאם לנוהל זה וכן לבקש את הקדמת הדיון בבית משפט זה למועד קרוב יותר. לכן, טענה המבקשת, אין לקבל את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

7.     טרם הכרעה בבקשה הנ"ל הגישו המשיבים בתאריך 9.7.2009 בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט ובה עדכנו כי משרד הפנים זימן אותם לפגישה על מנת ליתן למשיבה (שמעמדה החוקי בארץ עד הנה נובע מצו ביניים שהוצא על ידי בית המשפט הנכבד קמא בתאריך 27.3.2008) - אישור עבודה זמני לשישה חודשים, אך לגישתם אין בכך משום קיום של פסק הדין. בתשובתה לבקשה זו חזרה המדינה על טענותיה בבקשה הראשונה וציינה כי המשיבים אכן זומנו ללשכת האוכלוסין לשם פתיחת תיק לאיחוד משפחה, בהתאם לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לישראלי. המבקשת עדכנה כי המשיבים סירבו להגיש בקשה על פי הנוהל, ולכן, לתפיסתה, המשיבים הם שמונעים את קיום פסק הדין. המדינה הדגישה כי לשיטתה אין בפסק הדין קביעה המעניקה למשיבים "פטור" מכל שלביו ודרישותיו של הליך הטיפול הרגיל במתן מעמד לבן זוג זר, הנשוי לאזרח ישראלי.

8.     בית המשפט הנכבד קמא החליט, בתאריך 18.8.2009, שלא לקבוע סנקציה כנגד המבקשת לפי פקודת בזיון בית המשפט וזאת נוכח המחלוקת שהיתה בין הצדדים ביחס לפרשנות פסק הדין. עם זאת נפסק כי על המבקשת להמשיך לאלתר, בשלב זה, ותוך תקופה של 15 ימים, את הטיפול בבקשת המשיבים כבני זוג שנישאו זה לזה ברבנות ולא בהתאם לנוהל הטיפול בבן זוג זר (גם בקביעה זו ייתכן וניתן לראות מעין עיצום, בהתחשב בלשון שננקטה שם ובסנקציה הצפויה). הנימוק לכך היה שעל פי פסק הדין, על משרד הפנים להתייחס אל המשיבים כאל יהודים שנישאו זה לזה ברבנות ולא כאל בני זוג שאחד מהם הוא זר.

כנגד החלטה זו מכוונת כאמור בקשת רשות הערעור שלפני (להלן גם: ההחלטה המקורית).

להשלמת התמונה יוער כי לאחר שניתנה החלטה זו הגישה המדינה לבית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד בקשה לעיכוב של ההחלטה הנ"ל. בקשה זו נדחתה כאמור (בתאריך 23.9.2009), ובית המשפט הנכבד קמא קבע בהחלטתו כי: "פסק הדין לא קבע דבר ביחס להליך הגיור של העותרת וביחס לתוקפו ההלכתי של הגיור. פסק הדין קבע רק את האופן בו על משרד הפנים להתייחס לעותרים. רישומם של העותרים במשרד הפנים אינו משליך על שאלת טיב הגיור של מי מהם מבחינה הלכתית" (ראו: נספח א14 לתשובת המשיבים). עוד נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון המשיבים, וכי המשמעות האופרטיבית של פסק הדין היא כי למשיבה תוצא תעודת עולה.

9.     בעקבות ההחלטה הנ"ל הגישה המדינה כאמור, בתאריך 13.10.2009, בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטה המקורית לבית משפט זה ושם חזרה על עתירתה כי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור - יעוכב ביצוע ההחלטה המקורית בהליך לפי פקודת הבזיון, תוך שהיא גורסת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת עיכוב ההחלטה המקורית, נשוא הערעור, וכי סיכויי הערעור גבוהים ומצדיקים עיכוב ביצוע ההחלטה האמורה.

10.     המדינה טוענת איפוא בבקשות השונות שלפני כי המשמעות המעשית של החלטת בית המשפט הנכבד קמא, נשוא הבר"ם, היא הכרעה בשאלת תוקף גיורה של המשיבה, דבר שאיננו מצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים ולפיכך, לשיטתה, בית המשפט הנכבד קמא לא היה מוסמך ליתן סעד כלשהו בהקשר זה. המדינה מסבירה בהרחבה בבקשתה כי הנוהל היחיד החל במקרה שלפנינו הוא נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לישראלי ((הידוע גם בשם "ההליך המדורג") וטוענת כי המקור למעמד המבוקש של המשיבה כאן הוא נישואיה לאזרח הישראלי, ולפיכך זהו הנוהל הרלבנטי. גישת המדינה היא כי מדובר בנישואין בין אזרח ישראלי לבין נתינה זרה, השוהה בישראל שלא כדין ושיהדותה לא הוכחה ולא הוכרה מעולם, ולפיכך דרך הטיפול היחידה במשיבים היא באמצעות ההליך המדורג. המדינה טוענת עוד בבקשותיה כי איננה יכולה להתייחס למשיבים בהתאם לדרישת בית המשפט הנכבד קמא, כאל שני יהודים שהביעו רצונם להשתקע בישראל, שכן אילו היה מדובר בבני זוג ששניהם יהודים, כל אחד מהם היה זכאי לכאורה למעמד של עולה מכוח עצמו בהתאם לחוק השבות, התש"י-1950 ודיני האזרחות - ולא כך הוא המצב בפנינו, וגם המשיבים לא ביקשו זאת בעתירתם. המדינה מבקשת איפוא כי תבוטל החלטתו המקורית של בית המשפט הנכבד קמא, שנפקותה המעשית היא, לגישתה, הכרה בגיורה של המשיבה.

11.     המשיבים מתנגדים לבקשת רשות הערעור ומציינים כי הנוהל שהוצע על ידי המבקשת לטיפול בהם איננו הנוהל הרלבנטי, ולתפיסתם (ובניסוחם) משרד הפנים "השתמש בכל דרך אפשרית על מנת לטרטר את המשיבים, להשפילם, לבזותם ולהתנכל להם" (סעיף 23 לתשובת המשיבים). המשיבים טוענים כי הדרך היחידה לטפל בהם היא כפי שנקבע על ידי בית המשפט הנכבד קמא - כאל שני יהודים שנישאו ברבנות - ולפיכך כאשר משרד הפנים לא עושה כן, הוא מבזה את הוראות בית המשפט.

12.     לאחר שעיינתי בבקשות לעיכוב הביצוע, על נספחיהן ובתשובת המשיבים להן - החלטתי לקבלן מן הטעמים שיפורטו בסעיף 13 שלהלן. באשר לבקשה לרשות ערעור הנני סבור כי ניתן לטעון שלכאורה אין צורך בה, שהרי נראה כי מכוח סעיף 8 לפקודת בזיון בית המשפט (אם הוא חל כאן) - הערעור פה הוא בזכות בפני הרכב תלתא. הנה כי כן, בקשת רשות הערעור, לרבות השאלה לגבי ההליך הנכון לערעור (בר"מ, או ערעור בזכות), תובא לדיון בפני ההרכב שיידון ב-עע"מ 3518/09 הנ"ל, והמשיבים יוכלו להגיב בנושא ההליך הנכון וכן בשאלת ההסבה של הבר"ם לערעור בזכות עד אותו מועד, בשים לב לאמור בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה על העניין מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

13.      הטעם למתן עיכוב הביצוע כאן נעוץ בשאלת סיכויי הערעור. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, שכן העניין אמור להידון בפני הרכב- על פני הדברים נראה כי יש ממש בטענות המבקשת לגבי עצם קיום ההליך הבזיון שננקט פה. כידוע, הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט נועד להיות הליך מהיר ויעיל, שיוביל לקיום צו בית המשפט, כאשר פסק הדין שאכיפתו מתבקשת הוא ברור וחד משמעי (ראו: רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 60 (2004); בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עירית קרית אתא (לא פורסם, 6.8.2006); ע"פ 7174/09 רייפמן נ' עו"ד ארז (לא פורסם, 21.9.2009)). העניין שלפנינו לכאורה איננו איפוא המקרה המתאים לשימוש בפקודת בזיון בית המשפט, שכן קיימת מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים באשר לפרשנות פסק הדין, וכך אף קבע בית המשפט הנכבד קמא בעצמו. מחלוקת זו מחייבת לפיכך בירור מקיף הרבה יותר מזה שניתן לעשות במסגרת הליך לפי פקודת הבזיון, ולכאורה די היה בטעם זה כדי לדחות את בקשת המשיבים לפי פקודת הבזיון.

זאת ועוד - אחרת. בית המשפט הנכבד קמא דחה למעשה את בקשת המשיבים להטלת עיצומים לפי פקודת הבזיון על המבקשת בגין אי קיום פסק דינו, אך נעתר, עקרונית, לבקשתם ונתן למעשה למדינה מעין אורכה לקיים את פסק דינו, וזאת תוך 15 ימים. החלטה זו לכאורה מוקשית היא הן מאחר והיא נראית חורגת ממסגרת פקודת הבזיון והן מאחר שככל שהיא חוזרת על האמור בפסק הדין, הינה למעשה מיותרת, וככל שהיא מוסיפה לפסק הדין דברים שלא נאמרו בו, היא ניתנה לאחר שבית המשפט כבר "קם מכסאו".

14.     העולה מן המקובץ מלמד כי ראוי לעכב את ההחלטה המקורית שניתנה במסגרת הליך הביזיון - עד להחלטה אחרת שתינתן על ידי ההרכב הנכבד שידון במכלול. על אף האמור עד הנה מובן שביני לביני על המדינה לקיים את פסק הדין, עליו הגישה ערעור (מבלי לבקש עיכוב ביצוע)- וזאת על פי הבנתה (תוך נטילת הסיכון שאין היא מפרשת אותו, בתום לב, כראוי). התנהלות אחרת, כפי שנרמזה למשיבים על ידי נציגת משרד הפנים (ראו: מכתבה של מנהלת לשכת רשות האוכלוסין ברמלה למשיבים, בגדרו מסרה להם כי המחלקה המשפטית של רשות האוכלוסין בירושלים שוקלת לערער על החלטת בית המשפט בעניינם ולכן "לעת עתה" לא יוכלו לטפל בבקשתם - נספח א'2 לתשובת המשיבים) - הינה בעייתית ואין לקבלה.

15.     נוכח כל האמור לעיל - הבקשות לעיכוב ביצוע מתקבלות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פקודת בזיון בית משפט

  2. ביזיון בית משפט

  3. בקשת ביזיון בית משפט

  4. ביזיון בית הדין לעבודה

  5. קנס על ביזיון בית משפט

  6. מטרת פקודת בזיון בית המשפט

  7. ביזיון בית המשפט: היסוד הנפשי

  8. סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט

  9. ביזיון בית משפט לעניינים מנהליים

  10. אי גילוי מסמכים - ביזיון בית המשפט

  11. אכיפת פסק דין לפי פקודת ביזיון בית המשפט

  12. עיכוב ביצוע החלטה במסגרת ביזיון בית המשפט

  13. האם סחבת ברישום נכס מהווה ביזיון בית המשפט

  14. תקנות בזיון בית המשפט (סדרי-דין בשיקול נוסף), תשכ''ט-1969

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון