להלן פסק דין בנושא מכרז הטמנת פסולת בניין: פסק דין 1. העותרת, העוסקת בהפעלת מטמנות פסולת ואשפה ברחבי הארץ, מלינה על העסקת המשיבה 2 (להלן: "אספי") ע"י המשיבה 1 בניהול אתר להטמנת פסולת בנין באתר אשר בתחום שיפוטה (אתר ברקת), ללא שפורסם מכרז כנדרש על פי החוק. לטענת העותרת, מפעילה אספי את האתר ללא שזכתה בעבודה זו כדין, במסגרת הליכי מכרז. בעניין זה ובגין העובדה שהאתר פועל ללא רשיונות והיתרים כדין, פנתה העותרת לבית הדין הגבוה לצדק ב-2006 וזה הורה על הסדרה חוקית של הפעלת האתר (ע"י הוצאת היתרי בניה ורשיונות עסק). הוא אף הורה לבית משפט המוסמך לדון בטענת העותרת כי יש לפרסם מכרז כדין, ולמסור עבודת ההטמנה לזוכה במכרז. על רקע זה עתרה העותרת בעתירה שלפני, לבית משפט זה. 2. השאלה המרכזית, והיחידה למעשה, שיש להכריע בה היא, האם על רקע העובדות והנסיבות שיפורטו להלן יש לחייב את המשיבה לפרסם מכרז כדת וכדין על מנת למסור את ניהול המטמנה לזוכה בו, כטענת העותרת, אם לאו, כטענת כל המשיבים. טוענת העותרת (ולכך מסכימה אספי), כי לאתר ההטמנה יש פוטנציאל לקליטת פסולת בנין לעוד כ-5 שנים לפחות. בהתחשב בעובדה זו ובעובדה שמדובר באתר הטמנה מהגדולים בארץ, בו ייטמנו עוד מליוני קוב פסולת בנין, עד ש"יעלה על גדותיו" וייסגר, יפיק מפעילו רווחי עתק משימוש במקרקעי הציבור ללא שזכה בביצוע עבודה זו כדת וכדין, היינו במכרז, ותוך פגיעה בעקרון השוויון. 3. מהנסיבות שפורטו ע"י הצדדים בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם עולה כדלקמן: א. בעלת הקרקע, מינהל מקרקעי ישראל (המשיבה 3), הקצתה שטח, שכיום נמצא בתחום שיפוטה של המשיבה 1 ובעבר בתחום המועצה האזורית חבל מודיעין, לשם הפעלת מטמנה לפסולת בנין (היחידה באיזור המרכז). חבל מודיעין, שקיבלה לידה את האחריות על השטח, פרסמה מכרז להפעלת האתר, בו זכתה חברה בשם "מישור החוף". לימים הועברה הפעלת האתר לאספי, בהסכמת בעלת המכרז (חבל מודיעין) ועל פי המותר בתנאי המכרז. אספי, הקימה למעשה את האתר והכשירה אותו לקליטת הפסולת יש מאין. היא חתמה עם חבל מודיעין הסכם מפורט להפעלתו ועל פיו היא מפעילה אותו עד היום. ב. על רקע מחלוקת כספית שהתגלעה בין חבל מודיעין לבין המינהל לא נחתמו הסכמים המסדירים את היחסים החוזיים בין השניים באשר לניהול הפעלת האתר ולא ניתנו ההיתרים הנדרשים להפעלת המטמנה באופן חוקי, על אף שבפועל היא הופעלה, כאמור, במשך שנים ע"י אספי מאז 1957. ג. על רקע עובדתי זה, הגישה העותרת (ב-2005) עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (על אף שחלפו שנים רבות מאז שהאתר מופעל ע"י אספי) במסגרתה ביקשה להורות על סגירת האתר, הפועל ללא היתר כדין וללא שהתקיימו הליכי מכרז בטרם זכתה אספי בהפעלתו. במסגרת הדיון בעתירה הורה בג"צ לרשויות הנוגעות בדבר, להסדיר את הפעלת האתר מבחינה חוקית, ולביהמ"ש המוסמך לבחון את הצורך בעריכת מכרז חדש, כטענת העותרת. בעקבות הנחייה זו עתרה, כאמור, העותרת לבית משפט זה. במקביל להתפתחויות הנ"ל, הועבר שטח המטמנה לתחום שיפוטה של המשיבה 1 (בשנת 2006). ד. בעקבות הנחיית בג"צ ועל רקע העברת שטח המטמנה לתחום שיפוטה של המשיבה 1, החלו הצדדים במגעים לשם הסדרת פעילותו של האתר באופן חוקי. במקביל נחתם הסכם בין משיבה 1 לאספי (ב-27.8.06) לפיו הוסכם כי אספי תמשיך לנהל ולהפעיל את האתר באותם תנאים שסוכמו בינה לבין חבל מודיעין, אשר על פיהם הפעילה את האתר החל מ-1957. ה. הסכם זה תוקפת, למעשה, העותרת וטוענת כי במסגרתו נמסרה העבודה לאספי, ללא קיום הליכי מכרז ע"י המשיבה 1. עתירתה של העותרת בענין זה לבית המשפט הגבוה לצדק הסתיימה, כאמור, בהפנייתה לבית משפט זה, על מנת שתתברר טענתה בפני הערכאה המוסמכת בדבר חובת המשיבה 1 לפרסום מכרז. 4. המשיבים כולם, דוחים טענת העותרת כי אספי זכתה בהפעלת המטמנה ללא הליכי מכרז. לטענתם, תנאי המכרז שפורסם בזמנו ע"י חבל מודיעין, אשר מכוחו מפעילה אספי את האתר , בסופו של דבר, מקנים לה זכות שימוש בקרקע לצורך הטמנת פסולת, בהתאם לתנאים שפורטו במסמכי המכרז, ומטילים עליה חובה לבצע הליכי שיקום, הן שיקום טופוגרפי והן שיקום נופי, בסיום ההטמנה, ע"י מילוי מבוקר של נפח הבור שנוצר בשטח המקורי של המחצבה שהיתה במקום. נקבע בתנאי המכרז ובהסכם שנחתם על פיו בין השאר כי: "תוקף ההסכם, לרבות זכויותיו וחובותיו של הקבלן, יהיו עד לאחר גמר עבודות השיקום הנדרשות והמפורטות" (סעיף 9 לתנאי המכרז). מוסיפים וטוענים המשיבים, כי על פי הוראת סעיף 6 לפקודת העיריות, משהועבר השטח בו מצויה המטמנה מתחום שיפוטה של חבל מודיעין לתחום שיפוטה של משיבה 1, נשארים ההיתרים, הרשיונות ו"מסמכים אחרים" שהוצאו ע"י הרשות המקומית הקודמת לגבי שטח זה (ובכלל) בתוקף, אלא אם כן ישונו או שונו ע"י הרשות המקומית שבאה ב"נעליה". משכך, כך לטענת המשיבים, כל עוד לא קיימת עילה לביטולו של ההסכם שנחתם בין חבל מודיעין לבין אספי לגבי הפעלת המטמנה, הרי שעצם העברת השטח לתחום שיפוטה של המשיבה 1 אינה מהווה עילה לביטול הסכם קיים. 5. טענה זו מקובלת עלי. משזכתה או קיבלה אספי את ניהול המטמנה והפעלתה, במסגרת הליכי מכרז שהתקיימו כדת וכדין, ועל פי תנאי המכרז, אין העובדה שהאחריות המוניציפלית על השטח הועברה במועד מאוחר יותר, לרשות מוניציפלית אחרת (המשיבה 1), מפקיעה את הזכיה, ואין היא מביאה לביטול התחייבויותיה של הרשות המוניציפלית הקודמת. ההסכם שנחתם על פי תנאי המכרז, בין אספי לבין בעלת המכרז דאז, קרי חבל מודיעין, שריר וקיים אף לאחר שהאחריות הועברה למשיבה 1 אלא אם כן החליטה היא על קיום מכרז חדש כדת וכדין. כך עולה בבירור מהוראות סעיף 6 לפקודת העיריות, הנותן תוקף לרצונו ותכליתו של המחוקק להבטיח רצף של שלטון מקומי באיזור שהועבר, לרבות הותרתם בתוקף של היתרים, רשיונות, והתחייבויות על פי "מסמכים אחרים" והמכרז וההסכם עם אספי, בכלל זה. במקרה שלפני הקימה אספי את המטמנה וניהלה אותו במשך שנים ארוכות מכח ההסכם הנ"ל, אשר קבע במפורש (סעיף 9 שבו) כי תוקפו יהיה עד לאחר גמר עבודות השיקום הנדרשת לאחר מילוי בור הפסולת וכמפורט בתנאי המכרז וההסכם. עבודות אלה טרם הסתיימו ואף טרם החלו, שכן הליכי ההטמנה בבור עדיין נמשכים וימשכו בשנים הקרובות. בנסיבות אלה, אין אלא לראות בהסכם להפעלת המטמנה שנחתם בין אספי לבין חבל מודיעין כהסכם בר תוקף, המחייב אף את משיבה 1 שבאה בנעליה. הסכם זה מקנה לאספי הזכות (ואף החובה) להשתמש באתר לצורך הטמנת פסולת בנין עד סיום ההטמנה (עד מילוי הבור) וגמר עבודות השיקום, כמפורט בתנאי המכרז. 6. טענת העותרת לפיה אספי לא זכתה, למעשה, במכרז שפרסמה המועצה המקומית הקודמת - חבל מודיעין, אלא חברה אחרת בשם מישור החוף, אין בה כדי לסייע לה. אם משום שהעברת הפעלת המטמנה נעשתה כדת וכדין לאספי, בהסכמת חבל מודיעין וכפי שהתאפשר בתנאי המכרז, ואם משום שטענה זו, אף לו היה בה ממש, נטענת בשיהוי רב מאוד (של כ-10 שנים) ועל כן אין מקום להתייחס אליה בשלב זה ודינה להדחות. 7. מוסיפה וטוענת העותרת, כי אף לו זכתה אספי בעבודות הטמנת הפסולת במסגרת הליכי מכרז שהתקיימו כדין, הרי אלה התייחסו ל-80 דונם בלבד מהשטח, כפי שפורסם בתנאי המכרז ובמסגרת שטח הקצאה שניתנה ע"י המינהל לחבל מודיעין לצורך זה (כ-92 דונם). בפועל, כך טוענת העותרת, משתמשת אספי בשטח של כ-205 דונם לצורך זה ובכך חורגת מההקצאה ומתנאי המכרז. בנסיבות אלה יש לערוך מכרז חדש, לפחות לגבי השטח העודף, בו משתמשת אספי או מחזיקה בו, אשר לא נכלל כלל במכרז המקורי של חבל מודיעין ואף חורג מהקצאה בת ה-92 דונם שהקצה המנהל למועצה הנ"ל, לצורך הטמנת פסולת. טענה זו אין בידי לקבל. עיון במסמכי המכרז לרבות התרשימים והתכניות שצורפו, וכן בתצהירים שצרפו המשיבים מגלה כי אספי אינה עושה שימוש לצורך הטמנת הפסולת בשטחים החורגים משטח שהקצה מנהל מקרקעי ישראל לצורך זה. כך עולה מתצהירו של דוד אמגדי אדריכל מחוז המרכז של המשיבה 3 והתשריטים שצורפו לתצהיר וכן מתצהירו של אהוד גבריאלי, אף הוא מטעם משיבה 3 (כן ראו עדותו של עזרא אלוני (בעמ' 9 לפרוטוקול). המינהל הגדיל, אמנם, השטח שהוקצה לחבל מודיעין לשם הטמנת פסולת (מ-92 דונם ל-190 דונם) אלא שבשטח המוגדל אין אספי מבצעת כיום הטמנת פסולת. הטמנה זו מתבצעת על שטח שאינו עולה כיום על 92 דונם המקוריים שהוקצו לצורך כך (לפי גרסת אלוני על 82 דונם בלבד). אף אם כך, ואף עובדה זו, היינו שהעותרת מטמינה פסולת בשטח של עד 92 דונם, לא הוכחה כדבעי, אין כל הצדקה להורות על מכרז חדש ולו בשל העובדה כי "חריגה" זו מהשטח אליו התייחס המכרז המקורי, לפי טענת העותרת, קטנה מכדי להצדיק (פחות מ-25% מהשטח המקורי, ראה ס' 3(7) לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות). יתירה מכך: נציג המשיבה 3 - בעלת השטח - ירון ביבי המכהן כיום כמנהל מינהל מקרקעי ישראל, אישר במהלך חקירתו הנגדית את שנאמר בתשובתה לעתירה היינו, כי: "המשיבה 2 (אספי - נ.י), אינה חורגת משטחי ההקצאה ככתוב בס' 5 הנ"ל" (עמ' 3 לפרוטוקול). עולה, אם כך, כי נכון להיום, אין אספי חורגת מהשטח שהוקצה ע"י המינהל ואף לא מהשטח שלגביו בלבד נערך המכרז כטענת העותרת, לרבות חריגה מותרת (כאמור בצו המועצות המקומיות הנ"ל) בהטמנת הפסולת. 8. המחלוקת בין הצדדים נסבה, אם כך, בעיקר לגבי העתיד. והיה ואספי תזקק, לצורך הטמנת הפסולת, לשטח, החורג מהשטח בו היא עושה שימוש כיום, המהווה חלק בלבד משטח המחצבה כולו בן כ-200 דונם, (ואף על כך חלוקות הדעות). לציין כי בחלק משטח המחצבה אשר פיסית מהווה בור אחד, עושה כיום שימוש משטרת ישראל לצורך עריכת מטווחי ירי כך שחלק זה הוא, בכל מקרה, מ"חוץ לתחומה" של העותרת בשלב זה. כך גם שטחים ניכרים אחרים של בור המחצבה שבהם אספי לא עושה כיום שימוש. המשיבים חולקים על טענת העותרת לפיה השטח בו "זכתה" אספי ואשר לגביו נחתם עמה הסכם עם משיבה 1, מוגבל לשטח של 80 דונם וטוענים כי בכל מקרה אין מקום להורות על עריכת מכרז חדש לגבי שטח ההטמנה הפוטנציאלי, מטעמים שונים. 9. נתתי דעתי לטענות הצדדים בענין זה והגעתי למסקנה כי דין עתירה זו לדחיה. לצורך הדיון, מוכן אני להניח כי השטח שהוקצה לאספי לצורך הטמנת פסולת, על פי תנאי המכרז ותנאי ההסכם שנחתם עמה אינו עולה על 80 דונם, כטענת העותרת ולכל היותר על 92 דונם, על אף שאין הנחה זו נקיה מספיקות, לאור הניסוחים הבלתי ברורים ואף הסותרים של תנאי או מסמכים המכרז - על נספחיו. חרף זאת, אינני סבור כי יש לחייב את המשיבה 1 לפרסם או לערוך במקרה זה מכרז לגבי יתרת שטח ההטמנה הפוטנציאלי הקיים במקום, ואשר ברובו, או בכולו, אין אספי עושה שימוש עדיין. שוכנעתי מתצהיריהם של גבי חדד (מנכ"ל החב' הכלכלית של המשיבה 1 דאז) ואיריס לוין (מהנדסת המועצה) וכן של המצהירים האחרים מטעם המשיבים כי אין כל הגיון וכדאיות כלכלית להוציא כיום למכרז את השלבים הבאים של הטמנת הפסולת בשטחים שטרם נוצלו ע"י אספי, ולו בשל העובדה כי אספי התחייבה לשקם את בור המחצבה עם מלויו (בעוד מספר שנים). השיקום חיוני לשם הקמת אזור תעשיה בשוהם כמתוכנן, ויצריך השקעות רבות אותן התחייבה אספי לבצע על חשבונה על פי ההסכם שנחתם עם המשיבה 1. אספי התחייבה לבצע את השיקום במלואו (פיסי ונופי) על פי התכניות והנספחים שצורפו להסכם על חשבונה ועל אחריותה. השקעה זו היא כבדה ונלקחה, מן הסתם, בחשבון על ידי אספי בעת שתמחרה את מחיר ההטמנה, שגבתה מלקוחותיה ו/או מהקבלנים שביקשו להטמין את פסולת הבנין במקום. לו תחוייב המשיבה 1 לערוך מכרז חדש לגבי הטמנת פסולת בשטח שטרם נוצל עד כה לשם כך, תיפגע היא מבחינה כלכלית וכך אף אספי, אשר תאלץ להוזיל את מחיר ההטמנה כדי לעמוד בתחרות מול הקבלן שיזכה במכרז, או להסתלק כליל מהמשך ההטמנה באתר. אם כך יקרה עלול להווצר מצב לפיו "תשתחרר" אספי מההתחייבות לשקם את בור ההטמנה ל"כשיעלה על גדותיו" כפי שנטלה על עצמה בהסכם עם משיבה 1. "השתחררות" זו, אשר "תניב", מן הסתם, התדיינויות משפטיות, תפגע באופן ממשי ומשמעותי באינטרס הציבורי, המחייב שיקום הבור, באופן שלא יוותר כ"פצע פתוח" בשטח, ובאינטרסים של המשיבה 1, ממנה תמנע הכשרת השטח לאזור תעשיה על פי תכניותיה, ו/או תאלץ אותה להשקיע כספים רבים מקופתה על מנת לשקם את בור ההטמנה במקום אספי, שהתחייבה לכך במסגרת ההסכם שנכרת ביניהן. מי "לידינו כף יתקע" כי הזוכה החדש שיקבל הזכות להטמין פסולת בשטח הפנוי שנותר (למשך כ-5 שנים בלבד) יסכים לשקם הבור בתום ההטמנה - שיקום שעלויותיו גבוהות. 10. כאמור, מוכן אני להניח כי היתה נדרשת, על פי דיני המכרזים, עריכת מכרז חדש, לגבי שטח ההטמנה שחרג מ-80 הדונם שהוקצו לאספי, כטענת העותרת (אם כי אין בכך כל ודאות) עדיין, לאור הנסיבות שפורטו לעיל ועל יסוד עקרון הבטלות היחסית לא יהיה זה הולם וראוי, לדעתי, להורות, במקרה זה, על עריכת מכרז חדש, כבקשת העותרת. על פי עקרון זה, המכונה אף כעקרון התוצאה ההולמת, המקובל אף בדיני המכרזים לא כל פגם מנהלי לרבות פגמים בהליכי מכרז מחייב בטול המעשה המנהלי, או בטול הליכי מכרז ו/או אכיפתם כמו במקרה זה (ראה: 5583/05 אחים בלאדי - רכבת ישראל (אתר נבו) ע.ת.מ חיפה 3380/06 נבון - משרד הבריאות (נבו) וכן בג"ץ 2758/01 התנועה למען איכות השלטון - עיריית ירושלים פד"י נ"ח(4) 289). הנסיבות שהוכחו בפני אינן מצדיקות בטול המכרז ו/או אכיפה על משיבה 1 לערוך מכרז חדש לפחות לגבי השטח שטרם נוצל לשם הטמנת פסולת. הנזק שיגרם מתוצאה כזו, למשיבה 1 ולכלל הציבור, כבד מדי, כפי שפורט לעיל. עריכת מכרז חדש בנסיבות אלה (אף אם כך מתחייב על פי דין) יביא לסרבול מנהלי ומשפטי, אשר פרט לעותרת איש לא יצא נשכר מכך. אם אביא בחשבון אף את הנזקים הסופיים שיגרמו למשיבה 1 אגיע למסקנה הנ"ל לפיה ועל פי עקרון הבטלות היחסית אין כל הצדקה בנסיבות אלה להורות על עריכת מכרז כבקשת העותרת. 11. יש לדחות את העתירה אף לאורו של עקרון "המעשה העשוי" הנוהג בדיני המכרזים. אספי מפעילה את האתר שנים רבות ואף השקיעה רבות בהכשרתו לשם הטמנת הפסולת. נכון להיום לא נותר שטח הטמנה רב לניצול (לכל היותר למשך 5 שנים). בנסיבות אלה ניתן לומר כי ההתקשרות בין אספי והמשיבה 1 לגבי הטמנת הפסולת באתר היא מבחינת מעשה עשוי. בית המשפט לא יעתר במקרים כאלה, היינו, כאשר מרבית העבודה על פי ההתחייבויות שנטלה על עצמה העותרת בוצעה. 12. לאור כל האמור לעיל אני דוחה העתירה. העותרת תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪ בצרוף מע"מ.מכרזהטמנהפסולתבניין